המוסיקה שלי – קישורים לשירים
Lamma bada "Muwashah of Arab-Andalusian tradition"
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
מסים
במאה הי׳׳ז וביותר במאה הי״ח,הוכבד עול המסים מטעם השלטונות על הקהילה היהודית במארוקו. מאז הפכה שומת המם וגבייתו למוקד של מתחים בקהילה. היו עשירים שניסו להתחמק מלישא בנטל, בחסות השלטונות והמקורבים למלכות . וכן נסיונות להכליל ברשימת משלמי המס,גם את אלה שמקדמת דנא היו פטורים מתשלומי מס, כמו תלמידי־חכמים ומשרתים בקודש . נסיון לחלוקת המס בצורה שמכבידה יותר על הבינונים ומקילה על העשירים , ועוד. ואכן הרבנים גילו אומץ ועוז רוח לעמוד נגד כל שינוי לרעה,שיפגע במשרתי הקודש ובפשוטי העם . הם עמדו על כך שהשומה להערכת מס,תיעשה על ידי ועדה מורחבת של שנים עשר אנשים, וגם לאחר קביעתם תשמר לנישום הזכות לערער, וערעורו יתקבל לאחר שיצהיר על ההון שיש לו בשבועה .
השומה תקבע רק לפי הממון והרכוש ולא לפי נפשות, כמו־כן עמדו על כך, שתלמידי חכמים ומשרתים בקודש יהיו פטורים מכל מם . כנראה להוכחת טענתם ולחיזוק עמדתם, העתיקו גם תקנה קדומה שנתקנה בירושלים,ואשר עליה חתמו חכמים מכמה דורות בין השנים הרס׳׳ט- הת״ח (1648-1509) הפוטרת תלמידי חכמים מתשלומי מס,ואשר נדפסה בשנת התי״א (1651). התקנה הובאה למארוקו בידי אחד השדרי׳׳ם, והיא הועתקה ואושרה על ידי חכמי פאס הרשומים בשנת התס״א , שנה שבה המלך אסמאעיל הטיל על היהודים מס מיוחם בסך מאה ככרות . (יש לציין שהתקנה הירושלמית השתמרה והגיעה לידינו רק מהעתקות שנעשו במארוקו) . מתוך ספרות השו״ת מתברר ששחרור תלמידי חכמים ממס ( במיוחד האמידים שבהם),לווה במאבק מתמיד גם בארצות אחרות. עם זאת יש לציין שחכמי מארוקו היו מאוחדים בדיעה,לפטור תלמידי חכמים מכל מס,כולל מס הסיגא .דבר שרוב רובם של חכמי ישראל במזרח היו מאוחדים בו. אך נשמעו מדי פעם דעות חורגות של חכמים נגד שחרורם של תלמידי חכמים ממס. ידועה דעתו של רבי דוד בן זמרא המצדד בחיובם בתשלום מס. אם כי הם נהגו לשלם מס הסיג׳א על בשר, שמן, בורית, חמאה, פחם ועראק, זאת כנראה מרצונם החופשי,מאחר שהדבר התבטא בסכום מועט .
הקהילה דאגה לעניים . ולא רק לעניי העיר אלא גם לעניים המגיעים מחוץ לעיר "… מצורף לזה העניים האומללים בבואם לכאן הנה הם נשארים למקרה ופגע אין מנהל לה ואין מאסף אותם הביתה והם הולכים ושבים בפחי נפש וכן לא יעשה…״ . גם למענם תיקנו היטל על הקרביים – חלקי הפנים של הבהמה .
בעטיים של המסים הרבים וכדי לממן את ההוצאות המרובות של הקהילה תוקנו היטלים – סיג׳א על המצרכים בשר, שמן, בורית, חמאה, ועוד . ההכנסה מהיטלים אלה,נועדה לכסות את ההוצאות השוטפות של הקהל, צורכי העניים. וחלק מזה הפריש הקהל כעזרה לתשלומי מסים לשלטונות . בתקנות מובעת הדאגה לכל בני הקהילה, כולל העשירים.וניכרת השאיפה לסייע לאחרונים,מאחר ובאותם הימים מלבד ההטלות הכלליות, היו השלטונות גם נטפלים לעשירים,ומטילים הטלות מיוחדות על עשירים מסויימים, דבר שרוששם.
לכן תוקנה תקנה, שבה הקהילה רואה עצמה עריבה ונושאת באחריות לבטחון רכושו של כל אחד מתושביה, שהשלטנות יטילו עליו הטלות. וכל היטל שיוטל על אחד מבני הקהלה, ייחשב כאילו הוטל על כל הקהילה, וכל הקהלה תשא בפרעונו. והוא עצמו ישלם רק חלק המגיע ממנו,לפי הערכה כללית של כל משלמי המס .מתקנה אנושית זו בולט צו החיים של היהדות לפיו ״כל ישראל ערבים זה לזה״ . רק בזכות האחדות והעזרה ההדדית, שבה הצטיינו בני ישראל, יכלו להחזיק מעמד מול כל נוגש ואוייב בכל ארצות גלותם.
הגנת הצורכן
פגעי הטבע הרבים שהיו במחצית הראשונה של המאה הי״ח,בצורת דלדול היבול, גרמו למצב כלכלי קשה, שבעקבותיו נתגלו בקיעים במוסר המסחרי. הפקעת מחירים, רמאות בטיב הסחורה, תחרות בלתי הוגנת בין הסוחרים, אונאה ועוד. על כך מצוי מידע בתקנה של שנת התפ״ו( 1726) . שבאה לתקן את המצב בהצבת מפקחים על השווקים, ובהטלת היטל מיוחד על הסוחרים לטובת עניי העיר .
יש לציין שהתקנה נגד מוסרים ומלשינים שנמצאת במרבית קובצי התקנות של שאר קהילות. איננה מופיעה בתקנות פאס, יתכן וזה מוכיח על רמתם המוסרית של כלל היהודים בפאס. אם כי בספרות השו״ת של חכמי התקופה במארוקו, נזכרים גם מקרי מלשינים. כנראה שאלה היו חריגים ונדירים, והרבנים טיפלו בהם בדרך ההלכה המקובלת ולא הצטרכו לחוקק תקנה מיוחדת בנושא.
ארץ ישראל
למרות מצבם הקשה, לא ויתרו יהודי מארוקו על הושטת עזרה לארץ ישראל ״…ועם היות הקהלות הקדושות קהלות פאס יע׳׳א בצער בלחץ, מופלג קמנו ונתעודד ללקט שבולי החסד בני קהלנו…״.בשנת השס״ג (1603) תיקנו תקנה המבטיחה הסדרי גביה נאותים לטובת ירושלים .
החינוך
על הרקע שתיארנו, יהודים רבים הוציאו את בניהם מבתי-הספר בעודם קטנים,ומסרו אותם כשוליות אצל בעלי המלאכה "… ומשכירים אותם לאומן ללמדם מלאכת תאקרשאליית (= מסרקות ברזל לצמר) ושאר מלאכות ועדיין אינם יודעים לקרות קרית שמע ולהתפלל…״, התקנה קובעת איסור בחרם להעסיק הן בשכר הן בחינם נערים שטרם עשו בר־מצוה,וגם אחרי הבר־מצוה מוטלת החובה על המעסיקים לפקח עליהם,ולזרזם שיתפללו עם הציבה/ מעין חוק חינוך חובה .
בתקנות החדשות לא דנו במרבית הנושאים הנ״ל, מפני שלא נהגו בימיהם או מחוסר סמכות. אמנם בעיית החינוך תופסת מקום נכבד בדיוני מועצת הרבנים . בראותם שהחינוך הדתי הולך ופוחת מיום ליום,ואת מקומו תופס חינוך מודרני המעורטל מתכנים דתיים.כדברי הפתיחה לדו״ח על מצב החינוך הדתי במארוקו: ״דעו נא רבותי שכל כמה שאנחנו מתרשלים ונחלשים, החפשים מתגברים… וכל צעד שאנו עושים אחורנית הם קופצים מיד קדימה למלאתו …", במלה ״חפשים״ מתכוונים לחברת ״אליאנס״, ומשום מה מהרו בכל דיוניהם שלא להזכירה בשמה .
בפני המועצה עמדו קשיים תקציביים, העדר מורים ומחסור בספרים , והעדר אנשים דינמיים היכולים גם לארגן ולנהל הענינים בצורה נאותה ומושכת. מועצת הרבנים באה בדברים עם ועד הקהלות ויחדיו ניסו לטכס עצה . את גולת הכותרת לפעילות מועצת הרבנים בנושא החינוך היתה הקמת מדרשה לרבנות ודיינות בשנת התשי״ב (1952) , שבה קיוו להכשיר רבנים ודיינים בעלי השכלה רחבה,אשר יוכלו לדבר אל לב הנוער . מאמצים רבים השקיעו בה חברי בית-הדין הגבוה ובמיוחד הרב הראשי. אך אם נשפוט לפי התוצאות, ספק אם נוכל לומר שאכן המטרה הושגה,ויתכן שגם העלית ההמונית לארץ, שהלכה וגברה עם קום המדינה בשנת התש״ח (1948), ואשר הביאה בעקבותיה תחלופה מתמדת של התלמידים, גרמה להצלחה המוגבלת.
המוסיקה שלי – קישורים לשירים
Samy El Maghribi et l'orchestre d'Oujda
המוסיקה שלי – קישורים לשירים
Maxime Karouchi et Noura Boudif – ya kalbi
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
חכמי המועצה שמו לב,גם על דרכי קליטת הנוער היהודי ממארוקו וחינוכם בארץ במסגרות חילוניות, ומדי פעם הגישו את מחאתם בנדון לממונים על עלית הנוער "… אנו מגישים בכל הזדמנות בעניני עלית הנוער. אין אנו בולמים את פינו, אנו קוראים תגר ככל שאפשר על סדרי העליה הנהוגים היום. אין אנו מתייראים לאיים להביא את הציבור המרוקני לידי מרד אם לא ישתנו סדרי ההקלטה וההדרכה בהתאם לשאיפות אנשי עדתנו ומגמתם.״ .. אך נראה שמרוב אהבתם לארץ ישראל, מחאותיהם היו רק בפה רק בלבד, ולכן לא עשו רושם על מוסדות העליה והקליטה שהמשיכו בדרכי קליטתם.
אנו מוצאים בתקנות החדשות דאגה ועזרה לארץ ישראל. באסיפה הששית בשנת התשט״ו (1955) בהמלצת הנשיא התקבלה החלטה, להשתדל במינוי גבאים לחברת ״בית אל״ בכל קהילה. ״ עכשיו דורש מהרבנים לפנות אל חברי הועד (= של הקהלה) שיעמדו לימינם במינוי הגבאים שיטפלו בנדבות של החברה״ . למרות שבתקופה זו מארוקו עמדה בפני עצמאותה והלאומנות הערבית גאתה בה. זו הסיבה שלא הזכירו את שמה של ארץ ישראל במפורש.
העליה ההמונית של יהודי מארוקו לארץ בתקופה זו נוצלה על ידי אנשים שאינם הגונים, כדי לברוח מנשותיהם ולהשאירן עגונות. הם הערימו על אנשי העליה, בהראותם להם את כתובות נשותיהם ־ תוך הצגת נשים פנויות בנשותיהם, ובאחד המקרים נתפס הבעל ברגע האחרון. כדי להתגבר על מקרים אלה הוחלט להדביק בכתובות תמונותיהם של בני הזוג ולהחתימן בחותמת בית הדין .
בנושא החינוך הדתי לא היתה הצלחה מאחר שחלק מהרבנים היו אדישים ולא האמינו שבבוחם להציל את המצב (ראה חוברת ג: לה ה: 22) ולולי עזרתם של מוסדות יהודיים מבחוץ כמו חב"ד ״ ו״אוצר התורה״ היה המצב קשה ביותר, כדברי רבי שאול בדיווח על החינוך ״…העולה מכל האמור … שני סעיפים יובלטו לפנינו והמה. מוסדות מקומיים ומוסדות חוץ, בנוגע למוסדות חוץ, אין לנו כי אם להודות למנהליהם הראשיים ולהלל אותם על התעניינותם העמוקה והנאמנה לחינוך בנינו. ובאשר למוסדות המקומיים … מצד אחד חינוך מצויין כמעט על קו הבריאות, ומצד שני מצב חינוך דל, חולני ומאיים.
מבין התקנות החדשות שאין להן דוגמה ב״תקנות פאס״ יש לציין שתים שהאקטוואליות בהן לא פגה, ועדיין הולכות ומשתרשות בקרבנו. האחת באה להגביל את חלוקת התוארים המופרזים,שנהגו בהם תלמידי החכמים בקשרי מכתבים ביניהם. ההצעה קובעת להסתפק בתואר ״הרה״ג פלוני משרת במשרה פלונית בעיר פלונית ודי בזה בלי תוספת ומגרעת…״ .
השניה מצריכה רשיון לעריכת הילולות בקברי צדיקים, קובעת סדרים ופיקוח עליהן. ההילולות התרבו במאה הכ', עם השיפורים שחלו באמצעי התחבורה, ודעתם של חכמי מארוקו לא תמיד היתה נוחה מהן ומעריכתן. כלשון ההצעה: באמת ראוי לומר על זה המשל שאומרים לצרעה: ״לא מעוקצך ולא מדובשך״. וגם אל תקרי הלולים אלא חלולים. אבל מה נעשה כבר הרגש הזה נסתפח בלב ההמון, ונעשה להם כיסוד האמונה…״ . דברים אלה מזכירים לנו את הילולת רשב״י במירון בל״ג בעומר, על מעלותיה ומגרעותיה.
לסיכום: השתדלנו לתת תיאור על תקנות חכמי מארוקו תוך הדגמת הרקע ההיסטורי וההלכתי שלהן. עוד נשוב ונדון בהן בע״ה אחת לאחת, עם צאתן לאור במהדורה המדעית שאותה אנו מכינים במכון לחקר היהדות במזרח שע"י אוניברסיטת בר אילן
על תקנות חכמי מארוקו נכתבו מספר מאמרים ראה: א. הטל יהדות צפון אפריקה:
ביבליוגרפיה ירושלים, תשל״ג, עמי 248, מפתח, תקנות. כמו כן מספר תקנות נדונו דרך
אגב על ידי כמה חוקרים בדיוניהם וחלקם הזכרנו אותם בדיונינו. שמוש רב יותר בספר
התקנות נעשה על ידי:
1) H. Zafrani, Les Juifs du Maroc, Vie sociale, economique et religieuse. etudes
Taqqanot et Responsa, Paris. 1972. 2. J. Gcrber, Jewish Society in Fez׳. Studies in communal and economic life, Ann Arbor, University Microfilms, 1972.
אך לעת עתה טרם עיינתי בדבריהם. בשנת התשל״ז הוציא מרכז שזר מהדורה מצולמת ומוקטנת מספר התקנות, עם מבוא מאת ש. בר אשר, כלי עזר רב חשיבות לשימוש בספר התקנות הוא המפתח לספר התקנות שבתור כרם חמר ח״ב בעריכת ש. אמיתי, א. בשן ומי וינשטיין עבודה שנעשתה במכון לחקר היהדות במזרח שע״י אוניברסיטת בר אילן, רמת־גן, תשל״ה. אשר נעזרתי בו רבות.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
ספר התקנות
יען וביען אינה האלהים לידי קונדריסי תקנות החכמים השלמים. ההרים הרמים. הולכי בדרך תמים. משיבי מלחמה שערה. בנר מצוה ותורה. קדמונינו נוחי נפש, המגורשים מקאשטילייא חלקם בחיים, שנהגו ותיקנו לתקן ביושר, לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לקיים דת המעוז, ולתקן בקיעי עירם, והנם כתובים על ספר הישר. וראה ראיתי שכמעט קט היו הולכים לאיבוד לפי רוב השנים. לכן נערתי חצני, ואזרתי בגבר חלצי, ואמרתי הנה באתי במגילת ספר, להעתיקם כיד ה׳ הטובה עלי, בנייר חלק וחזק, ובכתיבה תמה למען יעמדו ימים רבים ולמען ירוץ הקורא בהם בעבור תברכני נפשו.
וזה החלי יום ששי ט״ז לחדש שבט, בסדר ״לבעבור נסות אתכם ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. שנת כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת ליצירה. ואלהים ה׳ חילי. יהיה עוזר לי. ויגמור בעדי, נאם ההדיוט הקטן דלית דכוותיה מלרע עני ודל. נבזה וחדל. נחשב כגרגיר חרדל. דופק על דל. לרחמי הצור. ינחני במעגלי צדק ובאורח מישור. למען תורתו ואהבתו לבבי לא יסור. יעקב אבן צור. בלא״א החכם השלם חסיד ועניו הרב רבי ראובן זכרו לחיי העהי׳ב. עד כאן דברי מורינו הרב הנז״ל זלה״ה.
ואני הצעיר עפר ואפר, קטינא וזעירא, התחלתי להעתיקה מכתב יד הרב הנז״ל, יום שלישי בשבת י״ב לחדש תמוז יה״ל שנת התקל״ח ליצירה. וזה החלי. וה׳ יעזור לי. נאום המר ונאנח. אשר ממקרה הזמן כל יום לא נח. מכלוף אבן זכרי בלא״א ה״ר חנניה סילט״א. ובא לידי וטרחתי להגיהו הדק היטב, עד שיצא נקי מכל סיג ח״ו, בענין שראוי לסמוך עליו בכל מכל בל. ובסופו העתקתי קיצור התקנות מרבינו הגדול כמוהר״ר רפאל בירדוגו זיע״א, עם פי׳ הרב המופלא כמוהר״ר מימון בנו מוקף צמיד פתיל על דבריו.
ואלו הם התקנות שתיקנו והתנו להיות ביניהם, הקהלות הקדושות מגירושי קאסטילייא אשר בפ׳אס, בעצת החכמים השלמים יצ״ו וגדוליה. אלה דברי החכמים במגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק בוטח. כסאם כשמש זורח. ורוב שלום עד בלי ירח. על רבנן ועל תלמידיהון. יהי שלם ושאנן מאן מלכי רבנן. ולמען יבינו כל השומעים, נכתבה זאת התקנה בלישנא דעמא דבר שהוא לשון לעז. ולפי שראיתי שבכמה מקומות אינן מבינים בטוב, על כן עשיתי פי׳ בלה״ק ושמתי אותו מקודם סימן וסימן למען ירוץ הקורא בו. ובסופו כמה פסקים וענינים, הנשארים בידי לע״ע מה שחנני ה׳ בתשובתי לזולת מאתי, החו״פ למעסכר יע״א בסדר כתב לך את הדברים האלה ובשנת כורת ברית לפ״ק.
הצבי׳י אברהם אנקאווא סי״ט
א. תיקנו ח״ק ז״ל, ששום בר ישראל לא יקדש לשום בת ישראל, כי אם דוקא במנין עשרה, ובתוכם חכם מחכמי העיר הנפרעים מהקהל, או דיין מדייני העיר. וכן בכניסתם לחופה. ואם יהיה באופן אחר מעתה אנו מפקיעין אותם הקידושין.
א. פרימיראמינטי אורדינארון קי נינגון בר ישראל, נון סיאה מקדש אנינגונא בת ישראל סאלב׳ו במניין עשרה, ובתוכם חכם מחכמי העיר דילוש אשאלרייאדוס, או דיין מדייני העיר. וכן בכניסתם לחופה. אין אוסרה מאנירא מעתה אנו מפקיעין לוס טאליס קידושין.
ב. תיקנו ח״ק ז״ל, כשהאשה נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה, ולא תניח אחריה זרע של קיימא, שיקח הבעל שני שלישים מכל הנכסים שנמצאו ממנה בזמן פטירתה. ויורשיה יקחו השליש. ודוקא כשיהיו יורשיה קרובים להנפטרת עד שלישי בשלישי, אזי יקחו וירשו השליש הנז׳ מעזבונה. ואם לא ימצא לה יורשים בנז״ל עד שלישי בשלישי בכלל, אלא יותר רחוקים משם והלאה לא ירשו מעזבונה כלל. ומתקנת מלכות פ׳אס יע״א שאזי יהיו כל עזבונה לבעל.
ב. אוטרו שי קואנדו לה מוג, יר פ׳ואירי נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה. אי נון דיש׳ארי זרע של קיימא. קי טומי איל מארירו דוס טירשיוס די טודוס לום בייניס קי סי פ׳אליירין בזמן פטירתה ויורשיה אין איל טירשיו פינקאבלי. והיורשים סיאן עד שלישי בשלישי פ׳אסטא פרימו סיגונדוס דילה נפטרת איסטוס מיאן יורשים השליש הנשאר. דונדי אין אדילאנטי נון פ׳אלייאנדו לום טאליס יורשים. אין איסטא פארטידא דיל ריינו די פ׳אס שיהיו הנכסים לבעל.
ג. עוד כשהאשה תהיה נפטרת לב״ע בחיי בעלה, ותניח אחריה זרע של קיימא מבעלה זה. שיחלוקו בעלה וזרעה ממנו וממנה כל עזבונה מחצה במחצה וכמו כן יחלוקו הבעל עם אביה ועם אחיה והזרע של קיימא כדי שיהיה יורש לאמו צריו שיהיה בן שלשים יום. ואפילו שלא יחיה אחר פטירת אמו כי אם שעה אחת יורש אמו.
ג. עוד שי קואנדו לה מוג, יד פואירי נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה. אי דיש׳ארי זרע של קיימא מבעלה סו מארידו איל דיג׳ו. קי פארטה קוניל זרע מחצה במחצה וגם כן סי אירידארין פאדרי או אירמאנוס. אי אל זרע של קיימא פארה קי סיאה יורש לאמו אה די סיאיר בן שלשים יום אי אאון קי נון ביב׳ה סוברי סו מאדרי סאלב׳ו אונה אורה.
ד. עוד כשנשארו חובות בשעת פטירתה יהיה בזה האופן, אם האשה תהיה נפטרת בחיי בעלה. שיפרעו החובות מכללות כל הנכסים, ואם ימות הבעל בחיי אשתו, יפרעו החובות מחלק יורשי הבעל אם לא הניח זרע של קיימא. ואם הניח זרע ש״ק בין מאותה אשה בין מאשה אחרת שיפרעו מן האמצע.
ד. עוד סי קואנדו קידארי דיב׳דאס בשעת פטירתה סיאה די איסטה מאנירה. סי לה מוג׳יר פ׳ואירי נפטרת בחיי בעלה קי סי פאגין די מונטון די טודה לה פ׳אזיינדה אי סי מוריירי איל מארידו בחיי אשתו פאגין לאס דיבידאס דילה פארטי דילוס יורשים דיל מארידו סי נון דיש׳ארי זרע של קיימא אי סי דיש׳ארי זרע של קיימא בין מאותה אשה בין מאשה אחרת קי סי פאגין די מונטון.
ה. עוד כשיפטר הבעל בחיי אשתו ולא הניח זרע ש״ק ממנה, שתקח האשה מכל הנכסים שימצאו לבעלה בזמן פטירתו ב׳ שלישים. והשליש האחר יקהו יורשיו עד שלישי בשלישי. והיורשים הנז׳ יפרעו מחלקם הנז׳ החובות. ואם הבעל בחייו נתן משכונות לבעלי חובות. אזי יתפרעו החובות מהמשכונות. והשאר יחלוקו כנז״ל. ואם הניח זרע ש״ק ממנה תחלוק האשה עם אותו זרע ש״ק, כל מה שימצא בזמן פטירתו מחצה במחצה. וכן אם יורשיו יהיו אביו או אחיו יחשבו אף הם כזרעו. והזרע בין מאשה זו בין מאשה אחרת יפרעו החובות מראש ממון והשאר יחלוקו.
ה. עוד קואנדו פ׳אליסיירי איל מארידו בחיי אשתו אי נון דיש׳ארי זרע של קיימא די אילייה קי טומי לה מוג, יר די טודו לוקי סי פ׳אלייארי דוס טירסיוס בזמן פטירתו והשליש הנשאר ליורשיו עד שלישי בשלישי לוס קואליס פאגין מחלקם החובות אי סי איל מארידו בחייו דיירי פרינדאס פור לום טאליס חובות פאגין לאס דיבידאס דילאס פרינדאס. והשאר יחלוקו אי סי דיש׳ארי זרע של קיימא די אילייה קי פארטה לה מוג׳יר קון אקיל זרע של קיימא טודו לוקי סי פ׳אלייארי בזמן פטירתו מחצה במחצה. וכן אם יורשיו פיואירין אביו או אחיו יחשבו אף הם כזרעו. הזרע בין מאשה זו בין מאשה אחרת יפרעו החובות מראש ממון והשאר יחלוקו.
רבי דוד בוזגלו
רבי דוד בוזגלו
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
ו. עוד צרכי קבורה ותכריכין בין להבעל, בין להאשה, יקנו ויוציאו מן
האמצע.
ו. עוד צריכי קבורה ותכריכין יהיו לאיש, או לאשה, סי קונפרה די מוגטון.
ז. עוד כשיפטר הבעל, יעריכו להאלמנה כשישומו לחלוק החלוקה, כל הנכסים שהביאה בנדונייתה. חוץ מהמלבושים ישנים שלובשת תמיד, שהוא כתונת אחת ומלבוש אחד של חול. וזה יהיה לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.
ז. עוד קואנדו מוריירי איל מארידו אפריסייאראן אלה אלמנה קואנדו סי פוזיירי לה חלוקה טודום לום ויסטידוס קי טרוש׳ירי. פ׳ואיראס די לי וייג׳ו קונטינו קי אים און פאר די קאמיזאס אי אונה סאייא קי טרוש׳ירי קונטינו. אי איסטו קידי לפי ראות עיני הדיין אשר יהיה בימים ההם.
ח. עוד כשישארו אחריהם בנים ובנות. ירשו הבנות שוה בשוה עם הבנים. וזה יהיה דוקא קודם שינשאו הבנות ליקוחין שניים. ואם היו ארוסות, בחלק זה שירשו ינשאו. יען זאת הירושה הראויה להן על פי זאת התקנה, היא בעבור שינשאו כשתספיק לנישואין זאת הירושה, ואם לא תספיק ישלימו צורך הנישואין מן הנותר. ואם תהיה שיעור בזאת הירושה יותר מצורכי הנשואין שנתחייבו לתת לארוסה, יהיה הכל להארוסה הנזכרת.
ח. עוד קואנדו קידארון פ׳יג׳וס אי פ׳יג׳אס אירידין לאס פ׳יג׳אס איגואל דילוס פ׳יג׳וס איסטו סי אינטיינדא אנטיס קי סי קאזין לקוחין שניים אי סי פ׳ואירין דיספוזאדאס אי קון אילייאס לאם מאנדארין קאזאמיינטו קי אקיאה ירושה קי ליס פירטיניסי פור איסטה תקנה סיאה פארה אין פאגו דיל קאזאמיינטו סופ׳ליינדו איל דיטו קאזאמיינטו סו ירושה. אי סי נון סופ׳ליירי קי לי קונפלאן סוב׳רי איל מן הנותר. אי סי אוב׳יירי אין לה דיטה ירושה מאס קי איל קאזאמיינטו קי לי מאנדארון סיאה טודו פארה לה דיג׳ה ארוסה.
ט. עוד כשימות איזה איש, או אשה, יהיו מחוייבים אחד חכם, או דיין או סופר, ועד בו ביום לעשות רשימה ולכתוב כל הנכסים שימצאו, בין מהאיש, או מהאשה, ויהיו בידם עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה, או יורשי האשה עם הבעל. והחלוק הנזכרת יהיו מחוייבים לעשותה בתוך שבעת ימי האבלות.
ט. עוד קואנדו מוריירי קואל קיר פירסונא סיאן מחוייבים או חכם או דיין או סופר ועד בו ביום די פ׳אזיר אינב׳ינטאריו די טודוס לוס נכסים קי אנסי פ׳ינקארון בין מהאיש או מהאשה אי סי אינפודירין איניליוס עד שיחלוקו יורשי הבעל עם האשה או יורשי האשה עם הבעל. לה קואל דיג׳ה הלוקה סיאן מחוייבים דילה פ׳אזיר בתוך שבעת ימי האבלות.
יו׳׳ד. עוד כשתשאר האשה מעוברת באלמנות, או תהיה מינקת את ולדה, שתהיה ניזונית מראש ממון, ותהיה מחוייבת האשה הנזכרת להניק את בנה ארבע ועשרים חדשים.
יו״ד. עוד קואנדו קידארי לה מוג׳יר פרינייאדה באלמנות או קריארי איל טאל ולד שתהיה ניזונית מראש ממון. אי סיאה אוב׳ליגאדה לה טאל מוג׳יר להניק את בנה כ״ד חדשים.
י״א. עוד אם איזה אדם ירצה לעשות מתנה, או צוואה, בין איש או אשה, שיעשה אותה בפני חכם העיר או דיין העיר. ואם תהיה באופן אחר שאותה מתנה או צוואה לא שוה כלום.
י'א. עוד קי קואל קיר פירסונא קי קישיירי פ׳אזיר מתנה או צוואה בין איש ואשה קי סי פ׳אגה בפני חכם העיר או דיין העיר. או פיאזיינדושי אין אוטרה מאנירה קי לה טאל מתנה או צוואה נון ב׳אלגה.
י ״ב. עוד אם איזה איש ישא אשה, צריך שיעשה שיכתבו הכתובה קודם הנישואין, כדי שיחתמו אותה בשעת הנישואין. וזאת הכתובה יעשו אותה מחדש, ולא כאותם שעושים בכתובות ישנות ומוחקים אותה וכותבים על המחק. ואם לא יכתבו ויחתמו הכתובה כנזכר, אינו יכול להזדווג עם אשתו הכלה עד שתהיה כתובה וחתומה כנז׳.
י״ב. עוד קואל קיר קי קאזארי קי פ׳אגה איסקריב׳יר לה כתובה קודם הנישואין פורקי סי פ׳ירמי בשעת הנישואין. לה טאל כתובה סי פ׳אגה מחדש אי נון קומו אלגונוס פיאזין אין כתובות וייג׳אס אי אינוב׳אן אי פ׳ירמאן על המחק. אי סי נון סי איסקריב׳יירי אי סי פ׳ירמארי הכתובה כנזכר קי נון סי סיאה מזדווג עם אשתו הלכה פ׳אסטה קי סיאה איסקריטה אי פ׳ירמאדה.
י״ג. עוד ששום אדם לא יוכל להנשא למנהג אחר, כי אם דוקא עפ״י זה המנהג שלנו מתוקן בפ׳אס. ואם ירצו לחדש ולהתנות איזה תנאי אחר ביניהם, יכתבו בכתובה כמו שתקנו והתנו ביניהם החתן והכלה. והתנאי הנז׳ שהתנו ביניהם יהיו מחוייבים לכותבו בפירוש בכתב הנדונייא. כשאינו כתוב ומונח בכלל תקנתינו.
י״ג. עוד קי נינגונו נון פואידה קאזאר אאוטרו מנהג קי סאלב׳ו אאיסטי מנהג פור נוס אורדינאדו בפ׳אם. אי סי אינוב׳אסיון קישייירין פ׳אזיר ביניהם. דיזי אעלה כתובה כמו שתיקנו והתנו להיות ביניהם החתן והכלה. איל קואל תנאי שיתנו ביניהם סיאן מחוייבים די לו איסקריב׳יר אעלה נדונייא דונדי נון קידי סומיטידו אאיסטה נואיסטרה תקנה.
י״ד. עוד מי שיהיה חולה ויראה שהוא מסוכן יהיה חייב לתת גט כשר לאשתו אם ישאלו ממנו. באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. ויען שאיזה בני אדם יעכבו ויסרבו ליתן גט מפחד גביית כתובה ונדוניא, לכן אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה, כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זאת התקנה. ואעפ״י שהמגרש יעשה איזה תנאי בשעת הגירושין. וזאת התקנה כך נתקנה עפ״י החכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. ונקראת במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו, ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש סיון הוא החדש שבו ניתנה תורתנו הקדושה, בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבעה לבריאת העולם. וזאת התקנה נתקבלה עפ״י כל הקהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים החתומים בה משה אלברהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף! גבאי.
הגירוש שגורשו חכמי קאסטילייא זלה״ה, היה בשנת מזרה ישראל לפרט קטן היא שנת רנ׳׳ב.
י״ד. עוד קי איל קי איסטוב׳יירי אינפ׳ירמו אי פאריסיירי איסטאר מסוכן סיאה מחוייב לתת גט כשר לאשתו סיינדולי דימאנדאדו באופן שלא תשאר זקוקה ליבם. אי פורקי אלגונוס סי ריסילאן די דאר איל טאל גט פור טימור די גביית כתובה ונדונייא. אנו גוזרין דין המגורשת כדין האלמנה כשתהיה מגורשת בזה האופן לגבות כפי זו התקנה. ואעפ״י שהמגרש פודיאה שיאיר מתנה בשעת הגרושין.
לה קואל תקנה אנסי אורדינאדה פור לוס דיג׳וס דילוס חכמים ומעולים ונכבדי הקהלות. אי פ׳ואי ליאידה במעמד הקהלות הקדושות יצ״ו ביום שבת קדש י״ב ימים לחדש מיון הוא החדש שבו ניתנה תורתעו הקדושה בשנת חמשה אלפים ומאתים וחמשים וארבע לבריאת העולם. לה קואל פ׳ואי ריסיב׳ידה פור טודאס לאס דיגיאס קהלות להיות נוהגים בה כל ימי עולם. והכל שריר וקיים וחתומים בה משה אלבארהניץ. משה ממון. יצחק צרויה. בנימין בר יוסף גבאי.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
טי׳ו. ואחר כך נתקבלה פעם אחרת על כל הקהלות יצ״ו, בכל הארבעה בתי בנסיות ביום שבת קדש י״ב יום לחדש טבת שנת הנזי׳ר לבריאת עולם. והתועלת מזאת הקבלה והקיום הוא מה שנבאר שמעכשיו היו ויהיו מקבלים עליהם ועל זרעם ועל כל הבאים לדור במדינה הזאת מכאן והלאה, זאת ההסכמה בכל התנאים, ומנהגים, הכתובים בה כללי ופרטי, הכל כאשר לכל יהיה קיים ומקויים, מכאן ועד שירצו ויסכימו עפ״י כל הקהלות הנז׳ יצ״ו לבטלה. ויען כמה בני אדם מהקהלות הנז׳ יצ״ו מרוב הצרות שעברו עליהם, והיו הולכים נעים ונדים, והם עם נשותיהם. מבלי היות להם שטרי כתובות, ואסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה. ועל זה מעכשיו אותם אנשים שלא יש להם כתובה, הם מקבלים עליהם ומודים לנשותיהם, לכתוב להם כתובה כל אחד ואחד לאשתו כדת משה וישראל. וצריך להודיע שמי שנשאו עם בתולות זוזי מאתן, ומי שנשאו עם אלמנות זוזי מאה, וכן הודו לכתוב להן התוספת, ומתנה, ונדונייא, כפי האמור עפ׳׳י תנאי ומנהג הקהלות יצ״ו. אבל אם איזה אדם שלא יש לו עכשיו שטר כתובה וירצה לעשות הכתובה מחדש, כפי התנאי שהיו מתנים ביניהם הבעל ואשתו, או יכול לעשותם אפי׳ שלא יהיה כתנאי ומנהג קהלות יצ״ו. בין שבפירוש יכתוב בשטר הכתובה, והכל כפי התנאי שהתנו ביניהם ויכתבו התנאי הנזכר למטה מכתובה הנזכרת.
ט״ו. אי דיספואיס פ׳ואי ריסיבידה אוטרה ויז פור טודאס לאם קהלות יצ״ו אינלוס קואטרו בתי כנסיות ביום שבת קדש י״ב יום לחדש טבת שנת הנז״ר לבריאת עולם. איל טינור דילה קואל קונפ׳ירמסיון איס לה קי סי סיגי קי מעכשיו איראן אי פ׳ואירון מקבלים עליהם ועל זרעם ועל כל הבאים לדור במדינה הזאת מכאן והלאה לה דיגיה הסכמה אי תנאי ומנהג קון לוס דיג׳וס קאפיטולוס אי קאשוש אינילייא קונטינידוס לו קואל טודו איליו סיאה קיים ומקויים מכאן אי פ׳אסטה קי פור לוס דיגיוס קהלות יצ״ו שיאה דישבאראטארה אי אנולדה. אי פור קואנטו מוג׳אס פירשונאס דילאס קהלות יצ״ו קון לאש גראנדיס צרות פשאדאש אי אנדאן נעי׳ ונדים אישטאן קרן שוש מוג׳יריש שין טיניר שטרי כתובות. ואסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה. פורינדי קי מעכשיו לאש פירשונאש קי לאש נון טיינין שון מקבלים עליהם אי אוטורגב׳אן אסוס מוגייריש שטרי כתובות. קונב׳ייני אשאביר לוס קי קזארון קון בתולות זוזי מאתן. לוס קי קאזרון קון אלמנות זוזי מאה. אי אנשי מישמו לוס אוטודגארון תוספת ומתנה ונדונייא ריפיריינדושי איל דיג׳ו תנאי ומנהג הקהלות פירו קי קואל קיר פירסונא קי נון טייני אגודה שטר כתובה אי קישייר״י נואיב׳המינטי אוטורגארלה כפי התנאי פ׳ואירין מתנים ביניהם הבעל ואשתו קי לו פואידאן פ׳אזיר אאון קי נון שיאה כתנאי ומנהג הקהלות יצ״ו. טאנטו קי בפירוש דיג׳ה איניל שטר כתובה והכל כפי התנאי שהתנו ביניהם. אי שי אישקריב׳ה איל טאל תנאי אבאש׳ו אין לה דיג׳ה כתובה.
ט״ז. עוד הסכימו, שאם איזה תביעה או טענה שמהיום והלאה יולד, או איזה ספק שיהיה בין איש לאשתו, או בין יורשיהם ויורשי כל א׳ מהם. אם לא היתה או לא נמצאה שטר הכתובה שבין איש לאשתו, צריך שיחקרו ויבררו הדבר מאנשי המקום שנגמרו הנישואין אצלם, והם יבררו הדברים והתנאים שהיו ביניהם, עפ״י הסכמה ותנאי ומנהג הקהלות יצ״ו הנזכרות. ועיין בפסקי הרב יעב״ץ דפ״א.
ט״ז. עוד הסכימו קי קואל קיר תביעה או דיבאטי קי די אקי אה דילאנטי נאסיירי. או ספק אלגונו קי אובייירי בין איש לאשתו. או בין יורשיהם ויורשי כל אחד מהם. אי נון אוביירי או נון פארישיירי איל שטר כתובה קי בין איש לאשתו אוב׳יירי פסאדו פור דונדי סי אב׳יאה די דיטירמינאר איל טאל קאשו. אינטיינדאשי קי שיאה די דיטירמינאר אי דיטירמיני פור לה דיג׳ה הסכמה ותנאי ומנהג הקהלות יצ״ו הנזכרות.
עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.
י״ז. עוד הסכימו, שמהיום והלאה בכל זמן שזאת ההסכמה תהיה קיימת, שום אדם אינו יכול לגרוע מלכתוב לאשתו פחות מעשרים אוקיות כסף מחולקות, בין תוספת ומתנה ונדונייא כמנהג, מלבד מזוזי מאתן, או זוזי מאה. אבל אחר שיכתבו אלו העשרים אוקיות כמבואר. יכולים להתנות ביניהם מה שירצו, אפי׳ שלא יהיה כמנהג ותנאי הקהלות יצ"ו. בין שבפירוש יכתבהו בסוף יריעת שטר הכתובה. ובין שיכתבו בסתם בכתובה, והכל עפ״י התנאי שהתנו ביניהם החתן והכלה הנזכרים. ויכתבו התנאי הנז׳ למטה משטר כתובה המי.
י״ז. עוד הסכימו קי מכאן והלאה בכל זמן קי לה דיג׳ה הסכמה פיואירי קיימת נינגונה פירשונה נון פואידה אוטורגאר אשו מוג׳יר מינוש די וינטי אונסאש די פלאטה ריפרטידאס אין תוספת ומתנה ונדונייא כמנהג אמינוש די זוזי מאתן או זוזי מאה פירו קי לאם דיג׳אש וינטי אונסאש אנסי אוטורגאדאש פואידאן שיאיר מתנים ביניהם לוקי קיראן אאון קי נון שיאה כמנהג ותנאי הקהלות יצ״ו טאנטו קי בפירוש דיגה אין פ׳ין דיל שטר כתובה טאנטו קי סתם דיגה והכל על פי התנאי שהתנו ביניהם החתן והכלה הנז׳ אי איסקריביה איל טאל תנאי אבאש׳ו דיל דיג׳ו שטר כתובה. ועיין פסקי מהר״ר יעב׳׳ץ ד״פ ע״ב ודפ׳׳א.
י״ח. עוד הסכימו שמהיום והלאה לא יכתבו הכתובות כי אם דוקא בקלף, ולפי שהיינו מצויים אנו העדים חתומים מטה על כל הכתוב למעלה וכוי באים על החתום:
משה באלאנסי סופר. יעקב פרונטי סופר.
י״ח. עוד הסכימו קי די אקי אדילאנטי נון סי איסקריב׳אן לאס כתובות שאלב׳ו אין פורגאמינו ולפי שהיינו מצויים אנו העדים חתומים התומי מטה על כל הכתוב למעלה וכר. וחתומים בה:
משה באלאנסי סופר. יעקב פרונטי סופר.
טופס הסכמה בענין כתובה ק״ק המגורשים יצי׳ו, ומתנה, והברחה, וגביית המלוה חובו, אפילו מיתומים קטנים, ושלא לאסור את הלוה וליתן ערב.
ניסן ש״ה.
י״ט. אנו החתומים חכמי הקהלות הקדושות קהלות פ׳אס יצ״ו, נתקבצנו לישא וליתן בדברי צבור, וראינו תקנת קהלות המגורשים יצ״ו, שצריך לתקן בה קצת דברים. וזהו שנראה לנו לתקן בתקנת הנז׳. בענין הירושה, שאם תפטר האשה בחיי בעלה ותניח זרע ש״ק בן שלשים יום כדלעיל סעיף ג׳ ממנו וממנה, שיחלוק עם אותו הזרע מחצה במחצה, כל העזבון (פי׳ אעפ״י שיש לה בנים מאיש אחר לא ירשו עם בניו שממנה וכוי ב״כ מוהר״ר יעב״ץ זלה״ה) ואף אם נפלו לה נכסי מלוג יחלקו גם הם. ואם לא תניח זרע ש״ק ממנו וממנה, אז יחלוק הבעל מחצה במחצה אחר שיטול מלבושיו של חול עם זרעה בכל גוונא, אפי׳ אינו מתאבל או אביה או אחיה או אחיותיה. ואם אין לה זרע ולא אב ולא אח ולא אחות. אז יהיו שני שלישי העזבון לבעל, ושליש ליורשיה ממשפחת בית אביה.
פירש מורינו החכם השלם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, בהעתקתו לתקנה זו שראינו מכתב ידו וז״ל, וכן אם יפטר הוא בחיי אשתו, תטול היא בלאות מלבושיה או שוויין, אם לא יהיו לה כי אם חדשים, וכל השאר תחלוק עם זרעו יהיה ממנה או מאשה אחרת. כל הבנים ירשו בשוה גם הבנות שלא נשאו, זולת הבכור. כי העדיפה לו התורה חלק בכורה. ואם לא יהיה לו זרע כלל תחלוק עם אביו וכוי. ולראיה, חתמנו פה אחר שנתאמתה כתובת יד החכם המפר׳ הנזכר ז״ל, מפי רבותינו נוחי נפש ז״ל, וחתום על זה החכם השלם הדיין המצויין ה״ר יעקב אבן דאנאן ז״ל. והחכם השלם הדיין המצויין כה״ר חיים עוזיאל ז״ל. והכרנו חתימת ידם, ולראיה חתמנו פה וקיים. וחתומים החכמים השלמים כמהר״ר יצחק הצרפתי ז״ל, וכמהר״ר יעקב אבן צור זלה״ה. וכן אם יפטר הוא בחיי האשה תטול אשתו בלאות מלבושיה, ותחלוק אשתו עם זרעו וזרעה שיהיה לה ממנו. ואם לא יהיה לה ממנו זרע, תחלוק עם זרעו אפילו אינו מתאבל, או אביו, או אחיו, או אחיותיו, מחצה במחצה. ואם אין לו זרע, ולא אב, ולא אח, ולא אחות תטול האשה שני שלישים, ויורשי הבעל שליש. וכל החלוקות הנז׳, תהיינה אחר פריעת כל החובות בין בשטר, בין בע״פ, ואפי׳ לא נמצא להם מטלטל כלל אלא קרקע, יפרעו החובות אפי׳ שבע״פ, מן הקרקע
על פי שבועתו. ועיין בפסקי מוהר״ר יעב״ץ זלה״ה דף קב״ג בי. ואם יניחו בנים ובנות בלתי נשואות מעולם, תירשנה חלקים שוים עם הנזכרים.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
ואנו מקימים כל הנשאר כתוב בזאת התקנה, בסדר ואופן הכתוב ברור באורן בה. גם מה שעד היום לא הורגל כמו הצוואה, ומתנת ש״מ שיעשו מכאן והלאה שלא בפני דיין או חכם העיר הנמנה עם הדיינים לדין, ועלינו לחקור ולידע כי דיין או חכם היה בתוכם. והוספנו ואמרנו שצריך שתהיה מקויימת מחכם או דיין העיר ידוע
כ. עוד ראינו להוסיף ולתקן בקיעי עירנו, ששום מתנה בכללות, שיראו ב״ד אשר יהיו בימים ההם שנעשית בערמה להבריח נכסיו מן הראוי להם. הואיל וחב לאחרים, לא יחרוך רמיה צידו, ולא תעשינה ידיו תושיה, אם אם ימצאו פוסקים סומכים את ידו, כיון שראינו כמה מרמות נעשות בכל יום, והשעה צריכה לכך. כ״ש כי אל אשר יפנה הרא׳׳ש ז׳׳ל אחריו אנו הולכים וכדאי הוא לסמוך עליו.
כ״א. וכן אנו מוסיפים לתקן מפני שלא תנעול דלת בפני לווין, שיגבה המלוה כל חובו מן היתומים אפילו קטנים, ואף אם הגיע זמן הפרעון בחיי אביהם. וכל מה שהוספנו הוא לשטרות הנעשים להבא. כי מה שהיה הוא שיהיה בלשון הכתוב בו.
כ״ב. גם כן תקננו כי כל בעל חוב אשר יאסור את בעל נשיו לא יכניסנו תחת מנעול, אף אם יהיה כתוב בשטר שיכנס במאסר שירצה מוציאו, זולת אם גזרו עליו בנדוי שלא יצא מבית הסוהר בלי רשות הנושא בו ויצא. או אם אמור לברוח. עד יתן ערב בעדו שיפרע הוא אם יברח. זהו מה שראינו לתקן ביושר לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה וה׳ סביב לעמו. ולאחזוקי מילי דלעיל ולראיה, חתמנו שמותינו פה בעשור הראשון לניסן המכובד, משנת חמשת אלפים ושלש מאות וחמש ליצירה בפ׳אס יע״א וקיים.
עד כאן תופס הנעתק מהתורף והגהנוהו ומצאנוהו על נכון, והיו חתומים על התורף החכמים השלמים נוחי נפש ז״ל, הלא המה החכם כמה׳׳ר נחמן אבן סונבאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יצחק בכה״ר יוסף נהון ז״ל, והחכם כמהי׳ר יוסף טובי ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם חאג׳יז ז״ל, והחכם כמה׳׳ר יהושע קורקוס זי״ל, והחכם כמה׳יר יוסף בכה״ר משה מונדה ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל אבן דאנאן ז״ל בכה׳׳ר מימון ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, והחכם כמה׳׳ר שם טוב בכה״ר יעקב אמיגו ז׳׳ל, והחכם כמה״ר יצחק דונדון ז״ל, והחכם כמה״ר שמואל חאג׳יז ז׳׳ל, והחכם כמה׳׳ר אברהם אלמושנינו ז״ל, והחכם כמה״ר אברהם ביטון ז׳׳ל, והחכם אברהם אוג׳ואילוס ז״ל.
וס״ל כתוב אני אברהם באלאנסי הסופר יצ״ו נוטיפ׳יקו, במאמר החכמים השלמים יצ״ו, לה הסכמה אריב׳ה קונטינידה בחמשה בתי כנסיות יב׳׳ץ של המגורשים יצ״ו, בזמן הכתוב לעיל. ולפי שכן הוא האמת, לראיה חתמתי שמי פה וחתום הסופר הנזכר.
ובגב. שטר התורף הנז' נמצא כתוב נוטיפ׳ יקאדה הסכמה זו בבתי כנסיות יב״ץ של התושבים יצ״ו על יד החכם השלם כמה״ר שמואל אבן דאנאן נר׳׳ו בכה״ר החכם השלם כמה״ר מימון זלה״ה, אי לה ריסיב׳י ולראיה חתמתי וחתום הסופר הנז׳ ע״כ.
ואנו החתומים העתקנו כל זה כמאמר ב״ד יב״ץ אחר שנתאמתו להם ולנו החתימות הנז׳ כולם, ולראיה חתמנו פה. יובן קצתם הכרנו חתימותיהם וקצתם נתקיימו חתימותיהם מפי הדור חכמים יצ״ו. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב׳׳ץ וחתומים החכמים השלמים כמה״ר יעקב אבן דאנאן ז״ל וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.
אייר ש״י.
עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.
טופס הסכמה הכתובה שהיא כדת וכהלכה כפי מנהג פ׳אס יע״א.
כ״ג. עלא קאדר אין כאן מנהג איל קהל קדוש קהל פ׳אס אלבאלדיין ישצ״ו אין כול יהודייא אין תזווז ת״א ייזידו פ׳י איל נדונייא איל תולת ועאלא האדא אסתעדו אן ואקת חזי תתכ׳לץ׳ פ׳י כתובתהא תכ׳לי אלתולת מן אל כתובה וליום נחו כ׳מסי ועסרין אסנא בחתנאהא עלי׳ אלמנהג אן נחן נוג׳דוה מכתוב ולא ציבנאשי ופ׳י דאליך לוקת ג׳רדנהא וכתבנא איל הסכמה ושהדוהא איל חכם ושבעה טובי העיר וכאנת ענד איל נזכר בספר הזכרונות אלדי אלקהל ישצ״ו. ואל אן בחתנא עליהא ומא ציבנאש׳י לקד אן צ׳אעת ועלא קד אנא מוג׳ב שראעי אן אל מנהג יכון כתוב וחתום. לדאליך כתבנא האדא לזכות הקהל במאמר הקהל יצ״ו ובפני ראשי הקהל הקדוש ראשי התושבים באיין כל יהודייא אלמנה די תזי תתכ׳לץ׳ מן כתובתהא אן הייא תכ׳לי אתולת מן ג׳מיע מא יכון פיי כתובתהא עלא קד אן כא יזידו אתולת פ׳י לקימא דאל אנדונייא כמא קולנא אן האכדא כאן מנהג אבותינו והא כדא אוג׳דנא פ׳י הרמב׳׳ם ז״ל. והאדא כצ׳א מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שנהגו שיכתב בכתובה הנדונייא יתר על דמיה בשליש או בחומש או במחצה כגון שהיתה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים כדי להרבות בפני העם. וכשתבוא לגבות הכתובה לא תגבה אלא המאה. ויש מקומות שנהגו לפחות וכו׳ הכל כמנהג המדינה ונחנא אליום ג׳דדנאה מעמד אן הייא חוג׳א משהורא ומערופא ענד אל כול עאוודנא ג׳דדנאהא ושהרנאהא באש׳ תכון כתובה וחתומה כמא כאנת מן קדים כימי עולם וכשנים קדמוניות ולדאלן קיידנא שהאדתנא הנז׳ לזכות הקהל יצ״ו ולראיה חתמנו פה בעאד מה קרינאהא עלא אלקהל בבית הכנסת ביום השבת בעוד ס״ת בתיבה וואפקו אלקהל אל כול עלא דאלך ביום חמישי בשבת ר״ח אייר שנת הש״י וסימניך להנחיל אוהבי י״ש לפ״ק ע״ב. וחתומים החכם השלם ה״ר שמואל בן דאנאן בכה״ר מימון ז״ל. והחכם ה״ר שמואל בן דנינס ז״ל. והחכם ה״ר אפרים בר נחמיה אל הכהן ז׳׳ל. והחכם ה״ר משה בר שלמה בן אטויל ז״ל. והחכם ה״ר יוסף אל חדאד ז״ל. והחכם אברהם בן רמוך ז״ל. והחכם ה׳׳ר חיים קורקוס ז״ל. וה״ר שמואל בר יצחק פראוניל ז״ל. והנגיד המעולה ה׳׳ר יעקב רותי ז״ל. והיקר רבי מסעוד בן צפט נ׳׳ע. והיקר ר׳ משה אנפאוי נ״ע. והיקר ר׳ יעקב בן סיניור נ״ע. והיקר ר׳ שמעון ן׳ צפט נ״ע. והיקר ר׳ חנניה בן עזיז ן׳ מייארה נ״ע. ע״כ טופס שהעתקנו והגהנו מן התורן! תיבה בתיבה ונמצא על נכון ונתאמתו לנו קצת החתימות מפי סופרים ומפי ספרים וקצתם הכרנו חתימתם. ולראיה חתמנו פה במאמר ב״ד יב״ץ וחתו׳ החכמים השלמים כה׳׳ר יעקב ן׳ דאנאן ז״ל וכה״ר מכלוף אסולין זלה״ה.
שנת י״ש בחדש אב הנחמות.
כ״ד. טופס העתקה אחת על ענין פרעון כתובה שהיא כדת וכהלכה, ואעפ״י שתבעה כתובתה בב״ד לא הפסידה מזונותיה כי אם עד שתגבה כתובתה.
אנחנו החתומים אחרי ראותינו תביעת הכבודה לאה חנה אלמנת הנגיד המעולה ה״ר שם טוב ן׳ רמוך נ״ע, שבקשה ממנו החתומים חכמי קהלות הקדש פ׳אס יצ״ו, שנצוה להגבות לה כל כתובתה במושלם שיש לה נגד בעלה הנז', מסכום שש מאות אוקיות כסף. והנגיד המעולה הי׳ר שאול בן רמוך יצ׳׳ו השיב, שלא תגבה לאה חנה הנז׳ כי אם שני שלישי כתובתה. ואנו החתומים ראינו שטר כתובתה וראינו העדת העדים אשר הועדו בין שתי הכתות, ונשאנו ונתננו בענין וראינו שדבר זה תלו אותו חכמים ז״ל כמנהג. ועל הענין הזה בעצמו אמרו במשנה במס׳ כתובות רשב״ג אומר הכל כמנהג המדינה. וכדבריו פסק הרמב״ם ז״ל, מנהגות רבות יש בנדונייא יש מקומות שיכתבו בנדונייא יותר על דמיה בשליש, או בחומש או במחצה. כגון שתהיה הנדונייא מאה וכותבים שהכניסה מאה וחמשים, כדי להרבות בפני העם, וכשתבוא לגבות לא תגבה אלא מאה, ויש מקומות וכוי. הנושא סתם, כותב ונותן כמנהג המדינה. וכן היא שפסקה להכניס נוהגת כמנהג המדינה. וכשתבוא לגבות כתובתה, מגבין לה מה שבכתובתה כמנהג המדינה. ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן, מנהג המדינה עיקר גדול, ודנין על פיו. והוא שיהיה מנהג פשוט בכל המדינה עכ״ל. וכן פסקו כל הפוסקים אין חולק. ומאחר שנתברר עפ״י עדים שמיום שישבו בעיר הזאת, ידעו שמנהג פשוט וברור הוא, שכשמגבין התושבים לאלמנה שטר כתובתה הם פוחתים לה שליש. לכן אנו גוזרין שלא תגבה לאה חנה הנז׳, כי אם שני שלישי כתובתה לבד. ולפי שלאה חנה הנז׳, כשתבעה כתובתה בב״ד אמרה שאם יתנו לה פרעון הראוי לה משטר כתובתה מיד מוטב, ואם אין שלא תפסיד תנאי מזונותיה, מחמת שעמדה בב״ד. אנו גוזרין שכל זמן שלא תגבה ב׳ שלישי בכתובה, שתוכל לאה חנה הנז׳ לתבוע מזונותיה. ובסדר הזה אנו גוזרין על כל שטר כתובה שהיה כתוב בה כדת ובהלכה. לפי שכל זה עשינו אחר הדרישה והחקירה והעיון, שדרשנו וחקרנו ועייננו שכך הוא הדין, וכן היו דנין בכל בתי דינין מקדם קדמתה, וכן יעשו לדורות. ולא יהיה רשות לשום ב״ב לשנות ממה שכתוב בפס״ד זה, בשום זמן. ולפי שכך גזרנו. ולראיה ח״פ בכ״ב לאב יה״ל משנת י״ש לפ׳׳ק וקיים, והפרעון יהיה בזה האופן, אם הניח הבעל מעות, תגבה במעות. ואם לא הניח מעות, והניח מטלטלין, תגבה מטלטלין. ואם לא הניח מטלטלין, תגבה ממקרקעי, וממטלטלי וממקרקעי שוה כסך ע״כ. והיו חתומים בו החכמים השלמים כה״ר נחמן ן׳ סונבאל יצ״ו. והחכם ה״ר יצחק בן יוסף נהון זלה׳׳ה. והחכם כה״ר שמואל ברכה מימון בן דאנאן זלה״ה. והחכם ה״ר שם טוב בן ה״ר יעקב אמיגו ז״ל. והחכם ה״ר אברהם עוזיאל יצ״ו. והחכם ה״ר כמה״ר יצחק דונדון והחכם ה״ר אברהם אוג׳ואילוס ז״ל. ע״ב הטופס ועדיו. ואגו החתומים העתקנו והגהנו זה הטופס מן התורף תיבה בתיבה. ולראיה שהעתקנוהו והגהנוהו חתמנו שמותינו פה
וקיים ע״כ. וחתומים ה״ר אברהם באלנסי הסופר. וה״ר דוד בן ר׳ סלימאן ן׳
סמחון זלה״ה. ועדי הקיום ה׳יר דוד אבן חיים. ור׳ שלום בר יוסף הלוי ז״ל ואנו החתו׳ העתקנו הטופס זה מהתורף ולראיה ח״פ עכ״ל. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דנאנן ז״ל. וכה״ר מכלוף בן אסולין ז׳׳ל.
חשון ב׳ שי״א.
המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר
ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.
המכון למורשת יהדות מרוקו.
הרב משה עמאר
הרב אליהו עצור
מר משה גבאי
הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל
עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.
בתוכו צמחו כמה מענקי הרוח שקמו לעמינו ומהם ראשוני רבותינו הראשונים כרבינו יצחק אלפאסי, אשר אור תורתו האיר וזרח גם ברחבי ספרד. וגדולי הרבנים בספרד היו מתלמידיו כמו רבי יוסף בן מיגאש ועוד. ומאז ועד ימינו דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו קמו רבנים ואנשי שם אשר הקדישו את זמנם ללימוד תורה ולהרבצתה בבני עדתם והשאירו הרבה מחידושי תורתם בכתובים, יצירותיהם של רבותינו רבני המערב הן רבות ומגוונות אך דא עקא כגודל היצירה בן גדלו הפגעים שפגעו בה.
קושי השעבוד, העניות ופגעי הטבע היו גרמא, שחלק גדול ממנה אבד מאתנו לעולמים, ויתר הפליטה עודנו בכתובים בודד בספריות ובאוספים פרטיים, ומצפה לגואל.
מורדת מניקה שתניק עד תשלום כ״ד חדשים, ושלא תטול כ״א מחצית ההנקה.
לפי שראינו אנו החתומים, טופס ההסכמה אחת שתקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, מכתיבת יד החכם השלם ה״ר אברהם עוזיאל ז״ל וזיין.
כ״ה. יום ש״ק שמונה במרחשון משנת האי״ש ליצירה בכאן במתא פ׳אס יע״א בהיותנו אנו החתומים, מקובצים בעליה מקום הוועד והמעמד, היו מצויין עמנו הנגיד המעולה ר׳ יעקב רותי יצ״ו, וקצת מהמעולים אנשי מעמד יצ״ו, לישא וליתן בדברי צבור. ובאותו מעמד הסכמנו כל החתומים בכאן, בהסכמה אחת בלי שום מערער, שאם יהיו איזה נשים שהן מורדות בבעליהן, ולפעמים יארע שאיזה מהן תהיה מעוברת ואינה עושה, רק שיולדת ומשלכת הוולד, כדי שיניקהו אביו וכן לא יעשה. לכן למגדר מילתא, אנו מסכימים שמהיום הזה ואילך, שום אשה שתהיה מורדת בבעלה, ובעת המרדות תהיה הרה , או מיניקת, שלא תוכל להשליך הולד שתלד, כי אם תהיה מהוייבת להניק את הולד, מיום הולדו ועד כ״ד חדשים רצופים, בין יהיה זכר או נקבה. ויתנו לה בשכר ההנקה חצי השכירות שלוקחת אשה מיניקת, שמיניקת ונותנת חלב לאחרים במעות, אי סיגון פריסיו דיל טיינפו לפי ראות ב״ד קי סירה אין אקיל זמן ולפי שנראה לנו היות כל הנז׳ סייג טוב, ותקנה הגונה לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לראיה חתמנו שמותינו פה לאחזוקי מילי דלעיל. והכל שריר ובריר וקיים, והיו חתומים החכמים השלמים כה״ר נחמן בן סונבאל, וה״ר יצחק נהון, וה״ר יהושע קורקוס, וה״ר אברהם חאג׳יז, וה״ר שמואל בן דאנאן, וה״ר שם טוב אמיגו, וה״ר יצחק דונדון, וה״ר שמואל חאג׳יז, וה״ר אברהם אוגיואילוס. ואני צעירם אברהם עוזיאל. ע״כ טופס ההסכמה הנז׳ מכתי׳ יד החכם הנז׳. ולפי שכל דבריהם אמת וצדק, ונתאמתו הכתיבה הנז׳, שהיא מיד החכם הנז׳. הסכמנו גם אנחנו בכל הכתוב בה, וחתמנו פה בחדש אדר שנת כי ב״ו ישמ״ח לבנו, פה העיר פ׳אס יע״א. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה, וכה״ר מכלוף! בן אסולין זלה״ה.
כ״ה. יום ש״ק אוגיו חשון אניו די האי״ש ליצירה אקי אין לה סיב׳דאד די פ׳אס יע״א איסטאנדו נוס לוס אפ׳ירמדוס אג׳ונטאדוס אין לה קאמרא דונדי סי אג׳ונטה איל מעמד אי איראן קון הנגיד המעולה ר' יעקב רותי יצ״ו אי פארטידה דילוס מעולים ג׳ינטי דיל מעמד יצ׳׳ו פור פלאטיקאב אין קוזאס דיל צבור אי אין אקיל מעמד הסכמנו טודוס לוס אפיירמאדוס אקי בהסכמה אחת סין דינגון מערער קי פור קואנטו אלגונאס מוג׳יריס שיאן מורדות אין סוס מארידוס אי אלאס ויזיס אקאיסי קי אלגונה איסטה מעוברת אי נון פ׳אזי מאס קי פאריר אי איג׳ה לה קריא טורה פארה קי לה קריאי סו פאדרי וכן לא יעשה. פור איסטו למגדר מלתא סומוס מסכימים קי די היום אינדילאנטרי דינגונה מוג׳יר קי פיואירי מורדת אין סו מארידו אי אין טאל טיימפו דיל מרדות איסטוב׳יירי פרינייאדה או אליגיאנדו קי נון פואידה איג׳אר לה קריאטורה אנדי איל פאדרי. סאלב׳ו סיאה אוב׳ליגאדה די אליג׳אר אסו קריאטורה דיל דיאה קי נאסי פ׳ין וינטי אי קואטרו מיזיס ג׳וסטוס טאנטו סיאה איז׳ו או איז׳ה. אי לי דאראן פור פאגה דילה אליג׳אדורה מיאטאד די לה פאגה קי לייב׳א אונה מוז׳יר קריאדירה קי קריאה אי דה ליג׳י פור דינירו אי סיגון פריסיו דיל טיימפו כפי פאריסיר די ב״ד קי סירה אין אקיל טיימפו. ולפי שנראה לנו היות בל הנז׳ סייג טוב ותקנה הגונה לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה לראיה ח״ש פה לאחזוקי מילי דלעיל והכל שריר ובריר וקיים.
אלמנה מניקה שכתובתה למנהג המגורשים יצ״ו, שלא תטול כי אם מחצית שכר ההנקה, ובמה לשבב ובמה לכבס כסותו.
כ׳׳ו. בראותינו אנו החתומים דייני העירה פ׳אס יע״א, בענין תביעת שכר ההנקה, כמה דינים מחולפים, וביחוד מ״ש הרב מגיד משנה ז״ל בפי י״ח מה׳ אישות בשם הרשב״א ז״ל, והביאו מוהרי״ק ז״ל בסי׳ י״ג בטור א״ה וז״ל, אלמנה שהיתה מניקה את בנה, יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר, ואעפ״י שאינה יכולה להנשא ע״ס כ״ד חדשים עכ״ל. והעמידו דבריהם החכמים השלמים נ״נ ז״ל זה הדין, במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה, מיד אחר מיתת הבעל. או אם תבעה כתובתה, וגבתה אותה. בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר. אבל אם כתובתה היא כדת וכהלכה, ועדיין לא גבתה אותה, והיא אוכלת מכח תנאי כתובה, אינה יכולה לתבוע שכר ההנקה. וכן נראה מדעת הרא״ש ז״ל בפי אעפ״י, וג״כ בס׳ שאלות ותשובות למהר״י בן ליב ז״ל. ולכן תיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, שאם היתה כתובת האלמנה כמנהג קהלות הקדש המגורשים מקאשטילייא יצ״ו, עם היות שיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר. עכ״ז הואיל והם שותפים בכל אף בהניקה, לא תטול כי אם מחצית שכר. והם קצבו קצבה לאלמנה באותו זמן, שלש אוקיות שכר ההנקה בכל חדש לא זולת, והמחצית הוא אוקייא וחצי האוקייא, מלבד מה שיותן לילד במה לשכב, ובמה שתכבס לו כסותו ובלאות שלו כמנהג התינוקות. אך אמנה אנחנו החתומים, בראותנו שמה שתקנו לדורם תקנו. לכן ראינו ג״ב אנו החתומים לתקן, ששכר ההנקה יהיה מהיום והלאה כפי העת והזמן. והאלמנה שכתובתה כפי המנהג, יתנו לה היורשים מחצית שכר ההנקה. אן אמנה אם כתובתה כדת וכהלכה, אנו מעמידים הדבר על ד״ת. שאם תגבה כתובתה, אין לה מזונות מכח כתובתה. ויכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, והשמאים ישומו לה שכר ההנקה, כפי העת וכפי הזמן וכפי השער.
ג״ב הוגד לנו, שתיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל בענין ההנקה, אם מתה אם הילד כמה חדשים מחייבים לאב לשכור לו מינקת, עם היות שזה הדין לא הוזכר בשום פוסק, שאף מוהרי״ק ז״ל שדרכו להביא חדשים גם ישנים, לא הביאו אפי׳ במחודשים. ואפי״ה תיקנו הראשונים ז״ל, שמחייבים האב לשכור מינקת הן לבנו, הן לבתו, עשרים חדש ויפה תיקנו. וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם, ואין לנו להרהר אחריהם, ולא לזוז מדבריהם, כי כל דבריהם אמת וצדק. עכ״ז ראינו לתקן שההנקה לנקבה, תהיה שמונה עשר חדש. ולזכר עשרים חדשים. ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה, וחתומים החכמים-השלמים כמה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה. וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.
בחדש כסלו שכ״ג לפ״ק.
המוסיקה שלי – קישורים לשירים