רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה-מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו
אֲשׁוֹרֵר שִׁירָה לִכְבוֹד הַתּוֹרָה מִפָּז יְקָרָה זַכָּה וּבָרָה
אין בית בישראל שלא מכיר את הפיוט הנשגב והמרטיט אותו חיבר הגאון הצדיק רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק״ל – ראב״ד מקנס שבמרוקו, וממקימי עולם התורה הספרדי בארץ ישראל.
תורה לשמה
מטבע הדברים, העיסוק הרב בצרכי הכלל נטל מרבינו שעות רבות והתפרס על פני כל סדר יומו. בכל זאת, לא וויתר רבינו על מסכת התעלותו האישית. גם כאשר היה עסוק במשך מרבית יומו בצרכי הכלל, הקפיד להקדיש זמן מיוחד מדי יום ביומו בכדי להמשיך לעלות ולהתעלות, לעבוד את בוראו באהבה וביראה על פי מושגיו המרוממים.
דוגמה לכך היא המעשה הבא, אותו סיפר רבי משה אסייג, מתלמידיו הבולטים של רבינו:
ביום מן הימים הגיעו אל רבינו שני תלמידי חכמים מחשובי מקנס, וביקשו להיוועץ בו בדבר הלכה. את הדלת פתחה הרבנית שהבהירה להם כי הרב מסתגר בחדרו, ועל פי הוראתו אין להפריע לו במהלך השעה הקרובה.
המתינו אפוא תלמידי החכמים מחוץ לחדרו של רבינו. מקץ שעה בדיוק נפתחה הדלת ורבינו יצא מחדרו.
כאשר הבחין בממתינים לו, התנצל על העיכוב והסביר: "במשך היום כולו אני טרוד בענייני בית הדין והקהילה. אמנם זוכה אני ללמוד תוך כדי כך, אבל אחרי הכל הלא אני מקבל משכורת על כך. מתי אפוא אקדיש זמן ללימוד לשם שמים? לפיכך קבעתי לעצמי שעה בכל יום בה אסתגר בחדרי ואלמד אך ורק לשם שמים, ביני ובין קוני בלבד״.
חכמת נשים בנתה ביתה
תקופתו של רבינו כראב״ד מקנס התאפיינה במשקל שנתן לנשות הקהילה. משכבר הימים התחנכו הבנות לצד אימהותיהן כדרך ישראל סבא, וספגו יראת שמים ועיקרי הלכה מהדוגמה האישית שראו בבית.
עד זמנו של רבינו לא היה מקובל להתקין בבתי הכנסת במרוקו ׳עזרת נשים׳. הנהגה זו נבעה ממידת הצניעות המופלגת בה נהגו נשות מרוקו, שכמעט ולא יצאו מפתח ביתן מלבד לצרכים דחופים וממילא אף מבית הכנסת הדירו רגליהן. רבינו סבר כי הנהגה זו נאה הייתה לדורות קודמים, אך יוצרת קושי בדור הזה. לפי הבנתו, השייכות לבית הכנסת היא בעלת חשיבות החורגת מעבר לסדרי התפילה ומהווה את הבסיס לעולמן הרוחני של הנשים, שכן מלבד התפילות הייתה כאן הזדמנות להרעיף עליהן דברי תורה ויראת שמים בדרשות הרבות שנשא.
הואיל וכך, גמר רבינו אומר בליבו להקים ׳עזרת נשים׳. כאשר בנה בית הכנסת משל עצמו במלאח החדש הפקיד את אחותו הצדקת, מרת אסתר אלכרייף, להיות האחראית על חדר נוסף ומרווח שנבנה עבור הנשים הפוקדות את בית הכנסת.
הייתה זו ׳עזרת הנשים׳ הראשונה במקנס ואולי אף במרוקו כולה. התקבצו בה נשים במספרים הולכים וגדלים שהגיעו לבית הכנסת, בכדי לשאוב מלא חופניים של יראת שמים מהתפילות עצמן ומדרשותיו של רבינו. בדרשותיו, היה רבינו פונה אל הנשים ישירות ומעורר אותן על חלקה ואחריותה של האשה היהודיה בשמירה על קדושת וטהרת הבית היהודי, ועל חובת חינוך הילדים המוטלת על האימהות.
טהרת המשפחה
באופן מיוחד התמסר רבינו להקמת מקוואות טהרה. כל אימת שהגיעה לאזניו שמועה על מקום בו עדיין לא הוקם מקווה טהרה, לא נח ולא שקט עד שהביא את המצב לידי פתרון מניח את הדעת. במקרים רבים גייס בכוחות עצמו את מלא הסכום שנדרש לכך. רבינו הקפיד על כך שלצד הידורם ההלכתי של המקוואות, גם יהיו נאים ומתוקנים במישור הגשמי.
כה גדולה הייתה שמחתו של רבינו על כל מקווה טהרה חדש שנחנך, עד שהורה כי מאורע כזה מצדיק עריכת סעודת מצווה. כאשר נודע לו כי בשכונת ׳שוק אל ארבע׳ הושלמה בנייתו של מקווה מפואר שהוקם בסיועו, הורה לערוך סעודה גדולה ומפוארת בדומה לזו הנערכת בעת הכנסת ספר תורה או סיום מסכת. זו הייתה אחת השיטות הפיקחיות בהן נקט, על מנת לייקר את ערכה של מצוות טהרת המשפחה בעיני הציבור הרחב. בסעודה זו השתתף רבינו בעצמו, ואף נשא בה דרשה ארוכה בה הפליג בחשיבות טהרתו של הבית היהודי.
על החשיבות הרבה אשר ייחס רבינו לכל פעולה בנוגע לקידום השמירה על טהרת המשפחה, יכולים אנו ללמוד מתוך החלטה שקיבל לגבי בעיה שהונחה לפתחו. היה זה בתקופה בה התגורר בארץ ישראל, כאשר הוזמן לשאת דברים בכינוס בשכונת עמישב בפתח תקוה למען חיזוק טהרת המשפחה. רבינו הביע את הסכמתו להשתתף באירוע, אולם כאשר התקרב התאריך המיועד, התברר לו כי באותו יום נועד להתקיים אירוע נוסף – אירוסי נכדתו היקרה, בת לבתו. מה עושים?
רבינו הודיע לנכדתו, כי לצערו לא יוכל להשתתף בשמחתה מחמת חשיבות חיזוק חומות הטהרה. החלטה זו הייתה קשה לחלק מבני המשפחה. ״אפשר לשלוח רב אחר״, אמרו, ״אולם לשמחה המשפחתית אין לנו סבא אחר!״
אך רבנו עמד על שלו. ״מצווה בו יותר מבשלוחו״, השיב להם. ״לשמחה נוכל להגיע גם מאוחר יותר״.
אל השמחה המשפחתית הגיע רבינו בסופו של דבר בשעת לילה מאוחרת, לאחר שכל האורחים כבר עזבו. אולם נהרה עילאית שפוכה הייתה על פניו. ״זיכוי הרבים הוא הדבר המשמח ביותר!״ אמר. ״זאת הסגולה הטובה ביותר לקיומו של קשר האירוסין שנקשר הערב!״
רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה–מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו
עמוד 125
La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh Toledano-Meknes- Rabbi Yaacov Toledano«L’héritage de l’âge d’or du judaïsme espagnol.
Les élèves du beth hamidrach ont été très marqués par la personnalité et le niveau de Rabbi ‘Hayim Messas. Il faisait régulièrement la prière de l’après-midi au beth hamidrach avec les élèves et sa prière était en soi toute une leçon. Il livrait aussi aux élèves, chaque jour, des paroles de moussar qui, venant d’un cœur pur, leur allaient droit au coeur. Rabbi Baroukh buvait avidement chacune de ses paroles et il adopta des usages de piété qui lui étaient particuliers ainsi que sa façon intègre d'accomplir les mitsvoth. Plus tard, suivant l’exemple de son maître, il allait faire preuve d’un sens de responsabilité exceptionnel envers chacun de ses frères.
Dans sa préface à l’ouvrage de Rabbi ’Hayim Messas, édité après sa mort par son fils Rabbi Yossef, Rabbi Baroukh évoque les paroles de moussar entendues de son grand maître comme étant si puissantes que « lui et ses camarades en avaient les larmes aux yeux et que toutes les vanités de ce monde perdaient de leur attrait ».
Une des coutumes particulières que Rabbi Baroukh apprit de son grand maître était celle de se lever au milieu de la nuit pour dire le tikoun ‘hatsoth. Chaque nuit, depuis sa jeunesse et jusqu’à la fin de ses jours en Erets Israël, Rabbi Baroukh se levait et disait, assis par terre, le tikoun ‘hatsoth avec une grande ferveur. C’était un spectacle saisissant que de le voir pleurer l’exil de la Chekhina et l’exil d’Israël, face au Maître du monde. Celui qui avait la chance de se trouver à proximité, dans ces moments-là, était imprégné de sainteté et purifié, avec un regain de forces pour servir HaChem.
Notons aussi qu’il reçut, plus tard dans sa vie, une initiation à la kabbala, mais qu’il n’en faisait pas état et n’aimait pas en parler. Nous savons cependant qu’il a étudié Torath haSod auprès du Grand Rabbin, le kabbaliste Rabbi Yossef Elkouby, mais cette étude se déroulait non pas dans un lieu public, mais très discrètement dans un grenier.
Bien entendu, là aussi, ses proches savaient qu’il avait mis le meilleur de lui même pour boire à la source de ce grand maître et qu’il s’était surpassé en la matière. Le Zohar et les écrits du Arizal lui étaient devenus familiers, mais jusqu’à la fin de ses jours, il n’en fit pas état en public.
C’est ainsi que Rabbi Baroukb passa les vingt premières années de sa vie dans la « Tente de la Tora », entièrement plongé dans l’étude et à l’écoute de maîtres remarquables. Ce fut pour l'ensemble du Maroc des années mouvementées alors que se préparaient de grands remous, des changements dramatiques dans lesquels Rabbi Baroukh sera un acteur engagé.
Mais à ce stade, tous ces bouleversements passaient au-dessus de la tête de Rabbi Baroukh, protégé qu’il était, dans son « Arche de Noé », derrière les murs du mellah, car il s'adonnait à la construction de son monde spirituel.
Plus tard, il apparaîtra clairement que ce sont ces années où il a pu « séjourner dans la Maison de D. » sans la moindre perturbation, qui l’ont pourvu des forces d’âme nécessaires pour être un rocher inébranlable face à toutes les vagues avec lesquelles il devait se confronter tout le reste de sa vie.
La vie et l'impact de Rabbi Refael Baroukh Toledano–Meknes- Rabbi Yaacov Toledano«L’héritage de l’âge d’or du judaïsme espagnol.
Page 58