מורשת יהדות מרוקו

דוד קורקוס-אבולעפיה-שמואל פלאץ' ומשפטו בלונדון-פרק שלישי

3. 3. שמואל פאלאץ׳ האיש ופעלו

שמואל, החשוב שבמשפחה היה איש משכיל ופיקח ששלט בשפות רבות. שלטונות מארוקו הטילו עליו למן שחר ימיו שליחויות דיפלומטיות שונות באירופה. מעמדו איפשר לו לפתוח את שערי הולנד בפני יהודים ואנוסים ולעזור להם לחזור בגלוי ליהדות.

בשנת 1608 מינה הסולטאן מולאי זידאן את שמואל לשגריר מארוקו בהולנד. שנתיים לאחר מכן עלה בידו להביא לידי ברית בין שתי המדינות, הברית הרשמית הראשונה בין ממלכת מארוקו המוסלמית לבין מדינה נוצרית. המאורע עשה רושם עז בעולם, לא רק מפני שבימים ההם נודעה לדת השפעה ניכרת על כל דרכי העמים, אלא גם מפני שהברית היתה פחות או יותר מכוונת נגד ספרד והיתה פרי מאמציו של יהודי. מאז היה שמואל לידידו של מורים מנאסאו, ויש לשער, כי בזמן ההוא הוענק לו התואר רוזן.

סמלי האצולה חרותים על מצבת קברו (מגן מוארך עם ציור של אריה ומעליו כתר של ״רוזן הצבעים בלתי ידועים). ר׳ Henriques de Castro, שם ע׳ 91). ייתכן שהסמל הופיע גם על מרכבת־

1. de Barrios, Triumpho del Govierno popular y de la antigüedad holandesa, Amsterdam

לאחר מותו של הסולטאן בשנת 1603 היתה מארוקו נתונה לזעזועים פנימיים. שנים של בצורת ומצוקה כלכלית הכשירו את הקרקע למרידות. התמרמרות הציבור משכה מן ההרים ומנאות המדבר המוני אנשים רעבים, שבראשם הלכו ״מאראבוטים״ שההמון ראה בהם קדושים ורודפי צדק, והם מאז ומתמיד גורם למרידות במארוקו. הסולטאן הסעדי מולאי זידאן סבל רבות מפלישותיהם, ואילו העם המשולהב לא נטשם אלא לאחד שהתנסה ברעב ובמגפות.

באותם הימים חי שמואל פאלאץ׳ באמשטרדם חיי פאר, ההולמים מעמדו של שגריר הסולטאן.

הוא נשא את נפשו להשפיל את ספרד, בקוממו נגדה את שני העמים, שהביאם לברית. והסתבך כאשר החל ללכוד, ברשות מלכו, את הגאליונים הספרדיים, העמוסים זהב וכל טוב, בדרך שובם מאמריקה.

4. 4. מאסרו של שמואל ומזימותיו של שגריר ספרד

• בראשית חודש יולי 1614 תפס שמואל בסביבות האיים הפלאומיים[כך קראו הספרדים במשך תקופה ארוכה לאיים האזוריים.] אנייה ספרדית, בפקדו על ספינת המלך ועל עוד אניה שתיהן חמושות היטב, ועליהן מלחים שגויסו בנמלי הולנד. הוא ציווה להעביר את האניה השבויה לנמל הקטן ורן ופנה לקראת הגאליונים הגדולים שהיו עוברים בדרכם מאמריקה את איי מאדירה. שם בזז ביזה עצומה והביא אותה לרוטרדם. לאחר מכן חזר וירד לים כדי להשתלט על אניתו, שמלחיה התמרדו. הוא לא השיג את האניה המהירה ובחודש אוקטובר הופיע בתעלה. מחמת סערה נאלץ לבקש מקלט בפלימות; בידו ״כתב־ בטחון״ מאת מלך אנגליה שאותה שעה כבר השלים עם ספרד. כשנודע הדבר לשגרירד של ספרד בלונדון, דיאגו דה קונה, דרש לאסור את שמואל, בעוון שוד ימי ובעוון עזיבת הנצרות ושיבה ליהדות, כדי שיידון לתליה. שמואל הוחזק במאסר בבית של ״אלדרמן" של עירית לונדון, ומבית כלאו שיגר מכתבים לאספת המעמדות של ארצות־השפלה, ולאחיו יוסף, שמלא בהיעדרו את מקומו כנציג הסולטאן בהאג.

באגרותיו ניסה להוכיח את חוקיות מעשיו ואי־חוקיות מאסרו. יוסף הגיש, בתוקף תפקידו ״במקומו ובשמו של האדון שמואל פלאץ/ אחיו, שגריר הוד מלכותו״ תלונה לאספת המעמדות. האספה הסבירה באיגרת לג׳יימם הראשון את שליחותו של שמואל ואת נסיבות מאסרו, וביקשה לשחררו, כמו כן הורתה לנציגה באנגליה, נואל דה קארון (Noel de Caron) להתערב בדבר. אגרתה של האספה היתר, פושרת למדי ואף התערבותו של נואל דה קארון היתר, רק מן השפה ולחוץ. שמואל הוסיף וכתב למורים מנאסאו, להגיד לו את כל הקורות אתו. בינתיים הובא בפני מועצת המלך, ולפי דבריו של שמואל האזינה לטענותיו ונהגה עמו ב״אהדה מסוימת״. הוא ביקש לשחררו והבטיח לא לצאת מלונדון עד למשפט. המועצה דחתה את החלטתה ובינתיים הטיל שגריר ספרד את מלוא השפעתו, בזבז כסף רב ושיחד אצילים אחדים כדי להניע את המועצה שתוציא פסק דין מוות. כנגד זה קיבל נואל דה קארון הוראות חדשות, נמרצות יותר, הן מאת אספת המעמדות הן מאת הנסיך מאוראנייא. הלה כתב גם לג׳יימס הראשון וביקשו לשחרר את ידידו פאלאץ׳, שנאסר ״בגלל איזו עלילה, שהעליל עליו שגריר ספרד בפני הוד מלכותך״.

המועצה ציוותה לשחרר את פאלאץ׳ עד למשפט ומזכיר המועצה קוטינגטון הוצרך להעביר את הצו לשלטונות המשפטיים לשם הוצאתו לפועל. אולם המזכיר, שקיבל שוחד מידי שגריר ספרד, השאיר את הצו בידו, ולא עוד אלא שהוציא במרמה מאת סיר דניאל דן, שופט האדמירליות, פקודת מאסר חדשה נגד פאלאץ׳.

דוד קורקוס-אבולעפיה-שמואל פלאץ' ומשפטו בלונדון-פרק שלישי

עמוד 250

דוד קורקוס-אבולעפיה-שמואל פלאץ' ומשפטו בלונדון-פרק רביעי ואחרון.

5. 5. הקשר והמשפט

אחרי כן שלח שגריר ספרד שניים מאנשיו לביתו של אותו ״אלדרמן ו״ סְבִּירִים ״ (משרתי בית דין) עמהם. על אחד מהם הטיל להוציא את פאלאץ׳ לחפשי על יסוד צו המועצה, ומיד לחזור ולאסרו בתוקף הצו מאת האדמירליות ולהטילו לתוך בית הסוהר הכללי יחד עם הפושעים הפליליים. קשר זה כמעט שהצליח. ה״אלדרמן״ שחרר את פאלאץ' אך בראותו שחוזרים ואוסרים אותו הבין את התכסיס והחזיר את פאלאץ׳ לביתו, באמרו, שלא שילם עדיין כל הוצאות מאסרו ומסים שונים. הספרדים הנזעמים ציוו על ה״סבירים״ לתפוס את פאלאץ׳ בכוח, אך נואל דה קארון, ששמע על כך מפי ה״אלדרמן, שלח אנשים משלו, שהניסו את המתקיפים. שגריר הולנד הודיע על מאורעות חמורים אלה למועצת המלך. הדברים הובאו בו ביום לפני ג׳יימם הראשון והוא כינס את האצילים למושב מיוחד, כדי לשמוע את הודעת נואל דה קארון על הפרשה כולה.

יחסם של אנשים אלה ליהודים בא לידי ביטוי ברור בדבריו של דה קארון בפני האספה. לאחר שהצדיק את מעשיו של שמואל הוסיף: ״אמנם פאלאץ׳ זה הוא יהודי, ואינו ראוי שית­ייחסו אליו יותר טוב מלכלב! חלילה למעלתם האצולה והרמה וחלילה לי, הפועל בשמה, מתמוך בדתו, היהדות הכופרת, של פאלאץ׳ זה. אולם הוא שליחו של מלך כל־יכול, סוכנו ושגרירו ליד מעלתם האצילה, לכן אני טוען בפני הוד מעלתכם ואצילותכם ודורש את שחרורו ואת זיכויו״. ובהזכירו, כי הסולטאן האדיר מולאי אחמד אל מנצור שלח שגריר יהודי למלכה אליזבת, אמר: ״אני מזכיר זאת להוד מעלתכם ואצילותכם כדי להוכיח, כי הוד מלכותה, אם כי ראתה בשגריר האמור יהודי ובדברי, לא נמנעה בכל זאת מלכבד ולהוקיר אותו, בהתכוונה לטובת המדינה".  בנאום זה כרך נואל די קארון נסיון להציל את פאלאץ׳ והבעת האיבה, המשותפת לו ולאנגלים כלפי היהודים, שלא נמצאו אצלם יהודים מדורות. דבריו נמשכו למעלד משעה ונשמעו בענין רב, תחילה בסקרנות ואחר כך באהדה, והוא לא הופסק אפילו פעם אהר. שלא כנהוג באסיפות מסוג זה.

6. 6. סיום המשפט ושחרורו של שמואל פאלאץ׳

לפרשת פאלאץ׳ נודעה חשיבות מדינית ניכרת. אספת המעמדות האיצה בשגרירה להודיע לה יום יום על מהלך המשפט ודרשה ממנו להשתדל בכל מאודו וללא ליאות אצל המלך ומועצתו לבל יאונה לשמואל כל רע. לאמור: ״תקנה בכך זכות כלפי ארצך״. על פי הדברים האלה נפגש נואל דה קארון כמה פעמים עם המלך ג׳יימס. באחת מפגישותיו העיר מתוך נימוס את אוזן המלך לכך ש״הספרדים מענים את המאמינים (הפרוטסטנטים) לא פחות מאשר את היהודים והתורכים, שכן גם אותם הם שורפים חיים. לאחר שיגרשו וישמידו את כל היהודים הללו — הוסיף קארון — ניאלץ אנחנו להתגונן בפני השתררותם של הספרדים״. ובהרגישו את התועלת שצמחה להולנדים משירותו של פאלאץ׳ כשגרירו של שולטאן מארוקו, חזר ואמר: ״עלינו להזהר שלא יוסיפו עוד (הספרדים) להסיג גבול כדי להשתלט על כל נמלי ברבריה המבוצרים וכך לסגור בסופו של דבר את הים ואת המעבר דרך המיצר (של גיברלטר) בפני נתיני הוד מלכותך וכן בפני נתיניה של מעלתם האצילה״. ג׳ימס הביע את שמחתו על כך, שדיאגו דה קונה לא שפט בעצמו את פאלאץ׳ ״שכן הוא מתעקש ברצונו לתלות אותו״.

חודש לאחר מכן נתקיימה הישיבה האחרונה של המשפט והפעם נוכח בה גם שמואל. משנכנס לאולם מועצת המלך קמו אצילים אחדים לאות כבוד, והיושב ראש הושיבו לידו והרשה לו להשאר בכיסוי ראש, בעוד שאפילו ראשי השרים היו חייבים לגלות את ראשם. אף הורשה לסניגורו להשמיע ״השוואות חצופות״, כגון שדיאגו דה קונה הוא שגריר ספרד ואילו פאלאץ׳ הוא שגריר מארוקו. קונה היהיר זעם: ״כיצד אתם נוהגים שווה בשווה בברברים ובנוצרים, בשעה שחובתכם לחזק את ידי מלכי להשמידם ולאבדם מן העולם ? וכי פשע הוא לטעון באנגליה לטובת ספרדים. אני מבקש כי שופט המסכים עם התנהגות כזאת יגורש מן המועצה בשוטים וילקה לעיני העם בכל חוצות לונדון. כך נהגו בימי מרי המלכה וכך יאה לנהוג״. כאשד חזרו לפגי המלך ג׳יימס על דברי השגריר, השיב עליהם בפשטות: ״השתנו העולם והזמנים מאז מלכה מארי המלכה, ולפיכך יש בידי להגן על פרקליטי מפני עונש כזה.

פאלאץ׳ שוחרר בעת הישיבה ויצא מאנגליה ימים אחדים לאחר מכן. הוא הורה למזכירו להישאר בלונדון ומסר בידו ייפוי־כח לסיים את הפרשה, שניצחונו בה היה בטוח מראש. ואילו דיאגו דה קונה, המאוכזב והנרגז, הודיע למלך ג׳יימס הראשון שבעוד שלשים יום יחדל מהיות שגריר באנגליה.

טרם שב פאלאץ׳ לארצות השפלה וכבר התנקם בספרד. מששטה ספינתו הנהדרת בעלת שלשת התרנים והמזוינת היטב על פני התעלה, התקיף את אניותיו של פיליפ השלישי ולקח מלקוח רב ״שכלל מכל שכיות החמדה וחפצים יקרים ונדירים״. הוא נתכוון לנסוע לקושטא כדי למסור לסולטאן התורכי אגרת ידידות ומתנות מאת מולאי זידאן. הוא שאף להקים ברית חדשה ולהוציא לפועל את תכניותיו נגד ספרד אולם המוות קידמהו ושם לאל את תחבולותיו.

בחיבור אחר על משפחת פאלאץ׳ בדעתי להרחיב את הדיון על דמותו המענינת של שמואל פאלאץ/ שכבש בקסמו האישי את הסולטאן מולאי זידאן והנסיך מאוראניה כאחד והשכיל לגשר בין ארצות האסלאם והנצרות. סופו שמת בעוני. כנראה שלא חס על ממונו למען המאבק עם ספרד.

שמואל מת בהאג ביום 5 בפברואר 1616. הוא נקבר בכבוד גדול בבית העלמין היהודי באודרקרק (Ouderkerk) על נהר אמסטל (עיין החלטה של אספת המעמדות מיום 9 בפברואר 1616, אספת המעמדות החלטות פנקס 563 גיליון 70! מקורות תעודה 226 ארצות השפלה כרך ב' ע׳ 623 והע׳ 1, 624. Henriques de Castro, שם ע' 91, 92).

דוד קורקוס-אבולעפיה-שמואל פלאץ' ומשפטו בלונדון-פרק רביעי ואחרון.

28/08/2025

עמוד 246