קינות לתשעה באב – נוסח מרוקו-קצצא עלא כלייאן למקדש קינה על חורבן בית המקדש
מתוך ספרו ל יעקב לסרי
הישרה היהודית העממית במרוקו
קצצא עלא כלייאן למקדש
קינה על חורבן בית המקדש
אידא זית נכתב הממי, מא יקדרני לא כאגט וואלא חבר
אם אבוא לרשום צרותי, לא יספיק לא דיו ולא ניירות
ווידא נזית אנעידו בפממי, מא אילו קייאצ וואלא עבאר
ואם אותם אספר בפי, אין לא משקלות ולא מידות
בעד ממא טול ייאמי, נבקא נעיד פי האד לכבאר
וכל עוד יאריכו ימי, אוסיף ואגיד באלה הבשורות
חין נתפככר המומי, ווזמיע כול מא זרא לקאוומי
כאשר אזכור דאגותי, וכל מה שאירע לעמי משוטני
ימראר עלייא טעאמי
יומררו עלי מזונותי
עיני בדדמעא נעמי, נבכי אומא נוזזד אצצבר
עיני בדמעות תתעוור, אבכה ואלא אכין נחמותי
נדרו ייא נאס פי חאלי, וותערפו סאיין זרא בייא
הביטו בני אנוש על רוע מצבי, ותדעו מה נגזר ולי קרה
וואס האגדא כונת פי אוולי, ללי כונת ראייס לענאייא
האומנם כך הייתי בימי קאשיתי, מאוד מכובד ולקאשי עטרה
תבדדל פי ננדרא כייאלו ודאר אזזמאן עלייא,ובית קודש לעאלי
מראה דמותי השתנה, הזמן עלי סובב, ובית מקדש הדרי
סאר כאלי וואנא מזלי, מסא מכאני אומאלי
לעיי חורבות היה ואני גולה, אבדה אדמתי נבזז אוצרי
מאתו חבאבי מעא אהלי קלבי בלהמום נדבבר
נעטבחו אהובי עם קרובי, ולבי בעוגמות מרורי
כרזו וונדרו ייא כוואני, סקסיוואס דאז פי דדונייא
צאו והביטו, אחי, ושאלו מה נתרחש בעולם
סי חדד מא דאק ניראני, והווא פהאד שוויא
איש לא טעם אש שריפתי, וכמוני זוהר אורי הועם
ובאס ננסא אנא גבני, יעדרני פהאד אררזייא
ואיכה אשכח אני חרפתי, ויבין תקוותי וגודלם
נאר האד להממ כוואתני, חתתא ללי תצווטו מצארני
רשפי הצרה הזאת צרבני, עד שאוכלו מעי
תהרראת בדמעא עיני, וסעדי כחאל כיף לחבר
נשחקה בדמעה עיני, ואושרי הושחר כמו דיו בלי די
ייא חצרא מן חין כוננא, פי עבאדת אללאה מסגגמין
חלפו הזמנים כאשר היינו בעבודת האל מאוד ישרים
כאן נאוור אללאה עלינא ווקלובנא ביה מסתאמנין
הדר השכינה נחו עלינו, ובו לבותינו בטוחים
לארד תרעעדת מננא, וחתתא עלא לומאם חאכמין
רעדה הארץ מפנינו, ואף על אומים היינו למושלים
וליום נחכמנא עלא דנובנא, לעביד סארו יחכמו פינא
והיום נשלטנו מפני חטאינו, וכבר עבדים רודים בנו
ייתמללגו עלינא וויעאיירו זמיענא
יתלוצצו עלינו ויבוזו לקהלנו ההוללים
חתתא ללי מראררת חייאתנא, מן כתרת למות ולקבר
חיינו הפכו לרוש ומרורים, ומה רבו קברות חללים
המום כתאר לינא עמלו, ווסקאוונא כאס דדופלא
תוגות רבות גרמו לנו, והשקונו כוס תרעלה
כול יום כא יקולו לינא, כרזו ייא ססלעא דלילא
כל יום שאגו לעברנו, צאו מזה כמו סחורה זולה
וועלא אוזהנא כא ידלפו, בזמיע כול מאהי חסלא
על פנינו בחוצפה ירקו, בכל מקום ופינה אומללה
אללי יחבבו מננא יקתלו ווללי חבבו יסנסלו
אשר להורג הרגו, ואשר לאזיקים כבלו
ווללי חבבו יכבבלו
ואשר חפצו, בשרשרת קשרו ולא חמלו
ווזמיע ליהודי ינעלו, יזיבוה ירפד לעבאר
וכל יהודי גידפו ולנשיאת משאות הובילו
צצננתו אהל קצייתנא, מיילו אודניכום שמעו
הקשיבו אנשי יודעי עלילתנו, הטו אוזניכם ושימעו
אמא קאסאוו אזדודנא, וואמא מן אהמום הומא סבעו
מה סבלו אבותינו, וכמה נהי וצער שבעו
וואמא רפדו מן גבינא, וואמא נכלעו וואמא בזעו
לעז בוז וחרפה ספגו, עד כמה םחדו, נחרדו ולא ענו
חין כתרו דנובאתנא וזא לעדו לבלאדנא
כאשר נתרבו פשעינו והגיע הצורר לארצנו
בלא רחמא וובלא מחננא
בלא רחמים ובלא חמלה לכלותנו
מא זברו חתתא מעאוונא, לא סנידא וואלא מדבבאר
לא מצאנו שום עזרה, ולא סומך במר קולנו
עמדא מא קאסא קלבהום, ומא חמלו וואמא צברו
אויה מה טרחלבם, מה נשאו ומה סבלו ועייפו
חין זאוו גאיירין עליהום, כיף טיור ססמא יטירו
כאשר באו הציפו אותם, כלהקות עוף שמים עפו
כיף אננחל דארו ביהום, וועלא בלדאנהום חסרו
כמו נחילי דבורים סובבים, ועריהם בטבעת הקיפו
סאיין רדד רבבי עליהום, דכלו לעדייאן לבלאדהום
כך גזר האל עליהם, וחדרו הצוררים לארצם
פיסאע טאחת ייאמהום, בסיוף מסלולא פידיהום
מהר נפל כוכב תפארתם, וחרב האויב שלופה בידם
כל וואחר וסאיין אזבר
כל אחד איך נמצו, ולאן נעלם
יום כאנו פדיכ לחוסרא, וותקווא זזוע עליהום
ביום בו נקלעו למכאובם, והרעב עליהם התעצם, למגרם
חתתא טבכו אננסא פלקדרא, דבחו אולאדהום ווכלוהום
נשותיהם בסירים בישלו, טבחו בניהם ואכלו בשרם
מאתו מננהום לכתרא, גיר אזזוע ווחדו פננאהום
מתו ונהרגו אין ספור, והרעב לבדו הדבירם
וומאתו סערא בסערא, במות זזוע למאררא
הכריעם מותם טיפין טיפין, תשושים נפלו ברעב המר
ווקתל בססיף מות וואערא, וולעדו וואקף בררא
הרג החרב הוא מוות איום, והאויב עומד וצר
גאלס בססיף כא יהבבר
יושב בזעם, וזומם על העם הנבחר
ראוו אולאדהום וובנאתהום, בכתרת אזזוע ייתגאשאוו
ראו בניהם ובנותם, מרוב רעב תמו לגווע
כא ייתבאכאוו קדדאמהום, מא קדרוסי ייתמססאוו
בבכי תמרורים לפניהם, לא יכלו לקום ןלפסוע
מא צאבו מא ייעטיוו ליהום, לא יפטרו וואלא ייתעססאוו
לא מצאו מה יתנו להם, לא אוכל ביום ולא סעודה לשבת
ראוו סללא יקדרו פיהום, כא ייבייאדו עיניהום
לא יכלו להוסיף הביט בפניהם, כי הלבינו עיניהם
כא ייתתנפאכו כרוסהום, בלזזוע נסחקו רוואחהום
בטניהם כנאד התנפחו, מתחלואי הרעב נפחו נשמותיהם
עמדא מא ראוו מן עתבאר
אויה, כי ממאוד כבדו מוראותיהם
מנאיין זאוו וולחקו, למדינת סלאם לעדייאן
כאשר התוקפים באו הגיעו, לארץ השלום פרצו ועלו
ומא חננו וואלא ספקו, לא מן אננסא וואלא מן אצבייאן
לא חננו ולא חמלו, על נשים ועל טף לא ריחמו ולא חמלו
כבאר לקייאד נדקו, רבטהום מתל ודייאן
גדולי הנשיאים בלשונם הביעו, ואותם כתיישים כבלו
סי מננהום בססיף סקקו, וסי מננהום פלכסבא עללקו
רבים מצהם בחרב ביקעו, ורבים בעמוד הקלון נתלו
וסי בנניראן חרקו, וסי בלזוע מא יסתקו
בלשונות האש רבים שרפו, ורבים ברעב נספו וכלו
וסי בקלבהום כא יינזבר
ורבים בלבבות תשושים נפלו