כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.

180 – החנויות הן כמחלות ( כתאים חלולים ) בקיר, כמנהרות אשר ראיתי בבואי, גבוהות מן הארץ חצי קומת איש, ויוכל איש היושב בהן על הארץ לקחת את כל אשר יחפוץ בהושיט ידו לבד, בלי יעמוד כי לא יכילו שנו אנשים. דלת החנות נסגרה במפתח עץ.

185 – במערות אלה מוכרים כל ממכר. המעט הם סוחרי בגד, יותר מהמה רוכלי בשמים, וכל כלם מוכרי מאכלים. רק בראותי אלה נהפכו מעי ( מרוב בחילה ) בקרבי. בשר צלי, שמן, בורית, חמאה, זיתים ומינים שונים – הכל הולך אל מקום אחד בשני חריטי ( כאן : כפות מאזניים )מאזנים עשוים מקש, והכל נקח באצבעותיהם ונתון מיד המוכר ליד הקונה.

אבני המשקל הם אבנים מן השוק, תופרי בגדים ברביאים לא יצלחו רק לבגדיהם לבד, והיהודים לבגדיהם לבד – ומאלה גם לבגדי נצרים, הערביאים עושים נעלים להם וליהודים, והיהודים נעליהם ונעלי נצרים.

ביום הראשון הסוחר המשרת והמליץ נסעו ללאראג'י לדבר על עניניו עם אח פקיד ( אחיו של קונסול גינואה פקראנסיסקו קיאפי היושב שם וקרוב למלכות. והניחני באטנג'יא לשמור הונו ועזבוניו, וארוחתי נתנה לי מאת בעל הבית, דבר יום ביומו עד שובו.

שער שני.

חפשי מכל שיג ( עסק ) נתתי את לבי לדרוש ולתור ביהודים בדרכם ובעלילותם. האנשים טובי לב, עושי צדקה, אוהבי הגר, מכבדי התורה, ולומדיה ומוקריים מאד יהודי אירופא הבאים שמה, והנקראים בפיהם בני חורים.

העדר הספרים והשמועות מטביע לבותם בבֹץ הסכלות והפתיות, ומשקיפים כפלאות( ורואים פלאים בכל דבר שלא ידעוהו ) כל חדשות ונצורות לא ידעום. ראמות( דבר כל כך יקר שאין להגיע אליו ) להם חכמות, ואולתם שמחה באמרם כי רבים חללים הפילה החכמה במהמורות ( בשוחות )  המינות והכפירה. נהרת ( אור )  החכמה לא הופיעה ולא הגיעה אליהם.

עד הנה לבער שגיאות המוסר והבלי הנעורים. מסוה אמונה נבערת מדעת מסלף ( מוסב על מסוה )   לבותם ומעוֵר עיניהם. אוחזים מנהגי קדמוניהם ויאחזו בהם עד כי יעברו על חקי האלהים ולא יעברו על חקיהם, ומשל בפיהם ( שאינו הולם את הנמשל כמו השוקיים את מי שאין לו רגליים ), כשוקים לפִסח : " מנהג אבותינו תורה היא ".

בל יבחנו מי אביהם ומה מנהגם, אם יש להם על מה שיסמכו ( כאן הערת המחבר " מגן אברהם הלכות פורים, והכוונה לחיבורו הידוע של רבי אברהם גומבינר, בשם הנ"ל, מגילה, " דאם נמצא המנהג באיזה פוסק, אין לבטלו, אפילו בשעת הדחק אין לשנות מנהג דאמורי בבני בישן, ואפילו יש במנהג צד איסור, אין לבטלו )  או אם כמנהג יהוא בן נמשי, ולא יבינו כי הלכו כן מנגד למגמת התורה אשר בחוקותיה חפצה להרחיקנו מחקות עמים.

ונהפוך הוא בהם, כי כן הולכים בדרכם מן הקצה אל הקצה. או יפרשו הפלגות המליצה כצורתן ( את ההפרזות הרטוריות יפרשו כפשוטן ) ואומרים : הפשט לא יופשט, או יערימו סודות יחתרו תעלומות על דבר ברור כשמש, נשענים על המשל על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות.

20 – יחתו מחלומות ומחזיונות יבעתו, על הרעים יצומו ועל הטובים (מוסב על טיבם של החלומות ) יחגו. מתהוללים ( משתוללים מפחד ) באימים ובפחד לילה, כי לא יזיד איש לישון בדד בחדר אחד בלילה או אשה ללכת יחידה מבית לבית.נשבעים בנר דלוק ואומרים על המלאך הזה, בחשבם כי מאורי האש הם מלאכי מעלה : משוגה הבאה להם מפירוש הפסוק " משרתיו אש לוהט ".

סוף דבר נשתה ( נתייבשה ) גבורת איש חכם בהם ויהיו לנשים קלות מדעת, ובכל זאת לבם לא צפון משכל ( אינו נסתר מהשכל ) , כי יבינו לאשורם בעניינים אחרים. ולרגעים ישלח שכלם ברקים, המגלים היותו תפוש ונעכר במעבה חלאה לא עב ( עבה וגס )מטבעו, כשמש המכוסה בעב הענן.

30 – הנשים יפות מראה ובריאות בשר, רק נמשלו כבהמות נדמו ( דומות, ולפי פירוש אחר מלשון דממה ) , ולא חלק להנה בחכמה ובתבונה ובדעת. אין מכירות לדבר לקרוא או לכתוב יהודית ( בלשון העברית ) ערביאית או ספרדית. וכנשים כאנשים שפתם מתבוללת ( מעורבבת ) כמשפט כל היהודים בכל מגוריהם אשר לא ישימו לבם ללמוד לשון עמים אל נכון.

שפתם ספרדית במבטא פורוטוגזית, אף לא מתפללות, עם כי הוטל עליהם מחכמי המשנה ( נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריית שמע ומן התפלין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון ברכות ג, ג ) , באמרם " כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" ( המחבר כאילו חומד לו לצון, שהרי המדובר כאן לא בתפילות אלא בתיפלות, פריצות )  והאשה לא מטוהרת היא בימי נדת דותה ( כאב נידתה. ועליה כתוב שם " ואל המקדש לא תבוא " ) והימים האלה יפלו לפתע פתאם. המנהג הזה הזקין שרשו ( השתרש )משנים קדמוניות ונדבק להנה מחקות הגויים, כי אף נשי הערביאים לא תתפללנה.

40 – הובאתי למדרש ( בלשון יהודי איטליה : לבית המדרש ) התלמוד. דרך למודם צלולה מדרך אנשי פולין וקרובה לדרך המזרחיים, גם ידיהם רב להם בקבלה, מנוס המתחכמים בל ילכדו בחקירות. הה זיד ! תחמוד בתעלומות יען אין צרך לראיה ( כאן הערות המחבר רבי יעקב פראנסיס בעץ הדעת, זוהי הבאה מתוך השיר נגד המקובלים " אשרי העם אשר בחר לו יה " ליקב פראנסיס 1615 – 1667. רומאנילי הכירו מתוך ספר " עץ הדעת " לשמשון מורפורגו..

לו חכמו ישכילו זאת החכמה על אפניה ( לפי אמתתה )  להסיר המסך המבדיל ולהוציא היקר הכמוס באוצרותיה, הלא עיניהם תחזינה כי כֻלה זרע אמת ההולך ומשתרג למעמקי ולמרחבי הפילוסופיה הטבעית וכי היא עוטה מעיל בל תשורנה עין כל ראי ( הרואים )  ולבלתי תשתפכנה אבני קדש ( מכוון לאוצרות החכמה ) בראש כל חוצות.

אך הם ( העוסקים בחכמה הנ"ל ) לא כן ידמו ולבם לא כן יחשוב, וכיראם מגשת אל כבודה ( הקבלה האמיתית ) בת מלך פנימה בחרו להם לקשור קשרים באותיות ולאסור  ( לערוך צירופי אותיות ולהכניס כוונות בהן כנהוג בקבלה מעשית ) אסר במלות ויתנבאו בהמה באין מבין.

דבר ספרי חכמה כמורה ( כספר מורה נבוכים )  ודומיהם יקר בעיניהם, כמעט ישאו שמותם על שפתם כמזכיר דברים נפלאים. למזער ( מעט, לעתים רחוקות ) יקראו ארחות משפט בספרי פוסקים, ומעט מזה המקרא. וקוראים על פה התורה בטעמיה וספרי אמ"ת ( איוב, משלי , תהלים, שלהם טעמי נגינה מיוחדים )  ישעיה ודניאל.