הסלקציה – חיים מלכא-הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להורים שעלו ממרוקו במאי 1949. 

משה קול ראש מחלקת הנוער והחלוץ, הוסיף באותו דיון.

" מדיניות העלייה שלנו צריכה להיות העלאת 80% חלוצים ונוער ו-20 אחוז שהם תלויים בהם…..זאת צריכה להיות המהפכה שלנו במדיניות העלייה הזאת ".

עוד הוסיף קול, כי לגבי רומניה ושאר ארצות מזרח אירופה אין לנו ברירה אלא לקולטם כפי שהם ; אבל לגבי ארצות המזרח אפשר לכוון את העלייה ולקבוע את דמותה, יהודה ברגינסקי, ראש מחלקת הקליטה, התבטא כך :

" העלייה שתבוא ממזרח וממערב אירופה היא פחות פרודוקטיבית מבחינה אובייקטיבית מעלייה מארצות המזרח. אם כיום באים מרומניה הרבה זקנים, צריכים במקום אחר לחפש ניטרליזציה בהגברת צעירים…אם מדברים על אנשים שנוכל לעשות מהם משהו – הרי זה רק מאלה שיבואו מארצות המזרח. את אלה אני יכול לזרוק להתיישבות ולכל שאר המקומות "

עוד הוסיף שהוא מתנגד לעליית משפחות מצפון אפריקה ומסכים להצעתו של קול, דהיינו 80 אחוז חלוצים ונוער ו20 אחוז התלויים בהם ( בשמונים האחוזים ).

א' דובקין, ראש המחלקה לענייני החלוץ וראש האדמיניסטרציה בסוכנות, הסכים להצעת משה קול, אך לא האמין שבצפון אפריקה ניתן למצוא יותר מ-30.000 צעירים לעלייה. גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה, אמר :

" מבחינתי לא חשוב מספר העולים בשנה, אלא טיב העולים שיהיו פרודוקטיביים, אין לי התנגדות לעליית משפחות – בתנאי שההורים יהיו צעירים ופרודוקטיביים. אני גם מתנגד לעלייה שלילית מרומניה. יוספטל הציע להקים ועדה, שתחליט על העלייה לשנת 1952.

הדיון בעלייה נמשך למחרת, ב-5 בנובמבר 1951. חבר ההנהלה, ד"ר נ' ניר, התנגד להצעות קול, ברגינסקי, יוספטל ודובקין – ותמך בעליית משפחות. וכך אמר : לקיבוץ גלויות יש שתי סיבות : א. הצלת האומה לעתיד, ב. הצלת יהודים.

ולכן אי אפשר להתחשב אם העולה ברגע זה מביא תועלת. עלינו לבחון אם עלייתו תביא תועלת בעתיד. משום כך אינני יכול להסכים לבחירת צעירים ורווקים והעדפתם על משפחות. ייתכן שהמשפחות מטופלות בילדים, והדבר מקשה עלינו עכשיו, אבל בעתיד משפחה עם שמונה ילדים – פירושו של דבר שלאחר כמה שנים יהיו לנו שמונה אנשים פרודוקטיביים. בגלל קשיי קליטה אין אנו יכולים לצמצם עליית משפחות, מפני שתועלתם בעתיד גדולה. 

חבר הנהלה מ' נוי אמר, שלדעתו אין לקבוע את היקף העלייה במספרים, אלא לפי סוגי העולים ; שכן אם נקבע מספרים ולא נעמוד בהם, נעלה מכל הבא ליד – ובכך מתבטלת כל ההגדרה של הסלקציה.

הגזבר וראש מחלקת ההתיישבות, לוי אשכול, תמך בהצעתו של משה קול.

הקריטריונים לסלקציה הוכתבו לוועדה על ידי ראש מחלקת ההסברה, זלמן שזר, שאין לדבר על הגבלת עלייה, אלא עלינו לקבוע " פוליטיקה של העלייה ", ולדבריו : " מוכרחה להיות פוליטיקה של עלייה. אנו מדברים לא על הגבלת העלייה אלא על קביעת פוליטיקה של העלייה. עוד הוסיף שזר, כי יש לקבוע שלוש דרגות עדיפות לעלייה :

1 – הארצות שבהן יש סכנה לקיבוץ היהודי, ולכן פוליטיקת העלייה צריכה להיות של חיסול גלויות ( כלומר מצרים וסוריה )

2 – הארצות שהממשלות שלהן קבעו תאריכים לנעילת שעריהן ( כלומר ארצות מזרח אירופה )

3 – הארצות שאין צפויה בהן סכנה לקיבוץ היהודי, ואפשר לעשות את הדברים בנשימה יותר ארוכה. מארצות אלה צריך להביא את האלמנטים הבריאים הנחוצים, שיכולים להביא תועלת, והברירה צריכה להיות בשני כיוונים:

אנשים בלי כסף ובגיל העבודה, ואנשים עם כסף אפילו למעלה מגיל העבודה. אלו הם שני האלמנטים הנחוצים. באות בחשבון צרפת ושאר ארצות אירופה, במידה שיש אנשים העומדים לעלות, ובעיקר הכוונה לארצות שעליהן דיבר רפאל – תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו – שיש לחתור בהן עד כמה שאפשר לסלקציה פנימית. כל שאר הסוגים עומדים בשורה השנייה.

בעקבות דבריו אלה של שזר נשאלות כמה שאלות :

ראשית, מדוע לדעתו, יש לבצע את הסלקציה בעיקר בצפון אפריקה ? הרי לפי דבריו נמצאות בעדיפות שלישית גם ארצות מערב אירופה.

שנית, מדוע נמצאות ארצות מזרח אירופה בעדיפות על ארצות צפון אפריקה ? הרי באצות מזרח אירופה לא הייתה סכנה ליהודים, ואפילו היו שמה ציריות ישראליות ! סגירת השערים הזמנית לא היה בה כדי לסכן את יהודי מזרח אירופה ;

לעומת זאת סכנת יהודי צפון אפריקה גדולה הייתה מסכנת יהודי מזרח אירופה, שכן חיו במדינות ערביות, ופרעות אוג'דה וג'ראדה בשנת 1948, שבהן נהרגו 41 יהודים, הוכיחו !.

עוד הוסיף שזר, כי לגבי נכים וחולים הפוליטיקה צריכה להיות זו : גולה שמתחסלת – מעלים את כל הנכים והזקנים ; אך במקום שאין חיסול גלות – " אין כל חובה על ארץ ישראל במצבה עכשיו להפוך למקלט לכל מקרה צדקה. זאת צריכה להיות הפוליטיקה של העלייה ".