תולדות קהילה במרוקו של חכמים וסופרים ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד – אליהו מרציאנו
תולדות קהילה במרוקו של חכמים וסופרים ממגורשי סיביליה ומורסיה שבספרד – אליהו מרציאנו
מורסיה (בספרדית: Murcia, נהגה: murcja, מורת'יה) היא עיר הבירה של הקהילה האוטונומית של אזור מורסיה בספרד. בעיר עצמה, השוכנת לגדות נהר הסגורה, יש כ-409,810 תושבים, לפי הערכות מ-2005, ובאזור המטרופוליני כולו 558,000 תושבים. בשנים האחרונות גדלה מורסיה בקצב מהיר מאוד.
מורסיה הוקמה בידי עבד אל-רחמן השני, אמיר קורדובה, במאה ה-9. השם מורסיה (مرسية) נגזר משורש שמשמעותו "קבוע" או "יציב". הייתה בירת חליפות קורדובה, ומאוחר יותר בירת הטאיפה של מורסיה. מלך אראגון חיימה הראשון כבשה ב-1266 ומסר אותה לידי אלפונסו העשירי מלך קסטיליה. הייתה בירת אזור מורסיה, שכלל בנוסף לפרובינציית מורסיה גם את פרובינציית אלבסטה של היום. ב-1982 נקבעה כבירת הקהילה האוטונומית, שכוללת את פרובינציית מורסיה בלבד. השם היהודי-ספרדי מרציאנו (Murciano) מיוחס לעיר הזו.
העיר משמשת בעיקר כמרכז אדמיניסטרטיבי ומסחרי. השטחים שמסביב לה מושקים במימי הנהר ומנוצלים לחקלאות. כן נמצאים בסביבה מכרות בדיל ומפעלים מסוגים שונים
(ספרדית: Sevilla, סֶבִייָה) היא עיר בדרום מערב ספרד, בחבל אנדלוסיה.
סביליה נוסדה על ידי הצידונים עוד לפני התקופה הרומית. מספר התושבים של סביליה, נכון לשנת 2005, הוא 704,154 והיא בירת מחוז סביליה והעיר הרביעית בגודלה בספרד. בין אתריה המפורסמים של סביליה ניתן למצוא את קתדרלת סביליה והחירלדה, מגדל הפעמונים של הקתדרלה, ארכיון איי הודו, מצודת סביליה ומגדל הזהב. בסביליה יש אוניברסיטה שהוקמה בשנת 1502 והיא משופעת בבניני פאר, חלקם עוד מתקופת השליטים המוסלמים.
בתקופה המוסלמית העיר סביליה נקראה אישביליה בערבית (اشبيلية), כפי שניתן לראות בחותם שלהקהילה היהודית מאותה תקופה, וכפי שמעיד שמו של אחד הראשונים שחיו בספרד בימי הביניים, הריטב"א (ר' יום טוב בן ר' אברהם אל אישבילי). העיר מתגאה באישים שנולדו בה כמו הקיסר טריאנוס, אך גם באלה שקבורים בה, כמו כריסטופר קולומבוס, דייגו ולסקס ומוריו.כיכר אספניה אשר נבנתה בשנת 1929 לטובת היריד האיברו-אמריקני, הינה דוגמה טובה של האדריכלות המקומית.
בסביליה התקיימה קהילה יהודית גדולה עד גירוש ספרד.
בסביליה התקיימה קהילה יהודית גדולה עד גירוש ספרד.
תאריכים
תאריכים בדברי ימי יהודי מרוקו
בשנת
500 לפני הספירה יישוב יהודי באופראן (דרום למוגאדיר).
900 ר׳ יאודה בן קריש חי בפאס.
למניינם
950 ר׳ דונש בן לבראט חי בפאס.
1000 ר׳ יוסף בר עמרם חי בסגלמסה היא תאפילאלית.
1013 —1090 הרי״ף — ר׳ יצחק אלפסי, רבה של פאם.
1040 יהודים בעיר דרעא, דרום מרוקו.
1120 הריגת יהודים בדרעא.
1140 הרמב״ם: רבנו משה בן מיימון לומד תורה בפאס.
1210 יציאת יהודים מהעיר פאס.
1230 ר׳ אברהם בן עזרא מקונן על הרם קהילות:
מאראקיש, סווטא, מקנם, פאם, סגלמסה, דרעא.
1391 יהודים באלפים נהרגו בערים רבות בספרד, רבים
נמלטו מספרד: מגורשי שנת קנ״א הגיעו למרוקו (ביניהם ר׳ אפרים אנקאווה).
1438 גירוש יהודים מפאס, ידיעות ראשונות על חיים
יהודים בדבדו.
1465 קהל יהודי שיביליא אשר בפאס נמלטו על נפשם רבים נהרגו.
1471 יהודי ארז׳ילא נלקחו בשבי.
1492 מגורשי רנ״ב מספרד התיישבו במרוקו (ביניהם ר׳
יעקב בירב, ר׳ דוד בן זמרא).
1500 – 1540 סכסוך בין התושבים היהודים לבין המגורשים בענין
סירבות הריאה ועוד.
1558 הרג יהודים בעיר שוש בדרום מרוקו.
1578 תחת שלטון המלך מולאי מחמד, רבים מיהודי מרוקו
בצרה ב״מ.
1605 רעב גדול
1640 —1680 ארבעים שנות מהומות בקהילות מרוקו. גזירות על
יהודי פאם, תיטוואן, גירוש יהודי אזאוייא.
1680 – 1720 יהודים ממקנס הם בעלי משרות גבוהות בחצר המלך מולאי איסמאעיל
1720 —1724 שנות רעב חזק במרוקו. אלפי יהודים מתו.
1720 —1790 המשורר הגדול רבי דוד בן חסין חי במקנס.
1739 ר׳ חיים בן עטר עזב מרוקו והתיישב בירושלים ת״ו.
1751 —1790 ימי שלוה ובטחון ליהודי מרוקו בימי המלך מולאי מוחמר הראשון.
1779 — 1782 רעב בבד במרוקו..
1790 — 1792 יהודי מרוקו הם מטרה לפיגועים בימי המלך מולאי יזיד.
1770 —1845 המלוב״ן ר׳ חיים פינטו חי במוגאדור.
1808 —1880 האדמו״ר ד׳ יעקב אביחצירה חי בתאפילאלית.
1850 — 1900 שתי קהילות במרוקו קמו לתחיה והתפתחו:
קאזאבלנקא, מלילייא.
1834 הריגת העלמה סוליבה חתוויל בפאס.
1862 ייסוד בתי ספר של חברת כל ישראל חברים במרוקו.
1804 ביקור השר משה מינטיפיורי במרוקו.
1870 פטירת הגאון סבא דמשפטים ר׳ יצחק בן וואליד.
1864 —1880 מאות יהודים נהרגו בקהילות מרוקו.
1880 —1900 שיפור המצב אצל קהילות מרוקו.
1900 —1920 קהילות קטנות רבות קמו לתחייה בעיקר במזרח מרוקו: ברגנט, ג׳ראדא, ברקן, מטרנפרי, לעיון, ועוד.
1903 —1907 מרד בוחמארא גורם נזקים בנפש וברכוש ליהודי
מרוקו: הרס קהילת תאזא.
1907 פוגרום בקהילת קאזאבלאנקא: קרוב לשלושים
יהודים נהרגו.
1912 פוגרום בקהילת פאס: עשרות יהודים נהרגו, המללאח
נשדד.
1918 אירגון קהילות מרוקו על ידי שלטונות צרפת במרוקו.
1940 —1944 יהודי מרוקו סובלים מחוקי וישי האנטישימית.
1945 אירגונים יהודים אמריקאים מושיטים עזרה לקהילות
מרוקו: הג׳וינט, אוצר התורה, חסידי חב״ד.
1948 פוגרום ביהודי ג׳ראדא (מזרח מרוקו).
1948 — 1956 שנות העלייה הגדולה לארץ ישראל
ושבו בנים לגבולם!