מורשת יהדות מרוקו

אשר כנפו ־ מהן אותן מלים

ל״ג בעומר

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

שִׁמְעוּ וְהִקְשִׁיבוּ אֶחָי

שִׁיר אָשִׁיר לְבַר יוֹחַאי

וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי

רַבִּי שִׁמְעוֹן עוֹד חַי

 

י"ב שָׁנִים בַּמְּעָרָה

וּבְנַפְשׁוֹ אֵשׁ בָּעֲרָה

לְהַעֲמִיק עוֹד בַּתּוֹרָה

הַזַּכָּה הֲבָרָה הַטְּהוֹרָה

 

שָׁם עִם בְּנוֹ אֶלְעָזָר

אֵלִיָּהוּ לִמְּדָם שָׁנָה וְחָזַר

חִדְּשׁוֹ חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים

פּוֹצְצוּ תִּלִּים וּסְלָעִים

 

וּכְשֶׁיָּצְאוּ, בְּמַבַּט עַיִן

הָפְכוּ כָּל חֵפֶץ וְהָיָה לְאַיִן

אֲנָשִׁים מִפְּנֵיהֶם נִבְהֲלוּ

שְׂפָתָם לְהָבִין לֹא הִשְׂכִּילוּ

 

אֲזַי יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה

מָה הַדָּבָר הַזֶּה הַנּוֹרָא

הֲלַהֲרֹג בְּרֵאָתִי בָּאתֶם

 לָמָּה מֵהַמְּעָרָה יְצָאתֶם

           

חָזְרוּ לַמְּעָרָה וְשָׁנוּ עוֹד

גִּלּוּ בַּתּוֹרָה דְּרָשׁ וְסוֹד

הֶעֱמִיקוּ בָּהּ הַרְבֵּה מְאֹד

עַד עֲטָפוּם הָדָר וְהוֹד

 

אֲזַי בָּא יוֹם אִישׁ לֹא שֵׁעֵר

רַבִּי שִׁמְעוֹן גָּדוֹל כְּמוֹ הַר

גִּלָּה לָעוֹלָם כָּל סוֹד נִסְתָּר

בְּחִבוּרוֹ הַנִּפְלָא הַזֹּהַר

 

עמוד 121

רוח קנאות

כך בני הזוג עברו בשלום את הניסיון הזה ושלום הבית חזר לביתם. אבל האם לתמיד? לא בטוח. קחו למשל את מסעוד ואת פרחה. הם זוג מוצלח, יש להם משפחה גדולה, העסקים טובים… אז מה השתבש? יכול להיות שאישה מכובדת כפרחה תסטה מדרך הישר? ונניח שזה קרה, האם בשביל זה צריך לשבור את הכלים? ומה יהיה עליה ועליו? מי תבשל לו את ארוחותיו? מי יגדל לו את ילדיו? כל אלה דברים חשובים שצריכים לתת עליהם את הדעת. אז הולכים אל החכם, אבל גם החכם לא תמיד מועיל. אם תקראו את ההמשך ואת העצה של עְקִיקִיבּ, תבינו כמה נכונים דברי חז״ל: היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה…

ועוד דבר, אפרופו דברים חשובים או לא חשובים:

אתם מכירים את הבדיחה על אותו איש שפוגש את חברו שנראה רע מאוד. ״מה קרה ?״ שואל הוא בבהלה. ״אשתי נדרסה על ידי מכונית!״ עונה האיש. ״אה כן? מאיזו פירמה המכונית?״ סיפור זה דומה לסיפור הספה, אבל כבר מולייר הקדים את כולם בקומדיה שלו, ׳תעלולי סקפף: סקפן צריך להשיג כסף לאדונו הצעיר והוא פונה לאביו של זה ובודה סיפור של חטיפת בנו בשעה שהפליג על ספינה והחוטפים דורשים כופר עבורו. במשך כל הסצנה הזאת, במקום לדאוג לבנו החטוף (כביכול!) חוזר ושואל האיש:

Que diable allait-il faire dans cette galère?¹

[1] מה לעזאזל הוא היפש בספינה ההיא?

 

מן הספה אל חחוץ

 

מְסְעוּד וּפְרֵחָה אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה,

מַרְעִיפִים זֶה עַל זֶה רֹב חִבָּה.

הָאֵ־ ל בַּמְּרוֹמִים חָנָן אוֹתָם בִּילָדִים –

תִּשְׁעָה, כֻּלָּם נְבוֹנִים יָפִים וַחֲמוּדִים.

 

מְסְעוּד מְבַלֶּה רֹב זְמַנּוֹ בַּחֲנוּת

זְעַפְרָן, זַעְתָּר, זַנְגְּבִיל, רָאס לְחָנוּת

בְּכָל הָעִיר יָדוּעַ שֶׁנִּפְלָאִים תַּבְלִינָיו

וְאָכֵן בִּגְלָלָם שְׁמוֹ הוֹלֵךְ לְפָנָיו.

 

פְרֵחָה שׁוֹלֶטֶת בְּיָד רָמָה בְּבֵיתָהּ

יְלָדֶיהָ וְהַמְּשָׁרְתוֹת, סָרִים לְמָרוּתָהּ

וּכְשֶׁהִיא מְכִינָה אֲרוּחָה בְּמִטְבָּחָהּ

אֲזַי מִתְגַּלֶּה כִּשְׁרוֹנָהּ וְכֹחָהּ.

 

הִיא מְכִינָה שָׁם מִטַּעֲמֵי מֶלֶךְ

נָאִים לְמַרְאֶה וַעֲרֵבִים לַחֵךְ

מְסְעוּד הָעוֹבֵד כָּל הַיּוֹם בַּחֲנוּתוֹ

מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ מַנְעַמֵּי אִשְׁתּוֹ.

 

פַּעַם לִקְרַאת הַצָּהֳרַיִם

קָרָא לְעוֹזְרוֹ, בְּרָהִים

צִוָּה עָלָיו: לֵךְ אֶל אִשְׁתִּי

וְהַב לִי מִשָּׁם אֲרוּחָתִי

 

אַל תִּהְיֶה עוֹזֵר קַל עֵרֶךְ

וְאַל תְּדַבֵּר עִם אִישׁ בַּדֶּרֶךְ

אֵינִי אוֹהֵב לִהְיוֹת רָעֵב

אַל תְּעַכְּבֵנִי עַד הָעֶרֶב

 

אַךְ יָצָא בְּרָהִים לְדַרְכּוֹ

וְהִנֵּה פָּגַשׁ אֶת מַרְקוֹ

חֲבֵרוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

יְדִיד נַפְשׁוֹ הַטּוֹב וְהַתָּמִים.

 

הִתְיַשְּׁבוּ לָהֶם בֵּטֶרָסָה

שֶׁל בֵּית הַקָּפֶה שֶׁל מוּסָה

אָמְרוּ נִשְׁתֶּה כּוֹסִית קְטַנָּה

אַחַת בִּלְבַד טוֹבָה וּמְהַנָּה

 

שָׁתוּ כּוֹסִית לְחַיֵּי מַרְקוֹ

אָמְרוּ בָּרוּךְ שֶׁהַגִּיעֵנוּ עַד כֹּה

בְּרָהִים זָכָה לְכוֹסִית גַּם הוּא

וְטַעְמָהּ הָיָה מַשֶּׁהוּ מַשֶּׁהוּ.

 

עָבְרָה שָׁעָה עָבְדוּ שְׁעָתַיִם

וְהֵם עֲדַיִן שׁוֹתִים לְחַיִּים

מְסְעוּד נֶאֱנָק מֵרָעָב בַּחֲנוּתוֹ

וְחוֹשֵׁב שֶׁהָעִכּוּב בִּגְלַל אִשְׁתּוֹ.

 

כְּשֶׁבְּרָהִים לְבַסּוֹף הִבִּיט בַּשָּׁעוֹן,

זָעַק: ־ אוֹי לִי וַאֲבוֹי לִי, אָסוֹן!

מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו, טִפֵּשׁ שֶׁכָּמוֹנִי?

אָמַר לוֹ מַרְקוֹ: -שְׁמַע עֵצָה מִמֶּנִּי:

 

מְרַח עַל מִצְחֲךָ צֶבַע אָדֹם

אֱמֹר לְפְרֵחָה: הַכּוּנִי בְּקַרְדֹּם!

כְּשֶׁהִיא תִּרְאֶה אוֹתְךָ כָּכָה

גַּם הִיא וְגַם בַּעֲלָהּ יִסְלְחוּ לְךָ.

 

עָשָׂה בְּרָהִים כַּעֲצַת הַיָּדִיד

בָּא לְפְרֵחָה, רֹאשׁוֹ עָטוּף בְּמַטְלִית.

זָעַק: -רֹאשִׁי רֹאשִׁי, זֵדִים הִכּוּנִי!

בְּקַרְדֹּם פָּגְעוּ כִּי, מֵת הִנְנִי!

 

פְרֵחָה קָרְאָה קְרִיאַת בֶּהָלָה,

הוֹשִׁיבַתּוּ בַּסַּפָּה בִּמְקוֹם בַּעֲלָהּ,

יָשְׁבָה לְיָדוֹ שָׂמָה רֹאשׁוֹ כְּחֵיקָהּ,

הִרְעִיפָה מִלִּים, הִדְּקָה חִבּוּקָהּ.

 

-אַל תָּמוּת, בְּרָהִים! אָמְרָה,

הָאֵ־ל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא

יְרַפֵּא מְהֵרָה פְּצִיעָתְךָ

וְיַחְזִירְךָ בְּקָרוֹב לְאֵיתָנְךָ!

 

מַסְעוּד שֶׁנִּלְאָה מִלְּחַכּוֹת,

חָשַׁב: 'אֶת בְּרָהִים צָרִיךְ לְהַכּוֹת,

אֵלֵךְ לְבֵיתִי אֶרְאֶה מָה קָרָה

לָמָּה הִשְׁאִירוּנִי כָּךְ לְלֹא קְדֵרָה ?

 

כְּשֶׁהִגִּיעַ מַסְעוּד לְבֵיתוֹ

רָאָה אֶת בְּרָהִים וְאִשְׁתּוֹ

יוֹשְׁבִים מְחֻבָּקִים עַל הַסַּפָּה,

חָשַׁב: 'אֲנִי מִתְפַּלֵּא טִיפּ-טִפָּה

מִי עָמַד אִתָּהּ מִתַּחַת לַחֻפָּה ?

 אֲנִי אוֹ זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַסַּפָּה'?

 אָמְרָה לוֹ פְּרְחָה לִמְסְעוּד:

– אֶת אֲרוּחָתְךָ לֹא אָכַלְתָּ עוֹד

 

בִּשַּׁלְתִּי לְךָ כַּרְפַּס וְכֻפְתָּאוֹת

שֵׁב לֶאֱכֹל רְאֵה כַּמָּה הֵן נָאוֹת!

מְסְעוּד אֹכֶל אַךְ הוּא מֻטְרָד

בְּרָהִים וּפְרְחָה עַל הַסַּפָה בְּיַחַד

 

עָבַר עַל מַסְעוּד שָׁבוּעַ יִסּוּרִים

תַּבְלִינָיו מְתֻבָּלִים בְּהִרְהוּרִים

מַחְשָׁבָה אַחַת מִמֶּנּוּ לֹא מַרְפָּה:

מָה לַעֲזָאזֵל עָשׂוּ הֵם עַל הַסְפָּהּ?

 

לְבַסּוֹף אֶל הֶחָכָם הוֹלֵךְ הוּא,

אוּלַי עֲצוֹתָיו יַעְזְרוּ בְּמַשֶּׁהוּ

הֶחָכָם מְיַשֵּׁר עַל רֹאשׁוֹ הַכִּפָּה

כַּאֲשֶׁר מְסְעוּד מְסַפֵּר עַל הַסַּפָּה.

 

אָמַר הֶחָכָם: ־ הִנֵּה פְּסַק דִּינִי

הוּא חָכָם, נָכוֹן וְהֶגְיוֹנִי'

לֵךְ לְרַבָּנוּת הִתְגָּרֵשׁ מֵאִשְׁתְּךָ

כָּךְ עִנְיַן הַסַּפָּה יֵרֵד מֵרֹאשְׁךָ!

 

– לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתִּי פְּרְחָה ?

אֵיךְ עָלָה דָּבָר זֶה עַל דַּעְתְּךָ?

מִי יְטַפֵּל בְּתִשְׁעַת 'יְתוֹמִי'

וְאֵיךְ יֵרָאוּ אַחַר כָּךְ יְמֵי?

 

־ אִם כָּךְ; אָמַר הֶחָכָם בְּנַחַת,

אֲיַעֵץ לְךָ עוֹד עֵצָה אַחַת:

גָּרֵשׁ אֶת בְּרָהִים מֵחֲנוּתְךָ

כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב לְךָ מְנוּחָתְךָ!

 

־ לְגָרֵשׁ אֶת בְּרָהִים מֵחֲנוּתִי?

הוּא נָחוּץ לִי מְאֹד בַּעֲבוֹדָתִי!

מָה אֶעֱשֶׂה בְּמִסְחָרִי בִּלְעָדָיו?

וְהוּא, אֵיךְ יְפַרְנֵס אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו?

 

־ אֵלֶּה כָּל־עֲצוֹתַי לְךָ; יְדִידִי,

עַתָּה אֶחְזֹר אֶל תַּלְמוּדִי,

שִׂים מְעַט כֶּסֶף כָּאן בַּקֻּפָּה,

וּפְתֹר לְבַד אֶת עִנְיַן הַסַּפָּה!

 

חָזַר מְסְעוּד אֶל תַּבְלִינָיו

וּמִבְּרָהִים לֹא הֵסִיר עֵינָיו:

הֵיכָן מָצָא זֶה עֹז וְחֻצְפָּה

לִשְׁכַּת עִם אִשְׁתּוֹ עַל הַסַּפָּה?'

 

בָּא לְבַקְּרוֹ יְדִידוֹ הַוָּתִיק

עְקִּיקִיב, הַתָּמִים וְהַמַּצְחִיק

שְׁאַל עְקִּיקִיב: ־ לָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ

וְלָמָּה כָּל־כָּךְ אֲדֻמּוֹת עֵינֶיךָ?

 

עָנָה מְסְעוּד: ־ אַל תִּשְׁאַל יְדִידִי

דָּבָר כְּזֶה לֹא קָרָה לִי מֵעוֹדִי!

חַיַּי כְּבָר לֹא שָׁוִים קְלִפָּה,      

בִּגְלַל בְּרָהִים, אִשְׁתִּי וְהַסַּפָּה!

 

גּוֹלֵל אֶת סִפּוּרוֹ הַמִּסְכֵּן,

וְעְקִּיקִיב שָׁאַל וְהִתְעַדְכֵּן

לְבַסּוֹף קָרָא: ־ זוֹ הַבְּעָיָה כֻּלָּהּ?

 הֵא לְךָ יְדִידִי פִּתְרוֹן מֻפְלָא:

 

הָאַשְׁמָה הִיא בַּסַּפָּה שֶׁבַּסָּלוֹן

הִיא שֶׁמְּמִיטָה עָלֶיךָ קָלוֹן

עַל כֵּן הִנֵּה גְּזַר דִּין הַסַּפָּה:

מְכֹר אוֹתָהּ וְהָסֵר הַחֶרְפָּה!

 

־ אֶפָּטֵר מֵהַסַּפָּה וְאָסִיר אֶת הַחֶרְפָּה?

אֲבָל אֵיךְ! אֵינִי יוֹדֵעַ, Je ne sais pas ־

הַרְשֵׁה לִי לְטַפֵּל בְּעַצְמִי בַּמִּרְשַׁעַת

שֶׁהִתְנַהֲגוּתָהּ לֹא מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת.

 

אֶת הַסַּפָּה הֶעֱמִיס עְקִּיקִיב עַל עֲגָלָה

לָקְחָה לְשׁוּק קִבֵּל כֶּסֶף בִּשְׁבִילָהּ.

 

אוֹ אָז נִרְגַּע גִּבּוֹרֵנוּ מַסְעוּד

הוּא שָׂמַח בִּידִידוֹ עוֹד וְעוֹד

יְדִידֵנוּ עְקִּיקִיב זָכָה בְּכָל הַקֻּפָּה

כִּי שִׁלְשֵׁל לְכִיסוֹ אֶת דְּמֵי הַסַּפָּה.

 

מְכֹר אֶת הַסַּפָּה וְהָסֵר אֶת הַחֶרְפָּה

עמוד 55

חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-רוח הקנאות