חניף-אברהם


מוחמד מאמץ את ׳דת אברהם׳

יש לשמוע את מוסר אללה גם ממי שלא מחולל נסיםמאחורי הקוראן

מוחמד טוען שאף־על־פי שהוא לא מחולל נסים, חייבים לשמוע לדבריו ולהטפותיו. הלא גם בזמנים קדומים היו חייבים לשמוע בקול הצדיקים, אף אם לא חוללו נסים: ״האם לא שמעתם את אשר אירע לבני הדורות שהיו לפניכם בני עמו של נח… השליחים אשר נשלחו אליהם הביאו להם אותות נהירים, ואולם הם נשכו את כפות ידיהם ואמרו: כופרים אנו באשר נשלחתם למסור, ויש בלבנו ספק וחשד בדבר אשר תקראו לנו להאמין בו… אתם אינכם אלא בשר ודם כמותנו… אמרו להם השליחים: אומנם בשר ודם כמותכם הננו… ולעולם לא נוכל להביא לכם אסמכתא, אלא ברשות אלוקים״ (יד, ט-יא).

בעצם מסכימים היהודים לטענה הזאת. כל מי שמוכיח את אנשי דורו שלא יזלזלו בכבוד השם ודבריו, שיתנהגו במוסר הרצוי כפי שציווה ה׳ את נח, לא לגנוב ולא לרצוח ולא לנאוף, אינו חייב לעשות נסים ונפלאות כדי שישמעו לו. ואכן, כל זמן שמוחמד דרש והטיף לערבים דברים אלו, כפי הנראה שמחו היהודים לדבר:

״הן הוא אשר הוריד אליכם את הכתב אשר אותותיו מוצגים אחד אחד. אלה אשר נתנו להם את הכתב יודעים כי גם זה הורד מעם ריבונך״(ו, קיד)

אולם ברגע שסטה מוחמד מהשמעת המוסר האוניברסלי של אלוקים והחל להזכיר בדבריו את ישו ואת האוונגליון ודגל בשינוי דת משה, היתה ההתנגשות עם יהודי מדינה ועם היהדות בכלל בלתי נמנעת.

מוחמד מאמץ את ׳דת אברהם׳

לדעת מוחמד חייבות כל האומות לקבל על עצמן את דת אברהם, שלדבריו בנויה על אמונה בא-ל אחד, והיא כוללת חובה לקיום חיי מוסר תקינים, עשיית חסד ועשיית משפט. היהדות מסכימה לכך, ומוחמד מנסה לשכנע את היהודים ואת הנוצרים את הכלל שקבע – שדתו ודתם הם אחת:

״הוי אלה אשר קיבלו את הספר, האמינו באשר הורדנו [דברי מוחמד] למען יאשר את אשר עמכם בטרם נמחה תווי פרצופים ונסובבם לאחור… או נקללם כשם שקיללנו את מחללי השבת״; ״אתם אלה אשר עד כה התפלמסתם רק על אשר תדעו, ומה לכם כי תתפלמסו עתה על אשר לא תדעו? אלוקים יודע ואתם אינכם יודעים: אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אם כי חניף ומתמסר [לעבודת א-ל אחד], ולא היה במשתפים. הראויים מכול להיות יורשי אברהם הם אשר הלכו בדרכו, והנביא הזה [מוחמד] והמאמינים״; ״הם לא נצטוו בלתי אם לעבוד את אלוקים, בייחהם לו את דתם כחניפים, ולקיים את התפילה ולתת זכאת [צדקה]. זאת היא הדת הנכונה״.

חניף (בערביתحنيف, רבים: حنفاء, חנפאא') הוא מונח ערבי המתייחס למונותאיסט מן התקופה הקדם-אסלאמית שאינו יהודי או נוצרי.

המילה חניף נזכרת בקוראן 12 פעמים, 8 מתוכן ביחס לאברהם. כך, למשל, בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק) 95: "אמור, אמת אמר אלוהים, לכן לכו בעקבות דת אברהם אשר נהג כחניף ולא היה בין עובדי האלילים".  قُلْ صَدَقَ اللّهُ فَاتَّبِعُواْ مِلَّةَ إِبْرَاهِيمَ حَنِيفًا وَمَا كَانَ مِنَ الْمُشْرِكِينَ 95על סמך פסוק זה ואחרים התקבעה דמותו של אברהם כמודל המונותאיסטי האולטימטיבי. במסורת המוסלמית "דת אברהם" (בערבית: ملة إبراهيم) מכונה לעתים "חניפיה". ההבדל בין חניף לבין יהודים ונוצרים משתקף בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק( 67: "אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אלא היה חניף מוסלמי, ולא היה בין עובדי האלילים". مَا كَانَ إِبْرَاهِيمُ يَهُودِيًّا وَلاَ نَصْرَانِيًّا وَلَكِن كَانَ حَنِيفًا مُّسْلِمًا وَمَا كَانَ مِنَ الْمُشْرِكِينَ 67 המילה "מוסלמי" בפסוק זה (مسلم), פירושה מי שמתמסר לעבודת האל לבדו, ולא בהכרח מי שמשתייך לדת האסלאם של מוחמד, שטרם הופיעה בזמנו של אברהם.

הקוראן מפציר במוחמד לנהוג כחניף, שכן זוהי הצורה הטבעית (בערבית: فطرة, בתעתיק מדויק: פִטְרה) בה ברא אלוהים את האדם (סורה 30, סורת א-רוּם / איה 30). גם שאר בני האדם נקראים לנהוג כחניפים (סורה 22, סורת אל-חג' / איה 31; סורה 98, אלבינה / איה 55)

כשרואה מוחמד שאין היהודים הולכים אחריו, הוא מבקש מהם שלכל הפחות יסכימו שהוא – מוחמד – וחבריו מתנהגים כראוי:

״הוי בעלי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: רק את אלוקים נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף, ולא ניקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולת אלוקים. אם יפנו עורף, אמרו: אתם עדים כי מתמסרים אנו. הוי בעלי הספר, מדוע תתפלמסו על אודות אברהם? הן אחריו הורדו התורה והאוונגליון! האם לא תשכילו להבין? אתם אלה אשר עד כה התפלמסתם רק על אשר תדעו, ומה לכם כי תתפלמסו עתה על אשר לא תדעו?… בני עדה אחת מבעלי הכתב אמרו: הכריזו בבוקר כי מאמינים אתם באשר הורד אל המאמינים [חסידי מוחמד] , וכפרו בו עם ערב, למען יחזרו בהם [הערבים מהלוך בדת], אבל אל תאמינו לאיש כי אם להולכים בדתכם שלכם… כי ינגחו אתכם בפני ריבונכם, אמור: הברכה ביד אלוקים היא, ואותה ירעיף על אשר יחפוץ, ואלוקים רב אמצעים ויודע״! ״הם [היהודים והנוצרים] אמרו: היו יהודים או נוצרים למען תישירו לכת! אמור: לא, כי נלך רק בדרך דת אברהם אשר נהג כחניף ולא היה במשתפים. אמרו מאמינים אנו באלוקים ובאשר הורד לנו, ובכל אשר הורד לאברהם, לישמעאל, ליצחק ליעקב ולשבטים, ובאשר ניתן למשה ולישו, ובאשר ניתן לנביאים מעם ריבונם. לא נפלה איש דרכם, ואולם אם יפנו עורף ייקלעו למחלוקת״(ג, סד-עד; ב, קלה-קלז).

63 قُلْ يَا أَهْلَ الْكِتَابِ تَعَالَوْاْ إِلَى كَلَمَةٍ سَوَاء بَيْنَنَا وَبَيْنَكُمْ أَلاَّ نَعْبُدَ إِلاَّ اللّهَ وَلاَ نُشْرِكَ بِهِ شَيْئًا وَلاَ يَتَّخِذَ بَعْضُنَا بَعْضاً أَرْبَابًا مِّن دُونِ اللّهِ فَإِن تَوَلَّوْاْ فَقُولُواْ اشْهَدُواْ بِأَنَّا مُسْلِمُونَ 64 يَا أَهْلَ الْكِتَابِ لِمَ تُحَآجُّونَ فِي إِبْرَاهِيمَ وَمَا أُنزِلَتِ التَّورَاةُ وَالإنجِيلُ إِلاَّ مِن بَعْدِهِ أَفَلاَ تَعْقِلُونَ

[1]      היהודים והנוצרים.

הערת המחבר : ד, מז! ג, סו-סח! צח, ה. לפי המסורת, היו בתקופה הטרומ-אסלאמית חניפים, הוגים דתיים ערבים, אשר הטיפו לאמונה מונותיאיסטית ועבודת א-ל אחד. הללו הושפעו מאמונות יהודיות ונוצריות, שרווחו בהצי-האי ערב והקלו על הערבים להקל את רעיונותיו של מוהמד. ראו י׳ פרידמן, ״התקופה הטרום-אסלאמית״, בתוך: פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, עמי 21-20. המוסלמים קבעו שהצדקה (זכאת, מלשון זכות) היא אחת מחמשת מצוות היסוד. השאר הן לדידם: עדות כי אין אלוה מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו! הצום בחודש הרמדאן! התפילה! העלייה לרגל (האג׳). ראו לצרוס-יפה, ״הקוראן ומצוות היסוד באסלאם״, עמי 98-97.

מוחמד אינו יודע – או עושה עצמו כלא יודע ־ שגם המסורת היהודית מחייבת את כל אומות העולם לקיים את דת אברהם; אלא שהיהודים סבורים שהוא, מוחמד, משנה אותה. הוא נוטל הלכות ומנהגים מן הדת היהודית, מוסיף עליהם ממנהגי הנצרות או מחדש דברים מעצמו או מרבותיו, ומציג הכול בתור אמת שבאה מכוח נבואה. קל לשער שיהודי מדינה, כמו כל שאר היהודים, בוודאי לא רצו למונעו מלהאמין בדת אברהם. הם רק רצו שלא ישנה את דברי הדת, ובזה התנהגו כמו חכמי הפרושים והעם שנהה אחריהם, שמנעו מישו וחסידיו לשנות את הדת. התנגדותם מבצבצת ועולה בפסוק זה:

״בפוגשם את המאמינים [חסידי מוחמד], הם [היהודים] אומרים: מאמינים אנו, ואולם בהתייחדם זה עם זה יגידו: התעזו לספר להם את אשר גילה אלוקים בפניכם? הן כך יוכלו לנגח אתכם בפני ריבונכם!״(ב, עה).

75 وَإِذَا لَقُواْ الَّذِينَ آمَنُواْ قَالُواْ آمَنَّا وَإِذَا خَلاَ بَعْضُهُمْ إِلَىَ بَعْضٍ قَالُواْ أَتُحَدِّثُونَهُم بِمَا فَتَحَ اللّهُ عَلَيْكُمْ لِيُحَآجُّوكُم بِهِ عِندَ رَبِّكُمْ أَفَلاَ تَعْقِلُونَ

התחפצו כי יאמינו לכם ? הן יש וחבורה מהם תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו ביודעין לאַחַר שעמדו על פשרו. פרופסור רובין

 תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו: נהוג לפרש שהכוונה ליהודים שסילפו את דברי התורה שנתן להם משה, וזאת כדי להסוות את דברי השבח לנביא מוחמד שהיו כלולים בנוסח התורה המקורי

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר