מורשת יהדות מרוקו

ראית יהודים שומרי תורה, והם אנשי עבודה מסורים, מוכנים לכל משימה חלוצית. ובאישוני עיניהם שרוי הפחד מפני גזירת שמד, שרויה קשיות העורף היהודית להילחם בה בכל כוחם. יהודי דמנאת ואנשי איית בוגמאז ( מתיישבי עוצם ) אמרו " לא נלך לשבי הוונדלים של חרובית "

כמעט כל העמוד הראשון של הצופה מיום ה' בסיון הוקדש ל " מרד הקדוש "

אותה כתבה ממשיכה : " עולי דמנאת הגדירו את עצמם להפועל המזרחי, עוד בהיותם במרוקו. חיים מויאל שליח הסוכנות היהודית במרוקו מסר לספרנו כי ההודעה שפורסמה מטעם תנועת המושבים שכאילו פותו העולים לעבור להפועל המזרחי הוא שקר והמצאה "

נכון הוסיף מר מויאל, כי מר גרינקר מתנועת המושבים ביקר הראשון אצל תושבי הכפר, אך התושבים הבהירו שהם רוצים בישוב דתי של הפועל המזרחי. על אף הבטחותיו של מר גרינקר שגם במסגרת תנועת המושבים יסופקו להם כל הצרכים הדתיים – האנשים לא האמינו.

גם התושבים חזרו על זה בפני הרב הדיין במראכש והצהירו על כך בדין תורה שהם רוצים אך ורק בישוב של הפועל המזרחי. גם הרב פסק שעליהם להתיישב בישוב של הפועל המזרחי.

הנה אנשים המדברים בשם הדת, בנוסף על העלילה עלי מעלילים גם על רב מכובד שפסק את ההיפך בנוכחות מר חיים מויאל. במאמר נוסף " מלחמתנו בציד הנפשות " מיום 29.5.55 כותב הצופה בין היתר : " בכפר עוצם שבחבל לכיש רודפים המדריכים את המתיישבים על אמונתם ושמירתם את מצוות התורה…

מלחמת יהודי כפר עוצם היא מלחמה של חרות האדם נגד המנגנון האכזרי של המשתלטים. מאחוריהם צריכים להתיצב כל אלה המעוניינים לשמור על צלם אלקים של היחיד והכלל. אי אפשר להעלות על הדעת שאוכלוסי המדינה יתייחסו באדישות לכפייה נפשית זו, שרווחות אך ורק בארצות בעלות שלטון טוטליטרי…

יהודים לא יעלו הנה כדי למסור את חינוך ילדיהם לידי כופרים גמורים ….."

ושוב מאמר המשתרע על שלושה טורים בהצופה, מיום 30.5.55 תחת הכותרת " לפרשת לכיש ולקחה " בחתמתו של נ. עמינה, נאמר בין היתר :

" פרשת לכיש היא אולי באמת הפרשה הטרגית ביותר בדברי ימי ההתיישבות מאז קום המדינה…כאילו להכעיס, או להיפך, כמסייעתא דשמייא, בהבהרת העניין נזדמנו שני דברים יחד : עסק של אנשי חרובית, ראשונים להתיישבות לכיש, אנשי הכפר איית בוגמאז או דומה לזה עם עניין אנשי האניה שהגיעה השבוע כאשר 27 משפחות סירבו ללכת לחרובית לתבעו התיישבות במסגרת הפועל המזרחי. טוענים אנשי תנועת המושבים הכללית, שליח הפועל המזרחי חיים מויאל שנסע עמהם הוא אשר הסיתם באניה שיישנו את דעתם.

כבר בעצם העניין הזה – לכפות צורת חיים רוחנית של אנשים – יש משום אינקויזיציה, ולא עוד שמר מויאל הכחיש את כל העניין וציין שבאניה אף לא דיבר עמהם כלל עניין זה, אלא שהגדרתם של העולים הללו באה עוד ממרוקו.

כשהם התלוננו בפני הרב במראכש על האנשים שעסקו בעלייתם שמכריחים אותם להיכנס לתנועת המושבים הכללית, והרב פסק במפורש באסור להם להצטרף להתיישבות אלא במסגרת הפועל המזרחי, שהיא מסגרת של התיישבות דתית, ומדריכיה הם דתיים ומקיימי מצוות ולוחמים על צורת החיים הדתית.

אולם גדולה מזו, כפי שביררתי משיחותי עם מר מויאל ועם האנשים האלה, הרי אותו שליח של תנועת המושבים שארגון זה כה מתפאר בשליחותו החלוצית הוא בעצמו בהתנהגותו, הורה הדרך ליהודים אלה שלא להצטרף לתנועת המושבים.

בכפרים הנידחים שם הוא הגיע להמריץ יהודים דתיים אלה לעליה לישראל, לא התביש לבוא בכלי רכב בשבת ואף לרשום ביום שבת לעליה, וטענתו הייתה שפיקוח נפש שבהצלת יהודים מן הגולה דוחה שבת "

במאמר שני באותו גליון " איומיהם לא ירתיעו " מאיים עתון הצופה : נזעיק את אוכלוסי ישראל ואת יהדות התפוצות, נדרוש מהם להילחם בציידי נפשות ובדיכויים הרודני של עולים דתיים מארצות צפון אפריקה "