תולדות חב"ד במרוקו

פרק ד

המקשר

הוראות מהרבי

כאמור, הרב בנימין אליהו גורודצקי כיהן כבא כוח הרבי באירופה וצפון אפריקה. במסגרת תפקידו נהג לפקוד את מרוקו מספר פעמים בשנה, ועסק בפיקוח וסיוע לשלוחים ולמוסדות בכל רחבי מרוקו באמצעות יצירת קשרים אישיים עם רבני ומנהיגי יהדות מרוקו, במקביל פעל רבות למען גיוס משאבים, ובדרך קבע העביר דיווחים מפורטים לרבי על הנעשה במרוקו, וקיבל הוראות ומסרים מהרבי לשלוחים.

קשרים עם הג׳וינט

מסירות אין קץ הפגין הרב גורודצקי בכל הקשור להשגת תקציבים ותרומות עבור מוסדות חב״ד במרוקו. בשנים הראשונות לא גויסו תרומות במרוקו, והשלוחים שכמעט ולא יצאו מתחומי המדינה לא יכלו בכוחות עצמם להשיג תרומות, והרב גורודצקי, בסיוע רב מהרבי וגורמים נוספים, פעל רבות בדרכים שונות להשגת תרומות. לאחר מאמצים רבים הצליח לשכנע את מנהלי הג׳וינט, עמם היה לו קשר עוד ברוסיה, לפרוש את חסותם על חב״ד במרוקו. ואכן במשך השנים ארגון הג׳וינט כיסה את מרבית ההוצאות של מוסדות ופעילות חב״ד ברחבי מרוקו. על כך ועל המאבק לתקצב את המוסדות בכפרים – להלן בפרק יב.

בשנים הבאות, כאשר נערכו מדי שנה ״חגיגות״ – ערבי התרמה למוסדות חב״ד במרוקו, בכל פעם היה הרב גורודצקי מגיע לקזבלנקה, מסייע בהכנות ל״חגיגה״ נואם בה את הנאום המרכזי ומסייע בכל כוחו לגייס תרומות בסכומים גבוהים במיוחד.

בעוד הרב מטוסוב היה עובד מול הג׳וינט במרוקו ושולח דו׳׳חות לג׳וינט בצרפת, הרי הרב גורודצקי, כדבר שבשגרה, פעל רבות בג׳וינט בסניף הצרפתי ובמנהלת הארגון בארצות הברית, ובביקוריו במרוקו היה מסייע גם מול פקידי הג׳וינט בקזבלנקה. עבודתו היתה מגוונת וכללה דיונים רבים אודות הוספות לתקציב הכללי ואישור מוסדות מסוימים למסגרת התקציב¹.

פרק ה

שליח ורוכב על חמור

מהפכה רוחנית

בזה אחר זה הוקמו מוסדות חב״דיים ברחבי מרוקו, וקול התורה נשמע בערים ועיירות, בישובים המרוחקים ובכפרים הנידחים. הפעילות שתפסה תאוצה מהירה גרמה לאהדה גדולה לשלוחים בקרב הקהילות היהודיות, כאשר כולם רואים כי השלוחים מחוללים מהפכה רוחנית – להשיב אלפים לעולם התורה והיהדות, ובכך לבלום את המגמה האומללה של תלמידים יהודים המתחנכים בבתי ספר לא יהודיים, או בבתי ספר יהודים בהם מקבלים מנות זעירות בלבד של יהדות.

כמתואר בשער הקודם, בשנים הראשונות מאז החלה השליחות החב״דית במרוקו, נשלחו מספר שלוחים לערים בהן היו קהילות יהודיות גדולות, אך במקביל התפתחה פעילות מסועפת בעיירות, בישובים ובכפרים קרובים ומרוחקים. על כל זאת היה אחראי מנהל המוסדות הרב שלמה מטוסוב. הוא נדד בדרכים לא דרכים כדי לייסד בהם תלמודי תורה, וכאשר המצב לא אפשר הקמת מוסד נפרד, השתדל שהתלמידים לא ילמדו בשבתות ועוד כהנה וכהנה.

בעיירות ובחלק מהכפרים התלמידים למדו במוסדות של רשת ״אליאנס" או במוסדות צרפתיים, ומהם שלמדו גם בשבתות. לימודי קודש נלמדו זמן קצר בלבד מדי שבוע, ושמירת המצוות, שבתות ומועדי ישראל, נדחקו לקרן זווית. בכפרים רבים, במיוחד הקטנים והנידחים, כלל לא היו מסגרות לימודיות והילדים הקטנים שהו בבתים, וכאשר גדלו נהגו לשוטט ברחובות או לסייע להוריהם בפרנסת הבית.

הרב מטוסוב הגיע לכל מקום בו היתה קהילה יהודית, וניסה להקים כצעד ראשון תלמוד תורה, בו ילמדו הילדים תורה וינהגו ברוח ישראל סבא. לשם כך היה צורך בהסכמת ההורים, שלעיתים העדיפו שהילדים ילמדו במוסדות "אליאנס״ או המוסדות הצרפתיים, ולאחר שנמצאו תלמידים היה צורך בהסכמת הנהגת הקהילה, הרשויות המקומיות, הרב המקומי ועוד. לאחר כל אלו, היה צורך מידי למצוא מנהל או/ו מורים כדי לפתוח את התלמוד תורה. לעיתים איתר מורים ומנהלים במקום, ובמקרים אחרים הללו הגיעו מקרב תלמידי הישיבות בקזבלנקה ומקנס או מקהילות יהודיות אחרות.

המרחקים הגדולים ומספרם הגדול של המוסדות שהלך וגדל כל העת, אילץ את הרב מטוסוב לשהות בדרכים כל ימות השבוע ורק בשבתות שהה בקזבלנקה. כדי לאפשר את גידול המוסדות והמשך העבודה הסדירה, הן בקזבלנקה והן בכפרים, מינה מספר מפקחים, יהודים מקומיים, חלקם בוגרי הישיבה, שתפקידם היה להגיע לכפרים, לסייע ולפקח בגשמיות וברוחניות.

המוסדות שנפתחו בזה אחר זה ומנו למעלה מחמישים תוך שנה, היו שונים זה מזה מקצה לקצה. בעוד תלמודי התורה הגדולים מנו מאות תלמידים, הרי שהיו כפרים בהם מספר היהודים היה קטן, ותלמידים בודדים למדו תורה בתלמוד התורה הקטן שהוקם באחד מחדרי בית הכנסת או במבנה של משרדי הקהילה. ילדי הכפרים וגם המורים הגיעו לבושים בג׳לביה – חלוק ארוך בעל גוון אחיד, וישבו על שטיח פרוש על הרצפה כשרגליהם שלובות.

חשוב לציין כי השלוחים במרוקו שפעלו ברוחו של הרבי, לא ניסו לשנות אצל יהודי מרוקו את נוסח התפילה או מנהגים שונים, וכך גם את קודי הלבוש וצורת הישיבה. אך פקידי הג׳וינט שפרשו את חסותם ונתנו תקציב ביד רחבה למוסדות החב״דיים, תבעו והפצירו שוב ושוב כי המוסדות ייראו מסודרים, נקיים ומעוצבים בדומה לכיתות בארצות מפותחות, עם שולחנות, כסאות, לוח קיר ומורה שלבוש בחליפה מחויטת ולא בג׳לביה. בנושא זה היו חילוקי דעות רבים, וכדי לרצות את אנשי הג׳וינט עשו השלוחים ככל יכולתם להשיג ריהוט, ביגוד ועוד, בהתאם לבקשותיהם.

האהדה בקרב הקהילות היהודיות למנהל המוסדות הרב מטוסוב הלכה וגדלה, והדבר סייע רבות להתפתחות המוסדות. היו מקומות בהם המוסדות הוקמו בשותפות עם הרבנים והמנהיגים המקומיים, ובמקרים אחרים מונו הרבנים ומנהיגי הקהילות עצמם לתפקידים חינוכיים ומנהלתיים בתלמודי התורה והישיבות שהוקמו. כך, עם השנים, ברוב המקומות ראשי הקהילות העריכו מאוד את הפעילות החב״דית למען הדור הצעיר, ונוצר קשר מצוין בין חברי הקהילות והשלוחים, ובאמצעותם גם עם הרבי.

עם הזמן, נשלחו תלמידים נבחרים מהכפרים ללמוד בישיבות בקזבלנקה ומקנס, וכאשר הללו שבו לערי מגוריהם היו הם בבחינת "נרות להאיר". חלקם גם מונו לתפקידים רוחניים במוסדות החב״דיים, ושובם לעיר הולדתם סייע רבות.

האימפריה החב״דית בכל רחבי מרוקו הדהדה למרחוק. גם אנשי הג׳וינט שבתחילה סברו כי הקמת המוסדות בכפרים נראית לא מציאותית, הרי כאשר הם ביקרו בכפרים היו אחוזי התפעלות מההצלחה הגדולה. כאשר ניסו שוב ושוב להודות למנהל הרב מטוסוב, בכל פעם הפנה אותם למשלח הגדול – הרבי מליובאוויטש, שבכוחו ובהכוונתו צמחה אימפריית חב״ד במרוקו.

במדבר סהרה

הנה תיאור קצר על תקופת הקמת המוסדות:

זמן קצר לאחר הגיעו החל הרב מטוסוב במסעות קצרים למחוזות קרובים לקזבלנקה, כדי לאמוד את האפשרויות לייסד מסגרות לימודיות במטרה להפכן עם הזמן לתלמודי תורה וישיבות. הפעילות החלה על אש קטנה, כיוון שהרב מטוסוב נמנע לצאת מהעיר לזמן ארוך עקב עיסוקו בפיתוח הפעילות בקזבלנקה, ומלבד זאת התקשה להותיר את רעייתו לבדה לזמן ארוך – כך הוא כותב לרבי במכתב מא׳ אייר תשי׳׳א, חודשיים בלבד לאחר שהגיע למרוקו’. ברם, היהודים הרבים השוכנים באזורים המרוחקים עמדו לנגד עיניו, ועד מהרה החל לצאת מהבית לזמנים ממושכים, ואף הרחיק עד לכפרים במדבר סהרה ובהם הכפר ארפוד הרחוק למעלה מ־600 ק״מ מקזבלנקה. בארפוד יסד תלמוד תורה ובו עשרות תלמידים, ועל כך דיווח לרבי:

ביקרתי גם בכפרים הרחוקים מן הישוב, במדבר סהרה, ות״ל כי עלה בידנו והוקם וסודר תלמוד תורה בכפר ארפוד. לעת כזאת מספר התלמידים אחד וארבעים, מקוים כי במשך הזמן אי״ה יתווספו עוד כי ישנם עוד כשבעים נערים לומדים בבית ספר צרפתי, ואולי לכשתהיה תלמוד תורה במקום יצאו כמה מהם משם ויתוספו עלינו.

בשבועות הבאים המשיך הרב מטוסוב לעבוד במרץ בקזבלנקה ובד בבד יצא למסעות בכפרים, מה שגרם לעומס עבודה בלתי אנושי עד שהשליח המסור נפל למשכב באפיסת כוחות, אך בברכת הרבי עד מהרה התאושש והמשיך בפעילות בכל התחומים.

תלמודי תורה בימי החופש

לקראת הקיץ הוחלט לפתוח תלמודי תורה לתקופת החופש. למסגרות לימוד אלו אין צורך באישורים, וכך גם יוקל לארגן את הקהילה והרבנים סביב לימודים בימי החופש. כמובן, השאיפה היתה כי מסגרות לימוד אלו יהוו אבן יסוד ופינה לתלמודי תורה קבועים. לשם כך היה צורך להשיג מלמדים ראויים, אישורים מהקהילה היהודית המקומית וגם מקום מתאים. וכך, בתחילת חודש תמוז הרב מטוסוב דיווח לרבי על ההצלחה הגדולה בהקמת תלמודי תורה לתקופת החופש בכפרים, שבהם לומדים מאות תלמידים:

הנה סודרו בעזהי״ת תלמודי תורה בחמשה כפרים, בעיקר בשביל חודשי החופש, ואולי יש תקוה, כי זה יתן בלב קצת מהתלמידים להשאר ללמוד גם אחרי כן

ואלה שמותם למספרם:

מקזבלנקה. בארפוד יסד תלמוד תורה ובו עשרות תלמידים, ועל כך דיווח לרבי:

ביקרתי גם בכפרים הרחוקים מן הישוב, במדבר סהרה, ות״ל כי עלה בידנו והוקם וסודר תלמוד תורה בכפר ארפוד. לעת כזאת מספר התלמידים אחד וארבעים, מקוים כי במשך הזמן אי״ה יתווספו עוד כי ישנם עוד כשבעים נערים לומדים בבית ספר צרפתי,

• טאורירט – כחמשה ושבעים תלמידים
• פעטאט ־ כמאה ועשרים תלמידים
• אדזעם – כארבעים תלמידים חמש שעות וכעשרים תלמידות שתי שעות.
• טאלדא – כשמונים תלמידים.
• סעטעט – כמאה ועשרים תלמידים.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 44