מורשת יהדות מרוקו

מנהגי אבלות

נהגו רבים לרכוש מקום קבורה, כחיים חיותם:

כן הביא בספר נו״ב (עמוד קפ״ה), ומובא גם בגשר החיים (פרק ט״ז) ובשו״ת חתם סופר (סימן ש״ל), וראה בזה בספר הבית היהודי(ח״ג סימן לא ס״ב) וכמו שמצינו באברהם וביוסף וביהושע בן נון שקנו מקום לקבורה בחיים חיותם, ומעשה אבות סימן הוא לבנים:

נהגו רבים לתפור לעצמם תכריכין, כחיים חיותם:

כן הביא בספר נו״ב (עמוד קס״ט), וקבלה בידם שהוא סגולה לאריכות ימים, וכמו כן כדי לזכור את יום המות, וכמו שמצינו במנהג הקיטל בכיפור ובפסח, ראה הרמ״א (או״ח סימן תר״י):

נהגו לשמור על האדם הגוסס בשעותיו האחרונות, שלא ייפטר מן העולם ללא קריאת שמע:

כן המנהג פשוט, והביאו בספר נחלת אבות (עמוד ע״ב), ומקורו מהשו״ע יו״ד (סימן של״ט ס״ד),וראה שם בנח״א שהאריך בשם רבינו מהרח״ו במעלת ק״ש לנפטר, וראה בערוך השלחן (שם סק״ח), ובבית היהודי ח״ג (סימן כ״ו ס״א) ובמקור חיים (פרק רע״ט סקכ״ב):

נהגו אחרי יציאת נשמה, ניגש אחד הבנים וסוגר עיני אביו, ואומר את הפסוק: ״ וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ' עַל עֵינֵיךָ״:

כן הביא בנו״ב (עמוד קפ״ט), ומקורו מהחזקוני על הפ^׳ הזה, וראה בנחלת אבות(עמוד ע״ב) מש״כ בזה בשם הזוהר:

נהגו מיד אחרי יציאת נשמה, מפשיטים בגדי הנפטר, ומניחים את הגופה על גבי הקרקע, סמוך לפתח מצד שמאל, כשרגליו מופנות לפתח, ומכסים אותו בסדין לבן:

כן המנהג ומקורו מספר מעבר יבוק (שפתי רננות מאמר ג׳), והביאו בספר יהדות מרוקו (עניני אבלות), וראה שם טעם הדבר וראה עוד במקור חיים שם (ס״ס):

נהגו לא לנעול נעלי הנפטר, ובפרט אלו שהיו עליו בשעה הפטירה:

כן הביא בנו״ב (עמוד קכ״א), ומקורו מחז״ל(חולין צ״ד ע״א), לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה עיי״ש:

נהגו לתלות סדין למחיצה בין הנפטר לבין היושבים לכבודו, ושני נרות דולקים סמוך

למראשותיו:

כן המנהג, והביאו בספר חסד ואמת(עמוד ח׳), וראה גם בספר אוצר מנהגי ישורון(סימן ע״ג), ובבית היהודי ח״ג(סימן כ״ו ס״ב), ובספר יהדות מרוקו(עניני אבלות), והוסיף שם שבשעה שפורסים את המחיצה אומרים: ״אם תשכב לא תפחד, ושכבת וערבה שנתך׳ והטעם לכ״ז משום כבוד השכינה וכבוד המת:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים –מנהגי אבלות

עמוד 153

אֲשׁוֹרֵר שִׁירָה לִכְבוֹד הַתּוֹרָה מִפָּז יְקָרָה זַכָּה וּבָרָה

אין בית בישראל שלא מכיר את הפיוט הנשגב והמרטיט אותו חיבר הגאון הצדיק רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק״ל – ראב״ד מקנס שבמרוקו, וממקימי עולם התורה הספרדי בארץ ישראל.

תורה לשמה

מטבע הדברים, העיסוק הרב בצרכי הכלל נטל מרבינו שעות רבות והתפרס על פני כל סדר יומו. בכל זאת, לא וויתר רבינו על מסכת התעלותו האישית. גם כאשר היה עסוק במשך מרבית יומו בצרכי הכלל, הקפיד להקדיש זמן מיוחד מדי יום ביומו בכדי להמשיך לעלות ולהתעלות, לעבוד את בוראו באהבה וביראה על פי מושגיו המרוממים.

דוגמה לכך היא המעשה הבא, אותו סיפר רבי משה אסייג, מתלמידיו הבולטים של רבינו:

ביום מן הימים הגיעו אל רבינו שני תלמידי חכמים מחשובי מקנס, וביקשו להיוועץ בו בדבר הלכה. את הדלת פתחה הרבנית שהבהירה להם כי הרב מסתגר בחדרו, ועל פי הוראתו אין להפריע לו במהלך השעה הקרובה.

המתינו אפוא תלמידי החכמים מחוץ לחדרו של רבינו. מקץ שעה בדיוק נפתחה הדלת ורבינו יצא מחדרו.

כאשר הבחין בממתינים לו, התנצל על העיכוב והסביר: "במשך היום כולו אני טרוד בענייני בית הדין והקהילה. אמנם זוכה אני ללמוד תוך כדי כך, אבל אחרי הכל הלא אני מקבל משכורת על כך. מתי אפוא אקדיש זמן ללימוד לשם שמים? לפיכך קבעתי לעצמי שעה בכל יום בה אסתגר בחדרי ואלמד אך ורק לשם שמים, ביני ובין קוני בלבד״.

חכמת נשים בנתה ביתה

תקופתו של רבינו כראב״ד מקנס התאפיינה במשקל שנתן לנשות הקהילה. משכבר הימים התחנכו הבנות לצד אימהותיהן כדרך ישראל סבא, וספגו יראת שמים ועיקרי הלכה מהדוגמה האישית שראו בבית.

עד זמנו של רבינו לא היה מקובל להתקין בבתי הכנסת במרוקו ׳עזרת נשים׳. הנהגה זו נבעה ממידת הצניעות המופלגת בה נהגו נשות מרוקו, שכמעט ולא יצאו מפתח ביתן מלבד לצרכים דחופים וממילא אף מבית הכנסת הדירו רגליהן. רבינו סבר כי הנהגה זו נאה הייתה לדורות קודמים, אך יוצרת קושי בדור הזה. לפי הבנתו, השייכות לבית הכנסת היא בעלת חשיבות החורגת מעבר לסדרי התפילה ומהווה את הבסיס לעולמן הרוחני של הנשים, שכן מלבד התפילות הייתה כאן הזדמנות להרעיף עליהן דברי תורה ויראת שמים בדרשות הרבות שנשא.

הואיל וכך, גמר רבינו אומר בליבו להקים ׳עזרת נשים׳. כאשר בנה בית הכנסת משל עצמו במלאח החדש הפקיד את אחותו הצדקת, מרת אסתר אלכרייף, להיות האחראית על חדר נוסף ומרווח שנבנה עבור הנשים הפוקדות את בית הכנסת.

הייתה זו ׳עזרת הנשים׳ הראשונה במקנס ואולי אף במרוקו כולה. התקבצו בה נשים במספרים הולכים וגדלים שהגיעו לבית הכנסת, בכדי לשאוב מלא חופניים של יראת שמים מהתפילות עצמן ומדרשותיו של רבינו. בדרשותיו, היה רבינו פונה אל הנשים ישירות ומעורר אותן על חלקה ואחריותה של האשה היהודיה בשמירה על קדושת וטהרת הבית היהודי, ועל חובת חינוך הילדים המוטלת על האימהות.

טהרת המשפחה

באופן מיוחד התמסר רבינו להקמת מקוואות טהרה. כל אימת שהגיעה לאזניו שמועה על מקום בו עדיין לא הוקם מקווה טהרה, לא נח ולא שקט עד שהביא את המצב לידי פתרון מניח את הדעת. במקרים רבים גייס בכוחות עצמו את מלא הסכום שנדרש לכך. רבינו הקפיד על כך שלצד הידורם ההלכתי של המקוואות, גם יהיו נאים ומתוקנים במישור הגשמי.

כה גדולה הייתה שמחתו של רבינו על כל מקווה טהרה חדש שנחנך, עד שהורה כי מאורע כזה מצדיק עריכת סעודת מצווה. כאשר נודע לו כי בשכונת ׳שוק אל ארבע׳ הושלמה בנייתו של מקווה מפואר שהוקם בסיועו, הורה לערוך סעודה גדולה ומפוארת בדומה לזו הנערכת בעת הכנסת ספר תורה או סיום מסכת. זו הייתה אחת השיטות הפיקחיות בהן נקט, על מנת לייקר את ערכה של מצוות טהרת המשפחה בעיני הציבור הרחב. בסעודה זו השתתף רבינו בעצמו, ואף נשא בה דרשה ארוכה בה הפליג בחשיבות טהרתו של הבית היהודי.

על החשיבות הרבה אשר ייחס רבינו לכל פעולה בנוגע לקידום השמירה על טהרת המשפחה, יכולים אנו ללמוד מתוך החלטה שקיבל לגבי בעיה שהונחה לפתחו. היה זה בתקופה בה התגורר בארץ ישראל, כאשר הוזמן לשאת דברים בכינוס בשכונת עמישב בפתח תקוה למען חיזוק טהרת המשפחה. רבינו הביע את הסכמתו להשתתף באירוע, אולם כאשר התקרב התאריך המיועד, התברר לו כי באותו יום נועד להתקיים אירוע נוסף – אירוסי נכדתו היקרה, בת לבתו. מה עושים?

רבינו הודיע לנכדתו, כי לצערו לא יוכל להשתתף בשמחתה מחמת חשיבות חיזוק חומות הטהרה. החלטה זו הייתה קשה לחלק מבני המשפחה. ״אפשר לשלוח רב אחר״, אמרו, ״אולם לשמחה המשפחתית אין לנו סבא אחר!״

אך רבנו עמד על שלו. ״מצווה בו יותר מבשלוחו״, השיב להם. ״לשמחה נוכל להגיע גם מאוחר יותר״.

אל השמחה המשפחתית הגיע רבינו בסופו של דבר בשעת לילה מאוחרת, לאחר שכל האורחים כבר עזבו. אולם נהרה עילאית שפוכה הייתה על פניו. ״זיכוי הרבים הוא הדבר המשמח ביותר!״ אמר. ״זאת הסגולה הטובה ביותר לקיומו של קשר האירוסין שנקשר הערב!״

רבי יעקב טולידאנו – קברניט בעין הסערה–מאת נינו רפאל ברוך בן לא"מ רבי גבריאל טולידאנו

עמוד 125

עומר השכחה' והפיוטים שבו

בין ידידי ר"א בן זמרה , הזוכים לשירי שבח ממנו, נמצא את ר"א גאבישון , מחבר

'עומר השכחה' , חיבור שבעיקרו הוא פירוש לספר משלי , ועם זאת כולל ידיעות

היסטוריות לא מעטות, בעיקר עניינים בשירה ובפיוט. הדפים האחרונים הם קובץ של שירים שונים משל המחבר וצאצאיו ומשל בני דורם , וביניהם, כאמור, משירי ר"א בן זמרה , וכן משירי ר"מ דנאן , מנדיל אבי זמרה ואחרים. סיפור חייו של המחבר, ר"א גאבישון , אופייני למשוררים מן המגורשים שראינו . הוא היה משורר, משכיל ורופא , שהביא עימו לצפון אפריקה את תרבות יהודי ספרד ואת חריצותם ושאפתנותם , ועד מהרה נעשה רופא החצר של מלך אלג 'יר וקנה לו מעמד נכבד בקרב בני עמו . קובץ השירים הנספח ל'עומר השכתה' בנוי במתכונת אופיינית של קובצי השירה שראינו : שירי שבח ושירי קינה , שירי קודש והודאה לקב"ה , שירי מוסר ומשלים, מכתמים – בחלק גדול מהם מתורגמים מן הערבית ומובאים מקור בצד תרגום –חידות המוחלפות בין ידידים , בעיקר על שמותיהם, שירים וירטואוזיים כתובים בטכניקה צורנית מסובכת, כגון שירים שיש בהם רק יתדות, או שירים שכולם מילים בנות הברה אחת, ואף שיר בצורת משולש. בולטים השירים שנכתבו בשבח המקרא ובשבח התלמוד, בהם שירים המפרטים את שמות הפרקים של מסכתות הש"ס ,וכדוגמה לכך מובא שירו של ר"מ דנאן .

מעניינים במיוחד הם דברי ההקדמה והקישור בקובץ , המבטאים את השקפהם של בני שלושה דורות. בדברים אלה מבוטא רצון עז לשמר ולהצדיק את תרבות שירת החול של יהודי ספרד . כן מובא שם קטע אפולוגטי ארוך על ההזדקקות לערבית ולתרבותה , המציין את הקירבה הרבה שבין העברית לערבית, שהרי בעזרת הערבית מתפרשים פסוקי מקרא ולשונות מן המקרא שיש קושי בהבנתם , ואף פרשני המקרא ורש"י עימהם נזקקו לה בפירושיהם . גם גדולי החכמים וההוגים היהודים בספרד כתבו דברי עיון ומחקר בערבית, אומר המחבר , ועל כן אין רע בכך שהוא עצמו נזקק לדברי משל וחוכמה בערבית כדי לעבדם למכתמים עבריים . התנצלות אחרת היא על כתיבת שירי חשק אלגוריים . אברהם גאבישון , נכדו של בעל 'עומר השכחה' , מבקש לכתוב שיר חשק אלגורי באהבת התורה , אך חושש שמא יחשדו בו שאין כוונותיו טהורות, ועל כן מגייס לעזרתו את רבי סעדיה בן דנאן ואת שירתו , הכתובה במתכונת שירת החשק . השירה והמשוררים זוכים להערכה רבה על הכישרון הנדרש לכך,והשירה אף נחשבת למעין נבואה.

רושם הגירוש על השירה

מסגרות השירה בקבצים שסקרנו בפרק זה מלמדות על רצונם של יוצאי ספרד לשמור על קשר בינם לבין עצמם , ומכאן חילופי השירים ביניהם .שירי ידידות וחידות על שמות ודברי הערכה וחיבה, וכן הרצון לשמור על היסוד של התרבות העברית שבידיהם – כל אלה ניכרים בתרגומי המכתמים ודברי המשל , ובעיקר בהבאת המקור בצד התרגום . הדברים בזכות הערבית, הנאמרים ב 'עומר השכחה' , מלמדים על ההערכה הרבה ללשון זו ולתרבותה. יחד עם זה הם הרגישו צורך בהצטדקות ובהתנצלות. מכל מקום , ספרו של רבי סעדיה אבן דנאן 'מלאכת

השיר' על עיוניו ומכתמיו , והתרגומים מן השירה הערבית בקבצים שצוינו מלמדים על יסוד איתן של תרבות ערבית. שהביאו המגורשים עימם כחלק מהשכלתם והנחילו אותו לבאים אחריהם.

הנטיה אל האלגוריה והאלגוריזאציה של יצירות קדומות והאפולוגטיקה שהזכרנו מלמדות כי משבר הגירוש יצר אי אימון וחוסר ביטחון כלפי התרבות החילונית ושירת החול . השירה הזו מגוייסת מעתה אל הדידאקטיקה, אל לימוד התורה ואל כיוון הקודש, לכל היותר יש בה גם ממד נייטראלי הבא לידי ביטוי בשירי ידידות ודברי רעות, כגון חידות ומכתמי מוסר. החיבה אל שירת החול ויצר היצירה בתחום זה מוצאים דרכים אל האלגוריה , בעיקר שירי חשק באהבת התורה . אך גם שירת היין ושירת הטבע המלווה אותם מוצאות דרכן אל שירת הקודש במתכונת אלגורית

בנושא הגלות והגאולה . כך בנויים שירים לא מעטים משירי מנדיל . והם מבשרים את המגמה של 'קידוש' המוטיבים והציורים של שירת החול , זו תופעה שתעלה בעוצמה גם בשירת ר' ישראל נג 'ארה במזרח. תופעה נוספת העולה מתחושת המשבר שלאחר הגירוש היא ריבוי הכתיבה של קינות – לאומיות ואישיות – משל מצאו בכתיבה זו מקום לפרוק את צערם וכאבם . על רקע ריבוי הקינות הלאומיות הכלליות בולט מיעוטן של הקינות העוסקות באופן ישיר בגירוש ספרד . 8 הכתיבה המרובה של קינות ניכרת מריבוי קובצי הקינות שהגיעו לידינו ומן המאמץ שהשקיעו בכתיבתן . קובץ הקינות בכתב-יד  בספריית בית מדרש לרבנים בפארים יכול להיחשב קובץ קינות מייצג . הוא כולל מאות קינות שכתבו חכמי אלג 'יר במאות הט"ז והי "ז . רובו קינות לאומיות ומיעוטו קינות אישיות על פטירתם של חכמים מבני המקום . בין הקינות הלאומיות קינות ארוכות ביותר ומורכבות בתבניתן , ואחת ההבניות אף הפכה לדגם שעבר מדור לדור. על -פי דגם זה כתובה הקינה של ר "פ שוואט, 'מי לא יירא גערת אריה'  וקדמו-לה קינות, 2כתבו-ר' מנדיל אבי זמרה , רבי נתנאל קרקש ועוד. המסורת של הרחבת היצירה בסוג זה דווקא עוברת לדורות הבאים , ולא מעטים הם קובצי הקינה בני המאה הי "ח והי "ט . נדמה שמסורת ארוכה זו תרמה לא מעט לרמתו הספרותית של סוג הקינה בכתיבתם של בני צפון אפריקה .

על תשתית זו של שירה ופיוט שהונחה בידי הדור הראשון לגירוש בנו בני הדורות הבאים את בניינה של השירה בצפון אפריקה. מסורת זו ניכרת היטב בקובץ השירים שב 'עומר השכחה' , בקרב בני הדור השני בשירת אברהם בן יעקב גאבישון , שהוא נכד מחבר הקובץ וממשיך את מסורת זקנו ביצירתו הפורייה. מחזור אלג'יר קלט יצירות שונות של בני המקום , כגון : ר ' אברהם בן טוואה, ר' סעדיה זראפה,ן' צאצאי הרשב"ץ ועוד, בעיקר ניכרת יצירתם בקומפוזיציות הפייטניות שהעמידו חכמי אלג 'יר לזכר ההצלה שהיתה להם מפני קארלוס מלך ספרד בשנת בק "ר ( 1542 ) . לשבת שלפני הפורים השני (מעין שבת זכור) כתבו מערכת פיוטים סביב תפילת נשמת ופיוטי מי כמוך – כולם בעניין הנס וההצלה, שנכתבו בידי פייטנים שונים . שיאה של מסורת השירה בתקופה זו הוא ביצירתו של המשורר המחונן יצחק מנדיל אבי זמרה , פייטנו הגדול של המרכז הצפון אפריקאי

סיכום

בתקופת הגזרות ועקב הגירוש מספרד נוצר מתח עז בין מגמת השעשועים והמאנייריזם שעלו בשירת ספרד המאוחרת ובין מגמה של חשבון נפש ותשובה שעלו כתוצאה מן הגירוש. המגמה הראשונה ביקשה לשמר את התרבות היהודית שהתפתחה בספרד, להזדהות עם המשוררים שהיו מיוצריה ועם ההוויי ואורח החיים בקהילות ספרד במאות הי "ד והטו" ו . המגמה השנייה נובעת מתחושת המועקה הכבדה עקב הגירוש.

הפירוד נחשב לאויב הגדול ביותר בתרבות היהודית הספרדית במשך הדורות, והנה בא 'פירוד' זה ממקור גידולם וחיותם, מספרד , והרס את תחושת העליונות הספרדית על קהילות ישראל האחרות. דבר זה לא היה יכול לעבור ללא חשבון נפש, ובכל זאת מעטים השירים העוסקים ישירות בגירוש, וכבר תהו חכמים על כך . הווה אומר, כי את חשבון נפשם עשו גולי ספרד וצאצאיהם בדרכי עקיפין , ואלה ניכרות בשירה וביחס אליה : ביחס לתלמוד ובפיתוח השירה הדידאקטית, בהתנצלות על שירי החשק ובאלגוריזאציה שלהם . בפיתוח של שירי קינה לאומיים ואישיים וכן בחיפוש קרבת המגורשים ובחילופי איגרות ושירים ביניהם . ואולי אף בהעמדת חבורות נוגנים, כותבי שירה ודורשיה.

מספרד לצפון אפריקה –השירה העברית במעבר-אפרים חזן- עומר השכחה' והפיוטים שבו-סיכום המאמר

זרים-גבריאל בן שמחון

זהו סיפור נוגע ללב על אהבה גדולה, העולה על גדותיה וחוצה גבולות, ועל חוויות של מהגרים עם חלומות תמימים במציאות סבוכה. הוא מתרחש בסמטאות העיר התחתית בחיפה ובשדרות הרומנטיות של עיר האורות, ומככבים בו צעיר ישראלי הלום קרב ממלחמת ששת הימים ושחקנית קולנוע פריזאית. בתווך ניבטת כל העת דמותה של אהובה אחרת, זו שלחמה עם הגיבור והוכרזה כנעדרת, אבל בפריז הוא מקבל ממנה שיחות טלפון מסתוריות. פסיכולוג קובע שהשיחות הן פרי דמיונו, תוצאת לוואי של כתיבתו עליה ואליה, ושהיא תפסיק לצלצל ברגע שהוא יפסיק לכתוב. אלא שאז פורצת מלחמת יום הכיפורים והוא שב מצרפת אל סיני של הקרבות. גם שם יחפש את אהובתו הנעדרת; האם ימצא אותה?

גבריאל בן־שסחזן כותב ריאליזם פנטסטי שובה־לב, הנשען על חומרי חייו ועל ההיסטוריה של מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה. קדושים, צדיקים ורבנים, סודות משפחתיים, עיירות שחרבו, יהודים אוהבי ציון שחלמו חלומות ולא חדלו לחלום, אמונה גדולה ששוכנת בלב ואינה דועכת, אוהבים מלאי תשוקה וזרים שלעולם לא יפרצו את חומות זרותם, מושאי אהבה בלתי מושגים, פיוט וקולנוע – כל אלה בלולים יחדיו ומרכיבים את סיפוריו הצבעוניים ומלאי החן שקהל גדול של קוראים התאהב בהם ובדמויות המשורטטות בהם מאז הספרים "נערה בחולצה כחולה" (2013) ו״המרוקא׳ האחרון" (6ו20), שהיו לרבי־מכר. זהו החלק השלישי בסיפורו של יונתן מרציאנו, אך גם מ׳ שטרם הכיר אותו יוכל להצטרף למסת ח״ו.

גבריאלבן־שמחון, יליד מרוקו, הוא סופר, מחזאי ופרופסור אמריטוס לקולנות באוניברסיטת תל אביב. מחזהו הראשון, "מלך מרוקאי", הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 1980 בהצלחה רבה.

מהמגרב למערב – יצחק דהן

גלי ההגירה מהמזרח למערב שאפיינו את המאה ה־20, הכרזת העצמאות של מרוקו, ההתעוררות הלאומית הערבית, הקמת מדינת ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי והמלחמות עם המדינות הערביות במחצית השנייה של המאה ה-20 – כל אלה הביאו לסופה של הקהילה היהודית במרוקו. אולם בשונה מקהילות יהודיות רבות בעולם המוסלמי, תהליך הניתוק ממרוקו נמשך קרוב ל-40 שנה, עובדה המעידה על הקשר המיוחד שהיה לקהילה זו הן עם יושבי הארץ המוסלמים והן עם בית המלוכה. קשר זה נמשך עד היום (2022) בארץ היעד החדשה.

סוציולוגים והיסטוריונים רבים חקרו את עלייתם של 250,000 יהודי מרוקו לישראל במחצית השנייה של המאה ה־20, אולם על הגירתם של 100,000 יהודי מרוקו לארצות המערב נכתב מעט. ספרו של יצחק דהן מציע מסע אינטלקטואלי העוקב אחר יהודים ממרוקו אשר לאחר אלף שנות חיים במדינה זו, קמו במחצית השנייה של המאה ה-20 ונפרדו מערש לידתם: מקנס, פאס, מרקש וקזבלנקה. הם היגרו לפריז, לונדון, ז׳נבה, מונטריאול וניו יורק, כמו גם למקומות אחרים, לא-נודעים מבחינתם, אשר שפתם ותרבותם שונות מזו שגדלו עליה.

המחבר מציג את ארצות ההגירה, דוברות הצרפתית והאנגלית, וכן את מאפייניהן הייחודיים בתחומי החברה, התרבות והכלכלה, לצד הצגת פסיפס של אנשים וקהילות בעלי גיוון מרתק הנגזר מהשפעות מקומיות. ההיכרות מקרוב של קהילה זו, על תרבותה ומורשתה, הקלה על המחבר את כניסתו לשדה המחקר. כך התאפשר לו להתמקד הן בחקר הקהילות החדשות שיצרו המהגרים בארצות המערב והן בחקר הדרכים שבהן חיזקו המהגרים את זהותם הקולקטיבית על מרכיביה השונים.

ד״ר יצחק דהן הוא עמית מחקר במכון לחקר הקהילות באוניברסיטת בר אילן; חוקר בין השאר את עליית יהודי צרפת לישראל, חיילים בודדים מצרפת, ועלייה והתחדשות רוחנית בישראל היום. בנוסף לעיסוקו האקדמי הוא חבר בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית.

כתר מלכות

״כתר מלכות״ ערוך בצורה חפשית. צירוף פסוקיו המחורזים וחסרי־המשקל מזכירנו במידת מה את סגנון ״המקאמות״ המאוחרות לו. כמה צורות של שירת־ הקודש העברית מתמזגות בו, ונראה שהוא קרוב במיוחד לסוג ״הבקשות״ הגדולות, בהן החל רב סעדיה גאון, וגם ל״רהיטים״ שהיו רגילים בתפילת יום הכיפורים לפי מנהג ספרד. אמנם, אין לומר בוודאות, כי גבירול חיבר את המפורסמת שביצירותיו בכוונה תחלה לשם תפילה. אף־על־פי־כן אפשר מאד שלכך נתכוון. ״כתר מלכות״ מכיל וידוי שלם, כמקובל בתפילות לימים הנוראים, ובסיומו התאמות מרובות לטסה תפילת נשמת ולקדיש, ומסתבר שאינן מקריות. ״כתר מלכות״ מעורר במלוא חומרתה את הבעיה האסתיטית, שהטרידה אף את מבקרי ״הקומדיה האלוהית״ של דאנטה» האפשר ליצור מזיגה מושלמת בין חומר מדעי — שהוא לפי מהותו פרי מחקר והפשטה — והבעת הרגש והדמיון. בחלק השלישי של יצירתו מרחיב דאנטה את דיבורו על הבקעים המוזרים שעל פני הירח ואין הבדל מהותי בינו לבין גבירול, הדן בחלק השני של ״כתר מלכות״ בפרוטרוט על ליקויי החמה והירח וכיוצא בהם. בחלק זד, מובאים לא מעט מספרים, הבאים להסביר את מידות גלגלי השמים ואת מהירות סיבוביהם. קוראים אסטניסים, הדורשים כי שירה צרופה לא תכיל כל חומר לימודי, עלולים אולי להיפגע מריבוי נתונים אלו, השאולים מחכמת התכונה, ואולי לא ישלימו גם עם העניינים הפילוסופיים שבחלק הראשון של ״כתר מלכות״. אולם כל המוכן להתעמק ביצירה זו יכיר כי הבאת המספרים אינה כאן מטרה בפני עצמה. וודאי אין המשורר שואף להעשיר את ידיעותינו וללמדנו פרק בתורת התכונה, אלא רק להבליט את אפסות עולם הבריאה לעומת יוצרו. המידות הולכות וגדלות 1 כל גלגל עולה על קודמו בהרבה ונראה לנו שכבר הגענו לגבול האפשרי בשמענו על הממדים הענקיים של הגלגל השמיני» סיבובו דורש 36.000 שנים, ומכאן למדים אנו, שהוא לא הפסיק להשלים אפילו שביעית של סיבוב אחד מזמן בריאת העולם! ולפני שיכולנו להתרגל למחשבה זו פותח המשורר לפנינו פרספקטיבה חדשה: אותו גלגל שמיני הרי מוקף הוא בגלגל התשיעי, הגדול ממנו לאין ערוך, עד כי ״כל ברואי עולם בתוכו כגרגיר חרדל בים הגדול לתוקף גדלו וערכו״. ואף מחזה אדיר זה נעלם בפני הבא! ״והוא (הגלגל התשיעי) וגדולתו — כאין וכאפס לגדולת בוראו ומלבו!״.

גם המבנה ההגיוני והמוצק של היצירה כולה כוונתו הראשית להבליט את האינסופיות למול הסופי, דבר והיפוכו. פעמיים עובר המשורר בדמיונו את המרחק העצום המפריד בין השלב התחתון בעולם הבריאה וקצה השלב העליון, הוא הגבול שאליו מסוגל להגיע השכל האנושי. בפעם הראשונה עולה הוא בהדרגה מן האדמה ומארבעת יסודותיה דרך תשעת הגלגלים הנעים עד לגלגל העשירי הנח, מכון השלווה העילאית והתחנה האחרונה שלפני המרכבה של הקב״ה. הוא סוקר את מחנות המלאכים המקדישים את הבורא, רואה את מקומות העונש והשכר ואת מכון הנשמות שמתחת לכסא הכבוד. בפעם השנייה עובר הוא בקפיצה את המרחק שבין שני קצות עולם הבריאה: יחד עם הנשמה המנותקת ממקום מנוחתה בשמים מגיע הוא שוב לאדמה ומסתכל כאן בזיווגה לגוף האדם השפל והטמא. זוהי בשבילו נקודת־המוצא לתיאור חיי האדם, העוברים מראשיתם עד קצם בסימן צירוף משונה זה של חומר ורוח. ייתכן שלא בכל טור של ״כתר מלכות״ מגיע היסוד השכלי והלימודי לזיקוק מוחלט בכור המצרף של השירה. אולם האדריכלות המופלאה שבמבנה היצירה, אחידות המחשבה המתבטאת בה, סגנונה הנשגב — כל אלה מרתקים את הקורא ומעלים את רוחו לעולמות שמעבר לטבע. ומה רבה התפעלותו בהכירו, איך מקבלים גם עניינים מופשטים חיוניות ומוחשיות. פרשת תוארי האלהים, הממלאה את רובו של החלק הראשון, מראה לנו את נפתוליו הנואשים של המשורר, השואף למצוא הגדרה לכוח המסתורי שמאחורי עולם הבריאה. מובן שאין הדבר עולה בידו, ודווקא כשלון זה מעורר בקרבנו תחושת האלהות. ואולם במקום אחר מצליח הוא לתאר במלים תהליך שלעולם לא היינו יכולים להמחיש בעזרת ההגיון הקר — הריהי בריאת העולם יש מאין בדרך ההאצלה!

וְקָרָא אֶל הָאַיִן – וְנִבְקַע,

וְאֶל הַיֵּשׁ-וְנִתְקַע,

וְאֶל הָעוֹלָם-וְנִרְקָע!

כֶּתֶר מַלְכוּת

בִּתְפִלָּתִי יִסְכָּן גָּבֶר / כִּי בָהּ יִלְמַד ישֶׁר וּזְכוּת.

סִפַּרְתִּי בָהּ פִּלְאֵי אֵל חַי / בִּקְצָרָה אַךְ לֹא בַאֲרִיכוּת.

שַׂמְתִּיהָ עַל רֹאשׁ מַהֲלָלַי / וּקְרָאתִיהָ כֶּתֶר מַלְכוּת.

א. נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד.

לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד.

לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד.

לְךָ בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה יָעִידוּ כִּי הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.

לְךָ הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר בְּסוֹדָהּ נִלְאוּ רַעְיונֵינוּ לַעֲמֹד, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד.

לְךָ חֶבְיוֹן הָעֹז הַסּוֹד וְהַיְּסוֹד.

לְךָ הַשֵּׁם הַנֶּעְלָם מִמְּתֵי חָכְמָה, וְהַכֹּחַ הַסּוֹבֵל הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה, וְהַיְכֹלֶת לְהוֹצִיא לָאוֹר כָּל תַּעֲלוּמָה.

לְךָ הַחֶסֶד אֲשֶׁר גָּבַר עַל בְּרוּאֶיךָ, וְהַטּוֹב הַצָּפוּן לִירֵאֶיךָ. לְךָ הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר לֹא יְכִילֵם שֵׂכֶל וְרַעְיוֹן,וְהַחַיִּים אֲשֶׁר לֹא יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם כִּלָּיוֹן, וְהַכִּסֵּא הַנַּעֲלֶה עַל כָּל עֶלְיוֹן, וְהַנָּוֶה הַנִּסְתָּר בְּרוּם חֶבְיוֹן.

לְךָ הַמְּצִיאוּת אֲשֶׁר מִצֵּל מְאוֹרוֹ נִהְיָה כָּל הוֹיָה, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה.

לְךָ שְׁנֵי הָעוֹלָמִים אֲשֶׁר נָתַתָּ בֵּינֵיהֶם גְּבוּל, הָרִאשׁון לְמַעֲשִׂים וְהַשֵּׁנִי לִגְמוּל.

לְךָ הַגְּמוּל אֲשֶׁר גָּנַזְתָּ לַצַּדִּיקִים וַתַּעֲלִימֵהוּ, וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ.

סקירה על תוכן השיר

חלק ראשון: האלהים (א—ט! פתיחה (א) / אחדות האלהים (ב) / מציאותו (ג) / קדמותו (ד) / גדולתו (ה) / גבורתו (0 / אלהים הוא אור (ז) / אלהותו! אין להפריד בין תאריו (ח) / חכמתו; הרצון הנאצל מחכמת האלהים יוצר יש מאין (0).

חלק שני: הבריאה (י—לב) כדור האדמה וארבעת היסודות (י). / הגלגלים המקיפים את הארץ: 1) הירח (יא—יב) / 2) כוכב־מרקוריוס (יג) / 3) נוגה־וינוס (יד) / 4) החמה (טו—יז) / 5) מאדים־מרס (יח) / 6) צדק-יופיטר (יט) / 7) שבתי־ סאטורנוס (כ) / 8) גלגל המזלות (כא—כב) / 9) הגלגל המניע או ״היומי״ (כג) / 10) גלגל השכל (כד) / המלאכים (כה) / כסא הכבוד (כו) / נוה נשמות הצדיקים (כז) / מקום העונש (כח) / הנשמה (כט—ל) / הגוף (לא-לב).

חלק שלישי: תפלה (לג—מ)

אפסות האדם ושחיתותו (לג) / וידוי (לד) / האלהים גומל טובה לאדם (לה) / היצר הרע (לו) / חיי אנוש על אדמות (לז) / בקשת רחמים וסיום (לח—מ).

שיר פתיחה.   המשקל: ט״ז תנועות בכל בית.

1. 1. יסכון (איוב לד, ט) — ימצא תועלת. 3. כתר מלכות (אסתר א, יא) — השם רומז אולי לפעולת המלאכים ״הקושרים כתרים להקב״ה (פרקי דרבי אליעזר ד, ועוד), דהיינו משבחים אותו. יתכן כמו כן שהמלה ״מלכות״ מראה, כי יצירה זו נועדה מלכתחלה לימים הנוראים; שהרי ענין מלכותו של האלהים הוא מן הנושאים המרכזיים בתפלות ראש השנה ויום הכיפורים.

א. 2—5. בעיקר צירוף פסוקים מקראיים, המתאימים בתכנם לרעיונות של      היצירה.

המשורר הולך בעקבותיהם של הפייטנים הראשונים, שנהגו להקדים לכמה מיצירותיהם (סליחות, ״רהיטים״ בקרובות וכו׳) קבוצות של פסוקים. נפלאים — תה׳ קלט, יד; לך — דהי״א כט, יא—יב; המה — תה׳ קב, כז. המלים ״לך…. יעידו כי״ הן תוספת המשורר, והשווה לעיל שיר 104, שו׳ 6.4. לך הגבורה — עיין להלן פיסקה ו. כאן עצם ההתחלה׳ אם כי המשפטים 6—7 קשורים בחרוזיהם לפסוקים המקראיים. 7. חביון העוז (חב׳ ג, ד) — כנראה כינוי של הרצון (״החפץ״), הנאצל מן האלהים; עיין להלן 78; הסוד והיסוד — כנראה: הצורה והחומר, אשר משניהם מורכבת כל הבריאה. 8. השם הנעלם — השם המפורש שאינו ידוע אפילו למלומדים. 8—9. על בלימה (איוב כו, ז) — על הכוח האלהי, עיין להלן 84—86 ובשיר 97א, שו׳ 6. 9. תעלומה (איוב כח, יא) — כפשוטו: לגלות כל נסתר, ואולי הכוונה לכוחות הצמיחה, הלידה והגידול הטמונים בצמחים ובבעלי חיים, כוחות המופעלים על־ידי הבורא. 10. ברואיך — בעולם הזה; הצפון — בעולם הבא. 12. והכסא — המרכבה. עיין להלן פיסקה כ״ו. 13. הנסתר — גם מלאכי השרת אינם רואים אותו. 14. המציאות — לשון זכר; מצל מאורו — ציור להתהוות העולם דרך האצלה: נאצל רק הצל ממאור מציאותו של הקב״ה ועל כן האור עצמו אינו נגרע. השקפת כמה פילוסופים מבני האסכולה הניאו־אפלטונית; גם גבירול מדבר על ״צל״ בקשר לעניין הרצון: ״התנועה הבאה מהרצון ו מ צ ל ו והקרנתו״ (״מקור חיים״ ה, לו); אשר — איכה ד, כ: אנחנו חיים בעולם זה שנאצל מצל מאורו. 18. הגמול — זיו השכינה או האור הגנוז לצדיקים בעולם הבא. עיין להלן 53־54, 263־264; ותרא (שמ׳ ב, ב) — כאן גוף שני וזכר: ראית, אלהים, וכו׳.

השירה העברית בספרד ובפרובאנס-בעריכת חיים שירמן-כֶּתֶר מַלְכוּת-שלמה אבן גבירול.

ח. כה״ר אַהֲרֹן הַכֹּהֵן

נִצָּב דִּגְלוֹ וְלִבּוֹ עֵר

כתובת המצבה כשיר הלל, בלשון ציורית ועשירת דימויים, לאדם בעל אישיות מיוחדת, איש חסד רב פעלים איש משפחה אהוב ואוהב. אקרוסטיכון (במאונך ובמאוזן): אהרן תכהן.

חריזה אב // אב

אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ כְּיָם סוֹעֵר

בִּנְשׂוֹא גַּלָּיו נִפְרַד נִשְׁבַּר

הָיָה כְּרֹאשׁ לֶהָבָה בּוֹעֵר

וּבְמַעֲבָדָיו כְּנֵס מִדְבָּר

5. רָם וְנִשָּׂא גַּם יִשְׁתַּעֵר

פִּרְיוֹ פָּרַח חַסְדּוֹ גָּבַר

נִצָּב דִּגְלוֹ וְלִבּוֹ עֵר

וּבְקִרְבּוֹ עָבַר הִתְעַבָּר

הָיָה כְּמוֹ הַזְּמַן נֹעֵר

10. חָלַף עָבַר הַיּוֹם נִקְבַּר

זֹאת הַמַּצֵּבָה לִמְנוּחַת

אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים

יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע

גּוֹמֵל חֲסָדִים לְעַמּוֹ וְעִם חֲבֵרָיו

15. 15. אָב יָקָר לְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ

אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳ נִכְתַּר בְּכֶתֶר כְּהוּנָּה

וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם

עוֹד לֹא בָּא בִּגְבוּרוֹת קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ

הַגֶּבֶר הַמְּרוֹמָם וְנַעֲלָה

20. 20. רוֹדֵף צְדָקָה וְחֶסֶד

כה״ר אַהֲרֹן הַכֹּהֵן זצ״ל

יָמָיו חֻצָּצוּ כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ

יוֹם ג׳ בְּשַׁ[בַּת] שִׁשָּׁה לְחֹדֶשׁ אֲדָר א׳ שְׁ[נת] תרפ״ז

תנצב״ה.

ביאור

1. 1. אנוש אנוש: האנוש – האדם, אנושה מכתו, מכת מוות הוא מוכה. 2-1. בים… נשבר: דימוי, האדם בתוך העולם כים סוער, הנושא את גליו עד החוף ושם הוא נפרד מהם, עד להתנפצותם והשתכרותם אל החוף. 3. היה… בוער: דימוי נוסף המכוון למנוח עצמו, שהיה כמו לפיד בוער ההולך לפני המחנה. 4. ובמעבדיו בנס מדבר: ובמעשיו ובפעולותיו, פעל במרץ ובהתלהבות וללא ליאות, כעמוד האש שהלך לפני ישראל במדבר. 5. רם… ישתער: המנוח היה בעל מעמד גבוה ומכובד, והיה זריז ומהיר כרוח סערה לפעול פעולות. 6. פריו פרח: פעולותיו עשו פרי. חסדו גבר: המנוח היה בעל שם ומפורסם במידת החסד הרבה שלו. 7. נצב… ער: ניצב על משמרתו תמיד ללא ליאות, ולבו ער לכל המתרחש בקהילתו. 8. ובקרבו עבר התעבר: דימוי לאישה בהריון, וכוונתו שהמנוח נושא בקרבו את כל תלאות הקהילה. 9. היה… נוער: דימוי,לשון ערות, כמו ׳התעוררי׳. ראה בבלי ברכות ג/א׳"ה ׳דתניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה… משמרת ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים שלישי. תינוק יונק משדי אמו…׳. הכה״ן: המנוח היה כמו הזמן מטלטל. נוער: לשון טלטול ונענוע. כמו ׳וינער ה׳ את מצרים בתוך הים׳ שמו׳ יד,כז. 16. וכתר… גביהם: כמשנה אבות שלושה כתרים הם כתר כהונה כתר תורה כתר מלכות ושם טוב עולה על גביהן. 18. עוד… בגבורות: טרם מלאו לו שמונים שנה. קראו… ומיודעו. על פי אבות. קראו להיות במחיצתו בגן עדנו, הקב״ה שהוא רבו וכו׳ – כינויים לקב״ה. 22. ימיו חצצו: לשון מחצית. הגיעו רק למחצית ה-120 שהוקצו לאדם על ידי הבורא. רומז לכך שהגיעו ימיו לגיל שישים. על סמך הכתוב באיוב כא,כא ׳כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׳. ראה אבן עזרא שם,שם ׳חצצו – כמו לא יחצו ימיהם׳. 22. בן חנו לדגליהם: ביטוי ציורי לימיו של המנוח שעם פטירתו כל ימיו באים אתו וחונים לדגליהם בסדר מופתי, ופטירתו של המנוח היא רק נסיעה ומעבר מהעולם הזה לעולם הבא. 23. תרפ״ז: 1927 למניינם.

׳"ה ׳דתניא רבי אליעזר אומר שלש משמרות

שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים-כמוהר״ר ח. כה״ר אַהֲרֹן הַכֹּהֵן-נִצָּב דִּגְלוֹ וְלִבּוֹ עֵר.

עמוד 55

ג.תקנות ופנקסי בית-דין

25-המשפט העברי בקהילות מרוקו – א. תקנות פאס; ב. תקנות מועצת הרבנים במרוקו. תקנות שתיקנו חכמי פאס מהדור הראשון של מגורשי ספרד בשנת הרנ״ד עד שנת תק״י(1494־1750), והתקנות שתיקנו חכמי מרוקו בשנים תש״ז־תשט״ו(1947־1955).

26-פנקס בית־הדין לאיסור והיתר בקושטא – תקנות והנהגות ופסקים מהמאות הי״ח והי״ט. ההדרה ומבוא מאת ל^, מקובצקי, 296 עמ^׳.

27-פנקס הקהילה היהודית הפורטוגזית בתוניס – תקנות ותעודות מהמאות הי״ח – הכ׳_י בעברית, בערבית, בצרפתית, באיטלקית ובפורטוגזית. עריכה, ההדרה מכת״י, תרגום ומבואות בעברית ובצרפתית מאת יצחק אברהמי, 380 עמ^׳.

ד.דרוש הגות וקבלה

28-גינת ביתן – על ענייני הספירות להרה״ג רבי יצחק הכהן זצ״ל, מחכמי תארודאנת במאה הט״ז. ההדרה, הערות ומבוא מאת מ׳ חלמיש 148 עמ^׳

29-אור החיים ־ פירוש על התורה בדרך הפרד״ס לגאון עוזנו ותפארתנו נר המערבי הרב הקדוש כמוהר״ר רבי חיים כן עטר זצוקלל״ה זיע׳׳א + ניקוד ומקורות, ב׳ כרכים א׳ – 533 עמ׳ ב׳ 571 עמי.

30-ליקוטי דוד – דברי הגות לנושאים שונים ועל מאמרים בדרך הפרדס, להרה״ג רבי דוד קפשיאן שליט׳׳א. 246 עמ^׳.

31-ויאמר שאול – פירוש מקיף על התורה על־פי הקבלה להרה״ג המקובל האלקי רבי שאול נחמיאס זצ״ל. חי ופעל באזור וארזאזאת שבמרוקו במאה הי״ט. ההדרה מכת׳׳י + הארות ומבוא מקיף מאת מ׳ עמאר, שני כרכים 762 עמי.

32-דרש משה – דרשות ודברי הגות על התורה ולנושאים שונים, להרה״ג רבי משה מלכה זצ״ל, הרב הראשי וראב״ד פתח-תקוה, נפטר בשנת תשנ״ז(1997), 320 עמ^,.

33-זרח יעקב – דרשות וחידושי דינים להרה״ג רבי יעקב מזרחי זצ״ל, מחכמי ארגנטינה, נפטר בשנת תש״ה (1945). ההדרה ומבוא מאת מ׳ עמאר, 318 עמ^׳.

34-סידור לימודי ה׳ – כולל תפילות כל השנה, תיקונים והנהגות עם הפירושים ׳היכל הקודש׳ להרה״ג רבי משה אלבאז מחכמי תארודאנת במאה הט׳׳ז, ו׳לימודי ה״ להרה׳׳ג רבי יעיש קריספין זצ״ל מאזור תיזנית, נפטר בשנת תרצ׳׳ט(1939); אחד באחד – ביאור על י׳׳ג מידות. ההדרה, הערות ומבוא מאת מ׳ עמאר. בהוצאת מכון עמינדב ואורות יהדות המגרב, 768 עמ׳_י(אפשרות לפורמט קטן).

35-מנחה חדשה – להרה״ג המקובל האלקי רבי יעקב אפרגאן זצ״ל מחכמי תארודאנת במאה הט׳׳ז. ההדרה, הערות ומבוא מאת מ׳ חלמיש. לוד תשס״ב. שני כרכים, 830 עמ^׳.

36-שארית יעקב ־ דרשות, ואיגרות להרה״ג רבי יעקב פאריינטי זצ״ל, רבה של העיר בון(עונאבה) באלג׳יר. נפטר בשנת תרמ״ח 1848, 450 עמ^,.

37-צפנת פענח – פירושים ורעיונות קבליים על כל הש״ס, להרה״ג רבי יוסף אלאשקר זצוק׳׳ל מתלמסאן, אלג׳יריה, 754 עמ^׳.

38-מנחת יהודה – מהדורה תניינא, למו״ר הרה׳׳ג הפוסק הגדול, מופת הדורות המלוב׳׳ן, ארבי אלכביר ,כמוהר״ר רבי יהודה אבן עטר זצוקללה׳׳ה וזיע״א ראב׳׳ד פאט, יוצא לאור מכתב יד, ההדיר ערך והוסיף מבוא מ. עמאר, 354 עמ^׳.

39-שיורי מצוה – פירוש מקיף על התורה בדרך הפרד׳ס להרה׳׳ג רבי אברהם מונסונייגו זצ״ל, מחכמי פאס במאה הי׳׳ח. ההדרה, הערות ומבוא מאת מ׳ עמאר. 900 עמ^׳.

40-שיורי מצוה – פירוש מקיף על המגילות ונ״ך בדרך הפרד׳ס להרה״ג רבי אברהם מונסונייגו זצ״ל, מחכמי פאס במאה הי״ח. ההדרה, הערות ומבוא מאת מ׳ עמאר, 360 עמ^׳.

41-אדרת אליהו ־ פירושים וחידושים על פסוקים ומאמרי חז״ל לרב הצדיק והחסיד רבי אליהו וידאל בן עזרא זצ״ל ההדיר מכת״י, הוסיף מבוא ומראי מקום. מ׳ עמאר, 286 עמ^׳.

משה עמאר-מאמרים ופרסומים-ערב עיון ביצירתם הרוחנית של חכמי מרוקו
עמוד 14

אפרים חזן ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה.

פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ובשלוחותיה

הקדמה

ההתעוררות הגדולה והסוחפת של הפיוט בתרבות הישראלית של היום – עשרות אלפי הכניסות לאתרי הפיוט במרשתת, המסגרת של קהילות שרות פיוט ועשרות אמנים אהודים על הנוער ובני הדור הצעיר המוצאים צורך לשלב מבחר פיוטים כחלק מהופעתם – מציבה את הפיוט העברי במקום של כבוד בתודעה הציבורית. ההתעניינות בפיוט והרצון להכירו מקרוב על ידי חוגים רבים הביאו אותנו לחשוב על דרך נוחה להנחיל את הפיוט לאוהביו, על כן בחרנו להציג את הפיוט הספרדי ומורשתו במעגלי פרשת השבוע, ונמצאנו נשכרים על ידי העלאת סוגיות מרכזיות מן הפרשה כפי שהיא משתקפת בפיוט. זאת ועוד, מסגרת זו מזמנת לידינו גם כמה וכמה ענייני מנהגים בקהילות ישראל, כגון מנהגי שירת הבקשות בפרשת בראשית וכגון מנהגי שבת חתן המתוארים בפרשת חיי שרה בעקבות נישואי יצחק ורבקה. ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע באשר הוא ספר מחקר ועיון: הדיון בפרשה מסוימת משלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. לחלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה והיחידה שהם מגיעים לידי עיון וניתוח. לחלק אחר זהו אף פרסום מדעי ראשון. חלק מן הדיונים האלה התפרסמו ב״דף השבועי״ של אוניברסיטת בר־אילן וזכו לקהל קוראים מעריך ואוהד ביותר.

הפיוט הקדום בארץ־ישראל ובמזרח (מאות חמישית – אחת־עשרה) נסב, כידוע, סביב מועדים וחגי ישראל ומצוות היום. במשך השנה נכתבו פיוטים המבוססים על פרשת השבוע על פי הקריאה התלת־שנתית בארץ־ישראל בתקופה הקדומה. באסכולה זו אפוא השתלבו ענייני פרשת השבוע עם הפיוט, ובחינה מעמיקה של הפיוטים חושפת בפנינו את העיצוב המיוחד שהעניק הפייטן ללימוד הסדר, כפי שעשתה שולמית אליצור בספרה ״שירה של פרשה – פרשות התורה בראי הפיוטים״, ירושלים, תשנ״ט.

לא כן הדבר בפיוט הספרדי. עניין ״פרשת השבוע״ כנושא לא השתלב בפיוטים הספרדיים. אלה קישטו את ימי החג והמועד וקוננו בימי צום ותענית. פיוטים אחדים שנכתבו מדי פעם בפעם לשבתות רגילות אינם אלא היוצא מן הכלל המלמד על הכלל. שני פיוטים כתב רבי יהודה הלוי לפרשת ״עקב״, ועניינם מצוות תפילין שנזכרה בפרשה; מכאן שהנושא בפיוטים אלה הוא העיקר ולא ההליכה בעקבות הפרשה. עוד זאת, ״שירת הבקשות״ במנהגים השונים אינה מדגישה את ענייני הפרשה, אף על פי שהיא מתקיימת בשבתות החורף, משבת בראשית עד שבת זכור. יוצא מכלל זה מנהג שירת הבקשות של יהודי מרוקו, ״שיר ידידות״, שבו אחד העורכים, רבי דוד אלקיים, משורר מחונן בזכות עצמו, חיבר לצורך מהדורה מיוחדת זו פיוטים לפרשות התורה בתקופת הבקשות.

עם זה נושאים שונים מפרשות התורה עולים, בלא קשר לפרשה, בשירתם של משוררי ספרד והמשוררים ההולכים בעקבותיהם בארצות האסלאם. חשיבותם של פיוטים אלה רבה מאוד, ומחקרם יתרום רבות להעמקת ההבנה בסוגיות שונות בסיפורי התורה ובפרשיותיה. שירים אלה מתמודדים בצורה מקורית וייחודית עם הסוגיה המקראית תוך התייחסות ועיון מעמיק במדרשים ובפרשנות המקרא, ובעיקר משום שמשוררים אלה הם בעצמם היו פרשני מקרא, וההשוואה בין פרשנותם לשירתם היא בעלת ערך בל ישוער, שכן השירה מאירה את הפרשנות – והפרשנות מאירה את השירה. דוגמה מובהקת לכך היא שירת הקודש של רבי אברהם אבן עזרא(ראב״ע): מעל שש מאות שירי קודש כתב ראב״ע, והם מתייחסים בכיוונים שונים ובצורות מגוונות לענייני תורה ופרשנותה. דוגמה אחרת היא שירת רבי יהודה הלוי, שלא כתב פרשנות למקרא אך הגותו ב״ספר הכוזרי״ ושירת הקודש שכתב מציעים פרשנות לסוגיות רבות במקרא. הוא הדין בנוגע למשוררים מאוחרים, שפעלו לאחר הגירוש והלכו בעקבות משוררי ספרד. פיוטים רבים מחוברים ישירות למנהגי קהילות ישראל באשר הן, וזימנו לנו אפשרות לדון במנהגים אלה, המציינים את מעגל השנה ומחזור הקריאה בתורה ואת מעגל החיים, תוך חיבורם לנושאי הפרשה ולפיוטים המלווים את העיון בהם. חלק נכבד ממנהגים אלה שייכים לקהילות בודדות ואינם מוכרים לכלל הציבור. הצגתם ותיאורם בספרנו תורמים להכרה הדדית בין כלל שבטי ישראל. כך בעיון בפרשת בראשית מוצג מנהג שירת הבקשות, בפרשת נח מוצע דיון על זמירות השבת, ובפרשת חיי שרה נסקרים מנהגי שבת חתן בקהילות ישראל.

הספר מאתר את הפיוטים המתאימים לכל פרשה ופרשה תוך גיוון רב של מרכזים ופייטנים, כך שהקורא יוצא נשכר בהכרת המפה הפייטנית הן בספרד והן בשלוחותיה. דגש מיוחד ניתן לפיוט בדורות האחרונים ולמנהגי קהילות ישראל הקשורים לפיוטים השונים בפרשות המתאימות.

בפרשות מסוימות ביקשנו להדגים את השתלשלות ענייני הפרשה מן הפיוט הקדום לפיוט המאוחר, והצענו מבט משווה בין דורות, אסכולות ומרכזים. קנה המידה המרכזי בבחירת הפיוטים היה בראש ובראשונה האיכות הספרותית, אך התחשבנו גם בגיוון המשוררים ובמרכזי השירה.

הספר כולל מבוא לענייני הפרשה, המבוא מוביל לפיוט מתאים, הפיוט מוצג בצירוף פירוש מלא עם ציוני המקורות הנדרשים, לאחריו מוצג הפייטן, ובעקבות סעיף זה בא סעיף של עיון ודיון בפיוט על היבטיו השונים תוך שימת דגש בהיבט הפואטי. בספר מיוצגים מיטב משוררי ספרד וכן הפייטנים ההולכים בעקבותיהם במרכזי השירה בצפון אפריקה, בארץ־ ישראל, בתימן ועוד. הספר מציע אפוא פנורמה נרחבת של הפיוט הספרדי ושלוחותיו, וכולל בתוכו מעל אלף שנה של פיוט עברי.

אוניברסיטת בר־אילן

אפרים חזן

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה.

פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ובשלוחותיה.

הספר מתאר את חיי היהודים בקהילת ׳זאוית־סידי־רחאל׳ שבמרוקו. בספר שלושה חלקים: החלק הראשון עוסק בנושאים: הכפר, המלאח, התושבים ועיסוקם, בתי הכנסת, בית העלמין, הקדוש המקומי, השדרי״ם, הפרעות, החינוך, העלייה לארץ. בסופו באה רשימה של תלמידי חכמים שהתגוררו בכפר. החלק השני עוסק בתולדותיו של רב הכפר, ר׳ חגי פרץ. בחלק השלישי באים חידושי תורה שכתבו שלושה מרבני הכפר, ר׳ חגי פרץ, ר׳ אברהם אזולאי ובנו ר׳ דוד אזולאי. רוב החידושים טרם ראו אור. מטרת המחקר היא תיעוד קהילה יהודית אחת בדרום מרוקו, על כלל הפרטים הנוגעים לה. על אף שסקירה זו ממוקדת בקהילה אחת, יבוא הפרט וילמד על כלל חיי היהודים בשאר הכפרים במרוקו, שאורחות חייהם דמו לאלו של בני קהילה זו.

המידע שבספר לוקט ממקורות רבים: ספרים ומאמרים שונים, חיבורים עבריים ולועזיים, כתבי יד וכתבי עת, פנקסי שדרי״ם ותיאורי מסע שכתבו נוסעים, יהודים ונוצרים, שטיילו במרוקו. כל אלה יוצרים תמונה מקיפה וכוללת, המציגה בפני הקורא את הווי החיים היהודים של בני כפר קטן במרוקו.

דוד אזולאי-קהילת לאוית סידי רחאל, תושביה ומנהיגיה ומנהגיה