من روائع و خالدات فن الملحون : قصيدة الزردة للشاعر بن علي المسفيوي
من روائع و خالدات فن الملحون : قصيدة الزردة للشاعر بن علي المسفيوي
إنشاد : الشيخ محمد العطاوي الملقب بالعسيكري – المكان : المركب الإجتماعي و التربوي القصبة – التنفيذ : جوق جمعية الشيخ الجيلالي امثيرد تحت قيادة الشيخ الحاج امحمد الملحوني
أكبر جوق في تاريخ موسيقى الآلة – 150 عازف و منشد بقيادة ذ محمد ابريول
أكبر جوق في تاريخ موسيقى الآلة – 150 عازف و منشد بقيادة ذ محمد ابريول
السهرة الكاملة لأكبر جوق في تاريخ الموسيقى الأندلسية بالمغرب – 2016 – 150 عازف و منشد و منشدة
السهرة الكاملة لأكبر جوق في تاريخ الموسيقى الأندلسية بالمغرب – 2016 – 150 عازف و منشد و منشدة
לכבוד יום הילולת המשורר הדגול ר' דוד בוזגלו שיחול ביום שבת כג אב רחמן.
לכבוד יום הילולת המשורר הדגול ר' דוד בוזגלו שיחול ביום שבת כג אב רחמן.
أسماء المنور تغني علاش يا غزالي
أسماء المنور تغني علاش يا غزالي
علاش يا غزالي و علاش يا غزالي
مشيتي فحالك كيفاش النوم يحلالي
علاش يا اللايم خليتني هايم
هايم في جروحي
حبك يا الظالم قاهر و حاكم
ساكن في ضلوعي
كويتني و عاديتني .. قولي علاش
مشيتي و خليتني .. قولي علاش
وقولي علاش النوم ما حلاش
وعلاش يا غزالي
خليتني في نوحي
هايم في جروحي
نسيتي الماضي وعييت ما نادي
و طال سهادي بحالتي راضي
كويتني و عاديتني .. قولي علاش
مشيتي و خليتني .. قولي علاش
وقولي علاش النوم ما حلاش
وعلاش يا غزالي
Mohamed Fouiteh ayli hayani محمد فويتاح أيلي حياني-בעברית ובערבית
צור שהחיני [רבי דוד בוזגלו] ליאור אלמליח
צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי דַּרְכּוֹ הִנְחָנִי בּוֹ כָּל מַעְיָנִי
עָלָיו מִשְׁעָנִי כִּי הוּא עָשָׂנִי וְהוּא קָנָנִי
לוֹ הִבְדִּילָנִי אוֹרוֹ עָטָנִי צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי
אֵל נָא יָסוּפוּ אוֹכְלֵי בַּת עַמִּי
טַל יַעַרְפוּ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמִי
שַׂגֵב הֲמוֹנִי אַתָּה מִשְׂגַּבּוֹ
יְקֻלָּל מוֹנִי הָשֵׁב צוּר חַרְבּוֹ.
יֵבוֹשׁוּ זֵדִים יִכְלוּ וּקְבַרְתִּים
וַעֲדַת בּוֹגְדִים יִהְיוּ נִצְמָתִים
צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי…
מִיּוֹם הֶגְלָנִי מִבֵּית מְעוֹנוֹ
לוֹ אֶשָּׂא עֵינִי עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ
בּוֹ בָּטַח לִבִּי סוֹף כָּל סוֹף יַחֲמוֹל
חוֹרְשִׁים עַל גַּבִּי רִשְׁעָתָם יִגְמוֹל
הֵן הֵן אֵל שַׂגִּיא שׁוֹכֵן עֲלִיָּה
יוֹם יוֹם בּוֹ אֶהְגֶּה עֵינִי צוֹפִיָּה
צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי…
רְחוֹקִים יַקְרִיב עַל יַד אֵלִיָּה
מִיַּד כָּל יָרִיב יַצִּיל צְבִיָּה
יָחִיד אֵין שֵׁנִי אֵין לְהַמְשִׁילוֹ
יָחוֹן עַם עָנִי יַרְחִיב גְּבוּלוֹ
כַּתָּמָר יִשְׂגֶּה דָּוִד מְשִׁיחוֹ
אַקְרִיב אֶת חַגִּי עַל רֹאשׁ מִזְבְּחוֹ
צוּר שֶׁהֶחֱיָנִי...
https://youtu.be/ETFdqFDI0mw
أيلي حياني، أسباب امحاني
اعيونو في اعيانـــــــــــــــي
البركي اسباني، البركي اهواني
درتو فاسناني، امشا و خلاني
خلاني انّاني، أيلي حياني
…أيلي حياني، أيلي حياني
مصاب انشوفو حتى في امنامي
يا اللي تعرفو بلغ لو سلامي
الناس لاموني، اعلاش كنحبو
زادو لاموني، كِرضيت ابغُلبو
يا داك الغادي، قولّو إلى اجبرتيه
لا زلت انّادي، و ديما مستنيه
أيلي حياني، أيلي حياني
يا ربي فقريب، تكمل ارجايا
و يكون احبيبي كاعد احدايا
و الى ما جاني، أنا نمشي لو
غير ننظر فيه، بلا ما انّادي لو
اللي حب البركي، يصبر لجروحو
اللي حب البركي، يسمح بروحو
أيلي حياني، أيلي حياني
*****
كلمات أحمد الطيب لعلج
لحن و غناء محمد افويتح
أغنية تعود إلى نهاية الخمسينات
חיים לוק על ר' דוד בוזגלו. חלק א' + ב'
"העברים" הוא מיזם רב תחומי לתיעוד התרבות העברית, הכולל סרטים, ספרים ושיחות וידאו. במסגרתו נוצרו עד כה שמונה סרטים תיעודיים ("מלך היהודים" על ביאליק, "לאה גולדברג בחמישה בתים", "שבעת הסלילים של יונה וולך" והסרטים על זלדה, רחל, ז'בוטינסקי, ברנר והרב בוזגלו), יצאו לאור הספרים "זאת היונה" על יצירת וולך בעריכת הלית ישורון ויאיר קדר
(Musique Judeo-Arabe – Lellah Yal Ghadi Lessahra (de Lili Labassi
Musique Judeo-Arabe – Lellah Yal Ghadi Lessahra (de Lili Labassi)
Lili Labassi, (de son vrai nom Elie Moyal) est un compositeur chanteur de chansons légères qui influenceront le répertoire francarabe algérien des années 1950.
أوعدي على وحيدة aw3di 3la w7ida למענה של אחת – נטע אלקיים نيطع القايم Neta Elkayam
Translation by Prof Yigal Nizri l3aziz
תרגום של פרופ' יגאל נזרי לעזיז:
ضيعت شبابي وفرقت احبابي
dya3t shbabi wfra9t 7babi
כיליתי את נעוריי ועזבתי את אהוביי
أوعدي على وحيدة
aw3di 3la w7ida
למענה של אחת
على وحيدة كل نهار محنة جديدة
3la w7ida kol nhar m7na jdida
האחת שבשלה כל יום הוא בעיה חדשה
بالليل يا اصحابي يكثر عذابي
bllil ya s7abi yktar 3dabi
בלילה, הו חבריי, סבלי גובר
بكيت عياني شفيت عدياني
bkkit 3yyani shffit 3dyani
ביכתי את עיניי על שאויביי שמחו לאידי
الحب فناني ما نباتشي هاني
alhoub fnani manbachi hani
האהבה מתישתני, שנתי נדדה ממני
ضيعتي ايامي وتركت خيامي
dyya3ti ayyami wtrakt khyami
כיליתי את ימיי ועזבתי את מקלט מבטחי
هايج في غرامي ما يطيبشي منامي
hayj fi ghrami maytèbshi mnami
לא אמצא מנוחה, תשוקתי זועפת עליי
ليلي ونهاري شاكي بضراري
lili wnhari shaki be drari
לילה ויום אתלונן על יסוריי
دمعي يا ناري حرقت شفاري
dam3i ya nari hra9t shfari
דמעותיי הן אש המכלה את ריסיי
سهران ليالي ولا نريح بالي
sahran lyali wala nryyah bali
לילי סהרורי, מוחי גדוש עליי
مازلني حاصل نودي على وحيدة
mazlni hasel nweddi 3la whida
אני עדיין משלם את המחיר על אותה אחת
تمنيت عمري كلو نعديه مع وحيدة
tmanit 3omri kollo n3ddih m3a whida
מי יתן ואבלה את כל ימיי לצידה
مازلني هايم في وعدي على وحيدة
mazlni haym fi w3di 3la whida
עדיין מחשבותיי נודדות בגלל אותה אחת
كل يوم نرجايك يكمل سعدي مع وحيدة
kol youm nrjayk yekmel sa3di 3la whida
כל יום אני מייחל לזכות באותה אחת
مازلني نقاصي في غرامي على وحيدة
mazlni n9assi fi ghrami 3la whida
עדיין סובל אני מתשוקתי אליה
نبات ونقيل في نضامي مع وحيدة
nbat wn9yal fe ndami m3a whida
הוצאתי את ימיי ולילותיי בהזיותי על אותה אחת
مازلني تايه في حلامي على وحيدة
mazlni tayh fe hlami 3la whida
עדיין אני מרחף בחלום אודותיה
تشهيت نعدي كل ايامي مع وحيدة
tshahit n3ddi kol yami m3a whida
משתוקק אני לבלות את כל ימיי במחיצתה
קטע נדיר של ר' דוד בוזגלו ע"ה ותלמידיו- 1952- יונה עד אנה תלכי
קטע נדיר של ר' דוד בוזגלו ע"ה ותלמידיו- 1952- יונה עד אנה תלכי
ביום שלישי הקרוב – ט"ו בתמוז,יום ההילולה ה- 283 = רפ"ג-של רבנו-אור-החיים-הק'-הרב משה שמיר אסולין

ביום שלישי הקרוב – ט"ו בתמוז,
יום ההילולה ה- 283 = רפ"ג
של רבנו-אור-החיים-הק'.
תהליך הגאולה בימינו מגלות ישמעאל וצאצאיו:
איראן, חמאס, חיזבאללה וכו',
וכן מגלות אדום: אירופה, טראמפ ואמריקה,
בתורת רבנו-אור-החיים-הק':
"וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי / לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ / בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה / אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב / וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר / כָּל בְּנֵי שֵׁת" (בלק. כד, יז)
תהליך הגאולה – בחזון בלעם,
בתורת רבנו-אור-החיים-הק':
מבוא קצר לכבוד יום ההילולה
ה- 253 של רבנו-אור-החיים-הק',
שעלה בסערה השמיימה בירושלים עיר קודשנו, במוצ"ש לסדר פרשת 'פנחס' – ט"ו בתמוז, והוא בן מ"ז (47) שנים, בבחינת הכתוב: "וחי ב-ה-ם" = 47: רבנו החיה את חייו בתורה במצוות.
בכל ימות השנה בכלל, וביום ההילולה בפרט, נתחבר כולנו לנשמתו של מורנו ועטרת ראשנו רבנו- אור-החיים-הק', ע"י לימוד תורתו "אור החיים", והליכה בדרכיו, בבחינת הכתוב (ישעיה נח, ח):
"אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ
וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח.
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ,
כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ".
חכמים אומרים:
אל תקרא צִדְקֶךָ, אלא צדיקך. כלומר, כאשר מתחברים לצדיק ע"י לימוד תורתו, הצדיק יגן עלינו, וילך לפנינו, כמו עמוד האש וארון הברית שהלכו לפני המחנה במדבר סיני, ויישרו להם את הדרך, והשמידו נחשים ועקרבים וכו'.
ההילולה של רבנו שתחול ביום שלישי הבא ט"ו בתמוז, גם ההילולה של משה רבנו – ז' אדר, וההילולה של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר – יחולו ביום שלישי, דבר המראה על שורש נשמתם המקושר.
רבנו-אור-החיים-הק'
הוא שורש נשמתו של רשב"י, ורשב"י – שורת נשמת משה רבנו.
תורתו הגאולית של
רבנו-אור-החיים-הק',
כמעט בכל פרשה, רבנו כותב על גאולת השכינה ועם ישראל, דבר המסביר את דברי הבעל שם טוב, שכאשר היה עושה עליית נשמתו, היה רואה את רבנו-אור-החיים-הק' יושב בשמים בהיכלו של משיח, ולומד בספרו "אור החיים".
כבר בפס' הראשון בתורה, רבנו כותב על המשיח:
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם
– רוחו של משיח וכו'.
הבעל שם טוב
גם העיד עליו שהוא בבחינת משיח.
גם רבנו כותב בפרשת "ראה": "משיח ושמו חיים".
רבנו מלומד בניסים, ורבים וטובים העוסקים בתורתו, רואים ישועות. על כך הרחבתי בספרי "להתהלך באור החיים", והבאתי עשרות דוגמאות לכך, כולל נסים שנעשו לי בזכת מורנו ורבנו ועטרת ראשונה.
כדאי לעלות לציון הקדוש ביום שני בלילה או ביום שלישי – עליו נאמר "פעמים כי טוב".
שיתקבלו תפילותיכם ותפילותינו ברצון.
רבנו-אור-החיים-הק',
מתאר את תהליך הגאולה בימינו.
לאור חזון בלעם (במ' כד, יד – יט):
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה – {גאולת אֲחִישֶׁנָּה}.
אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב – {גאולה בְּעִתָּהּ}.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – {גאולת אֲחִישֶׁנָּה.}
וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל – {גאולה בְּעִתָּהּ"}.
המתייחסת לגאולתנו – עידן אחרית הימים.
תהליך אותו עוברת מדינת ישראל,
כפי שיוסבר בהמשך.
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵׁת.
{מלחמה נגד אויבינו ממזרח – 'מוֹאָב':
ירדן, עיראק, איראן וכו',
וכלל אויבינו בעולם – בְּנֵי שֵׁת}.
וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה –
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו –
וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל".
{באחרית הימים, לא תהיה יותר תקומה לגלות אֱדוֹם, ששעבדה את עמ"י כאלפיים שנה, בכך שישראל 'עֹשֶׂה חָיִל' – ע"י בירור ניצוצי הקדושה שהיו בהם, בבחינת = וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל}.
וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב – וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר"
{מלך המשיח מזרע יעקב, ירדה ויאבד את מה ששרד מהעיר רומי = המסמלת את גלות אדום}.
וכלשון קודשו:
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה – {גאולת 'אֲחִישֶׁנָּה'}. כפל דברים במילות שונות… כל הנבואה במלך המשיח נאמרה…
וכנגד 'קץ בְּעִתָּהּ' {כמו גאולתנו}, אמר 'אֲשׁוּרֶנּוּ', כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו 'וְלֹא קָרוֹב' – כי הקץ של 'בעיתה' – ארוך עד למאוד בעוונות… {מאז חורבן בית המקדש השני, כ- 1,900 שנה}.
וכנגד גאולה 'בְּעִתָּהּ', שרמז במאמר 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא {קָרוֹב} עתה', אמר 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל' {תוך שימוש ב'תקבולת נרדפת' – אותו רעיון במילים נרדפות}.
פירוש: שיקום שבט אחד מישראל – כדרך הקמים בעולם – דרך טבע {כמו ממשלות ישראל}. על דרך אומרו (דניאל ד, יד):
"וּשְׁפַל אֲנָשִׁים – יְקִים עֲלַהּ".
{"מצודת דוד" מפרש:
"וּשְׁפַל אֲנָשִׁים – כאשר ירצה ה', יעמיד על המלוכה – איש שפל ופחות מן האנשים".
הנביא ישעיה מאפיין את המנהיגים כך:
"וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם {מנוערים ממצוות}
וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם".
רש"י: ליצנים ימשלו בם"}.
רבנו-אור-החיים-הק'
ממשיך ואומר: "שיבוא {המשיח} 'עני ורוכב על חמור' {גאולה בעיתה דרך טבע}, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר ב-ס-מ-ו-ך".
רבנו רומז במילה "בסמוך", להמשך הפס':
"וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב
וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵׁת" (פס' יז).
כלומר, עמ"י ילחם נגד אויביו:
מוֹאָב – הכולל בתוכו את עמון ואדום ממזרח, עד לנהר הפרת – ג' העמים שלא נכבשו ע"י יהושע בן נון, ויכבשו באחרית הימים ע"י מלך המשיח, כפי שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים.
ובְּנֵי שֵׁת – עמ"י ילחם באויבי ישראל האחרים, מ'בְּנֵי שֵׁת', ממנו הושתת העולם.
"וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה,
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו,
וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל" (פס' ח"י).
ישראל תירש את אֱדוֹם – המסמלת את גלות אדום בה אנחנו נמצאים, ותעשה חָיִל, בכך שתסיר מהם את ניצוצות הקדושה. כדברי תלמיד רבנו-אור-החיים-הק' – רבנו משה פרנקו בספרו "מאור החיים".
{רבנו מביא עוד פירושים}.
אכן, זה מה שקורה לנו מזה 100 שנה עם הישמעאלים, וביתר שאת, מאז קום המדינה – מלחמות אינסופיות, כאשר המלחמה האחרונה – "מלחמת התקומה" עם החמאס והחיזבאללה {שמחת תורה תשפ"ד – שבועות תשפ"ו}, והמלחמה עם איראן העמלקית – "עם כלביא" ו"שאגת הארי" בהן מעורבת ארה"ב האדומית, הממשיכה לסירוגין.
בשלב זה – תמוז תשפ"ו (6/2,026),
ארה"ב מנהלת שיחות עם איראן לסיום המלחמה, תוך התרפסות מדאיגה בפני האיראנים, הבאה לידי ביטוי בוויתורים על רוב דרישותיה בעבר, כמו הפסקת העיצומים, פיצויים במיליארדי דולרים וכו'.
ישראל נדרשת לשלם את המחיר.
במסגרת ההסכם המתרפס,
ישראל נדרשת לפנות את כל כוחותיה מכל לבנון, ולשוב לגבול הבינלאומי, לרבות פינוי כוחות צה"ל מכתר החרמון ואזורים אסטרטגיים בלבנון בהם שולטת ישראל, כדי להבטיח את שלום תושבי הצפון. ישראל בשלב זה, מתנגדת לרעיון.
כמו כן, מסמוס ההתחייבויות הקודמות:
חיסול הנשק הגרעיני והטילים הבליסטיים. בשלב זה הכריזו על הפסקת אש למשך חודשיים.
מצפים לרחמי שמים, ולגאולה שלמה ברחמים.
מתקיימים בנו דברי דוד המלך,
כאשר טראמפ שהיה ידיד ישראל,
"מתהפך" עלינו:
"הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ –
לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו" (תהלים קה, כה).
הסיבה מופיעה בסוף הפרק (מה):
"בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו
וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ."
וכן לסמוך רק על בורא עולם,
ולא על בני אדם (תהלים קמו, ג):
"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים,
בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה".
מצד שני ולמרות כל המלחמות,
מדינת ישראל משגשגת מכל הבחינות בעז"ה, במסגרת עידן משיח בן יוסף, מכל הבחינות: כלכלית, ביטחונית, תורנית, התיישבותית, קיבוץ גלויות וישוב הארץ, בקנה מידה שלא היה כדוגמתו בתולדות עם ישראל, מול נחשלות ישמעאלית במדינות ערב, לרבות איראן העמלקית הנלחמות בנו ללא הרף, שאינה מסוגלת לספק לאזרחיה בצורה סדירה, דברים בסיסיים כמו מים וחשמל.
תפקידי משיח בן יוסף
בתורת רבנו-אור-החיים-הק', והגאון מוילנא:
בספר "קול התור" (פר' ב, חלק ראשון), מדבר רבי הלל משקלוב בשם רבו הגר"א, על תפקיד משיח בן יוסף באחרית הימים:
"על פי רבנו הגר"א, כל עבודת קיבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה, נאחזים בייעודו ובתפקידו של 'משיחא דאתחלתא' = משיח הראשון = משיח בן יוסף, שהוא הכוח הנסי,
המסייע לכל פעולה הנעשית ב'אתערותא דלתתא' על דרך הטבע,
כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים… גם משיח בן יוסף עצמו הוא בב' בחינות, יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים".
גם מפשט הפס' נשמע כך.
"וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" – השם שֵׁבֶט, מתייחס לאנשים רבים שישלטו וינהיגו את העם.
גם מדברי רבנו-אור-החיים-הק' נשמע כך:
"אז אפילו אותו שבט שהוא משיח בן יוסף הבא מאפרים – וקם {"וקם שבט מישראל"} – פירוש: תהיה לו תקומה לפני אויביו, ולא יהרגנו ארמילוס".
כלומר, משיח בן יוסף, אינו חייב להתייחס לאדם ספציפי, אלא יכול להתייחס גם לשבט שישלוט בעם ישראל כדברי קודשו הנ"ל. הדואג לעם ישראל בכל התחומים: ביטחון וכלכלה, התיישבות וחינוך וכו', כדברי הגאון מוילנא שהוזכרו לעיל:
רבנו-אור-החיים-הק',
מרחיב את היריעה בהמשך,
על משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף,
והדרכים השונות לתהליך הגאולה:
"עוד רמז במאמר "דרך כוכב מיעקב" – על משיח בן דוד הרמוז ככוכב כנזכר.
ואומרו "וקם שבט מישראל", ירמוז על משיח בן אפרים {יוסף}.
{רבנו מכנה את משיח בן יוסף – משיח בן אפרים}.
והכוונה בזה, כי אם ישראל יהיו בגדר שיהיו נקראים "יעקב" {"דרך כוכב מיעקב"}, לא יאיר להם אלא משיח דוד, אבל משיבן אפרים ימות במלחמה ראשונה, שיהרגנו רומילוס, כאומרם ז"ל (סוכה נב ע"א):
"תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להתגלות במהרה בימינו. אומר לו הקב"ה:
שאל ממני דבר ואתן לך… וכיוון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אמר לפניו: ריבונו של עולם: איני מבקש ממך אלא חיים {למשיח בן יוסף שלא ימות}. והקב"ה נענה בחיוב, כדברי דוד מלכא משיחא בתהלים (כא, ה):
"חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ,
אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד".
וכדברי הזהר (בהעלותך רעיא מהינא קנג ע"ב):
משה רבנו מבקש רחמים על משיח בן יוסף שלא יהרג.
וכן בזוהר הק' (רעיא מהימנא 'כי תצא' רעו ע"ב):
רבנו מביא אפשרות לסיבת הריגת משיח בן יוסף, היות והוא מזרעו של ירבעם בן נבט שעבד עבודה זרה, וע"י הריגתו, יעשה תיקון לחטא.
רבנו מביא אפשרות שניה,
שמשיח בן יוסף לא יהרג:
"אבל אם ישראל יהיו כולם צדיקים שבשם 'ישראל' יתכנו – אז אפילו אותו שבט שהוא משיח בן יוסף הבא מאפרים – וקם {"וקם שבט מישראל"} – פירוש: תהיה לו תקומה לפני אויביו, ולא יהרגנו ארמילוס.
ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוון בתפילתנו כשאנחנו אומרים 'לישועתך קיווינו" {בברכת "צמח דוד דוד". שער הכוונות דרוש ו', עניין כוונת העמידה. דיבור המתחיל: תשכון).
רבנו האר"י הק' אומר: יש להתפלל על משיח בן יוסף שלא יהרג,
"יש לכוון על משיח בן יוסף שלא יהרג, בברכת "בונה ירושלים" כפי שמופיע ברוב הסידורים.
בברכת "צמח דוד", יש לבקש על גאולת השכינה ומשיח בן דוד – "את צמח דוד מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך – כי לישועתך קיווינו כל היום".
לפי רבנו-אור-החיים-הק'
יש לבקש על משיח בן יוסף, בברכת "צמח דוד". יש האומרים ששתי הברכות "בונה ירושלים ו"צמח דוד", היו מחוברות בעבר, לכן רבנו נקט כך.
המסר מחזון בלעם, בדברי
רבנו-אור-החיים-הק':
אותו 'שֵׁבֶט' מישראל עליו נאמר: "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", שיקום וישלוט בישראל באחרית הימים, במסגרת תהליך הגאולה "בעיתה בדרך טבע" כדברי קודשו – הוא יהיה בבחינת משיח בן יוסף, והוא יצטרך להילחם עם אויבינו עד שנשוב בתשובה, וביאת משיח בן דוד, כדברי רבנו-אור-החיים-הק' לפס' (בר' מט, י"א):
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה – וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ.
כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ – וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה" (בר' מט, י"א)
גאולה ב- שׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן' – או בייסורים חלילה.
רבנו-אור-החיים-הק'
אומר שבגלות רביעית שלנו, נוכל להיגאל רק בזכות התורה אותה מדמה ליין – יינה של תורה, בבחינת – 'כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ', והגאולה תהיה 'בְּשׁוּבָה {ע"י תשובה} וָנַחַת – תיוושעון" (ל, ט"ו), כדברי הנביא ישעיהו:
"כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם – וְלֹא אֲבִיתֶם",
במידה ולא תהיה תורה בעמ"י – בבחינת "וְלֹא אֲבִיתֶם" {כדברי הנביא ישעיהו}, הגאולה תהיה בבחינת – 'וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה'.
כלומר, גאולה המלווה ביסורים חלילה.
וכלשון קודשו:
"כי גלות רביעית שבו יגלה הגואל העצום, צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה… שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, בבחינת:
"הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן –
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה"
(רבנו ב'ראשון לציון'. שי"הש ב, ד)…
ואומרו – וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה',
נתכוון לומר כי אם יגיע זמן הגאולה, ולא ימצא יין.
פירוש שאין בנו תורה – תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות – אשר יצירון האומות לישראל. כאומרם ז"ל: 'כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם – יעמיד להם מלך קשה כהמן {לאו דווקא מלך, אלא גזרות קשות ע"פ פרשנים}, כדברי רבי אליעזר לרבי יהושע' (תענית פ"א ה"א).
בגמרא סנה' (צז ע"ב) ראינו אותו לשון, אם כי בשינוי קל: רבי יהושע הוא זה שאומר לרבי אליעזר את הביטוי הנ"ל.
המסר מדברי קודשו:
הגאולה תבוא – 'בְּשׁוּבָה וָנַחַת', ע"י מכבסה הפועלת על יין,
או חלילה, מכבסה הפועלת על דם, המלווה בייסורים קשים חלילה.
תפקידי מלך המשיח
במשנת רבנו הרמב"ם:
הרמב"ם מזכיר רק משיח בן דוד,
ואינו מזכיר את משיח בן יוסף:
(הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א א – ג).
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבים קורבנות, ועושים שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.
"וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דב' ניצבים. ל ג – ה):
'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ וְגוֹ'
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.
וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."
וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה,
הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים.
אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים:
במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם,
ובמשיח האחרון {משיח בן דוד} שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו" (במ' כד, יזח"י):
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה –זה דוד המלך.
אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב – זה מלך המשיח.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב – זה דוד המלך.
וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל – מלך המשיח.
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב – זה דוד המלך.
וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵׁת – זה מלך המשיח
וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה – זה דוד המלך
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו – מלך המשיח.
שנאמר: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן,
לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו,
וְהָיְתָה לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה" (עובדיה א, כא).
הסיבה המרכזית לאנטישמיות:
דוד המלך אומר בתהלים (קה. כה, מה):
"הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ,
לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו…
בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו –
וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ".
הגוים שונאים אותנו ומתנכלים לנו, כדי שנשמור את מצוות ה',
כפי שהיה במצרים לאחר מות יוסף הצדיק וראשי השבטים. חלקים מבני ישראל, החלו לזלזל במצוות, ובכלל זה בברית מילה, ואז החלו המצרים לשנוא את עם ישראל, דבר שהוביל לשעבוד, כדברי המדרש.
כאז גם עתה: הקב"ה הופך את ליבם של הגויים לשנוא אותנו ולהתנכל לנו, כדי שנשמור את מצות ה'.
דוד המלך משתמש בפועל 'לִשְׂנֹא', כדי להדגיש שהגויים שונאים אותנו מתוך הרגש, ולא מסיבות הגיוניות, דבר המסביר את השנאה התהומית לישראל בעולם, כפי שזה בא לידי ביטוי בהפגנות אנטישמיות של סטודנטים באוניברסיטאות בעולם, המשתפים פעולה עם כוחות הרשע של תנועות הטרור הפונדמנטליסטיות, כמו חמאס, חיזבאללה, איראן וכו'.
רבנו-אור-החיים-הק'
והאמונה בביאת המשיח.
רבנו מנחה אותנו, שעד ביאת המשיח, עלינו להאמין בביאתו כאילו כבר בא, היות והקב"ה הבטיח לנו.
וכלשון קודשו:
"קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג
עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת".
"ואומרו: 'קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא' -הכוונה, כי כאשר הבטיחנו המלך ב"ה לגאול אותנו, וזה הוא אומרו: 'קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא' – כאילו כבר נתקיים העניין ובא, וזה הוא אומרו – הִנֵּה זֶה בָּא".
"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים,
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ,
מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"
"שלא תאמר כי בימים אלו שעדיין לא בא, חס וחלילה אינו מביט אלינו, לא כן הוא. 'דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים – שהולך ומחזיר פניו, וכעת שאנו בבתי כנסיות – 'עוֹמֵד אַחַר כׇּתְלֵנוּ' ומַשְׁגִּיחַ עלינו.
רבנו-אור-החיים-הק',
מסתמך בדברי קודשו, על דברי בוצינא קדישא – רבי שמעון בזוהר הק' (ח"ב יד, א):
עם ישראל מבקש מבורא עולם: גם אם אנחנו לא מתנהגים כרצונך, ואתה "בורח" מאתנו, "תברח" כמו אותו צבי, שמידי פעם מחזיר את פניו אחורה, כך אתה אלינו.
רבנו-אור-החיים-הק' ראשון לציון. שי"ש ב, ח – ט).
האמונה במשיח לפי הרמב"ם:
(הלכות מלכים פרק יא, א – ג):
"וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דב' ל, ג – ה):
'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ וְגוֹ'
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.
וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."
"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח,
הוא העיקרון השנים עשר משלושה עשר העיקרים, כפי שנוסחו בסידור התפילה, והוא עוסק בביאת המשיח. עיקרון זה מבוסס על היסוד השנים עשר באמונה על פי רמב"ם, הנקרא "ימות המשיח", ועל פיו יש להאמין שהמשיח יבוא, "לא ייחשב שיתאחר או יתמהמה – חכה לו".
בבחינת דברי הנביא ישעיה (ל, ח"י):
"אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ".
וכן כדברי הנביא חבקוק (ב, ג):
"כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,
וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב,
אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ,
כִּי בֹא יָבֹא – לֹא יְאַחֵר".
להתבשם באור החיים – למוצש"ק לכבוד,
רבנו חיים-בן-עטר ע"ה – בעל הפירוש "אור החיים" לתורה.
רפואת העיניים – בזכות רבנו-אור-החיים-הק'.
את מעשי הנסים הבאים,
סיפר הרב שלמה גשטטנר, מו"צ בעדה החרדית ("המודיע").
א. מעשה ביהודי אחד כבן 50 שסבל מסוכר בדם. האיש ביקר אצל טובי הרופאים כדי להתגבר על מחלתו, אבל לשווא. הוא גם ניסה תרופות טבעיות להורדת רמת הסוכר, אבל גם זה לא עזר.
מצבו הלך והחמיר, עד שלמרבה הצער, הסוכר הגיע לעיניים, ומאז רמת הראיה הלכה וירדה, עד שהפסיק לראות רח"ל.
האיש קיבל את מצבו החדש כל כך קשה, עד שהפסיק לצאת מהבית.
כמה מידידיו שרצו לעזור לו, הציעו לו לעלות להתפלל בציון רבנו-אור-החיים-הק' בהר הזיתים, אולי משם תבוא הישועה. מרוב ייאושו ותסכולו, האיש סירב, היות ולא האמין שקיימת עוד תקוה למצבו. חבריו לא הרפו ממנו, עד שלקחו אותו לציון רבנו-אוה"ח-הק' בהר הזיתים.
כאשר העיוור התחיל למשש את הציון, הוא פרץ בבכי קורע לב, והרגיש שהוא מתחבר בכל נימי נפשו לצדיק.
הוא ביקש מהקב"ה שישיב לו את מאור עיניו בזכות הצדיק, והבטיח ללמוד בכל יום מהספר "אור החיים".
בתום התפילה, האיש שב לביתו בהרגשה טובה, שאכן תפילתו התקבלה. הדבר הראשון שביקש מבני ביתו, שיקריאו לו קטעים מפירושו לתורה של רבנו-אוה"ח-הק'.
להפתעתו ולשמחתו הרבה, ביום השלישי לביקורו בציון, עיניו נפקחו, והחל להבחין בין יום ולילה.
ימים ספורים אח"כ, החל לזהות דמויות, ותוך שבועיים, החל לראות כבימים ימימה.
האברך עשה סעודת הודיה לכבוד הקב"ה ולשליחו עלי אדמות – רבנו-אוה"ח-הק', שבזכותו זכה לישועת חייו.
מאז, האברך הכניס לסדר הלימוד היומי שלו, את הלימוד בספר "אור החיים".
האברך "הדביק" בלימוד "אור החיים" את בני ביתו, ואת חבריו לכולל.
ב. אישה אחת עיוורת, ששמעה את הסיפור על הנס שנעשה לאברך ששב לראות בזכות רבנו-אור-החיים-הק', ביקשה מבעלה שילך לציון הקדוש ויעתיר בעדה. כדרכם של בעלים צדיקים, הוא שמע בעצת אשתו, ועלה לציון הק'.
הוא קרא את כל התהלים וקטעים נבחרים מהספר "אור החיים" בהתרגשות רבה, והתחנן לפני בורא עולם שיעתיר לתפילותיו, ויאיר את עיני אשתו, כשם שאותו אברך התרפה בזכות הצדיק. הבעל הבטיח ללמוד מידי יום ביומו את פירוש "אור החיים" לתורה.
גם פה הצדיק לא אכזב, והאישה שבה לראות בצורה הדרגתית.
בתום שבועיים, עיניה חזרו להאיר כבימים ימימה.
בני המשפחה עלו יחד לציון, ועשו סעודת הודיה לקב"ה ולשליחו הנאמן,
מורנו-ורבנו-מאור-עינינו – רבנו-אוה"ח-הק'.
בברכת התורה ולומדיה – זכות הצדיק רבנו אור החיים הק',
תגן בעדכם ובעדינו,
ונזכה לגאולה קרובה ברחמים,
וישרור שלום ושלווה בין כל חלקי בני ישראל.
משה שמיר
לע"נ מו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב הכולל חכם אברהם בר אסתר ע"ה. זקני הרה"צ המלוב"ן רבי מסעוד אסולין ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה. א"מ הצדקת זוהרה בת חנה ע"ה. סבתי הצדקת חנה בת מרים ע"ה. סבתי הצדקת עליה בת מרים ע"ה. חניני חנה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. – הרב המלוב"ן רבי יחייא חיים אסולין ע"ה, אחיינו הרב הכולל רבי לוי אסולין ע"ה. הרב הכולל רבי מסעוד אסולין בן ישועה ע"ה חתנו של הרה"צ רבי שלום אביחצירא ע"ה. רבי חיים אסולין בן מרים ע"ה. הרה"צ חיים מלכה בר רחל, הרה"צ שלמה שושן ע"ה, הרה"צ משה שושן ע"ה. צדיקי איית כלילא בתינג'יר ע"ה, צדיקי איית שמעון באספאלו ע"ה. אליהו פיליפ טויטו בן בנינה ע"ה. יגאל חיון בן רינה ע"ה. עזיזה בת חניני ע"ה. יגאל בן מיכל ע"ה. אלתר חצק בן שרה ויצחק ע"ה. שלום בן עישה.
לברכה והצלחה ובריאות איתנה למשה בר זוהרה נ"י, לאילנה בת בתיה. לקרן, ענבל, לירז חנה בנות אילנה וב"ב. לאחי ואחיותיו וב"ב.
להצלחת הוצאה לאור עולם, של ספרי החדש "להתהלך באור הגאולה", בהמשך לספרי הקודם "להתהלך באור החיים".
שהספר יזכה להיות בעזהי"ת – מעוצב בפאר והדר כקודמו "להתהלך באור החיים", עם הסכמות טובות ומפרגנות, ויתקבל בברכה אצל לומדי התורה והציבור הרחב,
וכל מה שייכתב בו – יהיה לייחד שמיה דקודשא בריך הוא, וגאולת השכינה במהרה, ובניין בית המקדש בקרוב מאוד.
וכן הוצאה שניה בהידור רב של הספר "להתהלך באור החיים".
.
יום ראשון ה' מנחם אב, ההילולה ה- 454 של האר"י הק'-הרב משה אסולין שמיר
יום ראשון ה' מנחם אב, ההילולה ה- 454 של האר"י הק'
רבי יצחק לוריא אשכנזי ע"ה [1534 – 1572].
שורש נשמת – רבי שמעון בר יוחאי.
שיטת רבנו האריז"ל בקבלה,
באה לידי ביטוי בשלושה רבדים:
א. עולם הצמצום. ב. שבירת הכלים. ג. עולם התיקון.
וכן עולם הגלות והגאולה.
מאת: הרב משה אסולין שמיר
קבלת האריז"ל, פרצה לאויר העולם, שנים מועטות לאחר גירוש ספרד בט' באב רנ"ב [1492].
מבחינה הגיונית, חכמי ספרד הרבים בדור הגירוש, התקשו להבין מדוע נחתה עליהם גזירת השמד והגירוש מספרד, כאשר את "תור הזהב בספרד", מעטרים דורות של חכמים מחוכמים כמו:
הרי"ף, רבי יוסף אבן מיגאס, הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן, הרא"ש, הטו"ר, הרשב"א, ריה"ל, רשב"ג, רבי אברהם אבן עזרא, בעל "צרור המור" רבי אברהם סבע, בעל "עקדת יצחק" רבי יצחק עראמה, רבי יצחק אברבנאל ששימש כשר האוצר בתקופת הגירוש – השמנה והסלטה של הראשונים,
לכן הם פנו לתורת הח"ן, כדי לנסות להבין, על מה ולמה, נחת עליהם החורבן.
בצפת הגלילית, התקבצו חכמים רבים כמו:
מרן רבי יוסף קארו שנולד בספרד, וגורש עם משפחתו בהיותו בן עשר, רבי שלמה הלוי אלקבץ – מחבר "לכה דודי", המקובל האלוקי רבי משה קורדברו – רבו של האריז"ל, רבי חיים ויטאל, הרדב"ז, רבי אלעזר אזכרי, המבי"ט וכו'.
תופעה דומה, התרחשה 1500 שנה קודם לכן, כאשר עשרות שנים אחרי חורבן בית המקדש בט' באב, התגלה הזהר ע"י רבי שמעון בר יוחאי, תלמיד רבי עקיבא שהיה בין עשרת הרוגי מלכות, 65 שנה אחרי החורבן.
בשני האירועים הנ"ל, תורת הקבלה מנסה להבין את סוד החורבן, ואיך ניתן לתקנו.
כמו שרבי אבא כתב את הזהר בשם רבו הרשב"י, כך רבי חיים ויטאל כתב את תורת רבו האריז"ל.
האר"י הק' שמצד אביו הוא ממוצא אשכנזי, ומצד אמו ממשפחת פרנסיס הספרדית, נולד ברובע היהודי בירושלים ברח' "אור החיים", והתייתם מאביו בגיל צעיר. מסיבות כלכליות, אמו החליטה להגר עם בנה למצרים אצל אחיה מרדכי פרנסיס שהיה מראשי ועשירי הקהילה הקהירית,.
הדוד תמך בו, כך שיכל להתפנות ללימוד תורה במשך שנים רבות. הוא למד עם הרדב"ז וכו', ובמשך 13 שנה, הוא הסתגר בבקתה ליד הנילוס, ועסק בקבלה.
ב-1569, הוא עלה לצפת, שם גילה את תורתו לתלמידו המובהק רבי חיים ויטאל, שכתב את תורתו.
האר"י הק' יסד שיטה חדשה בקבלה, שבריאת העולם התאפשרה ע"י שיטת הצמצום של האין סוף. כביכול, אלוקים צמצם את עצמו ויצר מקום לעשר ספירות = כלים.
כאשר "נשפך האור האין סוף לתוך הספירות = הכלים", הכלים לא יכלו להאכיל אותו, ואז חלה "שבירת הכלים", כך שחלק מהניצוצות התפזרו לתוך הקליפות, וכך ניתנה שליטה לרע בעולם.
מתפקידנו לדלות את אותם ניצוצות ע"י "עולם התיקון".
כלומר, יכולים אנו לתקן את מעשינו, כמו שמתקנים מכונית, או כל דבר אחר.
דוגמא לתיקון 'שנאת חינם' ע"י 'אהבת חינם', בה עסקו המקובלים:
א. הרשב"י אומר בתחילת האידרא לתלמידיו: "אנן בחביבותא תליא מילתא". יש שפירשו את דבריו כך: כל גילוי הסודות, תלוי בחביבות ואהבת החברים.
ב. רבנו האריז"ל כותב בשער הכוונות [חלק א, שער השישי]: "צריך שנקבל על עצמנו לפני תפילת שחרית את מצות "ואהבת לרעך כמוך", ולכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל, ועל ידי זה תעלה תפילתנו הכלולה מכל תפילות ישראל". גאולתו תבוא ע"י "אהבת חינם" במקום "שנאת חינם" בגינה נחרב המקדש.
כמו שהקב"ה "אוהב את ישראל" [מתוך התפילה], כך מצווים אנו לאהוב כל יהודי, ולעשות לו רק טוב.
ג. רבי משה קורדברו – הרמ"ק: "ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו, ועינו טובה על טובת חברו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש. ומטעם זה נצטווינו 'ואהבת לרעך כמוך' (תומר דבורה פרק א').
ד. רבי אלעזר אזכרי ע"ה, מחבר הפיוט "ידיד נפש", ו"ספר חרדים" שחי בתקופת האריז"ל, הביא בספרו את דברי הלל באבות: "הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה" (א, יב). הרב שואל: הרי ניתן ללמוד זאת מפס' מפורש בתהלים: "סור מרע ועשה טוב – בקש שלום ורודפהו" (לד, טו).
תשובת הרב: החידוש בדברי הלל, השימוש בביטוי "הוי" – לשון ציווי. כל אחד מאתנו מצווה לאהוב את השלום. לא יאמר אדם: "אני איני יכול למחול לפלוני שביזה אותי; הטבע שלי קשה ולא אוכל להפכו וכו'" כדברי קודשו.
הרב מספר על הרב יוסף סאראגוסי – רבו של הרדב"ז שחי בצפת, והיה אמון על עשיית שלום בין אדם לחברו, ואפילו בין הגויים – וזכה לראות את אליהו הנביא ליד ציונו הקדוש של רבי יהודה בר אלעאי, בואכה מירון.
ה. רבנו-אור-החיים-הק' אומר על מצות 'ואהבת לרעך כמוך אני יהוה" (יקרא יט, חי): המצוות הרבות בפרשתנו, מתפרסות על תחומים רבים, ובעיקר בין אדם לחברו. וכדבריו: "באמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך, היות שכל ישראל הם ענפי שם הוי-ה ברוך הוא. ונתחכם ה' לצוות בעניין הנהגת ישראל זה עם זה בהדרגות.
מצוה א': "לא תשנא את אחיך בלבבך".
מצוה ב: "הוכח תוכיח את עמיתך. ולא תישא עליו חטא".
מצווה ג': "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך".
מצווה ד': "ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה" (קדושים יט, יז- יח).
רבנו-אור-החיים-הק' מסביר את תרשים הזרימה כך:
אם פגע בך אחיך, דון אותו לכף זכות, ואל תשנא אותו בלבבך, אלא הוכח אותו בפיך, ובכך 'לא תישא עליו חטא' השנאה. אולי הוא יסביר את פשר מעשהו, או יחזור בתשובה. ע"י כך, אתה לא תבוא לידי 'נקמה ונטירה', ואז לקיים את – 'ואהבת לרעך כמוך', שזה כלל גדול בתורה כדרשת רבי עקיבא.
רבנו-אור-החיים-הק' מסיים את פירושו כך: "ודקדק לומר 'אחיך', 'עמך' – לומר שאין מצוה אלא על אנשים שעושים מעשה עמך. אבל שונאי ה' כגון המומרים והאפיקורסים – אסור לאהוב אותם. ואדרבא צריך לשנאתם, כאומרו: "הלא משנאך יהוה אשנא" (תהלים קלט כא).
ו. על הכתוב בהגדה של פסח,
"שלא א.ח.ד בלבד – עמד עלינו לכלותינו".
א.ח.ד – מלשון א.ח.ד.ו.ת. א.ח.ד בגימטריה, אהבה = 13.
כאשר נהיה מאוחדים, ונאהב איש את רעהו באהבת חינם – איש לא יכול לכלותינו, וניגאל. (המקובל רבי נסים פרץ).
ז. רבי חיים ויטאל כותב לגבי יחסו של האריז"ל לנוות ביתו:
לעצמו, היה מסתפק במועט, הן בלבושו והן במאכלו. "אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאוד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה, אף אם לא הייתה ידו משגת כל כך" (שער המצוות}
המסר האמוני מהאמור לעיל:
מצות "אהבת חינם" בין חלקי עם ישראל, היא הפתרון לגאולה.
יום ההילולה של רבנו גדליה חיון ע"ה,
ה' מנחם אב התקי"א 1751
ראש ישיבת המקובלים "בית אל" בעיר העתיקה ומייסדה.
ישיבתו הרמתה, ממשיכה להאיר בתורת הח"ן עד היום, זה למעלה מ – 273 שנה.
רבנו גדליה חיון ע"ה היה רבו של החיד"א, והוא פעל במקביל לרבנו-אור-החיים-הק', ואף נתן הסכמה לספרו "ראשון לציון".
החיד"א מכנה אותו קדוש, וישנם סיפורים רבים המתארים את גודל קדושתו. הוא היה חמיו של הרש"ש – המקובל רבי שלום שרעבי ע"ה. הוא קבור בהר הזיתים בירושלים.
שני סיפורים שיעידו על גדולתו כי רבה.
כאשר הגיע הרש"ש לישיבה, הוא הסתיר את גדולתו בקבלה, וביקש לשמש כשמש.
באחד הימים, הרב חיון ותלמידיו התקשו בנושא קבלי. בלילה, הרש"ש כתב על פתק את התשובה, ושם אותה בספרו של ראש הישיבה. למחרת, הרב גדליה מגלה להפתעתו את הפתק והכתוב בו – רזין דרזין. בישיבה כבר נפוצה השמועה, שאליהו הנביא כתב את התשובה. המקרה חזר על עצמו שוב ושוב.
ביתו של הרב חיון, שרה, החליטה להתחקות אחרי "הנס". להפתעתה כי רבה, היא מגלה שהשמש שלום, כותב את התשובה. היא מיד סיפרה לאביה.
הרב חיון יכל להעלים את העניין, ולהמשיך להתפאר שאליהו הנביא מתרץ את הקושיות ופותר את הבעיות, ובפרט שחכם שרעבי ביקש ממנו לא להתגלות.
הרב חיון לעומת זאת, ענה לו שמן השמים רוצים לגלותו, לכן כבר למחרת הוא סיפר לכולם, והושיב אותו לידו, ומינה אותו לתפקיד ראש הישיבה אחריו, ואף מסר לו את ביתו שרה לאישה.
בזכות הענוה והצניעות של הרב חיון, זכינו כיום לכל תורת הרש"ש, המהווה את הבסיס להבנת תורת האריז"ל.
סיפור שני:
מספרים עליו שכאשר הגיע להונגריה כשד"ר מטעם הישיבות בירושלים וחברון, הוא פגש את ה"חתם סופר" שמאוד התפעל מגדולתו בתורה. ה"חתם סופר" ביקש ממנו שלא יטרח באיסוף התרומות, הוא כבר ידאג לכך. אנשים רבים החלו להגיע אליו כדי להתברך, ועל הדרך גם תרמו סכומים נכבדים.
הגיע עשיר אחד עם 250,000 רובל. הרב חיון לא רצה לקבל את הכסף, בגלל שהריח בו ריבית.
העשיר נעלב, והחליט לנסוע עם הכסף לישיבת "בית אל" של הרב חיון. העשיר נפגש עם רבני וגבאי הישיבה, ותרם להם את הכסף, באמצעותו החליפו את הריהוט וכו'.
כאשר הרב חיון חזר לישיבה, הוא נעמד בכניסה, ולא יכל להיכנס בגלל ריח של ריבית. כאשר סיפרו לו את הסיפור, ביקש מיד להוציא את כל הריהוט החדש שנקנה מכספו של העשיר, שכאמור, יש בו ריח ריבית, ולהחזיר את הישן. אשריו ואשרי חלקו.
בברכת התורה והגאולה –
העגלא ובזמן קריב – בחסד וברחמים
משה אסולין שמיר
