מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני- יעקב בירב

יעקב בירב

נולד בשנת ה״א רל״ד-1474- במקדה שבקרבת טולידו בספרד. בצעירותו בהיותו בן י״ח שנה עבר לפאם, עיר מרובת אוכלוסין ובה אז חמש מאות בע״ב יהודים. אח״כ היה בתלמסאן ומשם עלה לאה״ק וישתקע בירושלים. אך לא ארכו ימי שבתו בה, ונסע למצרים וישתתף שם בבית דינו של הנגיד ר׳ יצחק הכהן שולל ז״ל, כנזכר בתשובותיו סי , לח. סמוך לזמן פטירתו של הנגיד עלה לצפת, ויקבע בה את ישיבתו ותלמידים רבים נהרו אליו ללמוד אצלו ולשמוע תורה מפיו.! רבני זמנו הפליגו בשבחו. הרב יהונתן גלאנטי ור״מ פאפיריש בהקדמתם לספרו יאמרו , שהיה גאון מופלא רב מוסמך ומפורסם בדורו ממזרת שמש ועד מבואו נודע שמו כי זרח בחשך אור לישרים וממנו יצא תורה ואורה לכל ישראל בארץ הצבי צפת. והרב נסים שלמה אלגאזי הזקן כתב עליו: כי היה יחיד בדור, עמוד גולת אריאל צדיק יסוד עולם. ר״ש קלעי בספרו משפטי שמואל יציינו כמופת הדור ופלאו. נזכר הרבה בתור ״ראש בית הועד" בצפת. רוב חכמי ישראל בצפת היו תלמידיו וגם מרן בית יוסף בתוכם, כי בכמה מקומות קראו ״רבי ומורי״. הרב המבי״ט בתשובה אחת ח"א סי׳ מא. מזכיר כי שלשה סדרים היו ערוכים על לשונו כמאן דמנת לי בכיסתיה, ובמקום אחד: ״בבוא הרב הגדול מורנו כמהר״ר יעקב בירב זלה״ה ממצרים פה להאיר עינינו במאור תורתו וכו״. שו״ת המבי״ט ח״א, ם״י רמ״ז. הרה״ח גרץ יתארהו, כאחד מאנשי המעשה החרוצים ורבי הפעלים ביוצאי ספרד וגדול בתורה יותר מכל הרבנים שבימיו. בתחלה סבל מחסור, רעב וצמא, ויעמד פעמים רבות במקום םכנה. בפאס יסד ישיבה גדולה, ובבוא לשם גדודי הספרדים לכבשה עזב את המקום.

כרוב חכמי צפת היה גם הוא מתעסק במסחר. בשנת ה״א רפ״ה קנה בשמים הידועים בשם קרנפ׳יל וקאנילה, מיד הסוחר שבתי הכהן סיציליאנו בסך תתק״ע פרחי זהב, אשר היה בעצמו סוכנו של הסוחר יחיאל הכהן. בעקב אי הבנה בינו ובין אלה שנמצא עמהם בקשר, ערך מחאה אל בית הדין בצפת, ביום כ״ו תמוז רצ״ו. וכן ביום כ״א כסלו רצ״ז. חברי ביה״ד בירושלים בעת ההיא הרבנים רלב״ח, מאיר בכמוהר״ר יוסף פאסי ור״ד בן שושן שנתבקשו לעיין בדבר הצדיקו את המוכר, בגגוד לדעת ביה״ד בצפת אשר פסק לזכותו של מהרי״ב. אולי סייע פרט זה במשהו, בהתלקח הריב בענין הסמיכה. בבואו לצפת, כבר היו רבני המקום מדיינים ביניהם ע״ד חדוש הסמיכה, כמו בזמן המשנה והתלמוד. מהר״י בירב מצא איפא את הקרקע מוכשרת לקליטת רעיונו הנעלה, והוא נגש לממשו באמונה ובאמץ רוח.

הצד הטוב שבו שהיה עשיר ובלתי תלוי באחרים, ולפיכך התכבד על פני כלם ויגמר בלבו לתת חזוק להתעוררות המשיחית. לתכלית זו אפף את רוב רבני העיר, ולאחר שקבל את הסכמתם של עשרים וחמשה מהם נתחברה על ידו אגדת הסמיכה. הרבנים הנ״ל בחרו בו מיד לראש עליהם ויסמכוהו, ובנוסח התלטתם נאמר: ״בררנו לגדול שבנו בחכמה ומנין וכו', שיהיה סמוך וראש ישיבה ורב יתקרי הוא יושיב מהיותר חכמים שבנו אצלו, ורבנים יתקרו סמוכים לעד לעולם וכו'״. וכך הושבה הסמיכה ליושנה בשנת רצ״ח. צעד זה של מהר״י בירב ורבני צפת, גרם לוכוחים סוערים ולמחלוקת נוראה ועצומה ששני נושאיה העיקריים היו הרב המוסמך יעקב בירב עצמו ובר פלוגתיה שלו הרב לוי בן חביב ראש רבני ירושלים בעת ההיא. פרטי המחלוקת השייכים לנושא זה האגרות מצד אל צד וכו', הובאו בשו״ת מהרלב״ח קונטרס הסמיכה בסוף הספר וכן בכל ספרי ההיסטוריא הישראלית.

הד עמום מעצבו ומרגזו של מהר״י בירב בעתות המבוכה ההן עולה ובוקע אלינו ממכתבו אשר כתב אז להחכם השלם והדיין כה״ר יצחק בן חיים יצ״ו. ואלה דבריו: ״כתבך קבלתי, וה' יודע שאני מצטער מצערך יותר מצערי, ותדע שבזמן הזה כל חכם שאינו חנף ועושה לכל אחד משוא פנים חייו אינם חיים, וכל חייו חיי צער. ואודיעך, שהטבע של זה העולם הוא, מי שהיום בצער מחר בנחת, ואין שום דבר בזה העולם שיהיה תמידי״. שו״ת מהר״י בירב סי׳ לז, עמ. כו. עב. לרגל חלוקי הדעות הגדולים ששררו בעת ההיא בין רבני א״י ע״ד שאלת הסמיכה וכל המסתעף ממנה, נאלץ מהר״י בירב לצאת את צפת ויתישב בדמשק. המחלוקת שבינו וכמה ממעריציו מצד אחד, ובין מהרלב״ח והנוטים אליו ואל דעותיו מצד שני קרבה את קצו, ובר״ח אייר שנת אש״ה, השיב רוחו הטהורה אל על. ר׳ אליעזר אזכרי בספרו ״חרדים״ כנהו: רבן של כל חכמי צפת. אחד השואלים שפנה אליו בעניני דת ודין כתב לו: ״אלו היו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ונר ישראל אתה גאוננו ומלכנו ורבנו בכף שניה תכריע את כלם״ הרב המבי״ט תלמידו המובהק העיד כי ״מלבד בקיאותו הגדולה וחריפות שכלו היה גם בעל מרץ כביר ומשפיע גדול, תקיף בדעתו וגבור הרוח״. רוב תשובותיו הדנות בעניני גטין וכו', נאספו לספר ע״י הרב שלמה בן עזרא ונדפסו בוינציה שנת תכ״ג, במצות השר הגדול אנדדיאה מורישיני ברשות השררה וכו'. בספר באו הסכמות והקדמות של הרב המו״ל, של ר' שלמה אלגאזי הזקן ושליחי צפת באזמיר, הרבנים יהונתן גלאנטי ומשה פארידיש. בסופו יש שו״ת אחחדות להרבנים יוסף פאסי, מאיר הלוי, ברוך בכמוהר״ר אליקים, מוהר״ר דוד בן זמרא, חידושי תלמוד לרשב״א על קדושין, שיטת מהרי״ב וכו'. כמה מתשובות מהר״י בירב נדפסו בשו״ת המבי״ט.    רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי (המבי"ט. 1500 – 1580; 

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– יעקב בירב
עמוד 146