מורשת יהדות מרוקו

המושל של דמנאת הסית נגד היהודים: כל מה שאירע הוא תוצאת ההסתה של המושל נגדנו. הוא האשים גם יהודי בשם יצחק שהסית את המושל נגדנו.

כשהגענו לפאס התלוננו על האנשים הרשעים הללו. השומרים היהודים בשירות המושל, והוזיר סיד מוחמד בן אלערבי הודיעו לנו שהסולטאן כתב למושל שיאסור אותם. וכך אתה רואה מה שקרה לנו כשהגענו.

אנו מבקשים להודיע לוזירים על מה שאירע, וכך ציפינו שיארע. כי ידענו שמושל זה לא יאזין לשום אדם. ולכן, כאשר שגרירים מטנג'יר דיברו אתנו, אמרנו להם זאת. אבל הם ענו שאין לנו ממה לחשוש, ושלא יאונה לנו כל רע. קיבלנו את עצתם וחזרנו תחת הגנתם. עתה יראו כי למרות שלא נכנסנו לדמנאת, היינו נרצחים לולי היינו בורחים. לו היינו רוצים לדווח בפירוט על מצבנו העלוב, הנייר והדיו לא היו מספיקים לכותבם.

דוד עמאר גברח לקזבלנקה: למען ה' ולמען אמונתנו אנו פונים אליכם נא להודיע לוזירים על מה שאירע לנו. אנו עומדים לשלוח שניים או שלושה אנשים לטנגייר, אבל לא נעשה זאת לפני שנקבל תשובתך. בינתיים אנו מצפים לידידותך שתענה לנו במהירות האפשרית, על שמו של דוד עמאר לדאר אלבידה.

מושל דמנאת אמר לאנשיו להרוג את היהודים לאחר שברחנו למקום הזה נודע לנו מבני אדם מוסמכים שהמושל אמר לאנשיו שפצעו אותנו: 'נתננו לכם הוראה להרוג אותם, אבל אני רואה שרק פצעתם אותם',

25 ביוני 1885- ארבעה יהודים נרצחו בסביבות דמנאת- בקשה להודיע לכי״ח את מצבם

יעקב רפאל קדוש כתב מקזבלנקה לשלמה בן עוליל ביב תמוז תרמ״ה על מנת להודיע לכי״ח על מצבם: לאחר שהגענו לקזבלנקה אני ממהר לכתוב לך את שמות היהודים שנרצחו בסביבות דמנאת על ידי אנשיו של קאיד גילאלי: חזן אברהם דנינו, יעקב דנינו, מרדכי עמאר, ואברהם כהן. גופותיהם וסחורותיהם נעלמו. תלונתינו במכתבנו הקודם[ שלא הגיע לתעודתו] לא הועילה. הזכרנו שני יהודים מרדכי גבאי ויוסף בן שטרית שהמושל הילקה אותם, כי סירבו לעבוד ללא תמורה.

כשהיינו קרובים לדמנאת, ראינו קבוצת חיילים וערבים מצוידים בחרבות, באלות ובסכינים. כשהתקרבו אלינו צעקו תוך איום, כי נחלוץ את נעלינו, וצייתנו להם. למרות זאת תקפו אותנו במקלות, בסכינים ובאבנים. עשרה מאתנו נשארו על הארץ פצועים. רכושנו וכספנו נשדדו. אשה אחת נפטרה מפצעיה. אלה שלא נפגעו ברחו הרחק מדמנאת כשהם נרדפים על ידי אנשים זועמים. כמה מאתנו הלכו לטנגייר כדי להתלונן, אחרים לרבאט כדי להתקבל אצל הסולטאן. מספר ערבים שפגשנו בדרך המילוט שלנו אמרו לנו שקיבלו הוראות מהקאיד גילאלי לרצוח את כולנו. וכי הם לא היו פוגעים בנו אילולי נדרשו לכך, בלוית איומים. אחד מאנשי הסולטאן היה מאד זועם.

יש לנו עדים על מה שאירע. נא להודיע לכי״ח את מצבנו.

העתונות המקומית במרוקו עמדה לצידם של יהודי דמנאת, ומתחה ביקורת על הממשל

ב-3 ביולי 1885 פורסם כי עמדתם גרמה אי נעימות לעתונות המקומית. כמה נציגים דיפלומטיים הציעו לממשל המקומי לסגור עתון שימתח ביקורת על כל ממלא תפקיד מנהלי. העורכים של העתונים והמדפיסים כולם אזרחי בריטניה, יזמו אגודה להגנת חופש ההבעה בסיוע עתונים ומנהיגים אירופאים.

7 ביולי 1885- המושל של דמנאת עוד לא פוטר

משרד החוץ הבריטי כתב לדרומונד האי בקשר ליהודי דמנאת כי מתברר שהמושל של דמנאת עוד לא פוטר.

11 ביולי 1885 דרומונד האי כותב לוזיר שורה של הצעות, ביניהן לפטר את המושל של דמנאת

שגריר בריטניה במרוקו דיווח לוזיר ב-26 במרס כי נציגי צרפת, איטליה והכותב, כתבו לו מכתב זהה, בו הודיעו כי בעקבות רצונו של הסולטאן, הומלץ למשלחת היהודית מדמנאת, שברחה לטנגייר בגלל המעשים האכזריים של המושל, לחזור לביתה. ניתנו הבטחות מוסמכות ביותר מהסולטאן, להימנע מפגיעות נוספות, וכי ינהגו בהם בצדק בישוב תביעותיהם, בהתאם להצהרות הסולטאן המחייבות יחם הומאניטרי ליהודי דמנאת, ואלה יבוצעו בקפדנות. בעקבות הפקודות של הסולטאן, המשלחת הלכה לחצר המלכות בפאס להביע את תלונותיה ותביעותיה בפני הסולטאן, ולקבל מכתבים של הסולטאן שיופנו לממשל בדמנאת.

בובקיר וקורקוס ילוו את המשלחת היהודית: במכתב שהפנינו אליך הוצע שסיד בובקיר בן אלחג' אלבשיר והסוחר היהודי קורקוס ממראכש, שבתחילת השנה מונו על ידי הסולטאן לחקור את הדו״ח על התנהגותו של מושל דמנאת, יקבלו פקודה על ידי הסולטאן ללוות את המשלחת בדרכה חזרה, לעזור לה ולהביא לישוב תביעותיהם, יחד עם המושל.

ב-14 במאי כתב לי שגריר צרפת שהתבקש על ידי שגריר איטליה ועל ידי, לנצל את ההזדמנות של ביקורו אצל הסולטאן, לתמוך בשמנו בבקשה של המשלחת היהודית לסולטאן לעשיית צדק.

דוד עמאר מקבל חסות מיוחדת מהסולטאן: קבלתי הודעה שהסולטאן הוציא הצהרה שהעתקה נשלח על ידי שגריר צרפת, ובה הוראה למושל דמנאת שדוד עמאר, זקן הקהילה קיבל חסות מיוחדת של הסולטאן, הוא עומד תחת הגנתו ויש להתיחס אליו יפה.

המשלחת היהודית קיבלה הצהרה מלכותית להגנתה: ב-8 ביוני הודעת לי כדלקמן: יהודי דמנאת שבאו לחצר המלכות חזרו לדמנאת כשהם מצוידים בהצהרת הסולטאן להגנתם ולבטחונם, ועם מכתב מהסולטאן למושל והקאדי של דמנאת ולממונים על גביית המסים, עם הוראה שעליהם ליישב את תביעותיהם, ושיקבל את תביעותיהם כמו אלה לפיצויים על הריגה עד שהסולטאן יגיע למראכש. המושל הנמצא עתה במשלחת צבאית – יחזור. ממלא מקומו הנמצא עתה בעיר, ינקוט בצעדים כדי ליישב את התביעות, חוץ מפיצויים על רצח.

המשלחת סבלה מפגיעות גופניות ומשוד: להפתעתי ולכעסי קיבלתי מכתב מדוד עמר מה-21 ביוני ממנו אני מעביר תמצית, ודיווח על הפגיעות האכזריות מהן סבלו בהגיעם לשערי דמנאת. במקום צדק ויחס נאות כמובטח להם על ידי הסולטאן הם נרגמו, הוכו, נפצעו ונשדדו, ונאלצו למצא מקלט בעיר שכנה, שאינה תחת שליטתו של מושל דמנאת. בקשתי שטוחה בפניך שתעביר לסולטאן מכתב זה ותמצית מכתבו של דוד עמר.

פקודות הסולטאן לא כובדו על ידי המושל: הוד מלכותו בחכמתו יבין ללא הסברים נוספים שפקודות הסולטאן לא כובדו על ידי המושל של דמנאת, והצהרותיו היו בבחינת נייר משומש. ההבטחות הפורמליות שניתנו לנו כנציגי מדינות ידידותיות על ידי הסולטאן, כי כל חברי המשלחת והנתינים היהודים חסרי המזל של העיר הזאת, יזכו לצדק ויטופלו בהגינות. כל זה השתנה על ידי התנהגות המושל והתלויים בו.

אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א

עמוד 148