כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

כתובות לשבועות

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה

א. כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה

יָרַד דּוֹדִי לְגַנוֹ

ר׳ ישראל נג׳ארה – חייו ויצירתו (צפת, שט״ו/1555 – עזה, שפ״ח/1628)

ייחוסו: ר׳ ישראל נג׳ארה מתייחס כנצר למשפחה ספרדית שפעלה בעיר Najera בנסיכות קאשטיליה, ובעת הגירוש נדדו אבותיו והתיישבו בתורכיה. שם זקנו ר׳ לוי ושם אביו ר׳ משה. ר׳ משה, מתלמידי האר׳׳י, פעל בצפת ובא בברית הנישואין עם בתו של הרב ישראל די־קוריאל, אחד מארבעת המוסמכים להוראה על ידי ר׳ יעקב בירב. ר׳ משה נודע בספרו לקח טוב (קושטא של׳׳א). מצפת נקרא ר׳ משה לדמשק לכהן כרב, שבה הקים ישיבה ודרש בקהל. בשנת שמ׳׳ז נפטר וזכה להספד מפי בנו ר׳ ישראל.

חייו: ר׳ ישראל נולד בצפת בסביבות שנת שט׳׳ו, למד בישיבת אביו והלך גם בדרכי זקנו במיוחד בספרות הדרושים. ר׳ ישראל היה אמן וצייר, ואחרי פטירת אביו נתמנה לסופר קהילות עד שנת שע׳׳ג, תפקיד הנחשב למעמד מכובד. תפקידו כסופר הוא לשמש איש קשר בין קהילתו לקהילות אחרות על ידי ניסוח מכתבים ומסירתם לשלוחים. כמו כן המשיך את מסורת אביו בעריכת המשמרות שהעבירהּ לג׳ובאר שבדמשק בערבי ראשי חודשים, סוג של תיקוני תפילות ותחנונים. בעת זקנותו אחרי שנת שפ׳׳א העתיק את מגוריו לעזה, שבאותם הימים הייתה ׳ארץ רחבת ידים לסחורה ובה גנות ופרדסים וכל מעדני עולם׳, ושם שימש רב ומרביץ תורה לקהילה היהודית.

חיי משפחתו: ר׳ ישראל נישא לראשונה לאישה שנפטרה לאחר זמן מה. הוא נשא אישה שנייה וגם ממנה לא שפר מזלו: את בתו הבכורה שכל בהיותה בת עשר, ועליה קונן ׳את בכורתי לקח… יפה כלבנה… יחידה לי חבלי וגורלי׳, וגם ילדיו הראשונים מתו בצעירותם. אחריהם נולדו לו עוד בנים, המפורסם מביניהם הוא ר׳ משה, שלכבודו חיבר שירים וגם ספר ׳שוחטי הילדים׳ ובו הלכות שחיטה לצעירים. אחרי פטירת ר׳ ישראל נג׳ארה בעזה מילא את מקומו בנו ר׳ משה כרב הקהילה כמה שנים.

פעילותו השירית: את שירו הראשון חיבר בשנת של״א שנדפס בספר אביו בהיותו כבן עשרים. את דרכי השיר למד נג׳ארה מר׳ אברהם הלחמי שהיה מצוי בשירה ובנגינה והתגורר בצפת, שבה החלה השירה לפעם בקרב ר׳ ישראל. ר׳ אברהם היה לו למנחה ולמעודד גדול. אולם עיקר גידולו של ר׳ ישראל בשירה היה בדמשק. דמשק של אותם הימים נחשבה לאחת הערים היפות בעולם, מוקפת פרדסים ואגמים והתאימה לאווירה של יצירת שירה וזמרה לסוגיה: שירה תורכית, ערבית וספרדית שנושאיה שירי חשק ועגבים, שהושרו בגנים ובפרדסים על רקע חיי הוללות וחיק הטבע. יהודי המקום חיו בשני עולמות של שירה: מן העבר האחד הם נמשכו אחרי השירה הנכרית, תכניה ולחניה, ומן העבר השני הם קיוו ליצור עולם של שירה יהודית משלהם לפאר בה את התפילה בבית הכנסת. על רקע זה חולל ר׳ ישראל נג׳ארה את מהפכתו השירית. ר׳ ישראל שהיה מצוי בלחנים הנכרים ואף מושפע משיריהם הסב לחנים אלה וכמה מצלילי שיריהם לשירים עבריים שכתב. גם השיח של החשק ותשוקתו העביר לשיח האהבה בין הקב׳׳ה לכנסת ישראל נוסח שיר השירים, כאשר בראש השיר ציין את הלחן הנכרי. ככה יכול היה ר׳ ישראל להשפיע על מאזיניו היהודים לנטוש את שירי העגבים התורכים ולהסתופף בצל מהדורת שיר השירים החדשה על רקע המנגינות המקומיות הנעימות והידועות ליהודי הקהילה.

ביקורת על נג׳ארה ועל שירתו: ביקורת נוקבת ניתכה על שירת ר׳ ישראל על ידי המשורר מנחם לונזאנו לאו דווקא על הלחנים, שגם בהם הוא השתמש, אלא על התכנים, הדימויים, הצלילים ותיאורי החשק המזכירים את מקורותיהם. אולם ביקורת זו לא החלישה את דעתו של ר׳ ישראל ואת שירתו, והוא המשיך בפעילות נמרצת תוך שהוא חוזר ומסביר בדברי רקע, שמגמתו היא לעקור את שירת העגבים מן השורש, ובמקומה לייסד שירת קודש על לחני המנגינות הידועות. באשר לדמותו של ר׳ ישראל חלוקים עליה המבקרים דאז מן הקצה אל הקצה. יש שראו בו איש בוהמה המסב על שולחנו גלוי ראש וזרועות גלויים, ויש שראו בו בר אלהין, שהמלאכים יורדים לשמוע את שירתו.

השכלתו: השכלתו העיקרית ומאמצי כתיבתו הם אמנם בתחום השירה, אבל הוא היה איש אשכולות גם בשאר ענפי היהדות: פרשנות, ספרות הדרוש, ספרות השו׳׳ת וההלכה, מוסר ואיגרות וגם צייר אמן. להלן חיבוריו:

שירה

זמירות ישראל – הכולל שלושה חלקים: עולת תמיד (225 שירים), עולת שבת (54) ועולת חודש (67). נדפס לראשונה בצפת שמ׳׳ז/1587; אח׳׳ב בשאלוניקי ובויניציה שנ״ט/1599, בילוגראדו תקצ״ח/1838, ומהדורת פריס חורב, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב תש׳׳ו/1946.

שארית ישראל – ספר שיריו השני. רובו עדיין בכתב יד, חלקים ממנו הוהדרו על ידי אהרן מירסקי, ועתה הוא בטיפול מחקרי על ידי טובה בארי, חוקרתה של שירת נג׳ארה היום.

פרשנות ־ פצעי אוהב ־ חיבורו הראשון של נג׳ארה – פירוש על איוב הכולל ביאור המילים ופירוש מקיף. הספר אבד ברובו, ונותרו ממנו רק דפים בודדים שהוהדרו.

דרושים – מקוה ישראל – חיבור בן 40 דרשות כמניין 40 סאה שבמקווה, כשכל דרשה מכונה סאה. נושאי הדרשות קשורים למעגל החיים (שמחות והספדים) ולמעגל השנה (חגים ומועדים). יצא לאור על ידי שאול רגב, אוניברסיטה בר אילן 2004 (670 עמודים).

מוסר והלכה

כלי מחזיק ברכה – ספר קטן על ברכת המזון, יצא לראשונה בוניציאה שע׳׳ה, ומאז במספר רב של מהדורות. הספר עוסק בביאור הברכות וקיצור דיני ברכת המזון ומעט חרוזים. מהדורה אחרונה יצאה על ידי׳ מבורך בראנץ, הספרייה הספרדית, ירושלים 2017.

שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים בקיצור עבור הצעירים. נדפס לראשונה באמשטרדם תע״ח/1718 יחד עם הספר ׳ימין משה׳ לר׳ משה ונטורה, ומאז נדפס עוד במספר רב של מהדורות.

שו׳׳ת: לנג׳ארה כמה שאלות ותשובות, והן מופיעות יחד עם תשובותיו של ר׳ יום טוב צהלון שו׳׳ת רבי יום טוב צהלון, ויניציה תנ׳׳ד/1694 ואח״ב בירושלים (שני כרכים), תש׳׳מ-תשמ׳׳א.

 מימי ישראל – איגרות, מכתבים ושירים ששלח נגיארה לאישים שונים. בדרן כלל, דברי האיגרת והשירים משולבים אלה באלה ומשלימים אלה את אלה. יש בהם דברי פולמוס ודברי מוסר, ברכות, דברי שבח ודברי ביקורת. הספר יצא בוניציאה שס״ה/1605, והוא מחולק להקדמה ושישה חלקים: א. מי השלוח – מכתבים ואיגרות ששלח למשוררים, ובהם דברי שבח על שירים שכתבו. ב. מי מנוחות – איגרות ששלח לאישים שונים, ובהן ברכות לאירועים מסוימים או סתם דברי הערכה. ג. מי מריבה – דברי מוסר ותוכחה בניסיון להשכין שלום בין היריבים. ד. מי מצור – איגרות ומכתבים לבקשת עזרה לקהילות שונות בעיקבות צרות שבאו עליהן, פגעי טבע ופגעי שלטון. ה. מי זהב – בקשות לעזרה וסיוע לנצרכים. ו. מי המרים – קינות ואיגרות ניחומים על צרות אישיות. בסוף הספר מצורפת האיגרת "משחקת בתבל" על חיי האדם והעולם. האיגרת בנויה מקטעים ובה אקרוסטיכון ״אני ישראל בר משה חזק", והיא פותחת ומסיימת בשיר. לפי מ״ד גאון היא נדפסה בצפת שמ״ז/1587.

כתובות לשבועות בין הקב״ה החתן לבין ישראל הכלה-כתובת ר׳ ישראל נג׳ארה