היכל הקודש לרבנו משה בר מימון אלבאז זצוק"ל-כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
יהדות מרוקו זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים.
כבר בזמן הראשונים, במאה ה-11, מרוקו התפרסמה כמרכז תורני שאליו נהרו תלמידי חכמים חשובים וידועים. הרמב"ם עצמו יצא מקורדובה שבספרד על מנת ללמוד תורה מפי רבי יהודה הכהן בן סוסאן שהיה במרוקו. בגירוש ספרד יצאו תלמידי חכמים גדולים והתפזרו בכל מדינת מרוקו.
בתוכם היו גם כן מקובלים שהדיפו את דרום מרוקו הרחק מערי החוף וערי המלוכה הסוערים. שם כמעט במדבר יכלו לעבוד את השם ולהגיע למדרגות גבוהות בקדושה. מצב שה התמשך עד דור האחרון של גלות מרוקו שבו ישבו מקובלים גדולים בעלי שם ששלטו בתורתם בעליונים ובתחתונים.
בכל ערי מרוקו, אנו מוצאים תלמידי חכמים גדולים, אשר עסקו בתורת הסוד שרישומן נשאר לדורות. מפאס יצא רבי אברהם אזולאי בעל " החסד לאברהם " סבו של הרב חיד"א, רבי נסים בן מלכא בעל " צניף מלכות ", וגם גדולי הפוסקים בפאס עסקו בקבלה.
במראכש התפרסם, רבי אברהם אזולאי תלמידו של רבי יצחק דלוייה. הוא היה רבו של רבי שלום בוזגלו בעל " המקדש מלך " וחברים של רבי יעקב פינטו ורבי יעקב גדליה. היו שם חכמי משפחות נחמיאס ואבטאן המפורסמים בקדושתם וחסידותם.
מסאלי יצא רבי יעקב ששפורטאש ורבי יהודה אסבעוני. גם רבי חיים בן עטר בעל " האור החיים הקדוש " יצא מסאלי, רבי משה אבן צור בעל " מערת שדה המכפלה " ספר המכיל את קיצור ספר " אוצרות חיים " בשיר, ורבי יצחק צבע בעל " מקום בינה " ו " שערי בינה ". ממוגדור יצאו חכמי שושלת רבי חיים פינטו ועוד.
באזור הדרום בתארודאנת הייתה קבוצת מקובלים שבראשם עמד מחבר הספר הזה, רבי משה בר מימון אלבאז, אשר חי בתקופת האר"י ז"ל לפני כ-450 שנה, והעמיד תלמידים רבים. מוכרים לנו שני ענקי הרוח המקובלים, רבי יעקב איפרגאן בעח " הפרח שושן " וגם רבי יוסף הכהן בעל " גינות ביתן ", שני חכמים אלו התגלו לנו על ידי פרסום כתבי היד שלהם שיצאו לאור מקרוב..
הספר " היכל הקודש " זכה להתפרסם על ידי רבי יעקב ששפורטאש, והודפס בשנת 1640 עם הגהות רבי יהודה אסבעוני, מחכמי סאלי, שהביא את האר"י ז"ל כי החלה להתפשט בעולם תורת האר"י, ולא הייתה ידועה למחבר " היכל הקודש ", על כן הקפיד רבי יעקב ששפורטאש להכניס בתוך הספר את דעתו של האר"י ז"ל.
אזור תארודאנת ידוע עד ימינו כאזור של גדולי תורה ומקובלים. האחרונים שבהם היו רבי דוד בן ברוך ושושלתו, רבי פנחס הכהן ממראכש ורבי חנניה הכהן. כולם מקובלים ובעלי מופתים מפורסמים.
הכמות העצומה של לומדי הקבלה במרוקו השפיעה על העם. היו גורסים בזוהר כמו בספר תהלים. מושגים שבמקומות אחרים דורשים עבודה ולימוד להגיע אליהם, היו במרוקו נחלת הכלל. מושגי הזוהר, שכר ועונש, חופש הבחירה, השגחה, וביטחון שדורשים מכל עובד ה' יגיעה ועמל, היו זורמים בדמו של כל יהודי במרוקו.
מכאן מובן, איך דוקא יהודי מרוקו הם בעלי נטייה כל כך חזקה לחזור לשורשים הקדושים, שזה בעצמם מקומם הטבעי – עבודת הבורא יתברך.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
יהדות מרוקו זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים.
חבל הסוס והעיר תארודאנת.
העיר תארודאנט שוכנת בחבל סוס, מחוז בו ישבו יהודים תקופה ארוכה מגלות בית שני ויש הסוברים שישבו שם גם מתקופת בית ראשון. סמך לדבר ניתן ב " נר המערב " שם מביא רבי יוסף טולידאנו את הגמרא בסנהדרין דף צד, המדברת על דלות עשרת השבטים "
מר זוטרא אמר לאפריקי ( גלו ) כי מטו שוש אמרי שויא כארעין ( כשהדיעו לסוס אמרו דומה היא לארצנו ) כי מטו שוש תרי אמרי על חד תרין.
משמע שלפי דעה זו, גלו השבטים האבודים לאפריקה לחבל שוש הידוע במרוקו ולמה שאומרת הגמרא " שוש תרי ", הרי ישנה שוש נוספת במרוקו ונקראת שוש שטוקא. רבותינו מתארים שם את הארץ אליה הושלכו השבטים " וישליכם אל ארץ אחרת ", ארץ הדומה לארץ ישראל ואכן מרוקו דומה בהרבה דברים לארץ ישראל, מבלי להקל בחשיבותה העליונה של ארץ הקודש.
נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים רבים המעידים על קיומו של ישוב יהודי במרוקו בתקופה הרומאית ואף שרידים המלמדים על קיום ישוב יהודי שם בתקופת בית ראשון. בעיר אופראן הסמוכה לחבל הסוס, נמצאה מצבה ועליה היה כתוב " יוסף סן מימון ג"א תשנ"ו, ג' אלפים שנת תשנ"ו כלומר לפני כ-2000 שנה.
עיר זו, אופראן נודעת בפרשית הגבורה ומסירות הנפש של צדיקיה. אופראן, אפר-ן, אפר של נ' צדיקים שנשרפו משום שלא הסכימו להמיר את דתם. ההריגה עקידה של נ' הצדיקים הייתה לפני כ-220 שנה. מסורת הייתה בידי יהודי העיר כי הם מיוחסים לשבט אפרים ולכן נקראו משפחת האפרתי ובמתכונת מאוחרת יותר אפריאט.
אחד ממקובלי חבל הדרעא, חבל המקובלים הנודע, הסמוך לחבל הסוס, רבי מסעוד מצליח בן גואשוש ניבא לשריף מוחמד, כי הוא יצליח במלחמתו ויכבוש את העיר תאזא בחבל הסוס, ומשם תתרחב ממשלתו וכך היה, הדבר אירע בשנת התש"ט התש"י.
יוסף הכהן כתב שכך החלה ושושלת השריפית. רבי מסעוד גואשוש גילה למושל כי הוא ובניו יכבשו את חבל הסוס ומשם תתבסס מלכותם. השריפים שעו לעצתו ונבואתו וכבשו את העיר תידסי בעמק הסוס ויסדו בה זאוויה, בית מדרש, מסגד מוסלמי.
בשנת השי"ח כבשו הטורקים חבל זה והתעללו ביהודים בגלל תמיכתם במושל המרוקאי. בני המושל אוהד היהודים שנהרג בקרב, נקמו נקמת אביהם וניצחו את הטורקים והביסום. בשנת השנ"ח פקדו את העיר תארודאנת רעב ומגפה שגרמו ליהודי העיר לגלות לעיר אקקא, אף היא בחבל סוס וגם שם סבלו מידי התושבים המקומיים. בשנת הש"ע גלו שנית לכפר תאמגרת, בין הגולים היה רבי יעקב איפרגאן " היוצר " מלצידי הרמב"ם אלבאז.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה
צדיקי חבל הסוס.
במערת אופראן הידועה, נטמנו צדיקים רבים מתקופות קדומות ומהעת האחרונה. אופראן נודעה בגלל מסירות הנפש של 50 צדקיה שמסרו נפשם על קידוש השם לשריפה, בסרבם להמיר את דתם. הדבר אירע לפני כ-220 שנה. על פי נר המערב היה מקרה קדום נוסף של מית על קידוש השם מתוך סירוב להתנצר והדבר אירע לפני כאלף וארבע מאות שנה בעיר זו.
שרופי אופראן.
רבי דוד בן יסו על מצבתו נכתב : מצבת קבורה מורנו ורבנו הרב דוד יסו אשריך שנת שכ"ח לאלף החמישי .
רבי ועיש בן יחייא על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב וואעיש בן יחייא הנקרא וואעיש בן עבו.
רבי היודה בן מומו. על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב, נזר ישראל וקדושו, הרב יהודה בן מומו זלה"ה.
רבי יהודה בן הרב נפתלי משרופי אופראן. מחבר מלכי רבנן שמצא כתוב שרבי יהודה זה חשש שמא היהודים ימירו דתם בפחדם מפני האש הגדולה והוא היה מנחם אותם ומדריך אותם לנהוג בגבורה ואומר להם אשריכם שזכיתם להיות במחיצת רבי עקיבא וחביריו והינכם מזומנים לחיי העולם הבא בלי שום צער.
הוא הושלך אחרון לאש לפני שזרק עצמו לאש בשמחה, הסיר מאזנו את נזם הזהב ותמורתו ביקש מים, נטל ידיו וקרא קריאת שמע. היהודים, שארית הפליטה, סיפרו שראו יונה של אש עולה לשמים ובלילה ירדה עליהם מנורה של אש ונתבטלה הגזירה על הקהילה.
רבי יוסף בר יעקב בן שבת, על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב יוסף בר יעקב שבת זלה"ה, שנת משיחו לאלף החמישי ( שס"ד ).
הרב יסו בן דוד על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב יסו בן דוד זלה"ה שנת הש"ה לעולה לאלף החמישי – תנ"א
הרב יעקב בן שבת על מצבתו נכתב : מצבת קבורת הרב הכולל החסיד המקובל האדמו"ר עטרת ראשינו הרב יעקב בן שבת זלה"ה נעשו לו נסים על עניין שמירת שבת.
הרב יעיש בן משה. על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה מרנא ורבנא הרב יעיש בן משה זלה"ה שנת ברור"ה לאלף החמישי. ת"ס
הרב מסעוד בן מוסא אפללו. על מצבתו נכתב : " הרב מסעוד בן מוסא אפלאלו זלה"ה שנת ברור"ה לאלף החמישי. תי"ג
רבי נפתלי אפרייאט בן רבי יהודה על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה הרב נפתלי בר יהודה אפרייאט זלה"ה שנת תקי"א באלף הששי.
רבי סוסאן בו אמגאר על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה מרנא ורבנא הרב סוסאן בן אמגאר זלה"ה ובינין קדישין סמוכין לו מימינו ומשמאלו זיע"א והוא הנקרא בן סבעוני זלה"ה ".
רבי עזוז בר שבת על מצבתו נכתב : " קבורת ברה עזוז שבת ז"ל שנת כאישון באלף חמישי. שפ"ז
רבי עלי הגלילי. על מצבתו נכתב : " קבורת נזר ישראל מרנא ורבנא המקובל האלוקי הרב. מלכי רבנן מצר עדות שרב זה היה מתלמידי רש"י שבאחד השיעורים כעס רש"י עליהם וגזר עליהם גלות.
הרב שלם אוחיון ובנו רבי מכלוף.
רבי שלמה בר מסעוד על מצבתו נכתב : " מצבת קבורה הרב שלמה בר מסעוד ז,ל שנת האמנתי לאלף החמישי. תק"ו
המלוב"ן רבי שלמה בר עבו. על מצבתו נכתב : " מצבת קבורת מרנא ורבנא הרב המופלא בנסים, הרב שלמה בן עבו ז"ל.
רבי שמואל בר יעקב בן שבת. על מצבתו נכתב : " קבר ה' שמואל בר יעקב בן שבת זלה"ה שנת הלא אבקש לך מנוח ( תקנ"ז )
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
יהדות מרוקו זכתה להתברך במספר רב של מקובלים שהאירו את העולם בתורתם. גדולי המקובלים בכל הדורות אשר צמחו בספרד, ובראשם הרמב"ן אשר דרכו עברה הקבלה של התנאים וממנו יצאו המקובלים שהגיעו למרוקו ומשם המשיכו מסירת הקבלה לדורות הבאים.
חכמי תרודנאנת וסביבותיה.
רבי אברהם הצרפתי מהעיר סוס במאה השניה לאלף השישי, שאל את הריב"ש שאלה ( שאלות ותשובות הריב"ש. נר המערב כתב שהוא רבי אברהם הצרפתי גר צדק המופיע בשאלות ותשובות התשב"ץ.
רבי דוד דאנדא מכפר קאקאוי ( כנראה אקקא ) ממחוז סוס. נודע כמקובל וחסיד. הוא חי במאה השישית לאלף השישי.
רבי יעקב הכהן אלחדאד טמון בתזנכאת, בין עמק הדרעא לחבל סוס, בנו רבי יוסף הכהן אלחדאד, קבור בורזאזאת.
במלכי רבנן, נכתב כי המחבק שמע ממגידי אמת שאחר מאבותיו של רבי יעקב היה מהחסידים שנאספו עם הרש"ש להחיש הגאולה. כאן ניתן להעלות השערה שרבי מסעוד הכהן אחדאד, ראש ישיבת המקובלים בית אל שלא נודע מקום הולדתו במרוקו, מצח באיזור זה, בחבל הדרומי במרוקו, בו הסתופפו מקובלים גדולים.
כן מצוין במלכי רבנן שמו של מקובל נוסף רבי אלעזר הכהן אלחדאש מכפר תאגמות במחוז מראכש.
בעיר המהוללה סאלי נמצאו רבי שלמה הכהן אלחדד, במאה החמישית לאלף השישי.
רבי יצחק סוויסא מכפר תאמנארת בחבל סוס במאה השישית לאלף השישי. רב מקובל שעלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה הדפיס את סדר " מערת שדה המכפלה " לרבי משה אבן צור.
רבי שלמה בן שבת מעיר תאמנארת מנוף סוס במאה החמישית לאלף השישי, הוא מעתיק את ספר " מערת שדה המכפלה " בשנת התפ"ו – 1726, וכת בלו הקדמה.
רבי יששכר ישראל בעל המעיין הטמון בכפק אקקא בחבל סוס נודע כמלומד בנסים ורבים נהגו להשטתח על קברו.
רבי יעיש קריספין מכפר אולאד חסאן בחבל הסוס. הוא קבור באזרו נבהאמו. רבי יעיש נודע כמקובל גדול, רב חשוב ורב פעלים, כתב שנים עשר ספרים חשובים. ספרו " לימודי ה' " פירוש על פי קבלת האר"י ז"ל על סידור התפילה..
צדיק נוסף שנתן חשיבות גדולה לחבל הסוס והילה של קדמוניות הוא סידי בועיסא וסלימאן הטמון באנזור. לפי מסורת יהודי הסביבה הוא מבני שלמה שהגיעו בתקופת בית ראשון לכאן.
במחוז תארודאנת צמחה אחת המשפחות החשובות והמיוחסות שהתיישבו במרוקו, משפחת אזוג הכהן. יש האומרים שמשפחה זו מקורה בסביליה שבספרד וגלתה בגירוש הרנ"ב, ולפי סברה אחרת בדירוש הקנ"א עם משפחות כהונה רבות לדבדו אשר במרוקו.
בתרודאנת נטמן רבי פנחס הכהו הראשון. ישנה מסורת המדברת על היותו שד"ר מארץ ישראל הילולתו בי"א בתשרי, במוצאי יום הכפורים
המורסם במשפחה זו הוא רבי דוד בן ברוך הגדול. הוא נטמן בחבל זה בארזו נבהאמו. הילולתו המתקיימת ב-ג' בטבת נערכת בכל שנה ברוב עם הדרת מלך. צאצאיו נודעים כצדיקים מלומדים בנסים, רבי פנחס הכהן ממראכש ורבי דוד בן ברוך עליו נדבר בהמשך. בתי כנסת רבים ברחבי הארץ קרוים על שמו.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
מסופר שפעם אחת ישבה חבורת תלמידי חכמים חשובה בירושלים ועסקה בסוגיה קשה בגמרא אליבא דהלכתא. לחלל בית המדרש נזרקה קושיה עצומה ואף אחד מבני החבורה לא יכול היה לתרצה. אחד החכמים רבי שלמה נחמיאש המערבי אמר לחבריו, רק אחד יכול לענות לכם רבי דוד בן ברוך ממרוקו.
הם שלחו שליח מוסלמי שהגיע אליו כעבור שישה חודשים עם אגרת השאלה. רבי דוד בן ברוך כתב אגרת חשובה ושלחה עם השליח בצירוף כיכר לחם חמה מתנה לחכמים, לתמיהת השליח ענה הרב שלא ידאג, כי היום יגיע אל משלחיו בחזרה.
פלא גדול היה כשהשליח חזק בקפיצת הדרך בהוראת הרב לירושלים עם התשובה בידו. כיכר הלחם הייתה כמובן טריה וחמה כיום הלקיחה.
רבי ברוך הכהן אזוג נכדו של רבי דוד בן ברוך הגדול. הוא אחיו של רבי ימין הקבור לידו ואביו של רבי דודו בן ברוך הצאצא. הילולתו מתקיימת ב-ג' באלול.
בעיר תרודאנת קבור רבי דוד בן ברוך אזוג הכהן הנכד כינויו המפורסם הוא באבא דודו. הוא נודע כצדיק מלוב"ן. הוא נפטר בכ"ה באדר התשי"ג.
הרמב"ם אלבאז וחוג תלמידיו.
הרמב"ם אלבאז, רבי משה בן מימון אלבאז, חי בעיר תרודאנת. את חיבורו המםורסם " היכל הקודש " החל לכתוב בשנת השל"ה, תקופה המקבילה לתקופת מקובלי צפת ובראשם האר"י ז"ל. הרבמב"מ אלבאז ריכז סביבו חוג מקובלים מצומצם ואיכותי. מתלצידיו החשובים נודעו לנו שלושה :
1 – רבי יצחק הכהן מחבר הספר " גינת ביתן " חיבור קבלה על עשר ספירות, כינוייהן ושמותיהן.
2 – רבי יעקב איפרגאן המכונה " היוצר "
רבי יעקב השתייך למשפחת צדיקים ומקובלים נודעת בחבל זה. בשנת הש"ע גלה רבי יעקב עם שאר יהודי הקהילה לכפר תאמגרת מפאת הרדיפות. גם שם סבל רבי יעקב עת העלילו עליו עלילה ובמאמצים גדולים נחלץ ממאסר שווא, בעקבות זאת גלה לאופראן ומשם לאקקא.
רבי יעקב כתב שני חיבורים : " פרח שושן " בכתב יד פירוש למסכת אבות ע"ד הקבלה, ו " מנחה חדשה " חיבור חשוב והוא פירוש על התורה על דרך הקבלה, הוצא לאור על ידי אורות המערב
3 – רבי יעקב חנין דודו של רבי יעקב איפרגאן המוזכר בחיבוריו.
יעקב אפרגאן ( אלפרגאן הצורף ( היוצר ). בן יצחק המכונה אבן סנה.מאות 16-17. חי בתרודאנת, ממנה יצא בשנת שנ"ח בגלל המגפה. היה תלמידו של רבי משה בן מימון אלבאז, בעל " היכל הקדש ". כם מצטט בהערצה את חברו, רבי יצחק הכהן בעל " גנת ביתן ".
חיבר ספר " פרח שושן ", פירוש על מסכת אבות על פי הקבלה. חיבר גם " מנחה חדשה " בשנת שע"ט והוא ספר פירושים קבליים לתורה. נזכרים בו חיבורים קבליים רבים
הספר " פרח שושן "
רבי יעקב איפרגן, מגדולי תלמידיו של הרמב"ם אלבז, גדל בעמק הסוס בדרום מרוקו. בחבל זה, חבל הסוס, צמח לו חוג של תלמידי חכמים מקובלים המלומדים בפרד"ס, סביב רבם הנערץ רבי משה בן מימון אלבאז, מחבר הספר " היכל הקודש, פירוש לתפילה, לשבת, לראש חודש ולימים טובים על פי הקבלה והזוהר הקדוש ו "פרח שושן " פירוש ההגדה של פסח על פי הסוד.
כמו כן קרוב לוודאי שרבי יעקב למד אצל רבי יהודה חנין, שמשמעויותיו ומכתביו הוא מרבה להביא בחיבורינו זה. רבי יהודה חיבר את החיבורים הבאים : מנחת יהודה ", " עץ החיים " ו | ספר האור ". כו מזכיר רבי יעקב את מורו – חבירו רבי יצחק הכהן מחבר ספר " גינת ביתן "
בהקמה חמנחה חדשה, מכנה רבי יעקב את עצמו " יעקב צורף בן כבוד מורי יצחק המכונה אבן סנה, וכן " יעקב בן רבי כבוד מור אבי בר סבעון המכונה בו יפרגאן ממדינת תארודאנת ". מכאן אנו למדים שהרב יעקב איפרגאן כונה בשם הצורף, אולי בהיותו עוסק בהצלחה רבה בחכמת הצירוף ?
אחד מאבותיו נקרא בשם סבעון ונתכנה בו יפרגאן. יתכן ורבי יעקב השתייך למשפחת המקובלים הנקראת הסבעוני. במשפחה זו פגשנו כמה חכמים מקובלים: רבי אהרן הסבעוני בן רבי ישועה מסאלי. הוא אשר הוציא לאור את " היכל הקודש " לרבי מימון בן משה אלבאז, בתמיכת רבו, הרב יעקב סספורטאס ואף כתב עליו הגהות על פי דברי האר"י ז"ל.
רבי אהרן נלחם, לצד רבו, בקיפות בשבתאות. כן חיבר בי אהרן ספר דרשות ".מאבותיו היה קרוב לוודאי, רבי דוד הסבעוני בר אהרן מסאלי, מחבר " טוב רואי " – דרושים. רבי דוד, נכדו של רבי דוד הנזכר, חיבר ספר " נאום דוד " – דרושים וספר פסקי דינים.
רבי ראובן הסבעוני ובנו רבי שלם היו מרבני סאלי, ממנו נותרו כמה קינות " במלכי רבנן " נכתב כי נראש שמו חתום בפסק דין בשנת הת"צ עם הרב המשבי"ר. רבי מרדכי בר דוד בן סבעון מחכמי דרעא, דרש מילי דאגדתא ממאמרי חז"ל וביארם על דרך הסוד.
רבי מרדכי אסבעוני בן רבי יעקב בן רבי משה כתב " פרשת מרדכי " פירושים לתורה על דרך הסוד. ס]פרו הודפס בשנת התרצ"א. באופראן ישב לפני שלוש מאות שנה, המקובל יעיש בר יחיא בר סבעון אשר קיבץ כתבי יד בקבלה וביניהם קטע מחיבור " מאורי אור " לרבי דוד דרעא הלוי.
על גדולתו של רבי יעקב, ניתן ללמוד מתורתו, אך גם קורות חייו יעידו על מעלותיו כתלמיד חכם, מקובל ויוצר דגול. שני חיבוריו " פרח שושן " ו " מנחה חדשה ", חוברו על ידו בתקופה רשה לו ולקהילתו. בתקופה זו נגזרו עליהם גלות, טלטולןים וייסורים רבים. בהדמתו ל " מנחה חדשה " הוא כותב :
אמנם מרוב הצרות התכופות עלי, נדלדלה ידי מרוב העניות ודוחק השעה ומחסורן כיס הקשה מכולם. גם נעדרו סיבות ההכנות, לסיבת האוייבים המורדים אשר באו לארצנו ונחלצנו אנו והקהל יצ"ו בחצר אחת מגדולי הכפר, אשר היינו בו תושבים כמו חמש עשרה שהנ לגלותנו ממדינת תארודנת, לסיבת המגפה בשנת משי"ח לפ"ק – שנת השנ"ח – 1598.
ויהי כאשר ישבנו בכפר אקא והיינו יושבים בהשקט ובטח ושלוה, ימים ושנים ובאו האויבים ולחצונו בחצר הנכרת עשרה ימים והחצר סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא ואחר כך גברה ידי אויבנו וישפכו סוללה על החצר ובואו במערות ובמחילות עפר תחת הארץ וישמו גופרית ואש תחת יסודות החצר.
וישלחו אא תחתיה ותבקע האדמה ותפול החצר וימותו כמה וכמה אנשים…ואנחנו נמלטנו בחסד האל יתברך עמנו…ואחר כך עוד הגלונו האוייבים עמהם…והלכנו עמהם בגלות עד כפר תאמגרת…אמנם עוד נתפסתי שם לבדי וענו בכבל רגלי ופדיתי נפשי בממון רב וברחתי…..
ארצה ברבראי וגרתי שם שנה תמימה…ונסעתי משם לכפר אופראן יע"ה…ועוד טמנו לי רשעים פח ללכדני ונסעתי משם עד לכפר אקא ".
תאמגרת היא תאמאנרת, עיירה בחבל הסוס, בה ישב רבי יצחק סוויסא המוציא לאור של " מערת שדה המכפלה " לרבי משה אבן צור, אקקא זהו כפר קדום, אף הוא העמק הסוס, בו נודע הצדיר רבי יששכר בכל המעיין.
כל הגלויות שעבר רבי יעקב, לא נתנו לו מנוח. ספרים רבים בוודאי לא יכול היה לקחת איתו. צריך היה רבי יעקב, לנטוש את בית מדרשו הקבוע ולהיפרד מרבותיו ומחבריו החכמים. דברים קשים אלו היו מפריעים מן הסתם למחבר רגיטל, היו מונעים אותו מלכתוב, או לפחות, היו מאפילים על יצירותיו.
לא כך הדבר אצל רבי יעקב היוצר הדגול. שני חיבוריו, על התורה ועל פרקי אבות, על דרך הפשט והקבלה, הם חיבורים חשובים ומעמיקים ובהם השתמש הרב במקורות רבים, לעתים על פי זכרונו.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
תורתו של הצורף.
את רוב תורתו למד רבי יעקב אצל הרמב"ם אלבאז, מחבר " היכל הקודש " על התפילה, על דרך הסוד ו " פרח שושן " – פירוש הגדת פסח ( כתב יד ) על דרך הסוד. שמועות רבות וכן ציטוטים הוא מביא מדודו רבי יהודה חנין מחבר " עץ חיים " ו " מנחת יהודה ". כמו כן מצטט הוא את " גינת ביתן " לרבו – חברו – רבי יצחק כהן אשר נשתייך לאותו חוג מקובלים בתארודנת.
רבי יעקב לא הכיר את תורת האר"י ז"ל שצמחה בתקופתו וכנראה גם לא את תורת הרמ"ק שקדמה לה. עיקר לימודו כדבריו, מסופרים ומספרים, היה מרבותיו שצויינו לעיל ומהמכתבים הבאים הנכרים רבות בחיבוריו " " היכל הקודש " – ביאור התפילה לימי החול, שבת וימים טובים לרבו הרמב"ם אלבאז. פירוש הרקאנטי לתורה " אבני זיכרון " לרבי אברהם אדרוטיאל ממגורשי ספרד.
" תולעת יעקב " לרבי מאיר אבן גבאי וכן חיבורו " דרך האמונה ", רבי מאיר בן גבאי, מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, חיבר גם את " עבודת הקודש ".
נכתב וסודר ע"י הגאון האלוהי, המקובל הנורא עיר וקדיש, מבאר "סוד היחוד" הרב המופלא המפואר והמפורסם הרב מאיר אבן גבאי זצוק"ל מחבר "תולעת יעקב" וכן "דרך אמונה" "אשר היה רב גדול ספרדי מפורסם בחכמה ובחסידות וספריו נתפשטו בכל הארץ" (שות חכם צבי, סי' י"ח) ודבריו הובאו בספר של"ה כמאה וארבעים פעמים השלים ספר קדוש זה בשנת רצ"א כארבעים שנה לפני עליית האריז"ל לארץ הקודש וכעת בעזרת ה' החונן לאדם דעת הספר יו"ל באותיות מאירות עיניים, מנוקה ממאות שגיאות דפוס בתוספת מבוא מקיף ומפתחות לאישים וספרים, ולביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל וכן מפתחות ענינים מרובים ע"י הרב משה צוריאל.
" שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקאטיליה מענקי המקובלים מספרד, תלמידו המובהק של רבי אברהם אבולעפיה. "
רבי אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.
ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לאבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.
שערי אורה " הוא אחד הספרים היחידים העוסקים בקבלה שהותיר האר"י ז"ל ללמוד בהם בנוסף לכתביו. פירוש רבנו בחיי על התורה, םירוש הרמב"ן על התורה – פירוש חשוב להבנת הפשט בעיון, האר"י ז"ל אמר שקבלת הרמב"ן היא אמיתית ופירושו לתורה סתום.
אכן רבי יצחק דמן עכו, מגדולי תלמידיו, שישיב בסוף ימיו בעמק הדרעא הסמוך חעמק הסוס, כתב את הספר " מאירת עיניים " לבאר את פירוש הרמב"ן על דרך הסוד. פירוש רבי מנחם ציוני לתורה גם הוא נזכר רבות בחיבוריו.
בחיבורו " פרח שושן " מצטט הוא פעמים מספר, מספר " מנחה חדשה " לרבי יחיאל מיכל מארפטשיק, עם כל זאת עיקר ציטוטיו, בשני חיבוריו, הם מהזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר לרשב"י וספר הבהיר מתורת רבנו נחוניה בן הקנה. ניתן לומר שעיקר תורתו ינק מתורת רשב"י ועל אדניה העמיד את פירושיו וחידושיו.
מחידושיו.
בחיבוריו, מרבה רבי יעקב להשתמש בחכמת הצירוף. חכמה קדומה בה נברא העולם כדברי הגמרא : " ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום " שהייתה מונחת התורה בחיקו של הש"י, תתקע"ד דורות ( במדרש אלפים שנה )ובה היה בורא את העולם. על פסוק זה בנה רבי דוד דרעא הלוי את ספרו " המלכות ", בו הראה כיצד חכמת הצירוף בנויה על השמות אהו"י ו אמו"ן הרמוזים בפסוק זה.
רבי יעקב הכיר ספר זה והזכירו. חכמת הצירוף נתפרשה לראשונה בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו, במעין החכמה שנמסר למשה רבינו ובדורות התנאים, בתורת הקנה, במשנת רבי עקיבא, בספר התמונה לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניה ובתורת רשב"י. חכמי מרוקו ובפרט חכמי עמק הדרעא, הגדילו עשות בתחום זה.
ב " מנחה חדשה " בפרשת בראשית, כותב רבי יעקב, כי סופי התיבות של תיבת בראשית הם בגימטריה תשפנד"ו. בראשית במילואה : בית ריש אלף שין יוד תיו, סופי התיבות המודגשים הם : תשפנד"ו כנ"ל. והוא הוי בגימטריה תור"ה קדמ"ה לכ"ל, זוהי התורה שהייתה מונחת בחיקו של הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ובה היה משתשע תתקע"ד דורות ( זבחים קטז ).
הספר היכל הקודש.
ספר זה הינו פירוש לסידור התפילה לימות חול, שבת, ראש חודש ומועדים. כולל מסדר קימת חצות. נטילת ידיים, ברכות השחר, סדר הקורבנות, זמירות, יוצר עמידה ועד לסיום התפילה. הפירוש מבוסס על פירושי הזוהר הקדוש המצוטטים בגוף הפירוש על מנת לבאר את סוד כוונות התפילה..
כמו כן נצרך הרמב"ם אלבאז לפירוש הריקאנטי. כתה החיד"א בשם הגדולים על ספר זה. פירוש תפילות על פי הזוהר ומהר"ם ריקאנטי, חיברו הרב משה בר מימון המכונה אלבאז והתחיל לחברו בעיר תארודאנת בשנת של"ה – 1675.
כן העיד הרב החיד"א שראה מכתב מהימן ובו מסופר על תלמידי חכמים שהיו עוסקים בלימוד ואחד מהם החל לדבר שלא כהוגן על הספר " היכל הקודש " ותיכף נתנמנם והענישו אותו בחלום ומיד כשהקיץ סיפר לחבריו ודרש מהם שיזהרו בכבוד הרב ובחיבורו זה.
אין ספר שהרמב"ם אלבאז הושפע מקבלה קדמונית שהייתה נפוצה במרוקו עד לתקופתו, כשעדיין לא נתפשטה במרוקו תורת האר"י ז"ל. רמז לכך ניתן בדברי הרב יעקב ששפורטאס שכתב הקמה לספר זה וכתב :
" לכן בראותי תפארת הספר הזה של המחבר, על כוונתו להורות היאך יתנהג אדם בתפילותיו על כל השנה ומה היא הכוונה בהם המייחדת אותו יתברך וכולם סדורים מספר הקדוש של הרשב"י ז"ל, הגם שלא חידש אלא מה שלקט מספרי המקובלים קודם שנתפשטו ספרי מהרמ"ק ז"ל וספרי האר"י ז"ל, בין כה וכה אפריון נמטייה ביגיעתו רבה, כי בסידורו זה עשה אוזניים לדברי הרשב"י בכל מקום שדבר בתפילה ".
המגיה והמוציא לאור רבי אהרן הסבעוני מחכמי סאלי שהגהותיו נשתלו בגוף החיבור, מביא מדברי האר"י ז"ל :
השפעה גלויה ומפורשת לתורת האר"י ז"ל המצא במרוקו מאורח יותר בכתבי רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל ובעיקר בפירושו לתורה " מחשוף הלבן ", ב " מערת שדה המכפלה " לרבי משה בן צור זצוק"ל ב " אור החמה " לרבי אברהם אזולאי ו "במקדש מלך " לרבי שלום בוזאגלו.
בקהילות יהודי מרוקו ובעיקר בדרומה, נפוצה קבלה קדמונית שהושפעה מקבלת הרמב"ן ומקבלת צירוף האותיות המבוססות על ספר יצירה. כאן ניכרת השפעת כתבי רבי אברהם אבולעפיה ורבי יוסף ג'יקאטיליה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספר המלכות לרבי דו דרעא הלוי ולתלמידו רבי מרדכי בוזאגלו מדרעא מחבר " מעיינות החכמה "
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
מבוא לספר היכל הקודש .
ספר חשוב היכל הקודש לרבי משה בר מימון אלבאז זצוק"ל, יוצר מן הנשייה ואורה אור היום בזכות מכון בני יששכר, ירושלים דרך מפעל אוצרות המגרב. הספר נכתב בשנת השל"ה – 1575, בתארודאנת ובאקא שבדרום מרוקו.
הוא הודפס פעם אח בלבד באמסטרדם בשנת תי"ג – 1653, על ידי רבי יעקב ששפורטאס בצירוף הקדמה ארוכה וחשובה ליודעי חן, בעניין הספירות.
רבי יעקב ששפורטס נולד באוראן ( אלג'יריה ) – ש"ע – תנ"ח, ולומד במרכזי התורה של פאס וסאלי שבמרוקו. שם למד תורת הסוד. מתוך הקדמתו, נראה שהרב יעקב ששפורטס מייחס את שיטתו של המחבר לתורתו של רבי משה קורדובירו מצפת ( הרמ"ק ), למרות שהמחבר עצמו אומר שאת כל תוכן ספרו דלה נספר הזוהר של רשב"י.
אחד מחכמי ומקובלי העיר סאלי, רבי יהודה אסבעוני התבקש על ידי המביא לבית הדפוס להעיר בתוך הספר ולהביע את דעתו של האר"י ז"ל בנושאים בהם המחבר, אשר עדיין לא הגיעה אליו תורתו של האר"י ז"ל מצפת.
בהיכל הקודש הכל מבוסס על ספר הזוהר ואין זכר ברור לתורת מקובלי צפת, לא של הרמ"ק ולא של האר"י ז"ל. לפי דברי רבי יעקב ששפורטס בהקדמתו, נראה שהיו לו קשיים כספיים להוציא לאור את הספר הזה עד שנעזר בישיבה המקומית, ישבת " אור החיים ", כדי לממן את הספר.
כנראה שפעילות הרב ששפורטס והרב אסבעוני, בחזית המלחמה הגדולה נגד משיח שקר שבתאי צבי שר"י, גרמה להם ניתוק מהגבירים של אמסטרדם. תולדות השבתאות זכתה למחקרים רבים ועל כן לא נאריך הנושא זה.
רבי משה בר מימון אלבאז המכונה על ידי תלמידיו הרבים בשם רבי מווסא או הרמב"ם אלבאז, עמד בראש ישיבת המקובלים בתרודאנת שבאזור סוס, קרוב למדבר סהרה, בפרשת דרכים של המסחר ושל השיירות המקשרות את מדינת מרוקו לסודאן ולאפריקה המערבית.
במאה ה-11 שלטו בתרודאנת האלמוראביטון ( אלמורא- ביטון זאת אומרת מלחמה קדושה ) מוסלמים קנאים ותוקפניים וגם אנשי דת אלוקים. העיר נחרבה ונבנתה מספר פעמים ובמאה ה-16 ידעה תקופת זוהר עם תרבות גבוהה וערכית.
נראה שהודות לתרבות זו זכתה תרודאנת לקהילה יהודית חשובה ולמרכז תורני גדול בתחומה. באזור זה היו פעילים עדיין אנשי כת אלמוראביטון, והם נראו בעיני האוכלוסיה הדלה כשוששלת בעלת סודות ומורשת קדומה.
בדרך כלל נמצאו גם עקבותיהם של יהודים מחורבן בית ראשון בזמן נבוכדנצאר. מאזור מצומצם זה, ועל אף בדידותה של הקהילה הזו, יצאו חיבורים גדולים וחשובים, המפתיעים כל חוקר ולומד. זו דוגמה נפלאה של קהילה קטנה מבודדת, על כל הבעיות החברתיות הקשות, שזכתה לגדל אנשי רוח ממדרגה ראשונה.
הרמב"ם אלבאז מספר על התלאות והצרות שעברו עליו ועל בני החבורה הקדושה : שנות בצורת, חרב ומגיפות שפקדו את האזור, מלחמת שבטים ללא רחם, שבי וביזה וכו….ומעל לכל, הגלות של קהילות שלמות שנעקרו ממקומן.
עם כל הצרות האלה שפקדו אותו לא מרגישם אצלו דאגה כל שהיא. גם תלמידו המובהק רבי יעקב איפרגאן, מחבר ספר " מנחה חדשה " ו " פרח שושן ", מספר על צרות הדור ואיננו מתרגש כלל מהן, כי ריבון העולמים צדיק וישר הוא ובוודאי עוונות הדור גרמו זאת ועל כן אין על מה להתלונן.
עצם המחשבה שיש בעל לבירה היה מספיק כדי לעבור את כל הצרות האלה בשלום, וכך היה בפועל. הגלות, על כל המשתמע ממנה, היא הדרך היחידה להגיע לגאולה, גאולה שכולם ציפו לה בכיליון עיניים. גירוש ספרד בשנת תרנ"ב היה לפי ההיסטוריונים המעבר בין ימי הביניים לתקופת הרנסאנס.
תקופת ימי הביניים נמשכה כ-1000 שנה, אוכלוסיית אירופה הכפילה את עצמה, התרבות והדעות השתנו ועל כן באה המהפכה והבלבול בכל העולם בתקופה זו. בדיוק בזמן זה נגלה ספר הזוהר לעם ישראל. מקובלי דרום מרוקו, שהיו בידיהם כתבי הזוהר הראשונים שהתגלו בספרד מהמאה ה-13, הם שפירסמו כתבים אלה ובפרט הזוהר הקדוש.
כמעט בלי ספרי יסוד, מוגבלים, לכאורה, בידיעתם את הספרות הרואה אור באירופה, אנשי אסכולה זו, הנקראת בשם חכמי דראע או מקובלי דראע, חיברו ספרות ענפה, בעיקר בענייני הקבלה. המקורות המצוטטים על ידי חבורה זו בנויים על ספר היצירה, ספר " שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקטיליא, פירוש הרמב"ן על התורה, רבנו בחיי, ספר " מערכת האלוקות ", ספר הייחוד וכמובן ספר הזוהר הקדוש.
אפשר שהיה בידם פירוש על ספר היצירה של רבי יהודה בן נסים אבן מלכה, שחי במאה ה-13 למניינם, כי הוא מצטט כבר את ספר הזוהר. גם היה בידם ספר " אבני זיכרון " לרבי אברהם בר שלמה אדרוטיאל המוזכר בספרי תלמידי הרמב"ם אלבאז בכינויי : " המקובל העילאי, האלוקי, אור ישראל ".
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
הוא חי כשני דורות לפניהם בפאס. כנראה שהיו להם גם כתבי יד שלא הגיעו אלינו, כי רואים שדבריהם הושפעו ממקורות קדומים, אף על פי שאינם מזכירים בפירוש את כל המקורות לדבריהם. לדוגמה, מובא ב " היכל הקודש " ספר " עקידת יצחק " לרבי יצחק עראמה שנלב"ע בנאפולי בשנת רנ"ד – 1494.
מתי התחילה חבורה קדשוה זו לפעול ? ניתן לשער שקיבלו את תורת הסוד מרבי יוסף שלום אשכנזי, שחי בתרודאנט בשנת רכ"ד – 1464, ורבי יצחק סגי נהור, וגם ממגורשי ספרד. מחבורה זו יצאו שלושה תלמידים שחיבוריהם הגיעו אלינו :
רבי יצחק בן אברהם הכהן, מחבר ספר " גינת ביתן " לקסיקון לערכי הקבלה, הרב יעקב איפרגאן מחבר פירוש לתורה על פי הקבלה בשם " מנחה חדשה ", וגם ספר "פרח שושן " פירוש בנגחה ובנסתר על פרקי אבות והתלמוד השלישי רבי יעקב חנין דודו של רבי יעקב איפרגאן, שגלה לאלג'יריה בזמן המאורעות הקשים שנזכיר בהמשך.
שלשתם מזכירים את הרמב"ם אלבאז כרבם, בדחילו ורחימו, ומכנים אותו בתואר הרב האלוקי. מאוד חשוב לנו להדגיש באלו תנאים חובר ספר " היכל הקודש " כדי להעריך את גדולתו. הרמב"ם אלבאז כתב את ספרו בתקופת צרות איומות, שנות בצורת, מגיפות, שגרמו להתפוררות הקהילה היהודית באזור והעברתה לאזור אחר עד יעבור זעם.
כל הצרות האלו גרמו לעיכובים רבים בהשלמת כתיבת הספר. אבותינו קיבלו את הדין בלי להתרעם חס ושלום על מזלם כי, כמו שכתוב בספרים הקדושים, יש קשר הדוק בין הגלות והגאולה. המהר"ל מפראג מבאר שהגאולה יכולה לבוא רק מתוך הגלות, ומושג זה אנו מוצאים אצל הרבה מקובלים.
הרמב"ם אלבאז מקבל את הייסורים באהבה כי בוודאי הגלות והצרות, שנגרמו לאנשי עדתו, יכולות להיות רק לטובה ומשם יצא אור גדול,ביאת המשיח וגם קיבוץ גלויות בארץ ישראל. הדבר האחרון התגשם עבור מספר אנשים מאזור דרעא שהתיישבו בצפת, וזכו להתחבר לתורת האר"י ז"ל.
כתיבתו של חיבור זה " היכל הקודש " נמשכה כעשרים וארבע שנים, משנת של"ה ועד לשנת שנ"ט. אין זה חיבור שנכתב בהשראה אחת ובהינף יד אחד, אלא הוא ספר שדרש עבודה רבה, מקורות ואסמכתאות רבים לכל המוזכר בו.
כוונות התפילה המקשרות עולמות דרך הספירות איננו דבר המרשה טעות חס ושלום, כי כל כוונה פסולה יכולה להחריב עולמות ועל כן כתיבתו דרשה שנים רבות של ליבון סוגיות חמורות בזוהר הקדוש.
כל החיבור " היכל הקודש " דן בכוונות התפילה שהיא באה, כידוע, במקום הקורבנות, כמו שכתוב : " ונשלמה פרים שפתינו ", שתפילותינו יחליפו את הפרים שהיינו מקריבים בבית המקדש. התפילה, כמו שמבין אותה הרמב"ם אלבאז, מבטאת שני דברים : א : הציפייה לישועה וסוף כל הצרות : ב : הדרישה לגילוי במצלם אלוקים שבעם ישראל והתעוררות דלעילא.
כל זה נראה כסתירה למצב העגום שבו חי המחבר. לכל כוונה בתפילה חלות שתי בקשות אלו, אף על פי שאצל כמה מקובלים אחרים, כמו אצל רבי אברהם אבועלפייא, הייתה דרישה דחופה מריבון העולמים להושיע את עמו ולגלות את כבודו.
הרמב"ם אלבאז מגלה שחיבורו נכתב מתוך ניסיונות קשים, במיוחד דאגת הקיום היום יומי שלו ושל קהילתו. למרות שדאגה זו תפסה כנראה את כל מחשבתו, דן חיבורו בסדר התפילה, כוונותיה והלכותיה. רואים פה דבר והיפוכו : מצד אחד הוא נרדף ולכן אין לו ישוב הדעת, מצד שני הוא דן בכוונות התפילה שדורשות דעה צלולה כפי שאמרו רבותינו במסכת ברכות אדם שהוא בדרך אומר תפילה קצרה.
הרמב"ם אלבאז ותלמידיו נרדפו על ידי בצורת, מגיפות ושודדים ומה היה נושא לימודם : כוונות התפילה. תלמידו רבי יעקב איפרגאן התחיל את חיבורו " פרח שושן " בשנת ש"ע – 1610, בבורחו מכפר עקא לכפרים הסמוכים.
דבר פלא הוא לראות רבותינו בורחים מכל צרות העולם הזה על ידי המחשבה ומגיעים לעולמות העליונים ששם הכל טוב, לספירות רוחניות ולכוונות הראויות בתפילת כל יום, בזמן שהאדמה בוערת תחת רגליהם. יכולתם לסרב להיסחף למציאות הגשמית, נבעה מקדושתם וידיעתם הברורה ביסודות הקבלה וכוחות הנפש הגדולים.
התנהגות זו הינה מקור לימוד לדורנו מבחינה זאת שאנו צריכים לקבל את צרות הגלות אך באותו זמן להתעלם מהן ולהתעסק כמה שאפשר ברוחניות. כי הגלות שאנו חיים בה, מחשיבה את האופקים של הגאולה, " היכל הקודש " מלמד אותנו שלא רק שאנחנו צריכים להתעמק בתורה בלילה ( הגלות ), אלא גם לחיות את הגלות כמו שהוא כותב :
כל זמן הגלות , חובה עלינו להתאבל ולהתאונן כל הלילה על חורבן בית המקדש. הזכרנו לעיל את שלוות הנפש שבה חוברו " היכל הקודש " ו " מנחה חדשה ", נביא להלן את הצורה שבה הם מתארים את צרותיהם כמו בדרך אגב :
והתחלתי לחברו בשנת השל"ה ליצירה במתא תארודאנת יע"ה וחיברתי בו באותו זמן עד תפילת ערב שבת אחר כך דחקני הזמן וטרחותיו חיסרון כיס ויוקר השער עד השנה הזאת שנת זה קרבן ליצירה שחרה אף ה' בעולם משי"ח ובאה המגפה בתארודאנת יום ראשון של פסח וברחו כל הקהל להרים ולגבעות ולכפרים וגם שם לא מצאנו מנוח משנאצ אויבינו אכלונו ויכלונו הליסטים והמהומות.
ואני וקצת מהקהל יצ"ו ברחנו לכפר אק"א ושם ינוחו יגיעי כוח והיינו שם בחוסר כל מצד יוקר השער גם חיסרון כיס קשה מן הכל ושבח לאל יתברך נסנו לעזרה נסנו לנפשנו בחרנו חיי צער מן המות והייתה המגיפה עד ראש חודש תמוז.
ותעצר המגיפה ושבו מן הקהל הדרים בהרים כי אמרו פקד ה' את הארץ והיו שם בתארודאנת ואנחנו הדרים באקא ואחרים שפחדו שמא תחזור המגיפה לא שבנו ויהי בשנה השנית והיא שנת זה קרבן בסוף ניסן חזרה המגיפה קשב מהראשונה וכל מי שהיה נכנס לכיר מהבורחים היה מת וגם הבורחים רדפה אחריהם והאחרונה קשה מהראשונה.
כי הראשונה ברחו כל יושבי הארץ והאחרונה באה על בעיר בטח ובראש חודש אב י"ל שב ה' מחרון אפו ובהיותנו גולים באק"א יע"ה עמדו שם בעזרת ה' בגיבורים גיבורי כוח עושע דברו חבירים מקשיבים לקול ה' וביקשו ממני לגמור הספר הנכבד הזה ועזרוני בכוסם ובכיסם עד שגמרתי הספר הזה.
ואמרתי עת לעשות לה' כי מתוך צרה יצא הספר הזה לרווחה וגמרתי אותו בעזר המאזרני חיל ובעזרת המחזיקים ידי יגמלם האל יתברך שכר טוב בעמלם שכר רוחני והם יעצוני לקרוא שמו היכל הקודש כי היכל הקודש הוא המכוון והוא תכלית הכוונה והוא סוד עץ חיים שכר המחזיק בדק התורה וכי היו בקוראי שמו יהיה שכרם עץ חיים היא למחזיקים בה.
המחבר משלב את חוויותיו האישיות עם מעשיות התנ"ך המורות שצרותיו הן דווקא עוצמת הטוב. הכל הופך להיות פרשנות המנותקת מן המציאות. הדרך הזו לקשור מעשה רוחני ממדרגה ראשונה כמו חיבור ספר על כוונות התפילה עם הצרות של יום-יום בדרך של שלוות הנפש, מזכיר לנו איך אבותינו הפכו את גזירות היוונים בחנוכה לחג ולמסורת מיוחדת במינה.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
הספר " היכל הקדש " לרמב"ם אלבאז.
כוונות התפילה והלכותיה על פי הקבלה.
מטרת החיבור.
בהקדמתו לספר, מזהיר רבי משה אלבאז את הקורא ומבקש ממנו שיקבע בדעתו תמיד עניין הייחוד בכל המצבים : " יסוד החוכמה ועיקר התבונה שחייב אדם לקבוע אחדות האל יתברך וסודה ". זאת אומרת לפרק בכל רגע, על ידי אמונה שלמה, את הפירוד הטבעי שמסובב אותנו, כדי להגיע לסוד הייחוד הנקרא על ידי המקובלים אין סוף או נשמת הנשמות.
כבר בהתחלת הספר, מוסר לנו המחבר את המסקנה, שעלינו להגיע אליה לאורך כל החיבור שלו. בכל התקופות, ראו רבותינו סתירה בין העולם הזה, עולם מפוזר המצריך כל הזמן צירוף כל פעולותיו והנקרא גם עולם הפירוד ובין עולם הקבלה, המצריך כל הזמן פירוק המציאות למען השגת הכוח המיוחד.
מראש, דורש רבי משה אלבאז מהקורא להיכנס למשימה הזאת שהיא יסוד הקבלה, דרישת האיחוד, דבר שבלעדיו אין לאדם מציאות ממש. על האדם לאחד כל הזמן את המציאות, כדי להגיע לייחוד עצמי בכל כוחות הנפש, בגשמיות וברוחניות.
בלי אחדות זאת, האדם יחזור למצב " הטבעי ", לפירוד שהוא יסוד העולם הזה, המבוסס על ההתפשטות התמידית של העולם הגשמי. מעשה הייחוד הזה דורש מהאדם כוונות שילוו את כל מעשה המצוות בכלל והתפילה בפרט.
בתקופת בית המקדש, הכוונות היו נחלת הכהן הגדול. בית המקדש מסמל את העולם הזה בזעיר אנפין והוא גם המקום המיועד לייחוד, כפי שמובן בסוד הבריאה ותיקונה. הכהן הגדול היה נכנס רק פעם אחת בשנה לקודש הקודשים כדי לערוך את האחדות הזו בשם כל עם ישראל.
תפילת יום הכיפורים מפרטת כמה פעמים את עבודת הכהן הגדול וכל צעד ושעל שלו בדייקנות גדולה. הדיבור ובעיקר התפילות תפסו את מקומן של הקורבנות כמו שנזכר לעיל. תיקון לייחוד שהיה אז כללי ונעשה רק על ידי הכוהנים, חזר להיות נחלת הפרט על ידי התפילה.
מזה נולד נוסח התפילה הבנוי מפסוקי התנ"ך, ממאמרי תלמוד ופיוטים ממשוררים שונים. כוונת התפילה אמורה לתת הכיוון למחשבה ומכוונות שונות נבעו נוסחים שונים שקיימים עד היום הזה. הנוסחים השונים מבטאים את הכוונות השונות שהתקבלו מהכוהנים, שקיבלו אותן ממשה רבנו, ושהעמידו המקובלים.
בגלל הצורך לחלק את הכוונות בצורה מושלמת ונוחה, נקבעו כוונות התפילה של יום-יום כנגד שלוש הסעודות ותפילות החגים כנגד עונות השנה. השבת שהיא למעלה מעולם ההגשמה ותפקידה מחוץ ליבור המציאות, זכתה לכוונות מיוחדות.
כל האומות והזרמים החשובים בהיסטוריה בנו לעצמם מקדשים במטרה להתאחד באמצעות הקרבת קורבנות וגם כדי להתפלל בהם, אלא שאף אחד מהם, אחרי חורבן מקדשיהם, לא השכיל להמיר את הפורקן הזה בתפילה מסודרת כמו עם ישראל.
אחרי חורבנם של מקדשי היוונים או של עמים אחרים כלום לא נעשה, ומקדשים אלה נשארו בחורבנם ולא נוצר להם שום תחליף למעט אולי הכנסייה הנוצרית, שניסתה להיכנס לחלל הריק הזה. ניתן להעריך את ההבדל הגדול בינינו לבין אומות העולם בדוגמה הבאה :
אצלם השולחן הוא מקום שאוכלים עליו וחסל, לעומת זאת אצל עם ישראל אשר עבורו בית המקדש, ובפרט המזבח, הוא המקום שבו האדם נבלע על ידי הרוחניות, כל דבר אמור להיות לשם שמים ואפילו השולחן נחשב למזבח כמו שכתוב בפרקי אבות " שניים שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים ", כי השולחן נחשב למזבח.
מהפך ההיסטורי, אפשר לתמוה מה חשיבות יש בספר קבלה חדש של אחד, לכאורה, חושב בעיקר על מקומו ודואג למעמדו הטוב בעולם הזה, בעולם החולף. יש אפוא סתירה בין שאיפות האדם שהזכרנו ולימוד הקבלה שמטרתו דווקא לבטל את המציאות הנוכחית בכל מחשבה הנוגעת לעולם החולף וזאת לשם חזרה לאחדות אמיתית שלפני בריאת העולם כמו שכתוב : כשעלה ברצונו לברוא את העולמות, היה הוא ושמו אחד ( פרקי דברי אליעזר ).
רבי יעקב ששפורטאש מצטט המאמר הזה עם שינוי קל במובא בספר " גינת אגוז " לרבי יוסף ג'יקטיליא וגורס " בלבד " במקום "אחד ". למרות ההבחנה הזאת אפשר לחשוב שניתן להבין את סוד הבריאה על ידי ניסיון המציאות הנראית לעין, ואולם רק על ידי עיון בכלל הנבראים הפועלים בבריאת ניתן להגיע לייחוד הנפלא הזה.
הייחוד המקורי שקשה להשיגו כי מחפשים אותו בעיניים גשמיות ובניתוחים מתוחכמים מנסים להסביר לנו את הצורות השונות בדרכי הלימוד של הקבלה. בלי שום כוונה להעתיק מדבריו של רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו על פירוש התורה, ניתן לחלק את לומדי הקבלה היום לחמש כתות.
הכת הראשונה היא של אנשים שלא למדו תורה ורואים את הקבלה כחכמה עילאית שאינה ניתנת להבנה. גישה זו, שמרכזה הוא הסוד, מביאה את אותם האנשים לראות בקבלה מקור של כוח עליון המופעל על ידי קמעות וכדומה.
לדעתם הנפסדת, הקבלה היא אמצעי לשלוט ולהתמקם טוב בעולם הזה בעוד שההפך הוא הנכון. היות ומטרת המקובלים היא לחזור לכוונת הבריאה, מעבר לזמן ולמרחב, עלינו להסביר שלימוד הקבלה חייה להינתן על ידי רב מוסמך וקובל וכן להדגיש שאין סוף ללימוד הזה.
ובאמת אין זו משימה קלה, כי אפילו רבי יעקב ששפורטאס, המקובל הגדול, היה אומר בהקדמתו, שעוד לא מצא רב שיסביר לו את כל הסודות הטמונים בחכמת הקבלה.
הכת השנייה יהא של המדענים וההיסטוריונים המומחים בספרי קבלה. למרות כל אוסף המידע המרשים שלהם, דרכם המדעית להסתכל בספירות כחומר גשמי, אמנה מעניינת, אבל רחוקה היא מהכבוד שרוחשים המקובלים האמיתיים לקבלה ולסודותיה ומהרצינות שמייחסים ללימודה.
בקיום הספירות ופועלן ועל כן הם נחשבים בעיני החכמים לכופרים, כשם שמי שאינו מקבל את התורה שבעל פה, נחשב לכופר בתורה כולה. עבור המקובל, מי שדוחה או מזלזל בתורת הספירות נחשב לכופר גמור.
לא מדובר כאן באלו שאינן יודעים בכלל מה זה ספירות ודוחים אותן, כי אלה בוודאי אינם נחשבים לרשעים אלא הם רק חלק מאלו שמסתובבים בלילות ושטים על פני העולם בחושך מבלי לזכות לראות את האור שבו ובלי לזכות למתיקותה של התורה הקדושה. על כן לא יזכו לעולם לחכמה האמיתית כמו שקובע הרמ"ק ( רבי משה קורדובירו ) המצוטט על ידי רבי יעקב ששפורטאס בהקדמתו.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
רבי אברהם אזולאי בן מרדכי – אנציקלופדיה ארזי הלבנון
נולד בפאס שבמרוקו כשני דורות אחרי גירוש ספרד. לאחר מכן עלה לארץ הקודש, היה לריעם של גדולי חברון ירושלים ועזה. ושתה מתורתם של חכמי צפת. רבני נתפרסם הודות לתפוצתם הרחבה של ספריו " חסד לאברהם " " אור החמה " " זהרי חמה " ו " בעלי ברית אברם ".
אמנם, כיוון שספרים אלו עוסקים בתורת הסוד נודע רבינו בעיר כמקובל. מהחיבור אהבה בתענוגים נשקפת דמותו הגדולה גם בהלכה, וכפי שנבאר להלן.
קורותיו.
משפחת אזולאי הייתה משפחה עניפה, מסועפת ומכובדת. על בניה נמנו מחשובי הרבנים, הפוסקים והמקובלים מתקופת גירוש ספרד ועד דורו של החיד"א.
כאשר שמע רבי אברהם אזולאי ממראקש, קרובו של רבינו, שיש האומרים שאזולאי הוא ראשי תיבות של " אשה זונה וחללה לא יקחו " החרים הרב על זה, והכריז שכל האומר כן – ילכד בחרם. הרב הנזכר היה מלומד בנסים ודבריו נשמעים בשמים, ותפילתו אינה חוזרת ריקם ( נר המערב ) עמוד 11 – 112 )
את ייחוסו מזכיר רבינו בהקדמה לספרו " קרית ארבע " , ואני זעירא דמן חבריא אברהם נר"ו, בן לאדוני אבי מאוד נעלה כבוד הרב מרדכי זלה"ה. בן לאדוני החסיד והעניו נעים זמירות החכם כבוד הרב אברהם אזולאי זלה"ה המכונה " בודוך "
אבי המשפחה רבי אברהם אזולאי זה. היה ממשפחת חכמי קשטילייא שבספרד, אשר באו אחר גירוש לפאס, בנו, אבי רבינו היא איש חי עומד לפני ה' וישר פעלו הנבון והנעלה כבוד הרב מרדכי. אמו של רבינו הייתה בתו של רבי יצחק בן רבי אברהם חסיד ומקובל.
תקופת פאס.
העיר פאס נוסדה בראשית המאה התשיעית על ידי אידריס השני, משליטי מרוקו, ושנים מספר אחר הווסדה אנו שמוצאים בה יהודים, וחויבו במס גולגולת שנתי. קשר עמוק היה קיים בין הקיבוץ היהודי בפאס למרכזי התורה בבבל וארץ ישראל.
כך נראה מהתשובות הגאונים : שאלות שאלו קהל פאס המועתקים מלפני אדונינו שרירא ראש מתיבתא. וכן רבינו שרירא גאון בתשובתו : לכל רבנא ותלמיד הון ובתאי וצבורי דמותי בהון בפאס אשיר.
קהילת פאס ידעה גם תקופת של צרות, פורענויות ורדיפות. היהודים סבלו במיוחד כאשר בשנת 1038 נפלה פאס בידי אחד השבטים הברבריים, שהחריב את העיר וערך טבח ברחוב היהודי.
אולם, בין רדיפה לרדיפה ובין פורענות אחת לחבריתה היו שנים שבהם התנהלו החיים כרגיל. כך למשל בזמנו של הרי:, רבי יצחק אלפאסי, שהרביץ תורה בפאס עשרות בשנים, עד הגיעו לגיל 75. עת עבר לספרד, על פאס בזמנו מוסר גם מקור לא יהודי, הגיאוגראף בכרי, " והיא העיר הגדולה ביותר בנוגע למספר היהודים בכל המגראב ".
כך גם בזמנו של מוחמד אלשייך – שלט בפאס 1472 – 1505, מחסיד אומות העולם, חיו תושבי פאס בשלום ובשלווה, ולכן התפתחו שם ישיבות ומרכזי לימוד התורה. על התושבים הוותיקים נוספו מגורשי ספרד, אשר החלו להגיע לפאס בסוף שנת 1492, וביניהם כאמור גם משפחת אזולאי.
מקובל שרבינו נולד בשנת ש"ל – 1570 בערך, וכך הוא מתאר את ימי ילדותו: " כל ימי גדלתי בין החכמים על ברכי התורה, ומנעורי הדריכוני יום ליום. מדי שבת בשבתו אביע אומר ולילה ללילה אחוה דעת….
ואכן באותם הימים עדיין הייתה פאס עיר גדולה במעלה ותהילה, עיר של יקרים וחכמים אנשי סגולה מיוחדים. וכל כותב רבינו בהגיעו לעזה :
זכרתי ימים מקדם כאשר הייתי בימי חורפי בחלד עיר מולדת פאס…ואני בקרב חכמים ושלמים…וכן אני יושב בשבת תחכמוני להתחמם כנגד גחלתם בעמלה של תורה. בהוויות דאביי ורבא.
אולם גם תקופת הזוהר של יהדות פאס הגיעה לקיצה. וכעדות רבי שאול סירירו, מרבני פאס באותם הימים : " אם אמרתי אספרה קצת מהתלאות אשר חלפו עלינו תצלנה כל אוזניים ויתבהל כל שומעם. זה לנו שלוש שנים ומחצה בצורת, רעב וצרות רבות…אין לך יום שלא ימותו עשרה או עשרים ברעב. ראש חודש אדר ב' מת איש חסיד קדוש, כבוד הרב יעקב בם עטר זלה"ה.
התאריך המדויק בו עזב רבינו את פאס, אינו ברור יש לשער שעזב בעקבות המאורעות הנ"ל, שהתרחשו בשנים שס"ד – שס"ו, על פי הסיבות ליציאתו מפאס ; ויהי כי הקיפו עלי הימים….ואני בתוך ההפיכה אשר הפך ה' באפו ובחמתו עיר קברות אבותי עליהם השלום עיר פאס המהוללה אשר הייתה למשל ולשנינה…יצאתי ממחיצתי ודלתי ביצי מנכסי וחמדתי ונדרתי לבוא להתגורר בארץ ישראל – בשינוי מקום, המבדיל בין קודש לחול.
רבינו יצא לארץ ישראל דרך הים, וכמו שכתב החיד"א : ודרך אוניה בא לקפוטקיה, ויצאו ליבשה והניחו כל אשר בספינה ותיכף קם רוח סערה, ונשברה הספינה ונטבע הכל והייתה נפשם לשלל. ולזכור נס זה שניצולו עשה חתימתו דמות ספינה וראיתי חתימתו ז"ל.
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
חסד לאברהם
ספיר ויהלום גזרתו. מהררי קדש יסודתו. דברים אשר ראשם בשמים. כזהר הרקיע מאירת עינים. סודות נשגבים ונפלאים. סתרי תורה בפז מסולאים. הצעות והקדמות לספר הזהר. זכים וברורים כעצם השמים לטוהר. חכמה תבונה ודעת. ממעין הקבלה נובעת. מספרי הרמ"ק וגורי האר"י מקור הדברים. כולם יחד תמימים וישרים.
כל אלה יחד מפלאות תמים דעים. הרב הגדול קדוש עליון המקובל האלהי חסידא ופרישא מוהר"ר
רבי אברהם אזולאי
הקדמת לספר חסד לאברהם
הצעת המחבר בסיעתא דשמיא:
אבן שתיה:
להיות יחס התכלית עם הקודם לו כיחס הצורה אל החומר, וכמו שהצורה המושכלת תמציא ותכין הדברים הנאותים (לך כי כל כח מציאות של הפועל) [לקבלתה ומציאותה בפועל] יוציא הצורה ההיא אל הפועל, כי לא כל צורה שתזדמן תחול על איזה חומר שיזדמן, כן ציור התכלית בלב הפועל יזמין ויכין כל המעשים המתייחסים להגעתו, כי לא איזה תכלית שיזדמן יגיע על ידי איזה פועל שיזדמן:
והנה הקודם מבואר בעצמו כי לא יחול צורת המדבר על חומר הביצה ולא צורת האפרוח על הטיפה הזרעית, כי לא כל צורה תחול על איזה חומר שיזדמן, כי כל צורה יש לה ייחוס עם החומר שלה, והיינו מאמרם ז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו וכו', יראה כי צורת הסוס אי אפשר שתחול על התמזגות היסודות בחומר האדם, ולא צורת המדבר תחול על התמזגות היסודות בחומר הסוס.
אלא כל צורה וצורה אי אפשר לחול כי אם בחומר הנאות לה, ולזה צורת הסוס ברצונו ובדעתו קבל אותו החומר ולא יותר זך ולא יותר עב, ואם היה יותר זך או יותר עב לא היה חל עליו צורת הסוס כי אם צורה אחרת יותר מעולה או יותר פחותה:
אמנם הנמשך [מזה] גם כן מבואר בעצמו כי לכל תכלית יש מעשים המתייחסים להגעתו, כי למחסה מזרם וממטר צריך להכין עצים ואבנים ולבנות בתים, ולהסיר הרעבון צריך לזריעה ולדישה וטחינה ואפייה וכיוצא בו:
והנה נודע כי תכלית ההצלחה האנושית נתלית בעיון בתורה ובעשיית מצותיה, והנה העיון בתורה והדרשה לקדמונינו ז"ל היה בדברים המקובלים באיכות המצות איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני, ועל ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שאי אפשר לשום למוד שלא יהיה באחד מהם, ומזה המין היה דרושי הקדמונים ז"ל כנזכר במסכת עדיות בו ביום וכו', כי הדרוש שדרש ר' אלעזר ביום שנתמנה ראש ישיבה היה בדינים המקובלים ולא זולת:
אמנם העיון בתורה ודרושי הזמן הזה לאחרונים ז"ל אשר יצא טבעם בעולם הוא לבאר עניני התורה לפי הקדמות החכמות העיונים בלתי עבריות:
הנה סיבת התחדשות מין העיון הזה הוא מסבת הגלות המר והנמהר והארוך בהיותינו יושבים [באשר היינו יושבים] בין אומות אדום העדינה, בכל עיר ומדינה חכמיה כהניה שריה בכל חכמה ותושיה דורשי רשומות לשתף (דעתם) [דתם] עם הפילוסופים, במקהלות (ברבבות) [ברחובות] תצאן, הקריאות בקריות תקראן לעם לשמוע מפיהן. ובני ישראל באו בתוך הבאים ושמעו אמרם כי נעמו ונתאוו להם להרים דגל כמותם להיות (חכמיהם) [חכמים, ו]שואלים ודורשים בבית מדרשיהם ונותנים טעם לשבח על התורה ועל הנביאים ככל חכמי הגוים לאמותם, כי מפרשי ספרי תורתינו הקדמונים לא באו בזה הסיגנון אשר הכל יכספוהו, (חכמי הגוים לאומתם) כי שמו מגמתם לפרש דקדוקי המלות ופשטי הסיפורים והמצות, ולא פנו למלאות חסרונינו ולנשוא פני תורתינו לעיני בני עמינו לתת להם פאר והדור בפנינו, ענייני סיפוריה מצותיה וחוקותיה:
ועל זה האופן עבר העיון בספר התורה וחלקיו בכל חכמי מלכות קשטילי"א ובכל מקומות אשר נפוצו שם אחר גירושם, והוא להתחזק ולחקור ולדרוש למעוז שכלם בטעמי הכתובים והוציאו ממיץ לבם במנעמי הסיפורים נהר י נחלי דבש וחמאה, והבינו בדרושים התוריים דעת פליאה בהסכמת שני (העניינים) [העיונים] התורה עם הפילוסופיא:
אמנם ראוי לחקור בשני הדעות הנזכרים איזה יכשר:
ודע שהאמת מכל צד הדרך אשר נלך בה הוא הדרך התורה המקובל ומצותיה אשר בעבורה יקראו עם סגולה מכל העמים, ובעבורה יזכה האדם לעולם הבא, כי התורה היא הכרחית לשלימותינו ומשיבת נפש למקום אשר ממנה חוצבה, ולזה כל שבתם וקימתם של החכמים הקודמים והראשונים היה בדברים התוריים המקובלים לבד, אף על פי שהרבה דברים יתבארו כפי העיון ויחייבם השכל עכ"ז באמונה לבד בלי חקירה ומופת יזכה האדם לעוה"ב:
אמנם ידיעתם במופת אינו הכרחית לישראל מצד שהוא ישראלי כמו הצורף כסף איננו מחויב אליו מצד שהוא צורף כסף שידע הנושא, ר"ל שאיננו הכרחי אליו ידיעת איך יתהוה הכסף בבטן הארץ או איזה מהיסודות גובר עליו, והידיעה בזה לא תורה בקיאותו במלאכת הצריפה, אבל ראוי לו מצד מה שהוא צורף הוא שיקח זה המחצב הידוע ויעשה עליו צורה במלאכתו הצורה היותר שלימה באופן היותר שלם ולא זולת.
כן האיש הישראלי באמונה לבד ישיג שלימותו. עם היות שאפשר שתתבאר במופת [למה] יקרא ישראלי, אמנם כשידע האמונה במופת אז מורה על היותו איש משכיל וחכם מצד שהוא אדם לא מצד שהוא ישראל, והענין כמו שבעל חכמת הככבים אינו מחויב לחקור במלאכתו על טבע הגרם השמימיי אם הוא הוה או נפסד כן הענין בזה בשוה, ולזה החכמים הראשונים היו כל דבריהם במקובלות לבד ולא זולת:
והנה האחרונים שיצא להם שם השיגו מה שהשיגו הראשונים לבד מהשגתם עצמם, וזה כמו משל הננס הרוכב על צוואר הענק באופן שיאות לאמר כי יש יתרון לאחרון על הקדמון בדברים אשר חוטרם יצא מגזע העיון והנסיון, יען היותו תמיד הולך ומוסיף חבל לחבל ומשיחה למשיחה עד כי בעזר הראשונים עצמם אשר נלאו סביבות היאורים להוציא להם מים לשתות אמור יאמר הכורה אחר כורה אני כרתי ושתיתי.
וכבר ידעת מה שכתב הרב הגדול הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, וז"ל, מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברה הוא מה שיעשה רבינא ורב אשי עכ"ל. ולזה האחרונים חדשו להשכיל כל דבריהם התוריים על צד החקירה והמופת השכלי, ומזה נראה שהאחרונים השיגו באופן יותר מחויב ומשובח לאין שיעור מהראשונים, וזה מפני שהשלימות אשר תקנה התורה הוא כמו צורה ותכלית לאשר יקנה העיון האנושי:
והענין כמו שהדבור הוא צורה לרוח החיונית, וכאשר תחיה רוח החיונית יותר מעולה ויותר טובה ויותר בריאה אז הצורה השכלית תראה פעולתיה באופן יותר נאות, כן הענין בשתי השלימות שהם החקירה והקבלה. והעניין הוא כי מי שהוא שלם בשלימות החקירה והעיון אז (השגת) [הגעת] השלימות האלה"י התוריי בו יותר נבחר בלי ספק, ולכן יחוייב מי שהוא שלם בשלימות האנושי השכלי וגם בשלימות אשר תיחדהו התורה יותר נבחר ויותר שלם ממי שלא יהיה שלם זולתי באחרון, והנה האחרונים באמת השיגו את ב' השלימות יחד בחוקרם על הדברים שבאו בתורה ויסכימו הקבלה אל החקירה והוא הדרך היותר משובח:
אמנם בהעמקת העיון ישכיל האדם כי יותר משובח מי שיהיה שלם בשלימות האחרון האלה"י התוריי לבד, יותר ממי שיהיה שלם בשתי השלמות יחד השכלי והאלה"י:
והענין דע שהחכמות הם שני מינים אחד חכמה פנימיית ואחד חכמה חיצוניית, והנה מן הראוי שבני ישראל לא יתחכמו אלא מן החכמה הפנימיית הקדושה מפני שהם קרובים אל הקדושה שהם עשוים בצלם ובדמות אלה"י. ואלו היו כשרים וראויים היתה החכמה הפנימיית עומדת בהם, אלא שפגמו וקלקלו ונתרחקו מן הפנימיית ואל החיצוניית לא באו שאינה שלהם.
ולזה השדים הם חכמים בחכמה החיצונית מפני שהם חיצונים ובטבעם הם קרובים אליה מאד יותר ויותר מטבע בני אדם הכשרים בחכמה הפנימיית, מפני שהפנימית גבוה מאד והחיצונה תחתונה מאד, והשדים דקים וזכים (וקרובים) אל [ערך] החכמה ההיא החיצונית, אמנם בני אדם הם רחוקים מן החכמה העליונה מפני שהיא גבוה מאד, ומצד התלבשם בחומר נתרחקו ומצד העון נתרחקו מאד (כי) [עד ש] נתעלמה מהם (מחמת החמר), זולתי לאותם המזככין את עצמן:
ואני הצעיר אברהם בן לא"א גביר נשא ו[מאד] נעלה כהר"ר מרדכי זלה"ה בן לאדני החסיד והעניו נעים זמירות ישראל החכם כמהר"ר אברהם אזולאי זלה"ה בסעיפים [בחזיונות] בתנומות על משכבי ובקומי זכרתי ימים מקדם כאשר הייתי בימי חרפי (בחלד) [באלפי] עיר מולדתי פאס יע"א, עיר גדולה במעלה ותהלה עיר של יקרים וחכמים אנשי סגולה מיוחדים ואני בקרב חכמים שלמים וכן רבים יושב בשבת תחכמוני להתחמם כנגד גחלתם בעמלה של תורה באהבה ובחבה בהוייות דאביי ורבא.
רבי אברהם אזולאי בן מרדכי – אנציקלופדיה ארזי הלבנון
אשירה לי"י כי גמל עלי:
אור חכמה ורוב עצמה ותורה באו בספר יפה תואר וצורה ראו כי הוא עץ יפה ענף ומצל היות שתול עלי מים ונהר מאד גבוה ורם [וייף] בגדלו ארזים לא עממוהו בגן אל זה עץ נטעהו חדל האישים ואם ישאל אחד שם עצו ופריו לכן ראו לא עץ מאכל הוא אכנהו בשם חסד לאברהם ירד פנימיות ים פנינים העלה חתר ותר בכל פירוש ופתרון זכות קדושים רוממי שד"י אשר קשר כתרים לדבריהם ובם נעלמה ואוצר צפונה וסתרה. ושרשיו מיוסדים עלי דרך ישרה. ורב נאות ואמרתי לפארה. הוציא פרי מאד מתוק כאורה. ולא דמה ליופיו עץ הזמורה. בעדן ניתנה לו הבכורה. ופריו לכל נבון וחכם תשורה. אם גפן ואם זית נהדרה. כי אם עץ חיים תורה ברה. ופריו הוא דבר שפה ברורה. יסודו סוד זה"ר מקורו הערה. כל טמון וכל סתום לא נעדרה. חלקם בחיים בזוהר האורה. שפתי יתר וגם שפרה. התנצלות המחבר:
אמר המחבר אברהם עד פה גברו עלי חסדי יתברך שמו, והוא ברחמיו וברוב חסדיו יחמול עלי בתוך עמו ישראל, ויגמור בעדי להצילני מחרון אפו הקשה, ויזכני להוליד בנים עוסקים בתורה ויראת י"י היא אוצרם, לא ימוש ספר התורה מפי זרעי וזרע זרעי יאמר י"י מעתה ועד עולם אמן. ואתה מעיין חכם אל יבהלוך רעיוניך בראותך בספר הנכבד הזה סוד פלוני וסוד פלוני אל ידמה בשכלך שהם סודות עמוקים ונפלאים הם ממך.
כי לא חברתי לך בזה הספר שום סוד עמוק שיצטרך הקדמות כדי להבין אותם, אלא כל משכיל בנקל יוכל להבין מעצמו סוד זה הספר, וממה שאין ראוי שיעלים מן המעיין בזה הספר הוא כי הוא הרבה דברים נאמרים בו במקום אחד על כוונת מה ובמקום אחר על כוונה אחרת, כמו שעשה הרמב"ם ז"ל במקומות רבים מספר המורה.
בעבור זה ראוי שיזהר המעיין בעיונו [בדרושי] ספר איזה מחבר שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע אמיתת הענין, ויחשוב בו כי לפעמים ישמיט המחבר הקדמה אחת באיזה מקום לפי שהיא כמבוארת בעצמה או שנתבארה במקום אחר או בכוונה ממנו להסתיר הענין ויחשוב המעיין שזה טעות מן המחבר וימהר להשיב עליו ויחשוב אותו לפתי וסכל, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא היה מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה בלב המעיין בתחלת הדעת, ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו וירבה להעמיק בדבריו, כי המחבר לרוב (השתוטט) [שטט] במחשבתו בדברים העיונים העמוקים, ולפעמים יקל [בהם] בעיניו להאריך בביאורו דבר מה ו
בארץ הקודש.
אז הגיע רבינו אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקודש ארע היא חברון…ותהי נפשי בחברת הדרת פינת יקרת שבטיה מחזיקי בדק ידי לומדי התורה ויודעיה. השלם העניו בחסיד כבוד הרב אליעזר ארחא. ובעזרו האלוהי זכיתי וחיברתי חיבורי הגדול ספר קרית ארבע.
אך גם כאן לא ארכה הטובה : ויהי היום בשנת שע"ט 1619- נהפך לאבל מחולנו…ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים. בירושלים התגוררו אז היהודים שעזבו את פאס ועלו לארץ ישראל אחר הצרות שעברו בפאס. אולם המגיפה הכתה קשות קהילה זו ורובם ככולם קיפחו חייהם בה.
על כן חזר רבינו לחברון לתקופה קצרה. אז נדר נדר, אם יעשה ה' עמו חסד ויחזירהו לחברון, יכתוב ספר מכל החידושים שאסף במשך השנים " בשקידות העיון ובטירחא יתירה ".
אז בגיעה הישועה ממקום אחר : " שמע ה' בקולי ותעצר המגיפה מעיר עזתה אשר ליהודה תוב"ב ואמלטה שמה בי"ט לאב ומצאנו שם מעט רווחה ", ושם בעזה, כתב ספריו " חסד לאברהם " ו " בעל ברית אברם ". לאור כל זאת מובנת היטב הסיבה שקרא רבינו לספרו " חסד לאברהם " – לזכור חסדי ה' אשר גמלני ומחרב מלטני ".
בתקופה זו הייתה בעיר עזה קהילה גדולה, בהיותה שוכנת על דרך המלך, המקשרת את סוריה וארץ ישראל עם מצרים, התיישבו בעיר סןחרים יהודים שניהלו עסקים פוריים. הגיעו גם פליטים מירושלים ומחברון בזמן רדיפות או מגיפות וחלקם נשארו לגור בה. ביניהן חכמים שנטעו בעזה את ידיעת התורה, יסדו ישיבהף וחיזקו את רוחו של היישוב הקיים.
נשאל הרדב"ז אם בני עזה חייבים להפריש תרומות ומעשרות, מפני שיש בה יהודים שיש להם קרקעות, והשיב שחייבים. ועיין שם שהאריך וסיים " שוב מצאתי לבעל כפתור ופרח, תלמידו של הרב ז"ל שכתב " שעזה בכלל ארץ ישראל היא ".
רבי אברהם אזולאי בן מרדכי – אנציקלופדיה ארזי הלבנון
רבי אברהם אזולאי בן מרדכי – אנציקלופדיה ארזי הלבנון
ומדי לילה ולילה ומדי שבת בשבתו דבר בעתו הואלתי באר פי המדבר על אוזן שומעת בחכמה ובדעת חברים מקשיבים, ערבים עלי דברי דודים בדרושים חדשים מקרוב מתוקים מדבש ונופת צופים, ונפתולי אלה"ים נפתלתי גם יכלתי בהסכמת שני העיונים הקבלה והעיון, ונפתחו לפני חלוני שקופים ואביט מראות עיונים בתורה ונביאים, ובקרב שנים חזרתי והוספתי פנים שונים ואמרתי אל לבי זה הדרך ישכון אור להשיג התכלית:
ויהי כי הקיפו עלי הימים ראש ולענה מנת כוסם מלא מסך במים אדירים משברי הזמן ים זועף ואני בתוך ההפיכה אשר הפך ה' באפו ובחמתו עיר קברות אבותי ע"ה עיר פאס המהוללה אשר היתה למשל ולשנינה, ומרוב שיחי וכעסי ולחצי זה הדחק יצאתי ממחיצתי ודלתי ביתי נקי מנכסי וחמדותי, ונדרתי לבא להתגורר בארץ ישראל בשינוי מקום המבדיל בין קודש לחול.
לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי מיום צאתי עד בואי אל המנוחה ואל הנחלה עיר קודש קרית ארבע היא חברון תוב"ב הלא מצער היא ותחי נפשי בחברת הדרת פינת יקרת שבטיה מחזיקי בדק ידי לומדי התורה ויודעיה, בנן של קדושים עמודי עולם עומדים בפרץ תמיד היו למחסה ולחומה על עיר הצבי תוב"ב, הוא החכם השלם העניו החסיד כמוהר"ר אליעזר ארחא נר"ו, ובעזרו עם העזר האלה"י זכיתי וחברתי חיבורי הגדול ספר קרית ארבע ת"ל, והוא ביאור על ספר הזוהר:
ויהי היום בשנת שע"ט שנת הגמול נהפך לאבל מחולינו כי יד ה' הויה בדבר גדול מאד ויהרוג מחמדי עין ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים תוב"ב, וגם שם היה חרון אף ה' ויגוף ה' בעמו ובפרט ביתר הפליטה הנמלט ממשברי ים התלאות שואות ומשואות צרה צרורה אשר נתלקטו בציון עיר הקודש מן אנשי סגולה תושבי העיר פאס וסביבותיה רובם ככלם באו בחדרי שערי מות וצלמות ולא סדרים, כי בערה בם אש ה' ואין מכבה, ואמלטה משם אני ובני ביתי וחזרתי אל סביבות עיר חברון תוב"ב ואני יושב משומם קצת ימים כי לא ידעתי לאן אפנה ולאן אנוסה כי היתה יד ה' נטויה בכל הארצות האל:
אז אמרתי אל לבי לב רגז לנדור נדר לה' כי מצוה לנדור בעת צרה, והיה אם יהיה ה' אלה"ים עמדי ושמרני מכל צרה ויעשה עמדי חסד לשוב אל ביתי אל חברון תוב"ב, והיה ה' לי לאלה"ים לחבר יחד שושני סנסני הדרושים אשר הם אחד הנה ואחד הנה אשר אספתי לי זה ימים בחמלת ה' עלי בשקידות העיון ובטרחה יתירה, וקצת מהם לקטתי מדברי הקדמונים ז"ל אשר היו מלפני, ועליהם הוספתי מדעתי הקלושה על אשר היו לפני ביראת ה' טהורה:
וישמע ה' בקולי ותעצר המגפה מעיר עזתה אשר ליהודה תוב"ב, ואמלטה שמה בי"ט לאב ומצאנו שם מעט רוחה, אז אמרתי עת לעשות לה' במועצות ודעת לבא אל (שתי) [שרשי] הענינים האמונים על חיק האמונה אשר טפחתי ורביתי באתי לחברם ולבררם, והיה כל החקירות היקרות והדרושים המיוסדים על מופתים הלמודיים והקדמות החיצוניות אותם הצגתי לבדנה.
ולא יתערב קודש בחול ואם הם הרוב, והדרושים היקרים המיוסדים על דברים המקובלים ז"ל ועל דברי הרשב"י זלה"ה ואם הם המעט לקחתי אותם בידי, וגם מאלו אשר בחרתי צרפתי והשמטתי מהם כל הראיות (מאנ"ך) [מתנ"ך] ומדרשי רז"ל שחדשתי לבאר הדרוש ההוא, ואם אין מדרש בלא חדוש כיד ה' הטובה עלי עם כל זה השמטתים.
כי ראיתי כמה ספרים אחרונים ז"ל המספרים תהלות ה' ועזוזו ואין עוז אלא תורה והמה מושלכים לפני המעיינים בקצה הערימה ואין דורש ואין פותח אותם, והטעם כי כל איש מבין הוא רוצה (לדרוש) [לחדש] וכפי שכלו יהולל, לזה בחרתי לחבר הדרושים בלתי שום ראיה כלל (מאנ"ך) [מתנ"ך] ודרושי רז"ל וכל מעיין יוכל להביא ראיה אשר יבחר כפי שכלו, ובזה יקובל ממנו תועלת לכל המעיינים ולא ימוש מידם בעתות הפנאי. ורחמנא לבא בעי ואם אני מכיר ערכי בדלות שכלי וקוצר השגתי שבתי וראיתי כי רם ה' ושפל אנשים החפיצים לקרבה אליו כמוני עני אני ברצונו הטוב יראה יביט ממעון קדשו וחיתה נפשי, ואם איני כדאי ה' לי בעוזרי להריק לי ברכה עד בלי די:
וקראתי להצעה הזאת אבן השתיה שעליה הושתת הספר הזה, כי לא יכלול כי אם הקדמות והדרושים המקובלים המיוסדות על דברי הזוהר ושאר המקובלים ז"ל, ושמתי מגמתי לדבר בדברי הדרושים האמוניים (המכחישים הפילוספיא) [המוכחשים מהפילוסוף] ולזה סדרתי לך על אבן אחת שבעה עינים:
המעין הראשון קראתיו בשם עין כל ונמשכו ממנו כ"ח נהר ות, (לבאר אמונת התורה ואמונת דברי רז"ל), ומיני ההשגחה, ולהכריח שיש שכינה בתחתונים, ודביקותה בישראל, וסוד גלותה, וסוד התלבשותה וירידתה בגלות, ונלוה לזה סוד התלבשות המלאכים בירידתם בעולם השפל, וכיוצא בו:
המעין השני קראתיו עין הקורא ונמשכו ממנו ס"ט נהר ות, לבאר אמונת התורה ואמונת דברי רז"ל בתנועות הגלגלים ומדת הארץ, ולאמת דבריהם ולהשיג על דברי התוכניים, ולבאר מעלת התורה והמצוה והתפלה, ומעלת העוסק בתורה ובפלפולה, וסוד התורה שתתחדש לעתיד, וסוד עסק בתורה בלילה, ובחינת העוסקים, וקדושת המקום ע"י דברי תורה, והרבה דרושים הנלוים לתורה ולמצותיה:
המעין השלישי קראתיו עין הארץ ונמשכו ממנו כ"ה נהר ות, לבאר מעלת ארץ ישראל והדרים בתוכה:
המעין הרביעי קראתיו עין יעקב ונמשכו ממנו נ"ט נהר ות, לבאר מעלת האדם הישראלי והרכבת גופו ורוחו ונשמתו וצלמו, ומעלת האומה הישראלית, וסוד העבודה, וההתבודדות, וסוד הפגם, והתשובה, והוידוי, והיראה, וההכנעה, והסיגוף, ופגם סילוק הצדיקים וכיוצא בו:
המעין החמישי קראתיו עין משפט ונמשכו ממנו נ"ב נהר ות, לבאר השכר והעונש, וגן עדן וגיהנם, וסוד הגלגול בכלל ובפרט, וסוד המיתה והגלות וכיוצא בהם:
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
רבי אברהם אזולאי בן מרדכי
המעין הששי קראתיו עין גנים ונמשכו ממנו ט"ו נהר ות, לבאר עניני שבעים שרים ושליטתם, והנהגת האומות ושורש נשמתם בכלל ובפרט, וסוד ערב רב, ומעלת האומות בגלות השכינה, ושפלות האומות (ותמצית) [וסוד התמצית], וסוד שליטת והתגברות אומה על אומה, וסוד ע' לשון וכיוצא בו:
המעין השביעי קראתיו עין גדי ונמשכו ממנו כ"ח, נהר ות לבאר סוד הקליפות, וסוד היאך נמשכו ונמצאו, וסוד כחם, וסוד מציאות יצר טוב ויצר הרע, וסוד השדים ומציאותם ומהותם, וסוד החלק הניתן לקליפה, וסוד השפחה כי תירש גבירתה, וסוד מיני הקליפות ומיני השדים למשפחותם לגוייהם. וכל אלו האמונות הנזכרות יכחשום הפילוספים, ואני אמתתים בדברים מקובלים מתישבים על שכל המעיין ולא יכחיש כי אם המתעקש:
וכל אשד נהר י נחלי שבעה מעיינות [הנזכרים] יקוו אל מקום אחד קראתיו בריכת אברהם כי ממנו ישקו עדרי חבירים צאן קדשים הנכנסים תחת צל האמונה האלקית לדעת איזה דרך ישרה שיבור לו האדם הנלבב, והתבודדותו, ותכליתו, והתבוננת דרכיו, כי זה כל האדם. וגם כללתי קצת ממה שכתב האלקי הרמ"ק זלה"ה בספר תומר דבורה:
ודע שכל דרוש הסתום שלא פרשתי למי הם ממה שקבלתי מספרי האלקי הרמ"ק זלה"ה או מה שהבנתי מדבריו בביאורו על דברי הרשב"י בזוהר ובתיקונים וכתבתים בסגנון אחר ובלשון מבוארת יקל ויערב על המעיין:
גם קצת דרושים לקטתי מדברי האלקי האר"י זלה"ה, וזכרתים משמו, וגם מה שלקטתי מקצת ספרי המקובלים כתבתי מסכ"י ר"ל מספר כתיבת יד:
ובזה תשמח נשמת כל חי תברך ברכת המוציא והמביא פעולה זו המעולה, ליהודים היתה אורה, ועל כן יעזוב איש חן ארץ, וחמדותיה לא יחונן, והבל היופי מלא דופי, כלה גרש יגרש האמה נכריה חכמה חיצוניות בלתי ראויה, ודבק באש דתו היפיפיה, לשום נפשו בחיים בזה ובבא:
ואני טרם אכלה לדבר וטרם יהיה דברי הראשון קראתי בשם החיבור הנכבד הזה חסד לאברהם לשתי סיבות, לזכור חסדי ה' אשר גמלני ומדבר מלטני, שנית להורות שכל המעיין בספרי גומל חסד עמי להיות זוכה ומזכה. ואלקים ה' חילי ימציא און לי בכל עמלי לסדר ולחבר מה שיעדתי, והוא יתן בפי מענה לשון, יוריני ינחני בדרך אמת [כי מידו הכל, קול ה' יתן אומר. אמן כן יהי רצון:
אשירה לי"י כי גמל עלי:
אור חכמה ורוב עצמה ותורה באו בספר יפה תואר וצורה ראו כי הוא עץ יפה ענף ומצל היות שתול עלי מים ונהר מאד גבוה ורם [וייף] בגדלו ארזים לא עממוהו בגן אל זה עץ נטעהו חדל האישים ואם ישאל אחד שם עצו ופריו לכן ראו לא עץ מאכל הוא אכנהו בשם חסד לאברהם ירד פנימיות ים פנינים העלה חתר ותר בכל פירוש ופתרון זכות קדושים רוממי שד"י אשר קשר כתרים לדבריהם ובם נעלמה ואוצר צפונה וסתרה. ושרשיו מיוסדים עלי דרך ישרה. ורב נאות ואמרתי לפארה. הוציא פרי מאד מתוק כאורה.
ולא דמה ליופיו עץ הזמורה. בעדן ניתנה לו הבכורה. ופריו לכל נבון וחכם תשורה. אם גפן ואם זית נהדרה. כי אם עץ חיים תורה ברה. ופריו הוא דבר שפה ברורה. יסודו סוד זה"ר מקורו הערה. כל טמון וכל סתום לא נעדרה. חלקם בחיים בזוהר האורה. שפתי יתר וגם שפרה. התנצלות המחבר:
אמר המחבר אברהם עד פה גברו עלי חסדי יתברך שמו, והוא ברחמיו וברוב חסדיו יחמול עלי בתוך עמו ישראל, ויגמור בעדי להצילני מחרון אפו הקשה, ויזכני להוליד בנים עוסקים בתורה ויראת י"י היא אוצרם, לא ימוש ספר התורה מפי זרעי וזרע זרעי יאמר י"י מעתה ועד עולם אמן. ואתה מעיין חכם אל יבהלוך רעיוניך בראותך בספר הנכבד הזה סוד פלוני וסוד פלוני אל ידמה בשכלך שהם סודות עמוקים ונפלאים הם ממך.
כי לא חברתי לך בזה הספר שום סוד עמוק שיצטרך הקדמות כדי להבין אותם, אלא כל משכיל בנקל יוכל להבין מעצמו סוד זה הספר, וממה שאין ראוי שיעלים מן המעיין בזה הספר הוא כי הוא הרבה דברים נאמרים בו במקום אחד על כוונת מה ובמקום אחר על כוונה אחרת, כמו שעשה הרמב"ם ז"ל במקומות רבים מספר המורה.
בעבור זה ראוי שיזהר המעיין בעיונו [בדרושי] ספר איזה מחבר שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע אמיתת הענין, ויחשוב בו כי לפעמים ישמיט המחבר הקדמה אחת באיזה מקום לפי שהיא כמבוארת בעצמה או שנתבארה במקום אחר או בכוונה ממנו להסתיר הענין ויחשוב המעיין שזה טעות מן המחבר וימהר להשיב עליו ויחשוב אותו לפתי וסכל, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא היה מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה בלב המעיין בתחלת הדעת, ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו וירבה להעמיק בדבריו, כי המחבר לרוב (השתוטט) [שטט] במחשבתו בדברים העיונים העמוקים, ולפעמים יקל [בהם] בעיניו להאריך בביאורו דבר מה
הקבלה במרוקו-היכל הקודש
אז הגיע רבינו אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקודש ארע היא חברון…ותהי נפשי בחברת הדרת פינת יקרת שבטיה מחזיקי בדק ידי לומדי התורה ויודעיה. השלם העניו בחסיד כבוד הרב אליעזר ארחא. ובעזרו האלוהי זכיתי וחיברתי חיבורי הגדול ספר קרית ארבע.
אך גם כאן לא ארכה הטובה : ויהי היום בשנת שע"ט 1619- נהפך לאבל מחולנו…ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים. בירושלים התגוררו אז היהודים שעזבו את פאס ועלו לארץ ישראל אחר הצרות שעברו בפאס. אולם המגיפה הכתה קשות קהילה זו ורובם ככולם קיפחו חייהם בה.
על כן חזר רבינו לחברון לתקופה קצרה. אז נדר נדר, אם יעשה ה' עמו חסד ויחזירהו לחברון, יכתוב ספר מכל החידושים שאסף במשך השנים " בשקידות העיון ובטירחא יתירה ".
אז בגיעה הישועה ממקום אחר : " שמע ה' בקולי ותעצר המגיפה מעיר עזתה אשר ליהודה תוב"ב ואמלטה שמה בי"ט לאב ומצאנו שם מעט רווחה ", ושם בעזה, כתב ספריו " חסד לאברהם " ו " בעל ברית אברם ". לאור כל זאת מובנת היטב הסיבה שקרא רבינו לספרו " חסד לאברהם " – לזכור חסדי ה' אשר גמלני ומחרב מלטני ".
בתקופה זו הייתה בעיר עזה קהילה גדולה, בהיותה שוכנת על דרך המלך, המקשרת את סוריה וארץ ישראל עם מצרים, התיישבו בעיר סןחרים יהודים שניהלו עסקים פוריים. הגיעו גם פליטים מירושלים ומחברון בזמן רדיפות או מגיפות וחלקם נשארו לגור בה. ביניהן חכמים שנטעו בעזה את ידיעת התורה, יסדו ישיבהף וחיזקו את רוחו של היישוב הקיים.
נשאל הרדב"ז אם בני עזה חייבים להפריש תרומות ומעשרות, מפני שיש בה יהודים שיש להם קרקעות, והשיב שחייבים. ועיין שם שהאריך וסיים " שוב מצאתי לבעל כפתור ופרח, תלמידו של הרב ז"ל שכתב " שעזה בכלל ארץ ישראל היא ".
אם כך חלק מהקהילת עזה עסק גם בחקלאות, והיו להם קרקעות. רבינו עובדיה מברטנורא, שביקר בעיר בשנת רמ"ח – 1508 כבר מצא שם עיר יפה וגדולה כירושלים ואין לה חומה סביב..ובעזה היום כשבעים בעלי בתים.רדב"ז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, רדב"ז (ה'רל"ט 1479 – ה'של"ד 1573), מחבר שו"ת הרדב"ז.
רבי דוד בן זמרא נולד בספרד בשנת ה'רל"ט (1479) למשפחה של תלמידי חכמים. בצעירותו למד אצל רבי יוסי סרגוסי. בזמן גירוש ספרד, בהיותו בן 13, נדדה משפחתו לפאס אשר במרוקו, ומשם לצפת ולירושלים. בשנת ה'רע"ג 1513, עקב המצוקה הכלכלית בירושלים והפרעות, עזב הרדב"ז את ירושלים ועבר למצרים לישיבת רבי יצחק הכהן שולאל, שם מונה לאב בית דין. אחרי כיבוש מצרים על ידי העות'מאנים (שנת 1517), מונה רדב"ז למנהיגה של יהדות מצרים. רדב"ז היה אב בית דין, ראש ישיבה, גבאי צדקה והאחראי לרכוש הציבורי של יהדות מצרים. הוא התפרנס מסחר בתבואה ובעורות , והצלחתו הרבה בכך הביאה לו עושר רב.
אחרי ארבעים שנות רבנות במצרים עזב הרדב"ז את קהילתו ותפקידו, וחזר לירושלים (בשנת ה'שי"ג; 1553 לערך), ומשם עקר לצפת, הואיל ולא הייתה לו שלווה בירושלים. הרדב"ז חי בצפת עשרים שנה ונפטר בשיבה טובה בכ"א בחשוון שנת ה'של"ד (1573).
יש המציינים שנים אחרות כתאריכי לידתו או פטירתו, כדי להתאימם למסורת המובאת בספר קורא הדורות לפיה נפטר הרדב"ז בגיל 110.
אחד מתחיבוריו
- כללי הגמרא – מודפס בספר "מהררי נמרים"
- יקר תפארת – פרוש למשנה תורה של הרמב"ם
- מצודות דוד – ספר זה איננו הבאור הידוע "מצודת דוד" על הנ"ך, אלא באור לתרי"ג מצוות, אשר פרש את המצוות בדרש הפשט והסוד
- מגן דוד – ספר קבלה אשר מבאר את אותיות ה"אב
- מכתב לדוד – פירוש על שיר השירים
הרדב"ז כתב למעלה מ-10,000 תשובות, אולם רובן אבדו. בסך הכל קיימות מעל 2,000 תשובות המכונסות בשלושה שו"תים:
- שו"ת הרדב"ז
- שו"ת דברי דוד
- שו"ת הון יוסף – אינו שייך לרדב"ז אלא לצאצא שלו – ר' יוסף זמירו
למידיו הידועים הוא רבי בצלאל אשכנזי, מחבר השיטה המקובצת.
באותה תקופה הרביץ תורה בעזה וכיהן כרב העיר. המשורר הידוע רבי ישראל נג'ארה, עליו אמר רבי יהודה אריה ממודינה " לא קם בישראל כישראל ", ובשם האר"י ז"ל הקדוש אמרו ששירותיו תשובות בשמים. כשראה את ספרו של רבינו " אור החכמה " כתב שיר קצר לכבודו, והביאו רבינו בראש הספר.
עם תום המגיפה חזר רבינו לחברון, שם כנראה, נולדו ילדיו, ושם כתב את " אהבה בתענוגים " – פירוש על המשניות.
לפי המקורות שבידינו לא עסק רבינו בעסקי ציבור. הוא אף לא חתום על מכתב שנשלח מחברון בשנת תשע"ו, ועליו חתומים כל רבני חברון. לעומת זאת מופיעה חתימתו על קבלת מעות מיהודי איטליה, יחד עם כבוד הרב אליעזר בן ארחא ורבי יוסף אבוהב, בשנות ת"ג.
מעשה נורא, שנתרחש ערב פטירתו מובא בספר " זכרון ירושלים " ; פעם אחת בא פחה לעיר הקודש חברון ת"ו, ומנהג הישמעאלים ביום שישי הולכים להתפלל במערת המכפלה. ובתוכם בא הפחה מסטנבול ורצה לראות מה שישי בתוך המערה.
ובין כך נפל החרב שלו מן התיק… והייתה מצופה זהב ואבנים טובות והיה שוה כל הון וגזר על הישמעאלים שיוציאו מן המערה והורידו אותם בחבלים ולא הספיקו עד שהוציאו אותם מתים. וכיוון שראה הפחה כן, מה יעשה וכי ימותו כולם, וגזר על ישראל ונתן להם זמן שלושה ימים.
עשו ישראל תעניות ותפילות, ואחר כך כשהגיע הזמן נתפחדו ישראל להיכנס ועשו גורל. ונפל הגורל על הצדיק חסד לאברהם זיע"א. ותכף ומיד כשראה שהגורל נפל עליו, טבל ולבש תכריכים כל הלילה היו יושבים אצלו ודורש להם דברי קבלה מאברהם אבינו עליו השלום.
אחר כך אמר להם שיתפללו בעדו שישמר מכל דבר צער, והלך למערת המכפלה, והכניסו אותו בחבל וירד בתוכה, וכיוון שירד חזר להם החרב בחב, ואמר עתה הגיע העת שאראה בתוכה.
והלך בתוך המערה וראה אדם אחד עומד ונתפחד ואמר שמע ישראל. ואחר כך שאל לו מי אתה, והשיב לו אני אלעזר עבד אברהם. ואמר לו כיצד באת לכאן מוסיפר לו המעשה ואמר לו המתן בכאן עד שאשאל רשות מאברהם יצחק ויעקב זיע"א אם תכנס.
וכך היה ונתנו רשות להיכנס. ונכנס, ומרוב פחד לא אמר להם שלום עליכם שנתעלף, ונתנו לו ריחות וקם וסיפר להם המעשה. אולי לזה התכוון החיד"א שכתב בשם הגדולים בערך על רבינו : " ונתגלו לו אבותינו הקדושים.
וכיוון שראה שזה הגן עדן לא רצה לצאת ואמרו לו שזה לא אפשר. אתה מוכרח לצאת ולמחר תהיה נשמתך כאן. וכל ישראל היו מתאווים לראותו כי חשבו חס ושלום ודי למבין. ומאת ה' העלו אותו בחבלים ובא לביתו שמח והיו כל ישראל שמחים על זה. ואמר להם כך וכך נגזר עליו וכך רצונו בזה שלמחר יהיה פטירתו ונצטערו כל ישראל כי אבד חסיד.
כל הלילה היו יושבים אצלו והא דורש להם עניין קבלה עד קודם אור הבוקר. וירד בטבילה שלו בביתו ולבש תכריכים. למד עם הקהל וקודם אור הבוקר אחר משע ישראל יצאה נשמתו. והייתה בכייה גדולה והספדות ועל אלה אני בוכה.
על זמן פטירתו מביא החיד"א את מסורת המשפחה : " ומז"ה עלה לשמים יום השישי פרשת חיי שרה, שנת ה' ת"ד, בעיר הקודש לברון תוב"ב. היה זה ביום כ"א בחשון לפי ספר שם הגדולים.
אמנם רבני ירושלים, בהסכמתם ל " זהרי חמה ", בשנת בקש"ו צדק – ת"ח – 1648 כותבים, : אברהם אזולאי נר"ו. אך לא נראה לערער בשל כךאם מסורת המשפחה. תאריך החיד"א מקבל גם אישור ממקום אחר.
רבי דוד קונפטי כותב : " כשעליתי לירושלים פעם אחת בשנת ת"ה ליצירה…זכיתי להקביל פני כל אלו הרבנים הנזכרים זולת מעטים שכבר היו בעולמם… והר"ר אברהם אזולאי זלה"ה ולא זכיתי להכירם.
רבינו נקבר בחברון. גם אם מצבתו נשארה שלמה אי אפשר לזהותה, בגלל מנהג חברון שלא לכתוב דבר.