קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי- יז. יחסי יהודים וערבים

יז. יחסי יהודים וערבים

יחסי יהודים ערבים בקהילות היהודיות היו טובים עד מעולים. יש קהילות שהמגורים של היהודים מעורבים עם המוסלמים, כמו: ארפוד, ויש שהם נפרדים במללאח. חוץ ממאורע תר״ף, שבו נהרג ר׳ דוד אביחצירא הי״ד, שלא היה מלווה בפוגרום נגד הקהילה. אין ידוע לנו על מקרים של פגיעה ביהודים בקהילה כלשהי לא על פי חומר כתוב ולא על ידי המסרנים, אבל ידוע לנו על יחסים טובים ועל שיתוף פעולה כלכלי הן על ידי עדותם של מסרנים, הן במאמרים הכתובים בערבית והן על ידי האהדה ליהודים המשתמעת גם ממדריכי סיור בסרטי יוטיוב על סקירת הכפרים הן על ידי המדריכים והן על ידי המרואיינים. להלן כמה ביטויים על אודות היחסים הטובים, ששררו בין יהודים וערבים בקהילותיהם.

א-למרות העיתוי הקשה של מאורע תר״ף לא נמנעו הערבים מלסייע ליהודים לברוח מתאפילאלת לארפוד, וכך הגיעו בשלום לארפוד ר׳ אליהו ובנו ר׳ מכלוף אביחצירא.

ב-כיוצא בזה כאשר נחטף בא/לו בן שלום שטרית שהיה צורף, יזמו ערבים שהיטיב עמם איסוף כספים ופדו אותו מדי שוביו.

ג-הפתגם השגור אצל יהודי מידלת ׳מיאת רזזה תאתכדם עלא שאשיא׳(=מאה ערבים העוטים מצנפת לראשם עובדים בשביל יהודי אחד שכיפה לראשו). ביטוי הוא למעמד הטוב של היהודים.

ד-הערבים נזקקו למזומנים מסיבות שונות. בצר להם הם לא פנו לאחיהם המוסלמים לבקש הלוואה בגלל איסור המוסלמים להלוות בריבית, והם פנו ליהודים שמותר להלוות לגוי ברבית על פי התורה ׳לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך׳(דברים כא, כג) תמורת בטחונות או משכונות. הערבים העריכו את חסדם של היהודים לסייע להם בעת מצוקתם והשתדלו להחזיר את ההלוואה. במקרה של אי החזר ופנייה לשיך לפסוק בדין הוא פסק לטובת המלווה בליווי נזיפה ללווה הערבי, כי בגלל התנהגותו ערבים אחרים יסבלו מחוסר נכונות לקבל הלוואה.

ה-זוכר אני את המעמד שחזר ונשנה, שבו באו ערבים קבועים לאדוני אבי לקבל ממנו הלוואות, ויש שלא היה ביכולתם להחזיר, ואדוני אבי ויתר להם מטעמי רחמים ובמיוחד סמוך לעלייה לארץ.

ו-באזור דרום תאפילאלת בארפוד ובריסאני התופעה הייתה רחבה, והערבים בגלל מצוקתם נתנו בתמורה להלוואה דקלים שלמים של תמרים ליהודים, עד שפרדסי תמרים שלמים עברו ליהודים. כאשר הגיעו הצרפתים לאזור וראו את מצוקת, הערבים, גזרו על היהודים להחזיר את שדות הדקלים לבעליהם הראשונים. יהודים רבים נכנסו למשבר נפשי וביניהם סבי ואחיו. כאן עלינו לציין, שהתביעה להחזרת שדות הדקלים לא באה ביזמת הערבים, אלא ביזמת הצרפתים. ומספר מסרן מריסאני בשם אהרן ב״ר שמעון סבאג, שהיו ערבים, שלא הסכימו לקבל את השדות בהוראת הצרפתים בגלל האמון שנתנו ביהודים.

ז-המסרן אהרן מספר גם על מאורע, שהתרחש בקהילת זורף בשנת 1944, כאשר שיטפון של גשם הציף את שכונת היהודים ומוטטה כליל. בצר להם החליטו היהודים לצעוד לארפוד מרחק של 20 ק״מ לקבוע שם משכנם, אבל מושל זורף לא אפשר להם והבטיחם לבנות להם שכונה חדשה, שתהיה מוכנה תוך שנתיים. בתקופת ההמתנה הקצה להם חדרי מגורים, כאשר כל משפחה ערבית פינתה כל אחת 2 חדרים כסיוע זמני ליהודים.

ח-הערבים נתנו אמון רב ביהודים והעדיפו לקנות מהם מאשר אצל אחיהם. לכן בארפוד בהתקרב החגים היהודים, שבהם עסקיהם סגורים, הגבירו הערבים את קניותיהם אצל היהודים, שלא יזדקקו לסוחרים הערבים.

ט-בתקופה שאנו מדברים בה לא קינאו הערבים הדלים ביהודים האמידים וראו בעושרם ברכת ה/

י. לעולם לא אשכח את ביטויי העוני של הערבים הכפריים, שהיו פוקדים את העיר ארפוד, ודוגמה טיפוסית היא צעדת האישה הערבייה מכפרה במשך 4 ק״מ ברגלים יחפות, כשתינוקה על גבה, ומגש נצרים עגול על ראשה, ובידיה ביצים טריות שהטילה התרנגולת, והיא באה לבית היהודים למכור את הביצים, ובמזומן שתקבל תקנה 50 גרם גרגרי תה. באותה הזדמנות תסייע בבית בניקיון הרצפה והכלים בתמורה של כ-2-3 פרוסות לחם.

יא. בסרטי סיור והדרכה של מדריכי כפרים ובראיונותיהם עם תושביהם מעלים הם את זכרונותיהם באשר ליחסים התקינים עם היהודים.

יב. היהודים הקפידו לשמור שבת ולהשבית עסקיהם ללא כל ניסיון הפרעה מצד שכיניהם. בארפוד למשל שבו למדו יהודים בביה״ס העירוני שבו היוו רוב בכיתה היו משוחררים מלימודים בשבת, וכדי שהיהודים לא יפסידו חומר לימודי, נעשו ביום זה בכיתה רק שיעורי בית.

יג. במאמרים שונים בערבית שקראתי מתארים המחברים באהדה את הקשרים הטובים בין הערבים והיהודים וסוקרים בחיוב את החיים בצוותא תוך ציון שמות היהודים ועיסוקיהם.

קהילות ישראל בתאפילאלת –בהנהגת חכמי אביחצירא- מאיר נזרי– יז. יחסי יהודים וערבים

עמוד 42