קינות ומנהגים לט' באב-נוסח מרוקו


קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קישורים ליו טיוב -ט' באב

http://www.youtube.com/watch?v=8HugGyJK03Q

http://www.youtube.com/watch?v=tfHx0gLKr20

http://www.youtube.com/watch?v=CKr2HOrxwEg&feature=results_main&playnext=1&list=PLC4DC78B0CC62D641

http://www.youtube.com/watch?v=t54S9SHcuj4&feature=results_main&playnext=1&list=PLF8530BED11DB0797

http://www.youtube.com/watch?v=eYKeaB5kU4g

 

 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קינה לדון יהודה יחייא ז"ל.

קינה לדון יהודה יחייא ז"ל.

 

יהודה וישראל דעו מר לי מאוד.

לכן בחטאתי אנא אֶרעד רעוד / יהיה לבבי בי / בכת אשמע בכֹת .

ועת שׂחוק ארה / אזי אסלוד סלוד / בן אח ואחות אם / ואף כל שְאֵר / תבכּו למשפחות / וגָדרו בם גדוד.

דור טוב לכל אישים וגם נשים בְּכו / ואני בבכיתי / אז אחַריד חַרוד /

 

חָסרָה נגינתי. ושמחתי בעוד. אזכּור למקדש כי.אבדנוהו אבֹוד.

חסרה קהילת אל. ולומדי דת ודין. על זאת יהודה קום וישראל ספֹוד.

חסרה וגם קצרה. יחידתי לרבו. אבְדָן קהילותי. יחידתי לרוב.

 

חסרה ידיעתי. בקורות הזמן.אמאס לקול שירים. ומחול גם רקוד

חסרה עַצַת לומדים. לתושיה וצַר. הרג בחיריהם כמו צאן וַעְרוד.

חסרה חנינת אל. ורחמיו נשכְּחו. הוא לי כמו אכזָר, והֵמַר לי מאוד.

 

חסרה זכות אבות. ולא תָליץ בעד. זרעָם וסַף גִּזעם. ונֶחֶרדו חרוד.

חסרה צניעות כל. נְשֵי יַהרות ביום. נפלו ביד זרים. וקָפדו בם קפוד.

חסרה נחמת כל. יהודה כי יאוש. צמח בלִבותם. ונעקד בם עקוד.

 

חסרה פקודת אל. עלי הורגים בְנֵי. עמים וגם גוזלים וחושדים בם חשוד.

חסרה אמת תורה. והמצוה. אשר עם רוב גאון זרים. שכוחה מלימוד.

חסרה מתיקות . מבְּני עַזי ולא.

 

חסרה מרירותם ותשקוד בם שקוד.

חסרה ערבותם. וטובתם וכל חכמת חכמיהם. ונֶחֶלדָה חלוד.

חסרה תשובת אל. לצעקתם ואים. עונה ואין חומל. ונִלאָה מִפקוד.

 

חסרה שכינה משכוון מטה בתוך. מקדש וישראל. וחדלה מן רבוד.

חסרה ענות קדיש . וענות ברכו. בתי כנסיות. חרבים מיסוד.

חסרה זכירת צור. יהוה צבאות. יה ואלהים אל. ושין דלת ויוד.

 

חסרה נבואה בי. ונסתָּם כל חזון. אורים וגם תומים. וצירוף שם בסד

חסרה הגות תורה. ילדים עת גמור. שׂק אֶחגור על זאת. ואפדּנו אַפוד

חסרה כבוד שבת . כבוד מועד בכן. חושך וקדרות קח. יצועיך בו רְפוד

 

חסרה ערֵבות קול. חזנים מזמור. מפטיר מוצָניף. וגם פיטן לחוד.

חסרה כבוד מלכות. יהודה עד מלוך. האיש בנו דודו. יחיֶה עם בסוד.

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו-מנהגי חודש אב רחמן.

מנהגי חודש אב רחמן.

א.  ראש חודש אב הוא יום שבו נסתלק אהרן הכהן ולכן מנהגינו הוא דמותר לאכול בו בשר. כ"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נד), קצש"ע טולידאנו (עמוד רמז), ובקרית חנה דוד לר' דוד הכהן סקאלי זצ"ל (סימן נב אות

????

????

כו). וכתב בספר נוהג בחכמה (עמוד ל), שמנהג עיר פאס לאכול בשר בר"ח, מלבד משפחת אבן צור שנמנעים מאכילת בשר. כן המנהג בתיזנית, ובטהלה. (מו"ח ר' אברהם הלוי הי"ו). וכן אוכלים בשר בעיר צ

'פרו, ראה בספר דבר אמת להגר"י מונסונייגו (סימן ג).אמנם באזור הספרדי לא אכלו בשר. וכך שמעתי מהרה"ג רבי שלמה דיין שמנהג טיטואן שלא לאכול בשר בר"ח. וכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בספרו ויאמר יצחק בליקוטים (או"ח דף לע"ב).

ב.  מר"ח וכן בשבוע שחל בו תשעה באב לא אוכלים בשר מלבד ליולדת שהקלו לה שתשושה וחלשה וכתב בקיצש"ע טולדאנו (סימן תצח הלכה מב), דדווקא בשר עוף. ובארץ רבים נוהגים בשבת חזון לאכול בשר שאינו טרי (דהיינו קפוא).

ג.  אכילת בשר בשבת חזון. מגורשי ספרד אכלו בשר כרגיל וכך נהגו בקהילות פאס, מכנאס, וצ'פרו. התושבים הקפידו לאכול בשר שעבר עליו יותר מזמן אכילת שלמים וטיגנו אותו בשמן, ונקרא בלע"ז לכלי"ע וכן נהגו גם במרכש. ובכפרי הדרום לא אכלו בשר כלל. כ"כ בדברי שלום ואמת (ח"ב עמוד 102). ובשו"ת משפטים ישרים (סימן קע), כתב להתיר לשחוט במקום צורך כגון שצריכין בשר לכבוד שבת. והאידנא שראוי להחמיר בפרט שמצוי בשרים בשפע בהקפאות. ולנוהגים להימנע מאכילת בשר אין בכך איסור היות שאין חיוב באכילת בשר מלבד יו"ט שאז נאמר אין שמחה אלא בבשר ויין, ומה גם שאין ניכר במניעת אכילת בשר מפני אבלות שיש מטעמי בריאות נמנעים מאכילת בשר. ומעשה היה בארץ. הגיעה אשה לרבי משה אסולין זצ"ל רב ישוב כרם בן זמרא ושאלה אם יהא מותר לה לאכול בשר בשבת חזון, היות ואין לה דבר אחר לבשל? ובמליצה ענה הרב, פרה זו נשחטה קודם חורבן הבית.

ד.הפטורות מן התענית. מנהגנו להתיר למעוברות ומניקות לאכול בתעניות עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז. וכאשר שלשת התעניות הנ"ל דחוי מנהגנו במערב להתיר אכילה לחתן, אבי הבן, מוהל, וסנדק. כפסק השו"ע (סימן תקנט ה"ט). וכך מובא בשו"ת ויען משה (אור"ח סימן עז),וכן בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סימן עה), אומנם בקיצש"ע טולידאנו (סימן תק"ו הלכה טו),כתב וגם אנחנו נוהגים להשלים אפילו בארבע תעניות והסעודה לא יעשו אותה עד הלילה לכולי עלמא. ובשנה שחל תשעה באב דחוי הדין להתיר למועברות ומינקות באכילה כדין שלש תעניות. ויאכלו כדי קיום הגוף. (חזון עובדיה תעניות דף ס).

ה.מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מהגר"י מאמאן),וכן כתב בקצוש"ע טולידאנו (סימן ת"ק הלכה טז), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. ולמרות שכתב מרן בהלכות אבלות אין מחנכים קטן באבלות, וראיתי בכף החיים סופר(סימן תקנ"ד אות כג),דאף דאין מחנכין קטן להתענות כל היום בתענית דרבנן משום חשש סכנה, מ"מ בחינוך שעות דל"ש סכנה מחנכין.

ו. בכל סעודה מפסקת קודם תענית היו מכינים מאכל מיוחד מביצים עם עדשים יחד, ומטבלים עם אפר זכר לחורבן המקדש.

ז. תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה.

ח. כתב בשו"ת מים חיים (ח"א סימן רכג), שאף הרגיל בכל ימי הקיץ ללבוש נעלי גומי, מותר לו לנעול אותם אף בט' באב. ולכן נעלי בית המכונות "קרוקס" מותרות,  וכל גזרת חז"ל דוקא בנעלי עור ואין לנו להוסיף גזירה מדעתנו. וט' אב שחל במוצ"ש אין ללבוש מנעלים עד אחר בין השמשות, משום שאין נוהגים אבלות בפרהסיה וכן מובא בשו"ת מעט מים (סימן מט).ולכן מאחרים זמן תפלת ערבית שיספיקו הציבור להחליף מנעלים. על כן יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין האיש ובין האשה. ואמירת הקינות קודם תפלת ערבית.

ט. לפני תפלת ערבית של תשעה באב מסירים את הפרוכת מארון הקודש. וכן לא יושבים על כסא עד למחרת בחצות היום.

י.  אחר תפלת ערבית אין אומרים קדיש תתקבל אלא קורין איכה שתם תפלתי. שו"ת שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן ע' אות ג'), וכ"כ בספר נהגו העם(צומות ותעניות עמוד קי"ד אות כ').

יא.  כתב השו"ע (סימן תקנ"ד הלכה יח'), יש מי שאומר שלא יישן בליל תשעה באב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא. וכתב המשנה ברורה (שם אות לז'), וז"ל ועיין לקמן (סימן תרטו), דאסור ליגע באשתו כאלו היא נדה, ואפשר דהוא הדין בתשעה באב. וכן כתב הרב בן איש חי (פרשת דברים אות כג'), שנכון שלא להושיט דבר מידו לידה. והרה"ג רבי רפאל בירדוגו בספרו תורת אמת כתב (סימן תרטו),מכיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו שלא יגע בה, מוכח ודאי דלא ס"ל הכי. ולכן נראה שלא אסר מרן נגיעה ביוהכ"פ אלא נגיעה של חיבה או במקומות המכוסים דאתי לדבר אחר, וגם זה חומרא בעלמא, אבל נגיעה בעלמא אין איסור כלל. עכ"ל.

יב.  כתב הרמ"א (סימן תקנ"ה ה"ב), ויש להצטער בעניין משכבו בליל תשעה באב, שאם רגיל בשני כרים לא ישכב כי אם באחד. ויש בני אדם משימים אבן תחת מראשותיהם, זכר למה שנאמר ויקח מאבני המקום שראה החורבן, עכ"ל. וכן הביא זאת בקיצוש"ע טולידאנו. וכ"כ בספר "לב דוד" לר' דוד קדוש המגיד ממראכש (ח"ב הוספות למנהגי אבא) שכך היה מנהגו, וכך נהגו במראכש.

יג.  נוהגים שלא מניחים תפילין בשחרית בבית הכנסת. כדעת מרן השו"ע (סימן תקנ"ה ס"א), וז"ל נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם, והוא מנהג נכון המיוסד ע"פ ראשונים ואינו חומרא או סברא בלבד, ולכן מי שנהג כך אסור לו לשנות ממנהגו, כך פסק מרן הגאון ר"ש משאש בספריו שמ"ש ומגן (ח"ב וח"ג מ"ד), וכתב רמ"א עטיה הי"ו בסידורו קינות אבותינו (עמ' 97 בהערה 10) וזה לשונו, וכך ראיתי נוהג, ופעמים מספר היה גוער במי שהיה מניח תפילין במנין שבו התפלל, עיי"ש.  וכתב הרב משנה ברורה ( שם ס"ק ג),ובמנחה שאז הציתו אש במקדש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו בעצים ואבנים (הגר"א), וי"א כדי להראות נחמה באבלנו בו ביום וכל זה הוא לכו"ע רק לעניין תפילין משום דהא מילתא דתליא במנהגא בעלמא אבל כל החמשה עינויים אין מבטלין כל היום. וכתב בקיצוש"ע טולידאנו(סימן תקג ה"א), שראוי שיניח ציצית ותפילין ולברך עליהם, וקורא ק"ש ואחר כך מסירם והולך לבית הכנסת להתפלל בציבור, וכן ראוי לנהג, אלא יהא בצנעה. ובשו"ת יפה שעה לר' מכלוף אביחצירא זצ"ל ( חלק יו"ד ע"ד), כתב שכן הוא מנהגנו ומנהג אבותינו ז"ל, בבקר להניח תפילין בבית וקריאת ק"ש. וכתב בספר נתיבי עם לר' עמרם אבורביע זצ"ל(סימן תקנ"ה),וז"ל עכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים להניח תפילין שחרית. יוצא שמנהג ירושלים הקדום שלא להניח תפילין. וכ"כ גם הרב פקודת אלעזר. וכתב בבן איש חי (ש"א פרשת דברים אות כה),וז"ל ביום תשעה באב יניח ציצית ותפילין בבקר בביתו, ויקרא קריאת שמע בלבד ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן מנחה לאו שפיר עבדי וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (מנהגי תש"ב עמוד קה אות יב), בשחרית של תשעה באב להתפלל ללא ציצית וללא תפילין, ועושים זאת  בתפלת מנחה. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (דיני תש"ב סעיף ח).

יד.  במקום אמירת שירת הים, מנהגנו לומר שירת האזינו. ומנהג זה מובא בראשונים,  וכתב במחזור ויטרי (רס"ה עמוד רכו'), הביא תשובת ק"ק רומא, שמנהגנו לומר שירת הים, וכן מנהג כל קהילות ספרד, זולת תשעה באב בלבד שאין אומרים אותה משום אבלו של יום. וכן בבית האבל אין אומרים אותה כל שבעת הימים,  ומנהג אבותינו תורה הוא. וכתב האשכול (ח"ב עמ' יז), בשחרית תשעה באב אומר פסוקי דזמרה מפני שהם חובה, וממעטים בשירה מפני שאסור בדברי תורה. וכתב הבית יוסף (סימן תקנ"ט), ד"ה בשחרית. והטעם משום דאי לומר שירה לעת כזאת, והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו. וכתב הבן איש חי (פרשת דברים אות כו),מנהג הצבור בבגדאד בט' באב לומר האזינו במקום שירת הים.

טו.  אין הכהנים נושאים כפיהם, לא בשחרית ולא במנחה. וכתב בשיבולי הלקט (סימן רס"ח), לפי שנאמר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. וכתב טעם נוסף בספר שיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא'), כמו כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב טעם אחר מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום, וכאן נאמר בברכת כהנים וישם לך שלום.

טז.  אחר תפלת שחרית, אין אומרים קדיש תתקבל, שירמיהו הנביא אמר גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, שו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן ע אות ג),וכ"כ בספר נהגו העם (צומות ותעניות עמוד קיד' אות כ').

יז. אחר אמירת הקינות בתפלת שחרית מוצאים ספר תורה ואין מגביהים כמובא בספר נוהג בחכמה (עמוד קמה).

יח. אחר תפלת שחרית אומרים את מגילת איכה, ולומדים מדרשים ומאמרי חז"ל המדברים על החורבן עד חצות היום.

יט.  שאלו במסכת תענית (דף טז), למה יוצאין לבית הקברות ר"ל בעצירת הגשמים, כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. וכתבו התוספות מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי ט"ב הוי תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.ולכן מנהגינו אחר חצות היום לילך ל"בית החיים" לבקש מהצדיקים לפעול להחשת הגאולה, כמובא ברמ"א (סימן תקנט ה"י), וז"ל והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת (ב"י ע"פ התוספתא פ"ב דתעניות טז.ד"ה יוצאין). ובספר 'נתיבות המערב' מוזכר טעם המנהג. כדי לבקש רחמים, ולשבור ליבו של האדם.

כ.  נהגו הנשים בחצות היום לכבד את הבית בניקיון והכנת מאכלים מתוך אמונה בביאת הגואל. וכן כתב המהרח"ו שער הכונות (עמוד פט ע"ג),שנראה לו שמע טעם אחר מהרב זצ"ל  כי במנחה ט"ב נולד המשיח  הנקרא מנחם, וכתב החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנט אות ז),ומצאתי כתוב שמטעם זה לא מיחו החכמים על בנות ישראל שאחר חצות מתעסקות בכל כוחם לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצ"ב, וזה מנהג קדום בערי איטליה לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה, אדרבה חיזקו ידיהם לקבוע הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. והוסיף הרב רפאל ברוך טולדאנו בקיצוש"ע (סי' תק"ו הלכה יז'),וגם אצלנו במארוקו נוהגות הנשים כן מזמן קדמון.  וכתב הכלבו (סימן ס"ב), מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום תשעה באב, והזקנים הראשונים ז"ל הנהיגו זה, ולטובה נתכוונו, ועשו סמך לדבר על מה שאמרו באגדה כי המשיח נולד ביום תשעה באב. וכמו שעשינו זכר לחורבן ולאבלות כך צריך לעשות זכר לגואל ולמנחם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה וזה האות לא הוצרך רק לנשים וכיוצא בהן שהן חלושי כח אבל אנו כולנו מאמינים ובטוחים בנחמות הכתובות ושניות ומשולשות בספרי הנביאים. יוצא מדברי הרב ששרי למי שצריך זאת ולכן הנשים שנוהגות ומרגישות צורך לנהוג כך הנח להם שבכך מתחזקת אצלם האמונה כנזכר, כמובא בספר זה השולחן (עמוד קנד), שכן מנהג נשות אלג'יר.

כא.   לעת מנחה מחזירין את הפרוכת ויושבים על הכיסאות כדרכן.

כב.   בתפלת המנחה הניחו תפילין, וכתב בבית יוסף (או"ח סימן מ"ו אות ג'),בעניין דחייב אדם מאה ברכות. שאם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית תפילין בתפלת המנחה ויברך עליהם. ושמעתי מהרב משה דידי ששאל את הרה"צ שמעון חיררי  מה הדין בהנחת תפילין במנחה? והשיב לו בג'רבא רק הרבנים נהגו בהנחת תפילין. וכן באלג'יר נהגו להניח תלמידי חכמים כמובא ספר זה השולחן (סימן ע"א ה"ב).וכך נהגו בתימן כמובא פסקי המהרי"ץ (הלכות תפילין סעיף יב). וכן יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (ד' תעניות אות יב), שנהגו בכמה מקומות במנחה של תעניות להתעטף בציצית ולהניח תפילין נוסף על שחרית.

כג.בתפלת מנחה מפטירין שובה ישראל. וכתב הכנסת הגדולה (סי' תקע"ה), והטעם לכך לפי שבית המקדש חרב בעונותינו הרבים, לפיכך מזהירים שובה ישראל עד ה' אלהיך, ועל ידי התשובה יבנה בית המקדש במהרה בימנו. (הפטרה בתעניות ראה תעניות).מובא המנהג במסכת סופרים(פרק י"ז ה"ז), וז"ל, ובתעניות של תשעה באב ושבע אחרונים של עצירת גשמים, ברכות וקללות, אבל תעניות אחרות ויחל משה, ומפטירים דרשו ה', ויש אומרים שאין מפטירים, ונהגו בו העם להפטיר, עכ"ל.

כד.  מנהגנו לומר נחם ה' בתפלת מנחה כפסק הרמ"א (או"ח סימן תקנ"ז סעיף א'), והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של ת"ב, לפי שאז הצית במקדש אש , ולכן מתפללים אז על הנחמה.

כה.  מנהגנו שהכהנים נושאים את כפיהם בתפלת מנחה דוקא ולא בשחרית, וכתב בשיורי כנסת הגדולה (הגה"ט אות יא), הטעם דהוי כענין כהן אבל שאינו נושא כפיו, מפני שצריך להיות בשמחה. והדגול מרבבה כתב הטעם מפני שבתשעה באב אסור בשאלת שלום וכאן בברכת כהנים "וישם לך שלום".

כו.אחר תשעה באב ועד ראש השנה היו למדים בספר דניאל, מתוך הספר ארבעה גביעים, בו מוזכר עניין הגאולה ונחמת עם ישראל.

רבי דוד חסין – אנדרי אלבז ואפרים חזן- אֶצְעַק אֲהָהּ אֶהֱמֶה

אֶצְעַק אֲהָהּ אֶהֱמֶה

 קינה בתבנית מעין אזורית בת עשרים וארבע מחרוזות שלושה טורי ענף וטור אזןר

חריזה: אאאב גגגב דדדב וכו'..

משקל: שבע הברות בתור

כתובת: קינה לט״ב (=לט׳ באב). תמרור ׳ציון הלא תשאלי׳ על חרבן הבית ועל הגלות.

 סימן: אנכי דוד בר אהרן אמיץ יצ״ו חזק.

מקור: ק- צב ע״א.

אֶצְעַק אֲהָהּ אֶהֱמֶה / יוֹם וָלַיְלָה לֹא אֶדְמֶה 
עַל בָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵ / עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם

נָדְרוּ לַלֶּחֶם דָּרְשׁוּ / אָבוֹת בָּנִים לֹא חָסוּ 
הֲגַם תַּנִּים שַׁד חָלְצוּ / וְהֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶם

5 – כָּשַׁל כֹּחָם מִצָּרָה / וְחֶרְפָּה לִבָּם שָׁבְרָה 
עַד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה / נֶהֶפְכוּ פְּנֵיהֶם

 

יוֹם קָם בָּא עֲלֵיהֶם צָר / כָּל שַׁעֲרֵיהֶם הֵצָר 
הֶחֱשִׁיךְ מְאוֹרָם וְסָר / צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם

דָּלוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ / שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעוּ 
10- כָּל רוֹאֵיהֶם יִקְרְעוּ / לִבָּם וּבִגְדֵיהֶם

וְהַנּוֹגְשִׂים בָּם אָצִים / לֵאמֹר : כַּלוּ מַעֲשִׂים 
בְּמַעֲנִיתָם חוֹרְשִׁים חָרְשׁוּ עַל גַּבֵּיהֶם

יְלָדִים מוּם אֵין בָּהֶם / וְטוֹבִים בְּמַרְאֵיהֶם 
קָשְׁרוּ בְּמִטּוֹתֵיהֶם / לְיַחְמֵנָּה לָהֶם

 

  1. 1. אהה אהמה: אצעק מרוב צער. יום… אדמה: לא אחדל מלבכות, על-פי יר׳ יד, יז. 2. על… אביהם: על-פי ברכות ג ע״א. על ישראל שגלו מעיר האלהים. 3. צדדו ללחם: נדדו לחפש מזון, עדה״כ איוב טו, כג. אבות… חסו: לא ריחמו אבות על בניס, וכפי שמתואר בהמשך. 4. הגם… גוריהם: על-פי איכה שם, ג, ופירש״י ׳אפי׳ התנין שאכזרי הוא חלצו שד להניק גוריהם׳. 5. כשל כחם מצרה: כוחם נחלש מדאגה וייסורין, על־פי תה׳ סט, כא. 6. עד… פניהם: עד שהשחירו פניהם כתחתית הקדרה, על-פי מגילה יא ע״א. 7. יום… צר: ביום שבא נגדם האויב. כל… הצר: סגר עליהם. 8. סר צלם מעליהם: על-פי במי יד, ט. סר כוחם ומגעם. 9. דלו מאנוש נעו: על-פי איוב כח, ד. כאן: נידלדלו וניטלטלו מחברת בני אדם. שעו מות הגיעו: על-פי תה׳ קז, יח. 10. כל… ובגדיהם: מצער על מצבם הקשה. 11. והנוגשים… מעשים: האויבים לוחצים בהם ומכבידים את עולם, על-פי שמ׳ ה, יג. 12. במעניתם… גביהם: האויבים חרשו תלמים ופגעים על גבי ישראל, על-פי תה׳ קכט, ג, וראה דרשת הדברים בספרא בחוקותי א, ג. 14-13. ילדים… להם: האויבים קשרו למיטותיהם את ילדי ישראל כדי שילדו נאים כמותם. 13. ילדים… במראיהם: על-פי דג׳ א, ד. 14. ליחמנה להם: שילדו כיוצא בהם, על-פי בר׳ ל, מא.

15- דָּבָר מְכֹעָר כָּזֶה / אֵין עַיִן אוֹתוֹ תֶּחֱזֶה 
רוֹאִים שׁוֹמְעִים דָּבָר זֶה / תִּצְלֶינָה אָזְנֵיהֶם

בְּנֵי צִיּוֹן הַיְּקָרִים / מָשְּׁלוּ בָּהֶם אַכְזָרִים 
וּבִידֵיהֶם אֲסוּרִים / לִנְחֻשְׁתַּיִם רַגְלֵיהֶם

רָדוּ בָּם אַנְשֵׁי מִרְמָה / מֵהֶם הִכּוּ עַד חָרְמָה 
20- וּמֵהֶם לִדְבַר זִמָּה / נָתְנוּ בָם עֵינֵיהֶם

אֶת שֵׁם הָאֵל קִדְּשׁוּ / לָאֵשׁ וְלַיָּם קָפְצוּ 
וְאוֹיְבֵיהֶם לֹא יַעֲשׂוּ / בָּהֶם רְצוֹנֵיהֶם

הֲתִתְאַפֵּק עַל אֵלֶּה / אַתָּה אֶל עוֹשֶׂה פֶּלֶא 
אֵיךְ יֹאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא / אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם ?

25- רְשָׁעִים דָּאֹה דָּאוּ / בְּנַחֲלָתָךְ בָּאוּ 
הֵיכַל קֹדֶשׁ טִמְּאוּ / שָׁם זָבְחוּ זִבְחֵיהֶם

וּלְמִי עוֹלַל כֹּה מָטָה / רְאֵה צוּרִי הַבִּיטָה 
בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךְ שִׁיתָה / פָּחַד מוֹרָא עֲלֵיהֶם

נְקָמָה יִרְאוּ עֵינַי / בְּשׂוֹטְנָי וְגַם מוֹנָי 
30- הָשֵׁב גְּמוּל ה' / כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

  1. 16. תצילנה אזניהם: ירעשו האזנים לשמע הזוועה הזאת. 17. בני ציון היקרים: על-פי איכה ד, ב. 18. ובידיהם… רגליהם: קשרו ידיהם ורגליהם בשלשלאות. 19. רדו… מרמה: שלטו בהם רשעים. 21־22. את… רצוניהם: הם העדיפו למסור עצמם על-קידוש ה׳ כדי שהאויב לא יעשה בהם כרצונו. 23. התתאפק על אלה: על־פי יש׳ סד, יא. אתה… פלא: על-פי תה׳ עז, טו. 24. יאמרו איה אלהיהם: על־פי תה׳ עט, י. 25־26. בנחלתך… טמאו: נכנסו לירושלים ולביהמ״ק וטמאו את ההיכל, על־פי תה׳ עט, א. 27. ולמי… הביטה: אתה ה׳ ראה למי אירע כאסון הזה בארץ, על־פי איכה ב, כ. 28. בגדול זרועך: על-פי שמי טו, טז. שיתה מורא להם: על-פי תה׳ ט, כא. 29. נקמה… מוני: אזכה לראות בנקמה לאויבי. שוטני וגם מוני: אויבי. 30. השב… ידיהם: הענישם על מעשיהם הרעים, על־פי תה׳ כח, ד.

    אִם גּוֹיִים קוֹלָם יִשְׁאוּ / זַכָּאִים בְּדִין יָצְאוּ 
    מֵהֶם בָּהֶם יָבוֹאוּ / יָעִידוּ עֲלֵיהֶם 

מַה זֶה עָשָׂה אַמְרָפֶל / אַבְרָהָם לְאֵשׁ הִפִּיל 
וּפַרְעֹה בָּנָיו הִשְׁפִּיל / וַיְמָרֵר חַיֵּיהֶם

35- יַגִּיד בְּפִיו יַעֲנֶה / מֶלֶךְ בָּבֶל נִקְרָא נְ 
בוּכָדֶנְצַּר צַר מוֹנֶה / הֶחֱשִׁיךְ מֵאוֹרֵיהֶם

צְאוּ רְאוּ מֶה הָיָה / לְדָנִיֵּאל חֲנִינְיָה 
מִישָׁאֵל וַעֲזָרֶיהָ / מָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם

יַעֲנוּ חִישׁ וְיֹאמְרוּ / אֶת פִּי ה' מָרוּ 
40- וְחֹק הַגָּזוּר עָבְרוּ / הִכְבִּידוּ עֻלֵּיהֶם

צוּרָם אִבְּדָם מְכָרָם / וַה' הִסְגִּירָם 
מִגֵּיהִנָּם פְּטָרָם / בִּלְתִּי שְׁלוֹט בָּהֶם

חוֹן עַל בָּנִים הִגְלִיתָם / קַיֵּם אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּם 
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם / בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם

45- זָכוֹר תִּזְכֹּר אֲלֵיהֶם / אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵיהֶם 
אַל תָּפֵר בְּרִית לָהֶם / וְלִבְנֵי בְּנֵיהֶם

קוּמָה ה'  נְשָׂא / יָדֶיךָ וְהָחִישָׁה 
קֶרֶן יִשְׂרָאֵל תִּשָּׂא / וְהָרֵם דִּגְלֵיהֶם.

 

31־32. אם… עליהם: על-פי ע״ז ג ע״א: ׳א״ל הקב״ה (לגויים) מכם יבואו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים… יבוא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה  שלא השתחוו לצלם…׳ 33. מה… הפיל: הוא נמרוד אשר הפיל את אברהם לכבשן האש. 34. ופרעה… חייהם: יעיד ששעבד את ישראל. 35־36. יגיד… מאוריהם: גם הוא יעיד ששעבדם קשה, וראה גם ע״ז שם שם. 38-37. צאו… אליהם: שהושלכו לכבשן האש על-ידי נבוכדנצר, על-פי ע״ז שם. 39. יענו… מרו: הגוים יודו בפשעם נגד ישראל. 40. וחוק… עוליהם: מכוון על המצרים ששעבדו בישראל שעבוד כפול. 41. צורם… הסגירם: על-פי דב׳ לב, ל. 42. מגיהנם… בהם: שעל-ידי השעבוד נפטרו ישראל מדין גיהנם והשווה מדרש תנאים לדברים לב, מג. 43. חון… הגליתם: רחם על ישראל שהגליתם מארצם. קיים אשר הבטחתם: ומה היא ההבטחה? 44. ואף… אויביהם: שגם בהיותם בגולה ה׳ לא ישכחם. 46-44. ואף… להם: על-פי וי׳ כו, מד-מה. 47. קומה… ידיך: הראה כוחך לקיים שבועתך, על-פי תה׳, יב. והחישה: גאולתם של ישראל. 48. קרן… דגליהם: הרם קרן ישראל וכבודם בעמים. קרן ישראל: על-פי איכה ב, ג.

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-המרכז לפיוט ושירה אשדוד קינות

המרכז לפיוט ושירה אשדוד קינות

http://www.youtube.com/watch?v=bZyretrnjGE

מתוך קינות לתשעה באב לתפילת ערבית: הפיוט-קינה -"איכה צאן ההריגה"בביצוע ובהדרכת רבי דוד אדרי ואנסמבל הפייטנים של המרכז לפיוט ושירה אשדוד, על פי מסורת יהדות מרוקו, ספרד וצפון אפריקה.

http://www.youtube.com/watch?v=nzZyNxk4pgo

מתוך קינות תשעה באב לתפילת ערבית הפיוט- קינה " בליל זה יבכיון " בביצוע ובהדרכת רבי דוד אדרי ואנסמבל הפייטנים של המרכז לפיוט ושירה אשדוד , ע"פ מסורת יהדות מרוקו ספרד וצפון אפריקה

 

 

 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-בין המצרים  הרב אברהם אסולין הי"ו

בין המצרים 

????

הרב אברהם אסולין הי"ו

הקדמה: הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב נקראים בין המצרים, וכתיב (בזכריה ח'), צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ואמרו חז"ל צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז, חמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות, ובטל  התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלים בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל. וכתב הרמב"ם (זמנים הלכות תעניות פ"ה ה"א), יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עוונם ואת עון אבותם וגו'.

א.     נהגו אנשי מעשה בימי בין המצרים לומר תיקון לאה, בימי בין המצרים, לפני תפלת מנחה (מפי הרב מאיר אסולין), כמובא במגן אברהם (סימן תקנא ס"ק מה), בשם ספר הכוונות האר"י, שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה ע"כ, מענין שהרב לא כתב לומר תיקון רחל אלא יצטער. הרה"צ רבי יעקב מוצפי זצ"ל ראב"ד העדה החרדית הספרדית, היה מגיע מדי יום בחצות היום לומר תקון לאה עם ילדי תלמוד תורה קרית ספר בירושלים, ומדי יום בעת שהיה הרב פותח באמירת תיקון חצות עיניו היו זולגות דמעות מגודל הצער על חורבן הבית (מפי הגר"י ברכה שליט"א), וכן נוהגים עד היום באי ג'רבא לומר תיקון חצות אנשי מעשה ותשב"ר.

ב.      מנהגנו להחמיר שאין נושאין מי"ז עד אחרי ט"ב ויש נוהגים אף שלא להתארס כפסק הרמ"א (סימן תקנא ה"ב), והטעם כתב שם הרב משנה ברורה דלא מסמנא מילתא, וכך מנהגנו כמובא בספר קצש"ע טולידאנו (הלכות ת"ב אות טז).

ג.       מעיקר ההלכה אין להסתפר רק בשבוע שחל בו, כפסק מרן הש"ע (סימן תקנא ה"ג), אומנם מנהגנו להחמיר מיז' בתמוז כפסק הרמ"א (סימן תקנא ה"ד). וכתב בשו"ת ויאמר יצחק (ח"ב אר"ח אות א), וז"ל מנהגנו לענין תספורת שלא להסתפר מי"ז בתמוז עד ת"ב, וכתב הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"ב א"ח סימן קלה), המנהג פשוט מי"ז בתמוז, ואך מיום בוא הצרפתים הרבה חזרו לנהוג רק מר"ח וכו'. וכ"כ בשו"ת שארית הצאן (ח"ב סימן קנו), ובספר בקיצש"ע טולדאנו (סימן תצח הלכה יח), היו שהחמירו ולא הסתפרו מיז' בתמוז ורוב העם מסתפרים. והגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ג אור"ח סימן נד), כתב אמנם היה ראוי להוסיף שהמנהג שלא להסתפר מראש חודש אב, וכמעט כל העולם נוהגים כך, ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך, וכן אני נוהג אחריהם, אמנם אף פשוטי עם כולם נזהרו מלהסתפר מראש חודש. וכ"כ באולדמנצור לא הסתפרו מראש חודש אב מלבד המדקדקין. וכן בספר נהגו העם (צומות ותעניות אות ה). ומנהג יהודי תוניס ראה בספר עלי הדס (פ"יד אות ה), שחסידים ואנשי מעשה נמנעים מתספורת החל מיז' בתמוז.  

ד.      בדבר לגזוז ציפורנים, כתב בשו"ת נופת צופים (חא"ח סימן יא), שמנהגנו אין לגזוז ציפורנים בימי בין המצרים. וכן נהג הרה"צ רבי יחיא שניאור (מפי בנו הרה"צ רבי פנחס שניאור). והגר"ש משאש כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"א סימן מד אות ח), מי"ז בתמוז עד ראש חודש מותר ליטול ציפורניו,ומראש חודש אב עד שבוע שחל בו, לכתחילה אין ליטול ציפורניו כי אם לצורך שבת, וכן במקום צורך קצת יש להתיר, ובשבוע שחל בו אין ליטול ציפורנים.

ה.      מנהגנו להתיר לאבי הבן להסתפר ביום המילה אף בשבוע שחל בו תשעה באב. כך כתב הגר"ש משאש תבואות שמש (ח"א אור"ח סימן עו), הביא בשם הגאון רבי יעקב בירדוגו זצ"ל. אומנם כתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (סימן ד, ובליקוטים דף לז ע"ב),  אבי הבן והסנדק אם מותרים לגלח בחוה"מ, חלילה מלומר דבר זה, שהרי הגלוח בו אסור מדין המשנה, ועד כאן לא התירו הגלוח לאבי הבן והסנדק אלא דוקא בדבר שאין איסורו מדין המשנה אלא מדין מנהג, כמו בימי העומר או בין המצרים, חוץ משבוע שחל בו תשעה באב שגם הוא אסור מדין משנה, וחול המועד גם כן אין שום היתר כלל, זולת מה שהוזכר במשנה בפירוש דהיינו היוצא מבית השביה עכ"ל. ובספר ויאמר יצחק (ח"ב הלכות אות א), כתב וכשהמילה ביום א' בשבוע שחל בו, הורינו הלכה למעשה שאין להקדים להסתפר ביום שישי. ובשו"ת שארית הצאן (ח"ב סימן קנו),  ביום הברית לאבי הבן יכול להסתפר מלבד שבוע שחל בו ת"ב, וכן שמע מזקני פאס. והגאון רבי יוסף משאש באוצר המכתבים (סימן אלף מז), כתב שהמנהג במרוקו להתיר לגלח  הזקן בשבוע שחל בו תשעה באב בשביל להיפגש עם השר עכ"ד. (הינו בגלות).

ו.         מנהגנו להימנע מלברך ברכת שהחיינו על בגד ופרי חדש, מיז' בתמוז עד אחר תשעה באב ואפילו בשבתות, ראה בספר נשמת חיים מונסונייגו (עמוד 36 אות סח), וכ"כ בספר נהגו העם (אות ז), כפסק מרן הש"ע (סימן תקנא סעיף יז'), שכתב שטוב לזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה, שהרי מרן לא חילק בין ימי החול לשבת. וכתב במשנה ברורה (אות צח), כתב שיש פוסקים רבים להקל בשבת לברך ברכת שהחיינו. וכתב בבאר היטב, בכתבי האר"י אוסר אפילו בשבת.

ז. אם חל יום י"ז בתמוז בשבת ונדחה לאחר השבת מותר לברך שהחיינו דאתחולי פורענותא בשבת לא מתחלינן כדברי המגן אברהם (ס"ק מב), ובשו"ת ישיב משה שתרוג (ח"ב סימן קכו), כתב שמותר לברך שהחיינו דוקא קודם ראש חודש אבל לאחר ר"ח יש להחמיר, שכדרך שמחמירים שלא לאכול בשר כן יש להחמיר בפרי חדש, כיון שיש בו שמחה קצת.

 ח. אשה מעוברת מתירים לה לברך שהחיינו, מפני שיש חשש שיגרם נזק לולד. ויאמר יצחק (בליקוטי אור"ח אות יא).

ט. פרי שלא ימצא אחר תשעה באב. יש מקום להתיר לברך בשבת, כמובא בב"י (ס"ס תקנא), וכן כתב הרמ"א (סימן תקנא הלכה יז). ולכאורה דין זה כדין אבל בברכת הלבנה שאם ימתין עד אחר השבעה יפסיד את הברכה, אז יברך בתוך השבעה. ולמרות שניתן לחלק בברכת הלבנה חיוב היא וברכת שהחיינו מעלה. ובשו"ת נופת צופים (אור"ח סימן טז), בשם החמדת ימים, שאף האר"י שאסר לומר שהחיינו בשבתות של ימי בין המצרים.

י. שכח וברך בבין המצרים על פרי חדש, מברך גם שהחיינו  (נשמת חיים עמוד 36 אות סח), ומ"מ יטעם מעט שלא תהיה ברכתו לבטלה.

יא. הפטרה. מנהגנו בשלשת השבתות של בין המצרים לקרא את ההפטרות בלחן של איכה, כתב בספר כף ונקי לר' כליפא בן מלכה (עמוד קכט), וז"ל  כי כן קראו רז"ל לשבתות אלו תלתא פורענותא (תוספות מגילה לא ע"א ד"ה ראש), וכו' קורין ההפטרה של שבתות הללו בניגון הקינות. ומה לי אם קונן בחרוז הקינה או בפסוקים בדברים הרעים שבירמיה. וגם אנו נוהגים  לומר ההפטרות אלו הניגון איכה. עד יבוא הגואל אכי"ר עכ"ל. כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן עז אות ה),כתבוהוא מנהג קדמון כן. ובספר מגן אבות (בהערה עמוד רסח), כתב לישב את המנהג, דמה שערערו על מנהג זה דחשיב כאבלות בפרהסיא, נראה דלא חשו לזה גאוני קדמאי, משום דאינו עושה בזה מעשה אבלות, אלא שתקנו לקרא הפטרות אלו כדי לעורר הלבבות לתשובה. ומה גם שחכמים קבעו באלו השבתות הפטרות מיוחדות לזמן זה ואינם מעניינה של פרשה. וע"ע בשו"ת עטרת שלמה דיין (סימן יג עמוד קכד).

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קצצא עלא כלייאן למקדש קינה על חורבן בית המקדש

מתוך ספרו ל יעקב לסרי

הישרה היהודית העממית במרוקו

קצצא עלא כלייאן למקדש

קינה על חורבן בית המקדש

אידא זית נכתב הממי, מא יקדרני לא כאגט וואלא חבר

אם אבוא לרשום צרותי, לא יספיק לא דיו ולא ניירות

 

ווידא נזית אנעידו בפממי, מא אילו קייאצ וואלא עבאר

ואם אותם אספר בפי, אין לא משקלות ולא מידות

 

בעד ממא טול ייאמי, נבקא נעיד פי האד לכבאר

וכל עוד יאריכו ימי, אוסיף ואגיד באלה הבשורות

 

חין נתפככר המומי, ווזמיע כול מא זרא לקאוומי

כאשר אזכור דאגותי, וכל מה שאירע לעמי משוטני

 

ימראר עלייא טעאמי

יומררו עלי מזונותי

 

עיני בדדמעא נעמי, נבכי אומא נוזזד אצצבר

עיני בדמעות תתעוור, אבכה ואלא אכין נחמותי

 

נדרו ייא נאס פי חאלי, וותערפו סאיין זרא בייא

הביטו בני אנוש על רוע מצבי, ותדעו מה נגזר ולי קרה

 

וואס האגדא כונת פי אוולי, ללי כונת ראייס לענאייא

האומנם כך הייתי בימי קאשיתי, מאוד מכובד ולקאשי עטרה

 

תבדדל פי ננדרא כייאלו ודאר אזזמאן עלייא,ובית קודש לעאלי

מראה דמותי השתנה, הזמן עלי סובב, ובית מקדש הדרי

 

סאר כאלי וואנא מזלי, מסא מכאני אומאלי

לעיי חורבות היה ואני גולה, אבדה אדמתי נבזז אוצרי

 

מאתו חבאבי מעא אהלי קלבי בלהמום נדבבר

נעטבחו אהובי עם קרובי, ולבי בעוגמות מרורי

 

כרזו וונדרו ייא כוואני, סקסיוואס דאז פי דדונייא

צאו והביטו, אחי, ושאלו מה נתרחש בעולם

 

סי חדד מא דאק ניראני, והווא פהאד שוויא

איש לא טעם אש שריפתי, וכמוני זוהר אורי הועם

 

ובאס ננסא אנא גבני, יעדרני פהאד אררזייא

ואיכה אשכח אני חרפתי, ויבין תקוותי וגודלם

 

נאר האד להממ כוואתני, חתתא ללי תצווטו מצארני

רשפי הצרה הזאת צרבני, עד שאוכלו מעי

 

תהרראת בדמעא עיני, וסעדי כחאל כיף לחבר

נשחקה בדמעה עיני, ואושרי הושחר כמו דיו בלי די

 

 

ייא חצרא מן חין כוננא, פי עבאדת אללאה מסגגמין

חלפו הזמנים כאשר היינו בעבודת האל מאוד ישרים

 

כאן נאוור אללאה עלינא ווקלובנא ביה מסתאמנין

הדר השכינה נחו עלינו, ובו לבותינו בטוחים

 

לארד תרעעדת מננא, וחתתא עלא לומאם חאכמין

רעדה הארץ מפנינו, ואף על אומים היינו למושלים

 

וליום נחכמנא עלא דנובנא, לעביד סארו יחכמו פינא

והיום נשלטנו מפני חטאינו, וכבר עבדים רודים בנו

 

ייתמללגו עלינא וויעאיירו זמיענא

יתלוצצו עלינו ויבוזו לקהלנו ההוללים

 

חתתא ללי מראררת חייאתנא, מן כתרת למות ולקבר

חיינו הפכו לרוש ומרורים, ומה רבו קברות חללים

 

המום כתאר לינא עמלו, ווסקאוונא כאס דדופלא

תוגות רבות גרמו לנו, והשקונו כוס תרעלה

 

כול יום כא יקולו לינא, כרזו ייא ססלעא דלילא

כל יום שאגו לעברנו, צאו מזה כמו סחורה זולה

 

וועלא אוזהנא כא ידלפו, בזמיע כול מאהי חסלא

על פנינו בחוצפה ירקו, בכל מקום ופינה אומללה

 

אללי יחבבו מננא יקתלו ווללי חבבו יסנסלו

אשר להורג הרגו, ואשר לאזיקים כבלו

 

ווללי חבבו יכבבלו

ואשר חפצו, בשרשרת קשרו ולא חמלו

 

ווזמיע ליהודי ינעלו, יזיבוה ירפד לעבאר

וכל יהודי גידפו ולנשיאת משאות הובילו

 

צצננתו אהל קצייתנא, מיילו אודניכום שמעו

הקשיבו אנשי יודעי עלילתנו, הטו אוזניכם ושימעו

 

אמא קאסאוו אזדודנא, וואמא מן אהמום הומא סבעו

מה סבלו אבותינו, וכמה נהי וצער שבעו

 

וואמא רפדו מן גבינא, וואמא נכלעו וואמא בזעו

לעז בוז וחרפה ספגו, עד כמה םחדו, נחרדו ולא ענו

 

חין כתרו דנובאתנא וזא לעדו לבלאדנא

כאשר נתרבו פשעינו והגיע הצורר לארצנו

 

בלא רחמא וובלא מחננא

בלא רחמים ובלא חמלה לכלותנו

 

מא זברו חתתא מעאוונא, לא סנידא וואלא מדבבאר

לא מצאנו שום עזרה, ולא סומך במר קולנו

 

עמדא מא קאסא קלבהום, ומא חמלו וואמא צברו

אויה מה טרחלבם, מה נשאו ומה סבלו ועייפו

 

חין זאוו גאיירין עליהום, כיף טיור ססמא יטירו

כאשר באו הציפו אותם, כלהקות עוף שמים עפו

 

כיף אננחל דארו ביהום, וועלא בלדאנהום חסרו

כמו נחילי דבורים סובבים, ועריהם בטבעת הקיפו

 

סאיין רדד רבבי עליהום, דכלו לעדייאן לבלאדהום

כך גזר האל עליהם, וחדרו הצוררים לארצם

 

פיסאע טאחת ייאמהום, בסיוף מסלולא פידיהום

מהר נפל כוכב תפארתם, וחרב האויב שלופה בידם

 

כל וואחר וסאיין אזבר

כל אחד איך נמצו, ולאן נעלם

 

 

יום כאנו פדיכ לחוסרא, וותקווא זזוע עליהום

ביום בו נקלעו למכאובם, והרעב עליהם התעצם, למגרם

 

חתתא טבכו אננסא פלקדרא, דבחו אולאדהום ווכלוהום

נשותיהם בסירים בישלו, טבחו בניהם ואכלו בשרם

 

מאתו מננהום לכתרא, גיר אזזוע ווחדו פננאהום

מתו ונהרגו אין ספור, והרעב לבדו הדבירם

 

וומאתו סערא בסערא, במות זזוע למאררא

הכריעם מותם טיפין טיפין, תשושים נפלו ברעב המר

 

ווקתל בססיף מות וואערא, וולעדו וואקף בררא

הרג החרב הוא מוות איום, והאויב עומד וצר

 

גאלס בססיף כא יהבבר

יושב בזעם, וזומם על העם הנבחר

 

 

ראוו אולאדהום וובנאתהום, בכתרת אזזוע ייתגאשאוו

ראו בניהם ובנותם, מרוב רעב תמו לגווע

 

כא ייתבאכאוו קדדאמהום, מא קדרוסי ייתמססאוו

בבכי תמרורים לפניהם, לא יכלו לקום ןלפסוע

 

מא צאבו מא ייעטיוו ליהום, לא יפטרו וואלא ייתעססאוו

לא מצאו מה יתנו להם, לא אוכל ביום ולא סעודה לשבת

 

ראוו סללא יקדרו פיהום, כא ייבייאדו עיניהום

לא יכלו להוסיף הביט בפניהם, כי הלבינו עיניהם

 

כא ייתתנפאכו כרוסהום, בלזזוע נסחקו רוואחהום

בטניהם כנאד התנפחו, מתחלואי הרעב נפחו נשמותיהם

 

עמדא מא ראוו מן עתבאר

אויה, כי ממאוד כבדו מוראותיהם

 

מנאיין זאוו וולחקו, למדינת סלאם לעדייאן

כאשר התוקפים באו הגיעו, לארץ השלום פרצו ועלו

 

ומא חננו וואלא ספקו, לא מן אננסא וואלא מן אצבייאן

לא חננו ולא חמלו, על נשים ועל טף לא ריחמו ולא חמלו

 

כבאר לקייאד נדקו, רבטהום מתל ודייאן

גדולי הנשיאים בלשונם הביעו, ואותם כתיישים כבלו

 

סי מננהום בססיף סקקו, וסי מננהום פלכסבא עללקו

רבים מצהם בחרב ביקעו, ורבים בעמוד הקלון נתלו

 

וסי בנניראן חרקו, וסי בלזוע מא יסתקו

בלשונות האש רבים שרפו, ורבים ברעב נספו וכלו

 

וסי בקלבהום כא יינזבר

ורבים בלבבות תשושים נפלו

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קינה רבי יעקב אבן צור על תשעה באב

קינה רבי יעקב אבן צור על תשעה באב

לתשעה באב.

אסלדה בחילה אזנח נזם נחלי

הסוג: קינה. העת: לתשעה באב.

אםלדה בחילה, / אזנח נזם וחלי,

 מעי מעי אוחילה, / קירות לבי הומה לי.

 

נקטה נפשי בחיי, / כי היו צרי לראש.

 הלקו, הכו לחיי, / ואותי השקו מי רוש.

תחת עסיס ותירוש, / יין עין חכלילי.

 

יהדפוני אל חשך / וינדוני מתבל,

אוי לי כי גרתי משך / רגלי ענו בכבל,

נהפך נבל לאבל / ולקול בוכים חלילי.

 

 .יחרד לזאת לבי / ואברי נהלמו,

חורשים חרשו על גבי / וככנור מעי המו.

  רתחו ולא דמו / חזות קשה הֻגד לי.

עלי לבבי דוי, / מרֹב צרה ומצוקה.

בָתֵי בראי וגואי, / היו בוקה ומבוקה,

 על כן בנהי אזעקה / ובמר אֹמר רזי לי.

 

קדמו מוקשי מות / אותי, בלו בשרי,

 ביום אֹפל צלמות, / אכזר עכר שארי

אין תעלה לשברי / כל רֹאי ילעגו לי.

 

במסתרים תבכה נפשי, / יגעתי באנחתי:

 צָפו מים על ראשי, / עד אמרתי נגזרתי;

נפוגותי נדכיתי / על כי הֵמר שדי לי.

 

אויבי, בעֻזך נאור, / כבדם תפלח:

את מקללי תאיר / ובניהם תקפח.

כל צרי אנגח / חנם שחת טמנו לי.

 

צהלי וגם רֹני, / עניה הסֹעךה,

 בצדקה תכונני, / צפירת הוד תפארה.

צאן קֹדֶש הנפזרה, / חיש תחסי בצלי,

בארץ הטהורה / תוך גבולי וגלילי.

אצלצלה בגילה, / כי אל יהיה בכסלי,

הלא אליו אוחילה / יהי שלום בחילי.

אצלצלה

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

מתוך אתר פיוט

http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/Song/Pages/song.aspx?songid=283#2,20,398,9

יהודה וישראל (חסרה)

יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל דְּעוּ מַר לִי מְאֹד לָכֵן בְּחַטֹּאתַי אֲנִי אֶרְעַד רְעוֹד
יִהְיֶה לְבָבִי בִי בְעֵת אֶשְׁמַע בְּכוֹת וְעֵת שְׂחוֹק אֶרְאֶה אֲזַי אֶסְלוֹד סְלוֹד
בֶּן אָח וְאָחוֹת אֵם וְאַף גַּם כָּל שְׁאֵר תִּבְכּוּ לְמִשְׁפָּחוֹת וְגָדְדוּ בָם גְּדוֹד
דּוֹד טוֹב וְכָל אִישִׁים וְגַם נָשִׁים בְכוּ וַאֲנִי בְבִכְיָתִי אֲזַי אַחֲרִיד חָרוֹד

חָסְרָה נְגִינָתִי וְשִׂמְחָתִי בְעוֹד אֶזְכּוֹר לְמִקְדָּשׁ כִּי אֲבַדְנוּהוּ אָבוֹד
חָסְרָה קְהִלַּת אֵל וְלוֹמְדֵי דַת וָדִין עַל זֹאת יְהוּדָה קוּם וְיִשְׂרָאֵל סְפוֹד
חָסְרָה וְגַם קָצְרָה יְחִידָתִי לְרוֹב אַבְדָן קְהִלּוֹתַי וְנִשְׁמְדוּ שָׁמוֹד
חָסְרָה יְדִיעָתִי בְקוֹרוֹת הַזְּמַן אֶמְאַס לְקוֹל שִׁירִים וּמָחוֹל גַּם רְקוֹד

חָסְרָה עֲצַת לוֹמְדִים לְתוּשִׁיָּה וְצַר הָרַג בְחִירֵיהֶם כְּמוֹ צֹאן וַעֲרוֹד
חָסְרָה חֲנִינַת אֵל וְרַחֲמָיו נִשְׁכְּחוּ הוּא לִי כְּמוֹ אַכְזָר וְהֵמַר לִי מְאֹד
חָסְרָה זְכוּת אָבוֹת וְלֹא תָלִיץ בְּעַד זַרְעָם וְסַף גִּזְעָם וְנֶחֶרְדוּ חֲרוֹד
חָסְרָה צְנִיעוּת כָּל נְשֵׁי יַהְרוּת בְּיוֹם נָפְלוּ בְיַד זָרִים וְקָפְדוּ בָם קְפוֹד

חָסְרָה נֶחָמַת כָּל יְהוּדָה כִּי יֵאוּשׁ צָמַח בְּלִבּוֹתָם וְנֶעֱקַד בָּם עָקוֹד
חָסְרָה פְּקֻדַּת אֵל עֲלֵי הוֹרְגִים בְּנֵי עַמִּי וְגַם גּוֹזְלִים וְחוֹשְׁדִים בָּם חֲשׁוֹד
חָסְרָה אֱמֶת תּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר עִם רוֹב גְּאוֹן זָרִים שְׁכוּחָה מִלְּמוֹד
חָסְרָה מְתִיקוּת מִבְּנֵי עַמִּי וְלֹא חָסְרָה מְרִירוּתָם וְתִשְׁקוֹד בָּם שְׁקוֹד

חָסְרָה עֲרֵבוּתָם וְטוֹבָתָם וְכָל חָכְמַת חַכְמֵיהֶם וְנֶחֶלְדָה חֲלוֹד
חָסְרָה תְּשׁוּבַת אֵל לְצַעֲקָתָם וְאֵין עוֹנֶה וְאֵין חוֹמֵל וְנִלְאָה מִפְּקוֹד
חָסְרָה שְׁכִינָה מִשְּׁכוֹן מַטָּה בְּתוֹךְ מִקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל וְחָדְלָה מִן רְבוֹד
חָסְרָה עֲנוֹת קַדִּישׁ וַעֲנוֹת בָּרְכוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת חֲרֵבִים מִיְּסוֹד

חָסְרָה זְכִירַת צוּר ה' צְבָאוֹת יָהּ וֵאלֹהִים אֵל וְשִׁין דָּלֶת וְיוֹד
חָסְרָה נְבוּאָה בִּי וְנִסְתָּם כָּל חָזוֹן אוּרִים וְגַם תֻּמִּים וְצֵרוּף שֵׁם בְּסוֹד
חָסְרָה הֲגוֹת תּוֹרָה יְלָדִים עֵת גְּמוֹר שַׂק אֶחְגּוֹר עַל זֹאת וְאֶפְדֶנּוּ אָפוֹד
חָסְרָה כְּבוֹד שַׁבָּת כְּבוֹד מוֹעֵד בְּכֵן חֹשֶׁךְ וְקַדְרוּת קַח יְצוּעֲךְ בּוֹ רְפוֹד

חָסְרָה עֲרֵבוּת קוֹל חַזָנִים מִזְּמוֹר מַפְטִיר וּמוּצָנִיף וְגַם פַּיְטָן לְחוֹד
חָסְרָה כְּבוֹד מַלְכוּת יְהוּדָה עַד מְלוֹךְ הָאִישׁ בְּנוֹ דָּוִד יְחַיֶּה עַם בְּסוֹד – 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/Song/Pages/Song.aspx?SongID=524#2,20,1580,9

מתוך אתר פיוט

אל יום זה יאות

קינה / סימן א(ני) שלום בן צור

אֶל יוֹם זֶה יָאוּת קִינָה עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ
קַדְּשׁוּ צוֹם וַאֲנִינָה רְדוּ עַל הָאָרֶץ לִינוּ
הַרְחֵק שְׂחוֹק וּנְגִינָה וּמִסְפֵּד תַּמְרוּר עָנוּ
מִרְחִיצָה הִשָּׁמְרוּ נָא יְחֵפִים אָבְלוּ אָנוּ
עַל יְדִיד אָנָּה פָּנָה אֲקוֹנֵן כְּאַלְמָנָה
כֹּל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַיִם אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה
עַל קִרְיַת דָּוִד חָנָה חֲרֵבָה קָרְאוּ אוֹי לָנוּ

שְׁחִי חוֹלִי וְגוֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה
שַׂעְרֵךְ גָּזִּי וְקָרְחִי אָרְחִי חִיל וּרְעָדָה
וְלַמְקוֹנְנוֹת שִׁלְחִי עַל כִּי בָּאָה קְפָדָה
וְקוֹל בְּקִינָה פִּצְחִי בְּתוּלַת בַּת יְהוּדָה
כִּי מִדְּחִי אֶל דְּחִי יְדִיד נַפְשִׁי וְרוּחִי
גָּדַע רִבְעִי וְאָרְחִי גָּדַר בַּעֲדִי כֹּחִי
מִבֶּטֶן כָּשַׁל כֹּחִי זְקֵנִים לֹא חָנָנוּ

לְיוֹם זֶה אֶקְרָא אַכְזָר יוֹם מְצוּקָה יוֹם צָרָה
יוֹם בּוֹ קְהָלִי נִפְזַר יוֹם הוֹ הוֹ וְיוֹם עֶבְרָה
צָרִי עָלַי נֶאְזַר בְּכֹח גַּם בִּגְבוּרָה
בּוֹ דִּינִי נִגְמַר נִגְזַר לִהְיוֹת גּוֹלָה וְסוּרָה
גַּלְגַּלוֹ עָלַי חָזַר מוֹצִיא בְּעִתּוֹ מַזָּר
עַד כִּי לְאֶחַי מוּזָר הָיִיתִי בְּלִי מַעֲזַר
יוֹם חָשׁ בּוֹ זָר שֵׁשׁ מָשְׁזָר נָטוּ צְלָלַי פָּנוּ

וּמוֹעֵד עָלַי קָרָא יוֹם זֶה לְכַלּוֹת שְׁאֵרִי
הָיִיתִי שַׁעֲרוּרָה קָדְרוּ כּוֹכְבֵי מְאוֹרִי
וּמִמְּזָרִים קָרָה אֲהָהּ אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי
לְמִי אָנוּס לְעֶזְרָה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי
קָרְאוּ לִי מָרָה וַעֲנִיָּה סוֹעֲרָה
לָמָּה לִּי חֵי צָרָה אֶצְעַק כְּמוֹ מַבְכִּירָה
בּוֹשָׁה חַמָּה וְחָפְרָה כּוֹכְבֵי עָשׁ קִינָה עָנוּ

מִכֶּם אֶשְׁאֲלָה עֵצָה הוֹרוּנִי מָתַי סוֹדִי
עַל מִי תְּחִלָּה אֶשָּׂא בְּמַר אֵבֶל יְחִידִי
יוֹם תּוֹכָחָה וּנְאָצָה יוֹם שָׁח אַרְצָה כְּבוֹדִי
אִם עַל אֶבֶן הַרֹאשָׁה אִם עַל רֵעִי וְדוֹדִי
אִם עַל עֵדָה קְדוֹשָׁה תַּמָּה נָאוָה כְּתִרְצָה
עַתָּה גּוֹלָה נְפוּצָה נְטוּשָׁה גַּם נְתוּצָה
אֵם עַל בָּנִים רוּטָּשָׁה נָסְעוּ בְּמָרָה חָנוּ

בְּקִרְבִּי לִבִּי עָנָה בְּכוּ קְרָא בְגָרוֹן
עַל מַחֲנֶה שְׁכִינָה וְעַל לוּחוֹת וְאָרוֹן
אַיֵּה בִגְדֵי כְּהֻנָּה אַיֵּה זֶרַע אַהֲרוֹן
אַיֵּה סַמִּים וּלְבוֹנָה גַּם לְוִיִּים יָשִׁירוּן
אַיֵּה שְׁכִינָה שָׁכְנָה בֵּין שְׁפַתַּיִם לָנָה
בֵּית אֶלְקָנָה וְחַנָּה הָיָה לִבְנוֹת יַעֲנָה
שָׁמָּה קִיפּוֹז קִנְּנָה גַּם תַּנִים שָׁם יִתְּנוּ

נֶטַע נַעֲמָן הָיָה אֵיךְ קָדַר בָּא יוֹם אֵידוֹ
אֵיךְ אַח הָיָה לְדַיָּה שַׂק תָּפַר עֲלֵי גִלְדּוֹ
נָפַל בִּשְׁאֹל תַּחְתִּיָּה לֹא מָצָא עֵזֶר נֶגְדּוֹ
אֵיכָה תַּחַת כְּוִיָּה יִמַּס כַּעַס חֲמוּדוֹ
עַמִּי שְׂאוּ תַּאֲנִיָּה עַל כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה
בֵּין הָעַמִּים בְּזוּיָה וְעַל הַר הַמּוֹרִיָּה
הָיָה חָרְבָּה וּשְׁאִיָּה שָׁם צִפּוֹרִים קִנְנוּ

צִוְחַת יְרוּשָׁלַיִם עַד שְׁחָקִים הִגִּיעָה
עַד אָן יוֹשֵׁב שָׁמַיִם אֶהְיֶה בְּטִיט טְבוּעָה
עַד רָפוּ כֹּל בִּרְכַּיִם לֹא עָמְדוּ עַד אַגִּיעָה
רָבְצוּ בִּי צִיִּים אִיִּים וּבִי לִילִית הִרְגִּיעָה
הֶחֱרִיבוּנִי לְבָאִים בְּיוֹם זֶה פַעֲמַיִם
עַל זֹאת שׁוֹמּוּ שָׁמַיִם תַּחְתִּיִּים גַּם שְׁנִיִּים
וְעַיִן תִּזַּל מַיִם כֹּל שׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתֵנוּ

וְקוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים
רָחֵל מְבַכָּה תִּדְמַע עַל בָּנִים בְּיַד צָרִים
בְּיַד דּוּמָה וּמִשְׁמָע בַּכְּבָלִים אֲסוּרִים
מֵהַר פָּארָן הוֹפִיעַ וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים
בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים אֵיכָה יָשְׁבוּ בַּיְּעָרִים
בֵּין עֲדַת הַדְּבוֹרִים עַד הָיוּ כִּיקַר כָּרִים
זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים וְזֶה נִצַּב בִּימִינוֹ

רָנִּי שִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא אֵלַיִךְ
אֶבְנֶה לָךְ שַׁפְרִיר חֶבְיוֹן אַאֲרִיךְ מֵיתָרַיִךְ
קּומִי הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּן אָנֹכִי אֱלֹהַיִךְ
מִנְעִי רַגְלֵךְ מֵרִפְיוֹן אוֹרִי יִזְרַח עָלַיִךְ
אֶסְלַח לַעֲוֹנֵיכִי אֶרְפָּא תַּחֲלוּאָיְכִי
אֶפְדֶּה מִצַּר חַיַּיְכִי אֲחַדֵּשׁ נְעוּרַיְכִי
שָׂשׂוֹן וְצָהֲלָה עִרְכִי צַדִּיקִים בִּי רָנְנוּ – 

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו- למי אבכה

http://web.nli.org.il/sites/nlis/he/Song/Pages/song.aspx?songid=515#2,20,1579,9

מתוך אתר פיוט

למי אבכה

לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים
וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן
לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן
אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים
אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן
וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱלֹהִים
וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן
וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה
וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן
וְסוֹד תּוֹרָה הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים
וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן
לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל
בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן
וּמַר אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד
וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן
וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן
וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן – 

ע

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

http://www.daat.ac.il/daat/toshba/minhagim/mar3.htm

כ. תשעה-באב

1. בכל תשעת הימים נוהגים איסור לגבי אכילת בשר ושתיית יין, ואילו תספורת אסורה כל שלושת השבועות. 

שבת-חזון נקראת "שבת-איכה". יש נוהגים איסור רחיצה בשבת זו וגם אין אוכלים בה בשר טרי כי אם בשר משומר. 

2. בסעודה המפסקת יושבים על הארץ, ליד פתח הבית. נוהגים לאכול תבשיל עדשים, וביצים שלוקות טבולות במעט אפר ומלח, זכר לחורבן וסימן לאבלות. 

3. בבית-הכנסת יושבים על הארץ, על גבי מחצלות. לפני תפילת ערבית אומרים קינות רבות ואחריה קוראים מגילת איכה. החזן מודיע בקול בוכים, כמה שנים עברו מאז חורבן בית קודשנו ותפארתנו. סימן לדבר נתנו: להפחית חיי"ם (68) מהשנה לספה"נ, כגון: בתשעה-באב תשכ"ה מלאו 1897 שנים לחורבן הבית (1897 = 68 – 1965). ויש הנוהגים להפחית 70 שנה מספירת הנוצרים (בתשכ"ה – 1895 שנים לחורבן). 

4. בליל תשעה-באב נוהגים לישון על הרצפה וכן נוהגים לשים אבן או אבנים תחת הכר. 

5. בתפילת שחרית מרבים באמירת קינות (בהן מזכירים גם את גירוש ספרד) בעלות מנגינות רבות ושונות. נוהגים לתרגם את הפטרת "אסוף אסיפם" (ירמיה ח). בתרגום זה משולבות אגדות רבות מאגדות החורבן. 

6. הופכים את ה"לבוש" של ספר-התורה ומעמידים אותו על גבי ספסל או שולחן, ולא ע"ג התיבה הרגילה. 

7. לאחר תפילת שחרית, הנמשכת כארבע וחצי שעות ומסתיימת בערך בשעה אחת עשרה, קוראים את ספר איוב,מתחילתו ועד סופו. בתפילת מנחה שוב יושבים על גבי הספסלים. מפטירים בה ב"שובה ישראל" (הושע יד). 

8. נהגו להבטל ממלאכה בתשעה-באב ובפורים, כי העובד בהם לא יראה ברכה מעבודתו. הפתגם אומר: "כספי איכה (תשעה-באב) וכספי מי כמוך (פורים, שבשבת זכור קוראים "מי כמוך" לריה"ל) אין בהם סימן ברכה". 

9. גם הנשים יושבות אגודות אגודות, ואחת מהן או אחד השכנים קורא להן קינות בערבית, והן בוכות ומספידות על חורבן הבית ועל הגלות המר והנמהר. 

10. רבים נוהגים לאכול דייסת חטים במוצאי צום תשעה-באב וגם במוצאי שאר התעניות. 

11. עקרות הבית נוהגות לסייד את הבית, או לפחות חלק ממנו, לכבוד שבת-נחמו.

http://www.morocco-israel.com/index.php/component/allvideoshare/video/latest/ddew.html

קינות לתשעה באב מאת רפאל אלפסי בן המשורר והפייטן רבי משה אלפסי זצ"ל

קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו

Tisha BeAv תשעה באב – Megillat Eicha מגילת איכה – nz"y Ribi Meir 'Atia s"t

http://lolclassic.com/?w=eYKeaB5kU4g&title=tisha-beav-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%91–megillat-eicha-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%94–nzy-ribi-meir-atia-st

פיוט בליל זה יבכיון החזן משה חבושה קינות לתשעה באב.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר