כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי
משא בערב – שמואל רומאנילי
מסיבות חייו גרמו לכך, שהוא הפך במידה מובהקת לסופר ׳לעת מצוא׳, היינו שבסומכו על יכולתו הרבה ועל בקיאותו בלשון ניסח את דבריו במהירות ולא תמיד שיפרם וליטשם כראוי. הוא היה בוודאי בעל סגנון עשיר, ואם כי שאב את אוצר מליו בעיקר מן המקורות המקראיים, ידע לתת תיאורים נאמנים ומדויקים של חיי ההווה, ולפי הצורך אף להמציא תרגומים עבריים למונחים שחסרו בספרותנו. אולם סגנונו אינו שווה בכל מקום, ואפילו ב׳משא בערב׳, המצטיין מבחינה לשונית, אפשר למצוא דוגמאות של עבודה מרושלת, של צירופי־מלים מסורבלים או מפולפלים, של השפעות לועזיות בולטות.
אין זה מקרה, כי שירת־הקודש תופסת מקום נכבד בכלל יצירתו: אליה שייכות שתי הפואימות ׳רוח נכון׳ (1792) ו׳מעשה שדי׳ (1808) ושורה של קטעי הגות וליריקה, הערוכים ברובם בצורת סוניטים. רומאנילי העריץ אמנם את דבריהם של המאמינים הראציונאליסטים מסוגו של א. פופ, אך הוא עצמו נמשך גם אחרי היסודות המסתוריים באמונה, אחרי גילוייו של הכוח האלוהי שמעבר לטבע. בכך המשיך במסורת של אבות־אבותיו מתקופת ימי־הביניים.
הוא התעניין מאוד בתחום הדראמה, אך אין לומר שהתווה בו דרכים חדשות לבאים אחריו. בין שהועיד את שני מחזותיו המקוריים (׳הקולות יחדלון׳ ויעלות המנחה׳) להצגה פומבית, בין שרצה רק לשעשע בהם את הקוראים בלבד, הרי מבחינת המבנה והצורה דומים הם לטכסטים של האופירות והאוראטוריות האיטלקיות מן המאות הי״ז והי״ח. המחבר לא שאף כלל להפוך את הדמויות האליגוריות שהתהלכו על הבמה ליצורים חיים, לא התכוון לרתק את הצופים (או את הקוראים) לעלילה עשירת סיבוכים והפתעות. תוכנם של מחזותיו דל ביותר ומותאם לחלוטין לצורכי היצירה המוסיקאלית. כל מערכה מכילה שורה של שיחי- יחיד או של דו־שיחים, הערוכים בצורת ׳רציטאטיבים׳ בעלי טורים לבנים. הרציטאטיבים מסתיימים כרגיל בקטעים ליריים מחורזים, ואלה הן ה׳אריות׳ או שירי־הזמרה. ליצירות הנ״לאין אמנם ערך דראמאטי, אך יש בהם הרבה מקומות המצטיינים בניסוחם ובכוחם השירי.
משא בערב – שמואל רומאנילי
המילודראמות (הטכסטים לאופירות) האיטלקיות הידועות ביותר נתחברו בידי המשורר פייטרו מטאסטאסיו (1699—1792). הוא נמשך במיוחד אחרי נושאים השאובים מתחומי ההיסטוריה והאגדה הקדומה, וכל אחת מיצירותיו זכתה בשעתה לעשרות עיבודים מוסיקאליים. רומאנילי ראה בהן מופת ודוגמה לעצמו: הוא תירגם לעברית כמה וכמה מן האריות המובחרות של האיטלקי ונוסף עליהן גם מחזה שלם ממנו על אחד מגיבורי יוון העתיקה, הלא הוא Temistocle, או ׳טלמוך בנוסח העברי. כמו־כן תרגם את Merope, או ׳מרב׳, לשיפיוני מאפיאי (1755-1675), מחזה מפורסם בזמנו שלא נערך בצורת מילודראמה. מחברו השתדל לחקות את היצירות של התיאטרון היווני הקלאסי. התרגום של ׳מרופה׳ יצא לאור רק בשנת 1903, בעוד שהתרגום של ׳טמיסטוקלה׳ נשאר גנוז בכתב־ידו של רומאנילי עד לימינו אלה. דוגמה ראשונה מתוכו מתפרסמת במבחר המוגש כאן לקוראים.
חיים שירמן
שמואל רומאנילי, יליד מאנטובה, בעל ההשכלה היהודית והכללית הרחבה ובן דור המהפכה הצרפתית, היה שואף נדודים והרפתקאות כל ימיו. נדודיו הביאו אותו אל מרכזי היהדות במערב אירופה ובמזרח הקרוב, שם בילה כמה שנים והניח לנו למורשה תיאור מרתק של רשמיו וחוויותיו בספר " משא בערב ".
כנדודיו בחיים כן נדודיו בספרות. הוא חיבר מחזות ושירים, ביניהם שירי תהילה נלהבים לנפוליאון, כובש חבל מולדתו, שירי קודש ושירי הגות וליריקה, שירי קודש ושירי הגות וליריקה. חיבורו העיקרי הינו " משא בערב ", אוסף שירים ופואמות, וכן קטעי מחזות פיוטיים, מקוריים ומתורגמים.
החל מאמצע המאה השמונה-עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי ערכים מוחלט בסדר החברה, לביסוסה של יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מוחשיות : המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.