נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני-יששכר בן עמי ז"ל

טקסים אחרים קשורים למעבר סף הבית, מקום בו לפי האמונה העממית יושבים השדים (פיזור מים, חלב וכוי). גם הסיבובים שהכלה עושה סביב בית החתן קשורים כנראה לפחד מפני השדים.

כשעומדים להוריד נפטר לקברו נוהגים לפזר סביב הקבר אבקת זהב או לזרוק מטבעות כסף. זהב או כסף זה מיועדים לשדים, שלפי האמונה עסוקים באיסופו ולכן הם אינם מתפנים על מנת להזיק. השערתי היא, שיחד עם מות היהודי מת כפילו ולכן משפחת השד כועסת על המת או על משפחתו ורוצה לנקום בו או בהם. ברם׳ חייב אני להזכיר שקיימת סברה האומרת, שזהב זה המפוזר לשדים, מיועד לאותם שדים שהם פרי זרע לבטלה שהוציא הנפטר! כך מקבלים הם כביכול את חלקם בירושה ולכן נהוג לקרוא באותו מעמד את הפסוק מברא׳ כה, ו, הקשור לשילוח בני הפילגשים ע״י אברהם: ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם״.

השדים נוהגים להסתובב בלילה. היהודים נוהגים לומר: היום שלנו והלילה שלהם. לכן נמנעים מלצאת בלילה, והחייב לצאת – נוקט אמצעי זהירות. אם מיילדת נקראת בלילה היא נושאת איתה מלח וחומרים אחרים המבריחים שדים. ישנם סיפורים רבים על שדים או שדות התופסים בני אדם. אביא כאן סיפור שסופר לי ע״י א.כ. (ושוב בשינוי השמות, שכן הדבר קרה פה בירושלים והאנשים עדיין חיים).

״ובכן מדובר על אדם שנכנה אותו בשם יעקב, שעבד בגן החיות. בחוזרו בלילה לביתו הוא נפל לתוך בור מלא מים. תפסו אותו (הכוונה לשדים. יש לציין כאן שהרבה שדים קשורים למקומות ריכוז של מים). תפסו אותו ונשאר כך עד למחרת בבוקר. דק למחרת נתנו לו לזוז ואז הוא הלך הביתה. התחיל להרביץ לאשה ולילדים. לא השאיר מה לעשות. מה הם לא ׳כתבו׳? יכתבו׳ לו אצל מוסלמי מאבו גוש, ׳כתבו׳ לו אצל מוסלמיה ולא השאירו אף יהודי. פתאום אני יושבת ואחותו של יעקב באה. אמרה לי: מה שתעשי, תעשי לכבוד אלוהים אם את יודעת משהו. אמרתי לה: בשמחה. קמתי והכנתי את הדבר הראשון. חומוס, קניתי כל מה שהיה צריך, כל הדברים שהכלה צריכה: כחל וכוי. קניתי עדשים, אפונה. לקחתי ׳בכור׳(קטורת) ולקחתי אותו ליד. לקחתי אותו לתל־ אביב. הלכנו רק שגינו. לא הלך אתנו אף אחד. דבר ראשון הכנסתי אותו למים. נתנו לו קודם לחם מלא שמן. זה דבר ראשון והוא זרק. פעם שניה הוא זרק 7 ביצים שיום לפני זה רחצנו אותן, העברנו את ה׳בכור׳(קטורת) לתוך מגבת אותה שמנו מתחת לכר שלו. באותו רגע שהוא זרק את הלחם והביצים הוא אמר: זוהי מתנת פלוני בן פלוני. אח״כ הוא זרק את דברי הכלה ואמר שזה בשביל החתונות. אולי חס ושלום הוא דרך על כלה. אח״כ לקחתי אותו. הדלקתי תנור עשוי חמר בעזרת פחם ועשיתי על המקום קטורת. הוא זרק את בגדיו הישנים למים ולבש בגדים חדשים. ישבנו על מנת לאכול ופתאום אני רואה ככה ילדים גדולים וקטנים. ככה. הוא אמר ׳שלום׳ ואז הם נעלמו. לא ידענו איך הם יצאו ואיך הם הלכו. ישבנו ואכלנו. חזרנו הביתה וכך יגמור ה׳ הכל בטוב. ה׳ יהא מבורך. אחרי זה נולדו לו שלושה ילדים״. קיים טאבו בהזכרת השדים ואין מדברים אודותיהם ברצון. לפני הזכרתם נוגעים שלוש פעמים ברצפה או אומרים ברכה מסויימת. גם על סוגייה זו מדבר התלמוד. לדעת רשב״ג אין שואלין בדבר שדים בשבת ור׳ יוסי אמר אף בחול אסור (סנהדרין קא, ע״א).

הקירבה בין השד ובין היהודי היא, כאמור, גדולה ומורגשת לאורך החיים כולם. השד הוא אפוא יותר מאשר אורח קבוע! הוא למעשה שייך לנוף הביתי ולמסגרת המשפחתית.

סוף המאמר "שדים בבית יהודי המרוקני" עמוד קסז

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ינואר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר