כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

עמוד 1 מתוך 3123

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים –

משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

מבוא

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.

 גם לאחר שחידש נאפוליאון את שלטון־היחיד שלו בצרפת נשארו רוב כיבושי המהפכה והישגיה בתוקפם. בימים הללו חל מפנה מכריע אף במצבו של המיעוט היהודי במערב אירופה. במשך מאות שנים היה מושפל ונרמס, ולפתע פתאום ראה אור גדול לנגדו. בסופו של דבר לא נתמלאו כל התקוות שתלה באנשי המהפכה ובנאפוליאון יורשם, אך אין ספק כי באותם הימים הוחש תהליך התקרבותו אל האומות שבתוכן ישב. ההתקרבות הזאת הביאה לעתים תכופות להתבוללות ולטמיעה בסביבה.

 

שמואל רומאנילי היה מנציגיו הבולטים של דור־תהפוכות זה במחנה הסופרים. הוא נולד בשנת 1757 במאנטובה, שהיתה אז עיר ואם בישראל, מקום מושבם של סופרים, הוגי־דעות ומשו­ררים. הכנסייה הקאתולית שלטה אמנם במאנטובה כמו ביתר ערי איטליה וטיפחה בכל מקום את השנאה לישראל. אולם למזלו של רומאנילי גדל הוא בחסותו של שלטון סובלני באופן יחסי: מאנטובה השתייכה לכתר ההאבסבורגים שבווינה, והקיסר יוסף השני(מלך מ־1765 עד 1790) שיפר במידה ניכרת את תנאי חייהם של נתיניו היהודים.

 

 יש לציין שיהודי איטליה היו עדיין מעורים בתרבות העברית, וגם רומאנילי זכה לקבל חינוך מסורתי מקיף. עם זה היה ק־בית גם בלשון האיטלקית ובספרותה ובמרוצת הזמן רכש לעצמו השכלה כללית רחבה, כפי שלא היתה שכיחה אפילו בחוגי היהודים הנאורים. הוא שמע עשר שפות, ומלבד העברית והאי­טלקית ידע על בוריין את האנגלית, הצרפתית והספרדית, והכיר את יצירות־המופת שנכתבו בהן.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

מנטובה (איטלקיתMantovaלטיניתMantua)היא עיר בלומברדיה (באזור עמק הפובאיטליה) ובירת נפת מנטובה. נכון לסוף 2008, התגוררו בעיר כ-48,000 איש. שטחה הוא 64 קמ"ר. בשנת 2008 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית, יחד עם סביונטה.

מנטובה מוקפת באגמים מלאכותיים משלושה כיוונים. ארבעה אגמים נוצרו על ידי האדריכל והמהנדס אלברטו פיטנטינו (Alberto Pitentino) במאה ה-12 והקיפו את כל העיר לשם הגנתה, אך האגם הרביעי התייבש במהלך המאה ה-18. העיר ידועה בין היתר בזכות הקתדרלה שלה, כנסיית אנדראה הקדוש וארמון הדוכס (Palazzo Ducale). העיר היא גם אחד המרכזים לשווק תוצרת חקלאית בעמק הפו.

עידן הזהב של היהודיים במנטובה היה במאה ה-16, בתקופת הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga). מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה, כ-7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים תושבי העיר עבדו אצל משפחת הדוכס בתור רופאיםשחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי היה בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה הקמת מוסדות להלוואה בריבית, תפקיד שהיה אסור לנוצרים.

בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות יהודיות בודדות עדיין מתגוררות בעיר.

ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: ויה גוברנולו, פיאצה ברטצולי, ויה נורסה ופיאצה סרמידה. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר והם לא שונו. בעיר יש היום שני אתרים יהודיים, מלבד בית הקברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא מבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 – 1902 והוא בקומה השנייה. "בית הרב" הוא מבנה, שכנראה בו היה גר הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובלוחות עם ציורים מהתנ"ך.

בקרבת מנטובה גם בסביונטה הייתה קהילה יהודית. היא נודעה בבית הדפוס שהיה בה שהיה שייך למשפחת פואה. במבנה בית הכנסת נערך שחזור, הכולל  מוזיאון להכרת היהדות וישראל.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

חסרים לנו פרטים על ילדותו וימי־נעוריו, אך ידוע לנו שרוב ימיו נדד ממקום למקום, כנראה משום שעשה את הספרות קרדום לחפור בו ונאלץ לחפש לו נדיבים חדשים לבקרים. בשנות השמונים של המאה הגיע רומאנילי ללונדון, שבה נתבצרה באותה התקופה מושבה יהודית־איטלקית קטנה. בבירת אנגליה הדפיס שיר עברי על החורף, ומסתבר ששם תרגם מן האנגלית לעברית את הפואימה המפורסמת של אלכסנדר פופ, ׳מסה על האדם׳(Essay on Man).

 ב־1787 התכונן רומאנילי לחזור לאיטליה מאחד ממסעיו: הוא הגיע דרך הים אל מבצר גיבראלטאר, אך השתהה שם זמן ממושך, משום שלא מצא לו אונייה להמשכת נסיעתו. תקלה זו הביאה אותו לסף הייאוש, ועל כן שמח כמוצא שלל רב כשנפגש בסוחר מקומי שהחליט לבקר במארוקו בענייני עסקים והציע לו להצטרף אליו במסעו.

 וכך נפתח פרק חדש בחיי המשורר, שעתיד היה לבלות למעלה מארבע שנים בטאנג׳ר, בתיטואן, במאזאגאן, במוגאדור ועוד ולהניח לנו לאחר־מכן תיאור מרתק של חוויותיו בספר ׳משא בערב/ במארוקו נאלץ לעסוק במלאכות שונות, כפי שנזדמנו לו: נתן שיעורים לשפות, דרש דרשות בבתי־כנסיות, ובייחוד שימש מזכיר אצל הנציג הפרטי של שלטונות וינה בטאנג׳ר ואצל כמה סוחרים יהודים אשר בשבילם ערך ספרי־ חשבונות וחיבר מכתבים באנגלית.

 הוא גילה בוודאי שפע של דברים מעניינים בארץ המופלאה, אך בו בזמן נחל גם אכזבה על גבי אכזבה עד ששקע במרה שחורה. סיורו במדינת מארוקו הגיע לקצו באביב 1790, לאחר שהשליט החדש ערך פרעות בנתיניו היהודים והחיים בארץ געשו ללא נשוא. רומאנילי שם נפשו בכפו ונמלט בחוסר כול לאירופה.

לאחר נסיעה בים, שארכה יותר מחודשיים, הגיע המשורר להולאנד ובילה זמן־מה באמסטרדאם והאג, שהיו אז שתי קהילו­תיה העיקריות. אחר־כך המשיך בדרכו לברלין, הווי אומר למר­כזם של שוחרי ההשכלה בקרב יהודי אשכנז. בכל מקום שבו דרכה רגלו השתדל לקשור קשרים עם הסופרים היהודים ועד כמה שאפשר היה גם עם נכבדי הקהילה.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

 השירים העבריים של האשכנזים לא ערבו אמנם לאוזניו ומפעם לפעם ירה בהם את חיצי לעגו; אולם ההשקפות המתקדמות של משכילי ברלין היו בהחלט לפי רוחו ועוררו את התלהבותו. כבר ב־1786 חיבר קינה נרגשת על מותו של משה מנדלסזון, ראשם של המשכילים הללו. בהגיעו לברלין התקרב אל החברים העיקריים של חוג ׳המאספים " והם יצחק אייכל ודוד פרידלנדר;

כמו־כן בא במגע עם בני משפחות יפה־איציג ואפרים, שהיו אז העשירות שבקהילת ברלין. לכבוד חתונה שנערכה בבית יפה־איציג חיבר רומאנילי מחזה מיתולוגי־אליגורי מפואר בשם ׳הקולות יחדלון (1791). טכסט זה סודר ונדפס בבית־המלאכה של ׳חינוך־נערים׳ שפעל להפצת ספריהם של משכילי ברלין. באותו המוסד הדפיס רומאנילי גם חיבורים אחרים וביניהם את ׳משא בערב׳ (1792), שפרסם את שמו יותר מכל ספריו האחרים.

 משנת 1793 ואילך ישב בווינה והתפרנס ממלאכת הגהה בבית־הדפוס הנודע של קורצבק, שעבר לאחר־מכן לידי אנטון פון־שמידט. וכמו בברלין הגיש גם כאן מחזה מיוחד לחתונה שנערכה אצל משפחת ארנשטיין, המיוחסת שבין משפחות וינה היהודיות. יצירה חדשה זו נקראה ׳עלות המנחה׳ ונדפסה ב־1793 בדפוס קורצבק בצירוף תרגום שקול לאיטלקית.

בסופה של המאה השמונה־עשרה השתנתה מפת אירופה במידה מדהימה. הגייסות של ראשי המהפכה ובעקבותיהם צבאותיו של נאפוליאון פשטו מזרחה ודרומה מצרפת וכבשו שטחים גדולים. ההאבסבורגים נאלצו לוותר על תחומי־שלטונם שבאיטליה

 ארץ מולדתו של רומאנילי הועמדה תחת חסותה של הרפובליקה הצר­פתית והוא החליט לחזור אליה. ב־1799 מוצאים אנו אותו בטרייסטה, וב־1807 יושב הוא במאנטובה. דמותו של נאפוליאון הלהיבה את דמיונו, וכמו רבים אחרים האמין בתומו, כי עם ישראל יוצא מעבדות לחירות ועומד להתקבל בחבר האומות הנאורות. הוא לא ראה עוד טעם לשמור אמונים לשושלת הקיסרים שבווינה והביע את התפעלותו ממעשי קיסר צרפת בשירי־תהילה עבריים ואיטל­קיים. לפי פקודתו של נאפוליאון התכנסה בפאריס ב־1807 ׳הסנהדרין/ היינו אסיפת נציגיהם הרשמיים של יהודי צרפת ואיטליה. באותה השנה הוציא רומאנילי קונטרס מיוחד בשם ׳זמרת עריצים׳, ובו הגיש לקוראיו תרגומים איטלקיים של שירים ותפילות שנתחברו בידי אחדים מחברי הסנהדרין

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

כל ימיו לא הצליח רומאנילי להגיע אל המנוחה והנחלה. הוא היה אמנם בעל הכרה יהודית, איש שלם עם אלוהיו, אך לא דקדק בכל מצווה קלה כחמורה ועורר בכך את חמתם של האדוקים, שהיו אז רוב בניינה ומניינה של האומה. נוסף על כך היתה לו לשון שנונה, ולא תמיד נמנע מלבקר מנהגים מסוימים שנראו לו באמונות תפלות! הוא גם לא ידע להרכין את ראשו בפני רבנים ופרנסים שתלטנים. יצא לו שם של בעל דעות חופשיות, ואפילו של אפיקורוס, ועל כן הצרו מתנגדיו את צעדיו והכריחוהו מדי פעם בפעם לאחוז במקל הנדודים.

בשנות־חייו האחרונות הסתובב רומאנילי בעיקר בגליל פיימונטה שבצפון מערב איטליה, ובסופו של דבר עלה בידו להתיישב בעיר קאסאלה מונפיראטו, אחד מן המרכזים היהודיים הידועים באותו גליל. מצבו החומרי בוודאי שלא השתפר, אך הוא מצא לו כאן מעריץ אלמוני שהתעניין בגורלו והיה מבקר אצלו לעתים קרובות. בקאסאלה מת רומאנילי מיתה חטופה ב־19 בספטמבר 1814, בהיותו בן חמישים ושבע. תאריך פטירתו ומסיבותיה נרשמו אמנם בפינקס הנפטרים של הקהילה, אך מצבתו לא נתגלתה עד היום בבית־ הקברות המקומי. הוא גם לא זכה להספדים וקינות, שבהם נהגו יהודי איטליה לכבד את זכרם של מתיהם בעלי־השם.

׳משא בערבי, חיבורו העיקרי, זכה להצלחה אצל הקוראים העברים. לאחר שהופיע בראשונה ב־1792 נדפסו ממנו עוד שבע מהדורות בתוך 130 שנה. אכן, ספר־נסיעות עברי מסוגו לא נכתב לפני־כן. במבנה החיבור ובניסוחו הושפע רומאנילי כפי הנראה מספרים לועזיים. כשהוא פותח אחדים מפרקי ספרו בתלונות על מר גורלו מזכיר הוא לנו כמה רומאנים רגשניים מן המאות הי״ז והי״ח.

כמותם משתדל גם הוא לעורר את סקרנות הקורא בהרצאת־דברים מתוכננת היטב המגיעה לשיאים דראמאטיים בולטים. הוא מגביר את המתיחות ברמזים אל עניינים שהוא עומד לתאר להלן. הספר מכיל שפע של חומר אתנוגראפי והיסטורי העשוי למשוך אליו את החוקר המקצועי, אך לא בכך בלבד ייחודו. מהתחלתו עד סופו שואף המחבר לשתף את הקורא בחוויות ובהרפתקאות המשונות שנפלו בחלקו.

יחסו לעניינים המתוארים כאן הוא אישי בתכלית! על כל דבר כותב הוא בגילוי־לב, אפילו הוא חושף בזה חולשות של אופיו. בעינו החדה מבחין הוא מיד נקודות־תורפה בחייהם, בהתנהגותם ובהשכלתם של יהודי מארוקו, ואף משמיע דברי־ביקורת חריפים עליהם. אולם לפי עצם טבעו איננו ציניקן, ויודע הוא לגלות ולהעריך גם תכונות חיוביות אצל אחיו הנידחים. יש ב׳משא בערב׳ פיסקאות, שנכתבו ברוח־טובה או בבדיחות־דעת, ועל־ידן אחרות המשקפות את התרגשותו ואת זעמו של המחבר נוכח העוול שנעשה ליהודי הארץ. סגנונו משתנה בן־רגע, להטו הפנימי תובע את פורקנו, בייחוד כשהמדובר הוא בהתעללות המוסלמים ביהודים בשנה האחרונה לשהותו במארוקו.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

משא בערב – שמואל רומאנילי

מסיבות חייו גרמו לכך, שהוא הפך במידה מובהקת לסופר ׳לעת מצוא׳, היינו שבסומכו על יכולתו הרבה ועל בקיאותו בלשון ניסח את דבריו במהירות ולא תמיד שיפרם וליטשם כראוי. הוא היה בוודאי בעל סגנון עשיר, ואם כי שאב את אוצר מליו בעיקר מן המקורות המקראיים, ידע לתת תיאורים נאמנים ומדוי­קים של חיי ההווה, ולפי הצורך אף להמציא תרגומים עבריים למונחים שחסרו בספרותנו. אולם סגנונו אינו שווה בכל מקום, ואפילו ב׳משא בערב׳, המצטיין מבחינה לשונית, אפשר למצוא דוגמאות של עבודה מרושלת, של צירופי־מלים מסורבלים או מפולפלים, של השפעות לועזיות בולטות.

אין זה מקרה, כי שירת־הקודש תופסת מקום נכבד בכלל יצירתו: אליה שייכות שתי הפואימות ׳רוח נכון׳ (1792) ו׳מעשה שדי׳ (1808) ושורה של קטעי הגות וליריקה, הערוכים ברובם בצורת סוניטים. רומאנילי העריץ אמנם את דבריהם של המאמינים הראציונאליסטים מסוגו של א. פופ, אך הוא עצמו נמשך גם אחרי היסודות המסתוריים באמונה, אחרי גילוייו של הכוח האלוהי שמעבר לטבע. בכך המשיך במסורת של אבות־אבותיו מתקופת ימי־הביניים.

הוא התעניין מאוד בתחום הדראמה, אך אין לומר שהתווה בו דרכים חדשות לבאים אחריו. בין שהועיד את שני מחזותיו המקו­ריים (׳הקולות יחדלון׳ ויעלות המנחה׳) להצגה פומבית, בין שרצה רק לשעשע בהם את הקוראים בלבד, הרי מבחינת המבנה והצורה דומים הם לטכסטים של האופירות והאוראטוריות האי­טלקיות מן המאות הי״ז והי״ח. המחבר לא שאף כלל להפוך את הדמויות האליגוריות שהתהלכו על הבמה ליצורים חיים, לא התכוון לרתק את הצופים (או את הקוראים) לעלילה עשירת סיבוכים והפתעות. תוכנם של מחזותיו דל ביותר ומותאם לחלוטין לצורכי היצירה המוסיקאלית. כל מערכה מכילה שורה של שיחי­- יחיד או של דו־שיחים, הערוכים בצורת ׳רציטאטיבים׳ בעלי טורים לבנים. הרציטאטיבים מסתיימים כרגיל בקטעים ליריים מחורזים, ואלה הן ה׳אריות׳ או שירי־הזמרה. ליצירות הנ״לאין אמנם ערך דראמאטי, אך יש בהם הרבה מקומות המצטיינים בני­סוחם ובכוחם השירי.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

משא בערב – שמואל רומאנילי

המילודראמות (הטכסטים לאופירות) האיטלקיות הידועות ביותר נתחברו בידי המשורר פייטרו מטאסטאסיו (1699—1792). הוא נמשך במיוחד אחרי נושאים השאובים מתחומי ההיסטוריה והאגדה הקדומה, וכל אחת מיצירותיו זכתה בשעתה לעשרות עיבודים מוסיקאליים. רומאנילי ראה בהן מופת ודוגמה לעצמו: הוא תירגם לעברית כמה וכמה מן האריות המובחרות של האיטלקי ונוסף עליהן גם מחזה שלם ממנו על אחד מגיבורי יוון העתיקה, הלא הוא Temistocle, או ׳טלמוך בנוסח העברי. כמו־כן תרגם את Merope, או ׳מרב׳, לשיפיוני מאפיאי (1755-1675), מחזה מפורסם בזמנו שלא נערך בצורת מילודראמה. מחברו השתדל לחקות את היצירות של התיאטרון היווני הקלאסי. התרגום של ׳מרופה׳ יצא לאור רק בשנת 1903, בעוד שהתרגום של ׳טמיסטוקלה׳ נשאר גנוז בכתב־ידו של רומאנילי עד לימינו אלה. דוגמה ראשונה מתוכו מתפרסמת במבחר המוגש כאן לקוראים.

חיים שירמן

שמואל רומאנילי, יליד מאנטובה, בעל ההשכלה היהודית והכללית הרחבה ובן דור המהפכה הצרפתית, היה שואף נדודים והרפתקאות כל ימיו. נדודיו הביאו אותו אל מרכזי היהדות במערב אירופה ובמזרח הקרוב, שם בילה כמה שנים והניח לנו למורשה תיאור מרתק של רשמיו וחוויותיו בספר " משא בערב ".

כנדודיו בחיים כן נדודיו בספרות. הוא חיבר מחזות ושירים, ביניהם שירי תהילה נלהבים לנפוליאון, כובש חבל מולדתו, שירי קודש ושירי הגות וליריקה, שירי קודש ושירי הגות וליריקה. חיבורו העיקרי הינו " משא בערב ", אוסף שירים ופואמות, וכן קטעי מחזות פיוטיים, מקוריים ומתורגמים.

החל מאמצע המאה השמונה-עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי ערכים מוחלט בסדר החברה, לביסוסה של יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מוחשיות : המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות. 

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

 

הקדמת המחבר.

ראשית דבר, הרני מביא את שמות הערים שכתבם המחבר, אמנם לא בהגותם דהיום, אך מוטב להביא מן המקור, וזה כל היופי של כתיבתו של שמואל רומאנילי. הכיתוב בצבע אדום, הינו הערות המחבר לביאור המאמר.

מושב בני ישראל השוכנים לעת הזאת בגלילות הערביאים תחת ממשלת קיסר המאוריטאניאה  -Mauretania השם שבו כינו הרומאים הקדומים את צפון מארוקו ואלג'יריה של ימינו – באפריקה, הנקראים היום מראכש בלשון ערבית או מארוק בלשונותינו, במלכות בארבאריאה – לשעבר השם הכולל המדינות הצפון אפריקאיות שממערב למצרים – כמעט כולו נעלם מעיני כל העמים היושבים הלום בארצות האירופה.

ובאמת איזה דרך תגיע שמועתם עדינו ? דרך המסחר הלא מזער היא וכאין נחשבה. שלושה או ארבעה סוחרי ישראל בחוף מוגאדור – בערבית אס-סאווירא, עיר נמל שבחוף האוקייאנוס האטלנטי. נבנתה בשנת 1760 לפי תוכניתו של האדריכל הצרפתי,  Cornut ומסחר הקנין אשר בין אנשי טטואן  טאנג'יר – בערבית " תנזה ", עיר נמל חשובה, בערך50 קילומטרמצפון מערב לתטואן.  ולארג'י  – בערבית אל עראייש, בצרפתית , Laracheעיר בצורה בחוף ה האוקיאנוס,86 קחלומטרים דרומה מטנג'יר – ובין אנשי המבצר גיברלטאר כל זה איננו שוה ולא יצליח להקיץ את נפשם מתרדמת עצלותם ולעורר תשוקת לבותם להשכיל.

ואף אם מדובר בם בספרים אשר חוברו בלשונות הגוים על ענין קורות המערב, הן לא נזכרו שם רק כחלק בערך – ביחס, בהשוואה אל –  אל הכל. אך מי זה יפֻתה לדבר על היהודים בלי ידע – מבלי שידע –  לשונם ? המדינה היושבת ראשונה וקרובה לגלילות מערב היא ספרד.

מעבר צר דרך ים, מהלך ששת אלפים אמה, מבריח מן קצה טאריפא עד קצה טאנג'יא. עיר מבצר סו"טה  עומדת בגבול טיטואן. האמנם מעמד החקירה הרשעה יניח לעבור שמועות היהודים בארצותיו ( המֻכות בסנורי הפתיות )בל ירשיע בשאט בנפש להוציא הספר ומחברו להשרף ?

היעלה זאת על לב איש ספרד בל יראה השחת הִבקע תחת רגליו לבלוע אותו ואת כל אשר לו חי שאוולה ? מי זה אפואינבא לנו ? הישמעאלי הרובץ על הארץ כל היום, נרפה ונבער מדעת, רֻתק בזיקי דתו הנמהרה, ושונא לכל אשר בשם ישראל יכֻנה ? והמוקש העולה על כלם הוא העדר הדפוס, כי עד היום לא הובא שמה ולא יובא לעולם.

הן אלה קצות הסבות אשר הדפוני להוציא לאור הסיפורים האלה הנוגעים באמת לאחי בני עמי בפרט, ובכלל אולי אף לזרים אתם, אם כי ישנו בתכליתם.

הן כל המוצאות אשר השתרגו עלו על צוארי במשך מסעי הביאוני עד הלום. שם ישבתי כמו ארבע שנים, ומקום היה לי להתערב בכל מיני אנשים גדולים וקטנים, ללמוד מעשיהם ולדעת את מוצאם ואת מובאם כמעט בכל דרכיהם..

ובכל זאת רק אשר חזיתי אותו אשמור לספר, ובהמשך קורתי אגיד קורותיהם כסעפים המסתבכים בגזעם. ואל תשגיח לאומרים בלבבם, כי כל עובר אֹרח ישפיל או ירים האמת כחפצו, כל עוד שיתרחק מופת עדותו.

כי יוכלו לחקור האמת תהיה נר לרגלי ואור לנתיבתי, לא אשא פני איש, לא אשא פנַי. עתה קום קרא בספרי ושפטוהו היושר לבך, אם להימין או להשמיל, פלס כל דבר במאזני צדק ויהי אלהים עמך !

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

שער ראשון

בתהפוכות קורותי ומסבות תחבולות עתותי נקרה נקראתי בעֹפל ( במבצר ) גבראלטר ( בערבית ג'בל אלטארק , עיר זו הייתה בידי הבריטים החל משנת 1704 ) ומגמת פני איטליה ארץ מולדתי.

אמנם רבות מחשבות בלב איש ורק אשר יעץ ה' היא תקום. המבצר הזה, עתה תחת ממשלת בריטניה, עומד אלי רגלי הר נשפה בקצה האירופא, דבר אין לו עם אדם לא דרך היבשה ולא דרך הים מלבד מחיתם הבאה להם דרך הים.

הוא רק מצפה על פי המעבר הצר המבדיל בין שני עמודי אירקוליס. ( לפי האגדה היוונית הקדומה הפריד היראקליס הגיבור בין ההרים קאלפי ואבילה, כך שהם שכנו משני עברי המיצר, על כן קרא להם עמודי היראקליס ). על כן לא תתפלא בראותך אותי נבוך ברוב שרעפי לצאת ממסגר הזה. אנא אלך ? דרך ספרד ביבשה אין יוצא ואין בא, ועוד איך יזיד איש יהודי לעבור דרך שם, אם לא ימיר את דתו ?.

ואתה ידעת כי אין בכח האדם להמיר באמת דת אשר ינק בחלב אמו, כמו שאין בכחו להמיר לידתו. אם אתחפש ואתנכר, חיי תלואים לי נגד אולי יכירוני. דרך הים, יקר הוא למצוא ספינה. והקושי האחרון הכביד.

 איך אלך ? אם לשמור את הדבר עד בא אניה, או לו יהי נכון לבקר, הן תם הכסף באמתחתי. במבוכת רעיוני סר וזעף, האיר המקרה אל עבר פני ברק תוחלת. תוחלת !, טוב מדומה, משען רוח שפלים ומסעד לב נדכאים. אבל הנשקע בהמות ימים יתמך אל כל הבא בידו ומורדף יום אף בית עכביש ישים מבטחו.

סוחר אחד מכנעני נכבדי ארץ בשמעו אתי מתאונן על רוע מזרי, קראני בהחבא ויאמר לי : " התחפץ ללכת עמי ל " באר- באריאה ? עניתי בחפזי " אלך ". אך הוסיף ( הוסיף עוד לדבר ) השמר לך, סודי אל תגל, כי יגעת מה עזה קנאת הסוחרים.

25 – דע כי אני הולך אל מלך מארוק להתחנן לו ולבקש מלפניו רשיונו להשתקע בעיר לאר"אגי לערוב מערבי דרך ים בצמר ודונג. אם יעלה בידי, אתה תהיה על ביתי, ואם לא, הן לא חסרת ( לא הפסדת )  כל. נמשכתי בחבלי תקותי והבטחתו כי איש ישר היה, וָאֶפָּת ( ואתפתה ).

וילך ויקח לו ולמשרתו יחד מכתב היציאה ( פאספורט ) מאת סופר העיר, ואני לקחתי מכתב אחד לבדי אשר שאל בעבורי רב חובל איש גינואה אוהבי, כי כן כוננו ( ערכנו )  בל ) למען לא ) יוָדע הדבר לעיני כל. 

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

יהיה היום והנה אני שיט באה טיטואן, ויתן הסוחר שכרה וירדנו בה לבא עמה. עברנו לפני מצודות סאן רוקו ( עיירה על ידי מפרץ אלחסיראס, במרחק תשעה קילומטר מגיברלטאר ) וסאן פיליפו( עיירה על ידה )  ועיר אלחאזירא ( עיר נמל ספרדית, מערבית לגיברלטאר )הנצבים זה אצל זה מול פני גיברלטאר.

בקענו מי המעבר, כי בהיותם נלחצים באפסים ( בקצותיהם ) מביעים ( מזרימים ) בשטף זרמתם, ובארבע שעות היינו בין ההרים הלאה אל עבר אפריקה.  

באנו בנהר העיר ( הואדי המשתמשך מחוף הים לתיטואן, אך עד העיר לא באנו, כי כן דבר המלך מקדם לבל יבא שם איש נוצרי, או יהודי במלבוש נוצרי, על דבר מעשה שהיה : וממוני המלכים שהיו שם על סוחרי לאומותם יצאו והלכו לטנג'יא, חוץ מממונה צרפת כי מטעם המלך הלך לעיר רבאד, ויניחו תחתיהם משנים יהודים שם.

ארבעה משנים המה, של צרפת, של ספרד ופורטוגל, של איגלנד סואיד ודינמארק, ושל וינידיג גינואה וראגוזה. אחרי קחתנו רשיון הערביאים שומרי החוף ירדנו ליבשה ללון בבית אחד רחוק מן העיר אלפים אמה הנקרא מארטין ( הוא מארטיל, נמל דייגים מזרחית לתיטואן ) , ושלושה ימים היינו שם.

אלו מכון ( מצבה הטבעי ) הברבריאה לא יגן עליה בשפאים  ( בגבעות ) זקופים בצלעות הים הסוגרים את מבואה ויהיו להם למשמר, אלו מאה אלף גיבורי חיל ומלֻמדי מלחמה אירופה ימצאו דרך לבא לרוֹחב המחנה להעריך מערכותיהם – לא אפונה ( אפקפק ) כי בימים מעטים תלכדנה כח גלילות מארוק מן הקצה אל הקצה.

בזה נוקשה וגם נלכדה גאות גון סיבסטיאן ( מלך פורטוגל, נלחם בסולטאן עבד אלמאלק כבעל בריתו של הסולטאן לשעבר אלמותאכל. שקרב שעל יד ולקצאר אלכביר בשנת 1578, נוצחו הפורטוגלים ונספו כל שלושת המלכים, קרב שידוע בכינויו " קרב שלושת המלכים " ) דוקס בראגאנסה במלחמת אלקסאר בשנת 1577 לספירת הנוצרים ( החוקרים סבורים שהמאורע התרחש בשנת 1578 ולא כפי שכותב רומאנילי )

55 – שם מצאנו סוחר אינגיל לעננדער אחד בא לקנות סוסים ופרדים, הנמצאים לרוב בארץ ההיא בחורים וטובים. אך הסוסים לא יוכנו רק לרכבה, כי אין עגלות בארץ למשוך. כמירעתם באחו כל היום, וישבעון וירויון מדשני הארץ, תכבד עליהם העבודה ולא יצליחו מאוד למלאכה כיושבי הארץ .

60 – הסוחר הביא עמו מטתו והלו כדרך כל עוברי ארחות מערב, יען לא נמצא מלון ולא מטה בכל הדרך אשר אתה הולך. ויהי בוקר בא אלינו איש יהודי מתיטואן להיות לנו לעינים ולמליץ ( למורה דרך ולמתורגמן ), כי בעיר הזאת טאנג'יא, לארג'י, אלקסר, ארזילה וריף נמצאו רבים מזרע היהודים אשר נסו מארץ ספרד.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

ביום השלישי שמנו לדרך פעמינו במשמרת ששיה רוכבי סוסים ערביאים בעלי מלחמה, לשמור אתנו מהעומדים על הפרק להשחית כל הלובשים מלבוש נכרי הולכי על הדרך. ונלך מאחרי קיר חומת העיר עד שהגיענו אל דרך סלולה.

70 – באמרי סלולה לא יעלה על לבך, כי דרכיהם כדרכינו הולכות למישרים במעברות ובתיקונים ( נוחים למעבר ומתוקני ) מעשי ידי הטבע יאירו על פני כל המערב בהוד ובהדר, אך כל ידי אדם תרפינה, אים מסקל אבן, אין מרים מכשול.

בלכתנו בדרך תכנתי עלילות ( חישבתי את מעשי ) לדעת את האנשים ואת שיחם, למען אמצא חן בעיניהם בהתנהל גם אנוכי לאטם ( לאט כמותם ) , כי לא ידעתי איך יפול הדבר, ובאיש ישראל התוכחתי בדברי תורה, והסבותי לב שניהם ( הגויים והיהודים )  להטות עלי חסד.

80 -ויהי השמש אל מחצית היום ונשב לאכול לחם בנאות דשא תחת צאלי עצי השדה אל מיכל מים הנגרים בלאט ובנהמת חסד. המליץ רפד שמיכה על החציר ויכרה ( והכין לנו סעודה )  לנו כרה, מכֹלת מביתו די השיב את נפשנו.

 

והנכרים גם המה התיהדו ( כאן השתתפו בארוחתנו הכשרה ) בארוחתנו, כי כשר הדבר, והשתיה כדת, אשישה ( כאן – כד ) אחת מים חיים ( יין שרף )  אשר החתים ( כדי להבטיח את כשרותה ) היהודי בטבעתו ובצמיד פתיל עליה.

85 –  הטופלים עלינו שקר לאמר " שלחן עם ה' מגואל הוא " ( המטבח הכשר )  הם נספחו אלינו לאכול ממאכלינו ולשתות משקויינו, והאיש דניאל ואחוזת מרעהו מאנו להתגאל בפתבג המלך ( המאכלים שהוצעו לדניאל הנביא והוא דחם ) וביין משתיו ויבחרו לאכול זרועים ולשתות מים.

גם הישמעאלים ( המוסלמים שליוו את השיירה )  שמו להם לחם לבדם, כי לא יוכלין לאכול את העברים או את הנכרים לחם כי תועבה היא להם. ארחי כן העמיסו הפרדים ונסענו.

90 – בפנות היום ובנטות צללי ערב, טרם יחשיך ויתנגפו רגלינו ( רגלינו כותתו בחשיכה ) על הרי נשף, תקענו אהלינו במישור מֻצל מרכסי הפסגה ( שהטילו את צלם במישור ), וילכו בתוכו הסוחר והמליץ שניהן יחדיו, ואני עמדתי בחוץ עם המשרת, כי אמר : לא יתכן יהיה כעבד כאדוניו.

נוהגי היֵמים ( לפי כמה מפרשים : הפרדים )  קשרו רגליהם כדרכם ביתר נצנחת בארץ, כי כמו שאין מלון לאורחים, כי אין מכלה לצאן ולא רפתים לבקר ולא אֻרוות לסוסים, וכולם שוכבים תחת אהליהם או תחת רקיע השמים.

100 – ויהי אך החלו להבקע עפעפי שחר ויתנצלו ( פשטו )  מרחבי רקיעי את מעטפות קדרותם ואנחנו קמנו איש ממקומו. ואשא עיני וארא הכוכבים במסלותם והנם מכניעים נצוצי יפעתם ( זוהרם )  ונסוגים אחור מפני שחר, ואתבונן אליהם ואומר כמצחק : אולי בהיותי מציץ על פני עצמים האלה אף שוכניהם יביטו במכוני. 

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

105 – המשרת כי כסיל היה התל בי ויחשבני כמחרף מערכות אלהים חיים, אמנם הסוחר מלא את דברי וישחק גם הוא לפתיות משרתו. עודנו מדברים ויקומו הגוים לאמר : הבה נלכה כי הכל נכון. רכב איש על פרדו והלכנו. לעת האכל בחרנו כיום אתמול הדר הכרמל והשרון ( ההר והמישור )לערוך את שולחננו, ואחרי הונח לנו עת מה, שבנו לדרכנו.

באנו לאבן הגדולה ומשם נגלתה לעינינו עיר טשמואל רומאנלי 1אנג'יא לחות נצבת ונודעת ( ובולטת )  מהררי חול הים אשר סביבותיה, אל מבוא העיר. והנה רגשת ( המון ) ערביאים נטושים על פני השדה לשבור בר ולחם ומזיון כי יום השוק היה, ויהיו בעינינו כשפעת גמלים וחשיפי עזים ( ועדרי עזים ), לא יכלנו להתמהמה ולהתבונן בהם ועברנו העירה.

מי יוכל להגיד פליאתנו בבואנו שמה ? תשואות זרות ראו עינינו. חרשי ברזל ומנעלי סוסים  ( מתקיני פרסות סוסים ) מפה ומפה, מראיהם כלפידים, עטופים בסבך זקנם רבת חלאה, יזע מצחם היה דולף על חזיהם, ערומים עד חצי שתותיהם ( עגבותיהם ), חשופי רגלים ויחפים, העושים במלאכתם במנהרות ( במערות ) או על פני הדרך.

חשבתי היותי במאורת גי תחתיות ( שאול ). אנחנו מובאים אל בית יהודי אחד , מבלתי יוכל איש ללון בבית ערבי, ואת הכבודה ( הבהמות ) אחרינו, ומצאנו מנוחה על כל התלאה אשר מצאתנו בדרך.

125 – החושך כסה ארץ ואנחנו לא ידענו מה נעשה, והיה לפתע פתאום שאון קול המון עלז עלה באזנינו. המשרת היה פורט על הנבל ושאל " מה קול המון הזה באזני וקול התופים אשר אנוכי שומע ? ויענו אנשי הבית ויאמרו, כי שכניהם היו מזמינים את ביתם לעת דודים, וכי אם נחפוץ לראות נחדש בשמחה ( נשמח מחדש ) , את פנינו, ובל ( ומבלי לשים לב לתשובתנו )  ישמרו מעננו הובילונו שמה.

ילדות משחקות היו, אחת מחזקת בידה קלחת מלאה סיד ובידה השניה בלויי סחבות וטובלתם בסיד ותתוה על הרצפה ועל דלתות השער, כדוד בשנתו את טעמו בבית אכיש. ואחת ראשה כפוף על שכמה וצעיף בשתי ידיה, אחת למעלה מכתפיה ואחת מלמטה מלעֻמת הבטן, ומתהפכת בלאט וברפיון ידיים.

135 –  חשבתיה כמשתגעת. ויאמרו לי כי כן מרקדים בעריהם. כל זה היה בתוך עלמות תופפות בתפי חרש, כדמות בקבוק פתוח מלמעלה וסתום בעור מלמטה או כתֻפים הנראים בבמות ישחק ( תרגום משעשע של המונח קומדיה )  במעשה אקסור ( הכוונה כאן לאופירה שהייתה מפורסמת בזמנה מהקומפוזיטור ג. סאליירי ), אך לא במדת השיר רק במקרה .

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

 

 

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

 

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות ומשא בערבהביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.

140- היוכל איש להתאפק בראותו אלה ולא ימלא פיו שחוק ?. אך הבל בני אדם, כזב בני איש על פני האדמה, כמו זר נחשבו מעשי אנשי מערב בעינינו, וכמו זר נחשבו מעשינו בעיניהם, והאמת כי הכל הבל. אנחנו נלעג לילד הבוכה, כי ידענו הכל סבת בכיתו, וצבא מרום במרום ישחק עלינו, כי גם עד זקנה ושיבה כעוללים אנחנו.

ויהי בבקר יצאנו לראות את ה עיר. היא אחת מעמודי אירקוליס, הייתה תחת יד הפורטוגזים, ויעזבוה  ( לאחר נישואי המלך צ'ארלז השני עם הנסיכה הפורטוגאלית קאטרינה מברגאנסה ) בשנת 1661 לאנשי אינגיללאנד, וגם אלה כאשר ראו כי ההוצאה מרובה מתועלתה נתסוה ( הרסוה, זה היה בשנת 1684 ) ועזבוה. ועתה אערוך לך צורת הבית ( הכוונה לבית טיפוסי בעיר ) ומלואו.

הבית הזה כונן בבזקי צרורות ( בשברי אבנים )  ובטיח עב ( עבה )  שקערור ( שקוע ). מחשוף הלבן אשר על פני כלו יחליש עיני המשקיף בו. תכונת הבית היא חצר מרובעת, ועל ארבעת רבעיה חדר ארוך וצר. דלתות החצר והבית רובם מסוגרים מלפנים בלי מפתח רק במוט עץ.

155 – ראשו ( של המוט )  האחד ישען על הארץ וראשו השני תומך דלת הסגור. לא יקרעו חלונים : שנים או שלושה חללים מקום לבנה על פתח החדר הם צהר ( חלון ) לרוח ולא לאור, כי לא יכילו זיקי השמש. המִטה מוצעת על הקרשים גבהה הרבה מן הארץ, כי הקרשים תקועים בקלעי ( בצלעות ) הקיר.

תחתיה יסתירו כלי הבית. מהקורה עד פאתי המטה או עד למטה לארץ יריעת משי אדום או פשתן לבן תלויה. לפעמים העניים יפרשו היריעה לכסות חסרון המטה. זאת מטת איש ואשתו. הבחורים והבתולות לוטים בשמלה וישכבו בה. מראות קטנות תלויים בקירות ונרות ( ומנורות ) זכוכית הדולקים בליל שבת.

שלחנם כדמות כסא, וכסא אין להם, כי יושבים על הארץ כישמעאלים הם. שופתים סיר הנזיד על כיור או האח על האש חרש ( תנור אש העשוי מחרש ) . ספון ( תקרה )  וקרקע החדר והחדר מצופה במלט כעין כותל. קלעי הבית כגבה קומת איש מכוסים במפרש ( ביריעה ) גמא רך.

לא יראו בהם פסל כל תמונה. לפי דעתם הוא בל ( למען לא ) יפנו אל האלילים, ולפי דעתי בעבור היותם כסילים, או כי לא יכלו ולא ירצו להטת שכמם עול החכמות. על כל פנים לא תראה בבתיהם סמל מערומי אשה או צלמי זכר או תבנית חשופי שת ומער איש ( וערווה ) .

גגותיהם במעקה ( רוצה לומר מוקפים במעקה )ומחוברים יחדו באופן כי דרך הגגות הולכים מבית לבית ומחצר לחצר. פתח החצר קטן ושפל, כי אף הגמדים יכופו כאגמון ראשם לעבור. אצל פתח החצר מוצאות הפרשדונה ( הצואה ) יעלו באשם רוב הבתים בנוים על טור אחד ( בני קומה אחת ) והמעט אשר על שני טורים או שלשה, על הטור העליון יציע סביב לחצר לכל צרכי הבית.

הנה זאת תורת הבית אשר ישבנו בו, וכמעט כל הבתים הם על מתכנת הזאת, רק בתי הפקידים ( הקונסולים ) נֹצרים כוננו כדרך בתי אירופה. בתי הדלים מלאו קיא צואה בלי מקום, אך בתי הקצינים אף באין הדר זכו בעיני.

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031