מורשת יהדות מרוקו

כיצד התפתחה שליחות שכזו?

שלוחים של רבותינו נשיאינו היו עוד בימי אדמו״ר הזקן. בדורות הראשונים היו אלו חסידים שנסעו למחוזות אחרים כדי לקרב לחסידות, אולם אדמו״ר הרש״ב, האדמו״ר החמישי של חב״ד ואביו של אדמו״ר הריי׳׳צ, החל בשליחת שלוחים לחיזוק הקהילות היהודיות ברוסיה וגם בערי בוכרה וגרוזיה. בין השלוחים הידועים היו מחשובי רבני חב״ד – הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב ואחיינו הרב אברהם חיים נאה ששהו בקרב עדת הבוכרים בסמרקנד, ואילו הרב אברהם לוי סלוין, הרב שמואל לויטין והרב שמריהו ששונקין נשלחו לגרוזיה וערי הקווקז.

ייתכן כי המקומות הנזכרים נבחרו כי מבחינה גיאוגרפית אלו היו מקומות שאפשר היה להגיע אליהם. בהמשך לכך ביקש אדמו״ר הריי״צ להרחיב את גבולות השליחות גם לצפון אפריקה.

כדי להוציא את השליחות לפועל עסק אדמו׳׳ר הריי״צ בבירורים לגבי יהדות צפון אפריקה. אחת הפעולות לבירור מצב היהודים במדינות אלו היתה שיחה עם יהודי בשם יצחק לוי שהגיע מצפון אפריקה. כך עולה מתיאור מעניין שפורסם בספר "ימי בראשית":

היום שלח כ״ק אדמו״ר שליט״א לקרוא להאברך מר יצחק לוי. כ״ק אדמו׳׳ר שאלו על דבר מצבם של היהודים הספרדים בצפון אפריקה.

מר לוי תיאר את בעיית הלימוד, בכך שהלומדים מתמקדים בלימוד התנ״ך ולא בגמרא. הוא סיפר כי לאחרונה הגיעו צעירים ממרוקו ללמוד בישיבת מיר, וזאת גם כדי לשפר את מצבם הגשמי, והרבי אמר שאפשר לשלוח אותם כמורים למרוקו ו״אנחנו נפרנס אותם״. הרבי גם הורה לו למצוא ספרדים אחרים מלומדים, המוכנים לנסוע לצפון אפריקה כדי ללמד.

במקביל, החלו גישושים ראשוניים מול הג׳וינט, כאשר הרב בנימין גורודצקי – בא כחו של הרבי ומנהל הלשכה האירופאית לעזרת פליטים וסידורם – נפגש עם מר משה בקלמן ממשרד הג׳וינט בפריז, והציע בפניו את תכנית תנועת חב׳׳ד עבור יהדות מרוקו. בתחילה מר בקלמן לא חשב לאשר תכנית חדשה זו, כי סבר שארגון הג׳וינט לא יכול לקחת על עצמו התחייבויות חדשות, בגין היקף העשייה של הארגון ברחבי העולם שהתפתח במהירות מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד שהארגון מזרים תקציבים לארגונים אחרים במרוקו. הרב גורודצקי מצדו לא התייאש ולא התרשם מהתחמקויותיו.

למרות שהג׳וינט לא הראה נכונות לדבר על תקציב והיה ברור כי ייסוד מוסדות ושליחת שלוחים למרוקו יעלו הון עתק, הרי שאדמו׳׳ר הריי״צ כבר נתן את ההוראה להתחיל בשליחות בפועל. היה זה בשלהי חודש טבת תש׳׳י, שבועיים לפני הסתלקותו, כאשר פנה אל חתנו הרבי והורה לו לפעול בצפון אפריקה. כך סיפר הרבי בעצמו באגרת מכ״א סיון תשי״א:

שבועיים לפני ההסתלקות של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה׳׳ה נבג״מ זי״ע הוא אמר לי, שהיה צריך להתחיל בעבודת חינוך הכשר בצפון אפריקה, שם נמצאת קבוצה גדולה של יהודים – כן ירבו – ויהודים יראים, והחפצים בחינוך כשר עבור ילדיהם, אלא שמפני העניות הגדולה שלהם לחלק גדול מהם אין אפשרות להוכיח זאת [להעניק חינוך כשר].

יומיים לאחר שתמו שבעת ימי האבל, בכ' שבט, פנה הרבי אל הרב ליפסקר כדי לקיים את דברי אדמו״ר הריי״צ. כך היתה מרוקו למקום השליחות הראשון שהרבי שלח אליו שלוחים עם עלותו על כס נשיאות חב״ד.

השגחה פרסית בעיר ניס

הרב ליפסקר קיבל את אגרת הרבי בהפתעה גמורה, בהבינו שלאחר כל טלטלותיהם בנכר יוטל כעת עליו ועל זוגתו להתמסר להפצת היהדות במדינה זרה לחלוטין. למרות כל החששות והתהיות הרב ליפסקר לא היסס; הצעה של הרבי לדידו זו הוראה גמורה, ולאחר התייעצות קצרה עם רעייתו שיגר את הסכמתו לרבי. כחודש לאחר המכתב הראשון כבר כתב הרבי מכתב שני ובו משיב על הסכמת ר׳ מיכאל להתחיל בעבודתו בענייני חינוך ב״צפון אפריקה״, ולשם כך הורה לו לפנות אל הרב בנימין גורודצקי כדי שיסייעו לצאת לשליחות. במקביל הרבי עדכן את הרב גורודצקי בהפניית הרב ליפסקר אליו. בתקופה הבאה הרבי המשיך לסייע ולהדריך בקשר ליציאה לשליחות, ובעיקר עודד לפעול במהירות כדי להציל נפשות מישראל. עם הזמן התבהר לרב ליפסקר כי כבר אדמו״ר הריי״צ התכווין לשלוח שלוחים דווקא למדינת מרוקו בה חיו אז מאות אלפי יהודים, אך בפועל השגת הוויזה נתקלה בקשיים.

בינתיים הרב ליפסקר המשיך בתפקידו, כמגייס תרומות עבור ישיבת ״תומכי תמימים" בברינואה שליד פריז. הישיבה הוקמה על ידי החסידים הפליטים מרוסיה מספר שנים קודם לכן ובאותם ימים מצבה הכלכלי של הישיבה היה קשה. המשפיע וחבר הנהלת הישיבה הרב ישראל נח בליניצקי הציע לרב ליפסקר, שעד שתסודר הוויזה יסע הרב ליפסקר לערים אחרות כדי לגייס תרומות לישיבה. בפועל נסע הרב ליפסקר לעיר ניס למשך שבוע בלבד, וכיוון שהכל בהשגחה פרטית הנה דווקא מניס הגיעה הישועה.

בעת שהותו בניס סיפר לידידים ומכרים על הקשיים בהשגת הוויזה למרוקו. את השיחה שמע גם בעל האכסניה בה התארח, והוא שאל ”מרוקו?״ ומיד פשפש במגירה במשרדו ומצא כרטיס ביקור עם תמונה של יהודי תושב מרוקו שביקר באכסניה לאחרונה. התברר כי היהודי ממרוקו היה בנו של הרב ברוך טולידנו, רבה של העיר מקנס. בגין מקרה מופלא זה הרב ליפסקר מציין בזיכרונותיו כי זו היתה נסיעה של השגחה פרטית.

משימת גיוס התרומות בניס הסתיימה. הרב ליפסקר שב לפריז, שיגר מכתב לרב טולידנו והאחרון שלח לו מסמך ״דרישה”, דהיינו שהוא מזמינו להתארח אצלו במקנס וכך יוכל לקבל וויזה. עם ה״דרישה" ניגש הרב ליפסקר לשגרירות מרוקו, קיבל וויזה ולאחר התארגנות קצרה יצא למרוקו.

היה זה בשלהי אייר שנת תש״י. כפי הוראת הרבי הנזכרת נסע הרב ליפסקר בגפו למרוקו ובהתאם ל״דרישה” התיישב בעיר מקנס. עם בואו דיווח לרבי והמענה של הרבי היה כי יתחיל תיכף ומיד בעבודתו. כשבועיים לאחר שהגיע כתב מכתב נוסף לרבי, בו סיפר על קשריו עם הרב ברוך טולידנו. הרבי כתב לו שלא יחשוש להאריך במכתביו כיוון שהוא רוצה לדעת את המצב בכלל ואודות פעולותיו בפרט. על כך הוסיף הרבי כי התפלל בציון אדמו״ר הריי״צ להצלחת העבודה במדינות אפריקה הצפונית:

בהיותי אתמול על ציון כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ, הזכרתי להצלחה בעבודה במדינת אפריקא הצפונית וחזקה על רועי ישראל שלא יפרדו מצאן מרעיתם ומה עד עתה עומד ומשמש, אף מכאן ולהבא עומד ומשמש להמשיך ברכה והצלחה בכל מעשי ידי השייכים אליהם ובפרט שימלאו שליחותם ככל האפשרי ובהצלחה בגשמיות וברוחניות.

הרב ליפסקר ייסד ישיבה (כפי שיפורט להלן) ובמקביל פתח בפעולות רבות למען יהודי המקום. לאחר זמן שב הרב ליפסקר לפריז כדי להביא את בני משפחתו למרוקו, ובימים אלו נסע גם הרב בנימין גורודצקי למרוקו. בכך פתח הרב גורודצקי סדרת ביקורים במרוקו שנמשכה עשרות שנים. את מטרת ביקורו הראשון הגדיר הרבי באגרות אליו: לסייע לבסס את העבודה הראשונית ולראות את הנעשה כדי לדווח לרבי כאשר יגיע לארצות הברית, ובכלל זה לבדוק איזו עזרה ניתן לקבל מהיהודים המקומיים בתחום ההוראה ובתחום הסיוע הכלכלי. הרב גורודצקי סייר בערי וכפרי מרוקו ובמיוחד במקנס בה החל לפעול הרב ליפסקר, ובמקביל נפגש עם מנהל הג׳וינט במרוקו, מר ויליאם ביין. האחרון מצדו הבהיר לו כי לא נראה לו שיש להביא למרוקו אנשי חב״ד כדי להקים מוסדות, אלא במקרה הצורך יש להביא חסיד אחד בעל ידע בחינוך וצרפתית, כדי לסייע למוסדות הקיימים". הוא כנראה לא שיער את גודל המהפכה שעתידה להתחולל תוך ומן לא רב…

בחודשים הבאים הפעילות הלכה וגדלה, התחזקה והתבססה, ובינתיים הרבי עשה רבות כדי לשלוח עוד שלוחים למרוקו ולהרחיב את הפעילות, זאת חרף העובדה שהתקציבים מהג׳וינט עוד לא נראו באופק^.

^{תולדות חבד במרוקו…כיצד התפתחה שליחות שכזו?}

^המנהל

^{״מצוה דיליה"}

^{השליח השני, הרב שלמה מטוסוב, ניהל את מוסדות חב״ד במרוקו בהכוונת ועידוד הרבי שראה בו איש נאמן, כישרוני ומצליח, הראוי לעמוד בראש מוסדות חב״ד במרוקו. הנה התבטאות נדירה בכתב יד קודשו של הרבי, בה מציין כי תפקידו כמנהל היא המצווה שעליו להקפיד עליה יותר מכל המצוות. הרבי מוסיף כי הרב מטוסוב זכה בתפקיד והוא ממלא את תפקידו כמנהל במסירה ונתינה:}

^{ובמצוה דיליה דצריך להיות זהיר בה טפי – מוסדות בעל הגאולה, שזכה והצליח ובהשגחה פרטית נתמנה ומנהל אותם במסירה ונתינה.}

^ההחלטה

^{הרב מטוסוב התגלה כמהפכן גדול. תוך זמן קצר הצליח להקים ישיבות ועשרות תלמודי תורה במרוקו, וכך השיב אלפי ילדים ובני נוער בערים ובכפרים ללימוד התורה וקיום המצוות.}

^{אחת המעלות הגדולות של הרב מטוסוב היתה היותו בעל ניסיון בניהול מוסדות חינוך. בימי מלחמת העולם השנייה כיהן כיד ימינו של הרב ניסן נמנוב, ממנהלי ישיבות ״תומכי תמימים״ ליובאוויסש בערים טשקנט וסמרקנד שבבוכרה אליהן נמלטו אלפי חסידי חב״ד. בתום המלחמה, כאשר חסידים רבים יצאו ושהו במחנה העקורים פוקינג שבגרמניה, המשיך בתפקיד כסגנו של הרב נמנוב שניהל את ישיבת "תומכי תמימים" המקומית. בשלב הבא, כאשר הגיע לצרפת במטרה להגיע לארך הקודש, התבקש על ידי הרב בנימין גורודצקי לעבוד "רק חודשיים״ בהפצת התורה בין יהודי מצרים, מרוקו, תוניס ואלגייר ששהו במחנות מעבר במרסיי לפני עלייתם לארץ. הרב גורודצקי הסביר שמדובר בהקמת תלמודי תורה עבור ילדיהם על כל הכרוך בכך – שיחות עם ההורים, גיוס מורים, ניהול כספי ותיאום עם הנהלת המחנות.}

^{כיוון שהרב גורודצקי ביקש את עזרתו רק לחודשיים הסכים הרב מטוסוב, אך התנה זאת כי לאחר תקופת הייסוד של תלמודי התורה יסיים את תפקידו ואדם אחר יחליפו. היה זה בחודש טבת תש״י כאשר הרב מטוסוב לקח את העניינים לידיו וזכה להצלחה מופלאה. במחנות אלו שהו יהודים שהיו בדרכם לעלות לארץ ישראל, רובם יהודים חמים ומסורתיים שאמנם לא הקפידו על קלה כחמורה אך שמרו מצוות. הללו קיבלו את הרב הצעיר בשמחה והשתדלו לעזור לו. תוך תקופה קצרה הקים הרב מטוסוב, בסיוע יושבי המחנות, תלמודי תורה בכל המחנות בסביבה ומאות ילדים החלו ללמוד תורה.}

^{לאחר חודשיים עזב את תפקידו ולמקום נשלחו צעירים חב״דיים אחרים. בינתיים הסתלק אדמו״ר הריי״צ ולאחר שפרטי הפעילות במחנות נודעו לרבי, הוא קבע באופן חד משמעי כי אם הרב מטוסוב בברכת אדמו״ר הריי״צ השקיע בפעילות במחנות, עליו להמשיך בזאת.}

^{בתקופה ההיא השתדך הרב מטוסוב עם זוגתו, מרת פעסיא, בתו של הרב לייב קרסיק (הרב יהודה לייב קרסיק, מה״חוזרים״ של אדמו״ר הריי”צ, משפיע במוסקבה ובנעוול. נפטר ברעב בימי מלחמת העולם השנייה. בתו מרת פעסיא שרדה את המלחמה והגיעה למחנה העקורים פוקינג, ובהוראת אדמו״ר הריי״צ הגיעו היא ואחיותיה לצרפת כדי להשתדך שם).}

^{בינתיים התקבלו מכתבים נוספים מהרבי בו מבקשו להישאר בפעילות בצרפת, הרב מטוסוב עשה כך ובתקופה שלאחר שידוכיו הגיע למרסיי לפעילות, אך זו היתה רק ההתחלה. בעיצומה של הפעילות במרסיי הגיעה בקשתו של הרבי לנסוע למרוקו עם רעייתו המיועדת. כך נכתב באגרת מכ״ו מנחם אב תש״י:}

^{שני מכתביו מר׳׳ח וח׳ תמוז קיבלתי, ואחרי הרצאת הרה״ח והרה״ג וכו׳ מהורב׳׳ג שי׳ אודות הענינים באפריקא, הנה לפי דעתי, נכון הדבר אשר יקבל עליו העבודה בשדה החינוך במוסדותינו שם, ואף כי קשה עדיין לקבוע פרטי העבודה שם, כי הרי זה דבר חדש, בכל זה יש לקוות לכר נרחב במקצוע החזקת התורה והיהדות, ובמילא להצלחה מופלגת בכוחות נשיאנו הוא כ״ק מו׳׳ח אדמו״ר הכ״מ. ואשרי חלקם של כל אלו וואס וועלן זיין אפ זיין וואגען [=שיהיו על הקרון שלו]. ומובן מעצמו, אשר כוונתי שנכון הדבר הוא גם לטובתו וטובת ב״ג תי׳ ולהסתדרות בחיים מאושרים.}

^{[…] בפרטי עבודתו, ובטח תשתתף גם בת גילו תי׳ במשך הזמן בזה, עוד נתדבר כשיהיה קרוב יותר להנסיעה צלחה, אלא שכיון שהשגת הניירות לוקח זמן מסויים, טוב אשר יגישו הבקשה על זה בהקדם ובטח יש אופנים ונוסחאות המקצרים את הזמן והחקירה והדרישה עד שמשיגים הניירות ויתוודע אודות זה על נכון.}

^{הרב מטוסוב נענה לבקשה, כיוון שכבר קיבל על עצמו את נשיאות הרבי. במכתביו מאותם ימים הוא כותב לרבי בתארים המתאימים לרבי בלבד, כמו כ"ק.}

^{השגת הוויזה ארכה זמן, ובינתיים כיהן הרב מטוסוב כמשגיח בישיבת ”תומכי תמימים'׳ בברינואה. בתקופה זו דיווח לרבי כל העת על נושא הנסיעה למרוקו בכלל ובעיית הוויזה בפרט. על מכתביו קיבל תשובות ובהן הוראות מעשיות לצד דברי עידוד. הנה קטע קצר מדברי הרב מטוסוב לרבי, לאחר שמבהיר כי מתקשה להשיג ויזה:}

^{אין זאת אומרת כי הנני מהסס חלילה בענין מאראקא וכאילו תוהה על ההתחלה, אבל מבלי שנשקף מזה תוצאה חיובית לפי מראית העין, העליתי על הכתב שאלתי זו, וכבר הגדתי מראש כי כאשר כ״ק יגזור אומר כן יקום והנני לשמור ולעשות ולקיים.}

^{בקזבלנקה ובכפרים}

^{בחודש אלול תש״י התחתן הרב מטוסוב ובתחילת חודש אדר ראשון תשי״א קיבל וויזה לו ולרעייתו. כעבור שבועות ספורים, בשלהי אדר ראשון, יצא מצרפת למרוקו כאשר היעד הוא העיר קזבלנקה בה התגוררו באותה עת כמאה אלף יהודים והיא שימשה מרכז לכל יהדות מרוקו. קזבלנקה שוכנת על חוף האוקיינוס האטלנטי, היא העיר הגדולה במרוקו בה גם שוכן הנמל הגדול במדינה, והיא נחשבת למרכז הכלכלי של המדינה(לעומתה העיר ראבאט היא עיר הבירה של המדינה, בה שוכנים ארמונות המלוכה).}

^{ההתחלה היתה רצופת אתגרים. לצד המטרה להטבת מצבם של כלל יהודי המדינה בגשם וברוח, החל הרב מטוסוב בארגון פעילות חינוכית חב׳׳דית, שראשיתה היה עם הצעירים. הרב מטוסוב אירגן שיעורי תורה לצעירים בקזבלנקה, ובמקביל פעל למען הקמת מוסדות חינוך בעיירות וכפרים ברחבי מרוקו.}

^{היו כפרים אליהם הגיע הרב מטוסוב שבהם היה כבר בית ספר יהודי, ומפאת מיעוט התלמידים או סיבות אחרות לא היה ניתן להקים בהם תלמוד תורה. במצב כזה הרב מטוסוב שכנע, ולעיתים נאבק בדרכים שונות, כדי שהתלמידים היהודים לא ילמדו בשבתות.}

^{הנה ציטוט מדיווח שכתב לרבי כחודש לאחר שהגיע למרוקו:}

^{בשבוע הקודם ביקרתי שלושה כפרים, האחד שמו גרסיף, שמה כתשעים תלמידים, חמישים נערים וארבעים נערות, לומדים בבית הספר צרפתי גם בשבת, אחרי דין ודברים בינותינו גמרו אומר לדרוש שתי דרישות: א) ביטול חילול השבת ויו״ט ב) רק חצי היום לימוד בבית הספר, ובאם לאו [ההורים] יקחום לגמרי מבית הספר [וכך יוכל להקים מסגרת לימודים תורניים לשעות אחר הצהרים], מושל העיר הצרפתי הסכים על זה. ודרוש אם כן הסכמת מנהל בית הספר ולא היה במקום, ויהיה בשבוע הזה ואם כן יתברר בשבוע הזה. יהא רעוא מן שמיא שיצא לפועל, האופן השני הרצוי לטוב. אבל הוכרחתי להסכים גם לאופן הראשון כי גם אנשי העיר מעוניינים בלימוד הצרפתי, והשעה דחוקה והעמדתי על דעתי [לא היה באפשרותו לשאול את הרבי ולקבל תשובה מפני קוצר השהות במקום, לכן החליט לבדו וכעת מבקש הוראה כללית איך לנהוג במקרים דומים:] ואעפ״כ על כ״ק שליט׳׳א להורות לי איך להתנהג במקרים כאלו לימים יבואו וגם במקום שאין חילול שבת.}

^{הכפר השני שמו דובדן, כשבעים תלמידים, עדיין דרוש רישיון רישמי בכתב מאיזשהו מושל גבוה… ולעת כזאת אושיב שם למלמד מאלו שהיו כבר אצל הרב מיכאל ליפסקר.}

^{תולדות חבד במרוקו…כיצד התפתחה שליחות שכזו?}

^{עמוד 28}

^המהפכה

^{ההתחלה היתה עם מסירות רבה, בזריזות וביעילות, הפעילות והמוסדות החלו להיבנות ולהתפתח במהירות, וצעד אחר צעד הרב מטוסוב הוביל מהפכה שאין לה אח ורע, עד שקשה להבין כיצד איש אחד עשה כל זאת. תוך שנים בודדות הקים אימפריה חינוכית בקזבלנקה, ומאידך סבב בעיירות וכפרי עד שהקים רשת מוסדות ובה אלפי תלמידים שרובם עד אז לא למדו לימודי קודש כראוי, ובמסגרו הלימודיות שלהם התורה והמצוות נדחקו לפינה ואילו רבים אחרים, במיוחד בכפרים, לא למדו כלל במסגרת לימודית.}

^{תיאורי תקופה זו מצויים בזיכרונותיו, ונביא קטע אחד בגוף ראשון מניצני המהפכה:}

^{הרבי הורה מה מוטל עלי לעשות באגרת ששלח אלי "להביא המעיינות למדינת אפריקה ולהפיצם ; כשהגעתי מצאתי כר נרחב לפעילות, גרו שם מאות אלפי יהודים שרצו לשמוע, לדעת ולקבל. במצב של יהדות מרוקו באותה שעה לא חשבנו על קירוב משפחה בודדת, או לימוד תורה עם ילד אחד. היה ברור שעלינו לעבוד בצורה הרחבה ביותר.}

^{מיד בימים הראשונים התחלתי לפעול בכיוון של הקמת תלמודי תורה. התחלנו בקזבלנקה והמשכנו בכפרים שמסביב. בכל מקום שהגענו התחלנו לאסוף ילדים, דאגנו למורים והבטחנו משכורות, כך במשך זמן קצר נכנסו אלפי תלמידים ללימודים על טהרת הקודש.}

^{זו היתה עבודה עצומה. הגענו למקום כלשהו, איתרנו בית מתאים ללימודים, חיפשנו מורים מבני המקום, בחרנו מנהל שידאג לתלמוד תורה באופן ישיר ודאגנו למשכורות לכולם מדי חודש. מיד לאחר מכן פרסמנו אודות התלמוד תורה. לאחר מכן הייתי חוזר אחת לזמן מסוים כדי לשלם משכורות, לבחון את התלמידים, לפתור בעיות שונות, לוודא שהכל בסדר. העבודה היתה עצומה. כך במשך השנים הראשונות הקמנו את התשתית הגדולה של רשת חינוך "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" במרוקו״.}

^{אלפי תלמידים ברשת תלמודי תורה ברחבי מרוקו אינו דבר של מה בכך, ומעיון בתכתובות של הרב מטוסוב עם הרבי ובמקביל עם רבנים ומנהיגי קהילות בערים וכפרי מרוקו, עולה תמונה מדהימה: הרב מטוסוב לא נח לרגע, ישנם מספר מכתבים בנושאים דחופים ביותר שהוא כותב ומסיים באמצע נושא, כאשר הוא מבהיר שהנה השבת נכנסת ואסור לו להמשיך בכתיבה. לעיתים היה נעדר מהבית לתקופה ונוסע לכפרים מרוחקים, ובמקרים אחרים ערך פגישות ודיונים רבים בכל מקום כדי לשפר את צוות המנהלים והמורים.}

מנהל המוסדות

בתפקידו הרשמי כיהן הרב מטוסוב כמנהל מוסדות חב״ד במרוקו. הרבי הורה שוב ושוב לשלוחים, מנהלים ומורים וגם ליהודים מקומיים מן השורה, כי הרב מטוסוב הוא המנהל ואליו יש לפנות בכל נושא הקשור למוסדות חב״ד במרוקו. כמובן שכל שליח וכל מנהל מוסד היה אחראי על מוסדותיו ופעילותו, אך הכל היה תחת ניהול הרב מטוסוב. כמו כן טיפל בנושאים מרכזיים כמו נושאים כספיים, רכישת או שכירת מבנים למוסדות, ביקור אורחים רמי מעלה, אחריות לסיוע גשמי ורוחני לכלל יהודי מרוקו, כשבין היתר סיפק ספרי קודש, סכיני שחיטה ועוד תשמישי קדושה, לרבנים ויהודים מקומיים ברחבי מרוקו.

בתוקף היותו מנהל, שמר מכל משמר על סדר וקפדנות בכל דבר ועניין, וכך ניהל התכתבויות מפורטות עם כל השלוחים, מנהלי המוסדות, כשאת תמצית הדיווחים שלח לרבי ואת המענות שקיבל העביר ליעדן, וחוזר חלילה במשך עשרות שנים.

הרב מטוסוב ־ מנהל ובא כוח

הרב מטוסוב היה ראשון השלוחים בקזבלנקה, מנהל מוסדות חב״ד במרוקו ובא כוחו של הרבי, אך מצד היותו חסיד אמיתי לא ביקש כבוד. הוא רצה לשקוע בעבודת השליחות וגם בעבודת התפילה ובלימוד התורה, אולם הרבי כתב פעם אחר פעם אליו, אל השלוחים במרוקו ואל אישים אחרים במדינה, כי מנהל יש רק אחד והוא הרב שלמה מטוסוב, זאת למרות שהיה אברך צעיר לאחר חתונתו. מטבע הדברים היו תמיהות בעניין, והנה אחת התשובות מהרבי בנידון זה:

מכמה טעמים והעיקר בהשגחה פרטית, הנה נסתדר הדבר באופן כזה שמהר״ש [הרב שלמה מטוסוב] שי׳ בא לקזבלנקה מקודם בזמן, ובמילא היה הוא מניח היסוד להעבודה שם, המתדבר עם הדזוינט ועם הבעלי בתים וכו׳.

שנית, מפני היות מהר״ש שי׳ יותר רגיל עם אנשי ספרד והדזוינט ואולי – גם מה שהוא צעיר לימים – כיון שהעבודה בכלל והנסיעה לכפרים וכו׳ בפרט דורשת טרחה יתירה, הנה גם מפני זה מוכרח הנ״ל להיות לוקח חלק בראש.

ובשנת תשכ״ד, הרבי ענה לאחד מהשלוחים:

…בנוגע להחלטה בפועל ממש וכן כלפי חוץ – אין לשנות הסדר שהוקבע בכ״מ [בכל מקום] שהמנהל הוא המחליט….

גם בהזדמנות אחרת בעת שמי מן השלוחים רצה לפעול באופן עצמאי, הרבי הורה לו לעבוד כרגיל תחת הנהלת הרב מטוסוב. השליח הנזכר שהיה חייל וחסיד אמיתי עזב מיד לגמרי את תכניתו והמשיך לעבוד כל השנים בהנהלת הרב מטוסוב.

וכיון שידועה טענה הישנה נושנה, שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, […] הנה על פי הנ׳׳ל העבודה דורשת שיהיה זה מהר״ש שי׳ […] מוכרח הדבר, שבעיר אחת לא יהיו שני אחראים ושתי מקצועות וכו' וכו'  , הן מצד הדווינט והן מצד הלשכה שבפריז [הלשכה האירופאית בהנהלת הרב גורודצקי] ובכאן מצד הרבי.

חבד במרוקו-המהפכה

עמוד 30

"למהר״ש נהירין השבילין

הרבי מוסיף כי יש לציית לרב מטוסוב בכל, ומבהיר:

למהר״ש נהירין יותר השבילין דאופן העבודה, מפני היותו שם קדום בזמן וקבלתו כמה מהוראותיו מכאן, עוד קודם בוא כת״ר שי׳ לשם. אכפול בקשתי שישים דברי אלה על לבו, מפני שמוכרח הדבר שיהיה אחד עומד בראש, ומוכרח הוא – הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, ומבלי להיכנס בהערכת מעלותיו של כל אחד מהם, אשר באמת רק הבוחן לבות יכול להעריכם כיאות, הנה מצד הטעמים הנ׳׳ל, הקדימה בזמן, ההיכרות עם הדזוינט והספרדים וכו׳, הנסיעות מחוץ לקזבלנקה, וההיכרות עם ראשי הקהילה בערי השדה, מוכרח הדבר שיהיה זה מהר״ש שי׳ ובטח למותר להטעים מרז״ל אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים….

ובשנת תשכ״ד, הרבי ענה לאחד מהשלוחים:

…בנוגע להחלטה בפועל ממש וכן כלפי חוץ – אין לשנות הסדר שהוקבע בכ״מ [בכל מקום] שהמנהל הוא המחליט….

גם בהזדמנות אחרת בעת שמי מן השלוחים רצה לפעול באופן עצמאי, הרבי הורה לו לעבוד כרגיל תחת הנהלת הרב מטוסוב. השליח הנזכר שהיה חייל וחסיד אמיתי עזב מיד לגמרי את תכניתו והמשיך לעבוד כל השנים בהנהלת הרב מטוסוב.

הוראות וסיוע מבית חיינו

מכתבים רבים קיבל הרב מטוסוב מהרבי ובהם הוראות לגבי מוסדות חב”ד במרוקו. במקרים רבים קיבל הוראות כלליות כדי למסור לכלל השלוחים והמוסדות במרוקו, ולעיתים היתה ההוראה נוגעת לשליח או נושא מסוים. בנושאים חשובים ביותר ההתכתבות התנהלה ישירות עם הרבי, ובמקביל ניהל התכתבויות ענפות עם מזכירות הרבי וארגונים שנוהלו על ידי הרבי – ה״מרכז לענייני חינוך" ו״מחנה ישראל", בכל דבר לפי הצורך והעניין. לצד ריבוי ההוראות, קיבל מהרבי סיוע בנושאים מגוונים, אם זה משלוחי ספרים, תשמישי קדושה ובגדים, ואם בקשר עם גורמים שיכלו לסייע לחב״ד במרוקו.

במשך השנים קיבל מהרבי, ממזכירות הרבי ומ״מחנה ישראל", ספרים עבור המוסדות, עבור רבנים ואישים ולעיתים אף נשלחו אליו ספרים (כמו"שדי חמד" או ספרי חב״ד) ולא הוגדרה מטרתם, כשבמשך הזמן קיבל הוראות למי להעבירם. על רוח הדברים ניתן דוגמה אחת קצרה ממכתב הרב מטוסוב אל "מחנה ישראל״:

הננו לאשר בזה קבלת תשע חבילות בגדים, וכן ספרי גמרא שנשלחו על ידכם, שש חבילות. ועל ספרי"שדי חמד״ בשביל הרב משאש, כבר הודעתי לכ״ק אדמו׳׳ר שליט״א שנתקבלו.

איש הקשר של הרבי

מאות אגרות קודש עבור רבנים, אישים ואחרים קיבל הרב מטוסוב על מנת למסור לנמענים. לקראת ראש השנה, למשל, קיבל עשרות רבות של מכתבים עבור רבנים ואישי ציבור במרוקו, והוא היה מחלקם אחד אחד ליעדם.

במקרים רבים היו מגיעים מכתבים ממרוקו לרבי, ולא היה ברור כתובת השולח ותפקידו, והרב מטוסוב היה צריך להבין בעצמו למי למסור את מכתבי התשובה מהרבי. לעיתים היו גם רבנים ובעלי תפקידים שכתבו לרבי וחתמו את שמם ללא תואר, ובגלל קשיי התקשורת ועיכובי המשלוחים באמצעות הדואר, לעיתים חלו לבינתיים שינויים במעמד הרבנים ומקום מגוריהם, ולכן הרבי הורה כי המכתבים הללו יגיעו כפי שהם אל הרב מטוסוב, והוא יורשה להוסיף תארים במקרה הצורך, ובמקרים שיש קושי בהוספה יוכל להחזיר את המכתב אל הרבי, על מנת לקבל מכתב חדש עם התארים המתאימים.

הדברים האחרונים הם חידוש גדול, כי ידוע שתפקידים כגון אלו היו מבצעים רק מזכירי הרבי, אך בנידון זה הדברים כתובים במפורש בחילופי מכתבים רבים בין הרב מטוסוב והמזכירות. כך גם בגנזי הרב מטוסוב נמצאות רשימות רבות של נמענים להם חילק מכתבים של הרבי

"אל בינתו אשען״

ההוראות בנידון התקבלו מספר פעמים ובסגנונות שונים, ונסתפק בדוגמאות. לקראת ראש השנה תשט״ו נשלחו ממרוקו אל הרבי מכתבים ופדיונות נפש רבים, וכאמור היו בעיות של חתימה ללא תואר או כתובת מדויקת. בשל כך הרבי שלח את כל המכתבים אל הרב מטוסוב כשהוא מורה במפורש שעל הרב מטוסוב להחליט איזה מכתב למסור. נראה שהיו גם שני מכתבים שהגיעו ועליהם חתום ״מחלוף”, והרבי הבהיר שיעשה כפי שחושב בעניין. בנוסף לכך הרבי צירף מספר קונטרסים אודות חודש אלול, והרבי מורה כי הרב מטוסוב יחליט למי להוסיף קונטרס כזה:

מוסגרים פה מכתבים לרבני ועסקני מרוקה, ובאשר בטח במשך הזמן נשתנו כמה ענינים, הרי אל בינתו אשען איזה מהם למסור, והוא הדין בנוגע למכתב למחלוף שי׳ וכד. […]

מ. שניאורסאהן

נ.ב. מוסג׳׳פ איזה קונטרסי אלול, שלפי הבנתו יצרפם למכתבים הנ״ל^.

בארכיון הרב מטוסוב, מצורף למכתב זה, ישנם שני עמודים עם שמות מקבלי המכתבים, ואצל חלקם מסומן ״קונטרס אלול״ וברשימה מופיעים גם שניים בשם מכלוף. אחד מהם הוא הרב מכלוף קריספין

. לפנינו הרשימה כולה:

מכתבים מצורפים למכתב מז׳ תשרי תשט״ו

למכלוף קריספין(קונטרס אלול) -למר זאגורי -למר פרץ -למר לוי שושן -למר משה ן׳ דיין -להרב משאש -לר׳ אהרן כהן(קונטרס אלול) -למשה לאסרי(קונטרס אלול) -לר׳ אלי׳ יפרח(בחזרה) -מענה לפ״נ -לאברהם בר ששת -לבאבא אצאראף -למכלוף למכייס -לעמרם טורזמן -ליעיש אביטאן -להיודע עמאר -לשלמה ן׳ עבו -להשו״ב ר׳ שמעון אוחיון(קונטרס אלול)

בחודש טבת תשי״ט קיבל הרב מטוסוב מהרבי מכתבים עבור יהודי מרוקו, ובהם תיקן תארים שונים. על כך כתב לו המזכיר הרב אליהו קווינט:

במענה על מכתבו […] במה שכותב שתיקן התואר וכד, טוב עשה שהרי זהו מהטעמים ששולחים המכתבים על ידו. בתודה ובברכה. א. קווינט מזכיר.

יש הסבר נוסף לכך שמכתבים מסוימים נשלחו דווקא דרך הרב מטוסוב, וזהו דווקא מצד הסדר הראוי במוסדות חב׳׳ד. היו שחשבו כי יוכלו לכתוב ישירות לרבי תלונות וביקורת בענייני המוסדות והפעילות במרוקו, וכך יקבלו מענה שאינו תואם את ההתנהלות של הרב מטוסוב או שלוחים אחרים. בצורה עקבית מאוד הרבי השיב לכולם ברכות, תשובות תורניות וכדומה, אך כאשר היה מדובר על נושאי התנהלות פנימיים, שלח את מכתביו אל השליח בכל עיר ועיר. כך במקרים שדובר על התנהלות כללית או הקשורים לעיר קזבלנקה, הפנה אל הרב מטוסוב, כשגם העתק מפנייה זו נשלחה מהמזכירות אל הרב מסוסוב.

בשל בעיות אלו, לעיתים הרבי שיגר מענות דרך הרב מטוסוב כשהוא מבהיר את הסיבות:

מוסג׳׳פ מענה לאיזה כותבים, אשר מפני הענין של מרות ובעלות נשלחים על ידו, כדי שבעל המענה ירגיש בהנ״ל. וגם שבאם ימצא לנכון להוסיף הסברה בהכירו מהות הכותב ואל בינתו אשען…²⁰.

קשר רציף ופרטני

מעיון בארכיון הרב מטוסוב בתיקים הקשורים לכפרים ועיירות, עולה דבר מדהים: מתוקף היותו מנהל מוסדות חב׳׳ד במרוקו כולה, היה הוא עצמו בקשר רציף ופרטני עם המנהלים והמורים במוסדות, ובעת הצורך עם רבנים ואישים בכל מקום. רשימות תלמידים נשלחו אליו, התייעצויות בנוגע לתקציבים, משכורות עבור "משרתות" ו״מבשלות״ וכו׳ – כולם היו תחת הנהלתו. כך גם מצאנו מכתבים אודות תוכן הלימודים, בוגרים, מבנים, עזרה כלכלית כללית ופרטית למורים שעומדים להתחתן, או הזקוקים לעזרה בגלל בעיות רפואיות ועוד. כך גם שלח להם תפילין, ספרי לימוד, חוברות שונות וכל מה שנצרך ללימודים.

לאחר שמתוודעים ולו במעט לעבודתו המורכבת של הרב מטוסוב, קשה להבין כיצד הספיק לקבל ולשלוח כמות אדירה של מכתבים לכל רחבי מרוקו, לחו״ל, ועוד ובמקביל לנהל את כל מוסדות מרוקו. יש כמה וכמה מכתבים שהרב מטוסוב, שמשום מה כותבם ביום שישי לפני הדלקת נרות, וכותב שהגיע הזמן להדליק ולכן נקצר…

כדי לקבל ולשלוח את כל המכתבים, היה זקוק להבין או להעסיק מתרגמים לשפות רבות – אידיש, עברית, אנגלית, צרפתית ולעיתים גם ערבית. כמו כן היה עליו להתמודד עם פיענוח סוגי כתב שונים ומשונים, ומהם הקשים מאוד לקריאה, ואחרים הכתובים ב׳׳חצי קולמוס״, ״כתב רש״י״ וכדומה. כל זאת עוד לפני הירידה לעומקם של דברים, להבין כל אחד לפי אופיו ומצב עירו וכדומה.

את כל המכתבים והמסמכים, כולל מאז צאתו מרוסיה, פועלו במחנה העקורים בצרפת, ותקופת עבודתו במחנות העולים בצרפת, שמר הרב מסוסוב בתיקיות וקלסרים מסודרים בקפידה, דבר שהפליא את משפחתו שגילו זאת רק לאחר פטירתו.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 33

אבא ומנהל

הרב יוסף יצחק מטוסוב, בנו בכורו של הרב מטוסוב, נולד בראשית השליחות במרוקו, ועד שהגיע לגיל ישיבה גדל בבית הוריו וראה בעיניו את הקמת המוסדות והתפתחותם תחת שרביטו של האב־המנהל. כך מתאר זאת הבן:

כילד, אני זוכר את אבא יוצא לנסיעות ארוכות, בדרך כלל של מספר ימים, כדי לייסד מוסדות ובשלב הבא לפקח ולסייע בכל דבר נדרש. בד בבד עסק בייסוד ופיתוח מוסדות חב״ד בקזבלנקה, כאשר לכל מוסד – דהיינו, הישיבה, ״בית רבקה״ והסמינר – היו מספר בניינים ובהם מספר תלמידים רב. יש לציין כי מהנסיעות שב מצויד במתנות לנו, הילדים, כפיצוי על הזמן בו היה רחוק מאיתנו.

כמנהל, קיבל את הוראות הרבי לייסוד ופיתוח מוסדות, וחלק מההוראות קיבל באמצעות הרב בנימין גורודצקי. במקביל עליו היה להיות בקשר רצוף עם בשנים שאני זוכר אבא היה עובד בעיקר מהמשרד שלו בישיבה, ואילו בבית היה ארון מיוחד סגור ונעול, ובו מסמכים חשובים הקשורים למוסדות. מפעם לפעם, באמצע יום העבודה, אבא היה בא הביתה, מוציא משהו מהארון ונחפז לשוב למשרדו. אבא היה עובד עד השעות המאוחרות של הלילה ואז היה מגיע הביתה, ולעיתים חרף השעה היה מקדיש זמן ללימוד. לא פעם זכור לי את אבא ישן בסלון הבית, כאשר ספר פתוח לפניו. עוד בזיכרוני עולה ציור מיוחד של אבא יושב בליל שבת, ומכין בעזרת ספרים רבים את הדרשה שעליו לומר למחרת בשבת, דרשה שנמשכה כשעה וחצי, והיתה מתובלת בכל חלקי התורה.

פרק ג

שלוחים באים

המנהל מבקש שלוחים נוספים

המהפכה היתה בשיאה, הרב מטוסוב נע ונד כל העת כדי לייסד מוסדות בכל רחבי מרוקו, במקביל לפעילות שהתפתחה בקזבלנקה. עומס העבודה היה גדול מאוד והורגש צורך דחוף בעוד שלוחים שיסייעו למוסדות בערים, בעיירות ובכפרים. לימים תיאר את הסיטואציה הבלתי אפשרית בה היה נתון:

הייתי צריך לדאוג לכל, גם בגשמיות וגם ברוחניות. כל השבוע הייתי בנסיעות בכפרים ובאתי הביתה רק לסופי שבוע ושבתות, וגם אז הייתי צריך לשבת ולכתוב מכתבים לרבנים ואישים, לסדר כספים ומשכורות, לערוך חשבונות ומאזני כספים עבור הג׳וינס, לדאוג לרמת הלימודים, לבחון תלמידים ולשוחח עמם שיחות אישיות ועוד.

לצד הצורך החשוב בכוח אדם נוסף, הרי שתנאי המחיה של השלוחים בתקופה הראשונה היו דלים מאוד. לא היה קל לשלוח שלוחים נוספים ועיקר הבעיה היתה לשלוח בעלי משפחות, הזקוקים לתנאים הולמים. נראה כי בשל כך, השליח הבא שהגיע למרוקו היה הרב זלמן טייבל, שנודע עוד ברוסיה כעסקן חסידי בעל מסירות נפש שניהל מקווה טהרה מחתרתי בעיר לנינגרד. כאשר יצא למרוקו יחד עם רעייתו היה בשנות השישים לחייו, וילדים לא היו לו.

מלבד תפקידיו המוגדרים הרב זלמן טייבל פעל רבות. הוא אירגן התוועדויות בביתו לתלמידי הישיבה, וכאשר הגיע חג הפסח נסע למקנס כדי לסייע לרב ליפסקר. אך שליחותו של הרב טייבל הסתיימה מהר מהצפוי. היה זה כשנה לאחר שהגיע, כאשר בעיות בריאות מהן סבלו הרב טייבל ורעייתו העיבו על השליחות של זוג המבוגרים, ועם הזמן עבודתם הלכה והידלדלה. בחודש תמוז תשי׳׳ג, כשנה וחצי לאחר שהגיעו, בהוראת הרבי סיימו את השליחות ושבו לצרפת.

הרב טייבל הגיע למרוקו באמצע חורף תשי״ב כדי להיות כוח עזר במוסדות החינוך שהוקמו בקזבלנקה, כאשר הרב טייבל כיהן כמגיד שיעור בישיבה ורעייתו מרת בתיה (באשע) כמורה ב״בית רבקה״. הם היו מסורים מאוד לעבודתם והפיחו רוח חיים חדשה במוסדות החינוך שעד עתה לימדו בהם בעיקר יהודים מקומיים, כיוון שהרב מטוסוב היה עסוק בניהול המוסדות במרוקו כולה.

שליח נוסף

במהלך התקופה בה פעל הרב זלמן טייבל היו הוא ורעייתו לעזר רב בקידום וקירוב התלמידים והתלמידות במוסדות החב״דיים בקזבלנקה, אך על הניהול והפעילות הכללית נשאר הרב מטוסוב לבדו. לכן ביקש מהרבי שישלחו למרוקו חסידים צעירים שיכולים לפעול במרץ רב ולסייע לניהול המוסדות.

בשלב מסוים הוצע שמו של הרב ניסן פינסון שהיה ידיד הרב מטוסוב משנים קודמות, והם אף עמדו בקשר מכתבים לאחר שהרב מטוסוב נסע למרוקו. הרב פינסון ורעייתו רחל ספגו מנה גדושה של מסירות נפש מינקותם. את הרב נחום יצחק פינסון, אביו של הרב ניסן, הגלו הקומוניסטים למחנה עבודה, שם נפטר. לאחר מלחמת העולם השנייה יצא הרב ניסן מרוסיה והתחתן עם מרת רחל, בתו של הרב יצחק רסקין שהוצא להורג על ידי הקומוניסטים בלנינגרד.

טרם קיבל הרב פינסון את ההוראה לצאת בשליחות למרוקו, הרבי בחן את ההצעה וגם עדכן את הרב מטוסוב על ההצעה העתידית. בינתיים הרב פינסון שהה בפריז. באותם ימים היו חסידים שיצאו מרוסיה וקיבלו את ברכת הרבי להגר לארצות הברית, וחלקם קיבלו הוראה להישאר בצרפת. על רקע זה הרב פינסון ביקש מהרבי ברכה לפרנסה, אך בהפתעה גמורה קיבל מהרבי הצעה לנסוע למרוקו, בתחילה לבדו. בקשר להשגת אשרות כניסה למרוקו, הפנהו הרבי לרב מטוסוב, השליח במרוקו.

ההוראה באה בהפתעה גמורה, והרב פינסון ורעייתו התלבטו כיצד יסתדרו במקום המרוחק כל כך. על כך כתב לרב מטוסוב, לצד בקשת פרטים אודות מוסדות חב׳׳ד במרוקו, והרב מטוסוב תיאר לו במכתב מיוחד את חשיבות עבודת השליחות של הרבי במרוקו. בשבועות הבאים הרב פינסון המשיך לברר על תנאי השליחות במרוקו והרב מטוסוב השיב בפירוט רב. בעת ההכנות ביקשו ממנו הרב מטוסוב להביא עמו סכינים לשחיטת עופות ומשחזות של אבן.

בחודש שבט תשי״ג, כשנתיים לאחר שהרב מטוסוב הגיע למרוקו, שליח צעיר סוף סוף הגיע ־ הרב ניסן פינסון. למרוקו הגיע בגפו ולאחר תקופה גם רעייתו הצטרפה אליו. על בואם בישר הרב מטוסוב לרבי במכתב ששיגר באותם ימים: ״היום הגיע לכאן ר׳ ניסן יחי' פינסון, וכל מה שהוא נחוץ כאן מובן למדי ויהא רעוא שיהיה הכל להצלחה להביא תועלת רבה בכל המובנים״.

זמן קצר לאחר שהגיעו קיבל הרב פינסון מכתב מהרבי ובו דברי עידוד מיוחדים. ואכן, מיד עם הגיעם התיישבו בקזבלנקה והתמסרו למוסדות החינוך בקזבלנקה ולפעילויות נוספות להפצת היהדות והחסידות, כאשר הרב פינסון מנהל בפועל את הישיבה ואת ״בית רבקה”.

שלוש שנים חלפו מאז שהגיע למרוקו ולקראת תשרי תשט״ז נסע הרב פינסון אל הרבי, אז לימד בנוכחות הרבי ניגונים מרוקאיים מפורסמים: ״עזרני א־ל חי״ וגם"יציר מידו״.

שבע שנים היו הרב ניסן פינסון ע״ה ותבלחט״א הרבנית רחל פינסון תי׳ בשליחות במרוקו, ובתום תקופה פורייה זו עברו בהוראת הרבי לשליחות חייהם הקבועה – בתוניס.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 38

פרק ד

המקשר

הוראות מהרבי

כאמור, הרב בנימין אליהו גורודצקי כיהן כבא כוח הרבי באירופה וצפון אפריקה. במסגרת תפקידו נהג לפקוד את מרוקו מספר פעמים בשנה, ועסק בפיקוח וסיוע לשלוחים ולמוסדות בכל רחבי מרוקו באמצעות יצירת קשרים אישיים עם רבני ומנהיגי יהדות מרוקו, במקביל פעל רבות למען גיוס משאבים, ובדרך קבע העביר דיווחים מפורטים לרבי על הנעשה במרוקו, וקיבל הוראות ומסרים מהרבי לשלוחים.

קשרים עם הג׳וינט

מסירות אין קץ הפגין הרב גורודצקי בכל הקשור להשגת תקציבים ותרומות עבור מוסדות חב״ד במרוקו. בשנים הראשונות לא גויסו תרומות במרוקו, והשלוחים שכמעט ולא יצאו מתחומי המדינה לא יכלו בכוחות עצמם להשיג תרומות, והרב גורודצקי, בסיוע רב מהרבי וגורמים נוספים, פעל רבות בדרכים שונות להשגת תרומות. לאחר מאמצים רבים הצליח לשכנע את מנהלי הג׳וינט, עמם היה לו קשר עוד ברוסיה, לפרוש את חסותם על חב״ד במרוקו. ואכן במשך השנים ארגון הג׳וינט כיסה את מרבית ההוצאות של מוסדות ופעילות חב״ד ברחבי מרוקו. על כך ועל המאבק לתקצב את המוסדות בכפרים – להלן בפרק יב.

בשנים הבאות, כאשר נערכו מדי שנה ״חגיגות״ – ערבי התרמה למוסדות חב״ד במרוקו, בכל פעם היה הרב גורודצקי מגיע לקזבלנקה, מסייע בהכנות ל״חגיגה״ נואם בה את הנאום המרכזי ומסייע בכל כוחו לגייס תרומות בסכומים גבוהים במיוחד.

בעוד הרב מטוסוב היה עובד מול הג׳וינט במרוקו ושולח דו׳׳חות לג׳וינט בצרפת, הרי הרב גורודצקי, כדבר שבשגרה, פעל רבות בג׳וינט בסניף הצרפתי ובמנהלת הארגון בארצות הברית, ובביקוריו במרוקו היה מסייע גם מול פקידי הג׳וינט בקזבלנקה. עבודתו היתה מגוונת וכללה דיונים רבים אודות הוספות לתקציב הכללי ואישור מוסדות מסוימים למסגרת התקציב¹.

פרק ה

שליח ורוכב על חמור

מהפכה רוחנית

בזה אחר זה הוקמו מוסדות חב״דיים ברחבי מרוקו, וקול התורה נשמע בערים ועיירות, בישובים המרוחקים ובכפרים הנידחים. הפעילות שתפסה תאוצה מהירה גרמה לאהדה גדולה לשלוחים בקרב הקהילות היהודיות, כאשר כולם רואים כי השלוחים מחוללים מהפכה רוחנית – להשיב אלפים לעולם התורה והיהדות, ובכך לבלום את המגמה האומללה של תלמידים יהודים המתחנכים בבתי ספר לא יהודיים, או בבתי ספר יהודים בהם מקבלים מנות זעירות בלבד של יהדות.

כמתואר בשער הקודם, בשנים הראשונות מאז החלה השליחות החב״דית במרוקו, נשלחו מספר שלוחים לערים בהן היו קהילות יהודיות גדולות, אך במקביל התפתחה פעילות מסועפת בעיירות, בישובים ובכפרים קרובים ומרוחקים. על כל זאת היה אחראי מנהל המוסדות הרב שלמה מטוסוב. הוא נדד בדרכים לא דרכים כדי לייסד בהם תלמודי תורה, וכאשר המצב לא אפשר הקמת מוסד נפרד, השתדל שהתלמידים לא ילמדו בשבתות ועוד כהנה וכהנה.

בעיירות ובחלק מהכפרים התלמידים למדו במוסדות של רשת ״אליאנס" או במוסדות צרפתיים, ומהם שלמדו גם בשבתות. לימודי קודש נלמדו זמן קצר בלבד מדי שבוע, ושמירת המצוות, שבתות ומועדי ישראל, נדחקו לקרן זווית. בכפרים רבים, במיוחד הקטנים והנידחים, כלל לא היו מסגרות לימודיות והילדים הקטנים שהו בבתים, וכאשר גדלו נהגו לשוטט ברחובות או לסייע להוריהם בפרנסת הבית.

הרב מטוסוב הגיע לכל מקום בו היתה קהילה יהודית, וניסה להקים כצעד ראשון תלמוד תורה, בו ילמדו הילדים תורה וינהגו ברוח ישראל סבא. לשם כך היה צורך בהסכמת ההורים, שלעיתים העדיפו שהילדים ילמדו במוסדות "אליאנס״ או המוסדות הצרפתיים, ולאחר שנמצאו תלמידים היה צורך בהסכמת הנהגת הקהילה, הרשויות המקומיות, הרב המקומי ועוד. לאחר כל אלו, היה צורך מידי למצוא מנהל או/ו מורים כדי לפתוח את התלמוד תורה. לעיתים איתר מורים ומנהלים במקום, ובמקרים אחרים הללו הגיעו מקרב תלמידי הישיבות בקזבלנקה ומקנס או מקהילות יהודיות אחרות.

המרחקים הגדולים ומספרם הגדול של המוסדות שהלך וגדל כל העת, אילץ את הרב מטוסוב לשהות בדרכים כל ימות השבוע ורק בשבתות שהה בקזבלנקה. כדי לאפשר את גידול המוסדות והמשך העבודה הסדירה, הן בקזבלנקה והן בכפרים, מינה מספר מפקחים, יהודים מקומיים, חלקם בוגרי הישיבה, שתפקידם היה להגיע לכפרים, לסייע ולפקח בגשמיות וברוחניות.

המוסדות שנפתחו בזה אחר זה ומנו למעלה מחמישים תוך שנה, היו שונים זה מזה מקצה לקצה. בעוד תלמודי התורה הגדולים מנו מאות תלמידים, הרי שהיו כפרים בהם מספר היהודים היה קטן, ותלמידים בודדים למדו תורה בתלמוד התורה הקטן שהוקם באחד מחדרי בית הכנסת או במבנה של משרדי הקהילה. ילדי הכפרים וגם המורים הגיעו לבושים בג׳לביה – חלוק ארוך בעל גוון אחיד, וישבו על שטיח פרוש על הרצפה כשרגליהם שלובות.

חשוב לציין כי השלוחים במרוקו שפעלו ברוחו של הרבי, לא ניסו לשנות אצל יהודי מרוקו את נוסח התפילה או מנהגים שונים, וכך גם את קודי הלבוש וצורת הישיבה. אך פקידי הג׳וינט שפרשו את חסותם ונתנו תקציב ביד רחבה למוסדות החב״דיים, תבעו והפצירו שוב ושוב כי המוסדות ייראו מסודרים, נקיים ומעוצבים בדומה לכיתות בארצות מפותחות, עם שולחנות, כסאות, לוח קיר ומורה שלבוש בחליפה מחויטת ולא בג׳לביה. בנושא זה היו חילוקי דעות רבים, וכדי לרצות את אנשי הג׳וינט עשו השלוחים ככל יכולתם להשיג ריהוט, ביגוד ועוד, בהתאם לבקשותיהם.

האהדה בקרב הקהילות היהודיות למנהל המוסדות הרב מטוסוב הלכה וגדלה, והדבר סייע רבות להתפתחות המוסדות. היו מקומות בהם המוסדות הוקמו בשותפות עם הרבנים והמנהיגים המקומיים, ובמקרים אחרים מונו הרבנים ומנהיגי הקהילות עצמם לתפקידים חינוכיים ומנהלתיים בתלמודי התורה והישיבות שהוקמו. כך, עם השנים, ברוב המקומות ראשי הקהילות העריכו מאוד את הפעילות החב״דית למען הדור הצעיר, ונוצר קשר מצוין בין חברי הקהילות והשלוחים, ובאמצעותם גם עם הרבי.

עם הזמן, נשלחו תלמידים נבחרים מהכפרים ללמוד בישיבות בקזבלנקה ומקנס, וכאשר הללו שבו לערי מגוריהם היו הם בבחינת "נרות להאיר". חלקם גם מונו לתפקידים רוחניים במוסדות החב״דיים, ושובם לעיר הולדתם סייע רבות.

האימפריה החב״דית בכל רחבי מרוקו הדהדה למרחוק. גם אנשי הג׳וינט שבתחילה סברו כי הקמת המוסדות בכפרים נראית לא מציאותית, הרי כאשר הם ביקרו בכפרים היו אחוזי התפעלות מההצלחה הגדולה. כאשר ניסו שוב ושוב להודות למנהל הרב מטוסוב, בכל פעם הפנה אותם למשלח הגדול – הרבי מליובאוויטש, שבכוחו ובהכוונתו צמחה אימפריית חב״ד במרוקו.

במדבר סהרה

הנה תיאור קצר על תקופת הקמת המוסדות:

זמן קצר לאחר הגיעו החל הרב מטוסוב במסעות קצרים למחוזות קרובים לקזבלנקה, כדי לאמוד את האפשרויות לייסד מסגרות לימודיות במטרה להפכן עם הזמן לתלמודי תורה וישיבות. הפעילות החלה על אש קטנה, כיוון שהרב מטוסוב נמנע לצאת מהעיר לזמן ארוך עקב עיסוקו בפיתוח הפעילות בקזבלנקה, ומלבד זאת התקשה להותיר את רעייתו לבדה לזמן ארוך – כך הוא כותב לרבי במכתב מא׳ אייר תשי׳׳א, חודשיים בלבד לאחר שהגיע למרוקו’. ברם, היהודים הרבים השוכנים באזורים המרוחקים עמדו לנגד עיניו, ועד מהרה החל לצאת מהבית לזמנים ממושכים, ואף הרחיק עד לכפרים במדבר סהרה ובהם הכפר ארפוד הרחוק למעלה מ־600 ק״מ מקזבלנקה. בארפוד יסד תלמוד תורה ובו עשרות תלמידים, ועל כך דיווח לרבי:

ביקרתי גם בכפרים הרחוקים מן הישוב, במדבר סהרה, ות״ל כי עלה בידנו והוקם וסודר תלמוד תורה בכפר ארפוד. לעת כזאת מספר התלמידים אחד וארבעים, מקוים כי במשך הזמן אי״ה יתווספו עוד כי ישנם עוד כשבעים נערים לומדים בבית ספר צרפתי, ואולי לכשתהיה תלמוד תורה במקום יצאו כמה מהם משם ויתוספו עלינו.

בשבועות הבאים המשיך הרב מטוסוב לעבוד במרץ בקזבלנקה ובד בבד יצא למסעות בכפרים, מה שגרם לעומס עבודה בלתי אנושי עד שהשליח המסור נפל למשכב באפיסת כוחות, אך בברכת הרבי עד מהרה התאושש והמשיך בפעילות בכל התחומים.

תלמודי תורה בימי החופש

לקראת הקיץ הוחלט לפתוח תלמודי תורה לתקופת החופש. למסגרות לימוד אלו אין צורך באישורים, וכך גם יוקל לארגן את הקהילה והרבנים סביב לימודים בימי החופש. כמובן, השאיפה היתה כי מסגרות לימוד אלו יהוו אבן יסוד ופינה לתלמודי תורה קבועים. לשם כך היה צורך להשיג מלמדים ראויים, אישורים מהקהילה היהודית המקומית וגם מקום מתאים. וכך, בתחילת חודש תמוז הרב מטוסוב דיווח לרבי על ההצלחה הגדולה בהקמת תלמודי תורה לתקופת החופש בכפרים, שבהם לומדים מאות תלמידים:

הנה סודרו בעזהי״ת תלמודי תורה בחמשה כפרים, בעיקר בשביל חודשי החופש, ואולי יש תקוה, כי זה יתן בלב קצת מהתלמידים להשאר ללמוד גם אחרי כן

ואלה שמותם למספרם:

מקזבלנקה. בארפוד יסד תלמוד תורה ובו עשרות תלמידים, ועל כך דיווח לרבי:

ביקרתי גם בכפרים הרחוקים מן הישוב, במדבר סהרה, ות״ל כי עלה בידנו והוקם וסודר תלמוד תורה בכפר ארפוד. לעת כזאת מספר התלמידים אחד וארבעים, מקוים כי במשך הזמן אי״ה יתווספו עוד כי ישנם עוד כשבעים נערים לומדים בבית ספר צרפתי,

• טאורירט – כחמשה ושבעים תלמידים
• פעטאט ־ כמאה ועשרים תלמידים
• אדזעם – כארבעים תלמידים חמש שעות וכעשרים תלמידות שתי שעות.
• טאלדא – כשמונים תלמידים.
• סעטעט – כמאה ועשרים תלמידים.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 44

שליח ורוכב על חמור

הרב מטוסוב עבר במסעותיו את מדבר סהרה כדי להקים מוסדות נוספים

מחיל אל חיל

חופשת הקיץ באה אל קיצה, ושוב היה צורך להקים תלמודי תורה של ממש.

בתקופה זו שהה הרב בנימין גורודצקי מספר חודשים בקזבלנקה כדי לסייע בהקמת המוסדות וביצירת קשרים עם רבנים ואישי ציבור. הרב גורודצקי והרב מטוסוב נסעו יחד כדי להקים מוסדות ולבדוק אפשרות ליצירת קשר עם קהילות יהודיות מרוחקות. הנסיעות היו תמיד ברכבו של העסקן ר׳ יצחק אלמליח שתרם את רכבו עם נהגו לנסיעות לכפרים. ר׳ יצחק היה יהודי מקומי, איש עסקים, שהיה מסור ונתון בלב ונפש לשלוחי הרבי בקזבלנקה, ועשה למענם כל אשר יכל ומעבר לכך, ועל כך אף קיבל מכתבי עידוד מיוחדים מהרבי. הנה אגרת אליו מחודש טבת תשי״ב:

כבוד הנדיב המהולל נכבד ונעלה איש ירא אלוקים עסקן נמרץ ורב פעלים, מוכתר במדות תרומיות וכו' הא׳ יצחק ני״ו אלמאליח

שלום וברכה!

קבלתי מכתביו […] וקראתי בקורת רוח אשר השתתף בסעודת מצוה די׳׳ט כסלו, חג הגאולה, וביחוד כי נהנה ותודה לא־ל מצליח בעבודתו לעזרת המוסדות ״אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש״, אשר במחנו ומדינתו. ואני תקוה אשר גם להבא תביא לו השתתפותו בעבודת הקדש זו שמחה רבה, ונשען על הבטחת השם יתברך ויתעלה מובטחני אשר יצליח בעבודתו הצלחה מוחשית גם בעיניו ממש.

על של עתה באתי לברכו בברכת מזל טוב לרגלי הבחרו בהנהלת ועד קהילת קדש דעיר קאזא, כפי אשר נודעתי בשמחה על ידי הרה״ג והרה״ח וו׳׳ח אי׳׳א נו׳׳נ עוסק בצרכי ציבור באמונה וכו׳ מה״ר שלמה שי׳ מתוסוב.

שמחה בהגיע חכמי תורה

הרב גורודצקי בזיכרונותיו מתאר מקרים בהם נקלע עם הרב מטוסוב לסכנה:

ההשקאה של השדות היתה באמצעות סכרים מיוחדים, ומפעם לפעם היו פותחים בבת אחת את מקורות המים, אשר היו ממלאים במימיהם את כל השטחים שנזרעו. באחת מנסיעותינו המרובות נקלענו לאזור שכזה, ולפתע, תוך כדי נסיעתנו במכונית, הוצף פתאום כל האזור במים. זרמי המים זרמו בחוזק רב, ומחציתה של המכונית נתקעה בתוך זרם המים הגואים ושרויים היינו בסכנת טביעה ממש. רק אחרי עבור זמן ניכר נשמעו קולות העזרה שלנו, ונשלח אלינו כלי רכב גדול, אשר היה בכוחו להכנס בתוך השטח המוצף, וכך ניצלנו ת״ל.

במקרה אחר תעינו תוך כדי נסיעתנו, ולא ידענו את הדרך הנכונה. גשם עז ירד עלינו ללא הרף ובקושי יכולנו להמשיך עד לגבול מרוקו־אלג׳יר. המקום היה מסוכן למדי, אך נסענו לשם מחוסר ברירה. הגענו לכפר נידח, שם התגוררו יהודים אשר שמחו עלינו במאוד, זה היה בשעות המאוחרות של הלילה, אך אלה שראו אותנו הקימו קולות של שמחה באמצע הלילה כי הגיעו חכמים אשכנזים, והעירו את כל בני הכפר.

שוטרי משמר הגבול, בשומעם את קולות הרעש, הגיעו לכפר והחלו להתעניין עלינו ועל מהותנו. הם הזמינו אותנו לבוא למשטרה למחרת. באין ברירה התחבאנו שם ביער קטן ולמחרת בבוקר עזבנו את המקום במהירות רבה.

לנסיעות היו פירות בגוונים שונים. היו מקומות שבהם התפתחו שיחות אודות מסגרות לימוד חדשות, במקומות אחרים נוצרה הסכמה לפתיחת מוסד והיה צורך לאתר מקום, מורים ותלמידים. וכך, כבר בחודש אלול חלה התקדמות משמעותית בארפוד, שם התווספו עוד ועוד תלמידים, ומספרם עמד כבר על מאה תלמידים שלמדו תורה מדי יום ביומו.

כך גם רבה של העיר צפרו, הרב דוד עובדיה, ניאות להקמת ״בית רבקה” במקומו וכבר דובר על ארבעים תלמידות כהתחלה, אך היה צורך למצוא מקום מתאים והרב הבטיח כי מיד לאחר חגי תשרי יחלו הלימודים.

ישיבות בעוד 29 כפרים

לאחר חגי תשרי תשי״ב שב הרב מטוסוב למסעות ארוכים, ותלמודי תורה הוקמו במספר מקומות נוספים. לצד כל אלו היו עוד הוראות שהגיעו מהרבי, כמו סידור שיעורי ערב עבור נערים העובדים לפרנסתם, והעבודה היתה רבה. מספר הכפרים בהם הוקמו תלמודי תורה הלך וגדל, ובמכתב מי׳ כסלו מספר הרב מטוסוב לרבי על עשרים ותשעה עיירות וכפרים בהם הוקמו תלמודי תורה, וזאת למרות תנאי הפתיחה הנחותים, כפי שמפרט במכתבו לרבי:

הרבה דברים חסרים לתנאי הלימוד ובכלל לתנאי החיים בכפרים הנ׳׳ל, אין דירות ואין בית הכנסת, רק איזה חורבות וחורים וגם [המקומיים לובשים בגדים] קרועים ולבושי סחבות.

מלבד זאת, הדרכים לכפרים אלו לא היו סלולות, בחלקן היה צורך לעבור רכובים על סוסים וחמורים ולמקומות אחרים לא היתה גישה בגלל השלגים:

עברתי לשם במכונית של מר יצחק אלמליח וגם הנהג היה אחיו מר שלום אלמליח, ובכלל מר יצחק מתעניין ומתעסק לטובת הענין ולטובת מוסדותינו כפי יכולתו תהי משכורתו שלימה, גם בהרבה מקומות עברנו ברגל ובסוסים ובחמורים, כי אין דרך [סלולה]. ובכלל נוכחתי שיש עוד הרבה כפרים כגון אלו במחוז אחר, וגם יש הרבה מקומות שקשה להגיע אליהם עכשיו מפני השלגים בהרים, ואראה אי׳׳ה לבקר בכל המקומות כפי שתהיה היכולת בעזהי״ת. בהצטרף הכפרים הללו עם אלו שהזכרתי כבר במכתבי הקודמים הרי הם תשעה ועשרים.

משימה גדולה היתה באיתור מלמדים מתאימים, בעלי ידע ושומרי מצוות, שיהיו מעוניינים לעבוד בעבודה זו. בכפרים, בני האוכלוסייה בגיל הצעיר ובגיל הביניים לא רכשו ידע מתאים כדי ללמד, ואילו הזקנים לא התאימו בסגנונם ללמד את הצעירים. מאידך, הבאת מלמדים מהערים הגדולות לכפרים תעלה סכומי כסף ניכרים. לכך מצא הרב מטוסוב פתרון ייחודי: המלמדים מהכפרים נותרו במשרתם, ועליהם מינה מפקח מיוחד ושמו משה לחיאני שלמד בשיבה במקנס, והומלץ על ידי הרב מיכאל ליפסקר. משה לחיאני היה תלמיד חכם וירא שמים, הוא ידע את מלאכת הלימוד וגם מעט חסידות. הוא הופקד להיות משגיח ומפקח על הנעשה בכפרים, ולשם כך ערך נסיעות לכפרים ושהה במקומות אלו זמנים קצרים, כדי לעמוד על מצב הלימודים ולעשות הכל כדי לשפר בגשמיות וברוחניות.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 47