מורשת יהדות מרוקו

כתובות לשבועות

 

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה

א. כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנוֹ

ר׳ ישראל נג׳ארה – חייו ויצירתו (צפת, שט״ו/1555 – עזה, שפ״ח/1628)

 

ייחוסו: ר׳ ישראל נג׳ארה מתייחס כנצר למשפחה ספרדית שפעלה בעיר Najera בנסיכות קאשטיליה, ובעת הגירוש נדדו אבותיו והתיישבו בתורכיה. שם זקנו ר׳ לוי ושם אביו ר׳ משה. ר׳ משה, מתלמידי האר׳׳י, פעל בצפת ובא בברית הנישואין עם בתו של הרב ישראל די־קוריאל, אחד מארבעת המוסמכים להוראה על ידי ר׳ יעקב בירב. ר׳ משה נודע בספרו לקח טוב (קושטא של׳׳א). מצפת נקרא ר׳ משה לדמשק לכהן כרב, שבה הקים ישיבה ודרש בקהל. בשנת שמ׳׳ז נפטר וזכה להספד מפי בנו ר׳ ישראל.

חייו: ר׳ ישראל נולד בצפת בסביבות שנת שט׳׳ו, למד בישיבת אביו והלך גם בדרכי זקנו במיוחד בספרות הדרושים. ר׳ ישראל היה אמן וצייר, ואחרי פטירת אביו נתמנה לסופר קהילות עד שנת שע׳׳ג, תפקיד הנחשב למעמד מכובד. תפקידו כסופר הוא לשמש איש קשר בין קהילתו לקהילות אחרות על ידי ניסוח מכתבים ומסירתם לשלוחים. כמו כן המשיך את מסורת אביו בעריכת המשמרות שהעבירהּ לג׳ובאר שבדמשק בערבי ראשי חודשים, סוג של תיקוני תפילות ותחנונים. בעת זקנותו אחרי שנת שפ׳׳א העתיק את מגוריו לעזה, שבאותם הימים הייתה ׳ארץ רחבת ידים לסחורה ובה גנות ופרדסים וכל מעדני עולם׳, ושם שימש רב ומרביץ תורה לקהילה היהודית.

חיי משפחתו: ר׳ ישראל נישא לראשונה לאישה שנפטרה לאחר זמן מה. הוא נשא אישה שנייה וגם ממנה לא שפר מזלו: את בתו הבכורה שכל בהיותה בת עשר, ועליה קונן ׳את בכורתי לקח… יפה כלבנה… יחידה לי חבלי וגורלי׳, וגם ילדיו הראשונים מתו בצעירותם. אחריהם נולדו לו עוד בנים, המפורסם מביניהם הוא ר׳ משה, שלכבודו חיבר שירים וגם ספר ׳שוחטי הילדים׳ ובו הלכות שחיטה לצעירים. אחרי פטירת ר׳ ישראל נג׳ארה בעזה מילא את מקומו בנו ר׳ משה כרב הקהילה כמה שנים.

פעילותו השירית: את שירו הראשון חיבר בשנת של״א שנדפס בספר אביו בהיותו כבן עשרים. את דרכי השיר למד נג׳ארה מר׳ אברהם הלחמי שהיה מצוי בשירה ובנגינה והתגורר בצפת, שבה החלה השירה לפעם בקרב ר׳ ישראל. ר׳ אברהם היה לו למנחה ולמעודד גדול. אולם עיקר גידולו של ר׳ ישראל בשירה היה בדמשק. דמשק של אותם הימים נחשבה לאחת הערים היפות בעולם, מוקפת פרדסים ואגמים והתאימה לאווירה של יצירת שירה וזמרה לסוגיה: שירה תורכית, ערבית וספרדית שנושאיה שירי חשק ועגבים, שהושרו בגנים ובפרדסים על רקע חיי הוללות וחיק הטבע. יהודי המקום חיו בשני עולמות של שירה: מן העבר האחד הם נמשכו אחרי השירה הנכרית, תכניה ולחניה, ומן העבר השני הם קיוו ליצור עולם של שירה יהודית משלהם לפאר בה את התפילה בבית הכנסת. על רקע זה חולל ר׳ ישראל נג׳ארה את מהפכתו השירית. ר׳ ישראל שהיה מצוי בלחנים הנכרים ואף מושפע משיריהם הסב לחנים אלה וכמה מצלילי שיריהם לשירים עבריים שכתב. גם השיח של החשק ותשוקתו העביר לשיח האהבה בין הקב׳׳ה לכנסת ישראל נוסח שיר השירים, כאשר בראש השיר ציין את הלחן הנכרי. ככה יכול היה ר׳ ישראל להשפיע על מאזיניו היהודים לנטוש את שירי העגבים התורכים ולהסתופף בצל מהדורת שיר השירים החדשה על רקע המנגינות המקומיות הנעימות והידועות ליהודי הקהילה.

ביקורת על נג׳ארה ועל שירתו: ביקורת נוקבת ניתכה על שירת ר׳ ישראל על ידי המשורר מנחם לונזאנו לאו דווקא על הלחנים, שגם בהם הוא השתמש, אלא על התכנים, הדימויים, הצלילים ותיאורי החשק המזכירים את מקורותיהם. אולם ביקורת זו לא החלישה את דעתו של ר׳ ישראל ואת שירתו, והוא המשיך בפעילות נמרצת תוך שהוא חוזר ומסביר בדברי רקע, שמגמתו היא לעקור את שירת העגבים מן השורש, ובמקומה לייסד שירת קודש על לחני המנגינות הידועות. באשר לדמותו של ר׳ ישראל חלוקים עליה המבקרים דאז מן הקצה אל הקצה. יש שראו בו איש בוהמה המסב על שולחנו גלוי ראש וזרועות גלויים, ויש שראו בו בר אלהין, שהמלאכים יורדים לשמוע את שירתו.

השכלתו: השכלתו העיקרית ומאמצי כתיבתו הם אמנם בתחום השירה, אבל הוא היה איש אשכולות גם בשאר ענפי היהדות: פרשנות, ספרות הדרוש, ספרות השו׳׳ת וההלכה, מוסר ואיגרות וגם צייר אמן. להלן חיבוריו:

 

שירה

זמירות ישראל – הכולל שלושה חלקים: עולת תמיד (225 שירים), עולת שבת (54) ועולת חודש (67). נדפס לראשונה בצפת שמ׳׳ז/1587; אח׳׳ב בשאלוניקי ובויניציה שנ״ט/1599, בילוגראדו תקצ״ח/1838, ומהדורת פריס חורב, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תש׳׳ו/1946.

 

שארית ישראל – ספר שיריו השני. רובו עדיין בכתב יד, חלקים ממנו הוהדרו על ידי אהרן מירסקי, ועתה הוא בטיפול מחקרי על ידי טובה בארי, חוקרתה של שירת נג׳ארה היום.

 

פרשנות ־ פצעי אוהב ־ חיבורו הראשון של נג׳ארה – פירוש על איוב הכולל ביאור המילים ופירוש מקיף. הספר אבד ברובו, ונותרו ממנו רק דפים בודדים שהוהדרו.

 

 

דרושים – מקוה ישראל – חיבור בן 40 דרשות כמניין 40 סאה שבמקווה, כשכל דרשה מכונה סאה. נושאי הדרשות קשורים למעגל החיים (שמחות והספדים) ולמעגל השנה (חגים ומועדים). יצא לאור על ידי שאול רגב, אוניברסיטה בר אילן 2004 (670 עמודים).

 

מוסר והלכה

כלי מחזיק ברכה – ספר קטן על ברכת המזון, יצא לראשונה בוניציאה שע׳׳ה, ומאז במספר רב של מהדורות. הספר עוסק בביאור הברכות וקיצור דיני ברכת המזון ומעט חרוזים. מהדורה אחרונה יצאה על ידי׳ מבורך בראנץ, הספרייה הספרדית, ירושלים 2017.

 

שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים בקיצור עבור הצעירים. נדפס לראשונה באמשטרדם תע״ח/1718 יחד עם הספר ׳ימין משה׳ לר׳ משה ונטורה, ומאז נדפס עוד במספר רב של מהדורות.

 

שו׳׳ת: לנג׳ארה כמה שאלות ותשובות, והן מופיעות יחד עם תשובותיו של ר׳ יום טוב צהלון שו׳׳ת רבי יום טוב צהלון, ויניציה תנ׳׳ד/1694 ואח״ב בירושלים (שני כרכים), תש׳׳מ-תשמ׳׳א.

 

 מימי ישראל – איגרות, מכתבים ושירים ששלח נגיארה לאישים שונים. בדרן כלל, דברי האיגרת והשירים משולבים אלה באלה ומשלימים אלה את אלה. יש בהם דברי פולמוס ודברי מוסר, ברכות, דברי שבח ודברי ביקורת. הספר יצא בוניציאה שס״ה/1605, והוא מחולק להקדמה ושישה חלקים: א. מי השלוח – מכתבים ואיגרות ששלח למשוררים, ובהם דברי שבח על שירים שכתבו. ב. מי מנוחות – איגרות ששלח לאישים שונים, ובהן ברכות לאירועים מסוימים או סתם דברי הערכה. ג. מי מריבה – דברי מוסר ותוכחה בניסיון להשכין שלום בין היריבים. ד. מי מצור – איגרות ומכתבים לבקשת עזרה לקהילות שונות בעיקבות צרות שבאו עליהן, פגעי טבע ופגעי שלטון. ה. מי זהב – בקשות לעזרה וסיוע לנצרכים. ו. מי המרים – קינות ואיגרות ניחומים על צרות אישיות. בסוף הספר מצורפת האיגרת "משחקת בתבל" על חיי האדם והעולם. האיגרת בנויה מקטעים ובה אקרוסטיכון ״אני ישראל בר משה חזק", והיא פותחת ומסיימת בשיר. לפי מ״ד גאון היא נדפסה בצפת שמ״ז/1587.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

פרטי הפיוט

כתובת: כתובה לחג השבועות לאמרה עם הוצאת ספר תורה ויתחיל ׳אשרי העם שככה לו׳(זמירות ישראל ירושלים תש׳׳ו, עמי 464).

התבנית: הפיוט בנוי משלושים ושש מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל מחרוזת הנחתמת בטור פסוקי.

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: ישראל (בראשי חמש המחרוזות הראשונות). מקורות

מהדורות: זמירות ישראל, צפת שמ׳׳ז/1587; שאלוניקי שנ׳׳ט/1599, ויניציאה שנ׳׳ט, חלק ג, עמ׳ 22; בילוגראדו תקצ׳׳ח/1837; מהדורת פריס חורב, תל אביב תש׳׳ו/1946, עמי 464; טובה בארי, ישראל נג׳ארה – שירים, תל אביב תשע׳׳ה.

 

נוסח הכתובה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ

לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וּלְפָרֵשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ

אַפִּרְיוֹן  עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ  שְׁלֹמֹה

 

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ

 

הערה: מונחי הכתובה מפורשים היטב במבוא. כאן, בפיוט הראשון מפורשים דיים, בשאר הפיוטים – הפירוש קצר.

פתיחה חגיגית / מעמד החופה

1.ירד…בשמו: תיאור ירידת הדוד לגן לשמוח עם כלתו משל הוא לירידת ה׳ על הר סיני ליתן תורה לישראל. הלשון על פי שה׳׳ש ו,ב והנמשל על פי שמות יט,כ וירד ה׳ על הר סיני׳ ונדרש כך: ׳דודי זה הקב״ה, לגנו – זה העולם, לערוגות הבשם – אלו ישראל׳(שהש׳׳ר ו,ב). 2. להתעלס…שלומו: להתייחד עמה ולפרוס עליה את חופתו, משל להתחברות ה׳ עם ישראל ולהשראת שכינתו עליהם. להתעלם: עדה׳־כ משלי ידיח ׳נתעלסה באהבים׳. בת נדיב: על פי שה״ש ז,ב כינוי לכלה מיוחסת ובת נדיבים הם האבות (בבלי סוכה מט ע״א). ולפרש…שלומו: כאן: לפרוס עליה את חופתו כמו ׳ופרס עלינו את סוכת שלומך׳ (מנוסח השכיבנו). 3. אפריון…שלמ'ה: חופת חתנים על פי שה׳׳ש ג,ט. 4. שרפים…ורכבו: כביכול ה׳ נפרד ממחנה מלאכיו בשמים לטובת איילת אהבים היא ישראל.

 

5 וּבֵין שְׂדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁם מְסִבּוֹ

בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

 

רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם

כִּי לְמַעֲנֵךְ  אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

 

10 אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעָת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ

יַשְׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ

 

לַחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מֵחוֹלַת הַמַּחֲנִים

 

שרפים ואופנים: סוגים של מלאכים, ראה סוף הפיוט 'אל אדון על כל המעשים׳. ופרשיו ורכבו: עדה״ב שמות יד,כג. 5. ובין… מסבו: קבע את מקום מסיבת חופתו, והנמשל – השראת השכינה בן שני הכרובים שבקודש הקדשים (ראה מפרשים לשה׳׳ש א,ג ושהש׳׳ר א,יד). אילת אהבים: על פי משלי ה,יט. שם מסבו: כמו ׳עד שהמלך במסבו׳ (שה׳׳ש א,יב). 6. ביום…לבו: על פי שה״ש ג,יא שנדרש על מתן תורה ובניין בית המקדש (בבלי תענית כו ע׳׳ב). 7. רעיתי…ואולם: החתן הקב׳׳ה מזמין את רעייתו ישראל לדביר ולאולם במקדש. רעיתי יונתי: כינויי חיבה לישראל על פי שה׳׳ש ה,ב. לדביר ואולם: למקדש ראה

מל׳׳א ח,ו ותה׳ כה,ב ובבלי עבודה זרה כד ע״ב. 8. כי…וחילם: ה׳ כביכול נוטש את משכנו ונפרד מכל מלאכי מעלה למען רעייתו ישראל למטה בבחינת ׳נתאווה הקב׳׳ה שתהיה לו דירה בתחתונים׳ (תנחומא נשא כד). 9. וארשתיך לי לעולם: על פי הושע ב,כא. 10. אֲיֻמָה: כינוי לכלה המיוחדת ישראל המטילה אימה על אומות העולם על פי שה׳׳ש ו,ד. שמעת דוד שמעתיהו: שמעתי את קול הדוד החתן. 11. ואהבת עולם אהבתיהו: עדה׳׳כ יר׳ לא,ב. 12. ישקני מנשיקות פיהו: על פי שה׳׳ש א,ב שנדרש על שני הדיברות שיצאו מפיו של ה׳ ׳אנכי ולא יהיה׳ ועל ירידת האש לקבל את הקרבנות (שהש׳׳ר א,ב). 13. לחפה…המחנים: הסכמת הכלה לנישואין על פי נוסח הכתובה, והנמשל – ׳ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות כד,ז). מחולת המחנים: כינוי לישראל על פי שה׳׳ש ז,א.

 

וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים

15 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

 

וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוֹ קָנָה בְּסִינַי

וְאֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנִי

הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנַי

 

בְּשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן

20 יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אַל חַי נִתְכַּוָן

שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדשׁ סִיוָן

 

14. 14. וכנגד…עדיים: ישראל זכו לשישים ריבוא של תכשיטים כפרס על הכרזתן לקבל את התורה ׳נעשה ונשמע׳. השווה תנחומא תצוה ז,יא ׳כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע מיד חבבן הקב״ה ושלח לכל אחד מהם שני מלאכים והיה אחד חוגר לו זינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו׳. 15. בחדש… מצרים: הוא חודש סיוון שבו ניתנה התורה, על פי שמות יט,א. 16. ויהי…בסיני: הקשר של ה׳ עם ישראל היה חזק במעמד הר סיני. ויהי הקשר אמיץ: על פי שמו"ב טו,יב. עם זו קנה: עדה׳׳כ שמות טו,טז ׳עם זו קנית׳. 17. ואת…המוני: דברי המשורר המודיע על קריאת שטר הכתובה בפני העם. ואת…והחתום: על פי יר׳ לב,יא. 18. הנה…לפני: על פי יש׳ סה,ו.

 

תאריך הכתובה

19־21. בששי…העולם: התאריך הוא הסעיף הראשון בו מתחילה כתובת הנישואין. 19. בששי בשבת: ביום שישי בשבוע, הוא יום מתן תורה על פי פרקי דר׳ אליעזר מו ׳ערב שבת בששה לחדש בשש שעות קבלו ישראל את הדברות׳ ושונה מן התאריך התלמודי ׳דכולי עלמא תורה נתנה בשבת׳ (בבלי שבת פו ע״ב). אגיד… הנשתון: אקרא את מה שכתוב בשטר. בכתב הנשתון: על פי עז׳ ד,ז. שם: במוב־ איגרת. כאן: שטר הכתובה המזוהה גם עם התורה (בבלי סנה׳ כא ע׳׳ב). 20. יום… נתכון: יום שבו נתכוון ה׳ לתת את התורה לישראל. נתכון: חשב ותכנן, רמז לשיטתו של ר׳ יוסי, שהתורה אמורה הייתה להינתן בשישי בשבת שחל בו׳ בסיון, אלא שמשה הוסיף יום מדעתו לפרישה ולקדושה, וה׳ הסכים עמו, ולא ירדה שכינה על ההר עד יום שבת (בבלי שבת פו ע״ב). 21. ששה…סיון: הוא ו׳ בסיון. תאריך זה תואם את היום המתוכנן לפני התוספת, את שיטת חכמים, את דעת המכילתא ־תרו ג ואת פרקי דר׳ אליעזר מח.

 

בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֶל נֶעֱלַם

הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גּוֹיִים כֻּלָּם

בִּשְׁנַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם

 

25 לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וְקָהָל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ

פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיָד אֶל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ

כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ

 

22. 22. ביום…נעלם: ביום התגלות ה׳ על הר סיני. מסיני…פארן: על פי רב׳ לג,ב. מסיני בא: ׳לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה׳ (מכילתא יתרו סוף פ״ג ורש״י רב׳ לג,ב). מסיני…כלם: במכילתא ־תרו פ׳׳ה נדרש כך: ״מלמד שהחזיר הקב׳׳ה את התורה על כל אומות העולם ולא דיבלוה. ׳וזרח משעיר׳ – אלו בני ישמעאל; ׳הופיע מהר פארן׳ – אלו בני ישמעאל״. -2. בשנת…עולם: היא השנה שבה ניתנה תורה לישראל.

 

מקום החופה

25. 25. למנין…פ'ה: זוהי חוליית הקישור המחברת את התאריך למקום החופה. מנוסח כתובת הנישואין, כמו ׳למנין שאנו מונין פה עיה״ק ירושלים׳. וקהל…תפוצותיה: ־מניין המשותף לכל קהילות ישראל הוא המניין לבריאת העולם. 26. פיה בארץ הלזו: על פי יחז׳ לו,לה. שם מוסב על ארץ ישראל על פי ההקשר וגם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, כאן על הר סיני או העולם הזה בכללותו. ביד…אשיותיה: ־סודותיה נקבעו על ידי ה׳, השווה איוב כו,ז ׳תולה ארץ על בלי מה׳. אשיותיה: על כי יר׳ נ,טו. 27. כי…יכוננה: על פי תה׳ כד,ב. תיאור הימים והנהרות שבפסוק תואם ־נוהג שבכתובת הנישואין לתאר את מקום החופה על ידי סימני נוף סביבתיים ־כמיוחד הנהר שבסביבה כמו ׳רעל נהר זיז מותבא׳(= היושבת על נהר זיז). הפסוק על סימני נופיו, הנהרות והימים, מוסב על העולם בכללותו על פי פשוטו וגם על ארץ ישראל על פי מדרשו ׳מאי דכתיב כי הוא על ימים … יכוננה ? אלו ז׳ נהרות שמקיפים את ארץ ישראל…׳ (בבלי בתרא עד ע׳׳ב). כאן: זהו מוטיב של נחמה לעתיד.

 

אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים

יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים

30 חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים

 

אָמַר לַיְּקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת

נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכָּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת

יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת

 

יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל

35 הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פִּקּוּדִים נֶחְמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

פרטי החתן והכלה

28. 28. איך החתן: מנוסח כתובת הנישואין ׳איך החתן פלוני אמר לה לכלתא דאי. שר שרים: על פי דני׳ ח,כה. 29. יחיד ומיחד: יחיד בעולמו ומיוחד הוא כחתן. מושיב יחידים: על פי תה׳ סח,ז. יב׳׳ע תרגם ביטוי זה ׳מזוג זוגץ יחידאין׳ והמדרש ־ ׳אלו ישראל שירדו יחידין למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב׳׳ה בתים (במדבר רבה ג,ו), והמפרשים פירשוהו על כינוס ישראל מפזוריהם. 30. ך!כו…מחמדים: על פי שה׳׳ש ה,טז. 31. ליקרה…המעלות: תארי הכלה ישראל. 32. נשאה…והבתולות: שיבוץ מורכב על פי אם׳ ב,יז; ה,ב. 33. יפה…כנדגלות: על פי שה״ש ו,י.

 

נוסחת הקידושין

34. 34. ימים…לגואל: את תהיי לי לרעיה לאומה ואני לגואל, עדה׳׳ב הושע ג,ג ׳ואמר אליה ימים רבים תשבי לי… ולא תהיי לאיש וגם אני אליך׳. ימים…לי: הד לנוסח ביחז׳ טז,ח ׳ואפרש כנפי עליך ואבא בברית אתך ותהיי לי׳ ולשמות יט,ה ׳והייתם לי סגלה׳. תהיי לי: כנגד מאמר הקידושין להלן בטור 36. 35. הנה…יקותיאל: המצוות או לוחות הברית משל הם לאמצעי הקידושין, לטבעת וכיו׳׳ב. הנה שלחתי לך: על פי מל׳׳א טו,יט. פקודים נחמדים מזהב: המצוות החשובות יותר מכסף על פי תה׳ יט,יא ׳הנחמדים מזהבי. יקותיאל: כינוי למשה רבנו על פי בבלי מגילה יג ע״א לדהי״א ד,יח ׳יקותיאל אבי זנוח׳. 35. הוי…ישראל: זה מאמר הקידושין למתואר בשני הטורים הקודמים.

 

וַאֲנָא אוֹקִיר וֶאֱזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה

כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וּלְמִכְסֶה

וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא

 

40 וְיָהֵבְנָא לִיכִי מַהֵר בְּתוּלַיְכִי

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכְי

הָרֹפֵּא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי

 

התחייבויות יסוד של החתן: שאר, כסות ועונה

המזונות הם אחד מי׳ דברים, שמתחייב הבעל לאשתו וכוללים גם כסות ומדור (רמב״ם הלכות אישות, פרק יב, הלכה ב; וטור ושו׳׳ע שם, סימן סט סעיף ב). 37. ואנא…ואכסה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: אני אכבד ואפרנס אותך ואכסך בבגדים. 38. כי…ולמכסה: אשגיח ואגן עלייך. כי אהיה עמך: על פי שמות ג,יב ורמז לנוסח ׳ומיעל לוותייכי׳. למסתור ולמחסה ולמכסה: עדה׳׳ב יש׳ ד,ו בהקשר להשגחת ה׳ בעתיד. 39. והוכן בחסד כסא: על פי יש׳ טז,ה והוא כסא המלוכה של דוד (רש״י). כאן כמוטיב של נחמה.

 

עיקר כתובה

40-המוהר או עיקר כתובה בלשון חכמים הוא הסכום הכספי המזערי של מאתים זוז לבתולה, שמתחייב הבעל לפרוע לאשתו עם הפקעת הנישואין, כדי שלא תהא אשה קלה בעיני בעלה להוציאה (רמב״ם הלכות אישות שם, טור ושו׳׳ע אבה׳׳ע הל׳ קידושין סימן סו סעיפים א-יא). דהיבנא…בתוליכי: נוסח ההתחייבות במוהר הוא עיקר כתובה בכתובת הנישואין, סכום שיש בו לפרנס את האישה שנה אחת.

41-תורת…ובניכי: הנמשל לעיקר כתובה היא התורה, שיש בה לפרנס את האישה ובניה. תורת…חיים: על פי משלי יג,יד. כאן: תורת ה׳ מקור החיים של הפרט ושל הכלל. תחיי את ובניכי: על פי מל״ב ד,ז.

 

רפואתה וקבורתה

42-הרֹפא…חייכי: על פי תה׳ קג,ג־ד. הרפא לכל תחלואיכי: כנגד התחייבות החתן ברפואת אשתו(רמב׳ים, שם). הגואל משחת חייכי: רמז להתחייבות הבעל לשאת בהוצאות הקבורה של אשתו (רמב׳׳ם, שם). כאן: התחייבות ה׳ להציל את ישראל מסכנה וממוות.

 

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָּא וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ

וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ

45-יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

 

וּצְבִי חֲתָנָא דְּנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ

מָה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא

וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא

 

הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מְקַדֵּם רַמַּ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה מֵהֵן לֹא יְמִישׁוּן

 

הסכמת הכלה לנישואין

1.43צביאת…לאינת1: לאחר התחייבויות החתן בכתובה מופיע נוסח ההסכמה של הכלה לנישואין ׳וצביאת כלתא דא והות ליה לאינתו׳. ופירושו: והסכימה כלה זו ותהי לו לאשה, לפי שהנישואין טעונים הסכמה. 44. ו-ברית…שת1: ועשו ביניהם קשר חזק וברית עולם. וברית עולם: על פי יש׳ סח,ח ׳וברית עולם אכרית להם׳. לקשר אמיץ: על פי שמו׳׳ב טו\ב. שית שתו: על פי יש׳ כב,ז. 45. יומם…ישב'תו: על פי בר׳ ח,כב.

 

תוספת כתובה

46. 46. וצבי…כתבתה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: ורצה חתן זה והוסיף סכום כסף על עיקר כתובה. הבעל רשאי להוסיף על עיקר כתובה בסך מאתיים זוז כל סכום שירצה. גם סכום זה נרשם בכתובה ומכונה ׳תוספת כתובה׳(רמב״ם שם ה״ז וטור שו׳׳ע שם סעיף ז). 48-47. מה…ותוספתא: הנמשל לתוספת היא התורה שבעל פה לחלקיה. 47. מה…באוריתא: על פי ויק׳׳ר (וילנא) כה,א. 48. וספרא: מדרש הלכה על ספר ויקרא. וספרי: מדרשי הלכה על במדבר ודברים. ואגדה: מדרשי אגדה. ותוספתא: אוסף ההלכות הנוספות על המשנה, רמז לתוספת הכספית.

 

המוקדם והמאוחר

49. 49. הקדים…עשה: על פי נוסח, שהיה לפני ר׳ ישראל נג׳ארה, מדובר כנראה במנהג של קהילות יהודיות כמו מצרים, שנהגו לחלק את התוספת לשני חלקים: חלק אחד שולם לפני הנישואין והוא המוקדם, וחלק לאחר הנישואין והוא המאוחר. במבוא מובא ההסבר בהרחבה, כאן קיצור הדברים. המוקדם הוא מצוות עשה והמאוחר הוא מצוות לא תעשה. לקדימות מצוות עשה על לא תעשה יש כמה הסברים: א. הדיבר הראשון ׳אנכי׳ המקפל בתוכו את כל מצוות עשה ואחריו ׳לא יהיה לך׳ המקפל בתוכו כל מצוות לא תעשה. ב. מצוות עשה ולא תעשה הן כנגד נעשה ונשמע: על מצוות עשה שייך נעשה במובן של קיום, ועל מצוות לא תעשה שייך נשמע שעניינו ציות (השווה מלבי׳׳ם שמות כד,ז). ג. מצוות עשה זמינות לקיום מאשר מצוות לא תעשה וכך גם שכרן.

 

50 כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרְשׁוּן

אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

 

וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה נִקְדְּשׁוּ

לְמִנְיָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׂוּ

מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ

 

55 וְדָא נְדוּנְיָא דְּהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלְּתָא דָּא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת

מֵאֶת אָבִיהָ אָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת

לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

 

49. 49. ימישון: יזוזו. 50. כי…ידרשון: עדה׳׳ב יש׳ נח ב. 51. את..יעשון: על פי שמות יח,כ. 53. פשו: רבו. 54. מעשים…,יעשו: על פי בר׳ כ,ט.

 

הנדוניה

הנדוניה היא כלל הנכסים מסוג צאן ברזל, שמכניסה האישה לבעלה עם נישואיה. הם נרשמים בכתובה בפירוט בגדים ותכשיטים (רמב״ם שם פט׳׳ו ה׳׳א-ב, פכ׳׳ג הי׳׳א-יב; טור ושו׳׳ע שם סימן ס׳ סעיף יא ורמ׳׳א שם). 55. ודא…דא: מנוסח הכתובה המתאר את כלל הנכסים שמכניסה האישה לבעלה ופירושו: וזו הנדוניה שהכניסה לו כלה זו. לעלות ולראות: רמז למצוות ראייה בעלייה לרגל ׳בעלותך לראות לפני ה׳ אלהיך׳(שמות לד,כד). המילה ׳לעלות׳ מזכירה את הנוסח ׳דהנעילת׳ (־שהכניסה). 56. מאת…הנפלאות: כאן הקב״ה הוא גם החתן וגם אבי הכלה. 57. לב…לראות: על פי דב׳ כט,ג. הכוונה להתבוננות ולנכונות לקיים את התורה בבינת הלב, בשמיעה ובראייה.

 

נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 373

 

נִמְצָא סַךְ הַכֹּל בֵּין כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם

וְתוֹסֶפֶת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם

60 אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

 

וְרָצָה הֶחָתָן לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם גּוֹרָלוֹ

וּלְהַעֲלוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּפְרִי יְשַׁוֶה לוֹ

שֶׁאִם פִּחֲתוֹ פָּחֲתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ

 

וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרִיּוֹת שְׁטַר כְּתֻבָּה

65 לְאִתְפַּרָעָא מִכָּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין, אִישׁ לֹא יֶהְגֶּה בָּהּ

 

סעיף ה׳סך הכול׳

58. 58. נמצא…ונדוניא: מנוסח הכתובה, והוא הסעיף המסכם את הערך הכללי של הסעיפים הכספיים: עיקר ותוספת, מוקדם ומאוחר ונדוניה. 60. את…האדם: על פי קה׳ יב,יג. פסוק זה מתאר את תכלית האדם עלי אדמות, הוא קיום התורה שניתנה בהר סיני, והוא הנמשל לסה׳׳כ.

 

הצהרה על קבלת נכסים

הנוסח בכתובת הנישואין הוא ׳והודה החתן הנזכר שקבלם ובאו לידו… ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו׳. 61. ורצה…גורלו: על פי מכות ג,טז ׳רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (יש׳ מב,כא) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׳. 62. ולהעלות…לו: להגדיל את ערך הנכסים ולהשביחם. בפרי ישוח לו: פרי רב יתן לו, עדה״ב הושע י,א. 63. שאם…לו: מנוסח כתובת הנישואין. כאן: מוסב על ה׳ ואולי גם על ישראל ששכרם גדל או חסר בהתאם לעמלם בתורה ובמצוותיה

 

אחריות בפירעון שטר כתובה

64. 64. וקבל…כתבה: מנוסח התחייבות החתן לפירעון הכתובה. כאן דו משמעי כלפי ה׳ שעתיד להיפרע מישראל הכלה אם תפר את התורה וכלפי ישראל שעליו לשלם ממיטב נכסיו אם לא יעסוק בתורה. 65. לאתפרעא: להיפרע או לפרוע. שפר ארג נכסין: מן הנכסים הנחמדים והוא תרגום אונקלוס של ׳נחמד למראה׳ (בר׳ ב,ט). . איש…בה: נמשך לשניים: להיפרע ממי שלא יהגה בה ־ ואיש לא יהגה בה מחץ ראש … כלומר ייענש על ידי ה׳. 66. מחץ…רבה: על פי תה׳ קי,ו.

 

מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

 

וְקַבְּלוּ תַרְוְיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסֹף

כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסֹף

תְּנַאי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

 

70 מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ

בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

 

התחייבות בתנאים

עד כאן תוארו סעיפי הכתובה כמוסבים על החתן ה׳ ועל ישראל הכלה. החלק הבא של התנאים פותח בתנאים החיוביים המסתברים גם על חופה נוספת של ישראל והתורה, ואילו התנאים השליליים מסתברים רק על החופה השנייה שבין ישראל והתורה. 67. וקבלו…נאים: שני הצדדים החתן והכלה מקבלים עליהם את תנאי הכתובה כפי שמפורטים בהמשך. תנאים נאים: צימוד נפחת. הכל…אסף: מנוסחים בכתב. 68. כל…יכסף: תנאים לטובת שני הצדדים. 69. תנאי בית דין: תנאים המחויבים בהם על פי בית דין. מראש ועד סוף: על פי קה׳ ג,יא.

 

התנאים החיוביים

תנאי א – תכשיטיה כנגד מעשי ידיה

70. 70. מעשה…תכשיטיה: נוסח זה מקביל לתקנת חז"ל ׳ועוד תיקנו חז״ל ׳שיהיו מעשי ידי האשה (לבעל) כנגד מזונותיה׳(בבלי כתובות נח ע׳׳ב). כאן: לימוד התורה של ישראל הוא לשם ה׳, ובתמורה הוא נותן לה את כל תכשיטיה. 71. בלילה…עליה: על פי בבלי חגיגה יב ע׳׳ב ׳כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳(תה׳ מב,ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירו עמי׳. לפי זה, העיסוק בתורה כנגד מעשי ידיה וחוט של חסד כנגד תכשיטיה. 72. תנו…מעשיה: על פי משלי לא,לא. זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו ושיעור הבית הוא כך: מעשי ידיה לו – התורה תיתן הגנה ופרנסה ללומד כשכר על שקידתו בה, והוא בתמורה עליו לספק לה כל תכשיטיה להיות בקי בה.

 

וְהַיְרֻשָּה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה

מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאֲתָה

75 עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ

 

וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ

כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל יִטֹּל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ

וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה

 

תנאי ב – הירושה

73. 73. והירשה כמנהג דת ודין: מנוסח כתובת הנישואין שהבעל יורש את אשתו. כאן הירושה במובן הרעיוני ולא ההלכתי בגלל הקשר המושג ירושה למיתה, ומכאן שהחתן ה׳ הוא כאן המוריש ולא היורש והנמשל לירושה הוא השכר הצפון ללומד בעוה׳׳ב. על לוח חרותה: עדה׳׳כ שמות לב,טז. רמז לתורה ולשכרה המובטחים ללומד. 74. מטובה…ראתה: השכר על לימוד על פי תה׳ לא,כ ויש׳ סד,ג. 75. עלה… אותה: על פי במ׳ יג,ל. שם מוסב על ארץ ישראל. גם בית זה אפשר להסבירו גם על חופת ישראל עם תורתו, ומכאן שהנמשל לירושה היא גם התורה בבחינת ׳תורה צוה לנו משה מורשה א׳׳ת מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם׳ (שמ׳׳ר לג,ז).

 

תנאי ג – הדירה

76. 76. והדירה…מעונה: זהו הנמשל לנוסח בכתובת הנישואין המתאר את מקום הדירה, שבה יגורו החתן והכלה כמו הנוסח הבא ׳והדירה פה בעיה״ק ירושלים ת׳׳ו. גם בית זה מוסב על שתי חופות אפשריות: א. חופת ה׳ וישראל והנמשל לדירה שנתן ה׳ לישראל היא התורה, הסבר המתקבל מן המשפט השמני הראשון והדירה – תורה, לפי שהתורה נקראת בית במקורות כמו ׳חכמות בנתה ביתה (משלי ט,א) זו תורה (ויק״ר יא,ג) או ׳ובנית ביתך (משלי כד,כז) זו גמרא׳(בבלי סוטא מד ע׳׳א). ב. חופת ישראל והתורה, והנמשל לדירה שנותן ישראל לתורה היא קרן זווית, הסבר המתקבל גם מן המשפט ׳תורה בקרן זוית מעונה׳ ביטוי לצניעות הלימוד כמו המדרש ׳כל מי שאומר דברי תורה ברבים צריך שיהא צנוע ככלה׳ (שהש׳׳ר היא). 77. כל…יטל: על פי בבלי קידושין סו ע׳׳א ׳תורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול׳. סחרה ואתננה: על פי יש׳ כג,יח. כאן האוצר הרוחני שיש בתורה. 78. וממדבר מתנה: על פי במי כא,יח שנדרש על התורה שניתנה לישראל במדבר וגם על הלומד הזוכה לתורה ’אם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכול׳ (בבלי נדרים נה ע׳׳א).

 

וְשֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַּלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת

80 כִּי אִם בַּת שַׁעֲשׁוּעִים בַּלֵּב וּבֶחָזוּת

לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת

 

וְשֶׁלֹּא יְנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת

וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת

נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת

 

התנאים השליליים

תנאי א – שלא ישא אשה אחרת עליה

79. 79. ושלא״.הנלוזות: דו משמעי המוסב על ה׳ שלא יחליף את ישראל באומה אחרת ועל ישראל שלא יקח תורה אחרת. מילדי נכרים: על פי יש׳ ב,ו יכי נטשת עמך בית יעקב… ובילדי נכרים ישפיקו׳. לפסוק זה שני הסברים בהתאם למפרשים החלוקים בשאלה כלפי מי מוסב הפסוק האם על ה׳ שנטש את עמו או על ישראל שנטש את דרכו. על פי פירוש אחד (רד׳׳ק, מצודות ורש״י) הפסוק מוסב על ה׳ ומתאים כאן לחופת ה׳ וישראל, ועל פי זה נדרש ה׳ לא להחליף את ישראל באומה אחרת (בבלי גטין נז ע׳׳ב), ועל פי פירוש שני (רוב המפרשים) מוסב הפסוק על ישראל העוזבים את התורה והולכים בדרכי העמים ומתאים לחופת ישראל עם התורה. הביטוי ׳ילדי נכרים׳ נתפרש בכמה מובנים: משל לנימוסי העמים (יב״ע), ספרי כישופים וניחושים (רד׳׳ק), מחשבות ועצות פילוסופיות (מצודות), חכמות חיצוניות (ראב׳׳ע). הנלוזות: העקומות. 80. כי…ובחזות: לדבוק בתורה בלב ובחזה ־מז גם לתפילין. 81. לזאת…זאת: על פי בר׳ ב,כג. כאן ישראל או התורה.

 

תנאי ב – ושלא יניחנה מתוך כעם והתרשלות

82. 82. ושלא…והתרשלות: תנאי זה מסתבר יותר כמוסב על ישראל החתן שלא יזניח את התורה הכלה. 83. ולא…עצלות: עדה׳׳כ משלי לא,כז. כאן משל ללימוד התורה בעצלות ובפינוק. 84. נ'הג…בםכלות: ולא יהא נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות ביחד עדה׳׳ב קהי ב,ג המסתבר בכמה מובנים על פי המפרשים: א. אין ללמוד תורה ובו בזמן לדבוק בהבלי העולם (יב׳׳ע, ספורנו וראב׳׳ע). ב. אין ללמוד תורה בשיתוף ־במות חיצוניות (תעלומות חכמה). ג. אין ללמוד רק מה שמתקבל על הדעת ־להזניח מצוות חסרות טעם כמו מצוות שעטנ׳׳ז(רש׳׳י).

 

85 וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכֹּר

אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכֹּר

אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

 

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַּיָּם יָשִׂים נְתִיבוֹ

כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ

90-וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ

 

תנאי ג – לא למכור או למשכן את חפציה

גם תנאי זה מוסב כלפי התנהגות ישראל החתן עם כלתו התורה, ובו שיקע הפייטן כמה הלכות הקשורות בספר תורה ובלימוד תורה. 85. ושלא…ימכר: אסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה לאכול (רמב׳׳ם הלכות ס׳׳ת י,ב; טור ושו׳׳ע יו׳׳ד הלכות ס׳׳ת סימן ע״ר סעיף א). כלי חמדה: כינוי לתורה על פי פרקי אבות ביד. 86. אך..יזכר: על פי קה׳ יב,יג ׳ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה׳, שעל פי יב׳׳ע מובנו – יש לכתוב ספר תורה ולעמול בתורה. 87. אמת…תמכר: על פי משלי כג,כג שנדרש על לימוד תורה מאחרים אפילו בשכר והוראת התורה לאחרים בחינם ׳ומנין שאם לא מצא בחינם שילמד בשכר תלמוד לומר אמת קנה, ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר תלמוד לומר ואל תמכר׳ (בבלי בכורות כט ע׳׳ט). מובן נוסף לפסוק הוא מצוות כתיבת ספר תורה או רכישתו: אמת קנה – מקביל למצוות כתיבת ספר תורה, ואל תמכור – איסור מכירתו(רמב׳׳ם, טור ושו׳׳ע שם).

 

תנאי ד – ושלא יצא למקום רחוק…

89-88. ושלא…נתיבו: מתנאי כתובת הנישואין המחייבים את הבעל לא להרחיק נדוד מאשתו כמו הנוסח ׳ושלא ירד לים הגדול ולא ילך למדינה רחוקה׳. גם תנאי זה מוסב התנהגות ישראל כלפי תורתו מבחינה ערכית ומבחינה הלכתית. מבחינה ערכית מנוסח כאן אחד מקנייני התורה על פי המדרש לרב׳ יז,יד-כ ׳כי המצוה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד׳. שנדרש כך ׳לא בשמים היא ־ לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא – לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים׳(בבלי עירובין נה ע׳׳א). מבחינה הלכתית תנאי זה הוא המשך כללי התנהגות כלפי כבוד ספר תורה יהיה הולך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיק כנגד לבו והוא רוכב׳ (טור ושו׳׳ע שם סעיף ג). 90. והיתה …בו: על פי רב׳ יז,יט.

 

וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים

לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵּם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ 

וּלְהַנְחִיל יֵ"שׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ

נִשְׁבָּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ

 

וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה

וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה

וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

 

מתן תוקף ערכי והלכתי לתנאי הכתובה

91. 91. וכל…וקימים: לכל התנאים הללו תוקף מוחלט ומחייב ערכי והלכתי. 92. כצבא…נרשמים: ככוכבים בשמים הקיימים לעד. 93. לעדי…עולמים: תנאים נצחיים.

 

שבועת החתן

94. 94. ונשבע החתן לקים: מנוסח שבועת החתן בכתובה לקיים את כל התחייבויותיו כלפי כלתו הכתובות בשטר. להמונו: לעמו. והנמשל הוא שבועתו של ה׳ כלפי ישראל ׳נשבע הקב׳׳ה לעמו שלא יחליפם ולא ישנם ולא ימירם בעם אחר ולא יכלה אותם׳ (בבלי גטין נז ע׳׳ב). 95. ולהנחיל…רצונו: על פי משנה עוקצין ג,ב יעתיר הקב׳׳ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות שנא׳(משלי ח,כא) להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא׳. 96. נשבע אדני בימינו: על פי יש׳ סב,ח בהקשר להשגחת ה׳ על ישראל׳.

 

מעשה הקניין

97. 97. וקנה…חמשה: על פי משנה אבות פרק ו,י ׳חמשה קנינים קנה הקב׳׳ה בעולמו: תורה קנין אחד, שמים וארץ… ישראל… בית המקדש׳. 98. תורה ותעודה: עדה׳׳ב יש׳ ח,כ. וסגלה: כינוי לישראל (שמות יט,ה). מארשה: כינוי לישראל עדה"כ הושע ב,כא-כב ׳וארשתיך…לעולם׳. 99. והוציא…הראשה: היא אבן היסוד לבניין בית המקדש (מפרשים) על פי זב׳ ד,ז. גם זה מוטיב של נחמה.

 

100 יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמְחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם

בַּתְּעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם

וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ

וְאָמַר לְהָקִים גְּדָרֶיהָ מֵאַיִן פּוֹרֵץ פֶּרֶץ

105-וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

 

יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ

וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמֵהַלָּלוּ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

והכל שריר ובריר וקים

100-יראו צדיקים וישמחו: על פי איוב כט,יט. ויאכלו את פרים: על פי יש׳ סה,כא.101-בתעודה: בתורה על פי יש׳ ח,כ. ארכה..ים: היא התורה המקיפה על פי משלי יא,ט. 102. והכל…וקים: הכול חזק ותקיף, מנוסח סוף הכתובה.

 

העדים החותמים על הכתובה

103. 103. ויקם…בישראל: ה׳ נתן את התורה וליווה אותה בתוקף על פי תה׳ עח,ה. 104. ואמר…פרץ: לחזק את קיום התורה והכתובה על ידי העדים עדה׳׳ב תה׳ פ,יג ויש­נת,יב. 105. ואעידה…הארץ: שיבוץ מורכב על פי דב׳ לא,כח ויש׳ ח,ב.

 

שמחת החתן עם כלתו(108-107)

106. 106. ישמח חתן עם כלה: מסיים בשמחת החתן והכלה על פי דב׳ כד,ה ׳כי יקח איש אשה חדשה… ושמח את אשתו אשר לקח׳. לגורלו: לחלקו. 107. למהללו: לשבחו. 108. אשרי…לו: על פי תה׳ קמד,טו.
107.  

נוסח הכתובה חלק 2 סוף-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.

עמוד 380

 

  הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א) – תולדות חייו ויצירתו

 (צפרו, תקפ"ג/1823-תרנ"ו/1896)

 

ייחוסו והשכלתו התורנית: הרב רפאל משה אלבאז (להלן: הרמ"א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לדור שביעי של רבני קשטיליא. סבו ר' יהודה, אביו ר' שמואל ודודו ר' עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ"א נולד בשנת תקפ"ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גיאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל 20 נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ'אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים'. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות אבל התאושש ממנו מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר' עמרם אלבאז דודו ור' עמור אביטבול.

הרמ"א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בעל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע: על שם שבע החכמות: דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלה.  היטיב להגדירו הרב משה טולידנו בספרו 'נר המערב' במעט המכיל את המרובה: 'רב תלמודי, חכם מדעי ומשורר מצוין'.

מעורבותו בקהילה: נוסף למעמדו כדיין כריש מתא וכריש מתיבתא היה הרמ"א גם דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור מחונן, והיה לו בית כנסת משלו הקרוי 'אצלא דרבי'. עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, והיה פשרן וסלחן. כדי לחבב את השירה על כל שכבות העם כתב גם שירי מוסר ותוכחה בערבית יהודית ובלחנים עממיים. היה מעורב בקהילה והשתתף באירועי המשפחות בעת שמחה כמו בעת צרה. הרמ"א הפך למנהיג נערץ ואהוב בקרב כל שכבות הקהילה, שנתאחדה סביבו בזכות מידותיו 'והאיש משה עניו מאוד'.   

מעורבותו למען יהדות מרוקו בכלל: הרמ"א היה מעורב בענייני הקהילה. דוגמה לכך הוא הדו"ח, ששלח הרמ"א בתקופתו להנהלת כי"ח בפריס על מצב קהילתו, ובו נתונים כלכליים וסטטיסטיים של הקהילה.^[2]  הרמ"א העריך את פעילותם של נציגי כי"ח במרוקו ואף חיבר שיר לכבודם ולכבוד בית ספר כי"ח בפאס ב-1885 הנכלל בקובץ שיריו.  

קשריו עם המוסלמים תושבי המקום: הרמ"א היה מעורב היטב עם הבריות וידע לקשור קשרים גם עם הערבים תושבי המקום, לדבר בשפתם ולשיר בלחניהם. דמותו זכתה להערכה בקרבם, והם כיבדוהו, העריצוהו, והיה מקובל עליהם כמלאך.            ביטוי נוסף למעורבותו עם המוסלמים הם חילופי שירה ונגינה ונוסחי תפילה, שהיה מנהל עם האימאם, כשהיה עולה למגדל בית תפילתם.  

הרמ"א ידע היטב את שירי המלחון, ורוב פיוטיו נשענים עליהם לא רק מבחינה מוסיקלית ופרוסודית, אלא אף במוטיבים, בנושאים ובתכנים.

פטירתו: הרמ"א מסר את נשמתו לבוראו ביום שישי ערש"ק כ"ב תמוז תרנ"ו/1896, ומחשבי חשבונות מצאו כי 'רפאל משה' גימטרייה תרנ"ו. הרמ"א זכה להספדים גדולים על ידי חכמי פאס, ויום פטירתו הפך ליום הילולה בקרב אנשי קהילתו ובבתי הכנסת הקרויים על שמו בערים שונות בארץ: באשדוד, בלוד ובבאר שבע. ואגדות מעניינות נארגו סביב דמותו. 

פרטי הפיוט  

כתובת: כתובה ליום ב' של חג השבועות אנכי תכנתי עמודיה ושם רמזתי עשרת הדברות גם סוגרים מנוסח הכתובה להמתיק המליצה ובבית האחרון רמזתי ר"ת (=ראשי תבות) שמי: רפאל משה בס"ד.

התבנית: סטרופית מתחלפת. בשיר עשרים ושבע מחרוזות משולשות טורים בחרוז המתחלף בכל מחרוזת. כל הבתים נחתמים בפסוק מקראי הנחרז עם  שני הטורים שלפניו.                

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: רפאל משה בס"ד  (חתימה אופקית טור 79).

מקורות

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ"ה, נז/א [=נוסח היסוד]; כנ"ל, הוצאת ר"ש בן הרוש, עמ' צא; כנ"ל, ירושלים תשמ"ו, עמ' מא; אזהרות להרב שמואל אלבאז, בהוצאת הרב דוד עובדיה, ירושלים-תשמ"א, עמ' 34; מאיר נזרי (מהדיר), שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים תשע"ג, עמ' 382.

מבנה הפיוט 

החופה והקידושין בין הקב"ה לישראל (16-1).  

עשרת הדיברות (39-13).

קבלת התורה כתנאי לקידושין (42-40).

נוסח הכתובה (72-43).  סיומי גאולה (81-73).

סקירת הפיוט: הפיוט פותח בתיאור מעמד החופה בין ה' וישראל, שבו הדוד מקדש את רעייתו בשני לוחות הברית בתוך חופת חתנים שהתקין לכבוד המעמד וגם נותן מתנות לכלה סבלונות ומוהר, כאשר ברקע לחופה נשמעים 'קֹלות וברקים וענן כבד על ההר'. אחרי החופה מתחילה שמחת החתונה  'הביאני המלך חדריו נרְוה דֹדים'. זה חלקו הראשון החגיגי והציורי של הפיוט. חלקו השני מונה את י' הדיברות ששתי הראשונות משתלבות בחלק החגיגי של הפיוט. חלקו השלישי הוא נוסח שטר הכתובה על סעיפיו, שתחילתו מאמר הקידושין 'כלה נעימה אם תקח אמרי ותואיל /…/ הרי את מקֻדשת לי כדת משה וישראל'. בהמשך בכל בית מופיע סעיף אחד של הכתובה ונמשלו בצדו. הנה כמה מהם:

המוהר או עיקר כתובה: 'וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה = אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין'.  

תוספת כתובה: ש"י עולמות 'וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ…תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה = לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה'.

התחייבות במזונות:  'וּמְזוֹנַיְכִי = לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ' (פירותיה של ארץ ישראל).

כסות ותכשיטין: 'וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי' = 'מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ' (מחצבי הארץ).

התחייבות במצות עונה = השכנת השכינה בישראל 'וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ… וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ'.

הסכמת הכלה לנישואין:  'וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא… וְקִבְּלָה עָלֶיהָ… לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה'.

הנדוניה: חומרות שישראל מקבלים על עצמם 'וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ  = סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת …וֶאֱסָרָהּ אשר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ'.

סעיף הסה"כ: 'נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא = תּוֹרָה שְׁלֵמָה… וּפְרָטֶיהָ…'.ּ

שבועת החתן: 'וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ / שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶּנָּה… מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ…

אחריות לפירעון הכתובה: 'וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם'.

סוף הכתובה: 'וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם'.

הפיוט נחתם בבקשה על הגאולה

בקשה על הגאולה והוצאת ספר תורה: 'השב שוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה ֹ…אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

 

דיון משווה: השפעת נג'ארה על הרמ"א ניכרת בארבעה צדדים: א. הסוגה, ב. המבנה הכפול של הפיוט הכולל ציור של חופה בשש המחרוזות הראשונות, וחלק ייחודי לנוסח שטר הכתובה. ג. נושא הגאולה ונחמה המוקדשות לו ארבע המחרוזות האחרונות בפיוט הרמ"א. ד. חוליית הקישור החותמת את הפיוט והמקשרת אותו לפסוקים החגיגיים הנאמרים בהובלת ספר התורה מן ההיכל אל הבמה 'אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

מבחינת היקף שטר הכתובה וסעיפיו לוקה חלק זה בחסר בכתובתו של הרמ"א. בולטים בהיעדרם שני הסעיפים הראשונים המהווים סממנים חשובים של הכתובה: תאריך החופה ומקום החופה, וכן פרטים על החתן והכלה. גם החלק של התנאים בולט בהיעדרו, ומבין שבעת התנאים המופיעים בכתובת נג'ארה, רק תנאי אחד מופיע בכתובת הרמ"א, כנ"ל לגבי בטחונות הכתובה: שבועה, קניין ועדים – רק סעיף השבועה מופיע בכתובת הרמ"א. זאת ועוד, כתובתו של הרמ"א צמודה היא רק לחופה אחת שבין ה' וישראל שלא כחופה הכפולה בכתובתו של נג'ארה.

חידושו העיקרי של הרמ"א הוא בשילובן של י' הדברות בכתובתו שיש בהם גם מסר רעיוני: י' הדיברות הם היוצקים את התוכן של הנישואין, וקיום ישראל את התורה הוא התנאי לקיום הברית בין ה' ואומתו, רעיון המסתבר בכתובתו של נג'ארה בעצם הצבה של חופה כפולה.  

נוסח הכתובה

 

                        דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ לְקַדֵּשׁ אֵשֶׁת נְעוּרִים

                        בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת זַכִּים וּבָרִים

                        וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים

 

                        צִוָּה שׁוֹשְׁבִּין צִיר נֶאֱמָן כִּי בוֹ בָחַר

5                      לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר

                        מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

 

                        צוּרִי תִקֵּן חֻפַּת חֲתָנִים בְּזִיו וָזֹהַר

                        וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת וּמֹהַר

                        קֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

 

10                    יְיָ מִסִּינַי בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

                        קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים

                        וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים

 

                        הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נִרְוֶה דֹדִים

                        דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹשִׁיב יְחִידִים

15                    אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

 

                        בֹּאִי לִמְסִבִּי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה

                        לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים דְּמוּת שִׁמְשִׁי חַמָּה וּלְבָנָה

                        לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה

 

                        וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ יָנוּעוּ אֵבָרָיו וְיִזְדַּעְזְעוּ חוּשָׁיו

20                    יִזָּכֵר וְיִפָּקֵד לְהָרַע לוֹ עַל כָּל מַעֲשָׂיו

                        כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֶת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא

 

זָכוֹר וְשָׁמוֹר לַשַּׁבָּת אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ

כַּאֲשֶׁר חֲכָמִים הִגִּידוּ גֹדֶל מַהֲלָלוֹ

שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ

 

25                    אֲשֶׁר סָבְלוּ טָרְחֲךָ וּמַשָּׁאֲךָ בִּימֵי עֲלוּמֶיךָ

הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

 

הִשָּׁמֵר פֶּן וְאַל תְּהִי בְשׁוֹפְכֵי דָם

כִּי אֲנִי יְיָ אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם

30                    שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם

 

לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ

כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל תּוֹעֵבָה הוּא

אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ

 

                        לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר וְעֹנֶה מֵשִׁיב וְשׁוֹאֵל

35                    אוֹתוֹ אַצְמִית בְּכֹחַ וָאֵל

ּ                        גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שֶׁקֶר לְעַוֵּל נְכֹחָה

וְלֹא תַחְמֹד אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ מַשְׂאֵת וַאֲרֻחָה

שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה

 

 40                   כַּלָּה נְעִימָה אִם תִּקַּח אֲמָרַי וְתוֹאִיל

לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵיהֶם כַּמְפֹרָשׁ עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה

אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין לְהַשְׁמִידָם עַד חָרְמָה

45                    לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה

 

וּמְזוֹנַיְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ

וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ

לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ

 

וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ וּבְחוֹמוֹתַיִךְ

50                    אָלִין בֵּין שָׁדַיִךְ

                        יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא בְפַחַד וּבְמוֹרָא

וְקִבְּלָה עָלֶיהָ לִהְיוֹת זְהִירָה

לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

 

55                    וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ מִדִּילֵיהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה

לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה

 

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ עִם נַפְשָׁהּ

סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת וְטַהֲרָה וּקְדֻשָּׁה

 60                      וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ

 

נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא

תּוֹרָה שְׁלֵמָה דִּקְדוּקֶיהָ וּפְרָטֶיהָ סֹלֶת נְקִיָּה             

וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְזֶה פִרְיָהּ

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ

65                    שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנָּה בְּשׁוּם זְמַן מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ

                        כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ

 

וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם

לְהָשִׁיב לָהֶם גְּמוּל כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָבֹא אֲלֵיהֶם

 

70                    וּתְנַאי זֶה מֻחְזָק וּמְקֻיָּם

                        לִשְׁמֹעַ צַעֲקַת עַמּוֹ בְּכָל עֵת וְלִרְאוֹת עָנְיָם

                        וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

הָשֵׁב שׁוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה סְגַנִּים וּפַחוֹת

יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ עַל מֵי מְנוּחוֹת

75                    יִרְבּוּ שְׂמָחוֹת בְּיִשְׁרָאֵל וְנָסוּ יְגוֹנוֹת וַאֲנָחוֹת

 

הֲשָׁמַע עַם קוֹל אֱלֹהִים לִפְנֵי חֵילוֹ

הֵן הֶרְאָנוּ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וְאֶת קוֹלוֹ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

                        רַחֲשִׁי פָתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי אָרְכוּ נְדוֹדָיו

80                    מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הַנּוֹרָא יַשְׁגִּיחַ כְּרֹב חֲסָדָיו

                        גַּדְּלוֹ לַיְיָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּיו

[1] על תולדות חייו של הרמ"א ראה דוד עובדיה, קהילת צפרו, ד, תולדות הרבנים בקהילת צפרו, ירושלים תשמ"ה, עמ' סו-עה; משה עמאר, ר' רפאל משה אלבאז זיע"א האיש, משפחתו ויצירתו, אור המערב תשרי חשון תשמ"ט, שנה א' חוברת ב', עמ' נה-סג; מאיר נזרי, שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשע"ג, עמ' 10-3.

[2] ראה קהלת צפרו א, תעודה 135.

     כתובה בין ישראל לתורה

 

בְּסִמָּנָא טָבָא

 

מאת ר' חביב טולידנו

 

המופיעה בספרו החדש של דר' מאיר נזרי

כתובות ותנאים לחג השבועות

מוסד הרב קוק, ירושלים תשפ"א

 

ר' חביב טולידנו – תולדות חייו ויצירתו

(מכּנאס, נפטר בתע"ו/1715)

 

זיהוי מחבר הכתובה: ידועה הכתובה ליום שני של שבועות לרב חביב טולידנו, המתחילה במילים 'בסימנא טבא ובמזלא יאיא 'בששי בשבת' המוסבה על כתובת ישראל החתן והתורה הכלה, והיא כנראה השנייה שנכתבה כחיקוי לזאת של ר' ישראל נג'ארה 'ירד דודי לגנו' המתמקדת ביחסי ה' החתן וישראל הכלה. כתובה זו מופיעה בתפוצה רבה במחזורים בסמיכות לזו של נג'ארה. אלא שאין ברור לגמרי מיהו החכם חביב טולידנו, מחר הכתובה. בספר מלכי רבנן נסקרים ארבעה חכמים בשם זה:

הראשון – חביב טולידנו הקרוי חביב החסיד ב"ר חיים ב"ר דניאל שבא משאלוניקי לפאס. חי במאה ה-16 והיה מורה צדק במכּנאס וגם נגיד ומקורב למלכות; השני – חביב טולידנו ב"ר חיים,  מורה צדק במכּנאס שנפטר בלא בנים בתע"ו/1715, שהה תקופת מה בעיר סאלי הסמוכה לרבאט וחתום בפסקי דין עם אחיו ר' משה טולידנו, מוהריב"ע (מורנו ר' יהודה בן עטאר); השלישי – חביב טולידנו ב"ר אליעזר, יליד תק"ס/1799 מחכמי מכּנאס, מחבר 'פה ישרים' פירוש להגדה של פסח (ליוורנו תקצ"ח/1838), ו'תרומת הקודש' – תשובות למבקרי המסורת תרכ"א/1861, והרביעי: חביב טולידנו ב"ר יוסף מחכמי מכּנאס שנפטר בתקע"ט/1818. מי אפוא מבין כל החביבים האלה הוא המחבר של הכתובה? ההשערה הנפוצה ביותר היא שמדובר ברב חביב טולידנו השני מסאלי. השערה זו נשענת על כמה נתונים: א. במחזורים שבהם מופיעה הכתובה כתוב במפורש שהוא מסאלי. ב. על פי מלכי רבנן מי ששהה בסאלי הוא חביב טולידנו השני. ג. כך מסתבר גם על פי נר מצוה לר' יוסף משאש ירושלים תשכ"ט, עמ' קצה: 'זמנו סוף המאה החמישית שמעלנו'. ד. השערה זו מתחזקת גם ממאמרו של  גרשום כהן במאמרו 'זיהויו של מחבר הכתובה האנונימית לחג השבועות, סיני ע"ה, עמ' 39. 

 

פרטי הפיוט

כתובת:  כתובה ליום שני של שבועות שנמצאה בכ"י הרב הגדול נר המערבי כמוהר"ר חביב טולידאנו זצוק"ל זלה"ה מעיר סאלי יע"א (מועדי ה' ליוורנו למהדורותיו).  

נוסח אחר: כתובה של החתן הנקרא ישראל האומר לה לזו הכלה התורה הקדושה הוי לי לאנתו יפה כלבנה. מושר בלסבון שבפורטוגל עוד מימי אנוסי ספרד (בכמה הוצאות).   

התבנית:  הפיוט בנוי מעשרים ותשע מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל סטרופה. 

החריזה: אאא / בבב / …

חתימה: ליתא.

מקורות: רנה וישועה ח"ב, ליוורנו תרי"ז 1877, קנו/ב (מהדורה ראשונה) ובכל הוצאותיו; ספר מועדי ה' ליוורנו תרי"ז ובכל הוצאותיו כמו ליוורנו תרצ"ט כולל מחזורים שנדפסו בישראל תשי"ז-תשי"ח במהדורה של ימינו, הוצאת ספרים מעוז מאיר שנדפס בישראל, עמ' 363; בתוך: 'התנאים והכתובה בין הקב"ה וכנסת ישראל  מהרב המקובל ר' ישראל נג'ארה' ז"ל בני ברק תשל"ו, עמ' 22; פרדס חג השבועות, מכון הפאר, ירושלים תשמ"א, עמ' קעד; קובץ לשבועות, בני ברק תשל"ג, עמ' לג.

אוצר השירה: ב-1086.

 

מבנה הפיוט

פתיחה חגיגית קצרה (2-1).   תאריך החופה ומקומה (8-3).

פרטי החתן והכלה ומאמר הקידושין (17-12).

ההתחייבויות הבסיסיות של החתן לכלתו (20-18).

הסעיפים הכספיים: עיקר ותוספת, נדוניה וסה"כ (44-21).

אחריות לפירעון שטר הכתובה (47-45).   תנאים חיוביים ותנאים שליליים (74-51).

בטחונות לכתובה: קניין, שבועה ועדים (83-75). חתימה חגיגית (89-84).

 

דיון משווה: כתובה זו עשויה כמעט במתכונתה ובלשונה של כתובת נג'ארה על כלל סעיפיה בשני הבדלים גדולים ובשינויים אחדים. ההבדל הראשון קשור בזהות החתן והכלה, בעוד שהחתן והכלה הרשמיים בכתובת נג'ארה הם ה' וישראל (אלא שמתחלפים בחלק של התנאים), הרי החתן והכלה בכתובת טולידנו הם ישראל והתורה. ההבדל השני הוא שפיוטו של נג'ארה כולל ציור חופה שאחריה הכתובה, ואילו חביב טולידנו מתמקד רק בכתובה.

להלן הסעיפים הזהים בנוסחם ובמשמעם: א. התאריך (5-1). ב. תוספת כתובה (33-30). ג. החלק הראשון של סעיף הנדוניה (35-33). ד. סעיף הסה"כ (44-42). ה. הירושה (68-66). ו. נוסח החולייה שלפני התנאים (טורים 50-48). ז. נוסח המחרוזת הנותנת תוקף לתנאים (74-72). ח. נוסח שני התנאים השליליים השלישי והרביעי (65-60). החלק הראשון של נוסח העדים (80-78). ט. החתימה החגיגית של הפיוט בשתי מחרוזות האחרונות של הפיוט (89-84).

להלן ההבדלים במשמע של כמה סעיפים בכתובת טולידנו:

א. מקום החופה ברור יותר 'הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא' (8). ב. הנמשל למוהר ,עיקר כתובה, הוא 'אֹזֶן שׁוֹמַעַת עַיִן רוֹאָה' (22), ולא 'תורת חכם' נוסח נג'ארה. ג. תוספת לנדוניה והרחבתה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה (41-36) המשמשים מוקדם ומאוחר נוסח נג'ארה. ד. סעיף העדים 'וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת הַשָּׁמַיִם והָאָרֶץ' נוסח נג'ארה נשמר גם בנוסח טולידנו, אבל הוא מורחב וכולל גם עדי בשר ודם משה ואהרן המייצגים את הכוהנים והלוויים. ה. נוסח התנאי השלילי הראשון נוסח נג'ארה הדו משמעי על אומה אחרת וגם חכמה אחרת 'וְשֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַּלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת' (80) הוא חד משמעי בכתובת טולידנו כלפי ישראל והתורה 'וְשֶׁלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ מֵחָכְמוֹת חִצוֹנִיּוֹת' (54). כללו של דבר הפיוט נוסח טולידנו מאמץ את הנוסח של נג'ארה תוך כמה שינויים להתאימו לכתובה בין ישראל והתורה. זהו פיוט המהווה דגם מובהק של השפעה בנוסח ובמשמע של כתובת נג'ארה. זאת ועוד, כתובתו של חביב טולידנו החד משמעית גם תורמת להבנה של כמה סעיפים בכתובת נג'ארה כמו בחלק של התנאים ובמיוחד השליליים.

 

נוסח הכתובה

 

בְּסִמָּנָא טָבָא יָאיָא / וּבְמַזָּלָא מַעַלְיָא

            וּשְׁעַת רָצוֹן / בְּרָכָה וְהַצְלָחָה

 

בַּשִּׁשִׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתַב הַנִּשְׁתְּוָן

לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה נִתְכַּוָּן

5               בְּשִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדֶשׁ סִיוָן                                                     

 

לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִים פֹּה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה

בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ יָפָה וַהֲדוּרָה

הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

 

אֵיך הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם

10             מְאֹד נַעֲלָה עַל כָּל הַגּוֹיִים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם

לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם

 

אָמַר לָהּ לַיְקָרָה וּנְעִימָה

הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה

אַחַת הִיא יוֹנָתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ

 

 15            הֱיִי לִי לְאִינְתּוּ יָפָה כַלְבָנָה

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲדִינָה

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶאֱמוּנָה

 

וַאֲנָא בְמֵימְרָא וּבְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא

אֶפְלַח וְאוֹקֵיר יָתִיכִי כָּל יוֹמַיָּא

20             עַד עוֹלָם וְעַד עָלְמֵי עָלְמַיָא

 

וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כִּבְתוּלָה נָאָה

אֹזֶן שׁוֹמַעַת עַיִן רוֹאָה

יַעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא תּוֹרָה קְדוֹשָׁה

25             וַהֲוָת לִי לְאִינְתּוּ עַל לוּחַ לִבִּי חֲרוּשָׁה

וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ

 

וּצְבִי חֲתָנָא דְנָא יִשְׂרָאֵל הַנִּזְכָּר

וְהוֹסִיף לָה מִדִּילֵיהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקָּר

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר

 

                 30      וְעוֹד רָצָה וְהוֹסִיף לָהּ כְּתֻבָּתָהּ

מַה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא

סִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגַּדְתָּא וְתוֹסֵפְתָּא

 

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵהּ כַּלְּתָא דָא לְמוֹפֵת וּלְאוֹת

מִבֵּית אָבִיהָ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת

35             לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת

 

     וְעוֹד הִכְנִיסָה לוֹ מָעוֹת בָּעַיִן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֵיהֶם

רַמַּ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה עִם דִּקְדוּקֵיהֶם

אֲשֶׂר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָהֶם

 

וְעוֹד הֵבִיאָה לוֹ כֵלִים עִם שִׁמּוּשֵׁי עַרְסָא וְתַכְשִׁיטֵיהֶם

40             שַׁסַּ"הּ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָנְשֵׁיהֶם

וּמִשְׁפָּטִים בַּל יִחְיוּ בָהֶם        

 

נִמְצָא סַךְ הַכֹּל כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם

וְתוֹסָפוֹת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם

אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר כִּי זֶה כָל הָאָדָם

 

45             וְכָךְ אָמַר לָנָא חֲתָנָא דְנָא בְּרוּחַ נְדִיבָה

קִבַּלְתִּי עָלַי וְעַל יַרְתַאי בַּתְרַאי אַחְרָיוֹת חֹמֶר כְּתֻבָּה

דְאִם אוֹבִיר וְלָא אַעֲבִיד אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטָבָא

 

הַתְּנָאִים שֶׁהוּתְנוּ בֵינֵיהֶם

שְׁרִירִים וְקַיָּמִים עִם כָּל חִזּוּקֵיהֶם

50             עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְבַר שְׁנֵיהֶם

 

מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לוֹ טָמוּן בְּמַצְפֻּנָיו

עַד יוֹם עֲלוֹתוֹ לִמְכוֹנָיו

הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו

 

וְשֶׁלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ מֵחָכְמוֹת חִצוֹנִיּוֹת

55             רַק בָּה יִקְרָא בְרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת

כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת

 

וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ וְיַנִּיחֶנָּה

אֶלָּא אִם כֵּן עִמּוֹ יוֹלִיכֶנָּה

פֶּן יָמוֹת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָה

 

60             וְשֶׁלֹא יַנִּיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת

וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת

נוֹהֵג בְּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת

 

וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלִי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכֹּר

אַך לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכֹּר

65             אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר

 

וְהַיְרֻשָּׁה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ לִבּוֹ חֲרוּתָה

מִטּוּבָהּ הַצָּפוּן לַצַדִּיקִים עַיִן לֹא רָאֲתָה

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׂנוּ אוֹתָהּ

 

וְהַדִּירָה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

70             כִּי יִבָּנֶה וְיִכּוֹנֵן הַבַּיִת וְהָאֲרִיאֵל

מֵהָאָדוֹן יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

 

וְכָל הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בִּשְׁמֵי מְרוֹמִים

לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

 

75             וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן הַנִּזְכָּר

לְקַיֵּם כָּל דָּבָר לִהְיוֹת זָרִיז וְנִשְׂכָּר

דְּבַר יְיָ הָיָה יָקָר

 

וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ

וְאָמַר לְהָקִים גְּדֵרֶיהָ מֵאֵין פּוֹרֵץ פֶּרֶץ

80        וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

 

וְעַל הֶחָתוּם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּים נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן

אֲשֶׁר מִכְּבוֹדָם כָּל לֵב אֱנוֹשׁ יָרֹן

הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

 

יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמְחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם

85             בִּתְעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם

וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

יִשְׂמַח לֵב חָתָן בַּכַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ

וְתִשְׂמַח כַּלָּה עִם בַּעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר בְּמַהֲלָלוֹ

אַשְׂרֵי הָעָם שֶׂכָּכָה לּוֹ

 

 

כתובה לר׳ רפאל משה אלבאז

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ

הרב רפאל משה אלבאז(הרמ״א) – תולדות חייו ויצירתו

צפרו, תקפ״ג/ 1823 -תקפ"ג- תרנ"ו 1896

 

ייחוסו והשכלתו התורנית: הרב רפאל משה אלבאז(להלן: הרמ׳׳א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לדור שביעי של רבני קשטיליא. סבו ר׳ יהודה, אביו ר׳ שמואל ודודו ר׳ עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ״א נולד בשנת תקפ״ג/1823

בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גיאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ׳אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים׳. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות אבל התאושש ממנו מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר׳ עמרם אלבאז דודו ור׳ עמור אביטבול.

הרמ׳׳א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בכל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע: על שם שבע החכמות: דקדוק מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלההרב משה טולידנו בספרו ׳נר המערב׳ במעט המכיל את המרובה: ׳רב תלמודי, חכב מדעי ומשורר מצוין׳.

מעורבותו בקהילה: נוסף למעמדו כדיין כריש מתא וכריש מתיבתא היה הרמ"א גם דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור מחונן, והיה לו בית כנסת משלו הקרוי 'אצלא דרבי׳. עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, והיה פשרן וסלחן כדי לחבב את השירה על כל שכבות העם כתב גם שירי מוסר ותוכחה בערבית יהודית ובלחנים עממיים. היה מעורב בקהילה והשתתף באירועי המשפחות בעת שמחה כמו בעת צרה. הרמ׳׳א הפך למנהיג נערץ ואהוב בקרב כל שכבות הקהילה שנתאחדה סביבו בזכות מידותיו ׳והאיש משה עניו מאוד׳.

מעורבותו למען יהדות מרוקו בכלל: הרמ׳׳א היה מעורב בענייני הקהילה. דוגמה לכך הוא הדו׳׳ח, ששלח הרמ׳׳א בתקופתו להנהלת כי״ח בפריס על מצב קהילתו, ובו נתונים כלכליים וסטטיסטיים של הקהילה. הרמ״א העריך את פעילותם של נציגי כי״ח במרוקו ואף חיבר שיר לכבודם ולכבוד בית ספר כי׳׳ח בפאס ב- 1885הנכלל בקובץ שיריו.

קשריו עם המוסלמים תושבי המקום: הרמ׳׳א היה מעורב היטב עם הבריות וידע לקשור קשרים גם עם הערבים תושבי המקום, לדבר בשפתם ולשיר בלחניהם. דמותו זכתה להערכה בקרבם, והם כיבדוהו, העריצוהו, והיה מקובל עליהם כמלאך. ביטוי נוסף למעורבותו עם המוסלמים הם חילופי שירה ונגינה ונוסחי תפילה, שהיה מנהל עם האימאם, כשהיה עולה למגדל בית תפילתם.

הרמ״א ידע היטב את שירי המלחון, ורוב פיוטיו נשענים עליהם לא רק מבחינה מוסיקלית ופרוסודית, אלא אף במוטיבים, בנושאים ובתכנים.

פטירתו: הרמ׳׳א מסר את נשמתו לבוראו ביום שישי ערש׳׳ק כ״ב תמוז תרנ׳׳ו/1896ומחשבי חשבונות מצאו כי ׳רפאל משה׳ גימטרייה תרנ׳׳ו. הרמ׳׳א זכה להספדים גדולים על ידי חכמי פאס, ויום פטירתו הפך ליום הילולה בקרב אנשי קהילתו ובבתי הכנסת הקרויים על שמו בערים שונות בארץ: באשדוד, בלוד ובבאר שבע. ואגדות מעניינות נארגו סביב דמותו.

נוסח הכתובה

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ לְקַדש אֵשֶׁת נְעוּרִים

בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת זַכִּים וּבָרִים

וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים

 

צִוָּה שׁוֹשְׁבִין צִיר נֶאֱמָן כִּי בּוֹ בָּחַר

לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

 

צוּרִי תִּקֵּן חֻפַּת חֲתָנִים בְּזִיו וָזֹהַר

וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת וּמֹהַר

קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

כתובות ותנאים לחג שבועות בקהילות ישראל-מאיר נזרי

הספר שלפנינו ׳כתובות ותנאים לחג השבועות בקהילות ישראל׳ נחלק ל-2 חטיבות: חטיבה א׳ בת 3 חלקים: פרקי רקע, פרקי מבוא וחלק מרכזי הדן בפירוט בכתובת ר׳ ישראל נג׳ארה ׳ירד דודי לגנו׳ המהווה מקור השראה לשאר היצירות. חטיבה ב׳ ־ מהדורה של 20 פיוטי כתובות ותנאים, כשהם ערוכים, מנוקדים ומפורשים בליווי מקורות ומבואות הנחלקים ל-2 קבוצות: א. כתובות מקהילות ספרדיות ובראשן כתובת נג׳ארה מצפת; קהילות מהאמפריה העתומאנית: בלגרד, בוסניה, סלוניקי ותורכיה, וקהילות ממרוקו: סאלי, מכנאס וצפרו. ב. כתובות ותנאים מקהילות שבארצות אשכנז: גליציה, פולין, לטביה, אוקראינה, ליטא וגרמניה.

מהדורה זו היא הרביעית בתחום השירה והפיוט מאת דר׳ נזרי. היא וקודמתה ׳פיוטי הדרן לסיום מסכת ולסיום הש״ס בקהילות ישראל׳ יצאו לאור במוסד הרב קוק בירושלים, מיסודם של הרב י. ל. מימון ודר׳ יצחק רפאל (תש״פ). שתי המהדורות הראשונות: ׳שירת הרמ״א – הרב רפאל משה אלבאז, מאדריכלי השירה העברית במרוקו׳(תשע״ג) ו׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא׳ (תשע״ח) יצאו לאור במרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית בירושלים, מיסודו של פרופ׳ משה בר אשר.

זהו ספרו השביעי של החוקר העוסק בחקר השירה והקהילה. 3 ספריו האחרים עוסקים בחקר קהילות ישראל ב׳סג׳למאסא (בהנהגת חכמי אביחצירא) ומנהגיהן במעגל האדם והשנה בהוצאת אוני׳ בר אילן (תשע׳׳ג, תשע״ו ותשע״ח). החוקר שימש מרצה וחוקר בתחום השירה והפיוט בבר אילן בחסות האקדמיה למדעים וההדיר למעלה מ-600 פיוטים מקהילות שונות.

פתח דבר

בפתח דבר זה כשמו כן הוא אנו פותחים בסקירה כללית של היצירות הנידונות, הן היצירות הפיוטיות שרובן כתובות לשבועות והן היצירות הפרוזאיות שרובן תנאים לשבועות, כאשר כל יצירה זוכה לסקירה משלה. נפתח בסקירה של כתובות ה׳ וישראל, נמשיך בכתובות ישראל והתורה ונסיים בתנאים לשבועות אלה שבשירה ואלה שבפרוזה.

א. כתובות בין ה׳ וישראל

1. 1. כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה ׳ירד דודי לגנו׳: כתובת נג׳ארה כוללת שני חלקים: ציור חופה של ה׳ וישראל כמשל למעמד הר סיני(1־18) ונוסח שטר כתובה ההולך בעקבות דגם שטר הנישואין לכל סעיפיו: פרטי החתן והכלה, תאריך החופה ומקום עריכתה; התחייבויות יסוד: שארה, כסותה ועונתה: הסעיפים הכספיים: עיקר כתובה ותוספת, מוקדם ומאוחר, נדונייתה וסך הכול; תנאים ובטחונות לפירעון הכתובה: קבלת אחריות, קניין, שבועה ועדים. בחלק של התנאים מסתברת חופה נוספת זו של ישראל עם התורה. בתנאים החיוביים: מעשה ידיה, הדירה והירושה מסתברת חופה כפולה, אולם בתנאים השליליים מתבהרת יותר החופה של ישראל והתורה: 1. ׳ושלא ישא אשה אחרת עליה מילדי נכרים הנלוזות׳ (=לא לפנות להשקפה אחרת המנוגדת לתורה). 2. ׳ושלא יניחנה מתוך כעס והתרשלות׳… (=לא להתרשל בלימוד תורה). 3. ׳ושלא ימשכן כלי חמדה ולא ימכר׳ (ספר תורה). 4. ׳ושלא יצא למקום רחוק… כי אם ספר תורה מונח נגד לבו׳. הפיוט נחתם בחתימה חגיגית הנקשרת ל׳אשרי העם שככה לו', שהקהל אומר בעת הובלת ספר התורה מן ההיכל לבמה.

חידושים בכתובת נג׳ארה: א. כתובת נג׳ארה, שבה נפגשים הדוד והרעיה בחופה מהווה מפנה ביחס לכלל שירי נג׳ארה המוסבים על תקופת הפרידה. ב. הכתובה היא גם מפנה רעיוני וזאנרי גם ביחס לכל המקורות הפיוטיים ואחרים שקדמו לכתובת נג׳ארה המתמקדים בתיאור חופות לדוד ולרעיה, עד שבא נג׳ארה ויצר גם את כתובתם. ג. המבנה האמנותי הכולל חופה כפולה: חופת ה׳ וישראל, המשתקפת ממרבית בתי הפיוט וחופת ישראל והתורה המשתקפת בחלק של התנאים שישפתח דבר בהם מסר ותנאי לחידוש ברית ה׳ עם אומתו. ד. התורה היא נמשל להרבה מסעיפי הכתובה: עיקר ותוספת, מוקדם ומאוחר, דירה וירושה, וכל התנאים השליליים מוסבים עליה, ביטוי לרעיון שהתורה היא התוכן העיקרי לנישואי ה׳ וישראל. ה. גם נושא הגאולה שזור בכתובת נג־ארה כמשתקף משיבוצים מקראיים שונים הלקוחים מנבואות הנחמה והגאולה לעתיד לבוא. ו. הכתובה היא יצירה פרודית רק בנוסחה, אבל בתוכנה היא יצירה אלגורית ההופכת את שטר כתובת הנישואין לנישואי הקב״ה וישראל. ז. הרובד הלשוני של הכתובה משולש: לשון הכתיבה הארמי(הרובד הפרודי), הרובד המקראי השיבוצי החותם בדרך כלל את המחרוזת והרובד המדרשי המשתמע מהקשר השיבוצים למדרשיהם. ח. כתובתו של נג׳ארה הונצחה במחזור לשלוש רגלים ובבית הכנסת והפכה מעתה לחלק בלתי נפרד מ! התפילה וממנהגי חג השבועות ביחס לשאר הכתובות שיועדו רק ליום שני בחו ל.

כתובת ר׳ יוסף אלמושנינו ׳אשירה לה׳ כי בו שבת׳: כתובה זו אינה מכילה אלא חלק מסעיפי כתובת הנישואין, אבל יש בה נושא חדש ביחס ל^{זו ש}ל נג׳איי^,׳ והוא שילוב ז׳ ברכות של החופה בפיוט. מעמד הר סיני שבו נפתח הפיוט הוא הנמשל לציור החופה והקידושין בין ה׳ לישראל. בסעיפי התחייבויות החתן לכלה: מזונותיה, כסותה, פדיונה, רפואתה ועונתה – נחתמות המחרוזות כל אחת בחתימה של אחת מז׳ ברכות (33-25), ואחריהן מופיע אזכור הדיברות וקבלת עול תורה ומצוות (42-34). המסר העיקרי המסתבר על פי הקשר הכללי של הפיוט הוא ההתניה של קיום התחייבויות ה׳ לישראל בקיום התורה על ידם.

כתובת ר׳ דוד פארדו ׳דרך כוכב מיעקב׳: גם כתובה זו מחקה את כתובת הנישואין רק בחלק קטן מסעיפיה, אבל מוסיפה נושא חדש על זו של אלמוזנינו ומשדרגת אותה בשילוב ז׳ ברכות עם י׳ הדיברות. היא נחלקת לשלושה חלקים: א. מתן י׳ הדיברות, כאשר כל מחרוזת נחתמת באחת מהן לפי סדרם (33-1); ב. תיאור מעמד הר סיני(51-34); ג. חתימת כל מחרוזת באחת מד ברכות (81-52). המסר של השילוב הכפול ברור: קיום ברית של חופה וקידושין בין ה׳ לישראל מותנה בקיום י׳ הדברות על ידי ישראל המייצגים את כלל התורה.

כתובת ר׳ רפאל משה אלבאז ׳דודי ירד לגנו׳: גם כתובה זו אינה מחקה את כל סעיפי כתובת הנישואין, והיא מתמקדת במעמד הר סיני ומתן תורה ובמרכזם עשרת הדיברות המפרנסים מחצית מבתיה (טורים 39-1), ורק אחר כך באים הסעיפים הפרודיים: עיקר כתובה, תוספת, נדוניה וסך הכול. בין שני חלקי הפיוט מופיעה חוליית מעבר המקשרת בין שני החלקים: 'כַּלָּה נְעִימָה אִם תִּקַּח אֲמָרַי וְתוֹאִיל / לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵיהֶם כַּמְּפֹרָשׁ עַל יַד יְקוּתִיאֵל / הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל'. המסר ברור: ברית ה׳ עם ישראל מושתתת על ברית ישראל עם תורתו, וקידושי ה׳ את ישראל מותנים אפוא בקבלת התורה וקיום מצוותיה.

כתובת ר׳ זאב וולף בוכנר הכהן ,זרח משעיר׳ (בספרו ׳שירי תהילה׳, ברלין תקס׳יח/1808, עמי ט-יא). כתובת בוכנר היא הקרובה ביותר לזו של נג׳ארה באשר ־היא כוללת מבנה משותף הכולל שני חלקים: א. תיאור מעמד הר סיני בציור של חופה בין ה׳ וישראל בפתיחת הכתובה בהיקף דומה (18-1). ב. שטר הכתובה הפיוטי לסעיפיו הפותח בסעיף התאריך ׳בששי בשבת… למנין שאנו מונין.״׳. המפנה העיקרי בכתובת בוכנר ביחס לכתובת נג׳ארה הוא שילובם של י׳ הדיברות החותמים את עשר המחרוזות האמצעיות (61-32). זאת ועוד, באשר הנמשל לסעיפים הכלכליים והכספיים הוא י׳ הדיברות, הנה אחד לדוגמה: ׳ואנא אפלח… כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ששת ימי המעשה, וביום השביעי ירגיעו וינפשו… זכור את יום השבת לקדשו׳.

הכתובה החסידית הפרוזאית: כתובה זו מופיעה במהדורות שונות, המפורסמת שבכולן היא מהדורת פיעטרקוב תרע׳׳ג. שייכת גם היא לכתובות ה׳ וישראל אבל היא שונה מהן בכמה צדדים: א. היא איננה ערוכה כפיוט הנחלק למחרוזות, אלא כתובה בפרוזה בלתי חרוזה והולכת בעיקבות כתובת הנישואין. ב. מבחינת הנוסח היא מחקה את שטר הכתובה האשכנזי על סעיפיו בדומה לזו של בוכנר. ג. המקורות העיקריים המפרנסים אותה אינם רק מקרא ומדרש, אלא גם מקורות קבליים נוסח הזוהר והאריז׳׳ל. ד. סגנונה הוא חסידי קבלי, ורובדה הלשוני שייך ללשון ימי ביניים. ה. היא מאוד מקיפה וכוללת פרטים רבים לכל סעיף. ה. בכל נוסחיה היא מיוחסת ככתובתו של ר׳ ישראל נג׳ארה, או כטעות או בכוונה כדי לזכות למעמד מקובל.

כתובות ותנאים לחג השבועות-מאיר נזרי

עמוד 15

ב. כתובות ישראל והתורה

1. 1. כתובת חביב טלידאנו ׳בסימנא טבא׳: כתובת חביב טולידנו עשויה כמעט במתכונתה ובלשונה של כתובת נג׳ארה על כלל סעיפיה ותנאיה החיוביים והשליליים בשני הבדלים גדולים ובשינויים אחדים. ההבדל הראשון קשור בזהות החתן והכלה, בעוד שהחתן והכלה הרשמיים בכתובת נג׳ארה הם ה׳ וישראל (אלא שמתחלפים בחלק של התנאים), הרי החתן והכלה בכתובת טולידנו הם ישראל והתורה. ההבדל השני הוא שפיוטו של נג׳ארה כולל ציור חופה שאחריה הכתובה, ואילו חביב טולידנו מתמקד רק בכתובה.
2. כתובת חיים כהן ׳אשרי העם שמע קול אלהים חיים׳: כתובתו של חיים כהן דומה לזו של חביב טולידנו יותר מאשר לזו של נג׳ארה, וגם היא פותחת הישר בשטר הכתובה ללא תיאור חופה. הפיוט פותח במחרוזת חגיגית, עובר לתאריך החופה שחל ׳בששי ביום שבת קדש' ומדלג על מקום החופה החסר ועל פירוט שמות החתן והכלה ושבחיהם. החתן מקדש את אשתו בנוסח קצר של תארים יאמר החתן לכלתא דא תורה תמימה׳ ומצהיר על התחייבותיו כלפיה. הכלה מביאה נדוניה של תרי׳׳ג מצוות, והחתן מקבל עליהן אחריות. אח׳׳כ מופיעים ארבעת התנאים השליליים: ׳שלא ישא אשד, אחרת עמה, שלא יגרשנה… שלא ימכור ולא ימשכן ספר תורה נאמנה ושלא ילך בדרך ויניחנה / כי אם יוליכנה׳. בהמשך מופיעים שני תנאים חיוביים: ׳מעשה ידיה לו׳ ו׳הדירה בארץ ישראל׳ ואחריהם בטחונות לכתובה: השבועה והעדים בדמות שמים וארץ.
3. כתובת סעדיה בן יוסף ׳אשרי העם ראתה שכינה עינימו׳: כתובה זו מהווה דגם כמעט מלא למבנה שטר הכתובה ההלכתית וסעיפיו ולזה של כתובות נג׳ארה וטולידנו. יתרה עליהן ב׳תוספת נדוניה׳, סעיף החסר בכתובות הנ׳׳ל. גם תנאי הכתובה השליליים דומים לשאר כתובות, אבל בתוספת תנאי אחד ’ושלא יפתנה למחול לו כתובתה׳… שאינו מופיע בהן. פרטי החתן ושבחיהם התופסים בכתובת נג׳ארה וטולידנו 6 טורים, תופסים 54 טורים בכתובת סעדיה (פי 9). בהשוואה לכתובות אחרות יש בה גם הדגשים ייחודיים: א. שילוב י׳ הדיברות בנדוניה והבדל בנמשל של כמה מסעיפי הכתובה כמו סעיף הסר,״כ המתואר בתיאור מידה של תרי׳׳ג מצוות לעומת תיאור תכלית בכתובות נג׳ארה וטולידנו ׳את האלהים ירא ואת מצותיו… כי זה כל האדם׳. בולטים בהיעדרם כמה סעיפים: עיקר ותוספת, מעשה ידיה ותכשיטיה, וחסרים בה ציור חופה בפתיחה, ז׳ ברכות המשולבות בכמה כתובות ומוטיבים של נחמה וגאולה.
4. כתובת יוסף גאנשו ׳אשרי עין ראתה מעמד הר סיני׳: הפיוט בנוי שני חלקים: א. מעמד הר סיני וי׳ הדיברות (מעין פתיחה) התופס כשליש מן הפיוט (33-1). ב. החופה והכתובה על סעיפיה שבין ישראל והתורה (81-34). בחלק השני מפורטים סעיפי הכתובה: תאריך החופה הוא בשבת שחל בו׳ בסיוון. עיקר כתובה הוא תרי׳׳ג המצוות, ותוספת כתובה היא תקנות חכמים וכיו׳׳ב. הנדוניה של הכלה התורה היא אריכות ימים כשכר לקיום מצוות עשה. התחייבויות החתן הן שאר, כסות ועונה כולל סעיפים כלכליים כמו פרנסה שמשמעם קביעת עתים לתורה ימים ולילות ותמיכה בתלמידי חכמים הלומדים בישיבה. מתנת החתן היא טבעות ונזמים, משל לתקנות חכמים וסייגיהם. גם אבי הכלה מעניק מתנה ׳ארץ חמדה ורחבה׳. סעיפים אחרים חסרים, כמו: הסך הכול, הדירה והירושה, ומבין ארבעת הסעיפים השליליים רק אחד מופיע ׳לא ישא אשה אחרת עליה^,. בטחונות הכתובה כוללים רק העדים בלי שבועה וקניין. מוטיב הנחמה והגאולה המלווה את רוב הכתובות חסר. הפיוט נחתם במשמעות מעמד הר סיני, החופה והכתובה ׳ הוּא אֱלֹהֵיכֶם וְאַתֶּם עַמּוֹ וְגוֹרָלוֹ'.

5.כתובת שלמה רוסו ׳ שִׁמְעוּ מְלָכִים ׳: הפיוט פותח במחרוזת חגיגית, עובר לתאריך החופה, ומיד מופיעים פרטי החתן ושמותיהם בתיאור קצר: ׳החתן הנעים עם בני ישראל, והכלה היפה ונעימה משיבת נפש תורה תמימה׳. אח׳׳כ פונה החתן לכלה ומקדשה במאמר קידושין מיוחד ׳הוי לי לאינתו על ידי האיש משהי. בהמשך מופיעים הסעיפים הכלכליים: המוהר (עיקר כתובה), ונמשלו – התחייבות ב׳תלמוד ומעשה׳, ותוספת כתובה ׳ לִגְדֹר גָּדֵר וּסְיָג סָבִיב לְבֵיתָהּ / וְלַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ'. נדוניית הכלה התורה היא 'רַמַּ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וְשַׁסַּ"ה לֹא תַּעֲשֶׂה / פֵּרוּשִׁים .וְדָרוּשִׁים וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה'. סעיף הסה״כ הוא ׳ וְרָצוֹן וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת ׳. תנאי הכתובה החיוביים, מעשה ידיה, הדירה והירושה חסרים, והתנאים השליליים הם שישה: 'שֶׁלֹּא יְגָרְשֶׁנָּה / וּבְדָת אַחֶרֶת וּבְרִית לֹא יְמִירֶנָּה / וְתָמִיד עַל לוּחַ לִבּוֹ יִכְתְּבֶנָּה', דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנָּה לְהַשְׁלִים אֶת חֻקָּהּ / בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ לֹא יָמוּשׁ מֵחֵיקָהּ / 'לֹא יוּכַל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה' ולהותירה בודדה. בטחונות הכתובה הם שלושה: שבועה, ערבות ׳ וּבַעֲרָבִים טוֹבִים עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים',ועדים בדמות ׳שמים וארץ׳. פיוט הכתובה נחתם בשירה ואיחול לכבוד החתן והכלה.

6.כתובת יוסף משאש ׳יום ששה בסיון: כתובת יוסף משאש הולכת בעקבות כתובת נג׳ארה רק מבחינת השם והסוגה, ואין היא דומה לה, לא לכתובה ההלכתית וגם לא לכתובות אחרות, וייחודה מתאפיין במה שאין בה: לא חופה ולא פתיחה חגיגית כלשהי, עיקר ותוספת כתובה, קניין ושבועה וכן התנאים לסוגיהם החיוביים והשליליים המאפיינים את כל כתובות התורה, אבל יש בה סעיפים אחרים: תאריך, פרטי החתן והכלה, מאמר הקידושין, הסכמת הכלה, הנדוניה, קבלת אחריות והעדים. הכתובה מתמקדת בשבחי החתן והכלה המשתרעים על פני 54 מבין 133 טורי הפיוט. עיקרו של פיוט – עלילת הכלולות ובה שלוש דמויות המקיימות ביניהם שיח משולש: תחילה מופיעה דמות החתן על צדדיה, בהמשך פונה החתן בהצעת קידושין לכלה ובמניית שבחיה על ידו, וזו משיבה לו גם כן בדברי שבח. בסופו של דו שיח מופיע אבי הכלה המוסר מעין הצהרת כוונות המופנות לחתן, שיש בהן הבטחות טובות במקרה של התנהגות חיובית מצדו כלפי כלתו, ואיומים כלפיו במקרה של הפרת התחייבויותיו.

7.כתובת יהודה קלעי ׳יאה לשבח לאל הגדול׳: כתובה זו (שמקורה בלאדינו) הולכת בעקבות מבנה הכתובה של נג׳ארה הכולל שני חלקים: ציור מעמד הר סיני כחופה (20-1), ואחריו נוסח שטר הכתובה (66-21). מבחינת נוסח הכתובה, חסרים בה כמה סעיפים: עיקר כתובה, מאמר הקידושין, אחריות שטר הכתובה ועוד, אבל מופיעים בה התנאים השליליים שבכתובת נג׳ארה וגם סעיף הירושה, ומבין בטחונות הכתובה רק סעיף העדים מופיע. ייחודה הוא בכמה שינויים כמו סעיף הירושה המנוסח בלשון של תנאי והבטחה: ׳ לְפִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הֶחָתָן לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת וְחֻקִּים / הִבְטִיחוּ יְרֻשָּׁה הַשְּׁמוּרָה בַּשְּׁחָקִים ׳. כנ׳׳ל לגבי העדים המופיעים לקיום הבטחת ה׳ להציל את ישראל בשעת מצוקה, אם יקבלו את התורה במקום להיות עדים לקיום תוכן סעיפי הכתובה. כמה סעיפים מופיעים בהבלעה ובנוסח פיוטי בלי קישור רשמי, כמו: למניין שאנו מונים כאן; וצבי חתנא דא והוסיף;… ודא נדוניה…

כתובות ותנאים לחג השבועות-מאיר נזרי

עמוד 18

 

ו. כתובת ר׳ יוסף משאש

יום ששה בסיון

ר׳ יוסף משאש – תולדות חייו ויצירתו

ת"ח, רב, מנהחג, מחבר ומשורר

(מכנאס, תרנ"ב-1892-תשל"ד-)1974

תולדותיו וחיבוריו של ר׳ יוסף משאש נשענים על מקורות שונים ובעיקר על פי דד־ ספרותית על דמותו של ר׳ יוסף משאש מאת משה בר אשר בספרו, חקרי לב (מערב), ירושלים תשעי׳ו, עמי 374-370

 רבי יוסף משאש נולד בשנת תרנ"ב-1892 בעיר מכנאם שבמרוקו ולמד שם בישיבת הרב הלפרין ובישיבת האחים הרב יוסף והרב רפאל אלקובי. הוא כיהן כרבה של העיר תלמסאן שבאלג׳יריה במשך 17 שנים מגיל 31 ועד 48 [תרפ"ד-1924-תש"א-1941]

במהלך שהותו בתלמסאן השפיע רבות על הקהילה בתקופה שבה שלטה תרבות צרפת בכל מקום. בעת כזאת הקרין הרב יוסף בפניו המאירות על הנוער שלמד בבתי ספר צרפתיים כדי להשאירם בתוך המסגרת היהודית המסורתית. תלמסאן שהייתה חלק מן הרפובליקה הצרפתית שימשה מרכז תקשורת עבור הרב לקיום קשרים בכתב ואחרים עם חכמי ישראל בכל מקום: במרוקו, באירופה ובארץ ישראל כולל עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

לאחר פטירת הרב משה טולידאנו במכנאס, נתמנה הרב יוסף שם לדיין. אישיותו של הרב יוסף וקסמו קירבוהו למסדרונות השלטון וחלקו לו כבוד מטעם ארמון המלוכה עד כדי זכייה באות כבוד מהמלך מוחמר החמישי, ובמשך כהונתו הפעיל את קשריו המלכותיים לטובת היהודים. בשנת תשכ׳׳ד/1964  עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חיפה. ארבע שנים לאחר עלייתו נתמנה הרב יוסף לרב־ של העיר בשנת תשכ׳׳ח והחזיק במשרתו עד יום פטירתו בשנת תשל׳׳ד. היה דוד: של אביו של הרב שלום משאש, רבה של ירושלים.

גישתו ההלכתית: גישתו של הרב משאש להלכה היא מתונה הן בהתחשבות במנהג המקום והן במציאות המודרנית החדשה, כשמטרתו וכוונתו וכוונתו היא למנוע יציאת אנשים ממסגרת הקהילה ומסורת ישראל בבחינת ׳מוטב להיות שוגגיב מאשר מזידים׳. דוגמאות לך הן היתר לנשים נשואות להלך ללא כיסוי ראש מאחר שפשטה אפנה זו בקרב רוב הנשים או נאמנות של מחללי שבת על כשרות, מאחר שחילול שבת הפך לדבר שגרתי בהשוואה להימנעות של מכירת בשר טרף (שו״ת מים חיים, סימן קמג) או תשובתו הארוכה נגד חזרת הש׳׳ץ (שו"ת מים חיים, סימן דא, עמ׳ מז). הוא הטיף ליחסים תקינים בין אדם לחברו וראה בהם חלק בלתי נפרד מן היהדות.

יחסו למדינת ישראל ולציונות היה אוהד ביותר. הוא התנגד לתכנית החלוקה ותבע להיצמד לשטחי ארץ ישראל המשוחררים ולא לוותר על אף שעל מהם. לפיכך פסק שיש לחגוג את יום העצמאות בהלל והודאה (אוצר המכתבים חלק ח״ג אגרת אלף תשס׳׳ט). הרב יוסף היה צייר ואמן, ורבים מספריו מעוטרים ומאויירים בציורים.

יצירתו התורנית: הרב יוסף משאש חיבר 48 ספרים, ביניהם:

שו״ת מים חיים – שני חלקים העוסקים בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך. החלק הראשון עוסק בדיני אורח חיים [יצא לאור בעיר פס תרצ׳׳ד/1894, ואח בירושלים תשכ"ז.

אוצר המכתבים – קובץ המכתבים שכתב הרב יוסף משאש בנושאים שונים: פרשנות המקרא והתלמוד, הלכה, מכתבי נחמה, תיאורים היסטוריים, דיון בנושא הקרבנות לעתיד, סליחות ושירים ומאמרים שונים כולל תשובות לשאלות שהפנו אליו חכמים ומשכילים. הספר יצא לאור בשלושה כרכים בחיפה, בין השנים: תשכ״ח-תשל׳׳ה.

נחלת אבות הכולל שמונה כרכים: פירוש על מסכת אבות ודרשות על פרשת השבוע שנשא כל שבת לפני מנחה.

נר מצווה – הספר מחולק לשמונה חלקים. בין השאר הספר עוסק בחג החנוכה מבחינה הלכתית ומחשבתית, ובאירועים יוצאי דופן, מבחינתו של הרב יוסף משאש, כגון מעשה יהודית ואירוע שהתרחש על יהודי מעגאז בשנת ה׳תרכ״ב. הספר הודפס לראשונה במרוקו(פאס) בשנת תרצ׳׳ט, בשנת תשכ׳׳ט הודפס שנית בירושלים עם כמה תוספות, ולאחרונה יצא על ידי קרן אוצרות המגרב בשנת תש׳׳ס.

זבח תודה על הלכות שחיטה ובדיקה, חיפה תשל׳׳ח.

ויזכור יוסף – חיפה תשל׳׳ט – פירוש להגדה של פסח לפשוטי עם ולמעמיקים ההגדה מעוטרת ומאוירת בציורים המושכים את הלב.

גרש ירחים – דיני גירושין, ירושלים תשמ׳׳ט.

בגדי ישע – פירוש על סדר ההושענות, שו׳׳ת, שירים ודרשות לחג הסוכות, ירושלים תש׳׳ן.

הוד יוסף חי – לקט פסקיו בארבעה חלקי השולחן ערוך.

 

פרטי הפיוט

כתובת: כתובה לחג השבועות – חג תורה נתנה (נר מצוה, עמי קצג)

התבנית: הפיוט בנוי מארבעים וחמש מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל סטרופה.

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: אלפביתי(א-ת) פעמיים ואחריהם יוסף משאש.

מקור: נר מצוה, ירושלים תשכ׳׳ט, עמ׳ קצז.

נוסח הכתובה

יוֹם שִׁשָּׁה בְּסִיוָן יוֹם בּוֹ שָׁבַת צוּר קָדַם

בְּאֶלֶף שְׁלִישִׁי שְׁנַת חֶשְׁ״קָם וּכְבוֹדָם

לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם

 

אֵיךְ הַשֵּׁם הַטּוֹב חָתָן נָעִים וְטוֹב תֹּאַר

5-גֶּבֶ"ר חָכָם בְּעֹז שִׁבְחוֹ הוּא מְבֹאָר

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר

 

בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים שִׁבְטֵי יָה שׁוֹכֵן עֶרֶץ

תָּמִיד עָשׂוּ רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנוֹ בְּמֶרֶץ

כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ

 

10-גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עֹשֵׂי דְבַר אֶל חַי נֶעֱלָם

הָעֲשׂוּיִים לִבְלִי חַת אֵין עַל עָפָר מָשְׁלָם

הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם

 

דָּמוּ לַאֲבִיהֶם כִּי טָרַח בְּגָדְלָם

כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם הוּא שְׁתָלָם

15-צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

 

הוֹד וְהָדָר שִׁבְחוֹ לְפָרְטוֹ לֹא אוּכַל

הוּא הִכְנִיעַ אֶת שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַסָּכָל

וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל

 

תאריך החופה

1. 1. יום ששה בסיון: שבו ניתנה תורה לישראל. יום…קדם: רמז שניתנה תורה בשבת על פי בבלי שבת פח ע׳׳ב ׳דכו׳׳ע תורה ניתנה בשבת׳. 2. באלף…וכבודם: בשנת אלפיים וארבע מאות וארבעים לבריאת העולם. 3. למן…אדם: על דב׳ ד,לב. כאן המניין לבריאת העולם. חש״קם: גימטרייה תמ׳׳ח.

תארי החתן וייחוסו

5-4: פירוט שבחי החתן ישראל. 4. איך השם הטוב/איך החתן: מנוסח כתובת הנישואין ׳איך החתן פלוני אמר לה לכלתא דאי. 5. גבר חכם בעוז: בשבח גבורתו וחכמתו של החתן, על פי משלי כד,ה. מבאר: בהמשך. 6. ישראל…אתפאר: על פי ישעיה מט,ג. 7. בנן של קדושים: על פי בבלי פסחים קד ע׳׳א. שבטי יה: בני יעקב, על פי תה׳ קכב,ד. שוכן ערץ: השוכן בשמים. 8. תמיד…במרץ: ישראל העושים רצונו של מקום בזריזות ובתלהבות. 9. כלם…ארץ: על פי יש׳ ס,כא. 10. גבורי… אל: על פי תה׳ קג,כ. חי נעלם: כינוי לה׳. 11. העשויים…משלם: עדה׳׳כ איוב מא,כה. העשויים לבלי חת: חזקים ומחוסרי פחד. אין…משלם: אין מי שימשול בהם ויכניעם או אין דוגמתם בעולם. 12. המה…מעולם: על פי בר׳ ו,ד. 13. דמו לאביהם: יעקב. בגדלם: בחינוכם. 14. כעץ…שתלם: נטעם וטיפל בהם מראשיתם כשתיל. כעץ…מים: על פי תה׳ א,ג. 15. צדיק יסוד עולם: על פי משלי י,כה. 16. הוד והדר: יעקב, על פי תה׳ צו,ו. שבחו…אוכל: אי אפשר למנות את שבחיו הרבים. 17. הוא…עשו: כמתואר בבר׳ לב, כה-לג. הסכל: הטיפש. שרו של עשיו: על פי רש׳׳י בר׳ לב,כה. 18. וישר…ויכל: נאבק עם המלאך וניצחו. על פי הושע יב, ה.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-פיוט רבי יוסף משאש-מאיר נזרי

עמוד 487

 

 

 

 

ד. כתובה לר׳ רפאל משה אלבאז –דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ

הרב רפאל משה אלבאז (חרמ״א) – תולדות חייו ויצירתו

(1896-תרנ״ו/1823(צפרו, תקפ׳׳ג/

ייחוסו והשכלתו התורנית: הרב רפאל משה אלבאז(להלן: הרמ״א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לדור שביעי של רבני קשטיליא. סבו ר׳ יהודה, אביו ר׳ שמואל ודודו ר׳ עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחנייב מחברי ספרים ומשוררים. הרמ׳׳א נולד בשנת תקפ״ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גיאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל 20 נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ׳אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים׳. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות אבל התאושש ממנו מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר' עמרם אלבאז דודו ור׳ עמור אביטבול.

הרמ״א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בכל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע: על שם שבע החכמות: דקדוק מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלה. היטיב להגדירו ר': משה טולידנו בספרו ׳נר המערב׳ במעט המכיל את המרובה: ׳רב תלמודי, חכם מדעי ומשורר מצוין׳.

מעורבותו בקהילה: נוסף למעמדו כדיין כריש מתא וכריש מתיבתא היה הרמ"א גם דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור מחונן, והיה לו בית כנסת משלו הקרוי ׳אצלא דרבי׳. עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, והיה פשרן וסלחן. ­­­כדי לחבב את השירה על כל שכבות העם כתב גם שירי מוסר ותוכחה בערבית יהודית ובלחנים עממיים. היה מעורב בקהילה והשתתף באירועי המשפחות בעת שמחה כמו בעת צרה. הרמ׳׳א הפך למנהיג נערץ ואהוב בקרב כל שכבות הקהילה שנתאחדה סביבו בזכות מידותיו ׳והאיש משה עניו מאוד׳.

מעורבותו למען יהדות מרוקו בכלל: הרמ׳׳א היה מעורב בענייני הקהילה. דוגמה לכך הוא הדו״ח, ששלח הרמ״א בתקופתו להנהלת כי״ח בפריס על מצב קהילתו, :׳ נתונים כלכליים וסטטיסטיים של הקהילה. הרמ׳׳א העריך את פעילותם של נציגי כי׳׳ח במרוקו ואף חיבר שיר לכבודם ולכבוד בית ספר כי״ח בפאס ב-1885 הנכלל בקובץ שיריו.

קשריו עם המוסלמים תושבי המקום: הרמ׳׳א היה מעורב היטב עם הבריות וידע לקשור קשרים גם עם הערבים תושבי המקום, לדבר בשפתם ולשיר בלחניהם. ״מותו זכתה להערכה בקרבם, והם כיבדוהו, העריצוהו, והיה מקובל עליהם כמלאך. ביטוי נוסף למעורבותו עם המוסלמים הם חילופי שירה ונגינה ונוסחי תפילה, שהיה מנהל עם האימאם, כשהיה עולה למגדל בית תפילתם.

הרמ״א ידע היטב את שירי המלחון, ורוב פיוטיו נשענים עליהם לא רק מבחינה מוסיקלית ופרוסודית, אלא אף במוטיבים, בנושאים ובתכנים.

פטירתו: הרמ׳׳א מסר את נשמתו לבוראו ביום שישי ערש׳׳ק כ׳׳ב תמוז תרנ׳׳ו/1896, ומחשבי חשבונות מצאו כי ׳רפאל משה' גימטרייה תרנ׳׳ו. הרמ׳׳א זכה להספדים גדולים על ידי חכמי פאס, ויום פטירתו הפך ליום הילולה בקרב אנשי קהילתו יבבתי הכנסת הקרויים על שמו בערים שונות בארץ: באשדוד, בלוד ובבאר שבע. ואגדות מעניינות נארגו סביב דמותו.

נוסח הכתובה

דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ לְקַדֵּשׁ אֵשֶׁת נְעוּרִים

בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוֹת זַכִּים וּבָרִים

וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים

 

צִוָּה שׁוֹשְׁבִין צִיר נֶאֱמָן כִּי בּוֹ בָּחַר

5-לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

 

צוּרִי תִּקֵּן חֻפַּת חֲתָנִים בְּזִיו וְזֹהַר

וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ לְשַׁלֵּחַ סִבְלוֹנוֹת וּמֹהַר

קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

 

10 יְיָ מִסִּינַי בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

קִדְּשָׁנוּ בִּמְצֻיָּתָיו מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים

 

הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נִרְוֶה דֹּדִים

דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹשִׁיב יְחִידִים

15 אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

 

בֹּאִי לִמְסִבִּי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים דְּמוּת שִׁמְשִׁי חַמָּה וּלְבָנָה

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה

 

וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ יָנוּעוּ אֲבָרָיו וְיִזְדַּעְזְעוּ חוּשָׁיו

20 יִזָּכֵר וְיִפָּקֵד לְהָרַע לוֹ עַל כָּל מַעֲשָׂיו

כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא

 

החופה והקידושין בין הקב״ה לישראל

1. 1. דודי שלח ידו: על פי שה׳׳ש ה,ד. כאן: הקב׳׳ה המושיט ידו לקדש את ישראל בלוחות הברית כדרך החתן המושיט ידו לכלתו לקדשה בטבעת. הנמשל לנישואין הוא מעמד הר סיני ומתן תורה ובחירת עם ישראל לעם סגולה. ציור זה מצוי במקרא כמו יר׳ ב,ב ויחז׳ טז,ו-ח, ובמשלי חדל דוגמת תנחומא קדושים, :ב׳ ׳מלה׳׳ד למלך שקדש אשה… כך אמר הקב׳׳ה למשה לך וקדש את העם שנא׳ וקדשתם היום ומחר (שמות יט,יא) קדשם הקב׳׳ה וא׳׳ל לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט,ו). אשת נעורים: כינוי של חיבה לישראל, על פי יש׳ נד,ו. 2. בשני לוחות העדות: הם לוחות הברית, עליהם היו כתובים י׳ הדברות (שמות לב,טו). 3. ועליהם ככל הדברים: על פי דב׳ ט,יא.

5-4. צוה״.בחר: ה׳ בחר במשה כשליח נאמן וכשושבין לקדש את ישראל ולהכינם ליום מתן תורה. שושבין: הוא האיש המתווך בין החתן והכלה (תוספתא כתובות ד). תיאור משה רבנו כשושבין הוא על פי שמ׳׳ר כ,ח ובמ״ר בא,ב ועוד. ציר נאמן: על פי משלי כה,יג. כי בו בחר: על פי רב׳ יח,ה. 5. לך ומחר: על פי שמות יט,יא. כאן: ׳וקדשתם׳ גם מלשון קידושין על פי תנחומא נשא יז ׳משל למלך שקידש אשה ועשה לבתו קידושין… כך כשנתן הקב׳׳ה התורה לישראל עשה להם פומבי שנא׳ וכל העם ראים את הקולת (שמות כ,יח) ולא היו אלא קידושין שנא׳ ויאמר ה׳ אל משה לך את העם וקדשתם וגו״ (שם, יט,י). 6. מי…שחר: על פי שה״ש ו,י, ונדרש על ישראל (תנחומא במדבר,יא). 7. צורי: כינוי לה׳, על פי ש׳׳ב כב,ג. תקן: התקין, הכין וקישט. חפת חתנים: מקום עמידת החתן עם הכלה לשם עריכת טקס הקידושין (בבלי סוטה מט ע׳׳ב). הנמשל כאן הוא הר סיני ׳ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם אמר להם עמדו משנתכם כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין להם כדי ליתן להם את התורה׳ (פדר׳׳א מא). בזיו וזהר: כמו ׳הזיו והזהר לחי עולמים׳(מתוך האדרת והאמונה). כאן: התגלות זיו השכינה על הר סיני. 8. ואתא מרבבת קידש: על פי רב׳ לג,ב ועניינו – התגלות ה׳ לעם ישראל בליווי רבבות מלאכים כתרגוב יב״ע. סבלונות: מתנות, ששולח החתן לכלתו גם לפני הקידושין (בבלי פסחים מט ע׳׳א). מ'הר: כאן במובן מתן כמו ׳הרבו עלי מהר ומתן׳ (בר׳ לד,יא) והיינו סבלונות, וראה רד׳׳ק ספר השרשים שורש מהר. 9. ק'לות…ההר: על פי שמות יט,ט*.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-פיוט רבי יוסף משאש-מאיר נזרי-כתובה לר׳ רפאל משה אלבאז

עמוד 410