מורשת יהדות מרוקו

בס"ד

ליקוטים לפרשת האזינו מאת יצחק פריאנטה

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי אומר ילקוט שמעון [הרב שמעון לעשרי] אפשר לרמוז שבא משה רבינו לעורר את בני ישראל להיות כל מעשיהם לשם שמים. אם למדו תורה תהיה לשם שמים ואם תפילה תהיה לשם שמים בכוונה כראוי כי זהו העיקר כדי שיהיה הכול מקובל ומרוצה לשמים. שאם תהיה התפלה והתורה בקדושה ובטהרה הרי הכול ימצא פתח פתוח למעלה ואם הכול לחוץ בלי קדושה וטהרה אין להם מקום במה להיכנס רק הכול נדחה לחוץ. וזהו שבא משה לומר לישראל היטב בעיניכם שתהיו מתפללים ולא תקובל תפילתכם לכן השתדל שתעשו מעט בקדושה וטהרה כדי שתקובל תפילתכם. והנה שער השמים היא שכינת עוזנו ומשם עולה התפילה למעלה ,והנה אמרו חז"ל דמי שיש בידו תורה ואין בו יראת שמים דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימיים ומפתחות החיצוניים לא מסרו לו.

ועוד מפרש ילקוט שמעון על הפסוק פירש רש"י למה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחיש, לפיכך העיד בהם השמים והארץ עדים שהם קיימים לעולם ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם , הגפן תיתן פריה והארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו ח"ו תהיה בהם יד העדים תחילה " ועצר את השמים וכו…ואחר כך " ואבדתם מהרה וכו…ואפשר לומר על פי מה שאמרו חז"ל על הפסוק [יום השישי] לומר שכולם תלויים עד יום שישי בסיון אם יקבלו התורה מוטב ואם לא יחזיר העולם לתוהו ובוהו ואם כן מאחר שאנו רואים כהיום ששמים וארץ קיימים ולא הוחזרו לתוהו ובוהו זה מופת חותך שיקבלו ישראל את התורה ולכן העיד בהם שמים וארץ ומה העדות שיעידו  שהם קיימים לעולם כי עצם קיומם הוא עדות נאמנה שכבר קבלו ישראל את התורה שאם לא כן לא היו קיימים והיה העולם חוזר לתוהו ובוהו.

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי אומר אהבת חיים [הרב מנחם מנשה] גם בהפטרה של השבוע הנביא אומר שובה ישראל עד השם אלוקיך מה ענין שמים וארץ עם התוכחות לישראל? אלא בזאת הפרשה רמוז מלחמת גוג ומגוג מלחמה אשר כמוה לא נשמע מיום שנברה העולם כי אז ירעדו וירעשו שמים וארץ ויבכו כל באי עולם מקצה הארץ עד קצהו ויואבדו מן העולם ויחרב שליש מהעולם וכן רמז דניאל הנביא שבאותם הימים תהיה עת צרה היא ליעקב אשר לא הייתה כמוה אבל ממנה יושע  גם רמוז מכאן שמלחמת גוג ומגוג היא הכרחית להיות זהו שאמר משה באחרית הימים תעשו הרע בעיני השם והעולם יחרב שליש מהעולם ויישארו מתי מספר וכל זה יהיה בעוון ביטול תורה על ידי שלטון של ערב רב כמו שכתוב בזוהר הקדוש ובתיקונים ובכמה מקומות שהערב רב עתידים שיהפכו את תינוקות של בית רבן ותלמודי תורה לחילוניות זאת אומרת לבתי ספר מודרניים וחופשיים וכופרים וגם הגדולים יהפכו אותם. אז באותם הזמנים מתי מעט יישארו באמונת השם ובתורתו שנאמר וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר. ועוד כתוב כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציוויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים אמרו המפרשים העם הזה זה ערב רב  והם אשמים בדבר ובסיבתם ובחופשיותם ובכפריותם תהיה המלחמה האיומה והנוראה והחורבן וכל הצרות שבעולם על זה בא משה רבינו ואמר האזינו בני אתם תלמדו תורה שזה ענין רוחני הנוגע

—————-               ——–ה  א  ז  י  נ  ו  –

לשמים על ידי כן לא תפחדו מכול מה שיהיה בכול העולם לא מהמלחמות ולא כיוצא בהם רק האזנו השמים ואדברה כלומר אנחנו ניתן קול לאבינו שבשמים בתורה ובתפילה.

האזינו אומר רבינו בחיי יש בפסוק 7תיבות ו 32 אותיות נגד 7 ימי הבניין ו32 שבילי חוכמה הכל כלולה בזאת השירה הנפלאה [האזינו] בגימ" [וחכמה] ובגמ" [וזו יחידה חיה] השמים בגמ" [נשמה] ואדברה בגמ" ]דרוח ] האזינו השמים ואדברה בגמ" [זה לנפש ורוח ] רוצה לומר שקרא לנפש רוח ונשמה יחידה חיה   שכולם ישמעו בחוכמת דברי השירה הזאת אשר היא כוללת כל מה שהיה ומה שעתיד להיות עד סוף העולם].

יערוף כמטר לקחי כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב [לב/ב]אומר אור החיים הקדוש וכפל לומר מילות שונות לקחי אמרתי כנגד שני תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנגד תורה שבכתב אמר לקחי שהשם נתנה מידו ליד משה כתובה באצבע אלוקים והגם אלא עשרת הדיברות בהם כלולים כל מה שכתוב בספר התורה כמאמרם ז"ל וכנגד התורה שבעל פה אמר אמרתי שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה וכינה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדמה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכול ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב.

צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך [לב-יח] המילה "תשי" היא ראשי תיבות של המילים "ששת ימים תעבד", והמילה "מחוללך" היא אותיות "מחול לך" וזה רומז לשבת קודש, שהרי אמרו חכמים כל השומר שבת כהלכתה, אפילו עבד עבודה זרה- מוחלים לו. ובזה מוכיח הקב"ה את ישראל, שבמקום שיעבדו שישה ימים וישבתו בשבת, אף את יום השבת מחללים חלילה.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא [לב-ב] כתב רבינו הבן איש חי ידוע שמשה רבינו נקבר בחוץ לארץ מעבר לירדן, בשטחו של שבט גד, שנאמר[דברים לג-כ-כא] " ולגד אמר…שם חלקת מחקק ספון", ודבר זה רמז הקב"ה למשה רבינו באומרו לו "מנגד" תראה את הארץ" ונכוון לומר לו בזה כי " מן-גד" תראה את הארץ, כלומר מתוך שטחו של גד יראה משה את הארץ, אך אליה לא יוכל לבוא.

הצור תמים פעולו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיר וישר הוא [לב\ד] אומר רבינו האר"י ז"ל בספרו הליקוטים  ומה שכתוב כי ביום אוכלו מות יומת, בדוד שלזה הסיבה היה ראוי להיות נפל, וימת ביומו, כי היה אדם עצמו. ולולי שנתן לו אדם הראשון השבעים שנה מימיו היה מת. ובהיות ששב בתשובה שלמה, ותיקן מה שעיוות, לא די שלא מת, אלא חי וקיים, כי דוד חי וקיים הוא. ואפילו שינה לא היה ישן, כי אם שתין נשמי כשינת הסוס, כדי שלא יטעום טעם מיתה, כי השינה אחת משישים במיתה. ועוד לא די זה, אלא כי יהיה הפך מאדם הראשון, כי אדם הראשון הביא המות על כל העולם, וכולם מתו,ועל ידי התיקון יבא דוד ויעשה משיח, ויהיה כל המתים כי זהו אד"ם, אותיות אדם, דוד, משיח,, וכל זה נרמז במזמור שיר ליום השבת שאמרו אדם, כשהגין עליו יום שבת, ואמר: כי שמחתני ה" בפעליך, רוצה

                     –  ה  א  ז  י  נ  ו  –

לומר, אמר דוד המלך, שמחתני ביציר כפך שהוא אדם, כי לולי שהיה הוא שנתן לי 70 שנה, הייתי נפל, ולכן שמחתני ה". ורמז ה70 שנה, בפסוק צדיק כתמר יפרח, שהוא דוד. והתמר אינו עושה פירות עד 70 שנה.

ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישמון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו [לב/י] אומר רבינו בחיי  [ישמן] חסר בגמ" [ת] אחר 400 שנה שגזר עליהם גאלם ממצרים ובתוהו ילל יש/מן שם במדבר במקום תוהו נתן להם את [המן] יסובבנהו אותיות יסבב/הון בגמ"[ממון] שעשה השם סבות וסבב שיצאו ממצרים  ברכוש גדול ובהון עצום ובממון רב מביזת מצרים ומביזת הים שסבב השם שירדפו המצרים אחריהם ויקחו עמהם הון רב ובזזו ישראל מהם את ההון ההוא שגדול היה ביזת הים מביזת מצרים.

יסובבנהו אומר שמנה לחמו הרב אשר בן יעקב יש בו 7] אותיות כנגד 7 ענני כבוד שסיבבן ב7 ענני כבוד גם יסבבנהו בדגלים במחנה ישראל יבוננהו  במחנה כוהנים ולוים שהכוהנים והלויים  הם המבינים בעם כמו שכתוב בהם [דברים לג/י] יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל יצרנהו   כאישון עינו זו מחנה הארון ששם שרתה השכינה כאישון בגמ" בשכינה יצרנהו אותיות [ונצר יה] שקראם [ישעיה ם/כא] נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.

השם בדד ינחנו ואין עמו אל נכר [לב/יב] אומר שמנה לחמו  [בדד מספרו 10]  כי בעת שקבלו את עשרת הדברות על הר סיני אז פתח להם את הרקיעים והראה להם שהוא לבדו הוא והוא יחיד ומיוחד והוא בדד בכול העולמות [ואין עמו אל נכר] ולפי זה בדד קאי על הקב"ה  שהוא יתברך לבדו ינחנו לישראל ואינם תחת השר ומלאך ולפי פשוטו בדד קאי על ישראל שלעתיד יהיו ישראל לבדד כמו שכתוב בלעם [במדבר כג/ט] הן עם לבדד ישכון וזה יהיה כאשר האלילים כליל יחלוף ונשגב השם לבדו ואז ימחה שמו של עמלק לכן האותיות שקודם בדד הם אגג  כי כל מלכי עמלק נקראו בשם אגג או גוג ומגוג וכאשר ימחה שמו של עמלק אז השם בדד ינחנו לישראל כמו שאמר בלעם וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו, ואז לא יהיה עמו עוד אל נכר בעולם, וביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד [זכריה יד/ט].

וישמן ישורון ויבעט שמנתה עבית  כשית  ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו[לב/טו] אומר רבינו בחיי [הרב אשר בן יעקב] הפסוק מתחיל ומסיים [בוא"ו]  שבעטו בשם על ידי [ו] ברכות ונגד הששה ברכות שהשפיע להם עשו ששה דברים רעים כל אחת יותר רעה מהקודמת ואלו הן 1] ויטוש אלוה עשהו ולא עבדוהו ולא די שלא עבדוהו אלא גם הוסיפו לחטוא 2] וינבל צור ישועתו 3] יקניאוהו בזרים 4] בתועבות יכעיסוהו 5] יזבחו לשדים 6]צור ילדך תשי ובאלו הששה דברים נכלל כל שאר העבירות והחטאים שעשו לכן ישועתו חסר [ו] שמפני [ו] חטאים אלו חסר מכם ישועת השם בשלימות ולא היה לכם עוד ישועה במלואה שמנת אותיות [נשמת] שכחו שיש בהם נשמת אלוה ממעל.

וירכיבהו על במותי ארץ [לב/יג] אמר הזוהר הנגלה  פתח רבי יהודה ואמר יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קריית מלך רב בוא וראה כאשר ברא השם את העולם זרק אבן יקרה מתחת לכיסא הכבוד ושקעה עד התהום וראש אחד של אותה אבן ננעץ בתוך

                            –  ה  א  ז י  נ  ו  –

התהום  וראשה האחר למעלה ואותו ראש עליון הוא נקודה העומדת באמצע העולם ומשם התפשט העולם לימין ולשמאל ולכל הצדדים ומתוקים באותה נקודת אמצעית ואבן זו נקראת [שתיה] שממנה נתיסד העולם לכל הצדדים עוד [שתיה] שת/יה השם הניחה שתהיה יסוד העולם ותשתית הכול בשלושה אופנים התפשטה הארץ סביב אותה נקודה התפשטות ראשונה סביב הנקודה כל צחות וזכות הארץ נמצאת שם ושם היא והיא עומדת למעלה על כל הארץ סביב אותה נקודה ההתפשטות השנייה סביב ההתפשטות הראשונה אינה צחה וזכה כהתפשטות הראשונה אבל היא דקה ומחה בצחות העפר יותר מכול עפר אחר התפשטות שלישית שם חשכות וגסות העפר יותר מכולם וסביבה עומדים מי הים אוקיאנוס הסובב את כול העולם נמצא שאותה נקודה עומדת באמצע וסביב לה כל אופני ההתפשטות עולם בהתפשטות הראשונה נמצא בית המקדש וכול ההיכלות והעזרות וכל תיקוניהם וירושלים וכל העיר מהחומה ולפנים בהתפשטות השנייה כל ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה בהתפשטות השלישית כל שאר הארץ מקום מושבם של שאר העמים וים אוקיאנוס סביב הכול.

הלא הוא אביך קנך [לב/ו] אומר מדרש תנחומה כמו שמצאנו בפרקי רבי אליעזר כשבא השם לבלבל דור הפלגה אמר השם למלאכים שרי כל האומות בואו ונטיל גורלות למי יעלו האומות אומה לכל אחד ממנו ואיזה לעלה לחלקו הטילו גורלות ונפל ישראל לחלקו של הקדוש ברוך הוא כפי שכתוב בהנחיל עליון גוים וכן הוא אומר כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו לכך קראם השם לישראל חלף שאר אומות והוא שאמרו חכמים ישראל קנין אחד וזהו הלוא הוא אביך קנך.

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך [לב/ז] אומר מדרש תנחומה לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע כמו שמצאנו במרגלים שמוע בן זכור[במדבר יג/ד] על שלא שמע בדברי המקום וכאילו שאל בזכורו וכן הוא אומר כי חטאת קסם מרי שפט בן חורי [במדבר יג/ה] על שלא שפט את יצרו ונעשה חורי מן הארץ יגאל בן יוסף [שמות ז] על שהוציא דיבה על הארץ לכך נאסף בלאו עתו פלטי בן רפוא [שמות ט] פלט עמו ממעשים טובים ורפו ידיו שהרי מת גדיאל בן סודי [שמות י] דיבר דברים קשים כגידין גדי בן סוסי[שמות יא] הטיח דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא הוא שאמר ארץ אוכלת יושבה עמיאל בן גמלי [שמות יב] העמה כוחו על שאמר כי חזק הוא ממני וגמל לעצמו שלא נכנס לארץ ישראל סתור בן מיכאל [שמות יג] על שהיה בליבו לסתור מה שכתוב מי הוא כאל השם ואומר אין כאל ישורון נחבי בן ופסי [במדבר יג/יד]החביא האמת ופסה האמונה מפיו כמו  פסו אמונים מבני אדם  [תהילים יב\ב] לומר דברי כזבים על הקב"ה  ונעשה מך.

לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו [לב/לה] אומר אור החיים הקדוש לי נקם ושלם יתבאר על דרך אומרם ז"ל[ע"ז/ג] שלעתיד לבוא יוציא השם חמה מנרתיקה הרשעים נדונים בה ולהטה אותם והצדיקים מתרפאים בה והוא אומרו לי נקם ושלם פרוש נקם לרשעים ושלם שכר טוב לצדיקים ,ואומרו לעט תמוט רגלם רגלם הוא סוד מאמר [סוטה מט] עקבות משיחא והוא ברורי ניצוצי רגלי ס"מ כשתמוט רגלם של עושי

                           –  ה  א  ז  י  נ  ו  –

רשעה ותגמר ממה שנגע בה מדבר המעמיד כידוע ליודעי חן ואומרו כי קרוב יום, הוא מאמר הנביא [צפניה א] כי קרוב יום השם ואומרו וחש עתידות למו הם הנחמות העתידות כשישתלמו עושי רשעה תכף ימהר לקים הבטחות העתידות לצדיקים.

ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרון בהור ההר וייאסף אל עמו [לב/נ] אומר אור החיים הקדוש פרוש התרצה למות שאין השם לוקח נפשות חסידיו אלא לרצונם .ואומרו והאסף אל עמיך על דרך אומרם[כתובות קד] שיוצאים הצדיקים להקביל פני צדיק ולזה אמר השם אליו שיאסף אל עמיו הבאים לקראתו עוד יתבאר על זה הדרך כי בא לתת שלושה טעמים למיתת איש האלוהים וזה שיעור הכתוב ומות והטעם בהר פרוש על דרך אומרם[סוטה יד] למה קבר מושה בהר נבו בשביל עוון פעור כי בכול זמן שיזקוף ראשו פעור ימצא כנגדו משה ונכנע וכאומרו ויקבור אותו בגאי מול בית פעור טעם ב], אשר אתה עולה שמה פרוש כדי שיוכל להשיג האושר שהשיג באמצעות מעשים טובים הנוראים מה שאין יכול להשיג בעודו משוטף עם הגוף להשיג המעלה ההיא והוא אומרו אשר אתה עולה שמה פרוש בעולם העליון ג] והאסף אל עמיך על דרך אומרים [במדבר/פיט/ בפסוק[לג/כא] ויתא ראשי עם שבאמצעות משה יזכו דור המדבר והם מתיחסים אליו כאומרו [שמות לב/ז] רד כי שיחת עמך , והוא אומרו והאסף אל פרוש לסיבת עמיך להביאם לעולם הבא והגם שבאהרון מצאנו שאמר כן גם כן ויאסף אל עמיו במקום שיש לדרוש דורשים.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל [לב/נב]אומר אור החיים הקדוש קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וכו…ויתבאר על דרך אומרם שעתיד מה לכנס לארץ עם האבות לעתיד לבוא ואמרו בזוהר[חב/קכ] כי הוא יביא את ישאל אל הארץ בבוא גאולתם ולזה כשאמר השם ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן פרוש עתה ולא אל הארץ אני נותן וכו… פרוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד.

אל הר העברים [לב/מט] אומר שמנה לחמו אותיות אל הר העברים [אל עבר ההרים] כתוב בספרי ובזוהר שמקבורת משה יש מחיל העובר לקברות האבות לכן נקרא העברים [העברים ] אותיות [ירב העם/רבי העם/מהעבירה] רוצה לומר ששם נקבר רבי של העם והוא רבן של כל ישראל ועל ידי מי עברה המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וזהו אשר ירב העם עמו ,נגזר עליו שימות שם ,ועל ידי החטא מהעבירה שחטאו ישראל בבעל פעור נקבר שם, כדי לכפר על ישראל מהעבירה של פעור [הר נבו] אותיות [הנר בו], שראה שם נר דלוק ושם נגנז נר ישראל.

ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל אומר שמנה לחמו  אותיות ושמה לא תבוא [ומשה אל אבות] לא תבוא אל הארץ אשר האבות קבורים שם אי נמי כמו דאיתא בספרי ובזוהר שלכן נקרא שמו הר העברים שממנו יש דרך לעבור אל מערת המכפלה אל קבורת האבות לכן ושמה לא תבוא אותיות[ושם אל האבות] רוצה לומר שמשם תוכל לבוא

                          –  ה  א  ז  י  נ  ו  –

אל האבות וכן אל הר העברים אותיות [אל עבר ההרים] וההרים הם האבות שמשם תוכל לעבור אל האבות.

אומר רבינו בחיי מה שאנו אומרים בראש השנה וביום כיפור זוכרנו לחיים וכותבינו בספר החיים הכוונה על חיי הגוף בעולם הזה אשר בו האדם זוכה לחיי נפש שקראם דוד המלך ארצות החיים המזומנים לכל ישראל הוא שדרשו חכמנו ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר[ישעיה] ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכן אומר והחוסה כי ינחל ארץ ויירש הר קודשי.

בברכת שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל.

תקנה נוספת ״נגד מותרות בריבוי הסעודות בימי שמחות וגיל״, נתקנה בפאס בשנת

בסוף התקנה נוספו דברי חתימה, ובהם פירוט משך זמן תחולתה והעונשים שיושתו על העובר עליה : כל הנזכר קבלנו עלינו בשבועה בהזכרת השי"ת כראוי, לקיים ולהשלים על הדרך הנזכר מהיום ועד עשר שנים. ומי שיעבור ח"ו על שום פרט מכל הנזכר, מלבד שייענש בתורת עבריין מלפני בית דין והנגיד ישצ"ו לפי ראותם, ויהי נבדל מעדת ישראל לכל דבר שבקדושה, יפרע קנס לזכות הקהל ישצ"ו מאה אוקיות מעות כסף טוב ליד גבאי המס, על כל פרט שיעבור עליו, בכל פעם שיעבור.

ולראיה שבכך הסכמנו ונשבענו לקיים על הדרך הנזכר חתמנו פה בהסכמת ורשות רבותינו הנזכרים וגבירנו הנגיד הנזכר ישצ"ו בעשור אחרון לטבת שנת ה' יברך את עמו בשלום לפרט היצירה פה מתא [=מקום, העיר] פאס, אלהים יכוננה עליון אכי"ר. וחתומים על זה רוב הקהל ישצ"ו.

לעיתים, על מנת לתת תוקף לתקנה, חתמו עליה לא רק חכמי העיר המתקינים, אלא גם כל אנשי הקהילה. לעניין זה ראו עוד בן נאה .

ומן הגב חתמו רבותינו הנזכרים והנגיד גבירנו הנזכר ישצ"ו שהסכימו בכל הנזכר וגם הוסיף לתקן לכסות שער הכלה בבגד משי אחר שקבלה קידושין, ולא תלך לבית החתן אפילו שערה מכוסה עד צאת הכוכבים כפי שהעיר המהדיר, ניתן להביו את רקעה ההיסטורי של התקנה על פי תיאורו של אחד מחכמי הקהילה, רבי שאול סירירו, שנכתב שנתיים לאחר מכן, בראש חודש תמוז שנת ש"פ [ = 1620 : ]

נסענו קצת יהודים מן העיר מצד רוב המס הכבד עליהם, משהלך המלך למכנאסא, ואנשי אלבלאד שמו שני ראשים, ובחדש זה הרגו בחור אחד, בנו של ישעיה בן שניור הי"ן, רוב תלאותינו הלא זה מן היהודים הרשעים שהדפיסו מטבע הזהב , ובזה היה הפסד למדינה ולקצת יחידים, ועברו כמה נידוים וחרמות, עד שיד ה' היתה בנו , ונפל עַם רב מישראל .

ככל הנראה הדברים מכוונים כלפי זיוף מטבעות בידי יהודים. כנגד תופעה זו, שגילויה היה עלול להמיט אסון על הקהילה כולה, נתקנה תקנה מיוחדת, שאסרה על הטבעת מטבעות "פרטית". ראו להלן.

גם בדורות מאוחרים יותר המשיכו חכמי מרוקו לתקן תקנות המגבילות רכישת מוצרי מותרות והוצאת הוצאות יתירות בשמחה. כך, למשל, אנו מוצאים ש"המלאך רפאל", רבי רפאל בירדוגו, כותב :

[תקנות נגד מותרות, תקנה יט, משנת תקס"ו ( 1806 ), בתוך: הרב משה עמאר, תקנות חכמי מקנאס, ירושלים תשנ"ו.]

מנהג היה פשוט שבסעודת מילה וזבד הבת מחלקים לאנשים המצויים מיני מתיקה, וביטלנו זה ביטול גמור, כי הוא צער גדול לבעלי בתים ויוצא מזה מחלוקת בין איש לאשתו, ובפרט כשהם צריכים ומתביישים . ותודה לה' נתקיים הדבר זה כמה שנים…
"המלאך רפאל" היה רגיש ביותר לצער עניים ובושתם וביטוי לכך נמצא בכמה מכתביו. ראו למשל פירושו בעניין מתן לחם לעניים: " 'הלא פרוס לרעב לחמך' ואגב הודיעו אופן נתינת – מאכל לרעב שלא תיתן לו פת שלימה, שאשר יאכל ממנה ניכר ובוש, אבל אשר תיתן לו יהיה – פרוס לחתיכות חתיכות, כי בזה לא יבוש לאכול. וגם לראותו הביאו לפניו פרוסות יאמר כי – הם מה שנותרו לבעל הבית ממאכלו, ולא חסר ממאכלו ומאכל בני ביתו כלום. כי כל שיחשוב העני שהדבר הביאו לפניו, קל וקטון בעיני בעל הבית תתמעט בושתו ויאכל בלא בושה. ומכל מקום, אתה לא תיתן לו מהמותר והנבזה בעיניך, אבל מלחמך אשר תאכל תיתן לו, אכן תערים להסיר בושתו, בפרוס לפניו כמו שאמרנו", רב פנינים, מאמר ה': דרוש למעלת הצדקה, עמ' קלז, הוצאת הרב שלום משאש, קזבלנקה תש"ל.

עוד מנהג היה מכמה וכמה שנים שהיו שולחים בשבתות של שמחה בשר וביצים. יש שולח כ"ד ביצים, ויש שולח יותר, ובעלי השמחה שולחים מעקודא [=פשטידת] ביצים ובשר. והכרזנו וביטלנו זה שלא ישלחו כי אם חמש ביצים דווקא, ושמחו כל בעלי בתים וכל הבעלי השמחה היה להם נחת לזה ולזה.

תקנות רבות שתכליתן הגבלת המותרות נהגו גם בקהילות אחרות דוגמת מכנאס וטיטואן . לכל אחת מהן קווי ייחוד משלה המשקפים את אורחות המקום, אך יש גם מכנה משותף רחב באשר לרקען, לסיבות שהניעו את מתקניהן ולתוכנן.

כך, לדוגמה, בראש "תקנת המותרות" של טיטואן, משנת 1822 , שפורסמה על ידי י' בן טולילה, נאמר בהאי לישנא:

ביען שבימים האלה ובזמן הזה הקיפונו סבבונו צרות רבות ורעות, ואין יום שאין קללתו מרובה מחברו , מלבד המים הזֵדונים  אשר עברו עלינו, ורוב ההטלות והמסים אשר השתרגו עלו על צווארנו… ואנחנו הרואים כמה מבני בריתנו שהפריזו על המידה מרוב המלבושים והתכשיטים שמתקשטים בהם הנשים, מכסף וזהב ואבנים טובות… וגורמים רעה לעצמם, וכמה מהם שלווים וממשכנים עצמם, והחלש יאמר 'גיבור אני' לעשות נחת רוח לנשותיהם, לקנות להן מלבושים ותכשיטים כפי רצונן.

ולא זו בלבד אלא שמסיעים עצמם מן העיר ומתרחקים מנשותיהם שנה אחר שנה כדי שתשיג ידם למלאת חפצם ורצונם, ובזה פשתה המספחת שכל אחד הולך ומוסיף על חברו במלבושי זהב וכסף, ובכל יום ויום פושעים ומוסיפים, ומלבד כמה תקלות שמסתעפים מזה עילה מנהון [=מהם] שמעוררים עלינו קנאת האומות בראותם הני יהודאי בגו גלוותא [=אותם יהודים שבתוך הגלות] שיש להם עושר וכבוד, ותכשיטי זהב וכסף ואבני בדולח מה שאין ידם משגת, ובזה מתרבה השנאה עלינו ונפקא מינה [=ויוצאת ממנה] חורבה בר מינן.

לכן נתוועדנו עם ראשי קהל עדתנו  ישמרם צורם, להסיר המכשלה הזאת מבני בריתנו, ועלתה הסכמתנו לתקן איזה גדרים וסייגים בענייני המלבושים ותכשיטי הנשים ובעניי ני המשתאות…

מתקיני התקנה מדגישים בראש התקנה את ה"צרות שסבבום והקיפום" "בימים האלה ובזמן הזה", ומציינים, בין הסיבות שהניעו אותם להתקין את התקנה את עול המיסים הכבד ואת החשש מפני "התעוררות קנאת האומות". נימוקים אלה, ששבים וחוזרים גם בתקנות אחרות בעניין "איסור המותרות" מלמדים ש"סדנא דתקנתא" חד הוא, – והרקע להתקנתן כמו גם תכליתן ומטרתן מגלה מכנה משותף רחב בין קהילות שמבחינה גיאוגרפית היו רחוקות מאוד זו מזו

תרומת חכמי מרוקו בדורות האחרונים לפיתוח המשפט הציבורי העברי-אביעד הכהן-ליבי במזרח כרך ב'

עמוד 110

תקנה נוספת ״נגד מותרות בריבוי הסעודות בימי שמחות וגיל״, נתקנה בפאס בשנת