אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

עדויות הרבה מספרות שכל אותם ימים היו יהודים רגילים לבוא ולשהות בסיאודד ריאל. חשיבותם של מגעים אלה מסתברת גם מענין נוסף לקיום מצוות בצוותא, והוא גורם מלכד בעדת האנוסים עצמה. כשיא באותם ביקורים ומגעים הדוקים נראה לנו מעשה שאירע בשנת 1462. אותה שנה הגיע לסיאודד ריאל סוחר־בדים יהודי מן העיר קאסיריס ( עיר במערב ספרד ) ומל אנוסים. חואן גונסאליס פינטאדו, המוסר בהודעתו

לפני בית־דין האינקויזיציה על המעשה, מונה עשרה אנוסים שנימולו באותו זמן, והם: גונסאלו פרנאנדים, סנדלר! שני בניו של אלואר אלונסו בַרנירו ; מאיסטדי אלונסו! אלונסו, בנו של רואי גארסיה! חואן אחיו! פרנאנדו דיאס, בנו של סנצ׳ו דיאס! פרנאנדו פאנפאן! דיֶגו די סאלאמיאה! פרנאנדו די טולוםה. לגבי כל אלה לא מצאנו שנידונו, חוץ מפרנאנדו דיאס (שגם לגביו אין כל דבר ודאי). הדעת נותנת שהיו סיבות לאינקויזיציה שלא תתן דעתה עליהם, או אולי לא הגיעו לידנו תיקיהם. אד בעינה עומדת השאלה כלפי שאר אנוסי סיאודד ריאל שלומי אמוני ישראל. כלום הללו לא נימולים היו? נראה איפוא שהללו היו אנוסים של דור ראשון לשמד, או שנימולו בהזדמנויות אחרות, כדרך חואן דיאס, למשל, שנימול בהיותו כבן 70 שנה! על סנצ׳ו די סיאודד אמר עד אחד שמצא אותו בשנת 1463 חולה, ואמרו לו שהוא נימול. אף־על־פי־כן ייתכן שכל חבורת־נימולים זו אינה מעידה אלא על מעשה-שיבה אחד שאירע בסיאודד ריאל, כדוגמת מעשה־השיבה שאירע בשנת 1465 בעיר הואסקה.

הערת המחבר : עיין בפרק חדן באורח־חייהם היהודי של אנוסי סיאודד ריאל. אציין במיוחד את בואו שלר׳ שמואל בשנת 1457 מגבול פורטוגל, הוא שלימד לאנוסים מצוות (משפט הואן דיאס, 143 n2 189 foi 4r) ; ואת השחיטה כדין ששחט מאיסטרי אנחיל בשנת 1453 בחצרו של חואן די פיס (148 n2 267 foi 8v), ועיין י׳ בער, תעודות 2, עמוד 518. גם במשפט המובא: שם נזכר איש בשם מאיסטרי אנחיל.

יסוריהם של אנוסי סיאודד ריאל הגיעו לשיא במעשי שכניהם בשנת 1474. אבל נמצא רמזים שבשנות־מלכותו האחרונות של אנריקי הרביעי נפגעו כנראה אנוסי סיאודד ריאל בפרעות שפרעו בהם. מסתבר שהיקפם של אלו לא היה גדול. חואנה מרטינס מספרת במשפט חואן די צ׳ינצ׳יליה  על פרעות ביום סן-מדטין של שגת.1464 אף אירעו פרעות בשנת,1467 ואין אנו יודעים תאריכן המדויק. אך ייתכן שיש לקשור פרעות אלה בידיעות המתקבלות מכמה משפטי־אינקויזיציה. פרנאן פאלקון מוסר בעדותו על הצורף האנוס חואן גונסאליס שישב במֶדֶליין ונזקק למקולין היהודי שם. אבל הליכה זו אמורה כנראה לשנת 1469, ואין לדעת אם הכוונה להליכה לאחד פרעות 1467 ושהייתם של חואן גונסאליס ואשתו ביאטריס באותו מקום שנתים ימים עד לפטירתו, או שהמדובר הוא בהליכה לאחר פרעות שנתרחשו בשנת 1469. אותה שנה אף יצא מן העיר חואן פאלקון הזקן, אך איננו יודעים לאן הלך, מכל־מקום שב כעבור זמן לסיאודד ריאל עירו. סיוע לתיאור ימים אלה ייתכן שנמצא בעדות אחת שניתנה במשפט סנצ׳ו די סיאודד. פרנאנדו די מולידו מספר כיצד שהה סנצ׳ו די סיאודד בביתו ונהג בו כיהודי לכל דבר. רמזים אלה אמנם אין בהם כדי להוסיף ולקבוע את אפין של הפרעות, אבל הם מלמדים אותנו על תוצאתן לגבי בטחון חייהם של האנוסים בסביבה זו.

הערת המחבר : יש לזכור שבין 19 ביולי ל־9 באוגוסט אירעו פרעות בטולידו (פרעות אלה נודעו בשםe1 robo de 1a Madalena שכתוצאה מהן עלו באש בתים רבים, וייתכן שמשם עברו לסיאודד ריאל. ועיין לעיל, וכן דלגאדו מרציאן, עמוד 179. על טולידו עיין א׳ בניטו רואנו, טולידו במאה הט״ו, עמוד 93 ואילך.

כבר צוין לעיל ששנת 1474 היתה שנת שיא ביסוריהם של אנוסי סיאודד ריאל. אותם ימים הם ימי סוף מלכותו המעורערת של אנריקי הרביעי. ב־6 באוקטובר התחילו פורעים באנוסי העיר, ולא נמצא מי שיעמוד להם. כדברי המסמך שממנו לומדים אנו על הפרעות פרצו אלה ״בהיות [האנוסים] בטוחים בבתיהם ובעסקיהם, בלי דעת על שום מה אירע להם דבר זה״. אותו יום יצאו הפורעים מבתים מסוימים ומנזרים שבעיר, שם נתאספו אנשים רבים שבאו ממקומות שונים מתוך כוונות רעות שונות! ״באותו יום לפרעות נהרגו 15 איש ונשדד כל רכושם, שכלל רהיטים ומיטלטלים, תכשיטים וחפצי־בית וסחורות שנמצאו בבתיהם ובחנויותיהם. ולא נשארו בית וחנות שלא נשדדו. ונגזלו מהם עדריהם שבשדות־המרעה ובגבולות העיר ובמקומות אחרים״.

תיאור קצר זה של הפרעות והאופן שבו פרצו ונערכו מלמדנו שהיתה כאן פעולה מאורגנת מצד תושבי המקום! היתה יד מארגנת ונמצאו בתים ומנזרים, מאותם מעטים שהיו בסיאודד ריאל, שנתנו מחסה לפורעים. היקף הפרעות היה גדול, והם הצריכו, כמובן, הכנה כלשהי! מכאן שהפתעתם הגמורה של האנוסים אינה מובנת.

40 שנות ישוב יהודי בעזה – באר שבע והקמת חוות רוחמה

מרדכי אלקיים

רשימת 30 המשפחות שעלו במנין הראשון לעזה עד סוף 1890.

23 – זיליג רבינוביץ, מוכר משקאות.

24 – רפאל ארווץ, חלפן, מלווה ברבית.

25 – אברהם יאיר, חלפן, מלווה ברבית.

26 – שלמה יאיר, סוחר, מלווה ברבית.

27 – רפאל יאיר, סוחר.

28 – בנימין כהן, מזרנאי, יצרן מזרנים ושמיכות מנג'ד (בערבית)

29 – פניז'ל, מזרונאי, יצרן מזרנים ושמיכות מנג'ד (בערבית)

30 – יוסף אלדהאן, מזרנאי, יצרן מזרנים ושמיכות מנג'ד (בערבית)

סוף פרק שני

פרק ששי  1243 – 1490

הרב יעקב משה טולידאנו

ממשלת בני מרין ויחוסה אל היהודים, התנפלות התושבים בפאס על היהודים והתיצבות המושל אבו יוסף נגדם. המצב הרחוני ועסק התורה מתפתח, הרבנים שהיו במאה הראשונה והשניה, שמד וגירוש יהודי פאס מהעיר הישנה ובנין מגרש היהודים של מללאח בשנת קצ"ח, הסיפורים על רמב"ם אלפאסי והצלתו, עוד הרג רב ביהודי אלמללאח בפאס שנת רכ"ה, נשמדו קהל שלם קהלת קודש שכלא, שבי יהודי עיר ארזילא על ידי הפורטוגאלים, רבני סוף המאה השניה ועד חצי השלישית.

תנו מכם אחד לילך עמו אל המלך כי המלך לא יסכים לזה כי כן לא יעשה, אז\ אמר לו אדם אחד ושמו בן בודיה מאת אני אלך עמך  והלך עמו וקודם שנכנסו שניהם לבית המלך מצאו משה אביטאס שנכנס כבר לבית המלך והגיד לו דברים אשר לא היו ונתמלא המלך חימה על התלמיד בנזכר, כי כן הגידו לו היהודים שיצאו מבית המלך.

ראה כי כלתה אליך הרעה מאת המלך. עודם מדברים עמו והנה צולאי מסעוד אחי המלך ( בן אחי המלך, כפי שכתוב למעלה  ) בא לבקר למלך כמנהגו והתלמיד הנזכר יודע היה למולאי מסעוד הנזכר, ורגיל בביתו היה ומשמשו ופגע בו ואמר לו מה לך פה, וסיפר לו הדברים.

אז נכנס משה בן בודיהמאת פעם אחרת עם אחי המלך וכשראו המלך שהיה שרוי בכעס על דברי משה אבוטאס, ועל התלמיד, השיבוהו ואמרו לו שכל מה שאמר לו משה אבוטאס היה הדבר בהיפך, והגידו לו על זה נתייסדה זאת המחלוקת בין משה אבוטאס ויעקב שעיקר המחלוקת היה על הנפיחה. וכששמע המלך דבריהם שיעקב עלוב צוה המלך ואסר במשמר למשה אבוטאס בבית המלך עצמו וביד סריסיו שלח המלך מיד לאחר יעקב שקיבץ לוכל מה שהיה בקשר עם משה אבוטאס באותו הלילה ומי הם שעמדו עליו ומי הם החכמים המחזיקים במחלוקת.

והשיב התלמיד שהוא אינו מכיר מהם שבאו עם משה אבוטאס לפי שלא פגע בהם בעת שבאו לתצרו, אז דחקוהו לאמר גזירת המלך היא שתראה לנו הכחמים שנפל ביניהם המחלוקת בזה העניין, שבכל יום הייתה מהומה רבה בכאן אלמללאח על עניין הנפיחה, אז הלך עמהם יעקב והוציא לו קצת מכל החכמים מכל בתי כנסיות וקבצום בבית הנגיד.

אז באו סריסי המלך לאמר שהמלך גזר שיתנו הקהלות מאתיים אוקיות בקנס ונתנו אותו הקהלות ( המגורשים ), והתושבים עדיים הם מחזיקים במנהגם ולא שוא להם להמגורשים כל מה שעשו.

אחר כך יום א' עמד אחד מהתושבים בהפר ברית וקנה בשר מהמגורשים ונתעוררו התושבים והלכו ואמרו לו מה זאת עשית ויצאה אמו שלומית ודברה דברים גדולים נגדם וחרפה אותם ולנגיד רבי שאול אז הכוה ופצעוה עד שהיה דמה שותת ולבקר הוגד הדבר למלך ונתנו על כך היהודים אלפים אוקיות בקנס ובעודם מקבצים אותו קנס, נתיעצו להם החכמים ונתנו שוחד לסריס אחד מדולי סריסי המלך שהיה גובה המס, לאסור לתלמיד בבית הסוהר ואסרו שלא ברשות המלך והלך מי שהלך מהמגורשים והגיד למלך כך וכך יש לו ועל כך וכך יש להענישו ותגבה ממנו כל ממונו קנס.

ומפר מחשבות ערומים הציל אותו מידו על ידי מולאי מסעוד ויצא לשלום, ולערב הסוכות הוסר המלך ממלכותו ומלך בן אחיו שהיה מלך בן מלך שהיה למיתת אביו תשעה חודשים והעבירו הנגיד עמי שם טוב ומינו תחתיו לנגיד רבי שאול ברכה , רבי שם טוב ברכה, רבי שלום בן רמוך, ושנת הרפ"ז ביום א' י"ח תמוז היינו בסכנה גדולה כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מפני שבני המלך מולאי בוחסן שהיה כלוא בבית האסורים בבית המלך נתקשרו עם רוב המדינה קשר אמיץ ונכנסו פתע פתאום עד פתח חצר המלך התיכונה.

והמלך והטפסר לא היו שם במדינה מפני שהלכו למלחמה על מראכיש וסוגרו הדלתים של המדינה ותפשום חיים מהם הרגו בחרב ומהם נתלו שהאל ברחמיו ריחם עלינו גדול הרועה מצילנו. ובשנת רפ"ח שבוע אחד קודם פורים לא היה לקצבים של התושבים בשר ובאו ואמרו לנו תנו לנו בשר ונאכל ואם לאו אנו הולכים ולוקחים ממקולין של המגורשים ועברו על הסכמתם במזיד או באונס ולא זכרו מה שקרה לנו במדבר באמרנו בשבתנו על סיר הבשר.

ויצאתי מביתי והלכתי לבית הכנסת של התושבים יום שבת שלפני פורים והוכחתים על הדבר הרע הזה… הרע הזה….וכששמעו הדבר הקסטיליאנים ובפרט החכמים הנ"ל שהם רבי יהודה ורבי נחמן באו באף בחימה ובקצף גדול אל הנגיד שיתן להם רשות לעשות עמי רעה, והנגיד דחה אותם וגער בהם והלכו ונועדו כלם והתירו דמי ואמרו כל הקודם זכה וכמה פעמים עשו כך והשם יתברך לא נתנן להרע לי.

ובשנת רפ"ט בתחילת השנה במרחשון היו מפתים המגורשים להתושבים ובפרט החכמים לומר שהסכמתי וסברתי אינה דין עד שכתבתי הפסקים ושלחתי לבית דין של התושבים וזה תורף הפתקא, ידוע למעלתכם שההסכמה שקיבלתם עליכם אין לה התרה…ובשנת רצ"ה זאת השנה שאנו בה אירע….

  אימת החלום – נהוראי – מאיר שטרית

לידתה של עיירה.

גוראמה  הוא שמה של עיירה קטנה באזור תאפילאלת שבדרום מרוקו, המרחק בינה לבין גבול אלג'ריה, לצד מזרח, הוא קילומטרים אחדים ואילו ממרכז בירת תאפילאלת היא מרוחקת כמאה קילומטר.

היהודים, כמינהגם פיתחו רשת ענפה של עסקי־מסחר, מלאכה ואף תעשייה זעירה. הם סחרו בבדים, מזון, כלי־בית וציוד, וכל מה שרק ניתן היה למכור. המוצר המבוקש ביותר היה הסוכר אשר עליו הטילו הצרפתים פיקוח חמור ביותר.הקמעונאים מבין היהודים מכרו את הסוכר בלי אף פרוטה אחת של רווח וזאת מפני שחויבו למכור במחיר זהה למחיר הקנייה מידי הסיטונאים. הם ״הרוויחו״ רק את שק־האריזה וחבל־הקשירה. הסוכר לא היה מיוצר במרוקו לפני הצרפתים וגם תקופה ארוכה אחריהם, כך שהמדינה הייתה תלוייה בחסדיהן של מדינות־אירופה כדי להמתיק בו את משקאותיהם. כעבור תקופה של כמה שנים הגיעה, באמצעות המושל, ידיעה על יהודי עשיר כשם ״סנוף״ שקיבל רשיון לייצר סוכר בעיר קאזאבלנקה. ואכן, סוכר־סנוף החל להגיע לכל מקום ובין השאר היה בשפע גם בעיירה גוראמה. בעלי המלאכה מבין יהודי גוראמה עסקו בחייטות, סנדלרות, נפחות, צורפות, נגרות, צביעת צמר ובעצם במה לא?

התעשייה הזעירה עסקה בעיקר בייצור־סבון ועיבוד־עורות. אחדים מהיהודים עסקו ברוכלות, והם נהגו לנדוד עם מרכולתם המגוונת מכפר לכפר. לרוכלים הייתה הצלחה לא מעטה, מאחר ורבים מהכפריים העדיפו לחכות לבואם ולא לטרוח ולנסוע לעיירה. בעבר התנהלו עסקי־היהודים בכפרים אלה, ולכולם היה נוח מאוד לקנות את מצרכיהם בקירבת־מקום. כעת היה הכל מרוכז בעיירה על־פי תוכנית שלטונות־הכיבוש הצרפתיים.

החלוצים ברוכלות היו האחים יגו ויסו שמעון המכונים ״בני־דחיק״, הם נדדו עם מרכולתם על גבי פרדות בעיקר בהרי־״איית מסרוח״ בין מחנות־אוהלים של הנוודים — הברברים, אשר עליהם הצליחו להתחבב. במשך הזמן האחים ״בני דחיק״ שלטו יפה בשפתם של הנוודים, רכשו את אמונם והתרגלו לאורח־חייהם. עיקר מאכליהם של הנוודים היה מורכב מתירס ותמרים שאותם קנו בכמויות גדולות. פרדותיהם של האחים יגו ויסו שמעון היו עולות להרים עמוסות סחורות לעייפה, ויורדות כעבור מספר שבועות לעיירה כשהן עמוסות בעורות וצמר. יגו שמעון היה מספר לחבריו את חוויותיו בקרב הנוודים: ״הנוודים הם צאצאיהם של הברברים שניהלו מלחמות ממושכות לפני מאות בשנים ואין איש מהם יודע מאין באו ומתי. הם בהירי־עור, רובם בעלי־עיניים כחולות וראיה חדה וחזקה עד כדי־כך שהם רואים כוכבים בצהרי־יום. הם בריאים וחזקים מאוד ועיקר עיסוקם הוא במרעה־צאן. הם נודדים כל הזמן עם אוהליהם בכל אזורי־ההרים בחיפושים אחרי מקורות־מים. עיקר מזונם הוא תירס, תמרים, לבן, חמאה ושמן-זית שבו הם טובלים את לחמם. לבושם עשוי צמר שטוות נשותיהם בעזרת נול־יד. בחורף הם ישנים מסביב למדורות כל הלילה, ובקיץ הם עולים להר ״מסרוח״ ועליו הם שוהים במשך כל העונה. הנוודים עוסקים מעט מאוד בגידולי־שדה מחמת היותם נודדים רוב זמנם. אולם בשדותיהם המעטים הם מגדלים בעיקר תירס שהוא אחד המאכלים האהובים עליהם ביותר.״

״פעם הגעתי עם אחי יסו לאוהלו של שייך־הנוודים חמו או חמאד שהיה ידיד שלנו״ מוסיף יגו שמעון לספר: ״מצאנו את המשפחה מסביב למדורה ענקית שמתוכה היו שולפים תירס צלוי. הצטרפנו אליהם ואני לא זזתי ממקומי עד שכיליתי לא פחות מארבעים קלחי־תירס חמים וטעימים. אחר־כך הוזמנו להיכנס לאוהל, ואשת־השייך הייתה עסוקה בהכנת ארוחת־ערב. היא ישבה בין שלושה נאדות ומולה הייתה קדרה שחורה על־גבי אש־העצים הבוערים. מצד ימין היה פרוש עור־כבש לבן ועליו הריחיים, ומשמאל כד־מים מחימר. היא עבדה בכל המלאכות בעת ובעונה אחת, כשהיא מושיטה ידיה העדויות תכשיטי־כסף כבדים, מנאד לקדרה, מהקדרה לריחיים וחוזר חלילה. את נאד־החלב היא ניערה בכל כוחה כדי להפיק ממנו חמאה ולבן. הנאד היה תלוי על חצובה, שהותקנה משלושה מוטות־עץ מלמעלה ופתוחים כלפי מטה. כך היה גם נאד השמן ונאד המים לשתיה. היא העבירה את ידה בזריזות מדהימה לידית־הריחיים וטחנה חיטת־תירס, ואת קמח־התירס העבירה ביד שמאל לתוך קערה מחימר, עירבבה עם מעט מים ויצקה אחר־כך לתוך קערת־ הקוסקוס שניצבה מעל לקדרה הרותחת. פעולת יד ימין לא הפריעה את זו של  יד שמאל ולהיפך, דומה היה שכל יד מחוברת לגוף אחר. וכך, תוך זמן קצר, סיימה הנוודית הזריזה את מלאכתה והארוחה הייתה מוכנה. היא שפכה את תוכן הקערה לתוך מגש מחימר, הוסיפה חמאה ולבן, בחשה בכף־עץ והיגישה לבעלה ועוזריו שישבו בפינת־האוהל וצפו בסקרנות מפליאה בעבודתה. אך התחילו לאכול בתיאבון רב והיא חזרה אליהם בשנית, התכופפה על המגש וריססה תבלינים שטחנה בין שיניה מתוך פיה. הם אכלו את הכל עד לגרגיר האחרון של הקוסקוס. לנו נתנה כד־לבן טרי ואיתו אכלנו את הלחם שהבאנו איתנו מהבית. אחר הארוחה הוגש לכולנו תה חזק מאוד ונשארנו ללון במקום שבו אכלנו. כל הלילה דיברנו איש עם רעהו וסיפרנו סיפורי־סבתות עד שנרדמנו. מבחוץ נשמעה נביחתם של כלבים מסביב לאוהל ומדי־פעם הגיעו מרחוק גם יללותיהם של זאבים. בתוך האוהל נחרו כולם ולמרות זאת ישנו שינה עמוקה וערבה״, סיים יגו את סיפורו.

פרופסור אלימלך וסטרייך

רואה אני לעצמי חובה להביא בפניכם, ראיון שנערך עם פרופסור אלימלך, והמופיע בבטאון ה " ברית " של ברית יוצאי מרוקו, חוברת , ראש השנה תשס"ז. אני יודע שלחלק מאיתנו יש את החוברת, אך לטובת אלו שאין ברשותם חוברת ולמציצים הרבים באתר נהדר זה, אני עושה זאת, ושוב כאשר כותבים הודעה, הרי שמן הדין שהכותב יידע אותה, וגם ילמד ממנה.

            פרופסור אלימלך וסטרייך, מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, מחבר ספר " תמורות במעמד האישה במשפט העברי " ושוקד על הוצאת ספר חדש, " ייבום וחליצה במסורת ספרד, המזרח והמגרב – אתגרים ומידת הגמישות של המשפט העברי בעידן מודרני ".

 הוא אורח כמעט קבוע בכנסים על יהדות מרוקו ( על זאת יעידו אלו המשתתפים הקבועים בכנסים אלו, שמקיים מרכז דהאן באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם הברית. בכנס האחרון ( הכוונה הלפני האחרון ) בנושא " התמודדות ההנהגה של יהודי מרוקו בעידן המודרני " הרצה פרופ' וסטרייך על  " אקטיביזם משפטי בדיני המשפחה במרוקו " הקהל שתה בצמא את דבריו ( אמת הדבר, מעדות אישית ) אך נבצר ממנו לשאול לשאול אותו שאלות מחמת הזמן הקצר. כשביקשתי מפרופ' וסטרייך להקדיש לי מזמנו ולאפשר לי לראיין אותו לביטאון הברית, השיב בחיוך רב " בשביל המרוקאים אני מוכן להקדיש כל זמן שיידרש " בגלל קוצר היריעה, הובאו כאן בתמציתיות רבה רק עיקרי הדברים.

בכל פעם שאתה מרצה על דיני משפחה במסורת מרוקו, אתה מצטט את השופט פרופ' מנחם אלון, מי שהיה משנה לנשיא בית המשפט העליון שאמר, " הדברים יכלו להראות אחרת, והלוואי שכולנו היינו מרוקאים " למה הכוונה?.

פרופ' אלון הוא מורי ורבי. אני כחוקר מתרשם מאוד ממה שנעשה במרוקו, במסורת המרוקאית, בכמה עיניינים חשובים בתחום דיני משפחות. למשל סדר קידושין, קביעת אבהות, ייבום, מורדת, ידועה בציבור, ירושה ועוד. אני גפ חושב שאם, והדגיש הוא על האם, היינו מאמצים את שיטתם של יהודי מרוקו היינו יכולים לפתור את רובן הגדול של הבעיות שיש לנו היום בדיני משפחות.

צריך לדעת שלעולם המסורת ולעולם ההלכה יש בעיות קציניות להתמודד מול המודרניות בתחומים של דיני משפחה. ככל שהעולם מתקדם יותר האתגרים והקשיים נהיים הרבה יותר כבדים. ההלכה היא גם שיטת משפט, אבל היא מסורתית, היא שמרנית, היא מחוברת לעבר.

המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להורים שעלו ממרוקו במאי 1949. 

משה קול ראש מחלקת הנוער והחלוץ, הוסיף באותו דיון.

" מדיניות העלייה שלנו צריכה להיות העלאת 80% חלוצים ונוער ו-20 אחוז שהם תלויים בהם…..זאת צריכה להיות המהפכה שלנו במדיניות העלייה הזאת ".

עוד הוסיף קול, כי לגבי רומניה ושאר ארצות מזרח אירופה אין לנו ברירה אלא לקולטם כפי שהם ; אבל לגבי ארצות המזרח אפשר לכוון את העלייה ולקבוע את דמותה, יהודה ברגינסקי, ראש מחלקת הקליטה, התבטא כך :

" העלייה שתבוא ממזרח וממערב אירופה היא פחות פרודוקטיבית מבחינה אובייקטיבית מעלייה מארצות המזרח. אם כיום באים מרומניה הרבה זקנים, צריכים במקום אחר לחפש ניטרליזציה בהגברת צעירים…אם מדברים על אנשים שנוכל לעשות מהם משהו – הרי זה רק מאלה שיבואו מארצות המזרח. את אלה אני יכול לזרוק להתיישבות ולכל שאר המקומות "

עוד הוסיף שהוא מתנגד לעליית משפחות מצפון אפריקה ומסכים להצעתו של קול, דהיינו 80 אחוז חלוצים ונוער ו20 אחוז התלויים בהם ( בשמונים האחוזים ).

א' דובקין, ראש המחלקה לענייני החלוץ וראש האדמיניסטרציה בסוכנות, הסכים להצעת משה קול, אך לא האמין שבצפון אפריקה ניתן למצוא יותר מ-30.000 צעירים לעלייה. גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה, אמר :

" מבחינתי לא חשוב מספר העולים בשנה, אלא טיב העולים שיהיו פרודוקטיביים, אין לי התנגדות לעליית משפחות – בתנאי שההורים יהיו צעירים ופרודוקטיביים. אני גם מתנגד לעלייה שלילית מרומניה. יוספטל הציע להקים ועדה, שתחליט על העלייה לשנת 1952.

הדיון בעלייה נמשך למחרת, ב-5 בנובמבר 1951. חבר ההנהלה, ד"ר נ' ניר, התנגד להצעות קול, ברגינסקי, יוספטל ודובקין – ותמך בעליית משפחות. וכך אמר : לקיבוץ גלויות יש שתי סיבות : א. הצלת האומה לעתיד, ב. הצלת יהודים.

ולכן אי אפשר להתחשב אם העולה ברגע זה מביא תועלת. עלינו לבחון אם עלייתו תביא תועלת בעתיד. משום כך אינני יכול להסכים לבחירת צעירים ורווקים והעדפתם על משפחות. ייתכן שהמשפחות מטופלות בילדים, והדבר מקשה עלינו עכשיו, אבל בעתיד משפחה עם שמונה ילדים – פירושו של דבר שלאחר כמה שנים יהיו לנו שמונה אנשים פרודוקטיביים. בגלל קשיי קליטה אין אנו יכולים לצמצם עליית משפחות, מפני שתועלתם בעתיד גדולה. 

חבר הנהלה מ' נוי אמר, שלדעתו אין לקבוע את היקף העלייה במספרים, אלא לפי סוגי העולים ; שכן אם נקבע מספרים ולא נעמוד בהם, נעלה מכל הבא ליד – ובכך מתבטלת כל ההגדרה של הסלקציה.

הגזבר וראש מחלקת ההתיישבות, לוי אשכול, תמך בהצעתו של משה קול.

הקריטריונים לסלקציה הוכתבו לוועדה על ידי ראש מחלקת ההסברה, זלמן שזר, שאין לדבר על הגבלת עלייה, אלא עלינו לקבוע " פוליטיקה של העלייה ", ולדבריו : " מוכרחה להיות פוליטיקה של עלייה. אנו מדברים לא על הגבלת העלייה אלא על קביעת פוליטיקה של העלייה. עוד הוסיף שזר, כי יש לקבוע שלוש דרגות עדיפות לעלייה :

1 – הארצות שבהן יש סכנה לקיבוץ היהודי, ולכן פוליטיקת העלייה צריכה להיות של חיסול גלויות ( כלומר מצרים וסוריה )

2 – הארצות שהממשלות שלהן קבעו תאריכים לנעילת שעריהן ( כלומר ארצות מזרח אירופה )

3 – הארצות שאין צפויה בהן סכנה לקיבוץ היהודי, ואפשר לעשות את הדברים בנשימה יותר ארוכה. מארצות אלה צריך להביא את האלמנטים הבריאים הנחוצים, שיכולים להביא תועלת, והברירה צריכה להיות בשני כיוונים:

אנשים בלי כסף ובגיל העבודה, ואנשים עם כסף אפילו למעלה מגיל העבודה. אלו הם שני האלמנטים הנחוצים. באות בחשבון צרפת ושאר ארצות אירופה, במידה שיש אנשים העומדים לעלות, ובעיקר הכוונה לארצות שעליהן דיבר רפאל – תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו – שיש לחתור בהן עד כמה שאפשר לסלקציה פנימית. כל שאר הסוגים עומדים בשורה השנייה.

בעקבות דבריו אלה של שזר נשאלות כמה שאלות :

ראשית, מדוע לדעתו, יש לבצע את הסלקציה בעיקר בצפון אפריקה ? הרי לפי דבריו נמצאות בעדיפות שלישית גם ארצות מערב אירופה.

שנית, מדוע נמצאות ארצות מזרח אירופה בעדיפות על ארצות צפון אפריקה ? הרי באצות מזרח אירופה לא הייתה סכנה ליהודים, ואפילו היו שמה ציריות ישראליות ! סגירת השערים הזמנית לא היה בה כדי לסכן את יהודי מזרח אירופה ;

לעומת זאת סכנת יהודי צפון אפריקה גדולה הייתה מסכנת יהודי מזרח אירופה, שכן חיו במדינות ערביות, ופרעות אוג'דה וג'ראדה בשנת 1948, שבהן נהרגו 41 יהודים, הוכיחו !.

עוד הוסיף שזר, כי לגבי נכים וחולים הפוליטיקה צריכה להיות זו : גולה שמתחסלת – מעלים את כל הנכים והזקנים ; אך במקום שאין חיסול גלות – " אין כל חובה על ארץ ישראל במצבה עכשיו להפוך למקלט לכל מקרה צדקה. זאת צריכה להיות הפוליטיקה של העלייה ".

הספרות הרבנית בצפון אפריקה.

השתלשלות הספרות הרבנית בשנים 1700 – 1948

ביבליוגרפיה מוערת ליצירה הרוחנית של חכמי צפון אפריקה

שלום בר-אשר.

ירושלים, התשנ"ט

פרסום היצירה הרוחנית : שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20

פריצת דרך ניכרת לפרסום היצירה הקבלית במרוקו נתנו הקשרים עם בתי הדפוס באירופה ובארץ ישראל, קשרים שנעשו נוחים יותר ויותר במרוצת הזמן. אמנם גם מוקדם נתפרסמו ספריהם של חכמי מרוקו בערי אירופה, אך הדפסתם הייתה כרוכה באמצעים רבים ופעמים אבדו כתבי יד בדרך, מיד אחרי מותו של רבי יעקב אביחצירא יצא ספרו " בגדי השרד , בשתי מהדורות בזו אחר זו.

ספר זה הוא פירוש קבלי להגדה של פסח, והוא מבוסס בעיקר על תורתו של האר"י. חיבור אחר שלו " שערי תשובה ", מיוסד על קריאת המילה " תשובה ", ודרישתה באופנים שונים על דרך הפשט, הדרש, גימטריות וכיוצא באלה.

במוגדור שבחוף האוקיאנוס האטלמטי פעל בזמן זה רבי יוסף כנאפו בעל " חסד ה' " או " חסידים טובים ". ספר זה כתוב בצורת ביאורים וחידושים על פסוקי המקרא, מאמרי חז"ל ומאמרים מהספרות היהודית על רבדיה השונים. בולטת מאוד היזקקותו של הספר לספרות הקבלה, הן זו של ספר הזוהר, אף הקבלה המאוחרת, והן זו של הספרות החסידית.

תרומה לפרסום מקיף יותר של חצרותיהם של חכמי מרוקו הייתה יסוד בתי דפוס במרוקו גופא. לתחום זה של הקבלה שייך גם הספר " עטרת פז " של רבי רפאל משה אלבאז ( הרמ"א ), שבו הוא דרש את השם " אהוי ", מן השמות הקבליים של הקדוש ברוך הוא. חיבור אחר של הרמ"א " כנפי יונה " או " שומר מצוות " , עניינו בקבלה מעשית שזכתה יותר ויותר לעדנה " " סדר ותיקון עשיית תפילין נכונין ודקדוקיהן וכוונותיהם ".

רבי רפאל ביבאב פרסם את " שערי תורה ", מוסר השכל, דברי נועם, כל חיך שטועמו אומר לי.

בתי הדפוס הראשונים שנתנו את דעתם על פרסום חיבוריהם של חכמי המקום נוסדו רק בשלהי המאה ה-19, כלומר רק סמוך לתקופת הפרוטקטוראט. מושפע ממיטב הרוח החדשה של חכמת ישראל באירופה ייסד רבי רפאל אברן בן שמעון, יוצא רבאט, חברה באלכסנדריה לפרסום ספריהם של חכמי מרוקו.

בדרך כלל כונו חברות מעין זו " דובב שפתי ישנים ", כלומר מעורר את תורתם של קדמונים שתתגלה ברבים. בין פרסומיה הראשונים של החברה היה " משפט וצדקה ביעקב " של רבי יעקב אבן צור 1673 – 1753. רבי יעקב הוא מגדולי חכמי ההלכה במרוקו במאות השנים האחרונות, אך לא זכה שחיבוריו המרובים יצאו בזמנו, ואין תחמה שעם הקמת החברה בחר בן שמעון לפרסם את ספריו.

גם הקשר עם בתי דפוס מחוץ למרוקו המשיך להתפתח, בפרט עם ירושלים, שם שגשגה הדפסת היצירה בזמן זה. ספרים אחדים שהודפסו שם הם " שארית יעקב של רבי יעקס ביבאס, " שיטה " על כמה מסכתות התלמוד : " ליצחק ריח ", שו"ת של רבי יצחק אבן דנאן : " אשר לשלמה ", שו"ת של רבי שלמה אבן דנאן.

הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.

כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.

מבוא לספר היכל הקודש .

ספר חשוב היכל הקודש לרבי משה בר מימון אלבאז זצוק"ל, יוצר מן הנשייה ואורה אור היום בזכות מכון בני יששכר, ירושלים דרך מפעל אוצרות המגרב. הספר נכתב בשנת השל"ה – 1575, בתארודאנת ובאקא שבדרום מרוקו.

הוא הודפס פעם אח בלבד באמסטרדם בשנת תי"ג – 1653, על ידי רבי יעקב ששפורטאס בצירוף הקדמה ארוכה וחשובה ליודעי חן, בעניין הספירות.

רבי יעקב ששפורטס נולד באוראן ( אלג'יריה ) – ש"ע – תנ"ח, ולומד במרכזי התורה של פאס וסאלי שבמרוקו. שם למד תורת הסוד. מתוך הקדמתו, נראה שהרב יעקב ששפורטס מייחס את שיטתו של המחבר לתורתו של רבי משה קורדובירו מצפת ( הרמ"ק ), למרות שהמחבר עצמו אומר שאת כל תוכן ספרו דלה נספר הזוהר של רשב"י.

אחד מחכמי ומקובלי העיר סאלי, רבי יהודה אסבעוני התבקש על ידי המביא לבית הדפוס להעיר בתוך הספר ולהביע את דעתו של האר"י ז"ל בנושאים בהם המחבר, אשר עדיין לא הגיעה אליו תורתו של האר"י ז"ל מצפת.

בהיכל הקודש הכל מבוסס על ספר הזוהר ואין זכר ברור לתורת מקובלי צפת, לא של הרמ"ק ולא של האר"י ז"ל. לפי דברי רבי יעקב ששפורטס בהקדמתו, נראה שהיו לו קשיים כספיים להוציא לאור את הספר הזה עד שנעזר בישיבה המקומית, ישבת " אור החיים ", כדי לממן את הספר.

כנראה שפעילות הרב ששפורטס והרב אסבעוני, בחזית המלחמה הגדולה נגד משיח שקר שבתאי צבי שר"י, גרמה להם ניתוק מהגבירים של אמסטרדם. תולדות השבתאות זכתה למחקרים רבים ועל כן לא נאריך הנושא זה.

רבי משה בר מימון אלבאז המכונה על ידי תלמידיו הרבים בשם רבי מווסא או הרמב"ם אלבאז, עמד בראש ישיבת המקובלים בתרודאנת שבאזור סוס, קרוב למדבר סהרה, בפרשת דרכים של המסחר ושל השיירות המקשרות את מדינת מרוקו לסודאן ולאפריקה המערבית.

במאה ה-11 שלטו בתרודאנת האלמוראביטון ( אלמורא- ביטון זאת אומרת מלחמה קדושה ) מוסלמים קנאים ותוקפניים וגם אנשי דת אלוקים. העיר נחרבה ונבנתה מספר פעמים ובמאה ה-16 ידעה תקופת זוהר עם תרבות גבוהה וערכית.

נראה שהודות לתרבות זו זכתה תרודאנת לקהילה יהודית חשובה ולמרכז תורני גדול בתחומה. באזור זה היו פעילים עדיין אנשי כת אלמוראביטון, והם נראו בעיני האוכלוסיה הדלה כשוששלת בעלת סודות ומורשת קדומה.

בדרך כלל נמצאו גם עקבותיהם של יהודים מחורבן בית ראשון בזמן נבוכדנצאר. מאזור מצומצם זה, ועל אף בדידותה של הקהילה הזו, יצאו חיבורים גדולים וחשובים, המפתיעים כל חוקר ולומד. זו דוגמה נפלאה של קהילה קטנה מבודדת, על כל הבעיות החברתיות הקשות, שזכתה לגדל אנשי רוח ממדרגה ראשונה.

הרמב"ם אלבאז מספר על התלאות והצרות שעברו עליו ועל בני החבורה הקדושה : שנות בצורת, חרב ומגיפות שפקדו את האזור, מלחמת שבטים ללא רחם, שבי וביזה וכו….ומעל לכל, הגלות של קהילות שלמות שנעקרו ממקומן.

עם כל הצרות האלה שפקדו אותו לא מרגישם אצלו דאגה כל שהיא. גם תלמידו המובהק רבי יעקב איפרגאן, מחבר ספר " מנחה חדשה " ו " פרח שושן ", מספר על צרות הדור ואיננו מתרגש כלל מהן, כי ריבון העולמים צדיק וישר הוא ובוודאי עוונות הדור גרמו זאת ועל כן אין על מה להתלונן.

עצם המחשבה שיש בעל לבירה היה מספיק כדי לעבור את כל הצרות האלה בשלום, וכך היה בפועל. הגלות, על כל המשתמע ממנה, היא הדרך היחידה להגיע לגאולה, גאולה שכולם ציפו לה בכיליון עיניים. גירוש ספרד בשנת תרנ"ב היה לפי ההיסטוריונים המעבר בין ימי הביניים לתקופת הרנסאנס.

תקופת ימי הביניים נמשכה כ-1000 שנה, אוכלוסיית אירופה הכפילה את עצמה, התרבות והדעות השתנו ועל כן באה המהפכה והבלבול בכל העולם בתקופה זו. בדיוק בזמן זה נגלה ספר הזוהר לעם ישראל. מקובלי דרום מרוקו, שהיו בידיהם כתבי הזוהר הראשונים שהתגלו בספרד מהמאה ה-13, הם שפירסמו כתבים אלה ובפרט הזוהר הקדוש.

כמעט בלי ספרי יסוד, מוגבלים, לכאורה, בידיעתם את הספרות הרואה אור באירופה, אנשי אסכולה זו, הנקראת בשם חכמי דראע או מקובלי דראע, חיברו ספרות ענפה, בעיקר בענייני הקבלה. המקורות המצוטטים על ידי חבורה זו בנויים על ספר היצירה, ספר " שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקטיליא, פירוש הרמב"ן על התורה, רבנו בחיי, ספר " מערכת האלוקות ", ספר הייחוד וכמובן ספר הזוהר הקדוש.

אפשר שהיה בידם פירוש על ספר היצירה של רבי יהודה בן נסים אבן מלכה, שחי במאה ה-13 למניינם, כי הוא מצטט כבר את ספר הזוהר. גם היה בידם ספר " אבני זיכרון " לרבי אברהם בר שלמה אדרוטיאל המוזכר בספרי תלמידי הרמב"ם אלבאז בכינויי : " המקובל העילאי, האלוקי, אור ישראל ".

הודעה משמחת

ארגון בני תורה

יוצאי מרוקו וצפון אפריקה

^{כנס השנתי – חודש כסלו}

אנו נערכים לקיים את הכנס השנתי, ביום חמישי כו בכסלו

בהיכל מדרש "דרכי דוד" רחוב תחכמוני 2 בעיר ירושלים ת"ו,

בשעה 19:45

בהשתתפות עשרות רבני העדה, ראשי ישיבות, רבני ערים, אב"ד ודינים, רבני הקהלות.

הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א רבה הראשי לעיר הקודש ירושלים ת"ו.

הגאון הגדול הרב אברהם חפוטא שליט"א ראש בית הרמב"ם וכולל הרמח"ל מחבר סדרת מערכי לב על הש"ס, ושו"ת מענה לשון ה"ח, וספר השלמה יב חלקים ועוד.

הרב הגאון רבי שמעון ביטון שליט"א

רב העיר בית שמש. ומחבר שו"ת מלאכת שמעון ועוד.

הרב הגאון אליהו אילוז שליט"א
רב העיר אור עקיבא.

הרב הגאון רבי יהודה איטח שליט"א
דין וראש כולל 'אהבת שלום י"ם.

הגאון רבי משה אוחנונא שליט"א
ראב"ד העיר פתח תקוה וראש ישיבת תורת שלמה י"ם.

הגאון רבי יצחק כהן שליט"א
רב שכונת שמואל הנביא י"ם.

הגאון רבי אלעזר משה עבדלחק שליט"א
ראש ישיבת פתח הדביר – בית שמש. ומחבר שו"ת ידי עלמא ג"ח ועוד.

הגאון רבי עמרם אלחדד שליט"א אב"ד ירושלים.

הגאון הרב אלעזר תורג'מאן שליט"א
משגיח ישיבת הגדולה יקירי ירושלים.

הגאון רבי אלעזר נידאם שליט"א
דיין ומורה צדק בעיר ב"ב ומחבר ספרים רבים.

הרב אילן גוזל שליט"א
רב בית המדרש ילדי שגיא ויעקב בעיר אשדוד. ומחבר סדרת הספרים לאילן רי"ח ד"ח.

הרב אברהם לוגאסי שליט"א
רב ק"ק רבי דוד ומשה בעיר בית שמש.

הרב אברהם אסולין שליט"א מחבר תורת אמך ומיסד האיגוד.

בערב יוקרן מסר מיוחד לבני הישיבות, ממורנו ורבנו מרן הגר"ש משאש זצוק"ל.
וכן חיי ק"ק אילג במרוקו, ולימוד התלמידים לפני 70 שנה.

אנו פונים למי שמעונין לעזור לנו הן בעזרה כספית .

הפקנו עלון מיוחד שצריכים להפיצו באלפי עותקים לקראת כסלו
-להשכיר מקום והגברה ומודעות.
להיות נציגים של הארגון לעזור להצלחה הערב.

בברכה
הרב אברהם אסולין

ניד 0527145147 או במיל a0527145147@gmail.com‏

נר מצוה

על עניין חנוכה, שבת דרשות שונות ושאלות ותשובות

הוצאת – אוצרות המגרב – מכון בני יששכר ירושלים

בהנהלתו של הרב מאיר אביטבול

מייסד ומנהל הקרן

אוצרות המגרב

ואח״כ מדליק בליל א׳ נר א׳ מצד ימין. ובכל לילה מתחיל בנוסף:

ואח״ב אומר

הנרות הללו אנו מדליקין, על הנסים ועל הפיקה ועל הגבורות, ועל התשועות ועל הנפלאות, ועל הנחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים, וכל שמנת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמר על נסיר ועל נפלאותיו ועל ישועתיר.

ואח״ב אומר מקראי קדש אלה, שהם ר״ת יאהדוני

 ה^, צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.

 אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת.

 הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך.

 דמינו אלהיט חסדיך בקרב היבלך.

ואתה ה׳ אלהיט צבאות אלהי ישראל, הקיצה לפקוד כל הגויים

אל תחון כל בוגדי און סלה.

נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון.

 הושיענו ה׳ אלהינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך

ה׳ אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה.

 יהיו לרצון אמרי פי והגיון לכי לפניך ה׳ צורי וגואלי.

ואח״כ אומר מזמור שיר חנוכת וכו'

ואחריו אומר ז״פ פסוק ויהי נועם

 ואח״כ יושב על שלחנו אל מול פני המנורה, ואוכל ושותה ושמח ונוהגים לעשות ב׳ תבשילין בכל סעודות ח׳ ימי חנוכה, ומספר לבני ביתו את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה לאבותינו ולנו בימים ההם בזמן הזה.

בשחר משכימים לביהכ״נ, ומנהג יפה אף נעים ראיתי עוד פה עוב״י תלמסאן יע״א שמסדרים התפלות של כל ח׳ הימים כמו ביו״ט, ואומרים ה׳ מלך וכו', ושירת הים, וקדישים ויוצר וקדושה והלל, הכל בנגון ובנעימה כמו ביו״ט, וכל ח׳ הימים, אומרים זל״ז בפגישתם, חנוכה מבורכת, וכל זה מוסיף אורה ושמחה בעבודת ה׳.

קודם הוצאת ם״ת בימי חנוכה נוהגים לומר ח׳ פסוקים אלו, על זה הסדר

נר לרגלי דבריד ואור לנתיבתי.

 נר ה^' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

כי נר מצוה ותורה אור ודרר חיים תוכחות מוסר.

כי אתה תאיר נרי ה׳ אלהי יגיה חשכי.

אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך

ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום

קומי אורי כי בא אורד וכבוד ה^, עליך זרח.

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

וראיתי בם׳ תקון חנוכה כתי׳, שכתב, שאין זה סדר נכון, שמקדימין הכתובים על הנביאים, גם מהפכים סדר הכתובים, ולכן כתב הסדר:

קומי, כי אתה, אור זרוע, נר לרגלי, ואורח צדיקים, כי נר, אור צדיקים, נר ה^,. עכ״ל

ואף שהוא סדר נכון, מ״מ אין לשנות מהסדר הנ״ל מפני המחלוקת, דגדול השלום, שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום.

י־גל ו-ישמח לבי בפרדס שתיליו.

 ס-נסני פ־ארותיו ופירות יבוליו.

 מ־ן ש־מים הוריד את אגליו.

 א-ל ש־די בלבי והגביר חיליו.

חזק־הו בעבודתך טרם ינוסון צלליו.

ובזה ובבא תן מהודר עליו. אמ־ן.

סוף פרק דיני חנוכה, מתוך הספר " נר מצוה " לרבנו, רבי יוסף משאש זצוק"ל