אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימימנהגיםומסורות בקהילות תאפי לאלת- מאיר נזרי

זכרונות ילדות על ב/חקון בארפוד

זוכר אני את ב/חקון בילדותי, וכבר אז זקן ויושב בישיבה היה. לא ישיבת לומדים, שלא היה צריך לה, כי יראתו קדמה לתורתו והייתה אומנותו, אלא ישיבת קרקע על ׳הידורה׳, מעין שטיח צמר של עור עזים שהיה פרוש על רצפת בית עסקו הפשוט. היה חדר קטן, ששימש פרוזדור בשטח של פחות מאמה על אמה למשכנו הצנוע, כי שם ביתו ותשובתו הרמתה, היא דמותו הרוחנית הרמה, ותעניתו השבועית, שעשה מידי שנה בשנה תוכיח, תענית, שידעתי עליה רק לפני תקופה קצרה. ישיבתו נדמית לי אז כעתה ישיבת עולם, כשאנחנו הילדים היינו מוכרים לו כל מיני דברים פשוטים כמו גלעיני שזיפים ותמרים, שהיינו אוספים או כל מיני צמחים, שהיינו קוטפים מן העצים כמו ׳לעדבא׳, כאילו היה נזקק, שמתפרנס מדברים פחותי ערך אלה. אז לא תיארנו לעצמנו, שאיש כזה אולי אז ישב בתענית השבועית, וכולו פשטות ואמונה תמימה וטבעיות, וזקנו יורד על גלימתו, שמעולם לא נגע בו. ב/חקון נמנה עם אנשים, שהסתפקו בדברים פחותי ערך, אבל חיו על ערכי נצח; שראו בעולם הזה חיי שעה ועסקו למחייתם כדי קיומם. מי יודע שמא בזכות תעניותיו וסיגופיו של ב/חקון זה זכו בניו להצלחה, שכבר בשנות העשרים שלהם סחרו בחנות ענקית כסיטונאים בארפוד, מכרו סחורות ואף סחרו במחצבים. משאיות פרקו יום יום את סחורתם במחסניהם, ואחרות נטענו במחצבי ברזל, שנחצבו מהרי הסביבה והובילום ליעדי מסחר במרכז מרוקו. בית העסק הגדול זה של הבנים עמד מול המשכן הצנוע של האב הזקן. הכול זה לעומת זה. זה בתעניתו, ואלו בשקיהם, שקי הסחורות, שפרקו מן המשאיות. ללמדך שאין הקב״ה מקפח שכרם של האבות, ובחייהם זוכים הם לראות פירותיהם בידי בניהם ׳אלו דברים׳. עתה הנני נפגש שוב עם ב/חקון לא כמוכר אלא כקונה, לא כמוכר לו גלעינים, אלא כקונה ממנו ערכים, כמתפעל וכמשתאה מדמותו כבספר מוסר חי מדבר שעולה על מידותיו: ההסתפקות, ההינזרות, האמונה, היושר, הפשטות וראיית עולם הזה כפרוזדור בלבד. עתה מטרידה אותי מאד שאלה אחת גדולה: איש כזה עתיר מידות, נכסי רוח וזכויות לשם מה התענה תענית שבועית ארוכה, ועל איזה חטא נחוץ לו תיקון תענית זו וייסוריה שנה בשנה? שמא גם על שאלה זו נתכוון ר׳ ינאי האומר: ׳אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים׳ ?!²⁷

ב/חקון זכה לעלות לארץ ישראל בשנת תשכ״ז/1967. בתחילה התגורר תקופה קצרה בבית ר׳ אליהו שטרית תושב ארפוד המכונה ׳ב/יאהו הנאנא׳ ואחר כך בבית בתו רחמא בלוד, שטיפלה בו כיאות, וממנו קיבלה השראה רוחנית, כאשר זה למעלה מעשרים שנה, שהיא מקפידה על תעניות שובבי״ם שני וחמישי ועל תענית ארבעים יום, שתחילתם בחודש אלול.

ר׳ יצחק שימש סנדק ליעקב בן משה בן ר׳ אליהו שטרית, שאביו מכלוף הוא אחי ר׳ יצחק. ויעקב גדל והצליח מאד בלימודיו ובחייו בהשראת סבו ב/יאהו הנאנא שהיה איש מצליח. יעקב בחור חמד, שהשמחה תמיד שרויה במעונו, וצהלתו תמיד בפניו גם בזכות הצדיק הסנדק ר׳ יצחק בבחינת ׳זה וזה גורם׳. סמוך מאד לפטירתו צוה ר׳ יצחק את בתו רחמא לא ללבוש עליו בגדים שחורים לאות אבל דוגמת צוואתו של ר׳ יאשיה ׳כשהיה נפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו: קראו לי לתלמידי, אמר להם: קברו אותי בכלים לבנים. למה? שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי׳!

ר׳ יצחק נפטר בלוד בי״ז תמוז תש׳׳ל/1970 . הלוויה המונית נערכה לכבודו מלווה בתקיעת שופרות, ובה השתתפו אנשים מסולתה ומשמנה של העיר ארפוד וביניהם חכמים ואישים ממשפחת אביחצירא: ר׳ מכלוף, ר׳ ברוך ור׳ מאיר אביחצירא, שבא לניחום וכן מר דוד לעסרי ואדוני אבי ור׳ מאיר שטרית, נשיא חברא קדישא בארפוד. יהא זכרו ברוך.

אישים מפורסמים בקהילות תאפילאלת שזכו לתענית ששת הימים

עמוד 162