כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

125 – אחרי היותי במערב לא שמתי עוד לבי להבליו ויחר לו מאד. שער בנפשו כי נחמתי ( חזרתי בי מהבטחתי המדומה ) ויאלצני בכל רגע לשמור דברי. הוא היה מתנכל אותי בטאנגיא ושאתו פרשה רשת לרגליו בגיברלטאר.

בראותה כי לא שב לביתו לעת האֹכל ידעה כי בורח הוא ותרץ אל שר המצור ותתחנן לו להשיב את בעלה אל ביתו. הספר בא לפקיד שבטאנגיה והוא לא ידע. ויהי כי הציקני בלילה ההוא בדברי ריבות, הסירותי צעיף המרמה מעל עיניו ואמרתי, כי לב הותל הטהו להאמין כי אבטח על משענת קנה מחסהו הרצוץ, לעשות בנפשי שקר ולבגוד בדת הורי אשר נחלו מהר האלהים להם ולבניהם עד עולם, לחצוב ( לפנות לאמונה שהיא פגומה בעיני ) לי בארות נשברים.

135 – נדהם ומשתאה בין רגז לחרפה, נשמה לא נשארה בו. רגע החריש, אחרי כן פתח פיהו ויקלל את היום אשר דבר עמי, ויהי מבקש הפקודה והשִלום, ופיו למהלומות יקרא אותי. תפש חרב הסוחר להרגני, ואקומה עליו ואגזול החרב מידו ואשליכהו ארצה כי הָחלה ( נחלש ).

הקול נשמע בבית, ויקומו ויפרידונו איש מעל אחיו. ויהי ממחרת נחה שקטה עצבת לבו ופניו לא היה לו עוד, והוסיף שנית ידו להאיצני על אודות מסענו. אולי פליליה מה עצמת ! קנאת הדת מה נסכלת ! ביום אשר שב הפקיד שלח לקרוא למשרת ויאמר לו : שתים אני נוטל עליך, או לשוב לביתך או ללכת בבית הסורים ( האסורים ). המשרת נבעת מלפני הפקיד, כי פתאם בא אידו, נכנע בחרפה ויאמר : אשוב לדיבראלטאר.

145 – ויתאפק ויבא אל ביתו, העלים ממני ולא הגיד לי דבריו עם הפקיד, רק אמר כי עמד על דרכיו ( בדק את מעשיו ) וראה כי טוב לו לשוב לארצו. ואומר לו, עשה הטוב בעיניך ושוב לארצך. וימהר ויוציא מלתחת בגדיו וארגז הסוחר וילך לו עם יתר האינגיללינדיר, אין זר אתם כי כן דבר המלך, ולא שב לא הוא ולא הסוחר עד היום הזה.

שער שלישי.

כמה מדרך מישרים הרחיקו

אישים בעת יחשבו

הגד האותיות טרם תבאנה

אל חוף הים אשכנה

הנה עתה קויתי

הנה עתה בלבב הים נמצאתי.

5 – זמן בוגד הפכפך ותככים, ככה רמיתני ובתוחלת מהתלות מרעה אל רעה הוצאתני, מה עשיתי לך ומה הלאתיך כי מורורות השבעתני, לענה הרויתני ובתרמיתך הוגעתני ? מי יובילני עוד לעיר מבצר גיברלטאר ? מי ינחני עתה עד ארץ אדום ? בדד, צועה, אובד, נכר ! בין ערביאים עם נועז, בין יהודים מרודים ומדוכאים, אנא אפנה ולמי אנוס לעזרה ? מה לי פה ומי לי פה, כי חצבת לי פה קבר ? – שעפי יגונות יגונות אלה עלו על משכבי כל הלילה, ותדד שנתי מעיני.

ואשכימה בבקר נעצב ונבהל, חפשתי כל משכיות לבי ומבלתי ראות לי תקומה עזבתי עשתונותי אל חפץ המקרה. התאמצתי והטיב פני ולהניח חמתי. זכרתי דרוש המקנאסי ביום שבת ואלא נשיתי כי אחרי כלותו קם החזן וברך איש ואיש, בעבור שיתן מה שידבנו לבו. שאלתי אם נתן לכל איש לעשות כן ?

ויאמרו, תעשה וגם תוכל, כי כן אנחנו עושים עם כל גבר אשר בקרבנו. וגם שמענו מהמליץ אשר הביאך, כי יש לאל ידך לעשות כן. הכינותי לבבי לדרוש לעם בלשון ספרדית. דרך דרושים כדרך אנשי פולין וכדרך כל המבוהלים בלמודיהם שמסתבכים בחכמות בלי ידעו שחרן ויעבטון כן משפטן. לא ידעו ולא ובינו, כי רק בכלכל הדברים ומערכי העניין כמשפט הלמוד עומד, כאשר יעמוד הבנין מתכונת חלקיו.

25 – שאלות הבל,תשובות תהו, לשון עלגים ונאלחה, וקדיש אחריהם. הלא זאת חכמתם ובינתם לעיני העמים. אוי לנו כי שבענו קלון מכבוד ! לשון למדוים, מוסק השכל, מליצה אם כי לא מפוארה היה להם לחכמה נפלאה וכדבש למתוק. ויאשרוני ויהללוני ויתנדבו בכל לבם.

אחרי ארבעה דרושים בארבעה בתי כנסיות אין דורש ואין מבקש. צר לי מאד כי לא נמצא שם פקיד קיסר ווין. ונוסף מכאובי כי אבדתי בחפזי מכתב היציאה. אמרתי נגזרתי אבדה תקותי לצאת. נועצתי באיש מכרי ויאמר לי : " שמע בקולי, איעצך, זה חמש שנים אשר פה נמצא איש ווין והוא יושב בבעת פקיד ספרד.

איש נכון, חכם ונבון, ונחמד מכל עם ועם. כתו לו ספר, אולי יש תקוה. וכן עשיתי. שלחתי אגרת בלשון צרפת בידי הערבי משרתו, וישב אלי לאמר : " קום עלה ". הכרת פני האיש ענתה בישר לבבו, ונופת דבריו הגיד בהדר כבודו.

40 אמצני במו פיו ויבטיחני לעזרני כל ימי היותו למען אכתוב לא אגרת בלשון אינגליש. וביום ההוא החל להראני את כבודו ואת גדלו. השקתי את ידו ואצא מעמו שמח וטוב לב. ויהי כי הייתה הרוחה ואתהלכה ברחבה עם אוהבי. בהיותנו על שפת הים הגיע שר העיר על רגליו ומשרתיו אחריו.

נערכו אנשי המלחמה בחפזה כחצי מעגלה ויקדו ויקראו בקול גדול כלם כאחד " איל לה יבארק פאמאר סידי ( אלהים יברך וישליט את אדוני ) רוצה לומר אלוהים יברך ויצליח דבר אדוני.

בשובנו לביתנו אֵם רעי כי הרה ללדת הייתה יושבת על המשבר, ותלד בן. וימהרו ויתלו מגלות רשומות בשני משולשים משולבים הנקראים מגן דוד, בפסוקים ובשמות מלאכים לשמור היולדת מליליות. ויתוו באצבעות ציונים על הספים בחמר ובזפת להפחיד את השדים.

50 – ויתלו על הפתח פסת בלויי סחבות ורקיקי מצות להיות מנת מאכלם ובגדם ללבוש. זה דרכם כסל למו באמרם כי זה חלק וגורל לעזאזל, וזובחים את זבחיהם לשעירים להחזיק במנהג מאולתם כאמור.

ביום שמיני אחרי המול הילד ערכו השולחן לאנשים לבד, שנים שנים קערה אחת, וסכין אחד לכולם. לוקחים הנזיד מהצלחת בפתותי לחם להשיבו אל פיהם. שותים מים מבקבוק של חרש ומכסים את פיו בכנף או בשולי כתנתם לסגור בעד הכשפים.

משפטם לשתות כוס מים חיים טרם יאכלו, כי אין להם יין. הנזיד הראשון היה הקוסקוסו הנבחר בכל הבארבריה, הוא קמח בלול במים עד שיעשה כחרצוני דחן, וייבשו אותו בדוד על האח אש ומבשלים בבשר או בחמאה וחלב, והוא מן המטעמים בריאים וטובים.