מורשת יהדות מרוקו

משבר מרוקו 1905 –  1912

טורוד מדי בשמירה על כסאו ובבלימת ההתערבות הצרפתית, על ידי השענות על גרמניה שהתנגדה לשאיפות פאריס, לא גילה מולאי חפיד התעניינות מיוחדת בנתיניו היהודיים, אם כי תחילה היה יסוד לחשוד בכוונותיו הטובות כפי שמעיד הרב יוסף משאש :

" והיינו בצרה גדולה משמועות רעות שהיינו שומעים, כי המלך הוא צורר היהודים, ומה גם, כי שמענו, אשר לקח לאישה את בתו של הצר הצורר " מוחמד אוחמו " שהוא כמלך במקומו בעיר כניפרא וסביבותיה, הרחוקים ממנו כמה ימים. הוא עצמו ימ"ש, שונאים את ישראל תכלית שנאה, ומעולם לא דרכה כף רגל יהודי על אדמתם, וכאשר באים לפעמים רחוקות לעיר, ורואים מרחוק, איש יהודי, הם סוגרים אפם לבלתי הריח ריח יהודי.

והשר שלהם הנזכר, הוא ועמו, הם שהחזיקו ביד מולאי חפיד להמליך אותו, ועזרוהו בכסף וזהב ואנשי צבא, ובכן אמרנו, כי בלי ספק הולך הוא בעצת חמיו ימ"ש, וכן היו אומרים לנו בפה מלא הגויים שכנינו הרעים, וגם בהם נכנסה רוח רעה. וכל יהודי עובר לפניהם , היו מכים אותו בחוזק יד, ומסירים לו כובע מעל ראשו ומגוללים אותי בטיט חוצות, או מטילים בו מימי רגליהם לעיניו.

ומלבישים אותו על ראשו בעל כורחו, ורוקקים בפניו ומקללים אותו ומחרפים בכל מיני קללה וחירוף. והוא כחרש לא ישמע וכאלם לא יפתח פיו, ועוד גזרו שלא לילך שום יהודי עשיר ורש ברחובות הגויים במנעלים רק יחף לגמרי, ובכל יום ויום רבו המסים והשוחדות, והחרפות והגידופים והמאסרים והעינויים.

וביום שישי בשבת סדר בהר סיני באייר התרס"ו, באה ה]קודה משר העיר, שכל הקהל יכינו עצמם להקביל פני המלך מחוץ לעיר ביום שבת בבוקר השכם, ואז בבהלה גדולה הכינו י"ח דגלים גדולים מבגדי משי ורקמה, כרוכים על עצים ארוכים, וכל אותו הלילה לא ראינו שינה בעינינו מקול הפחדים.

ובבוקר השכם התפללנו בפחד ורעדה, ויצאו תכף כל הקהל להקביל פני המלך, ומהבוקר עד קרוב לחצי היום וחילו הגדול עובר לפנינו רגלים ופרשים בקול רעש גדול. ובחצות היום הגיע המלך לעיר, ובעוברו לפני הקהל כרעו כולם וישתחוו לו אפים ארצה, ובירכו אותו בקול רם. והוא הראה להם פנים צוחקות, וילך לדרכו, וביום ראשון בבוקר העלו לו ראשי הקהל מצנחה, ולב המלך ביד ה' הטהו לטובה עלינו כרוב חסדו, וקיבל מנחתם בכבוד, וביטל כל הגזרות ושלח קול קורא בחיל סובב כל רחובות העיר מטעם המלך וגדוליו.

שמההיום ההוא ומעלה, לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולא יפתח את פיו, להכות, או לחרף או לקלל שום יהודי, והעובר על זה ייענש בגופו ובממונו, ואז שקטה הארץ ".

לא זלמן רב, המרידות הפנימיות, חוסר היכולת של השלטון להבטיח שלום התושבים הנוצרים, הפכו לבלתי נמנעת התערבות מעצמות אירופה, מה שעיכב אותה הייתה רק היריבות בין אותן מדינות שהולידה משבר בינלאומי חמור : המוכר בהיסטוריה כמשבר מרוקו.

סוף המרוץ.

לאחר השלמת כיבוש אלג'יריה שהחל בשנת 1830 ופרישת החסות על תוניסיה בשנת 1881, שאפה צרפת להרחיב את שליטתה על כל צפון אפריקה. יעד זה חייב אותה לנטרל את מעצמות אירופה האחרות שלהן היו גם אינטרסים במרוקו. הסכמים סודיים הוציאו מחוץ למרוץ את אנגליה ואיטליה על ידי מתן פיצוי באפריקה השחור ובלוב.עם ספרד היה ברור שצריך בבוא העת להתחלק בשלל, המכשול האחרון הייתה גרמניה. ביסמארק ראה בעין יפה ההרפתקה הצרפתית באפריקה בתקווה שתשכיח מלבה את האזורים האבודים באל-זאס-לורן. אולם הקיסר וילהלם השני התקנא במעצמות האחרות ורצה גם כן להקים לא אימפריה באפריקה.

את התנגדותו לשאיפות הצרפתיות הוא ביטא במסע מפורסם לתנז'ה בשנת 1905 בו הוא הציג את ארצו כערבה לעצמאות מרוקו. ההתנגשות בין שתי המדינות נמנעה בוויתורים צרפתיים לגרמניה במרכז אפריקה ותמורתן הסכימה ברלין להשתתף בועידת אלז'זיראס שהכירה רשמית , באינטרסים המיוחדים " של צרפת במרוקו.

בתמורה ניתן לכל המעצמות להמשיך ולסחור באופן חופשי עם מרוקו במסגרת מדיניות " הדלת הפתוחה ".הוסכם גם שמעצמות אירופה יסייעו לסולטאן לארגון מחדש את כלכלת ארצו. הצרפתים נטלו על עצמם  ארגון מחדש של הצבא , המכס, הנמלים והנפקת המטבע המקומי.

תנז'ה זכתה למעמד בינלאומי מיוחד. אולם משטר החסות הבינלאומית במקום לייעל ניהול המדינה, הכניס אנדרלמוסיה מוחלטת, ונוסף לכך נחשד המלך בעיני עמו בשיתוף פעולה עם הזרים. אי השקט נמשך וצרפת ניצלה רציחות של כמה מתושביה כדי להשלים כיבוש כל מזרח המדינה הגובל באלג'יריה בשנת 1907. שנה לאחר מכן רצח שבעה פועלים צרפתיים שעסקו בבניית נמל קזבלנקה מסתיים בכיבוש העיר וכל האזור הפורה של עמק השאוויה.

נחיתות הצבא התרפתי בעיר שהייתה עוד עיירה קטנה, נתנה האות למעשי הרג, שוד, וביזה שנמשכו שלושה ימים ולא פסחו גם על המללאח. כל הבכתים ובצי הכנסת נבוזו עד עדני החלונות. נשים ובנות נאנסו או נלקחו לשבי. עשרות נהרגו. כ-2000 יהודים מתוך 6000 שמנתה האוכלוסייה היהודית ברחו ומצאו מקלט ברבאט, סטאט, מזאגאן והשאר היו ללא קורת גג.

כמה חודשים לאחר מכן גם המללאח של סטאט הותקף וניצל רק עם הגיעו של גדוד צרפתי. המלך שעלה לשלטון כדי להלחם בזרים היה חסר אונים וכל תקוות הייתה שגרמניה תתנגד להשתלטות הצרפתית, אבל בעיני עמו הוא איבד כל אמינות ונחשב לבוגד.

 בעיר מכנאס המורדים מכתרים מלחך חדש מולאי אזין,והשבטים מתכנסים בעיר כדי לצעוד לעבר הבירה פאס. כרגיל בתקופות המהומות היהודים משמשים עד מהרה יעד נוח כאשר אין יכולת לפצח היעד המרכזי. יהודי מכנאס חיים בפחד מסוגרים בתוך המללאח בזוכרם את מה שכבר עברו עליהם בשנת 1903.

נשמע פעם נוספת את עדותו של הרב יוסף משאש המתאר את הלכי הרוח של הקהילה שלא יודעת לאן לפנות ושאינה מבינה המשמעות הגלובלית של המאורעות המטילים עליה את אימתם.

ויהי בעת המללאח.-הלילה הארוך-תולדות המאה ה – 19-פרק שמיני-משבר מרוקו 1905 –  1912

עמוד 106