קינות ומנהגים לט' באב-נוסח מרוקו

עמוד 1 מתוך 512345

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

להלן קישורים לקינות בנוסח יהודי מרוקו שקיבלתי מידיד יקר – אשר פרץ    

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4123499

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4123496

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4123492

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4123488

 

 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

47 – אל יום זה . – רבי דוד בן אהרן חסין

 

קינה לתשעה באב.

 

אל יום זה אקרא יום עברה / גיל ומשוש בו אזנחה ( יום של פורענות )

אלוהים צבאות קרא / לבכי ומספד ולרקחה.

 

נוד אנוד ואתנודדה / על ארץ פלאים ירדה ( על ארץ שירדה ירידה גדולה )

קול נהי נשמע שודדה / לאבל נהפכה שמחה.

 

כנסת ישראל גלתה / למקום אופל ועלטה

אל עברתה כי קשתה / אזלא גריש מקף טרחא. ( חידוד משמע על פי שמות של טעמי מקרא )

 

יצא הדרה ממנה / והודה וזיוה פנה ( נסתלק ממנה כל יופייה )

תורה ומלכות וכהונה / ותשב אחור נאנחה.

 

דמעות עיני תרדנה / לציפור נדדה מקינה

ולא מצאה לה היונה / לכף רגלה מנוחה.

 

ודמעתה על לחיה / כי הפשיטה בגדי עדיה

ותלבש את שמלת שביה / את גבירתה ירשה שפחה.) הגוים ירשו את ארץ ישראל (

 

דבקו זה בזה צעדים / בערבים בשחרים ) בכל ערב ובכל בוקר (

צלמות ולא סדרים / ומדת הדין מתוחה. ) אי סדר וערבוביה )

 

דביר ומקדש חיללו / ועבדים בו משלו

ומרקדים בהיכלו / יושבים בהשקט ובבטחה.

 

בבית קודש הקדשים / עלו ובאו פריצים

שם האל היו מכעיסים / ודעתם עליהם זחה.

 

נפשות צדיקים נקיים / את דמם שפכו כמים

סביבות ירושלים / ואין קובר בתוך שוחה.

 

אראלים צעקו חוצה / הוגד להם חזות קשה

השליך משמים ארצה / תפארת ישראל שחה.( מאגרא רמא לבירא עמיקתא )

 

העל אלה אל תחרש / איך ציון שדה תחרש

חיל וחומה איכה נפרץ / שרופה באש כסותה.

 

ראה ה' והביטה / הן אותי היום גרשת

ואויבי שקט הושבת / אין יוצאת ואין צוחה. ( ובמקומי הושבת את אויבי בבטחה )

 

נוה הר ציון תרחם / ואבליה תנחם

ושמחת עולם שמחם / ונסו יגון ואנחה.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

 68 – אני הגבר,

 

 שירו של רבי דוד חסין לתשעהבאב.

 

 

אני הגבר אומלל / אבדה ממני עצה.

לשחוק אמרתי מחולָל / ולשמחה מה זו עושה.

 

דָרַך כאויב קשתו / אלוהים בצע אמרתו.

שפך כָאש חמתו / נתן יעקב למשיסה.

 

והחריב את זבולו / שרף באש היכלו.

ומעל שולחן גלו / ישראל עדה קדושה.

 

ידענו בעצמנו / כי בעונותינו.

תשלומי כפל שילמנו / ארבעה וחמישה.

 

דברי שירה בפינו / שאלונו שובינו.

איך נשיר שיר אלוהינו / במקום טומאה רצוצה.

 

בת בבל השדודה / שמה גלתה יהודה.

מעוני מרוב עבודה / אבלה נבלה רטושה.

 

נפלה עוד פעם שנית / ביד מדין הזדונית.

ותחת מלכות יונית / ומלכות אדום הקשה.

 

חמה עברה וזעם / יום שרביט זהב הועם.

ביד כשדים זה העם / לא היה ולא נמצא.

 

סבלנו צרות רבות / אשר לא באו כתובות.

האויב תמו חרבות / חלי ומכה אנושה.

 

ימים אבכה וגם לילות / על דרכי ציון אבלות.

ופסקה רגל לעלות / פעמים בשנה שלושה.

 

נשמע קול נהי מציון / למספד קרא אל עליון.

מלאכי שלום מר יבכיון / אראלים צעקו חוצה.

 

חמה ולבנה שתיהן / מאוד מאוד מר להן.

חשכו קדרו מאוריהן / וגם שמים שק כיסה.

 

זכור ה' מה היה / לירושלים הבנויה.

מכתה מכה טרייה / לא זרה ולא חובשה.

 

קראו צום קדשו עצרה / לחורבן עשו זכירה.

בבנין חשוב של צורה / ובתכשיטי עדיי אישה.

 

ישישו משוש בגללה / המתאבלים באבלה.

ציון היא דורש אין לה / מכלל דבעיא דרישה.

 

צור ישראל מחסנו / ינחם את אבחינו.

ויבנה בית מקדשינו / מעשהו מהר יחישה.

 

וישובו לבצרון / שולחן ומנורה וארון.

והקריבו בני אהרן / קרבן ומנחה חדשה.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

 

 89 – אצעק אהה- רבי דוד בן אהרן חסין

 קינה לתשעה באב

 

אצעק אהה אהמה / יום ולילה לא אדמה    על בנים שגלו מ / על שלחן אביהם

נדרו ללחם דרשו / אבות ובנים לא חסו   הגם תנים שד חלצו / והניקו גוריהם

 

כשל כוחם מצרה / וחרפה לבם שברה   עד כשולי קדרה / נהפכו פניהם

יום קם בא עליהם צר / כל שעריהם הצר   החשיך מאורם וסר / צלם מעליהם

 

דלו מאנוש נעו / שערי מות הגיעו   כל רואיהם יקרעו / לבם ובגדיהם

והנוגשים בם אצים / לאמור : כלו מעשים   במעניתם חורשים  חרשו על גביהם

 

ילדים מום אין בהם / וטובים במראיהם   קשרו במיטותיהם / ליחמנה להם

דבר מכוער כזה / אין עין אותו תחזה   רואים שומעים דבר זה / תצלינה אזניהם

 

בני ציון היקרים / משלו בהם אכזרים   ובידיהם אסורים / לנחושתים רגליהם

רדו בם אנשי מרמה / מהם הכו עד חרמה   ומהם לדבר זימה / נתנו בהן עיניהם

 

את שם האל קידשו / לאש ולים קפצו   ואויביהם לא יעשו / בהם רצוניהם

התתאפק על אלה / אתה אל עושה פלא   איך יאמרו בפה מלה / " איה אלוהיהם "

 

רשעים דאה דאו / במחלתך באו   היכל קוד טימאו / שם שבחו זבחיהם

ולמי עולל כה מטה / ראה צורי הביטה   בגדול זרועך שיתה / פחד מורא עליהם

 

נקמה יראו עיני / בשוטני וגם מוני   השב גמול ה' / כמעשה ידיהם

אם גויים קולם ישאו / זכאים בדין יצאו   מהם בהם יבואו / יעידו עליהם

 

מה זה עשה אמרפל / אברהם לאש הפיל   ופרעה בניו השפיל / וימרר חייהם

יגיד בפיו יענה / מלך בבל נקרא נ   בוכדנצר צר מונה / החשיך מאוריהם

 

צאו ראו מה היה / לדניאל חניניה   מישאל ועזריה / מה הגיע אליהם

יענו חיש ויאמרו / את פי ה' מרו   וחוק הגזור עברו / הכבידו עוליהם

 

צורם אבדה מכרם / וה' הסגירם   מגיהנם פטרם / בלתי שלוט בהם

חון על בנים הגליתם / קים אשר הבטחתם   ואף גם זאת בהיותם / בארץ אויביהם

זכור תזכור אליהם / את ברית אבותיהם   אל תפר ברית להם / ולבני בניהם

קומה ה' נשא / ידיך והחישה   קרן ישראל תשא / והרם דגליהם

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

 111 בכיתמרורים – רבי דוד בן אהרן חסין

 

פיוט לתשעה באב

 

   בכי תמרורים / אקבע לדור דורים.

   אלבש שחורים / אתכסה שחורים.

   אל יום זה נאה לספוד עין תרד מים.

   צרות בו נכפלו פעמים שונות.

 

   נודו ספדו עמי, גולת ישראל.

   הה יום בא אכזר בכוח ואל.

   הרג כוהנים לויים ישראל.

   זקנים נערים טף ובחורים.

 

   יום הזה יום עברה חשך וצלמות.

   מחוץ שכלה חרב בבית כמות.

   מתגרת צר וצורר דרכי מות.

   הרוני לענה השביעני מרורים.

 

   דמות צורות לבנות נשים יקרות.

   כחמה ולבנה היו מאירות.

   ביד אכזרים היו מסורות.

   זרמת סוסים זרמתן ובשר חמורים.

 

   ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה.

   על עיר רבתי עם איך בדד ישבה.

   הייתה כערער בערבה.

   על משבתיה שחקו צרים.

 

   דורש אין לה ציון מכל אוהביה.

   מאז ראוה בנות ויאשרוה.

   באו בה פריצים ויחללוה.

   שממו עליה כל שבים ועוברים.

 

   חלפו עברו הלכו ימים ושנים.

   קווינו לאור עוד אנו בהסתר פנים.

   מה מלילה מה מליל שוכן מעונים.

   הצבי ישראל איך נפלו גיבורים.

 

   זכור יה אל תפר אתנו בריתך.

   כמה תראה אויבים מרקדים בביתך.

   אשר חרמו עקבות משיחך.

   וכלפי מעלה המה מטיחים דברים.

 

   קול ברמה נשמע חיילים יגבר.

   אם יתמהמה חכה ה' דבר.

   כי יבוא וירא כי יש שבר.

   עוד חזון למועד זה ישפיל וזה ירים.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

           

232 – קול מלחמה – צא

 

קינה ללתשעה באב. סימן דוד בן חסין נר"ו

 

קול מלחמה שאון עליזים

למשסה יעקב וישראל לבוזזים

 

דור אתם ראו הביטו כל עוברים

איך כלילת יפי משוש כל ערים

אותם החרים / מואב והגרים

אויבים אכזרים / ריקים ופוחזים

 

ונותרה בת ציון כמלונה במקשה

רמוסה ביד צר חומתה פרוצה

היתה כאשה / אלמנה וגרושה

שחורים לבושה / רעיה לה בוזים

 

דברים הרעים שבירמיה

פצע וחבורה ומכה טריה

בתוכה היה / שמה ושאיה

ןתאניה / ממנה לא זזים

 

בגוים ישבה לא מצאה לה נחת

ברחה מפחד ונפלה בפחת

רב וי וי צווחת / מתימא ומנחת

בטלית אחת / שנים אוחזים

 

נפשות חסידים ואנשי מעשה

הרג בה אויב כשחיטה שור ושה

הכביד על קשה / מידו אין פוצה

מה תשעה שה / כשבים ושה עזים

 

חבל נביאים עליה נבאו

לשבר בחורים עליהם מועד קראו

אויבים לה שנאו / ערותה ראו

עריה שאו / ישבו פרזים

 

ספדה הארץ משפחות משפחות

ספדה מר כבד ועל כל ראש קרחות

על ארון ולוחות / ועולות ומנחות

ושני מזבחות / עליהם דם מזים

 

יום באו זרים חבילות חבילות

דנו בה דיני גזלות וחבלות

ענו בתולות / בכל כלולות

לתמר משולות / ולגבה ארזים

 

נגדעה נפלה גלתה הועלתה

מאגרא רמא לבירא עמיקתא

הושתה בתה / כתותי מכתתא

למס עובד היתה / למורטים וגוזזים

 

נביאי אמת כלו נבואתם

נחמו עמי יאמר אלהיכם

אמרו לאחיכם / נרצה עונכם

שלום שלום לכם / כמוצא מים עזים

 

רני ושמחי אשת נעורים

בת נדיב גזע תמימים וישרים

ראשך עוד ארים / תלבשי בגדי שרים

לחייך בתורים / צוארך בחרוזים

 

ולציון יאמר מלך אלהיך

כבתחילה שוש ישיש עליך

יצרף סיגיך / ישיב את שופטיך

ויועציך / נביאים וחוזים

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

 

 

קישורים לקינות תשעה באב באדיבותו של ידידי יקר – אשר פרץ

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4130034

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4130032

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=4130029

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

http://www.youtube.com/watch?v=8HugGyJK03Q

http://www.youtube.com/watch?v=tfHx0gLKr20

http://www.youtube.com/watch?v=CKr2HOrxwEg&feature=results_main&playnext=1&list=PLC4DC78B0CC62D641

http://www.youtube.com/watch?v=t54S9SHcuj4&feature=results_main&playnext=1&list=PLF8530BED11DB0797

http://www.youtube.com/watch?v=eYKeaB5kU4g

 

 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

קינה לדון יהודה יחייא ז"ל.

 

יהודה וישראל דעו מר לי מאוד.

לכן בחטאתי אנא אֶרעד רעוד / יהיה לבבי בי / בכת אשמע בכֹת .

ועת שׂחוק ארה / אזי אסלוד סלוד / בן אח ואחות אם / ואף כל שְאֵר / תבכּו למשפחות / וגָדרו בם גדוד.

דור טוב לכל אישים וגם נשים בְּכו / ואני בבכיתי / אז אחַריד חַרוד /

 

חָסרָה נגינתי. ושמחתי בעוד. אזכּור למקדש כי.אבדנוהו אבֹוד.

חסרה קהילת אל. ולומדי דת ודין. על זאת יהודה קום וישראל ספֹוד.

חסרה וגם קצרה. יחידתי לרבו. אבְדָן קהילותי. יחידתי לרוב.

 

חסרה ידיעתי. בקורות הזמן.אמאס לקול שירים. ומחול גם רקוד

חסרה עַצַת לומדים. לתושיה וצַר. הרג בחיריהם כמו צאן וַעְרוד.

חסרה חנינת אל. ורחמיו נשכְּחו. הוא לי כמו אכזָר, והֵמַר לי מאוד.

 

חסרה זכות אבות. ולא תָליץ בעד. זרעָם וסַף גִּזעם. ונֶחֶרדו חרוד.

חסרה צניעות כל. נְשֵי יַהרות ביום. נפלו ביד זרים. וקָפדו בם קפוד.

חסרה נחמת כל. יהודה כי יאוש. צמח בלִבותם. ונעקד בם עקוד.

 

חסרה פקודת אל. עלי הורגים בְנֵי. עמים וגם גוזלים וחושדים בם חשוד.

חסרה אמת תורה. והמצוה. אשר עם רוב גאון זרים. שכוחה מלימוד.

חסרה מתיקות . מבְּני עַזי ולא.

 

חסרה מרירותם ותשקוד בם שקוד.

חסרה ערבותם. וטובתם וכל חכמת חכמיהם. ונֶחֶלדָה חלוד.

חסרה תשובת אל. לצעקתם ואים. עונה ואין חומל. ונִלאָה מִפקוד.

 

חסרה שכינה משכוון מטה בתוך. מקדש וישראל. וחדלה מן רבוד.

חסרה ענות קדיש . וענות ברכו. בתי כנסיות. חרבים מיסוד.

חסרה זכירת צור. יהוה צבאות. יה ואלהים אל. ושין דלת ויוד.

 

חסרה נבואה בי. ונסתָּם כל חזון. אורים וגם תומים. וצירוף שם בסד

חסרה הגות תורה. ילדים עת גמור. שׂק אֶחגור על זאת. ואפדּנו אַפוד

חסרה כבוד שבת . כבוד מועד בכן. חושך וקדרות קח. יצועיך בו רְפוד

 

חסרה ערֵבות קול. חזנים מזמור. מפטיר מוצָניף. וגם פיטן לחוד.

חסרה כבוד מלכות. יהודה עד מלוך. האיש בנו דודו. יחיֶה עם בסוד.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

הרב אברהם אסולין הי"ו 

מנהגי חודש אב רחמן.

 

הרב אברהם אסולין היו

הרב אברהם אסולין היו

א.  ראש חודש אב הוא יום שבו נסתלק אהרן הכהן ולכן מנהגינו הוא דמותר לאכול בו בשר. כ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נד), קצש"ע טולידאנו (עמוד רמז), ובקרית חנה דוד לר' דוד הכהן סקאלי זצ"ל (סימן נב אות כו). וכתב בספר נוהג בחכמה (עמוד ל), שמנהג עיר פאס לאכול בשר בר"ח, מלבד משפחת אבן צור שנמנעים מאכילת בשר. כן המנהג בתיזנית, ובטהלה. (מו"ח ר' אברהם הלוי הי"ו). וכן אוכלים בשר בעיר צ'פרו, ראה בספר דבר אמת להגר"י מונסונייגו (סימן ג).אמנם באזור הספרדי לא אכלו בשר. וכך שמעתי מהרה"ג רבי שלמה דיין שמנהג טיטואן שלא לאכול בשר בר"ח. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בספרו ויאמר יצחק בליקוטים (או"ח דף לע"ב).

 

ב.  מר"ח וכן בשבוע שחל בו תשעה באב לא אוכלים בשר מלבד ליולדת שהקלו לה שתשושה וחלשה וכתב בקיצש"ע טולדאנו (סימן תצח הלכה מב), דדווקא בשר עוף. ובארץ רבים נוהגים בשבת חזון לאכול בשר שאינו טרי (דהיינו קפוא).

 

ג.  אכילת בשר בשבת חזון. מגורשי ספרד אכלו בשר כרגיל וכך נהגו בקהילות פאס, מכנאס, וצ'פרו. התושבים הקפידו לאכול בשר שעבר עליו יותר מזמן אכילת שלמים וטיגנו אותו בשמן, ונקרא בלע"ז לכלי"ע וכן נהגו גם במרכש. ובכפרי הדרום לא אכלו בשר כלל. כ"כ בדברי שלום ואמת (ח"ב עמוד 102). ובשו"ת משפטים ישרים (סימן קע), כתב להתיר לשחוט במקום צורך כגון שצריכין בשר לכבוד שבת. והאידנא שראוי להחמיר בפרט שמצוי בשרים בשפע בהקפאות. ולנוהגים להימנע מאכילת בשר אין בכך איסור היות שאין חיוב באכילת בשר מלבד יו"ט שאז נאמר אין שמחה אלא בבשר ויין, ומה גם שאין ניכר במניעת אכילת בשר מפני אבלות שיש מטעמי בריאות נמנעים מאכילת בשר. ומעשה היה בארץ. הגיעה אשה לרבי משה אסולין זצ"ל רב ישוב כרם בן זמרא ושאלה אם יהא מותר לה לאכול בשר בשבת חזון, היות ואין לה דבר אחר לבשל? ובמליצה ענה הרב, פרה זו נשחטה קודם חורבן הבית.

 

ד.הפטורות מן התענית. מנהגנו להתיר למעוברות ומניקות לאכול בתעניות עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז. וכאשר שלשת התעניות הנ"ל דחוי מנהגנו במערב להתיר אכילה לחתן, אבי הבן, מוהל, וסנדק. כפסק השו"ע (סימן תקנט ה"ט). וכך מובא בשו"ת ויען משה (אור"ח סימן עז),וכן בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סימן עה), אומנם בקיצש"ע טולידאנו (סימן תק"ו הלכה טו),כתב וגם אנחנו נוהגים להשלים אפילו בארבע תעניות והסעודה לא יעשו אותה עד הלילה לכולי עלמא. ובשנה שחל תשעה באב דחוי הדין להתיר למועברות ומינקות באכילה כדין שלש תעניות. ויאכלו כדי קיום הגוף. (חזון עובדיה תעניות דף ס).

 

ה.מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מהגר"י מאמאן),וכן כתב בקצוש"ע טולידאנו (סימן ת"ק הלכה טז), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. ולמרות שכתב מרן בהלכות אבלות אין מחנכים קטן באבלות, וראיתי בכף החיים סופר(סימן תקנ"ד אות כג),דאף דאין מחנכין קטן להתענות כל היום בתענית דרבנן משום חשש סכנה, מ"מ בחינוך שעות דל"ש סכנה מחנכין.

 

ו. בכל סעודה מפסקת קודם תענית היו מכינים מאכל מיוחד מביצים עם עדשים יחד, ומטבלים עם אפר זכר לחורבן המקדש.

 

ז. תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה.

ח. כתב בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רכג), שאף הרגיל בכל ימי הקיץ ללבוש נעלי גומי, מותר לו לנעול אותם אף בט' באב. ולכן נעלי בית המכונות "קרוקס" מותרות,  וכל גזרת חז"ל דוקא בנעלי עור ואין לנו להוסיף גזירה מדעתנו. וט' אב שחל במוצ"ש אין ללבוש מנעלים עד אחר בין השמשות, משום שאין נוהגים אבלות בפרהסיה וכן מובא בשו"ת מעט מים (סימן מט).ולכן מאחרים זמן תפלת ערבית שיספיקו הציבור להחליף מנעלים. על כן יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין האיש ובין האשה. ואמירת הקינות קודם תפלת ערבית.

 

ט. לפני תפלת ערבית של תשעה באב מסירים את הפרוכת מארון הקודש. וכן לא יושבים על כסא עד למחרת בחצות היום.

 

י.  אחר תפלת ערבית אין אומרים קדיש תתקבל אלא קורין איכה שתם תפלתי. שו"ת שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן ע' אות ג'), וכ"כ בספר נהגו העם(צומות ותעניות עמוד קי"ד אות כ').

 

יא.  כתב השו"ע (סימן תקנ"ד הלכה יח'), יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא. וכתב המשנה ברורה (שם אות לז'), וז"ל ועיין לקמן (סימן תרטו), דאסור ליגע באשתו כאלו היא נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב. וכן כתב הרב בן איש חי (פרשת דברים אות כג'), שנכון שלא להושיט דבר מידו לידה. והרה"ג רבי רפאל בירדוגו בספרו תורת אמת כתב (סימן תרטו),מכיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו שלא יגע בה, מוכח ודאי דלא ס"ל הכי. ולכן נראה שלא אסר מרן נגיעה ביוהכ"פ אלא נגיעה של חיבה או במקומות המכוסים דאתי לדבר אחר, וגם זה חומרא בעלמא, אבל נגיעה בעלמא אין איסור כלל. עכ"ל.

 

יב.  כתב הרמ"א (סימן תקנ"ה ה"ב), ויש להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל בשני כרים לא ישכב כי אם באחד. ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן, עכ"ל. וכן הביא זאת בקיצוש"ע טולידאנו. וכ"כ בספר "לב דוד" לר' דוד קדוש המגיד ממראכש (ח"ב הוספות למנהגי אבא) שכך היה מנהגו, וכך נהגו במראכש.

 

יג.  נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בבית הכנסת. כדעת מרן השו"ע (סימן תקנ"ה ס"א), וז"ל נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם, והוא מנהג נכון המיוסד ע"פ ראשונים ואינו חומרא או סברא בלבד, ולכן מי שנהג כך אסור לו לשנות ממנהגו, כך פסק מרן הגאון ר"ש משאש בספריו שמ"ש ומגן (ח"ב וח"ג מ"ד), וכתב רמ"א עטיה הי"ו בסידורו קינות אבותינו (עמ' 97 בהערה 10) וזה לשונו, וכך ראיתי נוהג, ופעמים מספר היה גוער במי שהיה מניח תפילין במנין שבו התפלל, עיי"ש.  וכתב הרב משנה ברורה ( שם ס"ק ג),ובמנחה שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים (הגר"א), וי"א כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לעניין תפילין משום דהא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה עינויים אין מבטלין כל היום. וכתב בקיצוש"ע טולידאנו(סימן תקג ה"א), שראוי שיניח ציצית ותפילין ולברך עליהם, וקורא ק"ש ואחר כך מסירם והולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, וכן ראוי לנהג, אלא יהא בצנעה. ובשו"ת יפה שעה לר' מכלוף אביחצירא זצ"ל ( חלק יו"ד ע"ד), כתב שכן הוא מנהגנו ומנהג אבותינו ז"ל, בבקר להניח תפילין בבית וקריאת ק"ש. וכתב בספר נתיבי עם לר' עמרם אבורביע זצ"ל(סימן תקנ"ה),וז"ל עכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים להניח תפילין שחרית. יוצא שמנהג ירושלים הקדום שלא להניח תפילין. וכ"כ גם הרב פקודת אלעזר. וכתב בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כה),וז"ל ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין בבקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן מנחה לאו שפיר עבדי וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (מנהגי תש"ב עמוד קה אות יב), בשחרית של תשעה באב להתפלל ללא ציצית וללא תפילין, ועושים זאת  בתפלת מנחה. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (דיני תש"ב סעיף ח).

 

יד.  במקום אמירת שירת הים, מנהגנו לומר שירת האזינו. ומנהג זה מובא בראשונים,  וכתב במחזור ויטרי (רס"ה עמוד רכו'), הביא תשובת ק"ק רומא, שמנהגנו לומר שירת הים, וכן מנהג כל קהילות ספרד, זולת תשעה באב בלבד שאין אומרים אותה משום אבלו של יום. וכן בבית האבל אין אומרים אותה כל שבעת הימים,  ומנהג אבותינו תורה הוא. וכתב האשכול (ח"ב עמ' יז), בשחרית תשעה באב אומר פסוקי דזמרה מפני שהם חובה, וממעטים בשירה מפני שאסור בדברי תורה. וכתב הבית יוסף (סימן תקנ"ט), ד"ה בשחרית. והטעם משום דאי לומר שירה לעת כזאת, והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו. וכתב הבן איש חי (פרשת דברים אות כו),מנהג הצבור בבגדאד בט' באב לומר האזינו במקום שירת הים.

 

טו.  אין הכהנים נושאים כפיהם, לא בשחרית ולא במנחה. וכתב בשיבולי הלקט (סימן רס"ח), לפי שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. וכתב טעם נוסף בספר שיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא'), כמו כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב טעם אחר מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום, וכאן נאמר בברכת כהנים וישם לך שלום.

 

טז.  אחר תפלת שחרית, אין אומרים קדיש תתקבל, שירמיהו הנביא אמר גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, שו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן ע אות ג),וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קיד' אות כ').

יז. אחר אמירת הקינות בתפלת שחרית מוצאים ספר תורה ואין מגביהים כמובא בספר נוהג בחכמה (עמוד קמה).

 

יח. אחר תפלת שחרית אומרים את מגילת איכה, ולומדים מדרשים ומאמרי חז"ל המדברים על החורבן עד חצות היום.

 

יט.  שאלו במסכת תענית (דף טז), למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.ולכן מנהגינו אחר חצות היום לילך ל"בית החיים" לבקש מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, כמובא ברמ"א (סימן תקנט ה"י), וז"ל והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת (ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתעניות טז.ד"ה יוצאין). ובספר 'נתיבות המערב' מוזכר טעם המנהג. כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

 

כ.  נהגו הנשים בחצות היום לכבד את הבית בניקיון והכנת מאכלים מתוך אמונה בביאת הגואל. וכן כתב המהרח"ו שער הכונות (עמוד פט ע"ג),שנראה לו שמע טעם אחר מהרב זצ"ל  כי במנחה ט"ב נולד המשיח  הנקרא מנחם, וכתב החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנט אות ז),ומצאתי כתוב שמטעם זה לא מיחו החכמים על בנות ישראל שאחר חצות מתעסקות בכל כוחם לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצ"ב, וזה מנהג קדום בערי איטליה לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבה חיזקו ידיהם לקבוע הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. והוסיף הרב רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש"ע (סי' תק"ו הלכה יז'),וגם אצלנו במארוקו נוהגות הנשים כן מזמן קדמון.  וכתב הכלבו (סימן ס"ב), מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב, והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה, ולטובה נתכוונו, ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום תשעה באב. וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות כך צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה וזה האות לא הוצרך רק לנשים וכיוצא בהן שהן חלושי כח אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות ושניות ומשולשות בספרי הנביאים. יוצא מדברי הרב ששרי למי שצריך זאת ולכן הנשים שנוהגות ומרגישות צורך לנהוג כך הנח להם שבכך מתחזקת אצלם האמונה כנזכר, כמובא בספר זה השולחן (עמוד קנד), שכן מנהג נשות אלג'יר.

 

כא.   לעת מנחה מחזירין את הפרוכת ויושבים על הכיסאות כדרכן.

 

כב.   בתפלת המנחה הניחו תפילין, וכתב בבית יוסף (או"ח סימן מ"ו אות ג'),בעניין דחייב אדם מאה ברכות. שאם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית תפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם. ושמעתי מהרב משה דידי ששאל את הרה"צ שמעון חיררי  מה הדין בהנחת תפילין במנחה? והשיב לו בג'רבא רק הרבנים נהגו בהנחת תפילין. וכן באלג'יר נהגו להניח תלמידי חכמים כמובא ספר זה השולחן (סימן ע"א ה"ב).וכך נהגו בתימן כמובא פסקי המהרי"ץ (הלכות תפילין סעיף יב). וכן יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (ד' תעניות אות יב), שנהגו בכמה מקומות במנחה של תעניות להתעטף בציצית ולהניח תפילין נוסף על שחרית.

 

כג.בתפלת מנחה מפטירין שובה ישראל. וכתב הכנסת הגדולה (סי' תקע"ה), והטעם לכך לפי שבית המקדש חרב בעונותינו הרבים, לפיכך מזהירים שובה ישראל עד ה' אלהיך, ועל ידי התשובה יבנה בית המקדש במהרה בימנו. (הפטרה בתעניות ראה תעניות).מובא המנהג במסכת סופרים(פרק י"ז ה"ז), וז"ל, ובתעניות של תשעה באב ושבע אחרונים של עצירת גשמים, ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות ויחל משה, ומפטירים דרשו ה', ויש אומרים שאין מפטירים, ונהגו בו העם להפטיר, עכ"ל.

 

כד.  מנהגנו לומר נחם ה' בתפלת מנחה כפסק הרמ"א (או"ח סימן תקנ"ז סעיף א'), והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של ת"ב, לפי שאז הצית במקדש אש , ולכן מתפללים אז על הנחמה.

 

כה.  מנהגנו שהכהנים נושאים את כפיהם בתפלת מנחה דוקא ולא בשחרית, וכתב בשיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא), הטעם דהוי כענין כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב הטעם מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום וכאן בברכת כהנים "וישם לך שלום".

 

כו.אחר תשעה באב ועד ראש השנה היו למדים בספר דניאל, מתוך הספר ארבעה גביעים, בו מוזכר עניין הגאולה ונחמת עם ישראל.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

קינה לט' באב מאת רבי רבי דוד בן אהרן חסין

 89 – אצעק אהה

 

 קינה לתשעה באבחורבן בית המקדש

 

אצעק אהה אהמה / יום ולילה לא אדמה    על בנים שגלו מ / על שלחן אביהם

נדרו ללחם דרשו / אבות ובנים לא חסו   הגם תנים שד חלצו / והניקו גוריהם

 

כשל כוחם מצרה / וחרפה לבם שברה   עד כשולי קדרה / נהפכו פניהם

יום קם בא עליהם צר / כל שעריהם הצר   החשיך מאורם וסר / צלם מעליהם

 

דלו מאנוש נעו / שערי מות הגיעו   כל רואיהם יקרעו / לבם ובגדיהם

והנוגשים בם אצים / לאמור : כלו מעשים   במעניתם חורשים  חרשו על גביהם

 

ילדים מום אין בהם / וטובים במראיהם   קשרו במיטותיהם / ליחמנה להם

דבר מכוער כזה / אין עין אותו תחזה   רואים שומעים דבר זה / תצלינה אזניהם

 

בני ציון היקרים / משלו בהם אכזרים   ובידיהם אסורים / לנחושתים רגליהם

רדו בם אנשי מרמה / מהם הכו עד חרמה   ומהם לדבר זימה / נתנו בהן עיניהם

 

את שם האל קידשו / לאש ולים קפצו   ואויביהם לא יעשו / בהם רצוניהם

התתאפק על אלה / אתה אל עושה פלא   איך יאמרו בפה מלה / " איה אלוהיהם "

 

רשעים דאה דאו / במחלתך באו   היכל קוד טימאו / שם שבחו זבחיהם

ולמי עולל כה מטה / ראה צורי הביטה   בגדול זרועך שיתה / פחד מורא עליהם

 

נקמה יראו עיני / בשוטני וגם מוני   השב גמול ה' / כמעשה ידיהם

אם גויים קולם ישאו / זכאים בדין יצאו   מהם בהם יבואו / יעידו עליהם

 

מה זה עשה אמרפל / אברהם לאש הפיל   ופרעה בניו השפיל / וימרר חייהם

יגיד בפיו יענה / מלך בבל נקרא נ   בוכדנצר צר מונה / החשיך מאוריהם

 

צאו ראו מה היה / לדניאל חניניה   מישאל ועזריה / מה הגיע אליהם

יענו חיש ויאמרו / את פי ה' מרו   וחוק הגזור עברו / הכבידו עוליהם

 

צורם אבדה מכרם / וה' הסגירם   מגיהנם פטרם / בלתי שלוט בהם

חון על בנים הגליתם / קים אשר הבטחתם   ואף גם זאת בהיותם / בארץ אויביהם

זכור תזכור אליהם / את ברית אבותיהם   אל תפר ברית להם / ולבני בניהם

קומה ה' נשא / ידיך והחישה   קרן ישראל תשא / והרם דגליהם

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

 

תפילת ערבית תשעה באב – קינות – נוסח מרוקאי – היכל השבת

 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

המרכז לפיוט ושירה אשדוד קינות  

מתוך קינות לתשעה באב לתפילת ערבית: הפיוט-קינה "היכל אדוני"
בביצוע ובהדרכת רבי דוד אדרי ואנסמבל הפייטנים של המרכז לפיוט ושירה אשדוד, על פי מסורת יהדות מרוקו, ספרד וצפון אפריקה.

עמוד 1 מתוך 512345

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 71 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930