תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.
ואין לזוז מפשרה זו שהיא כעין דין, ואין לשום ב״ד ליזקק להם. שלפני נגלו נכלים של כל אחד מהם, ובטלתי הפסקי דינים שכתבתי להם גם את הראשון גם את השני, והקב״ע שבידם הם ג״כ בטלין ומבוטלין, והעיקר הוא מה שכתבתי בכאן, ואיש על מקומו יבא בשלם.
מציטוט זה נשמעת תחושת עוצמת הסמכות וההכרעה של הרא״ה, לאחר שהתברר לו שהעדויות שהובאו לפניו היו שקריות, לא היסס לבטל את הפסקי דין שכתב קודם, חייב את הצדדים לפשרה שאותה קבע, וגם אסר על בתי-דין אחרים במדינה לדון בפרשה זו. כך נהג גם בפלוגתות אחרות, הוא השתמש בסמכות הנאצלת לבתי דין לקבל הכרעות החלטיות וסופיות.
מ״מ ליפוי כח ותוספת טובה, בטלתי והפקעתי כל מודעא שתצא נגד הרי״ץ הנז׳ בכל אופן שיהיה בעולם בכח הפקר בית דין הפקר, ואין לשום דיין להזקק לה ולא לדון עליה מעו״ע. סמכותו הגדולה נשמעת גם בפסק דין שכתב בשנת תקנ״ג לעיר צפרו, בו חשש לדעת הרא״ש ואסר נשואין עם אחות אם אמו: ׳אשר על כן בהגיע כתבנא זה למחנה קדשם עיר צפרו יע״א, ישתדלו הקהל להפריד חבילת השדוכין של הבחור הנז'. ואם העלם יעלימו עיניהם, חטאת הקהל הוא, ויש לאל ידי לענוש ולקנוס מי שיעכב בזה, כי זה איסור ערוה ועון…./ הרא״ה היה כתובת לאלה שחשו שנעשה להם עוול בין יחיד ובין ציבור. בסכסוך שהיה בעיר תיטוואן סביב מונופול של הטבק שהיה מוחזק בידי משה ן׳ מייארה, ועמדו איזה אנשים והשיגו גבולו. הוא פנה לעזרתם של חכמי פאס, הרא״ה עשה פשרה ביניהם שיהיו שותפים, הוא יקבל עשרים אחוז והם שמונים אחוז. וכדי לסיים פרשה זו החליט לבטל כל מודעה שתעשה נגד הסכם זה, בכח הפקר בית הדין, והסכימו עמו חכמי פאס:
עם כל זאת לתוספת טובה ויפוי כח, אנו מפקירין ומפקיעין כל מודעא שתצא מתחת יד האנשים הנז׳ או מב״ך [מבאי כוחם] נגד הר״מ הנז' בענין זה, בכל שום אופן שיהיה בעולם בכח הפקר בית דין הפקר, והרי היא מעתה ומעכשו בטילה ומבוטלת בכ״מ [בכל מכל] שהיא כחרס הנשבר שב״מ, [שאין בו ממש] ואין לשום דיין להזקק לה ולא לדון עליה כלל ועיקר. ושטר השות׳ הנז׳ הוא חזק וקיים כראי מוצק, ולית מלכו דתזעזעניה.
הרא״ה נקט בביטויים חמורים כלפי רבנים שנתנו גיבוי בפילפולי סרק, למי שלדעתו הוא לא צודק. משה בנאיים מהעיר דבדו הרחיב את ביתו, וקבע צינור המים שיקלח מחצרו לרשות הרבים. לכך התנגד שכנו יעקב מרצייאנו. השאלה נשלחה על ידי רבי יוסף הכהן סקלי מחכמי העיר, הרא״ה פסק לטובת משה. לאחר שיעקב עמד בסירובו לקבל עליו את הדין למרות פניותיו של הרא״ה, הוא מחרים את יעקב אם לא יחזור בו. כמו כן נוזף ברבי דוד הכהן המסוכסך עם רבי יוסף הכהן. וכשר׳ יוסף פנה להרא״ה בסכסוך הצינור וקיבל פסק לטובת משה. פנה רבי דוד לחכמי מכנאס ושינה בשאלה כדי שיפסקו לטובת יעקב. הרא״ה פסל את ר׳ דוד מלעסוק עוד בענייני הלכה:
- אשר על כן דינא הוא שיעשה ראובן הנז׳ הצנור להיות מקלח ברשות הרבים, ואין יעקב הנז' יכול לעכב עליו מהטעמים הנז', דבטלה דעתו אצל כל אדם. ואם עד אלה לא אבה שמוע, הנה ארס״י לפניו, [על פי דברים ג, יא. וכאן במשמעות ארס וסם המות. כלומר, אם לא ישמע הוא ינודה.] אר״ס של עכנא יהי ד״ן נח״ש כרוך על עקבו לא יפסיק, בסלוא דרבנן דלא מבע דמא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר תורת משה רבנו ע״ה, הוא וכל המחזיק בידו שהוא כהר״ד ן׳ משה הכהן. כמו ששמעתי באומרים שהוא מנגד ומקנטר לכהה״ר יוסף הכהן בכהה״ר שמעיה הכהן ז״ל בד״ת שת״ת. וכשפוסק הדין כהר״י הנז', בא כהר״ר הנז' וכותב שאלת בהפך מהענין לחכמי מקנאס יע״א, ומטעה ומרמה אותם עד שכותבין תשובה לפי דעתו. לכן מהיום הזה והלאה יכבד וישב בביתו גם הוא, ולא יעסוק בשום דין ובשום ענין קטן או גדול, ואם יעבור על זה גם עליו יעבור קו״ץ וסלון ממאיר בלטותא דרבנן. תופעה זו של פנייה לכמה רבנים לקבל חוות דעתם, ואם היא לטובתו טוען הרי הרבה רבנים פסקו להיפך, והתורה אמרה ׳אחרי רבים להטות׳. הביאה את הרא״ה לכתוב פסק דין, שאין אומרים ׳אחרי רבים להטות׳, אלא כשנועדו יחדיו ונשאו ונתנו בדבר והיתה הסכמת הרוב, אז אמרינן אחרי רבים להטות, דהיינו רוב היוצא מתוך הכלל.
גם איגודים מקצועיים בצר להם כשאחרים השיגו את גבולם, פנו לעזרתו של הרא״ה, באייר תקמ״ד (1784), חברת אצרארפיין, שהם השולחנים מחליפי ופורטי הכספים, התלוננו על שאחרים משיגים גבולם וגורמים להם נזק. הרא״ה ובית דינו הכריזו איסור חמור על כל מי שישיג את גבולם, ומי שישיג גבולם יתבע על כל נזק שיגרם להם, הן בדיני ישראל והן בערכאות:
לכן בראותנו את הלחץ אשר לוחצים אותם, כאמור. חקה חקקנו וגזרה גזרנו, שמהיום הזה והלאה בפרט בימים האלה דשכיח משא ומתן מחמת הגוים ההולכים לחוג בערי המזרח, לא יכנס שום בר ישראל מבני החברה הנז׳ או מזולתם, בגבול שום אחד מבני החברה הנז' בהיותו נושא ונותן עם הגוים, ולא ילשינהו לגוים, ולא יטול ממנו חלק בריוח אשר ירויח לעיניו.
תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.
רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה
מרדכי בושבילא. חי במאה הה׳. יתכן ששם משפחתו בושכילא עם כ׳. מתואר כמקובל. בנו ר׳ יוסף רצה לעלות לארץ ישראל בשנת תצא״ו/1737. וקבל מכתבי המלצה לעזרה מחכמי פאס.
אברהם בן בטאו. חי במאה הו׳ במערב וכנראה עבר לגור בפאם הוא אבי ר׳ רפאל אליהו.
אליהו מבטאן חי במאה הו׳ והז׳. וידוע בהתמדתו ושקידתו על התורה. ויתכן שהוא בנו של ר׳ אברהם. ונקרא גם כן בשם רפאל אליהו. יתכן שהשם רפאל נתוסף לו בעקבות מחלה. והרב אבנר ישראל הצרפתי הרבה לשבחו ולהללו לחכמי צפרו ״ובא האות… קדיש דרבנן שקוד ללמוד תורה בדביקה וחפיצה ותשוקה גם בלילה… גלוי שהוא מבחירי הצדיקים ביראת חטא… ראש הסדר לרשומי העיר הזאת…״.
אברהם ביבאם. חי במאה הג׳ ובמחלוקת הנפיחה בשנת הרפ״ו/1526 נזכר בתור מלמד.
חיים ביבאס. בה״ר אברהם הנ״ל. בא עם המגורשים לפאס בעודו נער. למד למד תורה בפאס ואחר כך הוזמן על ידי קהילת העיר תיטוואן לכהן כדיין וכמרביץ תורה. ונתנו לו ולזרעו אחריו חזקת השררה על עניני שחיטה בעיר. על תאריך נסיעתו לתיטוואן כותב ר׳ יצחק בן וואליד שזה היה בשנת הר״ץ/1530. ואילו אנו מוצאים אותו בפאס עוד בשנת השכ״ח/1568, חותם עם חכמי פאס על התקנה האוסרת על אשה להיות עריבה לגוי בעד בעלה. בכתבי היעב״ץ נמצא כתוב שהוא ראה את האגרת שבה הוזמן על ידי הקהלה בתיטוואן וזמנה אייר שנת השל״ג/ 1573. רבי חיים נחשב מגדולי הרבנים בדורו, היה לו גם יד ושם בחכמת הקבלה ומתואר ביחס הכתובה ״…החסיד ועניו הדו״מ… מופת הדור… המקובל האלהי… מורינו ורבינו…״. לאחר פטירתו בנו רבי יוסף מילא מקומו ברבנות. וכן כמה דורות אחריו שמשו מבני בניו ברבנות ובהוראה בתיטוואן ובעיר סאלי.
ב י ב ל ׳: ר׳ יצחק בן וואליד, ויאמר יצחק ב, סי׳ קג וקה. כרם חמר, תקנות סי׳ כח.
משה ביבאם חי במאה הה׳. חתום עם ראשי הקהל בשנת התמ״ח/1688 על תקנה המגבילה את ההוצאות למסיבות. (כרם חמר, תקנות סי׳ מח).
שם טוב ביבאם חי במאה הה׳. נמצאת שאלה ממנו לחכמי המערב בענייני מיסים וזמנה שנת התנ״ו/1696.
יצחק ביבי חי במאה הד׳. וחתום על כמה תקנות בשנים שס״ה ושע״א/1605, 1611. עם הרבנים סעדיה בן רבוח, שמואל אבן דנאן, וידאל הצרפתי, אהרן בן חיים, יצחק בן זמירו, שמואל אבן חביב, יחייא בירדוגו ושאול סירירו. ובפס״ד מר׳ שמואל אבן דנאן משנת השע״ז/1617 מוזכר ר׳ יצחק בין הנפטרים. באוסף ר׳ יוסף בן נאיים נמצא קובץ כת״י פירוש לקהלת שחיבר ר׳ יצחק ביבי או שהעתיק אותו. כמו כן מוזכרים משמו בקונטרסי חידושים כת״י חידושים וביאורים לתנ״ך. (כרם חמר, תקנות פג, פד, פה).
אברהם ביטון חי במאה הג׳ והד׳. חתום על כמה תקנות בין השנים הש״ה— השל״ה/1575—1545. עם הרבנים נחמן אבן סונבאל, יצחק בה״ר יוסף נהון, יוסף טובי, אברהם חאגיז, יהושע קורקוס, יוסף ב״ר משה מונדס, שמואל בה״ר מימון אבן דנאן, אברהם עוזיאל, שם טוב ב״ר יעקב אמיגו, יצחק דונדון, שמואל חאגיז. אברהם אלמושנינו ואברהם אג׳ואילוס ז״ל.
(כרם חמר, תקנות, כב. כז, כח, וכט).
יחייא בירדוגו ב״ר אהרן. מחכמי פאס במאה הד׳ התום על כמה תקנות בין השנים השס״ה—השע״א. הוא עבר מפאס לתיטוואן ונתמנה שם לסגן רב העיר רבי יוסף ביבאס ונמצא חתום עמו בתשובה בשנת השע״ד/1614. הוא חותם בתקנות עם הרבנים הנ״ל בר׳ יצחק ביבי ועוד. (כרם חמר,
תקנות לא, פא, פג—פו פח—צא).
יעקב בירב ב״ר משה. נולד לערך בשנת רל״ה/1475 במקדה שבקאסטיליה, והיה מגדולי תלמידיו של ר׳ יצחק אבוהב. בשנת הגירוש היה בימי בחרותו ועבר לצפון אפריקה דרך הערים תלמסאן ואלג׳יר. בעברו את תלמסאן נתכבד לדרוש בבית הכנסת ועורר את התפעלות כל שומעיו.משם נתקבל לרבנות בקהילת פאס, והוא רק כבן י״ח שנה. בזמן מחלוקת הסמיכה כתב(: ״שת״ל מיום הגירוש… הייתי מורה הוראות בישראל ורב לחמשת אלפים בעלי בתים יהודים במדינת פאס… והייתי אז בן י״ח שנה ועדיין לא הייתי בחתימת זקן״. אולם שהותו בפאס קצרה היתה. יתכן ובגלל המחלוקת בין התושבים והמגורשים נאלץ לעזוב את פאס, הוא עלה לצפת דרך מצרים והתגורר תקופה קצרה גם בדמשק. היה גדול חכמי צפת וראש הישיבה המפורסמת ביותר בעולם בדור שלאחר הגירוש. בישיבתו למדו את שיטת הלימוד (העיון) הספרדית מקדמת דנא. על תלמידיו נמנו גדולי חדור ובתוכם המבי״ט ואף מרן ר׳ יוסף קארו היה לו כתלמיד. בשנת הרצ״ח יזם את חידוש הסמיכה והתפלמס קשות עם ר׳ לוי ן׳ חביב (רלב״ח) גדול חכמי ירושלים. הוא סמך את גדולי חכמי צפת, אולם רעיון חידוש הסמיכה לא הוגשם. ר׳ יעקב בירב חיבר ספר שאלות ותשובות חשוב (ויניציאה תכ״ג), אך רוב תשובותיו אבדו. אחדות מהן עדיין מצויות בכתבי־יד. הוא חיבר גם פירוש גדול על הרמב״ם לחלקים שאין עליהם פירוש ״מגיד משנה״. בדורנו פורסמה שיטתו על מסכת קידושין. נפטר בשנות הארבעים של המאה הט״ז, בשנת הש״א או בשנת הש״ו.
ב י ב ל ׳: מלכי רבנן; ר׳ מיכאל רבינוביץ, ספר היובל לב״מ לוין, ירושלים ת״ש; היים בנטוב ״שיטה על מסכת קידושין למהר״י בירב״, ספר בר אילן; ח״ז דימיטרובסקי, ״בית מדרשו של ר׳ יעקב בירב״, ספונות ז (תשב״ג), עמ׳ מא—קב; מ׳ בניהו, ״החשה של הסמיכה בצפת״, ספר יצחק בער, ירושלים תשכ״א.
רבני פאס וחכמיה-פאס וחכמיה-כרך א' ר' דוד עובדיה
עמוד 268