מורשת יהדות מרוקו

ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-אפרים חזן

פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ושלוחותיה

ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע, הוא מציע לקורא מסע קסום אל עולם הפיוט הספרדי ושלוחותיו בצפון אפריקה במזרח ואף באשכנז ואל עולם מופלא של מנהגי קהילות ישראל: שירת הבקשות, זמירות שבת, שבת חתן, ברית מילה, ועוד. הדיון בכל פרשה משלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. חלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה שהם מגיעים לכדי עיון וניתוח. לחלקם זהו אף פרסום מדעי ראשון. כל פיוט זוכה לביאור מפורט ולהצגת מחברו. מפת הפיוטים והפייטנים פרושה על כל קהילות ישראל, כך שהקורא מתחבר אל קהילתו, מנהגיו ואל הניגונים ששתלו אביו ואמו.

אפרים חזן הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן וחבר האקדמיה ללשון העברית, עוסק בחקר הפיוט ושירת הקודש בספרד, במיוחד בשירת רבי יהודה הלוי, ונחשב לראש המדברים בחקר השירה העברית בצפון אפריקה. בעל עיטור ׳יקיר ירושלים׳ וחתן פרס בן־צבי למפעל חיים בחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תש״ף.

על העטיפה: הפיוט שני זיתים לשבת חנוכה, מאת רבי שלמה אבן גבירול, מתוך מחזור אשכנז כתב יד דרזדן(מתוארך לשנת 1290), הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית של דרזדן.

ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-אפרים חזן-פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ושלוחותיה.

ההתעוררות הגדולה והסוחפת של הפיוט בתרבות הישראלית של היום – עשרות אלפי הכניסות לאתרי הפיוט במרשתת, המסגרת של קהילות שרות פיוט ועשרות אמנים אהודים על הנוער ובני הדור הצעיר המוצאים צורך לשלב מבחר פיוטים כחלק מהופעתם – מציבה את הפיוט העברי במקום של כבוד בתודעה הציבורית. ההתעניינות בפיוט והרצון להכירו מקרוב על ידי חוגים רבים הביאו אותנו לחשוב על דרך נוחה להנחיל את הפיוט לאוהביו, על כן בחרנו להציג את הפיוט הספרדי ומורשתו במעגלי פרשת השבוע, ונמצאנו נשכרים על ידי העלאת סוגיות מרכזיות מן הפרשה כפי שהיא משתקפת בפיוט. זאת ועוד, מסגרת זו מזמנת לידינו גם כמה וכמה ענייני מנהגים בקהילות ישראל, כגון מנהגי שירת הבקשות בפרשת בראשית וכגון מנהגי שבת חתן המתוארים בפרשת חיי שרה בעקבות נישואי יצחק ורבקה. ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע באשר הוא ספר מחקר ועיון: הדיון בפרשה מסוימת משלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. לחלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה והיחידה שהם מגיעים לידי עיון וניתוח. לחלק אחר זהו אף פרסום מדעי ראשון. חלק מן הדיונים האלה התפרסמו ב״דף השבועי״ של אוניברסיטת בר־אילן וזכו לקהל קוראים מעריך ואוהד ביותר.

סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ / וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ

שבת בראשית פותחת מחזור חדש של קריאת התורה, ומשלימה את חגיגות שמחת תורה, שבהן כבר קראו את תחילת בראשית בסמוך לסיום התורה ולקריאת וזאת הברכה. שבת זו היא שבתו המיוחדת של חתן בראשית, שהתחיל את קריאת התורה מיד לאחר סיומה. הוא מכבד את הקהל ב״קידושא רבא״ כאות תודה על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו. פרשת בראשית נקראת בשבת האחרונה של חודש תשרי, וכך היא סוגרת את מעגל הבריאה, המתחיל בראש השנה, הוא יום ״הרת עולם״, והוא יום ״תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון״, ומסתיים בפתיחה ״בראשית ברא אלוקים״. מחזור קריאת התורה מתחיל מחדש בסיפור הבריאה ובתולדות האדם לדורותיו עד לדור המבול ולנח אשר ״מצא חן בעיני ה׳״.

עם התחלת המחזור החדש של קריאת התורה מתחילה גם שירת הבקשות בכמה מקהילות ישראל. המונח ״בקשה״, בשימושו המאוחר, מציין פיוט הבא קודם התפילה וכולל בתוכו מיסוד התפילה, הבקשה וההכנה לתפילה. הבקשות הן בנושאים שונים ומגוונים, ולעתים נכללים ביניהן פיוטים קדומים השייכים לסוגים שונים.

פיוטי הבקשות כפיוטי הכנה לתפילה צמחו על רקע מנהגי הקבלה באמירת ״תיקון חצות״. יסוד זה של אמירת פיוטים פיתח לו מסורת לעצמו, וכך נוצרו קבוצות של מזמרים ושרים שהיו משכימים קודם התפילה ועוסקים בשירי שבח ובקשה. לימים אף נערכו קובצי שירה מיוחדים למטרה זו. כך הם קובצי הבקשות כמנהג יהודי חלב, היא ארם צובא, המושרים בבתי כנסת שונים בירושלים, כגון ״ספר שירי זמרה השלם״ בעריכת רח״ש עבוד, ירושלים תשכ״א. כך הוא גם הקובץ ״שיר ידידות״ – שהתקבל כקובץ פיוטים מרכזי בשירת הבקשות של יהודי מרוקו (מראכש תרפ״א); ובמהדורה ערוכה למופת, מנוקדת ומבוארת בשם ״אעירה שחר׳ – מאת הרב ח״ר שושנה ז״ל, באר־שבע (תשל״ט-תשמ״א) ועוד. הקבצים כוללים משיריהם של משוררי תור הזהב בספרד, משירי ר׳ ישראל נג׳ארה ומשיריהם של משוררי צפון אפריקה ובקבצים ״החלביים״, פיוטים מעטם של פייטני המקום.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה הוא הגורם המרכזי במנהג שירת הבקשות, השיר דלהלן הוא אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקובצי הפיוטים מן המאה ה־16 ועד ימינו אלה. והוא כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו בסדר הבקשות לשבת פרשת בוא. מצד תוכנו, הפיוט מתאים ביותר לפרשת בראשית. למעשה, לפנינו זמר לשבת, המעמיד במרכזו את השבת כתכלית מעשה שמים וארץ, וסיום מעשה בראשית, מחבר את הבריאה עם השבת ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט לשבת מאת פייטן אנונימי, מימי הראשית של שירת ״מעוררי השחר״, והוא מגיע אלינו בתפוצה רבתי של שירות הבקשות למנהגיהן ולמחוזותיהן בדפוס ובכתבי היד. דוידזון ב״אוצר השירה והפיוט״ מונה קרוב לשלושים מקורות לשירנו בדפוס מן המאה ה־16 עד למאה ה־20. תפוצה זו היא בעקבות המנהג לפתוח במזמור זה את תפילת השחר של שבת.

עדות מעניינת מציג י. רקנטי במאמרו במרשתת בשמו של יהודה הצבי על חבורות השירה בבתי הכנסת הסלוניקאיים בתל־אביב: ״הצבי מביא את ׳קמתי להלל׳ כדוגמה לפיוט ייחודי. זוהי למעשה הקדמה ל׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהלים צ״ב) ששרו בטנדה [ההתכנסות החברתית־המוזיקלית של המתפללים לאחר תפילת מוסף בשבת.] בבית הכנסת ׳בית תפילה״׳.

קַמְתִּי לְהַלֵּל לְשֵׁם הָאֵל הַנִּכְבָּד

שֶׁיָּצַר כֹּל וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת

וַאֲזַמֵּר לוֹ / בְּעוֹד בִּי הִלּוֹ / מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת

בְּרֵאשִׁית כֹּל בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם

5. אֵשׁ וַאֲוִיר הָאָרֶץ וְהַמַּיִם

וְאָמַר יְהִי אוֹר / וַיְהִי אוֹר / בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם

וְגַם בָּרָא אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים

לְאוֹר עוֹלָם וּלְתוֹעַלְתּוֹ הֵם מְאִירִים

וְאָמַר לִהְיוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת / טְמֵאִים גַּם טְהוֹרִים

10. דָּגִים וְעוֹפוֹת וְכָל רֶמֶשׁ אֲדָמָה

וְגַם יָצַר אָדָם בְּצֶלֶם וְחָכְמָה

וְהִמְשִׁילוּ עָלַי כֻּלּוֹ / תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה

וּבַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

אֲשֶׁר עָשָׂה לִהְיוֹת הַכֹּל מֶמְשַׁלְתּוֹ

15. וּבָרְכוּ וְהִמְלִיכוּ מִכָּל יוֹם / וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ

שַׁבָּת וְדִינִין נָתַן לָנוּ בְּמָרָה

וּבְהַר סִינַי הִנְחִילָנוּ הַתּוֹרָה

וְשַׁבָּת לִשְׁמֹר / זָכוֹר וְשָׁמוֹר / אָמַר לְאֻמָּה טְהוֹרָה

1. 1. קמתי… הנכבד: פתיחה זו מצוטטת בשו״ת המבי״ט, יליד שאלוניקי, (חלק א, סימן ק) ״קמתי להלל לשם האל הנכבד״, עדות להתקבלותו של הפיוט כבר במאה ה־2 .16. וביום השביעי שבת: על פי שמ׳ לא, יז ״… כִּי־ שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״.3.בעוד בי הלו: הלשון על פי איוב כט, ג, והעניין, כל עוד אור בקרבי ונשמתי בי; על פי משלי כ, כז ״ נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן בראשית… השמים: על פי בר׳ א, א. 5. אש… והמים: הם ארבעת היסודות שמהם נברא העולם, על פי התפיסה המדעית בימי הביניים, וכפי שהיה מקובל אז בין חכמי ישראל. 6. ואמר… אור: על פי בר׳ א, ג. בקר וצהרים: על פי תה׳ נה, יה, וציין את זמני האור. 7. וגם… המאורים: כיוון שפתח ב״אור״, המשיך לבריאת המאורות ביום ד. 8. לאור עולם: להאיר לעולם, על פי יש׳ ס, יט־כ ״… וְהָיָה־לָךְ ה׳ לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ״, ורמז לאור הגאולה לעתיד לבוא. 9. ואמר: על דרך מאמרות הבריאה ״ויאמר אלהים…״ ואמר… טהורים: דילג לבריאה מן היום השישי, על פי בר׳ א, כד. 10. דגים… האדמה: חזר לבריאת היום החמישי, על פי בר׳ א, כ-כב, ובכך צירף את שלוש הבריאות שזכו לברכה. 11. וגם… בצלם: על פי בר׳ א, כו- כז. 12. והמשילו עלי כלו: על פי בר׳ א, כה. תולה… בלימה: כינוי לבורא עולם, על פי איוב כו, ז. 14-13. בשביעי… עשה: על פי בר׳ ב, ב. 15. וברכו… אותו: על פי בר׳ ב, ג. ״ וִיַבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ ״ 16. שבת… במרה: על פי בבלי סנהדרין נו, ע״ב, בדרשה לפסוק בשמ׳ טו, כה ״שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו״, וראו פירש״י על אתר.

18-17. ובהר… ושמור: על פי שמ׳ כ, ח-יא, דב׳ ה, יב, וכמדרשם, כגון בבלי ראש השנה כז ע״א, ״זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו״. אמה טהורה: כינוי לכנסת ישראל.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית

בסופו של דבר, נתפשט המנהג של ההשכמה בלילי שבתות החורף הארוכים (משבת בראשית ועד שבת זכור), והוא מתקיים עד ימינו אלה.

שירת הבקשות של יהודי מרוקו מבוססת על שילוב בין המוזיקה האמנותית של חצרות האצולה המקומית במרוקו, היא המוזיקה המכונה ״האנדלוסית״, ובין מסורת השירה העברית הספרדית. לפנינו, אם כן, שילוב בין מוזיקה נוכרית חילונית לשירת קודש עברית. ההתייחסות של הממסד הרבני לשילוב שירת קודש ומוזיקה נוכרית הייתה חיובית. זאת, משום שמסורת של כתיבת פיוטים על פי לחנים זרים קיימים הייתה מושרשת אצל יהודי ספרד כבר מימי תור הזהב. בנוסף, השפעת הקבלה מצפת, שראתה בשימוש בלחנים זרים העלאה של המוזיקה מטומאה לקדושה.

במרכז ביצוע שירת הבקשות עומד הפייטן אשר לעתים מילא תפקיד כפול: הוא היה המשורר, מחבר הפיוטים, והמבצע בפועל של פיוטים – שלו ושל אחרים – בבית הכנסת ובשמחות פרטיות.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה האנדלוסית הוא גורם מרכזי במנהג שירת הבקשות במרוקו, שנעשה למנהג דתי מובהק והיה לחלק בלתי נפרד מן השבת המסורתית בעונת החורף.

השיר לשבת זו, המוצג להלן, כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, והוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת, ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט מאת פייטן לא מוכר, בן לקהילה שפיוטיה ופייטניה אינם מוכרים דיים, הפייטן ר׳ סעדיה שוראקי הוא בן לקהילת אלג׳יריה.

הנה לנו הפיוט ״סדרי בראשית יוצרו״ – פיוט המתאר על דרך השיר את בריאת העולם. אמנם, הפיוט משובץ בתוך סדרת הפיוטים לשבת ״וישלח״, אך כפי שרמזנו, ענייני שבת, ובכללם שירים בתיאור הבריאה, הם חלק נכבד מכלל שירת הבקשות, המושרת בשבת.

סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית יֻצָּרוּ / וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִגְמָרוּ

עֶלְיוֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּרָא/ מִזִיז כְּבוֹדוֹ הָאוֹרָה

חֹשֶׁךְ בְּשֵׁם לַיְלָה קָרָא / גַּם אוֹר בְּשֵׁם יוֹם יֻזְכָּרוּ

דּוֹד מִמְּכוֹנוֹ הוֹפִיעַ / עַל מִפְלְשֵׁי עַב הִצִּיעַ

5-בָּרָא בְּשֵׁנִי רָקִיעַ / אֵשׁ וּמַיִם בּוֹ נִקְשָׁרוּ:

ביאור הפיוט:
1 . סדרי בראשית: הבריאה, על פי בבלי, שבת נג ע״ב. יצרו: על פי תה׳ קלט, טז: ״ימים יצרו ולו אחד בהם״. וביום שביעי נגמרו: על פי בר׳ ב, ב: ״ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה״, וראו רש״י שם. 2. עליון… האורה: הקב״ה ברא ביום ראשון את האור, על פי בר״ר ג, ד: ״מהיכן נבראת האורה, א״ל מלמד שנתעטף בה הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו״. עליון: כינוי לקב״ה, על דרך דב׳ לב, ח: ״בהנחל עליון גוים״. 3. חשך… יזכרו: על פי בר׳ א, ה: ״ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה״. יזכרו: ייקראו בשם, יכונו, על דרך תה׳ כ, ה: ״ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר״. 4. דוד… הציע: על פי איוב לז, טו-טז: ״התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו, התדע על מפלשי עב מפלאות תמים רעים״. דוד ממכונו הופיע: על דרך תה׳ נ, ב: ״מציון… אלהים הופיע״. דוד: כינוי לקב״ה, על פי כינויו בשה״ש. ממכונו: כינוי לשמים, על פי בבלי חגיגה יב ע״ב. על מפלשי עב: על העננים הפרושים בשמים. הציע: שטח, פרש. 5. ברא בשני רקיע: על פי בר׳ א, ז: ״ויעש אלהים את הרקיע״. מים בו נקשרו: על פי בר״ר ד, ז: ״ויקרא אלהים לרקיע שמים… נטל הקב״ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים״. נקשרו: התחברו.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית
על המחבר

ר׳ סעדיה שוראקי חי בתלמסאן שבאלג׳יריה במאות ה־18-17 (אחד מצאצאיו שימש כסגן ראש עיריית ירושלים). ר׳ סעדיה שוראקי היה תלמיד חכם, פייטן ובעל השכלה כללית רחבה. חיבר ספר במתמטיקה ששמו ״מונה מספר״ וכן פירוש לספר תחלים, ובראש החיבור שיר רחב שבו הוא מתאר את שיטתו בפרשנות. שירים משלו נקלטו בקובץ ״שיר ידידות״ – קובץ הבקשות של יהודי מרוקו. פיוטיו מצטיינים בנשימה אפית וביכולת תיאור נאה.

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּגְבוּרוֹת / בָּרָא לָעֵשֶׂב טַל אוֹרוֹת

אֶרֶץ וְעֵץ עוֹשֶׂה פֵרוֹת / וּנְאוֹת דְּשָׁאִים נֶהְדָּרוּ

הִוָּה מְאוֹרוֹת בִּרְבִיעִי / נִתְלוּ לְהָאִיר בִּרְקִיעִי

יִהְיוּ לְאוֹתוֹת חַג יִשְׁעִי /יוֹמָם וְלַיְלָה יָאִירוּ:

10-שֶׁרָץ וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה / גַּם עוֹף יְעוֹפֵף בִּנְשִׁיָּה

עִם כָּל דְּגֵי הַיָּם הָיָה / יוֹם הַחֲמִישִׁי בּוֹ פָּרוּ:

וּבְמַחֲשָׁב רִאשׁוֹן נִקְרָא / הוּא אַחֲרוֹן בָּא בַּיְּצִירָה

אָדָם בְּיוֹם שִׁשִּׁי נִבְרָא / בִּדְמוּת אֱלֹהִים וַהְדָרוֹ:

רִאישׁוֹן וְאַחְרוֹן, צוּר, עוֹלָם / בָּרָא בְּשִׁשָּׁה וַיִּשְׁלָם

15-וּבְיוֹם שְׁבִיעִי שִׁכְלֵלָם / גָּמַר, וְלֹא עוֹד יֶחְסָרוּ:

אֶדֶר יְקַר עֹז יוֹם שַׁבָּת / כִּי בּוֹ גָּדוֹל עֵצָה שַׁבָת

מִכָּל מְלָאכָה בּוֹ נִשְׁבַּת / לוֹ שִׁיר קְרָבַי יָעִירוּ:

קֶדֶם וְאָחוֹר צַרְתָּנִי / וּבְכֵף זְכוּת בּוֹ דַּנְתַּנִי

וּבְתַעֲנוּג אוֹר רוּחָנִי / פָּנַי בְּךָ לֹא יֶחֱוָרוּ,

7-6. יום… נהרת: על פי בר׳ א, יב: ״ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו״. בגבורות ברא לעשב: הקב״ה הצמיח בגשם את העשב, על פי בבלי ר״ה יא ע״א: ״ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר(בר׳ ב, 0 ואד יעלה מן הארץ״. בגבורות: כינוי לגשם, על פי תענית א, א: ״גבורות גשמים״. טל אורות: יש׳ כו, יט, וברד״ק שם: ״אורות הם ירקות, כמו ללקוט אורות״ (מל״ב ד, לט). ארז ועץ: על פי וי׳ יד, ד: ״ועץ ארז״. ונאות דשאים: על פי תה׳ כג, ב: ״בנאות דשא״. 8. הוה… ברקיעי: על פי בר׳ א, טז: ״ויעש אלהים את שני המארת הגדלים… ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ״. הוה: יצר, אמר ״ויהי״. נתלו: על פי בבלי חגיגה יב ע״א (הביאו רש״י לבר׳ א, יד): ״הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי״. 9. יהיו… יאירו: על פי בר׳ א, יד: ״יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים״. 10. שרץ… בנשיה: על פי בר׳ א, כ: ״ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים״. בנשיה: כינוי פייטני לארץ, על פי תה׳ פח, יג. 11 . עם… פרו: על פי בר׳ א, כא: ״פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ״. עם… היה: העוף נברא עם הדגים. 12. ובמחשב… ביצירה: על פי בר״ר ח, א: ״אחור וקדם צרתני (תה׳ קלט, ה)… אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון״, וראו גם בר״ר א, ד: ״האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות״. נקרא: זומן, עלה (במחשבה). 13. אדם… והדרו: על פי תה׳ ח, ו: ״וכבוד והדר תעטרהו״. 14. ראשון ואחרון: כינוי לקב״ה, על פי יש׳ מד, ו: ״אני ראשון ואני אחרון״. צור עולם: על פי יש׳ כו, ד: ״כי ביה ה׳ צור עולמים״. עולם: נראה שהיא משמשת לאחור ולפנים, כלומר ״צור עולם״ וגם ״עולם ברא״. וישלם: שלמה והסתיימה מלאכת העולם. 15. וביום שביעי: על פי בר^׳ ב, ב: ״ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה״, ובבר״ר י, ט: ״משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה היה העולם חסר שבת״. שכללם: את השמים והארץ, על פי תרגום ״ויכלו״ (בר׳ ב, א): ״ואשתכללו״. ״שכללם״ תמורת ״שכללם״, לתקנת המשקל. גמר… יחסרו: אין חסרים השמים והארץ כלום. 16. אדר… שבת: על פי בר' ב, ג: ״ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו״, ועל פי בר״ר יא, ב: ״בקש הקב״ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה״ד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו״. אדר יקר: על פי זכ^׳ יא, יג: ״אדר היקר״. יקר עז: על פי תה׳ כט, א: ״כבודועז״. 17-16. כי…בשבת: על פי בר׳ ב, ג: ״כי בו שבת מכל מלאכתו״. נשבת: כאן פירושו ״שבת״. 17. לו… יעירו: על פי תה^׳ קג, א: ״ברכי נפשי את ה^׳ וכל קרבי את שם קדשו״, ועל פי שופ^׳ ה, יב: ״עורי עורי דברי שיר״, וראו בר״ר כב, יג: ״מיד עמד אדה״ר ואמר מזמור שיר ליום השבת״(תה׳ צב, א). 18. קדם ואחור צרתני: על פי תה' קלט, ה: ״אחור וקדם צרתני״. ובכף… תתני: על פי בר״ר ח, א: ״אחור וקדם צרתני וגו׳, א״ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפכה״, וכן על פי בר״ר ח, ד: ״א״ר ברכיה בשעה שבא הקב״ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב״ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו״. בו: בכף הזכות. 19. בתענוג אוררוחני: ברוח הפרשנות לכתוב ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״(בר׳ א, כו) והתכוון לערך הרוחני של הנשמה. פני… יחורו: לא אבוש בך, על פי יש׳ כט, כב: ״ולא עתה פניו יחורו״.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית
04/08/2025

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק שלישי

בתיאור הבריאה הולך פייטננו בעקבות מסורת ארוכה של תיאורי הבריאה בפיוטי סדר העבודה לדורותיהם, הפותחים במעשה הבריאה, מי בקצרה ומי בהרחבה, תוך רמזים ושיבוצים מן המקרא ומן המדרש. כך מציינת המחרוזת הראשונה, ״ברא מזיו כבודו האורה״, ומתחבר בכך אל המדרש בבראשית רבה ג, ד, ״מלמד שנתעטף בה (באורה) הקב״ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו״. המשך המחרוזת מתחבר אל סיפור הבריאה בפרשתנו ואל הפסוק (א, ה), ״ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה״. נוסף על קישורים אלה לפסוקי הבריאה ולמדרשיהם בספרות חז״ל, נמצא קישורים מרתקים לפרשני המקרא. כך בדוגמה מפירוש רש״י בפתח דברי העיון, ויותר מכך בהתייחסות מעניינת לפרשנותו של רבנו בחיי לויקרא יא, ב:

20-יִרְפָּא לְמַחַץ מַכָּתִי / אֵל יֶאֱסֹף אֶת חֶרְפָּתִי

יִצְרֹר בְּחַיִּים נִשְׁמָתִי / אוֹתִי חֲסִידִים יַכְתִּירוּ:

חַרְשֵׁי אֲדָמָה בִּמְסִבִּי / שָׂמוּ מְרֵעִים עַל גַּבִּי

בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי / לִשְׁאוֹל עֲצָמַי נִפְזָרוֹ:

זֵדִים תְּנָה לַמַּטָּרָה / יִהְיוּ לְזַעַם וּלְעֶבְרָה

25-בֵּיתָם לְזֶפֶת בּוֹעֲרָה / תָּמִיד, כְּמוֹקֵד נִחָרוּ:

קֶטֶב מְרִירִי אֵל יַרְאֵם / יִסַּח יְיָ בֵּית גֵּאִים

יִהְיוּ מִמּוֹתֵי תַּחֲלוּאִים / הֶפְקֵר שְׁבִיעִית יֻפְקָרוּ:

אוֹרִי וְיִשְׁעִי, אֵל נוֹרָא, / קוֹמֵם דְּבִיר וַעְזָרָה

הַשֵּׁפֶל בְּנֵי הַמַּעֲטִירָה / הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ:

20. 20. ירפא למחץ מכתי: יגאלני מצרותיי, על פי יש׳ ל, כו: ״ומחץ מכתו ירפא״. אל… חרפתי: על פי בר׳ ל, כג: ״אסף אלהים את חרפתי״. 21. יצרור בחיים נשמתי: יזכרני לחיים, על פי שמ״א כה, כט: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים״. אותי חסידים יכתירו: יתפארו בי,

או יקיפו אותי, ואהיה בסביבתם, על פי תה׳ קמב, ח: ״בי יכתרו צדיקים״. 23-22. חרשי… נפזרו: נראה שמחרוזת זו על פי תה׳ כב, טו-יז: ״כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי… יבש כחרש כחי… כי סבבוני כלבים עדת מרעים…״. חרשי… משכבי: אויביי, בעת חשכת הגלות ופחד הלילה, שפכו עליי ועל מקומי עפר ואדמה. חרשי אדמה: יש׳ מה, ט. במסבי: במקום מושבי, או במקום מסיבת שמחתי, על דרך שה״ש א, יב: ״במסבו״. שמו… גבי: על פי תה׳ קכט, ג: ״על גבי חרשו חירשים״. בלילה על משכבי: על פי שה״ש ג, א: ״על משכבי בלילות״. לשאול עצמי נפזרו: על פי תה׳ קמא, ז: ״נפזרו עצמינו לפי שאול״. 24. תנה למטרה: לחץ, כלומר הענישם, על פי איוב טז, יב: ״ויקימני לו למטרה״. יהיו לזעם ולעברה: על פי תה׳ עח, מט: ״ישלח בם חרון אפו עברה וזעם״. 25. ביתם… נחרו: על פי יש׳ לד, ט-י: ״והיתה ארצה לזפת בערה, לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה״. כמוקד נחרו: יבשו כמוקד אש, על פי תה׳ קב, ד: ״ועצמותי כמוקד נחרו״. 26. קטב… יראם: על פי איוב ג, ה: ״יבעתהו כמרירי יום״ והמפרשים שם, ועל פי במ״ר יב, ג: ״קטב מרירי עשוי קליפין קליפין… וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם״. קטב מרירי: על פי רב׳ לב, כד. יסח… גאים: יעקור ה׳ את ביתם, על פי מש׳ טו, כה: ״בית גאים יסח ה״׳. 27. יהיו ממותי תחלואים: כמו ימותו מתחלואים, על פי יר׳ טז, ד: ״ממותי תחלאים ימתו״. הפקר שביעית יפקרו: כפי שפירות שנת השמיטה מופקרים לכול, כך יהיו אויביי, שהכול ירדו בהם. 28. אורי וישעי: תה׳ כז, א, והוא כינוי לה׳. אל נורא: על פי רב׳ ז, כא: ״אל גדול ונורא״. קומם דביר ועזרה: בנה את בית המקדש, על פי יש׳ מד, כו: ״האימר לירושלם תושב… וחרבותיה אקומם״. 29. השפל בני המעטירה: הגויים אשר עתה הם רמים ומכובדים, השפל את כבודם. המעטירה: על פי יש׳ כג, ח: ״צר המעטירה״. האומרים ערו ערו: תה׳ קלז, ז, כלומר הקוראים להשמיד את ישראל.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק שלישי

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק רביעי ואחרון

עיון ודיון

הפיוט המובא בזה משרת שלוש מטרות: א. זהו פיוט המפרט את סיפור הבריאה ועל כן מתאים לייצג את פרשתנו. ב. הפיוט מייצג את שירת הבקשות של יהודי מרוקו, מנהג בעל משמעות עליונה לעולם הפיוט, המתחיל בשבת בראשית. ג. הפייטן מייצג את אחד ממרכזי השירה החשובים, השירה העברית באלג׳יריה, מרכז בעל הישגי יצירה נכבדים, הממשיך את מעלותיה של השירה העברית בספרד, אך, לצערנו, כמעט שנשתכח, ואנו מבקשים להשיב לו את כבודו הראשון.⁷ השיר שומר על שקילה ספרדית מדויקת, וכל הברה שלישית מנוקדת בשווא נע או בחטף. כמו כן בולטת החתימה (אקרוסטיכון) בשיר ״סעדיה שוראקי חזק אמן ונצח״.

כאמור, שירנו כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו, ומעניין כי הוא משולב בפיוטי פרשת וישלח דווקא, אף על פי שמצד תוכנו הוא מתאים ביותר לפרשת בראשית, שכן הוא מפרט את מעשה הבריאה ועניין השבת. ייתכן כי שילוב פיוט זה בפרשת וישלח – היא פרשת העימות בין יעקב לעשו – נובע מכך שחלקו האחרון של הפיוט כולל בקשה לגאולה ותלונה על מצוקות הגלות ועל אויבי ישראל, המשתקפים בדמותם של ישמעאל ועשו.

30-מִן כָּל קְצוֹת פִּנּוֹת אַרְבַּע / בִּקְעָה וְהַר עִם כָּל גֶּבַע

קַבֵּץ לְקִרְיַת הָאַרְבַּע / בָּנִים בְּלֶחֶם נִשְׂכָּרוּ:

נוֹרָא תְּהִלּוֹת וָפֶלֶא / חַסְדָּךְ לְעַם נִכְאֶה הַפְלֵה

וּלְקֵץ יְשׁוּעָתָךְ גָּלֵה / אֶל עַם בְּלֹא הוֹן נִמְכָּרוּ:

וּבְנֵי אֲמָתִי נִקְהָלוּ / עֲלַי, וְעַל גַּבִּי עָלוּ

35-כִּי מִנְשָׁרִים הֵם קַלּוּ / גַּם מֵאַרְיוֹת גָּבֵרוּ:

נִיבִי יְהִי לָךְ כִּזְבָחִים / שַׁוְּעִי כְּמוֹ עוֹלוֹת מֵחִם

שִׁירִי כְּאִשֵׁי נִחוֹחִים / וּכְשִׁיר לְוִים יָשִׁירוּ:

צוּרִי יְחוֹנֵן אֶת אַרְצוֹ / עַל צַר יְעוֹרֵר מִפְרָצוֹ

יָחִישׁ יְשַׁדֵּד אֶת רִבְצוֹ / וּשְׂדֵה בְלִילוֹ יִקְצֹרוּ:

חָנוּן רְאֵה נָא אֶת עָנְיִי / וּתְצַו סְלִיחָה אֶל מִרְיִי

וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי / תָּאִיר לְעֵינַי יְאוֹרוֹ:

. 31-30. מן… קבץ: על פי תפילת העמידה: ״וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ״. מן… ארבע: על פי יר׳ מט, לו: ״והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים״. בקעה… גבע: בכל מקומות הארץ, על פי יח׳ לד, ו-יג: ״ישגו צאני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה ועל כל פני הארץ. נפצו צאני… והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאתים אל אדמתם״. בקעה והר: על דרך רב׳ ח, ז: ״בבקעה ובהר״. 31. לקרית הארבע: לחברון, כסמל לארץ־ישראל, על פי בר׳ לה, כז: ״קרית הארבע״. והרב שושנה (אעירה שחר) הוסיף כי ארץ־ישראל מכונה כך על שם ארבע ערי הקודש שבה. בנים בלחם נשכרו: המתפרנסים בדוחק, על פי שמ״א ב, ה: ״שבעים בלחם נשכרו״. 32. נורא תהלות ופלא: על פי שמ^׳ טו, יא: ״נורא תהלת עשה פלא״. חסדך… הפלה: גלה את חסדך לעם ישראל, על פי תה׳ יז, ז: ״הפלה חסדיך מושיע חוסים״. נכאה: שבור(תה׳ קט, טז). 33. ולקץ ישועתך גלה: על דרך בבלי פסחים נו ע״א: ״לגלות לבניו קץ הימין״. אל… נמכרו: על פי תה׳ מד, יג: ״תמכיר עמך בלא הון״. 34. ובני אמתי: כינוי לבני ישמעאל, על פי בר׳ כא, יג: ״וגם את בן האמה לגוי אשימנו״. נקהלו עלי: לרעה, על דרך במ׳ כ, ב: ״דקהלו• על משה ועל אהרן״. ועל גבי עלו: על פי תה׳ קכט, ג: ״על גבי חרשו חרשים״. 35. כי… גברו: על פי שמ״ב א, כג: ״מנשרים קלו מאריות גברו״, ומוסב על האויבים, שהם בעלי יכולת, על דרך יר׳ ד, יג: ״קלו מנשרים סוסיו״. 37-36. ניבי… נחוחים: על פי הו׳ יד, ג: ״ונשלמה פרים שפתינו״. עולות מחים: תה׳ סו, טו, כלומר קורבנות שמנים. כאשי נחוחים: על פי וי׳ א, ט: ״אשה ריח ניחוח לה״׳. 37. וכשיר לדם ישירו: וכמו השיר ששרו הלוויים בבית המקדש. 38. יחונן את ארצו: יגלה אהבתו לארצו, על דרך תה׳ קב, יד: ״אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו״. יעורר מפרצו: יביא הרס וחורבן, על דרך יש׳ י, כו: ״ועורר עליו ה׳ צבאות שוט״, ועל דרך שמ״ב ו, ח: ״על אשר פרץ ה׳ פרץ״. ואולי נכון יותר לקרוא: ״מפךצו״. 39. יחיש… רבצו: ימהר וייקח את ארצו מידו, על פי מש׳ כד, טו: ״אל תשדד רבצו״. ושדה בלילו יקצורו: יגזלו ויעשקו את יבול שדהו, על פי איוב כד, ו: ״בשדה בלילו יקצורו״. 41-40. חנון… חליי: על פי שלוש מברכות תפילת העמידה הסמוכות זו לזו: ״סלח לנו אבינו כי חטאנו… חנון המרבה לסלוח… ראה נא בעניינו… רפאנו ה׳ ונרפא״. ושלח… חליי: על פי תפילת ״אבינו מלכנו״: ״שלח רפואה שלמה לכל חולי עמך״. 41. תאיר לעיני: על פי תה׳ יג, ד: ״הביטה ענני ה׳ אלהי האירה עיני״. יאות: תהיינה נאורות.

זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו.

וכפי שהדגיש ריה״ל בהכוזרי, מאמר ג, יא:

כל מה שאמר במזמור ״ה׳ חקרתני ותדע״(תה׳ קלט), יחשוב כי כל איבריו מושמים בחכמה וסדר ושעור, ויראה אותם נשמעים לחפצו, והוא איננו יודע מה שראוי להניע מהם. על הדמיון, שירצה לקום וימצא כל האיברים כעוזרים השומעים כבר הקימו גופו והוא לא ידע האיברים ההם, וכן כשירצה ללכת או לשבת ושאר המצבים. ולזה רמז באמרו: ״אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי… אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.

ומתוך קשר זה הוא מבקש ״ירפא למחץ מכתי״, שהיא, כנראה, בקשה אישית לרפואה שלמה, החוזרת בסיום השיר וּשְׁלַח רְפוּאָה אֶל חָלְיִי / תָּאִיר לְעֵינַי יְאוֹרוֹ: ופירש הרב שושנה כי כנראה מבקש הפייטן רפואה ממחלת עיניים שלקה בה.

תוך בקשתו הפרטית מזדהה הפייטן עם כנסת ישראל, מתאר את מצוקות הגלות, דורש לעשות נקמה באויבי ישראל, ומבקש על הגאולה.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית פרק רביעי ואחרון

אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת נח-חלק ראשון

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

בתוך סיפור המבול על עוצמתו הרבה – חורבן העולם והתחלה חדשה – בולטת התמונה המופלאה של שני שליחים בעלי כנף. האחד, העורב, המסרב למלא שליחותו והוא יוצא יצא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ. השליחה השנייה היא היונה. היונה ממלאה את שליחותה שלוש פעמים. בפעם הראשונה: ״ וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה…וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וְיִקָּחֶהָ״. ובפעם השנייה: ״ וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה… וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״. ובפעם השלישית: ״וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד״.

תמונה זו של היונה הנאמנה מזדהה יפה עם כנסת ישראל שנמשלה ליונה בציורי שיר השירים ובמדרשי חז״ל, וכדברי בעל התרגום לפסוק, ״ לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים...״: ״לשבחא על כנשתא דישראל דמתילא ליונה שתוקא בעדן די מתרחקין מן קרויהון וחזרין ומשבחין למרי עלמא…״ (תהלים נו, א).

משוררי ישראל הרבו להשתמש בדימוי היונה וכינו בו את כנסת ישראל, והשתמשו בציורי היונה ובפיתוחיהם לתאר את שירת הגאולה, ובדבר הזה הגדיל לעשות רבי יהודה הלוי, שהפיח חיים חדשים בציור השגור והכניס בו רעננות רבה.

הפיוט ״יונת רחוקים נגני היטיבי״, למשל, פותח בציור שגרתי של היונה, אך בהמשכו הוא קורא, ״ופני אלי קנך לדרך אהלך״. ציון הקן במשפט זה ממשיך את ציור היונה שבראש השיר, ומעלה לפני הקורא את משמעותו המקורית, והסתפק המשורר בפיתוח קל בלבד. כנגד זה יש שהמשורר ממשיך ומפתח את הציור השגרתי לעלילה מורכבת למדי, כגון השיר ״יונה נשאתה״:

יוֹנָה נְשָׂאתָהּ / עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

וְקִנֲנָה בְּחֵיקֶךָ / תּוֹךְ חַדְרֵי חֲדָרִים

לָמָּה נְטַשְׁתָּהּ / נוֹדֲדָה בַיְעָרִים

וּמִכֹּל עֲבָרִים / פּוֹרְשֵׁי מַכְמוֹרִים?

יְסִיתוּהָ זָרִים / בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים –

וְהִיא בְּמִּסְתָּרִים / תִּבְכֶּה לְבַעַל נְעוּרִים.

וּבֶן-דִּישָׁן וְדִשׁוֹן / יַחֲלִק לָהּ לָשׁוֹן –

וְתִשָּׂא אִישׁוֹן / לְאִשָּׁהּ הָרִאשׁוֹן.

היונה שקיננה קודם בחיק, נודדת עתה ביער, ופורשי הרשתות אורבים לה מכל עבר. אין ספק, הציור השגרתי ״יונה״ לובש פנים חדשות ורעננות. עוד קיימת בסטרופה זו דרך מיוחדת של העמדת ביטוי מקביל או מנוגד ללשון הציור השגרתית. כאן ״כנפי נשרים״, ״הנשר״ בצד ״היונה״ אף הוא מחזיר אותנו אל המשמעות היסודית של המילה. ואף על פי שלפנינו ציור מובהק, שהרי אין יונה ממשית נישאת על כנפי הנשר.

נמצאנו למדים, כי המשורר משתמש בשתי דרכים כדי לפתח ציור שגרתי ולתת תוקף מחודש ויכולת ביטוי. האחת, העמדת ציור מקביל או מנוגד מאותו התחום: צל כנגד אור, נשר כנגד יונה וכד׳. והאחרת, המשכת הציור ופיתוחו בעניין מענייניו של אותו הציור עצמו.

ציור זה של כנסת ישראל כיונה נאמנה חביב היה על פייטני ישראל בכל הדורות, ובמורשתו של גדול משוררנו בימי הביניים – רבי יהודה הלוי – קרוב לעשרים פיוטים הפותחים במילה יונה / יונת / יונים וכיוצא בזה.

מכל התיאורים הנפלאים של היונה ככנסת ישראל נציג את המפורסם בכולם, הזמר לשבת ״יום שבתון אין לשכוח – יונה מצאה בו מנוח״, שבו כיוון ביונה אל כנסת ישראל וצייר אותה כיונתו של נח בבראשית ח, ט. ולא הסתפק המשורר בציור שהעמיד בראש השיר, והוא חוזר אליו בסוף השיר כשהוא מסיים, ״כאשר נשבע על מי נח״, והוא שיבוץ בשינוי לשון מתוך ישעיהו נד, ט, ״כי מי ניח זאת לי אלזר נשבעתי מעכר מי ניח עוד על הארץ״. נמצא סיפור המבול ורישומיו עוטפים את פיוטנו תחילה וסוף בבחינת ״כל פרשה שהייתה חביבה על דוד, פתח בה באשרי וסיים בה באשרי״(בבלי ברכות י, ע״א), ופירשו התוספות שם, ״לאו דווקא פתח באשרי וסיים באשרי, אלא חתימה מעין הפתיחה״. כך הופך הפייטן את סיפור המבול למעין משל למצוקות ימי השבוע, ואת השבת להצלה הגדולה ולמנוח לרגלה של היונה – ישראל.המיטרפת בין גלי מצוקות הגלות.

אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת נח-חלק ראשון

עמוד 31

מכל התיאורים הנפלאים של היונה ככנסת ישראל נציג את המפורסם בכולם, הזמר לשבת ״יום שבתון אין לשכוח – יונה מצאה בו מנוח״, שבו כיוון ביונה אל כנסת ישראל וצייר אותה כיונתו של נח בבראשית ח, ט. ולא הסתפק המשורר בציור שהעמיד בראש השיר, והוא חוזר אליו בסוף השיר כשהוא מסיים, ״כאשר נשבע על מי נח״, והוא שיבוץ בשינוי לשון מתוך ישעיהו נד, ט, ״כי מי ניח זאת לי אלזר נשבעתי מעכר מי ניח עוד על הארץ״. נמצא סיפור המבול ורישומיו עוטפים את פיוטנו תחילה וסוף בבחינת ״כל פרשה שהייתה חביבה על דוד, פתח בה באשרי וסיים בה באשרי״(בבלי ברכות י, ע״א), ופירשו התוספות שם, ״לאו דווקא פתח באשרי וסיים באשרי, אלא חתימה מעין הפתיחה״. כך הופך הפייטן את סיפור המבול למעין משל למצוקות ימי השבוע, ואת השבת להצלה הגדולה ולמנוח לרגלה של היונה – ישראל המיטרפת בין גלי מצוקות הגלות.

הנוסח הנפוץ

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹחַ

זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ

יוֹנָה מָצְאָה בּוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

5 הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים

זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים

חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים

מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ

וּבָאוּ כֻּלָּם בִּבְרִית יַחַד

10 נַעֲשֶׂה  וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד

וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד

בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ

דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ בָּחַר הַמֹּר

יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר

15 וְכָל פְּקוּדָיו יַחַד לִגְמֹר

חֲזַק מָתְנַיִם וְאַמֵּץ כֹּחַ

הָעָם אֲשֶׁר נָע וּכְצֹאן תָּעָה

יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבֹר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה

20 כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ

.יום שבתון: על פי שמ׳ טז, כב-כג, ״ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לָהּ״… ובעשרת הדברים, שם, כ, ח-י. אין לשכוח: כנגד ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ (שמ׳ כ, ז₎. 2. זכרו: ריחו, על פי הו׳ יד, ח, ורמז גם למצוות ״זכור״. כריח הניחוח: על דרך ״וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ״, בר׳ ח, כא, והצירוף מתקשר לסיפור המבול וההצלה ממנו. 3. יונה… מנוח: על פי ״ וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ״, בר׳ ח, ט. והיה זה ביום השבת, השוו: ״ותשב אליו היונה לעת ערב ודא ערב שבת״, תיקוני זוהר, תקונא עשרין וחד ועשרין, נד, ע״ב. 4. יונה: היא כנסת ישראל. ושם… כח: ביום השבת, על פי איוב ג, יז, ואולי רמז גם למנוחת הרשעים בגיהינם בשבת (בבלי סנהדרין סה, ע״ב). 5. היום נכבד: על פי ״וקראת לשבת ענג לקדוש ה׳ מכבד וכבדתו״, יש׳ נח, יג. ועל פי ״מה נכבד היום מלך ישראל״, שמ״ב ו, כ; לבני אמונים: לבני ישראל הנאמנים לה׳, על פי יש׳ כו, ב. 6. זהירים לשמרו: מקיימים מצוות ״שמור את יום השבת לקדשו״(דב׳ ה, יא). אבות ובנים: כנאמר ״אתה ובנך ובתך…״(שם, שם), והלשון על פי יר׳ ו, כא. 7. לחות אבנים: לוחות הברית, על פי דב׳ ד, יג. 8. מרב… כח: מידי האל, אשר לו הכוח והגבורה, על פי יש׳ מ, כו. 16-9. ובאו… לגמור: חוקרים שונים מפקפקים בייחוס שתי מחרוזות אלה בנוסח ״הנפוץ״ לריה״ל (ראו הערה 8). 9. ומתוך… אפל: ממקום משכנו של האל בערפל (מל״א ח, יב) האיר לעמו את חשכת הגלות והרימם משפלותם בזכות השבת. 10. יושבי שפל: על פי ״.ועשירים בשפל ישבו״, קה׳ י, ו. 11. מגדל צרי: גדולתם ושלטונם של אויביי. 12. אך… כח: על פי ״ואולם אנכי מלאתי כיח״, מיכה ג, ח.

14-13. דרך בנעל: הלשון על פי: ״והדריך בנעלים״, יש׳ יא, טו ועניינו השפלת האויב. המעד קרסלי: על דרך: ״מעדו קךסלי״, תה׳ יח, לז. זרים: אויבים אכזרים והשוו יח׳ כח, ז. 15. ואז… בשירים: יודו לך, על דרך: ״אז :שיר ישראל את השירה הז^:את עלי באר ענו לה״, במ׳ כא, יז. 16. המהלך… רוח: על פי תה׳ קד, ג. 17. וכצאן תעה: על דרך: ״כאן תעינו״, יש׳ נג, ו. 18. זכר… ושבועה: זו השבועה המתוארת בהמשך ומסיימת דברי השיר, ורמז גם אל ברית האבות, ״זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור: אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק״, תה׳ קה, ח-ט, ועוד. 19. מקרה רעה: פורענות. 20. כאשר… נח: על פי ״כי מי נח זאת לי אשר נישבעתי מעבר מי נידו עוד על הארץ כן נשבעתי מקבף על!ך ומגער בך״, יש׳ נד, ט. ופסוק זה זי שבתון מביא עמו את נבואות הנחמה בישעיהו.

הנוסח המקביל

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹחַ

זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ

יוֹנָה מָצְאָה בּוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

5 הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים

זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים

חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים

מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ

וּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל הֵאִיר אֹפֶל

וְעַל עַב הָרִים יוֹשְׁבֵי שָׁפֶל

וּמִגְדַּל צָרִי אֶרְאֶה נוֹפֵל

אַךְ אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹּחַ

דְּרֹךְ בַּנַּעַל אוֹיְבִים וְצָרִים

וְגַם הַמְעֵד קַרְסֻלֵּי זָרִים

וְאָז יַעֲנוּ לְךָ עָמִּי בְּשִׁירִים

אֶל הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַּצֹּאן תָּעָה

זֵכָר לוֹ וּפְקֹד בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבֹר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה

 כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע עַל מֵי נֹחַ

אפרים חזן-ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-פרשת נח-חלק שני

עמוד 33