מאחורי הקוראן

חי בר-זאב

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

כשמוחמד מתחנן ממורו שיתיר לו לומר לערביי מכה דברי מוסר רכים יותר, כדי שייפלו

על אזניים קשובות. מורו מסרב:

״אין לשנות את דברי אלוקים, וכבר הגיעוך קורות השליחים״(שם).

[1] במקורות מאוחרים יותר מספרים על נסים ונפלאות שעשה מוחמד. הקוראן לא מזכיר מהניסים האלה כלום: להפך, הוא מכחיש אותם (קוראן י, כ! יג, ז! יג, בז: כ, קלג: כא, ה: כח, מח_; כו, קפז: כח, נ: יז, צ-צה). הקוראן מזכיר רק שלושה סוגי אותות ומופתים: הטבע הנפלא שמעיד על בורא עולם (ו, צה-צט ועוד כהנה הרבה); האותות שעשה משה במצרים, בים סוף ובמדבר: האותות שעשו שאר הנביאים.

כדי לחזק את דבריו מספר המורה למוחמד איך אברהם הושלך לכבשן האש ויצא בשלום: ״הוא [אברהם] אמר לבני עמו: עבדו את אלוקים והיו יראים אותו… בני עמו לא השיבו דבר, ורק זאת אמרו: הרגוהו או שרפוהו. ואולם אלוקים הצילו מן האש, ובזאת צפונים אותות לאשר יאמינו״.¹²⁰

הוא גם מספר לו את הסיפור הנפלא הכתוב בספר דניאל, שקרה למעלה מאלף שנה לפני מוחמד:

״מוות לבעלי תעלת-האש רבת הדלק בעודם יושבים סביבה, הזינו עיניהם באשר עוללו למאמינים. הם נטרו להם איבה רק על כי האמינו באלוקים האדיר והמהולל, אשר לו מלכות השמים והארץ״(פה, ד-ט).

בספר דניאל אכן מסופר איך שלושה יהודים הושלכו לכבשן האש לאחר שלא רצו להשתחוות לצלמו של המלך נבוכדנצר. נס נעשה להם ויצאו ללא פגע, ואלה שהשליכו אותם לאש נשרפו בעצמם. סיפור זה היה מפורסם מאוד במזרח התיכון, שהרי הוא רשום בתנ״ך; ונבוכדנצר גם פרסם את הפלא על־ידי שילוח מכתבים לכל האומות.

מוחמד מזביר רק את נביאי ישראל

הקוראן חוזר רבות על כך, ששליחות מוחמד נועדה רק להביא את המסר של משה ושאר נביאי ישראל:

״לא צוותי [ממורי] לעבוד כי אם את ריבון העיר הזאת [מכה]… ולהשמיע את הקוראן… תגיד: רק מן המזהירים אני״; ״גילינו לך [דברי נבואה] כשם שגילינו לנח ולנביאים אחריו. וגילינו לאברהם ולישמעאל וליצחק וליעקב ולשבטים ולישו. ולאיוב וליונה ולאהרן ולשלמה. לדוד נתנו את ה׳זַבּוּר׳ [ספר תהלים]. מלבדם שלחנו שליחים אשר כבר סיפרנו לך עליהם ושליחים אשר לא סיפרנו לך עליהם. ועם משה דיבר אלוקים פנים אל פנים.אלה שליחים אשר נשלחו להיות מבשרים ומזהירים, למען לא תהיה לאנשים טענה כנגד אלוקים לאחר בוא השליחים״

הערת המחבר : אם מורו הראשון היה יהודי כמו שהסברנו, נוספה תוספת זו – לקרוא את ישו הנוצרי בין הנביאים – כעבור זמן על־ידי לבלרי עות׳מאן

מוחמר אומר, שציוו לו להשתייך למוסלמים: ״צווויתי להיות במוסלמים״(כז, צא).

באומרו ׳מוסלמים׳ כוונתו לאלה, שחיים בכל כוחם ולבם באמונה בבורא עולם ומתנהגים לפי רצונו. ביטוי זה הוא קרוב לביטוי ״האנשים האלה שלמים הם אתנו״. כיוון שמוחמד לא מכיר מוסר אחר מלבד זה של היהדות ־ לפחות כל זמן שהותו במכה – יש על כן לפרש את דבריו כי צווה להתנהג על־פי מוסרם של היהודים.

מיהו ה׳קול׳ המצווה את מוחמדו

בקוראן שבים ונשנים פעמים רבות פועלי ציווי: אמור, הזהר, ענה וכדומה. מהם משתמע, כי מאן דהו פוקד על מוחמד לדרוש לאנשים או לענות להם כהנה וכהנה. הבה נשאל: מי עומד מאחוריו ומשנן לו את הדיבורים הללו? המסורת המוסלמית גורסת שהמצווה הוא המלאך גבריאל. לדבריה, בחלום או בהקיץ, בלילה או ביום, באמצע ויכוח עם אנשים, מוחמד רואה או שומע מלאך, המתגלה אליו ומצווהו לומר את אשר אמר. כל הכתוב בקוראן מצחף עות׳מאן הורד מן השמים בצורה כזאת כדברי אלוקים חיים.

המסורת הזאת מפתיעה. אין הרבה כתבים בעולם שמובא בהם שמלאך בא ומצווה לקרוא, לכתוב או לדרוש. אם אומנם נכונה המסורת המוסלמית בעניין זה, מדוע לא ציין הקוראן בפירוש כי מלאך בא ומצווהו? כאשר החומש מביא את דברי ה׳ אל משה – למעלה ממאה פעמים – היא כותבת בפירוש: ״ויאמר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל…״; כשדיבר השם אל יהושע, מוזכר הדבר בצורה ברורה: ״ויהי אחרי מות משה עבד השם ויאמר השם אל יהושע בן נון״; אל הנביא שמואל: ״ויאמר השם אל שמואל…״; אל הנביא גד: ״ודבר השם היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמור״. וכך לשון התנ״ך מאות פעמים. לעומת זאת לא מוצאים בקוראן ביטוי כמו ״אללה, או המלאך גבריאל, אומר למוחמד: דבר אל הערבים, בני ישמעאל…״ וכדומה. סביר יותר לומר שהדובר הוא אדם בשר ודם, ואדם זה, או חבר שלו, כותבים את הדברים לזיכרון.

הורדת הקוראן ומסע הלילה

המסורת המוסלמית מספרת, שבאחד מלילות חודש הרמדאן שנת 610, בהיות מוחמד במערה ליד מכה, בא אליו המלאך גבריאל והראה לו אריג שעליו היו כתובים פסוקים. יש הגורסים כי באותה ההזדמנות הראה המלאך את כל תוכן הקוראן ואת כל מה שאמר וציווה עד יום מותו. לפי המסורת, הותירה הסוסה את עקבות פרסותיה…….

עוד מספרת המסורת המוסלמית, שבאחד הלילות לאחר ההתגלות הראשונה טס מוחמד ־ במציאות או בחלום – ממכה לירושלים רכוב על גבי סוסה מעופפת, אל־בוראק, בליווי המלאך גבריאל אל הר הבית בירושלים. משם המשיכה הסוסה את מעופה לשבעת הרקיעים השמימיים. שם פגש מוחמד את אברהם, את משה ונביאים נוספים, וגם את ישו הנוצרי; ואז קיבל מוחמד את האסלאם – הדת החדשה, האחרונה והמושלמת אחרי היהדות, שהביא משה, ואחרי הנצרות, שהביא ישו. לדעת חלק מן המוסלמים, מאותו ליל מסעו של מוחמד לשמים בטלה היהדות. יהודים, שלא מכירים במוחמד כנביא ובאסלאם כדת שמימית, איבדו את זכותם על ארץ אבותיהם, ארץ־ישראל. שני הסיפורים הללו – מפגשו של מוחמד עם המלאך גבריאל ומסעו הלילי לירושלים ולשמים ־ משמשים אבני יסוד במסורת המוסלמית. הילדים המוסלמים גדלים על ברכיהם, ובמידה רבה מעצבים את הרקע הדתי שלהם ליצירת זיקה עצומה לדת המוסלמית.

עולמו של הנביא מוחמד

חברה ודת על פי החדית'

מתוך אוסף המסורות של אל-בוח'ארי

ערך ותרגם עמנואל קופלביץ

העורך המתרגם, עמנואל קופלביץ, כיהן שנים רבות כמנהל מערכת החינוך הערבית בישראל. הוא היה מרצה לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, ומרצה לחינוך במכללה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים. הוא נודע כמתרגם של ספרי יסוד מערבית, ושל מחקרים על תולדות האסלאם מלשונות אירופה.

אנתולוגיה זו כוללת מבחר מגוון מתוך ספרית החדית׳ הערבית־אסלאמית.

ספרות החדית' היא מכלול עצום ורב של אמרות וסיפורי מעשה המיוחסים במסורת האסלאמית לנביא מוחמד. מסורות החדית׳ מהוות מקור מרכזי להלכה האסלאמית ולהנחיה למוסלמים בהתנהגותם בתחום הדת ובחיי החברה. תחילה הן הילכו כתורה שבעל־פה, אחרי כן הועלו על הכתב וכעבור כמאתיים שנה אחרי מות הנביא הן נאספו בקבצים.

אוסף החדיתיים היוקרתי ביותר הוא"אל־צחיח" של אל־בוחיארי. מתוכו בחר המתרגם 386 קטעים, תרגם וערך אותם לפי נושאים. בהצסרפותם הם נותנים תמונה מקפת של חיי הערבים, במאות הראשונות של האסלאם, בכל תחומי החיים הדתיים והחברתיים. במבואו המקיף סוקר המתרגם את התהוותו של החדית׳ ואת מקומו במסורת המוסלמית ובחקר תולדות האסלאם. פרק מיוחד הוקדש לקשרים שבין החדית׳ ובין התורה שבעל־פה היהודית.
מחבר הקובץ, מוחמד אבן אסמאעיל אל־בוח׳ארי, נולד בעיר בוח'ארה בשנת 810 לסה״נ. אחרי עלייה לרגל למכה הוא נדד ברחבי עולם האסלאם כדי לשמוע חדית׳ים מפי מוסריהם. הוא בדק ומיין עשרות־אלפי חדית׳ים, ובעבודה של 16 שנים כינס אותם בספרו. הוא חי כל ימיו בבוח'ארה ובנישאפור, ונפטר בשנת 870.

4 – حنة ياحنة يامعطرة بروايح الجنة جيني في السيرة والسنــة لـي هـبل

hanna ya ahnina ya amaâtra bi arwayeh el djanna djini fi essira wa essana liya Ah'bal

ô henné, henné parfumée par l’odeur du paradis tu es dans mes pensées et l'attente est dure pour moi

5 – خرجت فـي نصـاف الـيالـي وطلـبت معبودي قلت يـاربـي اجمع شملي مع شمل محبوبي

Akhredjt fi anssef elyali wa atlebt maâboudi kolt :" ya rabbi adjmaâ chamli maâ chaml mahboubi "

Je suis sortie au milieu de la nuit et j’ai prié le bon dieu en lui disant :" mon dieu faites-moi rencontrer mon bien-aimé "

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מתוך אנציקלופדית " ארזי הלבנון " על רבי שלום בוזאגלו.

גברא רבא יקירא. דמגליא כל טמירא. עמיה שרי נהורא. כל מלתא רבתא לגבי דידיה זעירא. בדרישה ובחקירה. מפלפל בסברא. בקי בכל סתרי התורה. נכנס בעובי התקרה וליה יש ברירה. לברור אוכל מתוך הפסולת כחמה ברה. תקן אזנים לתורה. והגיד ספר הזוהר שחיבר הרשב"י בוצינא דנהורא. על הגהות האר"י שבחבורה. שמסר לכבור הרב חיים ויטאל ערוכה בכל ושמורה. לחסיד המכשלה מתוך עם יפה וברה. ולהעמיד הדת על תלה כדמעיקרא. ה"ה הרב המובהק החכם השלם המקובל האלוקי כבו הרב שלום בוזאגלו נר"ו – לשון ההקדמה להקדמתו לזוהר שנדפסה שמהדורות רבות.

רבי שלום בוזאגלו היה אחד המקובלים הפוריים ביותר שקמו לעם ישראל. ספרים רבים חיבר בשטח הקבלה ולמרות זאת פרטים מעטים ידועים לנו אודות תולדותיו. שנת לידתו אינה ידועה אבל בערך בשנת ת"ע – 1710, כך גם עיר הולדתו.

אולם ניתן לשער שנולד בעיר מראכש אשר במרוקו, משום שאת רבותיו בקבלה הוא מציין בהקדמתו לפירושיו והללו " רבי אברהם אזולאי, רבי יעקב פינטו, רבי ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה – היו מהעיר הנ"ל – מראכש. כמו כן למד אצל הגאון הקדוש רבי חיים בן עטר הזקן זקנו של האור החיים.

עוד ידענו לו ששימש כאב בית דין במראכש ומשום רדיפות שנרדף על ידי מלך מולאי איסמעיל ושר צבא חילו עבר ללונדון. כאן נפגש עם הדרי"ם מארץ ישראל וממרוקו ויחד המתיקו סוד בבית ה'\ כפי שכותב הוא " החכם השלם כבוד הרב שלמה עמאר נר"ו שלוחא קדישא שארץ ישראל תוב"ב בעוברו דרך פה לונדריס, אמר לי קבלה בידם וכו…..

וכן כתב הוא " נשאלתי מגבר עמיתי בתורה, החכם השלם הדיין המצויין ר"מ מתיבתא דאגאדיר יע"א בעוברו מחנהו לכאן לונדון יע"א ה"ה אחד מבני עליה כבוד הרב יעקב גדליה זל"הה טעם לכוונות שבע שמות וכו….

בהיותו בלונדון נתקבל בתור דיין. הגאון רבי שלמה שלם אב בית דין אמסטרדם מתארו : " איש אלוקים קדוש " ואמר לו. גם גיסו הגאון בעל " בנין אריאל " כתב עליו תואר נדיר בזמנו " המקובל האלוקי " והגאון חיד"א בפירושו ניצוצי אורות על הזוהר הקדוש מביאו יותר משלוש מאות פעמים.

באחד הימים נזדמן רבי שלום בוזאגלו להעיר המבורג ושם נפגש עם אב בית דין הגאון רבי יהונתן אייבשיץ. היה זה באותם ימים בהם בערה אש המחלוקת בינו לבין רבי יעקב עמדין – היעב"ץ אודות הקמעות שהראשון כתב.

רבי יהונתן אייבשיץ הראה את אחד הקמעים לרבי שלום בוזאגלו ושיכנעו בדבר אמיתות הקמיע ובכך ביקשו לפרסם את צדקתו ברבים. וכן אכן נעשה. אולם בשוב רבי שלום בוזאגלו ללונדון הוא שינה את דעתו וכתב לרבי יהונתן אייבשיץ מכתב ובו מבקש ממנו שיסביר את פשר הקמיעים, שכן קלא אית ליה שהמה מכת הש"צ ימ"ש.

באחרית ימיו עלה והשתקע בצפת, ונמנה בין אדירי וארזי הלבנון דשם, הוא נודע כתור איש קדוש וטהור אשר מורם מעם, ולא נודע מקום קבורתו.

בתמונה: הגאונים חברי בית דינו של רבנו: מימין הרב משה מלכה, רבנו, הרב חיים רפאל שושנה, הרב יצחק חזן, הרב רחמים בן עמרא.

ולכשנתבונן במזמור שכתבו וחרזו חברי בית דינו לרבנו כאשר הוציא את ספרו ״מזרח שמש׳ בו הם מבטאים במקצת את אהבתם הנאמנה לרבנו, והכרתם ברוח קדשו, במעלותיו הלימודיות, ובמדותיו התרומיות, והתבטלותם אליו כתלמידים לפני רבם. ואלו דבריהם: (הדברים מרוממים למעיינים הדק היטב בדבריהם, כי כל מילה שבמזמור שקולה ומדודה וחשובה) כל בית פותח במילה רב ומסיים במילה שלום, לרמוז שהמזמור לכבוד הרב שלום.

רב עוד יוסף להשביע נפש שוקקה מתבואות שמשו

 שו״ת על ד׳ טורים סדורים ובאים מבית מדרשו

פסקים מזוקקים ומצודקים – צדק לבש וילבשו

 מיופים משופים ומנופים בנפת רוח קדשו

 ובית שמ״ש אשר בנה לר״ם במז״ל לתאוה גרסה נפשו

 עם דרושים אשר דרש שבת בשבתו וחדש בחדשו

דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ולמורשו

 וחם השמש לעורר לבבות ולחמם נפשות מנוגה נגדו ושביב אשו

לדעת מה יעשה ישראל כלפי קדושו ומרים ראשו

 אל א-להים ה׳ אבי עד שר שלום

רב פעלים מקבציאל אסף וקיבץ תורת ראשונים

 ביוזמתו הנעלה ורעיונו הנפלא דובב שפתי ישנים

 חרות בכתב ורשום בספר תורות אמת צרופים ומלובנים

 יין ישן בקנקן חדש – טועמיו לי ־ לי אומרים ועונים

 לא ברעש אך מי מנוחות לחמו נתן מימיו נאמנים

את פני מבין חכמה מלב מבין דלה דלה רב פנינים

 דברי שלום ואמת הביע בטוב טעם ודעת זקנים

דברי משה ודברי מרדכי ודברי יוסף רוזני הארץ האיתנים

 גם מקדש הציב בגבול בנימין חצי גבור שנונים

זכרה ה׳ אלהים לטובה וצו בריתך אתו החיים והשלום

ד

רב אתה וכוח גדול לך – ואיש אין בארץ

 לתאר ולספר עד כמה היה עצום ורב המרץ

 אשר השקעת בהצילך משני הטחב והשרץ

 גליוני שפוני טמוני חול צפוים היו אל קרץ

 ומי יגיד עוז רוחך בו נגשת למלטם מכליון וחרץ

 משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו כנתינתם מערץ

ידי מחוקקים עשום ויכוננום בשקידה וחרץ

 יושבי כסאות למשפט גבורים לעמוד בפרץ

רוח ה׳ דבר בם אמרי יושר נמרצו מרץ

בקש לו ה׳ איש כלבבו ויקרא לו ה׳        שלום

הערת המחבר :

תחב והשרץ – רקבון ותולעים

שפוני = חשובים (עי׳ רש״י מגילה ו.)

 קרץ = שבורים מלשון קרוץ מחומר.

 חרץ = גמור (עי׳ ישעיה י־כב,כג)

 מערץ = מלשון עריץ וחזק.

 וחרץ = וחריצות

 מרץ = מלשון עז וחזק.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

בית הכנסת בן עטר.

בית הכנסת, קדום של הנגיד, הרב שם טוב בן עטר, במלאח הקדמון וקרוב לודאי שרבי חיים בן עטר הקדמון(א) התפלל בו וכן נכדו אוהחה״ק. שם גם נקבע בית מדרשו של רבי חיים בן עטר הקדמון ושל נכדו אוהחה״ק.

בית הכנסת בן צפאת

נקרא גם בשם סלאת אולאד צאפת [ביהכנ״ס של בני משפחת בן צאפת].

ביכנ״ס קדום ע״ש הצדיק רבי דוד הלוי בן צאפת הראשון. (א) ביהכנ״ס היה ברחוב הראשי.

בית הכנסת בן צור

בית הכנסת שהיה כנראה במלאח הקדמון וקרוב לוודאי שהתפללו בו רבני משפחת בן צור עליהם סיפרנו, כרבי שלום ורבי משה בן צור (ב) ממשפחת היעב״ץ.

בית הכנסת טולידאנו

בית הכנסת ע״ש רבי חיים טולידאנו(ב) ברחוב אמזלג. שם התפלל רבי מסעוד אלנקאוה מור זקני ושם היה החזן והרב, סבי רבי עמרם אלנקאווה.

חבורת תלמידי חכמים התאספה בביכנ״ס זה, מידי יום ביומו ולמדה גמרא. אחת לשלוש שנים היו עושים סעודה רבתי לסיום לימוד התלמוד. שם היה כולל בראשות רבי מסעוד אוחיון לתלמידי חכמים סוחרים בהשתתפות סבי רבי עמרם אלנקאוה ורבי דוד בן צאפת הלוי האחרון [מורו של מו״ר אבי]. ביהכנ״ס הזה נחשב לביהכנ״ס של משפחת אלנקאוה, הענף של רבי מסעוד.

בבית הכנסת  הזה התפללו תפילת שחרית בעת הנץ החמה והוא נחשב לביכנ״ס של חסידי סאלי. שם גם למד ולימד רבי מרדכי אלנקאוה.

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי. 

ביהכנ״ס לוסקי

ביכנ״ס מפואר שנבנה ע״י סוחר עשיר תושב העיר סאלי ־ מר לוסקי – ברחוב לוסקי.

יא. ביהכנ״ס נהורי

סלאת נהורי, על שמו של רבי יהודה אנהורי. כן נקרא ביכנ״ס זה ״ספראוי״ אולי משום שהתפללו בו יהודים מהעיר סאפרו, אבה״ד רבי אפרים אלנקאוה האחרון התפלל שם עם בני משפחתו. הם קשורים למשפחת נהורי מסטרא דנוקבא [מצד האם].

כן התפלל שם רבי אברהם אלנקאוה אחיו של רבי אפרים שהוזכר כאן והוא מורו של מו״ר אבי זצ״ל. ביהכנ״ס היה ברחוב הראשי.

ע. ביהכנ"ס רשב׳יי

בבית רבי עמרם בן דיוואן. בביכנ״ס זה התפללו רק במוצאי שבת. כל ליל שישי למדו שם את הזוהר הקדוש. במוצאי שבת התכנסה כל הקהילה שם, רובם עמדו ברחבה והתפללו ערבית של מוצאי שבת וערכו הבדלה בשמחה גדולה בהנהגת רבי אברהם מויאל.

 ישיבת רבי רפאל

כפי שצוין כבר פעלה ישיבת רבי רפאל בביהכנ״ס אלנקאוה אחריו המשיך בה בנו רבי מיכאל והוא חילק אותה לשתי ישיבות, למתחילים ולמתקדמים.

כ. כולל טולידאנו

כולל בראשות רבי מסעוד אוחיון בביהכנ״ס טולידאנו לתלמידי חכמים סוחרים.

ג. ישיכת בן עטר

ישיבת רבי חיים בן עטר הקדמון ישיבה שהיתה במלאח הקדמון, בה המשיך ללמד אור החיים הקדוש. ישיבה זו היתה בבית הכנסת בן עטר של הנגיד.

ד. בית רבי עמרס בן דיוואן

כבר צוין שבחדר אחד בבית זה, היה ביהכנ״ס רשב״י. בית רבי עמרם בן דיוואן הצדיק, השד״ר מחברון שנלב״ע ונקבר בעיר ווזאן, שימש כבית להדלקת נרות לזכר הצדיק, מקום בו אנשים ביקשו בקשות שזכות הצדיק תעמוד להם. מפאת רבוי המבקרים במקום, המקום התפרסם מאד ובכל יום בבוקר ובערב היו מלמדים המוסרים שעורי תורה למבקרים. היו חולים שישנו בבית זה שבעה ימים ומדליקים נרות, כדי שזכות הצדיק תעמוד להם.

בית הכנסת מצוי בסמוך לשער אלמללאח ברחבת סימטת אלבז ( בין המללאח הישן לחדש )……

הערת המחבר : יש אומרים שרבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל גר שם תקופת מה או שאולי התארח בהיותו שד״ר בדירה זו והרושם שהותיר היה כביר והדבר מסתבר וקרוב לאמת.

Tisha BeAv תשעה באב – Megillat Eicha מגילת איכה – nz"y Ribi Meir 'Atia s"t

 בֶּכִי תַּמְרוּרִים

קינה בתבנית מעין אזורית בת תשע מחרוזות ומדריך בן שני טורים דו־צלעיים. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור.

משקל: אחת עשרה-שלוש עשרה הברות בכל טור.

כתובת: קינה לט״ב (לתשעה באב). תמרור ׳יום מאורי׳.

סימן: דוד בן חסין נר״ו.

  בֶּכִי תַּמְרוּרִים / אֶקְבַּע לְדוֹר דּוֹרִים.
אֶלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים / אֶתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים.

אֶל יוֹם זֶה נָאֶה לִסְפֹּד עַיִן תֵּרֵד מַיִם.
צָרוֹת בּוֹ נִכְפְּלוּ פְּעָמִים שׁוֹנוֹת.
5- אֶבְכֶּה אֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנָיִם
מִפְּנֵי גֵוָה תִּבְכֶּה בַּמִּסְתָּרִים

נוּדוּ סִפְדוּ עַמִּי, גּוֹלַת אֲרִיאֵל
הָהּ יוֹם בָּא אַכְזָר בְּכוֹחַ וָאֵל.
הָרַג כֹּהֲנִים לְוִיִּים יִשְׂרָאֵל.
10- זְקֵנִים נְעָרִים טַף וּבַחוּרִים.

  יוֹם הַזֶּה יוֹם עֶבְרָה חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.
מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.
מִתִּגְרַת צַר צוֹרֵר דַּרְכֵי מָוֶת.
הִרְוַנִי לַעֲנָה הִשְׁבִּיעַנִי מְרוּרִים. 

 15- דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת נָשִׁים יְקָרוֹת.
כְּחַמָּה וּלְבָנָה הָיוּ מְאִירוֹת.
בְּיָד אַכְזָרִים הָיוּ מְסוּרוֹת.
זִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָן וּבְשַׂר חֲמוֹרִים. 

2-1. בכי… שחורים: אתאבל כל חיי. בכי תמרורים: על-פי יר׳ לא, יד. 2. אלבש… שחורים: על-פי קידושין מ ע״א. 3. אל יום: על יום. עין תרד מים: מרב בכי, על-פי איכה ג, מח. 4. צרות… שנים: לפי שבט׳ באב נחרב בית ראשון וגם בית שני, על-פי ר״ה יח ע״ב. 5. אאנח… מתנים: על־פי יח׳ כא, יא. 6. מפני… במסתרים: על-פי יר׳ יג, יז. ופרש״י: ׳מפני גדולה שלכם שתתבטל ד״א מפני גאותה של מלכות שמיים שתנתן לאלילים של כשדים׳. 7. נודו ספדו: אמרו קינה והספד. אריאל: ירושלים, על-פי יש׳ כט, א. גולת אריאל: כינוי לישראל, והשוה לפיוט ׳שביה עניה׳ לרשב״ג, מחרוזת אחרונה. 8. חח… ובחורים: אוי ליום שבא האויב וטבח בישראל. אכזר: כינוי לאויב. 11. יום… חשך: יום החורבן הוא יום אסון לאומי, על־פי צפ׳ א, טו. 12. מחוץ… כמות: על-פי איכה א, כ ופרש״י ׳בתוך הבית היתה אימת שדים ומזיקים ומלאכי מות ומחוץ חרב האויב משכלת׳. 13. מתגרת צר: ממריבת האויב והתגרותו, על-פי הסליחה ׳בזכרי על משכבי׳. צר צורר: אויב מעיק ומציק, על-פי במי י, ט. דרכי מות: תגרתו מובילה לדרכי מות. 14. הרוני… מרורים: הכביד עלי עולו הקשה. 15. דמות צורות לבנות: בנות ישראל היו יפות ודומות לצורות של לבנה, על-פי ע״ז מג ע״א ור״ה כד ע״א. 16. בחמה… מאירות: השווה שה״ש ו, י. 17. זרמת… חמורים: על־פי יח׳ כג, כ.

וָתִזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה.
20- עַל עִיר רַבָּתִי עִם אֵיךְ בָּדָד יָשְׁבָה.
הָיְתָה כְעַרְעָר בָּעֲרָבָה.
עַל מִשְּׁבָתֶיהָ שָׁחֲקוּ צָרִים.

דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ צִיּוּן מִכָּל אוֹהֲבֶיהָ.
מֵאָז רָאוּהָ בָּנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ.
25- בָּאוּ בָּהּ פְּרִיצִים וְיַחְלְלוּהָ.
שַׁמְּמוּ עָלֶיהָ כָּל שָׁבִים וְעוֹבְרִים.

  חָלְפוּ עָבְרוּ הָלְכוּ יָמִים וְשָׁנִים.
קִוִּינוּ לְאוֹר עוֹד אָנוּ בְּהֶסְתֵּר פָּנִים.
מָה מִלַּיְלָה מָה מִלֵּיל שׁוֹכֵן מְעוֹנִים.
30- הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים.

זָכוּר יָהּ אַל תָּפֵר אִתָּנוּ בְּרִיתְךָ.
כַּמָּה תִּרְאֶה אוֹיְבִים מְרַקְּדִים בְּבֵיתְךָ.
אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ.
וּכְלַפֵּי מַעְלָה הֵמָּה מְטִיחִים דְּבָרִים.

35- קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמַע חַיָּלִים יִגְבַּר.
אִם יִתְמַהְמֵהַּ חַכֵּה ה' דִּבֵּר.
כִּי יָבוֹא וְיַרְא כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר.
עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים.

19. 19. ותזנח… טובה: מאסתי מלבקש שלום לנפשי ושכחתי מכל טוב והנאה, על־פי איכה ג, יז. 20. עיר… ישבה: על-פי איכה א, א. 21. כערער בערבה: על-פי יר׳ יז, ו. 22. על… צרים: האויבים שמחו על השבתת משושה ושמחתה של ירושלים. 23. דורש… ציון: אין שואל ומתעניין בשלומה, על־פי יר׳ ל, יז. 25. באו ויחללוה: הרשעים טימאו את ירושלים. 26. שממו… ועוברים: הכל משתוממים על מצבה. 27־28. קוינו… פנים: קוינו לגאולה אבל עדיין אנו בגלות. בהסתר פנים: של הקב״ה, על-פי דב׳ לא, יז. הביטוי במלואו על-פי חגיגה ה ע״א. 29. מה… מליל: עד מתי תמשך חשכת הגלות, על-פי יש׳ כא, יא, והוא משפט שאלה ופנייה לה׳. שוכן מעונים: כינוי לה׳ השוכן במרומים. 30. הצבי… גבורים: את, ארץ ישראל ףחמודה, איך נפלו בניך הגבורים. על-פי שמ״ב א, יט. 31. אל… בריתך: על-פי יר׳ יד, כא. 33. אשר… משיחן: על-פי תה׳ פט, נב. 34. וכלפי… דברים: הטיחו דברים קשים כלפי ה׳, הלשון על-פי במ״ר טז, יא. 38-35. קול… ירים: סיום הקינה בבשורת הגאולה. 35. קול ברמה נשמע: על-פי יר׳ לא, יד. חילים יגבר: הקול ישמע בחזקה, על-פי קה׳ י, י. 36. אם… חכה: גם אם יתעכב הגואל חכה לו, על-פי חב׳ ב, ג. ד׳ דבר: כי ה׳ דיבר ולא יפר הבטחתו כמתואר ביש׳ מ, ה. 37. כי… שבר: ה׳ יראה את מצבו הקשה של ישראל בגלות. כי יש שבר: על-פי בר׳ מב, א כאן: מלשון משבר, ישראל עדיין במשבר הגלות. 38. עוד חזון למועד: חזון הגאולה יתקיים במועד שגזר עליו ה׳, על-פי חב׳ שם, שם. זה… ירים: ה׳ ישפיל את האומות המשעבדות את ישראל וירומם את ישראל, על-פי תה׳ עה, ח.

מחר, יום ד' ג' באב , בשעה 21:45 , לאחר שיעורו של הרב רחמים ברכה,

יתקיים אי"ה לימוד בחבורה של הזוהר הקדוש המחולק (35 חוברות)

להצלחת החיילים ושמירתם וביטול כל גזרות קשות ורעות מעם ישראל!

בבית הכנסת "אוהל יצחק" ברח' רבי פנחס בן יאיר 24 אלעד

(מתחת לביכנ"ס דתי לאומי משכנות נריה)

ברוכים תהיו!

מפטיר והפטרה פרשת כי תצא בנוסח יהודי מרוקו