ספר התקנות – המשפט העברי בקהילות מרוקו.

המכון למורשת יהדות מרוקו.

הרב משה עמאר

הרב אליהו עצור

מר משה גבאי

הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל

עוד בתקופת הגאונים פרח בצפון אפריקה מרכז רוחני גדול שהדיו נשמעו למרחקים וזכה להוקרתם של גאוני בבל והוא היווה כחוליה מקשרת בין יהדות המזרח וראשיה לבין יהדות המערב – ספרד. כאשר החלה להתדלדל סמכותו של המרכז הרוחני העולמי של היהדות בבבל, לתקופת מה המרכז הרוחני בצפון אפריקה תפס את מקומו בכמה בחינות.

 בתוכו צמחו כמה מענקי הרוח שקמו לעמינו ומהם ראשוני רבותינו הראשונים כרבינו יצחק אלפאסי, אשר אור תורתו האיר וזרח גם ברחבי ספרד. וגדולי הרבנים בספרד היו מתלמידיו כמו רבי יוסף בן מיגאש ועוד. ומאז ועד ימינו דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו קמו רבנים ואנשי שם אשר הקדישו את זמנם ללימוד תורה ולהרבצתה בבני עדתם והשאירו הרבה מחידושי תורתם בכתובים, יצירותיהם של רבותינו רבני המערב הן רבות ומגוונות אך דא עקא כגודל היצירה בן גדלו הפגעים שפגעו בה.

קושי השעבוד, העניות ופגעי הטבע היו גרמא, שחלק גדול ממנה אבד מאתנו לעולמים, ויתר הפליטה עודנו בכתובים בודד בספריות ובאוספים פרטיים, ומצפה לגואל.

מורדת מניקה שתניק עד תשלום כ״ד חדשים, ושלא תטול כ״א מחצית ההנקה.

לפי שראינו אנו החתומים, טופס ההסכמה אחת שתקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, מכתיבת יד החכם השלם ה״ר אברהם עוזיאל ז״ל וזיין.

כ״ה. יום ש״ק שמונה במרחשון משנת האי״ש ליצירה בכאן במתא פ׳אס יע״א בהיותנו אנו החתומים, מקובצים בעליה מקום הוועד והמעמד, היו מצויין עמנו הנגיד המעולה ר׳ יעקב רותי יצ״ו, וקצת מהמעולים אנשי מעמד יצ״ו, לישא וליתן בדברי צבור. ובאותו מעמד הסכמנו כל החתומים בכאן, בהסכמה אחת בלי שום מערער, שאם יהיו איזה נשים שהן מורדות בבעליהן, ולפעמים יארע שאיזה מהן תהיה מעוברת ואינה עושה, רק שיולדת ומשלכת הוולד, כדי שיניקהו אביו וכן לא יעשה. לכן למגדר מילתא, אנו מסכימים שמהיום הזה ואילך, שום אשה שתהיה מורדת בבעלה, ובעת המרדות תהיה הרה , או מיניקת, שלא תוכל להשליך הולד שתלד, כי אם תהיה מהוייבת להניק את הולד, מיום הולדו ועד כ״ד חדשים רצופים, בין יהיה זכר או נקבה. ויתנו לה בשכר ההנקה חצי השכירות שלוקחת אשה מיניקת, שמיניקת ונותנת חלב לאחרים במעות, אי סיגון פריסיו דיל טיינפו לפי ראות ב״ד קי סירה אין אקיל זמן ולפי שנראה לנו היות כל הנז׳ סייג טוב, ותקנה הגונה לחזק כל בדק, ולגדור כל פרצה, לראיה חתמנו שמותינו פה לאחזוקי מילי דלעיל. והכל שריר ובריר וקיים, והיו חתומים החכמים השלמים כה״ר נחמן בן סונבאל, וה״ר יצחק נהון, וה״ר יהושע קורקוס, וה״ר אברהם חאג׳יז, וה״ר שמואל בן דאנאן, וה״ר שם טוב אמיגו, וה״ר יצחק דונדון, וה״ר שמואל חאג׳יז, וה״ר אברהם אוגיואילוס. ואני צעירם אברהם עוזיאל. ע״כ טופס ההסכמה הנז׳ מכתי׳ יד החכם הנז׳. ולפי שכל דבריהם אמת וצדק, ונתאמתו הכתיבה הנז׳, שהיא מיד החכם הנז׳. הסכמנו גם אנחנו בכל הכתוב בה, וחתמנו פה בחדש אדר שנת כי ב״ו ישמ״ח לבנו, פה העיר פ׳אס יע״א. וחתומים החכמים השלמים, כה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה, וכה״ר מכלוף! בן אסולין זלה״ה.

כ״ה. יום ש״ק אוגיו חשון אניו די האי״ש ליצירה אקי אין לה סיב׳דאד די פ׳אס יע״א איסטאנדו נוס לוס אפ׳ירמדוס אג׳ונטאדוס אין לה קאמרא דונדי סי אג׳ונטה איל מעמד אי איראן קון הנגיד המעולה ר' יעקב רותי יצ״ו אי פארטידה דילוס מעולים ג׳ינטי דיל מעמד יצ׳׳ו פור פלאטיקאב אין קוזאס דיל צבור אי אין אקיל מעמד הסכמנו טודוס לוס אפיירמאדוס אקי בהסכמה אחת סין דינגון מערער קי פור קואנטו אלגונאס מוג׳יריס שיאן מורדות אין סוס מארידוס אי אלאס ויזיס אקאיסי קי אלגונה איסטה מעוברת אי נון פ׳אזי מאס קי פאריר אי איג׳ה לה קריא טורה פארה קי לה קריאי סו פאדרי וכן לא יעשה. פור איסטו למגדר מלתא סומוס מסכימים קי די היום אינדילאנטרי דינגונה מוג׳יר קי פיואירי מורדת אין סו מארידו אי אין טאל טיימפו דיל מרדות איסטוב׳יירי פרינייאדה או אליגיאנדו קי נון פואידה איג׳אר לה קריאטורה אנדי איל פאדרי. סאלב׳ו סיאה אוב׳ליגאדה די אליג׳אר אסו קריאטורה דיל דיאה קי נאסי פ׳ין וינטי אי קואטרו מיזיס ג׳וסטוס טאנטו סיאה איז׳ו או איז׳ה. אי לי דאראן פור פאגה דילה אליג׳אדורה מיאטאד די לה פאגה קי לייב׳א אונה מוז׳יר קריאדירה קי קריאה אי דה ליג׳י פור דינירו אי סיגון פריסיו דיל טיימפו כפי פאריסיר די ב״ד קי סירה אין אקיל טיימפו. ולפי שנראה לנו היות בל הנז׳ סייג טוב ותקנה הגונה לחזק כל בדק ולגדור כל פרצה לראיה ח״ש פה לאחזוקי מילי דלעיל והכל שריר ובריר וקיים.

אלמנה מניקה שכתובתה למנהג המגורשים יצ״ו, שלא תטול כי אם מחצית שכר ההנקה, ובמה לשבב ובמה לכבס כסותו.

כ׳׳ו. בראותינו אנו החתומים דייני העירה פ׳אס יע״א, בענין תביעת שכר ההנקה, כמה דינים מחולפים, וביחוד מ״ש הרב מגיד משנה ז״ל בפי י״ח מה׳ אישות בשם הרשב״א ז״ל, והביאו מוהרי״ק ז״ל בסי׳ י״ג בטור א״ה וז״ל, אלמנה שהיתה מניקה את בנה, יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, ויכולה היא לתבוע כתובתה לאלתר, ואעפ״י שאינה יכולה להנשא ע״ס כ״ד חדשים עכ״ל. והעמידו דבריהם החכמים השלמים נ״נ ז״ל זה הדין, במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה, מיד אחר מיתת הבעל. או אם תבעה כתובתה, וגבתה אותה. בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר. אבל אם כתובתה היא כדת וכהלכה, ועדיין לא גבתה אותה, והיא אוכלת מכח תנאי כתובה, אינה יכולה לתבוע שכר ההנקה. וכן נראה מדעת הרא״ש ז״ל בפי אעפ״י, וג״כ בס׳ שאלות ותשובות למהר״י בן ליב ז״ל. ולכן תיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל, שאם היתה כתובת האלמנה כמנהג קהלות הקדש המגורשים מקאשטילייא יצ״ו, עם היות שיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר. עכ״ז הואיל והם שותפים בכל אף בהניקה, לא תטול כי אם מחצית שכר. והם קצבו קצבה לאלמנה באותו זמן, שלש אוקיות שכר ההנקה בכל חדש לא זולת, והמחצית הוא אוקייא וחצי האוקייא, מלבד מה שיותן לילד במה לשכב, ובמה שתכבס לו כסותו ובלאות שלו כמנהג התינוקות. אך אמנה אנחנו החתומים, בראותנו שמה שתקנו לדורם תקנו. לכן ראינו ג״ב אנו החתומים לתקן, ששכר ההנקה יהיה מהיום והלאה כפי העת והזמן. והאלמנה שכתובתה כפי המנהג, יתנו לה היורשים מחצית שכר ההנקה. אן אמנה אם כתובתה כדת וכהלכה, אנו מעמידים הדבר על ד״ת. שאם תגבה כתובתה, אין לה מזונות מכח כתובתה. ויכולה לומר איני מניקה אלא בשכר, והשמאים ישומו לה שכר ההנקה, כפי העת וכפי הזמן וכפי השער.

ג״ב הוגד לנו, שתיקנו החכמים השלמים נ״נ ז״ל בענין ההנקה, אם מתה אם הילד כמה חדשים מחייבים לאב לשכור לו מינקת, עם היות שזה הדין לא הוזכר בשום פוסק, שאף מוהרי״ק ז״ל שדרכו להביא חדשים גם ישנים, לא הביאו אפי׳ במחודשים. ואפי״ה תיקנו הראשונים ז״ל, שמחייבים האב לשכור מינקת הן לבנו, הן לבתו, עשרים חדש ויפה תיקנו. וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם, ואין לנו להרהר אחריהם, ולא לזוז מדבריהם, כי כל דבריהם אמת וצדק. עכ״ז ראינו לתקן שההנקה לנקבה, תהיה שמונה עשר חדש. ולזכר עשרים חדשים. ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה, וחתומים החכמים-השלמים כמה״ר שמואל בן דאנאן זלה״ה. וכמה״ר מכלוף בן אסולין זלה״ה.

בחדש כסלו שכ״ג לפ״ק.