המימונה – מקורותיה ומנהגיה

מימונה 0002

 

 חג המימונה של יהודי מרוקו

שעה שרוב יהודי העולם נפרדים מחג הפסח ביומו האחרון, ניכרת תכונה בלתי רגילה בקרב יהודי צפון־אפריקה. הפסח טרם יצא והם עוסקים במרץ רב בהכנות לקבלת החג הבא, הלא הוא חג המימונה.

מהו אופיו של חג המימונה הנהוג במוצאי חג הפסח וביום שלמחרתו ? אילו הם דרכי ביטויו, סמליו, משמעויותיו, ומקורותיו ? היש למצוא שרידים מחג זה אצל העדות השונות ? האם מנהג זה עתיק־יומין הוא או יליד המאות האחרונות ?

על כך נשתדל להשיב ברשימתנו זו. הרבה מאוד מהמנהגים המובאים כאן הינם פרי מחקרנו ומוזכרים זו הפעם הראשונה. יחד עם זאת סקרנו גם את המקורות החשובים הקיימים על נושא זה, אף כי בוודאי לא הגענו לידי מיצויים. רוב הדברים המובאים להלן נאמרים ברמיזה, כשהמטרה היא להראות מהי מידת הרב־גוניות והעושר המציינים את מנהגי המימונה. אין ספק שעדיין חייב להתפרסם מחקר מעמיק שישתדל לענות על הבעיות הגדולות הקשורות בתולדותיו ובהתפתחותו של חג זה.

ראש חודש ניסן

ליל ראש חודש ניסן היה כנראה פעם ליל חג אצל היהודים בצפון־אפריקה וכן במקומות אחרים בגולה וזכרו נותר בכמה מארצות צפון־אפריקה. יהודי לוב מכנים ערב זה בשם " ליל אל־בסיסה " או גם " בסיסת אל־מרקומה ".

 באותו ערב נוהגים לאכול דייסה המכונה ״בסיסה״. והרי סדר הכנתה: ״מכינים בליל חיטים ושעורים קלויות, מוסיפים לו שמן ומערבבים בו אפונה, חרובים, גרעיני־שבת וגם שומשום שחוק היטב. כל זה מרככים בשמן או במי סוכר״

 כל בני הבית מסובים ליד ראש המשפחה המחלק להם מן הדייסה. האמונה העממית מספרת שכל מי שלא יימצא באותו ערב בחיק משפחתו, לא יוציא את שנתו. בתחילת הערב, מטיל ראש המשפחה לתוך כוס מלאת שמן, שבה דולק פתיל, מטבע זהב.

מנהג דומה רווח גם בקרב יהודי טוניסיה. בקהילות אחרות נוהגים להטיל מטבעות לכל פינות החדר. ראש המשפחה אוחז ביד מפתח ומברך על הקערה מלאת ה״בסיסה״. הוא אומר בערבית:

יא פתאח בלא מפתאח

יא עמאי בלא מנה

 תרזקנא ותרזא מננא.

אתה הפותח בלי מפתח

הנותן בלי בשר ודם

תן לנו צרכינו מידך לבדך.

באותו ערב מניחים על השולחן פירות ועוגות כדי שהשנה תהיה מתוקה. מאותו יום ואילך תקפיד האשד. היהודייה לאסוף את מי ״הגשמים שישמשו לה להכנת ה״כמירא״ (שמרים) בליל המימונה. זהו ראשיתו של מבצע ניקיון גדול, שנשים חרוצות עוסקות בו עוד בחודש אדר. שימת לב מיוחדת נתונה להכנת הקמח הכשר והמצות.

ליל המימונה

חג הפסח מצטיין במנהגים מעניינים, המקובלים על יהודי צפון־אפריקה, והם בודאי ראויים למחקר בפני עצמו. הפעם נתרכז רק באחד מהם—המימונה. ביום שמיני של פסח, אחרי הצהריים, הרבה לפני צאת החג, הומה המלאח (= הגיטו) של היהודים.

האורחים המוסלמים מביאים למלאח פרחים, שיבולי חיטה ושעורה, חסה, דבש, חלב, חמאה וכר, שנועדו לעטר את השולחן בערב. מעניין לראות מוסלמים רבים המביאים לבתי חבריהם היהודים פרחים, חלב, חמאה, דבש, פולים .

 יחס הקירבה בין היהודים לבין המוסלמים בולט בחג הזה, ולא רק בצפון אפריקה. בכל ימי החג ובמימונה מעמידים המוסלמים לרשות ידידיהם היהודים את גניהם ומאפשרים להם לבלות יום בחיק הטבע. היהודים מצידם מחזירים להם מתנות. נראה, שהמוסלמים נטו במיוחד לקבל ולטעום מהמצה של היהודים וכן מטעמים אחרים.

ובארץ־ישראל ״הערבים יושבי הכפרים הסמוכים אשר גם מהם לא נעלם המנהג הזה, לא יימנעו מלהביא לבית כל איש אגודת שבלים במחיר חתיכת מצה אשר יקבלו תמורתם, והמנהג הזה ייקרא בערבית בשם ׳סנת אל חדרה/ לאמור: " שנה דשנה " .
מנשה מני מספר עוד על ספרדי ארץ ישראל: ״דאגנו לכבד את הערבים מן המאכלים המיוחדים של הפסח העשויים קמח מצה, שריחם נעים וטעמם ערב " בכורדיסטאן שולחים הכורדים לידידיהם היהודים מתנות רבות, לחם, הלב, ביצים, והם רואים במחוות אלה סימן טוב לשנה הבאה.

המנהג שהנשים העבריות העניות לוקחות לקט בשדות הישמעאלים ואין מוחה בידן, הריהו אצלם כעין מצווה ומקורו לא ידוע ״ מהעלים והשכלים שהיהודים מקבלים מהמוסלמים, נוהגים יהודי פאס לעטר את המנורות, המראות והשעונים הנמצאים בבית.
אין הם יודעים להסביר פשרו של מנהג זה. עוד בצהרי־יום, הולכים יהודי מרקש לגן הנקרא ״דזנאן אל־עאפיה״ ושם, ליד עץ זית עתיק יומין, הם מברכים את ברכת האילנות ומבקשים שנה פוריה.
תפילת ערבית בליל המימונה, שהיא תפילת־חול, נושאת אופי חגיגי. נוהגים לומר קטעים רבים מהתפילה. עבו מציין בספרו, שבבית כנסת אחד בפאס נוהגים בערב זה לתרגם ולשיר בספרדית את ״ קווה אל ה' י״ שלפני התפילה המסיימת ״עלינו לשבח״
.
באיזור תאפילאלת שבמרוקו נוהגים היהודים להתכבד בשתיית ה״מאחייא״ ( עראק ) בבית הכנסת ובאותה הזדמנות שרים את השיר הבא אשר אחרי כל בית בא פיזמון חוזר: יום גילה, יום גילה, יום גילה יבוא, יבוא יבוא יבוא! שיר זה הוקלט מפי הרב י"מ יליד אזור תאפילאלת. ההקלטה שמורה במרכז לחקר הפולקלור שליד האוניברסיטה העברית בירושלים.

יבוא אורה לישראל, יבוא ארירה ( קללה ) לישמעאל
יבואברבה לישראל, יבוא בלבול לישמעאל
יבוא גאולה לישראל, יבוא גלות לישמעאל
יבוא דעת לישראל, יבוא דבר לישמעאל
יבוא הוד והדר לישראל, יבוא הוי הוי לישמעאל
יבוא ועד טוב לישראל, יבוא וי וי לישמעאל
יבוא זכות לישראל, יבוא זרזבאנא ( כדור )לישמעאל
יבוא חינות ( חנינה ) לישראל, יבוא חרב לישמעאל
יבוא טהרה לישראל, יבוא טומאה לישמעאל
יבוא ישועה לישראל, יבוא ייסורין לישמעאל
יבוא כלכלה לישראל, יבוא כלייה לישמעאל
לבון ( לבן, אושר ) לישראל, יבוא לב־רע לישמעאל
יבוא מחייה לישראל, יבוא מיתה לישמעאל
יבוא נעימות לישראל, יבוא נקמה לישמעאל
יבוא סימן טוב לישראל, יבוא סימן רע לישמעאל
יבוא ענווה לישראל, יבוא עניות לישמעאל
יבוא פרנסה לישראל, יבוא פרעוש לישמעאל
יבוא צדקה לישראל, יבוא צרה לישמעאל
יבוא קדושה לישראל, יבוא קללה לישמעאל
יבוא רנה לישראל, יבוא רוח רעה לישמעאל
יבוא שלום לישראל, יבוא שממון לישמעאל
יבוא תהלה לישראל, יבוא תמה ( כלייה ) לישמעאל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מאי 2012
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר