שבחי-הרמבם-מחזור-סיפורים-על-הרמב״ם


שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישר-תשנ"ח

ב. מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק

ר׳ שלמה תווינה היה יהודי בגדאדי שהגר להודו ושם היה רב, סופר ומחנך בכלכותא. הוא יסד בית דפוס ועיתון בערבית יהודית עיראקית ששמו ״מגיד מישרים״ בשנת 1890.‘ בשנה הראשונה (1890) פרסם בעיתונו זה בשלושה־עשר המשכים סיפורים על הרמב״ם,1 2 ששב וקבצם בסוף אותה שנה והדפיסם שוב במסגרת קובץ סיפורים בערבית יהודית בשם ״נטעי שעשועים״.3 אין אלה סיפורים בודדים שקובצו ללקט סיפורים, אלא זהו קובץ שתוכנן במחשבה תחילה כקובץ שניתן לכנותו ״שבחי הרמב״ם״, המביא סיפורים ואגדות מלידתו ועד לפטירתו של הרמב״ם. במחזור סיפורים זה אין הפרדה בין סיפור לסיפור וכל כולו בא כסיפור אחד, אבל עין בוחנת תגלה את התפרים שבין הסיפורים שמספרם מגיע ל־17 ובסופם צוואתו של הרמב״ם לבנו. נראה ללא ספק, שמחזור סיפורים זה היה ליקוטו ועריכתו של הר׳ שלמה תווינה. יתירה מזו הוא שלח ידו בסיפורים שמצא לפניו, או שהעלה אותם מן המסורת שבעל פה, ויצקם בלשונו ובסגנונו שבערבית יהודית עיראקית. הוא אף שינה סדר כרונולוגי(ראה הקדמת סיפור 12 ו־13) ואף העיר הערות(ראה סיפור 22,14) לעתים אף שילב דברים שאינם סיפור שלם (להלן סיפור 20). ואלה הסיפורים שקבעתי להם כותרות על פי תוכנם המשקפים את תולדות חייו ומעשיו של הרמב״ם:

10 – לידת הרמב״ם.

11 – הרמב״ם הולך ללמוד אצל ר׳ יוסף אבן מיגאש

12 – הרמב״ם שב אל בית אביו ואל עירו חכם גדול

13 – נשיקת הרי״ף לרמב״ם וברכתו

14 – הרמב״ם בורח ומתחבא בין ״שלוש חומות״

15 – סדר יומו של הרמב״ם

16 – מה שם אדוננו?

17 – ״שלח לחמך על פני המים״

18 – קישואים כתרופה למלך ולעני

19 – הרמב״ם מציל את המלך ממוות על ידי נערה

20 – חכמת הרמב״ם

21 – ״חופר גומץ בו יפול״

22 – הרמב״ם מרפא את צרעת המלך בבשר כלב

23 – תחרות ההרעלות בין הרמב״ם והרופאים

24 – עלילת הרופאים על הרמב״ם

25 – משה רבנו מברך את רבנו משה בן מימון

26 – ארונו של הרמב״ם ושודדי דרכים

את מחזור סיפורים זה ניתן לחלק בצורה כוללת לשלושה גושים: ארבעת הסיפורים הראשונים (13-10) עוסקים בלידתו ובילדותו של הרמב״ם; אחד עשר סיפורים (24-14) עוסקים בהרמב״ם בחצר המלך ועיקרם על הרמב״ם כרופא; שני הסיפורים האחרונים (26-25) חותמים את מפעלו של הרמב״ם ואת חייו. בשנת 1912 הדפים תגור בבגדאד קונטרס בן 16 עמודים הנקרא ״קצת הרמב״ם״ (״סיפור הרמב״ם״), אך אין זה לקט חדש, אלא העתקה של שלושה סיפורים מן המחזור שפרסם ר׳ שלמה תווינה. תגור לא ציין את המקור לקונטרס שלו, אך אין ספק בשייכות החומר לתווינה. גם מנשה מצליח תרגם בספרו ״מסלי אלוקת״ לערבית יהודית עיראקית את צוואת הרמב״ם לבנו והכתיר אותה בכותרת ״מעשה הרמב״ם ז״ל״. הקרבה הגדולה שבין שני התרגומים מעלים את האפשרות שמא גם מצליח העתיק את תרגומו מתווינה מבלי לציין זאת. הסיפורים שהביא תווינה במחזור זה לא כולם ידועים ויש כאלה שהם יחידים שעד עתה לא מצאתי להם מקור כתוב, כמו הסיפור על הרמב״ם המהנדס שמקבילות לו יש רק מן המסורת שבעל־פה.

  1. 10. לידת הרמב״ם

היה חכם אחד ושמו רבי מימון, והיה בן ארבעים שנה ועדיין לא התחתן, משום שהיה עסוק בלימוד התורה לילה ויום. לילה אחד אמרו לו בחלום שעליו ללכת לעיר אחת קרובה לעירו ולשאת לאישה את בת הקצב של אותה העיר. כאשר התעורר משנתו לא שם את לבו לחלום, עד אשר שבו אליו כעשר פעמים בחלום באותו עניין, שעליו ללכת לעיר ההיא ולשאת לאישה את בת הקצב. כשראה כך אמר שאין מוצא. שם את מבטחו(בהקב״ה) ונסע לעיר ההיא. בכניסתו לעיר הוא חלם אותו דבר, שעליו לשאת את בת הקצב. כשראה כך שם לדרך פעמיו והלך אצל הקצב וקידש את בתו והתחתן עמה. כעבור כמה שבועות הרתה האישה ההיא, וילדה בן וקרא אביו את שמו משה. ואולם האישה המסכנה הקשתה בלידתה ונפטרה, ונשאר הילד משה יתום מאמו.

כָּאן וְאֶחָד חָכָם אֲסָמוֹ רַבִּי מִמּוּן וְעַמְּרוּ כָּאן אֶרְבָּעֵן סְנֶה וּבֹעַדְהוּ מא אתוווג מִן חַיַּת כָּאןמִשֶּׁגּ'וֹל וְקָרָא בֵּל תּוֹרָה לֵיל מע אֵלֶנְהָאר. פֶּרֶד לִילִי קָלוּלוֹ בֵּל חֲלוֹם לאזם יָרוֹחַ לְפֶרֶד וּלְאִיֵּיקְרִיבָה לְווֹלְאֶיְתְּהוּ וַיְאכַד בָּנַת אלקצאב מֵאֶל הֵדֶיךָ אַלְבָּלָד. וּלְמִן פָאק מִן אֶלָּנוּם מא דֹּארבָּאֵלּוּ עָלָה הֵל חֲלוֹם לְיַחַד אָלֵדִי עָאוּדוּ עָלֵינוּ יַגִּי עֶשֶׂר מֵרְאֹת בַּל חֲלוֹם עָלָה הֵל חסבה יַכּוּןיָרוֹחַ להאדיך אלולאיי וַיֶּאכַד בָּנַת אלקצאב. וּפִי לְמִן שֶׁאַף הֵיךְ קָאֵל מא יטלע דְּרַב ועתמדוסאפר לְהָאדִיך אלולאיי. פִּי דְּכֻלּוּ לֵל וּלְאַי חָלַם באנהו כִּדְאִלֵּךְ יֹאכַד בָּנַת אלקצאב. לְמִןשֶׁאַף הֵיךְ אַכַּד דְּרָבוֹ וראח עָנַד אלקצאב וְקָדַם אֶלָּא בָּנָתוֹ וּתְזַוֵּג מָעַהָא. מִן בְּעַד כּם סַבּוּע חַבָּלַת דְּאִלֵּךְ אֶלְמָרָה ווֹלֶדֶת וְגָבַת וְלַד וּסְמָאָהוּ מֹשֶׁה. וּלְאֶכֹּת אֶלְמַסְכִּינֵי אַלְמָרָה תֶּעַדְבַּת וְקַתאָלוּלִידִּי וּמֵאַתָּת וְצֵל אֱלוּלֶד מֹשֶׁה יִתֵּם מִן אַלְאֵם.הערות על הסיפור

  1. 10. לידת הרמב״ם

הסיפור הוא אגדת קודש. על סיפורים בנושא ״אדם שנועד לגדולה״ ראה לעיל בהערות לסיפור 1. סיפורנו הוא כמעט תרגום לסיפור המופיע בספר ״שלשלת הקבלה״ (ראה לעיל שם). בסיפור זה, לעומת הסיפור היהודי־המצרי, מיתוסף המוטיב יתום שאמו מתה בלדתה אותו. הדגשת יתמותו של הרמב״ם באה לידי ביטוי גם בספרו של אבידני ״מעשה הגדולים״. הוא מביא את הסיפור מספר ״שלשלת הקבלה״, מוסיף עליו דברי דרשה ומכתירו בכותרת ״מעשה אביי היתום והרמב״ם״(אבידני תשל״ד, עמי תקפז-תקפח).

  1. 11. הרמב״ם הולך ללמוד אצל רבי יוסף אבן מיגאש

אחרי זה התחתן רבי מימון שנית ולקח אישה אחרת, וילדה לו בנים ובנות רבים. כשגדל הילד משה היה חסר דעת, ולא יכול היה ללמוד אפילו אותיות א-ב ג-ד. ורבי מימון אביו היה פוגע בו ומכהו, ולא הועילו המכות לעוררו; והיה תמיד מחרף אותו וקורא לו ״בן הקצב״, עד אשר נצטער מאוד וגירש אותו מביתו. הילד המסכן משה הלך וישן בבית הכנסת לבדו. עם בוקר התעורר משנתו וראה שחל בו שינוי והיה לבעל אופי אחר ותבונה אחרת. כשהרהר בנפשו וראה שנשתנה מצבו ובינה אחרת עמו, החליט לברוח מעיר אביו; והלך לעיר אחרת שהתגורר בה רבי יוסף אבן מיגאש ז״ל.

כשהגיע לעיר ההיא הלך אצל הרב וביקש ממנו שילמדנו לקרוא. וישב ללמוד אצלו תורה והשתדל מאוד בלימודו עד אשר הגיע למעלת חכם גדול.

וּמִן בָּעֵדָה רַבִּי מַיְּמוּן תְּזֻוַּג וְאַכַּד גִּ'יר מָרָה וגאבתלו בִּנְיָן וּבְנָאת כִּתְרָהּ. אָלוּלֵד מֹשֶׁה לְמִן כְּבָרטלע קַלִּיל אַלְפֵיהֶם וּמָא קֵדָר יִפְהֵם לְיִתְעַלֶּם לאוונו אוֹתִיּוֹת א"בג"ד. וְרַבִּי מַיְּמוּן אָבוּנוּ כָּאן יְאַדֵּנוּ וְיִצְרְבוּ וּמָא כָּאן יְפַיֵּד בֵּינוֹ אַלְצָרַב לְווּעַי וְכָאן דְּאַיְּמָן ימעיירו וְיָקֵלּוּ אַנְתָּא אֶבֶן אָלֶקְצַב.לְיַחַד אָלֵדִי אנחצר מֶנְהוּ כַּתִּיר וּטְרָדָהוּ מִן בֵּיתוֹ. אֶלְמַסְכִּין אָלוּלָד מֹשֶׁה ראח וְנָאַם פִּי בֵּיתהַכְּנֶסֶת וְחָדוֹ. מִן צבאח פָאק מִן אֶלְנֹם וְשֶׁאַף רוּחוֹ לְאֹנָהוּ תִּבְדַּל וְסָאֵר עָנְדוּ גִּ'יר טֶבַע וְגִ'יררְאִי. וּלְמִן פֶּתְכַּר בְּרוּחוֹ וְשֶׁאַף צָאר עָנְדוּ גִּ'יר מזאג וְגִ'יר פְּהֵם אעתמד לִינְהֶזְם מִן וּלְאַיַּתאָבוּנוּ וראח לְגִ'יר וּלְאִיִּי אלדי כָּאן קָאעַד פיהה רַבִּי יוֹסֵף אֶבֶן מִגָּאשׁ זַ"ל. ובווצולו לִדְאִלֵּךְאלבלד ראח עָנַד אַלָּרֹב וּתְרֻגָּה מֶנְהוּ יַכּוּן יֵעָלְמוּ לְקָרַי וְקָעַד יִתְעַלֵּם עִנְדוּ תּוֹרָה וְכַתִּיר גהד פִּיתַּעֲלוּמוֹ לְיַחַד אָלֵדִי וְצֵל וְצָאר חָכָם כַּבִּיר

(הערתי א.פ. הניקוד כאן הוא ניקוד אוטומטי, ובא לעזור להבין את הטקסט בערבית)

.הערות על הסיפור

  1. 11. הרמב״ם הולך ללמוד אצל ר׳ יוסף אבן מיגאש

על הסיפורים המקבילים לסיפור זה, שנושאם ״נבואה לילד שיגיע לגדולה״, ראה לעיל בהערות לסיפור 3. נוסח סיפורנו הוא תרגום של הסיפור המובא ב״שלשלת הקבלה״(דפים מה ע״ב-מו ע״א). על הזיקה ההיסטורית בין ר׳ יוסף בן מיגאש ובין ר׳ מימון ובנו הרמב״ם כותב ר׳ סעדיה אבן דאנאן: ״והעמיד [בן מיגאש] תלמידים הרבה, ומגדולי תלמידיו… רבנו מימון הדיין אביו של רבנו משה, וגם רבנו משה למד תורה מפיו, אלא שהיה נער קטן בימיו, והרב היה תמה מרוב הבנת רבנו משה ומשבחו מאד ואומר לכל בני הישיבה: דעו, כי זה הנער אדם גדול יהיה, ולאורו ילכו ישראל ממזרח שמש עד מבואו״ (ספר סדר הדורות, עמי ל).

גם הרמב״ם עצמו מזכיר כמה פעמים את ר׳ יוסף בן מיגאש. יש קושי כרונולוגי בסוגיה זו: כשמת ר׳ יוסף בן מיגאש היה הרמב״ם בן שש (ראה בפירוט גליקסון תרצ״ה, עמי ז־ט). כנגד החוקרים הסבורים שהסיפור על ר׳ יוסף בן מיגאש והרמב״ם הוא אגדה יצא דינור וטען, שמורה גדול כר׳ יוסף בן מיגאש יכול היה להכיר בכישרונותיו של גאון כרמב״ם בהיותו ילד, שגם בני דורו מעידים על זיכרונו המופלא ש״יותר מפעם אחת לא היה עליו לעסוק בשום ספר. תכנו של הספר היה רשום ברוחו, והוא היה מצטיין בו ומוכשר היה ללמד אותו לאחרים״; וכן הרמב״ם מעיד על עצמו, ש״השכחה הפוקדת אנשים לא פגעה בי בימי נעורי״(ראה דינור 1969, עמי 11־13, 125).

שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישרתשנ"ח-עמוד 87

שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישרתשנ"ח

12-הרמב״ם שב אל בית אביו ואל עירו חכם גדול

כעבור ימים ושנים חזר רבי משה לעירו אלקייאדה אשר בה אביו ואחיו, ולא הלך לבית אביו. כשבא (לעיר) היה ערב שבת קודש. הלך לבית הכנסת, ובלילה לן בבית אחד מבתי הגדולים. ביום השבת הודיעו שיש דרשה בבית הכנסת הגדול, ומיד התאסף הקהל כולו בבית הכנסת. התחיל רבי משה לדרוש דברים נפלאים, וכל הרבנים שנאספו שם תמהו והתפלאו רבות על הדברים שאמר. כשסיים את הדרשה קם הגביר שאצלו התארח אמש והיום, וביקשהו שייכנס לביתו. רבי משה ביקש ממנו שירשה לו ללכת עתה לבית הרב, רבי מימון. מהדברים שסיפר בבית נודע לאביו שהוא בנו משה אשר היה קורא לו ״בן הקצב״. מיד באו אביו ואחיו ונישקוהו וחיבקוהו וקיבלו אותו בשמחה גדולה ובפנים אוהבות ועשו לו כבוד גדול, כמו הכבוד שנעשה לחכמים הגדולים.

ומן בעד אייאם וסנין רגע רבי משה לבלאדו אלדי ביהא אבונו וצוותו אלדי הי אסמהא אלקייאדה ומא נזל פי בית אבונו וחין אלגא יום עש״ק ראח לל צלה ובליל באת פי פרד בית מן ביות אלאכאבר ויום אלשבת נבהו אלדי אבוש דרוש פי צלאת לכבירי וחאלן אלגמאעה גמיעהום אנגמעו פי אלצלה ובדה רבי משה ידרש שי עגאייב. וגמיע אלרבנים אלדי באנו מגמועין אנדהשו ותעגבו שי עגאייב עלה כלאם אלדי קאלהא. ופי וקת אלדי כלץ אלדרוש תקדם אלגביר אלדי כאן יסמינו אבן אלקצאב. וחאלן גו אבונו ואכוותו ובווסונו וחצנונו וקבלונו בפרחה עצימה ובווגה אלמחבה וסוולו כבוד גדול מוגב כבוד אלדי יתסווא לחכמים לכבאר.

13-נשיקת הרי״ף לרמב״ם וברכתו

כשהגיע זמן הרי״ף ז״ל ליפטר(מן העולם) נכנס לפניו הרמב״ם ע״ה ונשק את ידו; והוא היה באותו זמן בן חמש שנים. ונישקו ובירכו, ומאותה הנשיקה והברכה למד לקרוא ונפתח לבו והחל להבין יפה. ועל זה אמר את הפסוק ״ישקני מנשיקות פיהו״ ־־ כדי לזכות בבינה כמו שצריך; וכמו שנשיקת צדיק תעשה טובה רבה כך נשיקת הרשע תזיק, ובמיוחד אם יתנשקו בשפתיים.

ופי למן וקת הרי״ף ז״ל ליפטר דכל קדאמו הרמב״ם ע״ה ובאס אידו וכאן דאלך אלוקת פי אלעמר סנה כמסא ובאסו ובארכהו. ומן האדיך אלבוסה ולבראכה אתעלם אלקראייה ונפתח אלקלב מאלו ובאדה יפהם מליח ועלה האדי קאל אלפסוק ישקני מנשיקות פיהו לאגל יזכא ללפהם מוגב אללאזם ומצל מא אלבוס אלצדיק תסווי מליח כציר כדאלך בוסת אלרשע תציר וכצוצן אן כאן יתבווסון בלשפאף.

14-הרמב״ם בורח ומתחבא בין ״שלוש חומות״

כשגדל הרמב״ם ז״ל בבינה ובדעת וברפואה והיה לרופא שאין כמוהו בעולם נכנס לרפואה, והיה רופא ראשי של המלך והשרים. והרופאים קינאו בו ודיברו עליו לשון הרע אצל המלך, כמנהג הבריות. עד היום נמצאים אנשים כאלה, שכשיראו איש אחד שהתקדם, אם אצל המושל אם אצל הגביר, מקנאים בו ומדברים עליו לשון הרע בעניינים שונים עד שיגרמו לו נזק וכיוצא בזה, ירחם ה׳. וכן עשו על הרמב״ם ז״ל.

כשראה הרמב״ם ז״ל כך הלך ונתחבא בבית אישה אחת זקנה, וביקש ממנה שתביא לו גיגית אחת ותמלאנה מים, ושם ריחיים של אבן בתוך הגיגית וישב בתוכה. והמלך סמך על המכשפים שלו שהם יגידו לו היכן נמצא הרמב״ם. וכך עשה: שלח וקרא למכשפים, ובאו אצלו. ראו בכשפים ואמרו לו: אדונינו המלך, מה נאמר לכבודך על הרמב״ם, היכן הוא נמצא? דע לך, שלא תשיג ידך להביא את הרמב״ם, מפני שהוא נמצא במקום אחד שבו שלוש חומות: האחת של נחושת, השנייה של מים והשלישית של אבן, והרמב״ם שוכן בין שלוש החומות.

כעס המלך מאוד על דבריהם כי לא שמע בחייו שיש מקום שכזה. על כן נאלץ לקרוא לכרוז שיכריז כי מצוות המלך היא שיצא הרמב״ם (ממחבואו) ובחיי המלך לא יאונה לו כל רע.

כששמע זאת הרמב״ם מייד יצא מבית האישה הזקנה והלך למלך. מייד שלח המלך וקרא לכל המכשפים שלו ואמר להם: האם כך הדבר(כפי שאמרתם)? הנהו הרמב״ם! ואיך תאמרו שהוא נמצא במקום אשר בו שלוש חומות וכר? באותו זמן סיפר הרמב״ם למלך מה עשה והיכן היה. כששמע זאת המלך, שמח מאוד ושש עליו ועל תחבולתו הנפלאה.

14- וחין אלדי כבר הרמב״ם ז״ל בלעלם ובל פהם ובל טובבא וצאר דכתר מא פי מתלו בלדונייא בעינא דכל בלחכם וצאר חכים באשי מאל אלמלך ולרייאסא ולדכאתרה ג׳ארו מנהו ורמו עלינו לשון הרע ענד אלמלך מוגב אלעאדה מאל אלנאס ליחד הלאייאם מלתקין היך נאס מן ישופון פרד ואחד מתקדם הן ענד אלחאכם הן ענד אלגביר יג׳ארון מנהו וידוורלו אשכאל אלוואן לשון הרע לימא יסוולו אדיי אם ג׳יר יר״ה, וכדאלך סוו עלה הרמב״ם ז״ל ולמן שאף הרמב״ם ז״ל היך קאם ראח כתבה פי בית ואחדה מרה שאייבי ואלתמס מנהא יכון תגיב פרד טשת ומתרום מאי וכלא רחיי מאל צבר פי וצט אלטשת וקעד פי אלוצט. אלצלטאן מתכול עלא אלסחרין מאלו אלדי המי יקולון לו וין ציפי הרמב״ם וכדאלך סווא בעת צאח ללסחרין וגו לענדו ושאפו בלסחר וקאלו לו יא סידנא אלצלטאן איש נקול לחצרתך עלה הרמב״ם ווין ציפי תרה הרמב״ם מא תנוש אידך לתגיבו חית ציפי פי פרד בלד פיהא סור תלתא ואחד מאל אלצפר ואלתאני מאל אלמאי ואלתאלת מאל אלצכר והרמב״ם סאכן פי וצט הלתלאתא סוואר.

אלמלך קווי אנחצר עלה כלאמהום חית מא סמע פי עמרו אלדי אכוש היך בלד מן הל כצוץ אנגבר וצאח דלאל באנהו מן אמר אלצלטאן ווין מא יכון הרמב״ם כלי יטלע ומא יתאדה אבדן וראם אלצלטאן. הרמב״ם למן סמע היך חאלן טלע מן בית מרת אלעגוז וקאם וראה ענד מלך. אלצלטאן חאלן בעת נאדה וצאח לגמיע אלסחרין מאלו וקאל להום הכווא האדא הווי הרמב״ם וכיף תקולון צפה פי בלד אלדי פיהא סורי תלאתה וכר. ודאלך אלוקת חכא הרמב״ם ללמלך איש עמל ווין כאן. ופי למן סמע אלצלטאן היך כייף כתיר ופרח עלינו ועלה שעארתהו אלעגיבא.

  1. 15. סדר יומו של הרמב״ם

המלך השיבו למשרתו כרופאו הראשי, והיה מנהגו לרפא את מלך מצרים. והמלך היה גר באלקייאדה, ומקהיר לשם המרחק הוא יותר מחצי שעה. ולמלך היה מנהג מכביד מאוד (על הרמב״ם), שאי אפשר לו שלא יראה את הרמב״ם בכל יום מן הבוקר. ואם היה קורה שמבני בית המלך חלו, היה צריך להישאר שם. וכל יום היה (הרמב״ם) הולך השכם בבוקר וחוזר אחר הצהריים, ולא היה יום שהיה מגיע לפני הצהריים, (ובשל כך) היה נשאר רעב.

כשהיה שב לביתו היה רואה שחולים רבים בביתו, והחדרים והמרפסות כולם מלאים גויים ויהודים, עשירים ועניים ומושלים. והיה מרפא אויבים וידידים ואחרים. מיד בשובו היה רק רוחץ את ידיו ויוצא אליהם, מבקש את סליחתם ומבקש מהם לתת לו זמן שיאכל דבר־מה מועט אשר יהיה לו לעשרים וארבע שעות מעת לעת. הוא היה כותב להם מרשמים של רפואות למחלותיהם ומעודד אותם, ולא היו פוסקים מלבוא אליו כל הלילה וכל היום, זה נכנס וזה יוצא. והיה מדבר עמם ומצווה אותם כשהוא שוכב על גבו מרוב העייפות והסבל, ועם רדת הלילה לא היה יכול לדבר אפילו מילה אחת ואיש לא יכול היה להיפגש עמו, אלא ״משבת לשבת״ ייכנסו אליו ראשי הקהל להתייעץ בענייני הנהגת העיר והקהילה.

אל צלטאן רדו עלה שג׳לו דכתר באשי מאלו וכאן עאדתהו יחכמו אלא אלצלטאן מאל מצרים ואלצלטאן כאן סאכן באל קייאדא ומן מצרים לווניך אכוש פוק אלנצף סאעה ואלצלטאן כאן ענדו עאדה תקילי כתיר מא ימכן מן ג׳יר מא ישופו הרמב״ם בכל יום מן אלצבאח ולאכן אן כאן צאדפהום וגע לאהל בית אלצלטאן מלזום יצל הוניך וכל יום כאן יטלע מן ג׳בשא לי ירגע לעקב אלצהר ומא כאן יום יוצל קבל אלצהר וכאן יצל גועאן ובגייתו לל בית ישוף כתרה אווגאעי פי בטן אלבית אלקבב ואלטרמאת גמיעהום מלייאנין גוים ויהוד תגאר ופקרה וחכאם וכאן ידאווי עדוואן וצדקאן וג׳יר וחאלן ברגועו בס יג׳סל אידו ויטלע יאכד מן כאטרהום ויתרגאהום יעטונו וקת אלדי יאכל שי קליל אלדי יבקא עליהא ארבעה ועשרין סאעה מן אלוקת לל וקת ויכתבלהום אווראק מאל דווא אלוגע מאלהום וג׳יר ויאכד מן כאטרהום ומא ינקטעון טול אלליל וטול אלנהאר האדה ידכל והאדה יטלע יחכי וייאהום ויווציהום והווי משטח עלה צהרו מרוב אלתעב ולשקא ובדכול אלליל מא יקדר יחכי לאוונו כלמי וחדי ומא אחד יקדר ילתקי וייאנו ג׳יר מן שבת לשבת ידכלון אלגמאעה ענדו ליתשאוורון עלה תסליך אלבלד ושג׳אייל אלגמאעה.

שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישרתשנ"ח-עמוד-91

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
דצמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר