יהדות מרוקו-פולקלור-יששכר בן-עמי


ספר מעשה נסים- בערבית מוגרבית-יששכר בן-עמי

ספר מעשה נסיםAsilah

הערצת הקדושים והצדיקים אצל יהודי צפון־ אפריקה, היא תופעה שעל מורכבותה עדיין לא עמדו החוקרים. תופעה זו אינה מצטמצמת רק בתחום הפנומנולוגיה הדתית אלא קשורה באספקטים תרבותיים, חברתיים, כלכליים ועוד. היא משמשת כמרכיב חשוב מאוד בהבנת תולדות היהודים בארצות מוצאם וביחסיהם עם שכניהם המוסלמים. קשה היה לחשוב שעם עליי­­תם ארצה יתנתקו יהודים אלה, שהרבה מהם טרחו והלכו להפרד מהצדיק שאליו היו קשורים באופן מיוחד, מהרגל זה. ואכן, בשנים הראשונות לעלייתם ארצה, שנות הקליטה הקשות, נערכו לרב הילולות ביתיות  על יסוד יוזמה אישית ולפעמים בבית הכנסת. לפעמים נתן לבית הכנסת את השם של הצדיק. רקע זה, גרם לכך שמספר אנשים החלו לגלות את חלומותיהם על הצדיק שהודיע שהוא ממשיך להגן על אנשיו. עכשיו הולכים ומתרבים המקרים בהם מודיע הצדיק שגופתו עברה לא״י, ואין ספק שהשלב הבא יהיה בניית מצבות לצדיקים, כדוגמת אלו, שהיו במרוקו. למותר לציין, שהנהירה של יהדות צפון־ אפריקה לקדושים שבארץ ישראל (הכותל, רשב״י, רמב״ה, מערת־אליהו, שמעון הצדיק וכר) היא גדולה מאוד. מקומות קדושה אלה שבא״י הם, גם בתודעת יהודי צפון־אפריקה, בעלי אופי מיוחד וזוכים להערצה נכרת. בדם, יחס זה לא בטל את ההערצה הקודמת לצדיקים המקומיים שבארץ המוצא ולכן חקירה ממצה של פולחן הצדיקים ומקומות קדושים בארץ המוצא היא חיונית גם לגבי אותו תהליך של שיבה לצדיקים אלה שהצבענו עליו.

מעט מאוד חומר, פרי עטם של יהודי מרוקו על יחסם לצדיקים ולניסיהם, מצוי ולכן יש ענין רב בהבאת כל עדות בכתובים שיש על הנושא.

הערות המחבר

על כמה בעיות בסוגייא זו עמדתי במאמרי: מעשה נסים, רבי דניאל השומר אשכנזי, ״מחקרי המרכז לחקר הפולקלור״, כרך ג׳, בעריכת י. בן־עמי, ירושלים, תשל״ג, עמי לג—נט.

יש אצלי רשימה הכוללת למעלה מ־100 תאריכים, בהם מתקיימות הילולות בבתינו או במקומות ציבוריים. היות ומתקיימות כמה מאות הילולות מהסוג הזה אני נמנע בשלב זה מלפרסם את הרשימה. בארכיון של ״המרכז לחקר הפולקלור״ יש מספד הקלטות מצויינות של הטקסים המאפיינים אירוע זד. וכן סרטים וצילומים רבים.

נציין בין השאר בית כנסת על שם ר׳ דוד ומשה באשקלון, ר׳ דוד בן ברוך באשדוד, ר׳ עמרם בן דיוואן בחדרה וכוי.

מאלפת מאוד היא עדותו של מר א, ג ח. מצפת ששלח כרוז לבתי כנסת שבהם יש קהל יהודי ממרוקו. פרשה בפני עצמה היא התפשטותה של ידיעה זו והשפעתה על קהל שוחר־הצדיק. כרוז זה בצורת סטנסיל מצאתי ליד קברו של רשב״י במירון בביקורי שם ב־28.10.73 ואני מביאו כלשונו: ״אני, א. ב. ח., הגר… בצפת עיר הקודש, זיכני ה׳ לראות נפלאות וכפי שצוויתי, הנני מביא לידיעת כבודם בשורה מאת אדוננו הצדיק רבי דוד ומשה זצ״ל, שנגלה אלי פעמים רבות בחלומי.

בחלומי הראשון ראיתי, והנה עומד לידי איש לבוש לבן וזיו פניו כמלאך, הוא ניגש אלי, אחז בידי והוביל אותי להרים גבוהים, ובין סלעיהם העצומים ראיתי רחבה לבנה, בהגיעני לרחבה, ישב לארץ ואמר אלי: ״ראה, עשרה אנשים בלבד חוגגים ומציינים את יום ההילולה שלי! ושואל אני אותך: מדוע עזבוני ונטשתי יוצאי מרוקוי! — היכן כל הרבבות אוהבי ונאמני ?״ עניתי לו — ״וכי אתה רוצה, שיבואו מישראל ,חזרה למרוקו כדי לקיים את ההילולה?!״ האיש אחזני שנית בידי, סובבני ושאל: ״מה הוא המקום הזה ?״ עניתי לו ״זהו ביתי״. הצדיק המשיך ואמר: ״במקום הזה רוצה אני שתציינו את יום ה­הילולה שלי מידי שנה בשנה!״ שאלתי אותו ״מי הוא אדוני?״ והוא ענה לי: ״אני האיש, שנגליתי לאוהבי במרוקו — אני רבי דוד ומשה!!! אני הוא האיש המבקש ומתפלל לפני ה׳ יום יום לשמור על חיילי ישראל, על גבולות הארץ! אם כך, מדוע עזבוני יוצאי מרוקוי! — עתה, הנה אנוכי בארץ הקודש, ומבוקשי הוא, שיחדשו שוב את ציון ההילולה שלי…

כעבור יומיים חזר ונגלה אלי בחלום בשעה שהייתי שוכב על מיטתי נים ולא נים. העירני ואמר אלי: ״בני, טעית בספרך לאנשים, שראית אותי בחלום, היה עליך לאמור להם, כי ראית אותי עין בעין, אך אין דבר — אני מוחל לך על כך! ועתה שמע את דברי: אני עזבתי את מרוקו ובאתי לכאן מפני שהמקום הזה קדוש, ובחרתי בך להיות משרתי בקודש ועתה זאת עשה:

א.         קבע לך מקום, אשר בו יודלקו נרות לזכרי, והיה כל הבא להתפלל ולבקש על נפשו, ידליק

נר אחד!

ב.         ליד מקום הנרות תניח קופה, וכל אחד יתנדב כפי רצונו ויכולתו!

ג.          כל הקרב למקום הנרות יגש ביראה, באהבה ובלבב שלם!

ד.         כל אדם הנכנס למקום זה חייב להיות נקי בגופו ובמעשיו!

ה.         אץ לסחור ולמכור את נרות ההדלקה או כוסות הנשמה — אלא כל הרוצה ידליק ובלבד שהיה נקי, כאמור!

ו.          המקום יהיה פתוח לקהל לילה ויום. בסעודת ההילולה שלי לא יהיה הבדל בין קטן לגדול ובין עני לעשיר, אלא כולם יהיו שווים!

ז.          ההילולה שלי תתקיים בליל ראש חודש חשון, חל ראש חודש חשץ ביום ששי, תתקיים ביום חמישי שלפניו!

ח.         הזהר את אשתך ובני ביתך לבל ירשו לאיש או אישה שאינם נקיים להכנס למקום הזה!

ט.         בתרומות שיצטברו בקופה תרחיב את המקום כדי שיכיל את רבבות האנשים, שיבואו לכאן לחגוג ולהתפלל!״.

אחרי שלושת ימים נגלה אלי שוב הצדיק בחלום הלילה, והפעם היה מלווה על ידי שני אנשים. פנה אלי ושאל: ״המכיר אתה את אלה?״ השבתי: ״אחד מהם ראיתיו עמך בחלום השני, ואת השני מכיר אני מתוך !חלום אחר״. המשיך ושאל הצדיק ״הידעת מי הם?״ עניתי לו: ״ראשון הוא אליהו הנביא, זכור לטוב, והשני הוא רבי יעקב אבו־חצירא זצ״ל. הצדיק הנהן בראשו לאות הסכמה, וסיים את דבריו בכך, שעלי להקפיד להכניס למקום הקדוש הזה אך ורק אנשים נקיים בגופם ובנפשם.

כבקשת הצדיק, נקיים בעזרת ה', את ההילולא בליל ראש חודש חשון השנה ובכל שנה בשנה בביתי הנ״ל. כה יעזור לנו ה׳ על דבר כבוד שמו הגדול! באו בהמוניכם ותהיה הברכה עמנו ועמכם!!!

  1. טקסט אחד כבר פרסמנו (ראה העדה מס׳ 1). מעשה ניסים שאנו מביאים היום פורסם בצורת חוברת קטנה בעלת 11 עמודים. כל עמוד הוא של 10 0״מ על 7 1/2 אין כמעט למצוא היום טקסט כזה. אגב כותרת זו ״מעשה נסים״ מאוד מקובלת ביחס לחומר בו אנו מטפלים. התרגום של הטקסט ביהודית־ ערבית המובא להלן הוא שלנו.

כ. הטקסט של ״מעשה נסים " ותרגומו

כ. הטקסט של ״מעשה נסים " ותרגומויהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

(בשער החוברת כתוב): ספר מעשה נסיש זמיע די יקרא האד למצחאף ירא זהד דנסים ונפלאות דצדיקים די כא יעמלו מעאנא פכול ווקת יה״ר זכות הצדיקים תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו ויבא משיח צדקינו במהרה בימינו אכי״ר.

הפקיד משה ואזאנא הי״ו דרב לפנדק נו' 115

אדונים יקרים אתה ה׳ תשמרם ובצנה רצון תעטרם כיר״א :

סניוריס נעלמוכום באיין לקדושים די בוחלו הייא מערה כבירא וקדימא אפשר מבית שני ופיהא חכמים וקדושים לאין קץ׳ בלחק, מא מערופין ענדנא מן גיל לגיל גיר זוז דלהכמים ר׳ מוסא בן ישי ור׳ ינאי מול למכפייא ונסים די עמלו די כיף תה יעאוודו לווליין מן גיל לגיל ר׳ מוסא ע״ה נהאר חבת תנבנא ״דמנאת״

תרגום:

כל מי שיקרא ספר זה יווכח בכוח הנסים והנפלאות של הצדיקים שהם עושים למעננו בכל הזמנים. יהא רצון זכות הצדיקים תעמוד לנו ולכל ישראל אחינו ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

אדונים יקרים אתה ה׳ תשמרמ וכצנה רצון תעטדם כיר״א:

אדונים, אנו מודיעים לכם שהקדושים של בוחלו שם יש בית קברות גדול ועתיק, אולי מתקופת הבית השני ושם טמונים חכמים וקדו־ שים לאין קץ. אבל ידועים לנו מהזמנים הקדר מים רק שני חכמים. ר׳ מוסא בן ישי  ור׳ ינאי מול למכפייאוניסיהם שעשו כמו שסופרו לנו על ידי הראשונים מהזמנים הקדומים. בזמנו של ר׳ מוסא ע״ה, ביום בו רצו להתחיל בבנית ״דמנאט״

הערות המחבר : a קיימות שתי מסורות מפי יהודי דמנאט על המקומות בוחלו ואלמדין הקרובים מאוד לדמנאט.

"Dans les temps anciens, nos familles habitaient à Bou-Hlou (à quatre kilomètres de là, où se voient encore les traces d'une agglomération). D'autres, dont le rabbin palestinien Moïse Jacob Tolédano appellent ce lieu Çor Mûsa, c'est à dire Mur de Moïse. Lors d'un mariage célébré là, les convives se jetèrent au visage du berkouks. Ils furent sur le champ transformés en pierres pour

avoir jeté de la nourriture, don de Dieu. Et les survivants fuirent leur village, désormais maudit, pour venir habiter avec les Arabes dans la qaçba de Demnate. D'après une autre version de la tradition orale, la

fondation de Demnale serait due eu Sultan Noir. Ce piince aurait groupé des Juifs de diverses localiiés voisines

Aimedin, Bou-Hlou .

 "Un mellah en pays berbère: Demnate", Pierre Ram- mand, Paris 19S2, p.

פלאמאן הביא מסורות אלו מפי יהודי דמנאט, אבל, כדרכו, הוא לא טרח לבדוק אם ישנן מסורות אחרות אצל יהודי דמנאט וכן לא הביא בשלמותן מסורות אלו. לא ברור מאין שאב את האינפורמציה אודות עדותו של טולידנו, בספרו ״נר המערב״ (ירושלים תרע״א). והרי תיאורו של Voinot ביהס למקום:

A quelques kilomètres de Demnate, près et au-" dessus de la dechra Bou-Hallou. Aucun Juif n'habite cette dernière, où il aurait pourtant existé un mellah autrefois. Dans un terrain pierreux et nu, au milieu d'une douzaine d'oliviers et de figuiers, se trouve une pierre ronde, posée à plat, dont la face supérieure présente un léger creux, cette pierre marque l’emplacement consacré". L. Voinot, .Paris 1948, p ׳Pèlerinages judéo-musulmans

ד. על ר׳ מוסא (משה) בן ישי לא ידוע לנו דבר. ידועים לנו מספר ,חכמים במרוקו ששמם מוסא. השמוש במוסא מופיע גם כשם פרטי וגם כשם משפחה: ר׳ מוסא בן דוד אוחיון, חכם ממרקש שנפטר בשנת תקע״ז (1817). ר׳ מוסא אבוטבול — מחכמי צפרו. ר׳ מוסא הלוי. שלשת החכמים האחרונים הוזכרו ע״י יוסף בן נאים, מלכי רבנן, ירושלים, תרצ״א.

מוסא כשם משפחה נפוץ יותר. נציין את ר׳ מסעוד בן־מוסא אפלאלו (הקבור במערת אופראן), ד׳ דוד בן מוסא, ר׳ אברהם בן מוסא (מחכמי מאראקש), ר׳ אברהם בן מוסא (מחכמי סאלי), ר׳ דוד בן מוסא, ר׳ אברהם ה״ן מוסא בר שלמה (מחבר השיר ״נרדי נתן ריחו״), ר׳ יהודה בן מוסא (מרבני מאראקש), ר׳ יצחק בן מוסא (בן נאים משער שהוא ממאראקש), דוד קורקוס במאמרו  Les Prénoms״  des Juifs du Maroc ״מחקרי המרכז לחקר הפולקלור, כרך ג/ בעריכת בן־עמי, ירושלים תשל״ג, עמי 207—208, מציין ביחס ל״מוסא״ שהשם היה מקובל, ושכינו כך את הבן הנולד ביום הברית, בעליה לתורה וכו'. ביחס לישי (עמי 203) הוא מציין שהוא מצוי כשם פרטי בקהילת צפרו, אבל הוא אינו קיים בקהילות הדרום.

כאמור, ר׳ מוסא בן ישי אינו נזכר במקורות שלנו. בן ישי כשם משפחה אינו מקובל על יהודי מרוקו ואף חכם בשם זה אינו ידוע. החוקר פלאמאן (דמנאט, עמי 108) מביא כציטוט שר׳ מוסא בן ישי הוא צאצא ישיר של המלך דוד, אך אינו מגלה את מקורותיו. סיפור הנס שהוא מביא עליו, גם כן בצורת ציטוט, הוא מ״מעשה נימים״ אם כי הוא אינו מזכירו.

  1. מכפייא (רבוי מכאפי) פרושו: צלחת גדולה ושטוחה.

 

ספר מעשה נסים-יששכר בן עמי

יהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

זא ואחד צלטאן באס יבני לקסבא ובנא צור דלקסבא בנין חזק ואמיץ וטאח ג׳ פעמים בנאה וטאח׳ קאלולו ליועצים דיאלו האד לחאזא מא ידאויוהא גיר ליהוד הומא די יערפו סבא עלאס חתה תה תבניה ויטיח צאפד למלך עלא ד׳ מוסא ע״ה זאבו מן בוחלו והווא ע״ה כאן זקן ושבע ימים קאלו תעטיני סי ראי די האד צור די תה נבניה ויטיח. קאלו תעלם יא סידי באיין האד לבלאד הייא קדימא והאד למודע כאנת פיה מעדה דליהוד ודאבא עטיני לכדאמא דליהוד ועטיני למודע פאס נדפן האד לעדאם כן היה כאן יכזר ברוח הקודש ויקוללהום חפרו פהאד למודע יזבדו לעדאם וכן היה חתה די כמלוהא כאמלא וקאל חום לח׳ ללכדאמא רכבו לוח ורפד לחי קפיפא דטראב סבקהלהום ללוח וקאלהום בניו ובנאו וצבר צור מאבקאם טאח וקאללו האדאך צלטאן האד לביר די מא עמלת פייא האד לבלאד נסמיהא עלה יסמך סמאהא צור מוסא. והאגדאק תה נכתבו פלכתובות ופלגיטין יסם לבלאד הווא צור מוסא והאד סי די זרא ללמלך די כאן יבני צור ויטיחלו מא יבאנלכום חתה עזב היא הייא נית זראת פייאמנא האדי לחסבא די סת מניו ואחד לגוי מזווז ואחד נצראנייא ינגליזייא וזא לטרף דלמע־ רה די בוחלו ובנא ואחד דאר בנין חזק וטאחתלו וזאב מעללמין אוכרין ועאודולהא לבנין וטאחת ועאודולהא לבנין.

למררא תאלתא וטאחת חתה קאלולו למסלמין די סאכנין פלבלאד האד סי זראלך מן סבא יאכמא רפדתי לחזאר מן למערה דליהוד ומסא עזל לחזאר די רפד מן למערה רדהוט למודעהום ודבח טאור עלא לחכמים די מדפונין הנאך ורזע בנא ואוקפת דאר מה בקאת־ סי טאחת קלולנא באיין צאב סי יריעות דספר וצאב חיבור ושופר ומגילה ובורדו דלחכם והאדאך סי די צאב עמלו פואחד לבית מעזול וחדו ותה יסעלהא כול נהאר עלא זכות דלחכם והא הנא תה נתבעה עלא לחיבור באס יעטי־ הולנא לאיין הווא קאל ימסי יכצר עליה לפלוס וידפסו הווא ודי ינאי ע״ה מול למכפייא עלאס תסממא מול למכפייא תה יעאודולנא ראשונים מן גיל לגיל כאיין ואחד למודע תה יסמיוה ״אלמדיך בסלחא בלערבייא מדינא וכאן פיהא צלטאן וכאנו סאכנין פיהא ליהוד ומאזאל לעוד היום סוואק דליהוד ואחד למודע תה יסמיוה לחדאדא ואחד למודע תה יסמיוה לעטארא ואחד למודע תה יסמיוה לקיצארייא ואחד למודע תה יסמיוה זאמע דליהוד והנאך לחכמים מדפונין.

הנאך מערה קדימא מא ענדנא ביהא ידיעה לידיעה די ענדנא הייא תא יקולולנא ראשונים באיין נתגלה להם ר׳ דוד הלוי ז״ל בחלום וקל־ הום די מא יקדרס יזי ענדי לדרע יזי למואלין אלמדין ראה הנאך תה נקראו כאמלין פלישיבה דילהום ומאת למלך דלמדין וכאנת ״שיבה״ וכלו ליהוד די כאנו פלימדין והרבו לענד כואנהום לבוחלו ומא לחקו לבוחלו חתה פאת לעסא ולחי ר׳ ינאי כאן באקי פבית המדרש דילו תה יקרא מעא תלמידים ומא ענדו כבאר ומסאתלו בנתו לבית המדרש קלתלו תעטרף די יהוד למדין ראה תכלו וזאו לבוחלו רעבים וצמאים נאס תעסו זולתי נתי קלהא אנא אם עמלתולי ללעסא קלתלו עמלנלך מכפייא די סכמו קלהא סיר זיבלי דיך למכפייא זאבתהאלו קרא עליהא האדאך סי די קרא וקאלהא סיר עביהא יכונו ידכלו יאכלו עשרא בעשרא וכלו כאמלין מן דיך למכפייא ושבעו מליח אכול והותר האדא הווא לכבאר ותחקיק די ענדנא חנא עליהום מן גיל לגיל והאד לעאם נהאר לכמיס די לילת הושענה רבה תעסאו רבעא דלבחורים חבו יעמלו ואחד נזאהא קאם ואחי מנהום קלהום אזי נמסיו למואלין בוחלו ונעמלו הנאך סעודה עלא לחכמים והאד לבחורים.

תה נעארפוהום באיין הומא חשובים מוסי קלי הערך ואחי יסמו אהרן גבאי ואחי שלום סמחון ואחי מסעוד תויזר ואחי אליהו עמאר וגלסו חדא לחכם תה יקראו תחלים הומא תה יקראו תהלים ומסעוד תויזר נכנם בו רוח הווא רוח קדוש ותה יקוללהום קלכום לחי ר׳ מוסא בן ישי ראה פרח ביכום מן די זיתו פנהאר דלארצייאט דיילו נתומא ברבעא אשריכם ואשרי חלקיכם ונתום ברבעא תחדאזו תוקפו פלבניאן ותזיו גהאר לארבע פלוחדא דנהאר תעמרו 5 דלקראעי דלמא קרעא ליהודה אוחנונא סאכן פמררקאס יכללצהא בכמסין פר׳ וקרעא למשה ואענונו סאכן פמרראקם יכללץ כמסתאעץ לפר׳ וקרעא לר׳ כליפא ואעקנין מאכן פדאר לביצא יכללץ רבעא ועסרין פר/ וזוז קראעי דורו ביהום פלמללאח ואוראלנא למודע וקולנאלו האד למודע די קולתלנא מא פיה מאן קאלנא לוקת די תזיו דאה תציבו למא הנאך וכן היה מן די בדינא תה נחפרו לסאסאת דלבניאן באנוקינא קדדאם לקבר די ר׳ ינאי תלאתא דלקבוראת ומן בעד בנינא לבית חתה אוצלנא לסקף טלענא עמלנא סעודה עלא לח׳ ומנורא מא קאדינא סעודה כאן מעאנא אהרן מלול וקבדו רוח קדוש חתה הווא ובתוך הדבור קאל:

כא יקולכום לחכם ע״ה מא באקי תמסיו לסי חד סירו גיר למנאנא ועביולהא יתדו דלמא מן למא דיאלו והייא תקום בראצהא אביאצהא וחנא זאיין פטריק נזלנא סואיין מן למערה ורזע דאך לבחור עאוד דכל פיה האדאך רוח וטאח תה יקוללנא באיין האדוך תלאתא דלמציבות די בניתו ואחי יסמו ר׳ דוד אוחנונא יארצייאט דיאלו פכמסתאעץ די חשון ועמלנא חנא יארצייאט דיאלו ושני דילו די משה אבן חמו יארצייאט דיאלו פכמסתאעץ די אלול ושלישי דיאלו ד׳ יעקב סגיד יארצייאט דיאלו לילת שבועות ור׳ ינאי מול למכפייא יארצייאט דיאלו פכמסא ועסדין פשבט ופעם אחרת נתגלה לו האדאך גיר פלחלום וקאללו אזי ללמודע דסעיל דלחכם גדדא דלכמיס ועממד כמסא דלקראעי דלמא וכן היה עממרהום בלמא ומן זיהת האד לחאזא דלמא זראת חתה ליוסף תויזד נזבאדלו ג״כ הווא וכאף בזזאף וגייט לשלום סמחון וקאללו מא תכאפס דהן מבנו ודה ן מננו יוסף תויזר והאד למא די זאב מסעוד תויזר פידו הווא למא דלכמסא דלקראעי די עממר מן פוק לחכם והאדאך רוח הווא רוח קדוש והאדאך לבחור כלאמו אמתיים לאיין הווא תם ומן די תא יטלקו רוח מא יעקקל חתה עלה כלמא ודי כיף זראלהום האד לענין זאו לענדי ועאודולי וקולתלהום עלאס מא זאוניס אמא לוכאן זאוני לוכאן כתבתלהום עלא קבל הומא אמתיים ואין להאריך כי אם בשלומכם שירבה ויגדל יום שנכפל בו כי טוב שנת ועשית מנור״ת לפ״ק בסדר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וא״ש.

ע״ה דוד יפרגאן ע״ה

שמעון אלמאליח

גם אני החותם כך שמעתי

ע״ה אברהם בל״א מאיר נחמיאש.

ספר מעשה נסים-יהדות מרוקו -פרקים בחקר תרבותם-יששכר בן עמי

תרגום:

כל מי שיקרא ספר זה יווכח בכוחיהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

הנסים והנפלאות של הצדיקים שהם

 עושים למעננו בכל הזמנים. יהא

 רצון זכות הצדיקים תעמוד לנו ולכל

ישראל אחינו ויבוא משיח צדקינו במהרה

 בימינו אמן כן יהי רצון.

אדונים יקרים אתה ה׳ תשמרם וכצנה רצון תעטרם כיר"א:

אדונים, אנו מודיעים לכם שהקדושים של בוחלו שם יש בית קברות גדול ועתיק, אולי מתקופת הבית השני ושם טמונים חכמים וקדו־ שים לאין קץ. אבל ידועים לנו מהזמנים הקדר ים רק שני חכמים. ר׳ מוסא בן ישי  ור׳ ינאי מול למכפייא וניסיהם שעשו כמו שסופרו לנו על ידי הראשונים מהזמנים הקדומים. בזמנו של ר׳ מוסא ע״ה, ביום בו רצו להתחיל בבנית ״דמנאט״

הופיע שולטן אחד על מנת לבנות את החומד. והוא בנה את החומה בנין חזק ואמיץ שנפל. שלש פעמים בנה ונפל. יועציו אמרו לו: דבר זה יש לו תקנה דק מצד היהודים. הם ידעו את הסיבה. שלח המלך לקרוא לר׳ מוסא ע״ה מבוחלו והוא, ע״ה, היד, זקן ושבע ימים. אמר לו: עוצה לי עצה בדבר החומה שאני בונה ושהיא מתמוטטת. השיב לו: דע לך אדוני שעיר זו קדומה מאוד ובמקום זה היה בית קברות יהודי ועתה העמד לרשותי פועלים יהודים וכן מקום בו אוכל לטמון עצמות אלו. כך היה. הוא היה רואה ברוח הקודש ומצוה עליהם: חפרו במקום זה והוציאו את העצמות וכך היה. עד שסיימו את מלאכתם ואמר החכם לפועלים: הרכיבו את הקרשים (כדי לשים מילוי נוסף) ולפני שהעמידו את הקרשים שפך שם סל עפר. והם בנו שם. והחומה החזיקה ולא התמוטטה. והשולטן אמד: עבור טובה זו שעשית לי אקרא את העיד בשמך והוא כנה אותה בשם צור מוסא (חומת מוסא). וכך אנו כותבים בכתובות שלנו ובשטרי גיטין את שם העיר צור מוסא. ומה שקדה שבנה חומה והיתד, נופלת, אל תחשבו שזה היה פלא, הלא זה חזר בימינו אנו. זה קרוב לשש שנים שגוי אחד הנשוי לנוצריה ממוצא אנגלי בא ליד בית הקברות של בוחלו ובנה שם בית חזק, שהתמוטט. הוא הביא מומחים אחדים ובנו מחדש ושוב התמוטט וכן בפעם השלישית. עד שאמרו לו המוסלמים הגרים שם: מה שקורה לך אולי קשור בכך שמא לקחת אבנים מבית הקברות היהודי  הוא הלך ושם בצד את האבנים שלקח מבית הקברות והניח אותן במקומן. הוא שחט שוד לכבוד החכמים הטמונים שם. הוא בנה וה

בית עמד. מסרו לנו שהוא מצא כמה דפי שפר. מצא חיבור, שופר, מגילה ומקל של החכם. ומה שהוא מצא, שם בחדר מיוחד והיו מדליקים שם כל היום לכבוד החכם. ואנחנו גם בקשנו ממנו את החיבור שימסור אותו לנו, כי הוא אמר, שיממן את הדפסתו. ור׳ ינאי ע״ה מול למכפייא. ולמה נקרא ״מול למכפייא״י הראשו­נית מספדים מהזמנים הקדומים, שהיה מקום שנקרא ״אלמדין״ בברברית ובערבית ״מדינה״ ושלט בה שולטן והיו שם יהודים ועד היום יש שווקים של היהודים. מקום אחד נקרא ״חדאדא״ (גבול), מקום אחר ״עטארא״, (מוכרי בשמים), מקום אחר ״קיצארייא״ (חנויות), ומקום ״זאמע דליהוד״ (בית כנסת של היהודים) ושם קבורים מוסלמים. יש שם בית קברות עתיק שאין לנו ידיעות עליו. הידיעה שיש לנו שנמסרה לנו עד ידי הראשונים היא, שנתגלה להם ר׳ דוד הלוי  ז״ל בהלום ואמר להם: מי שלא יכול לבוא אלי לאזור הדרע יבוא לבעלי אל־מדין. שמה אנו לומדים כולנו בישיבה שלהם. במות המלך של אל מדין באו פרעות. נבוזו כל היהודים שהיו שם וברחו לאחיהם בבוחלו והם הגיעו לשם אחרי ארוחת הערב. והחכם ר׳ ינאי ישב עוד בבית מדרשו ולמד עם תלמידיו ולא ידע מזאת. הלכה בתו לבית המדרש, אמרה לו: התדע שיהודי אל־מדין באו והגיעו לבוחלו רעבים וצמאים, כל האנשים כבר אכלו ארוחת ערב זולתך. שאל אותה: מה הכנת לי לארוחת הערבי אמרה לו: הכנו לך צלחת של כוסכוס. אמר לה: לכי והביאי את הצלחת. הביאה לו. הוא קרא אז מה שקרא ואמר לה: לכי וקחי את הצלחת, שייכנסו ויאכלו עשרה עשרה. כולם אכלו מצלחת זו ושבעו. אכלו והותירו. זוהי השמועה והאמת שיש לנו אודותם. מאז הזמנים הקדומים. ובשנה זו, ביום חמישי, ליל הושענה רבה, סעדו ארבעה בחורים והם החליטו לערוך מסיבה. קם אחד ואמר: בואו נלך לבעלי בוחלו ונעשה שם סעודה לכבוד החכמים. ידוע לנו שבחורים אלה רציניים הם ולא קלי דעת. אחד שמו אהרון גבאי, אחד שלום סמחון, אחד מסעוד תויזר, ואחד אליהו עמאר. הם ישבו ליד החכם וקראו תהילים. בעודם קוראים תהילים ונכנסה

וח במסעוד תויזר. והרוח דוח קודש היא והוא אמר להם: אומר לכם החכם ר׳ מוסא בן ישי שהוא שמח שבאתם ביום היארצייט שלו׳ אתם ארבעתכם, אשריכם ואשרי חלקיכם ואתם אר­בעתכם חייבים להיות אחראים על הבנייה. בואו ביום רביעי בשעה אחת ומלאו חמישה בקבוקים במים. בקבוק אחד יהיה ליהודה אוחנונא שגר במאראקש והוא ישלח עבורו המשים פרג־ קים. בקבוק אחד יהיה למשה ואענונו שגר במא־ ראקש והוא ישלם עבורו חמשה עשר פר' בקבוק אחר יהיה לר׳ כליפה וואעקנין שגר בקזבלנקה והוא ישלם עבורו עשרים וארבעה פרנקים. את שני הבקבוקים האחרים תקחו לשכונת היחידים. יהוא הראה לנו את המקום. השבנו לו: במקום זה שאמרת, אין בו מים והוא הוסיף כשתבואו, תמצאו כאן מים. וכך היה ״. משהתחלנו לחפור ביסודות של הבנין נראו לנו ליד הקבר של ר׳ ינאי שלוש מצבות. וכשגמרנו לבנות שם חדר, ערכנו סעודה לחכמים ומשסיימנו את הסעודה, אהרון מלול שהיה אתנו אחזה בו רוח הקודש והוא התחיל לדבר: החכם ע״ה אומר לכם שלא תפנו לאדם אחר אלא למנאנא (שם פרטי של אשה) והביאו לה בקבוק מים ממני והיא מיד תעשה, אשריה. ואנחנו עוד הולכים בדרך והנה שוב נכנסה הרוח בבחור והוא נפל. הוא אמר: שלש המצבות שבניתם, אחד שמו ר׳ דוד אוחנונא, שהיארצייט שלו בחמשה עשר של חשון ואנו ערכנו את היארצייט שלו, השני ר׳ משה אבן חמו שהיארצייט שלו בחמשה עשר לאלול והשלישי ד׳ יעקב סגיר שהיארצייט שלו בליל שבועות, ור׳ ינאי מול למכפייא שהיאר־ צייט שלו בעשרים וחמשה לשבט.

ופעם אחרת נתגלתה לו הרוח בחלום ואמ­רה לו: בוא למקום הדלקת הנרות של החכם מחר, יום חמישי, מלא שם חמשה בקבוקי מים וכך היה. הוא מלא אותם מים. אותו דבר קרה גם ליוסף תויזר, הרוח נתגלתה לו והוא פחד מאוד וקרא לשלום סמחון שאמר לו: אל תפחד, מרח מים. וכך עשה. והמים שהביא אותם מסעוד תויזר הם מים מאותם הבקבוקים שהוא מלא אצל החכם. והרוח רוח קודש היא ואותו בחור, דבריו אמיתיים כי בחוד תם הוא ומשמרפה ממנו

הרוח, הוא אינו זוכר מאומה, ומשקרה זאת, באו אלי וספרו לי ואמרתי להם למה לא באו אלי (מקודם י) כי אז הייתי כותב להם כי הדב־ דים אמיתיים.

ואין להאריך כי אם בשלומכם שירבה ויגדל. יום שנכפל בו כי טוב (יום שלישי) שנת ועשית מנור״ת לפ״ק (1936) בסדר אחדי הודיע אלהיט אותך את כל זאת וא״ש ע״ה (ראה מקור).

ספר מעשה נסים – יששכר בן עמי

 

סכוםיהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

ביקורים בהילולות שונות הנערכות כאן אצל יוצאי מרוקו וכן מקומות קדושה הצומחים בקרב קהלה זו, מראים כמה הקשר הזה בין האדם לצדיק חזק מאוד. אנו עומדים כאן בפני עצמה באמונה בצדיק שקשה לשערה. אספנו סיפורים רבים מאוד המבטאים אמונה זו. בחור אחד שנא­מר לו על ידי רב הנחשב לקדוש שזיווגו הוא אצל משפחה פלונית בעיר פלונית נסע לאותה משפחה והודיע להם על כך, וכן מסר להם על חלום שחלם עם קדוש הקשור אליהם ומיד נתנה לו הבחורה לאשה.

"Chaque famille a son rabbin protecteur dont le nom est inscrit sur le mur intérieur du logis et à qui est dédiée la lampe qui brûle dans tout interieur Israélite",

 נהג שנסע במכוניתו והדרדר לתהום, ברגע שהוא צעק את השם של הקדוש, המכונית נעמדה ולא קרה לו מאומה. חייל שנתקע בדרך מאוחר בלילה, קרא בשם הקדוש ואז הופיעה מכונית עם נהג שלקח אותו הביתה. ברגע שירד ורצה להודות, המכונית נעל־ מה כאילו לא היתה. אביו הסביר לו שהצדיק שלח לו את המכונית.

כל אדם קשור בדרך כלל לקדוש מסויים שאותו הוא מבקר באופן קבוע. המוסלמים ב־ מרוקו נוהגים לבטא את זד, כך בפתגם: ״לי מא ענדו שיך, שיטאן שיחיו״. דהיינו: ״מי שאין לו קדוש, השטן קדושו״  אם כי דבר זה אינו מונע ממנו לבקר אצל צדיקים אחרים.

כדאי לציין שההילולא נערכת כמובן בייום פטירת הצדיק אבל אם חל איזה שבוש אפשר לערוך אותה בתאריך אחר וכן אפשר לערוך אותה מחדש בזמנים סמוכים, או אפילו בפעם הראשונה שלא בזמן הנקבע. ההילולא על שם ר׳ דוד ומשה נערכה בראש חודש חשון תשל״ד בבית הכנסת באשקלון. בגלל המלחמה באו מספר אנשים ונשחטו רק מעט בהמות (שני כבשים ומספד עופות). הטקס הגדול של שחיטת הפר הנערך בתוך בית הכנסת נדחה. היו לחצים לש­מור את הפר לשנה הבאה בעיקר בגלל נסיבות כלכליות אבל בעל בית הכנסת, שהצדיק הופיע אצלו בחלום, החליט לערוך את ההילולא מחדש ולכן במוצאי שבת א׳ בכסלו נערך בנוכחות כמה מאות אנשים טקס שחיטת הפר בתוך בית הכנסת. הילולות על שם הצדיק ר׳ דוד ומשה נערכו במקומות רבים אחרים (צפת, ירושלים, ק׳ גת ועוד) בתאריך הקבוע. ביום רביעי, ג׳ בכסלו נערכה הילולא על שם אותו צדיק במושב זנוח.

תופעה דומה היתה ביחס ל״קדוש ספר טיסלית״ כפי שהוא נקרא על ידי בעליו. ערכו הילולא קטנה בראש חודש חשון והילולא גדולה בראש חודש כסלו.

אין ספק שבעיתות מסויימות, כגון בימי מל­חמה, מתח וחרדה במישור הכללי, וכן כשיש בעיות אישיות, התלות בקדוש גוברת ומזכירים אותו לעיתים תכופות יותר. אספקט חשוב כאן הוא התפילה האישית שעושים במקום שמדליקים נר לקדוש או בכל מקום אחר, תפילה הנאמרת לרוב בדיאלקטים היהודים השונים. פניה זו באה לשם מילוי בקשה ספציפית. מחקר אינטנסיבי שנעשה בימי מלחמת יום הכיפורים גילה לי שאצל הנשים, ולרוב זקנות, התפילה האישית היתה מיועדת בראש ובראשונה לשלום החיילים, כלל החיילים. בבית הכנסת, בכל הזדמנות, הגברים מבקשים משליח הציבור ״מי שברך׳ עבור החיילים וחוזרים על הברכה עוד ועוד.

הערות המחבר :

לפי מסורת אחרת ששמעתי מפי מר ע. ע. יליד דמנאט, המדובר במוסלמי ולא בגוי.

הניסים שקרו עקב לקיחת אבנים מסביבת הקדוש או בנין הנהרס מפני שהוקם על מקום קבורתו של הקדוש, הם רבים מאוד. נסיונות אלו נעשו הן על ידי בודדים והן על ידי יוזמה ממשלתית.

רשימת הניסים שחוללו צדיקים שונים גדולה. עשרות דוגמאות אפשר למצוא בספרו של בן נאים (וכן בספרים אחרים), ר׳ מלכי רבנן עם׳ מז, נד, נח, ם, סב, סו, ע, עא.

ד׳ דוד הלוי: צדיק מאוד ידוע הנקרא בפי העם ״מול אדרע״, והזוכה להערצה גדולה ולביקורים המוניים.

ההפנייה של ד׳ דוד הלוי לקדוש אחד, לדוב שכן, מאוד מקובלת והיא לא רק נעשית כמו במקרה כאן, מפני אי יכולתו של הפרט לבקר אצל הקדוש אלא בהרבה מקרים פונה אדם לצדיק ואז הוא בא אליו בחלום ואומר לו: תרופתך תמצא אצל הקדוש פלוני.

תופעה דומה קיימת גם בין הקדושים המוסלמים,

בביקורי השונים בקבר רשבי׳י, שמעתי ממבקרים הגרים באזור, שהן במלחמת ששת הימים והן במל­חמת יום הכיפורים, הרשב״י החזיר את כל הפגזים שהומטרו על המקום, מעבר לגבול. בביקורי ביום 4.11.73 במערת חוגי המעגל, ספר לי אחד מתושבי העיירה חצור, שהצדיק דאג לכך שהפגזים שנפלו בסביבה לא יפגעו בשום מבנה.

בערב האחרון של מלחמת ששת הימים, למרות האפלה, הואר מספר פעמים בית הכנסת על שם הצדיק ר׳ דוד ומשה שבאשקלון. לפי עדותו של בעל המקום בקרו אנשי משטרה וראו אוד חזק יוצא מן ההיכל, ומאיר כל בית הכנסת. אנשים ראו את האור והבינו שההצלה קרובה. ואכן למחרת נסתיימה המלחמה. ביום כיבוש עזה ישבו תושבי שכונה ג׳ שבאשקלון, במקלט ואז ראו שספר טיסלית, הנחשב לקדוש, יוצא מן המקלט ועף לכיוון עזה. מיד נכבשה עזה. הופעת אור באורח פלאי מצביעה על נם ועל גילוי הצדיק.

אגדות רבות מספרות על חכמים המקיימים לימוד עם קדושים, נביאים או רבנים מפורסמים. דמותו של אליהו הנביא בולטת בענין זה. והנה תמ­צית סיפור שהובא ביהודית־מרוקנית, בספר ״שבח חיים״ של מזל מכלוף תרים: בימי ר׳ חיים פינטו, נהג ר׳ הרון אבן חיים להגיש לו כוס קפה. פעם שאלו ר׳ פינטו: למה הגשת לי אתמול שתי כוסות קפה ולא אחת ור׳ הרון השיב לו שהוא שמע שני קולות ור׳ פינטו אמר לו: אשריך שזכית לשמוע את אליהו הנביא.

ענין המזון המתרבה באופן מגי ידוע ומפורסם בספרות העממית(.1652.1 .Thompson D) ראה: אסתר ויינשטיין, סבתא אסתר מספרת, סיפור מס׳ 8 והערות שם עמי 76. (הוצאת המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור, חיפה, 1964. תודתי לבני בן ה־11 גד, קורא נלהב של ספרות עממית שמסר לי את המובאה). סיפורים רבים כאלה רווחים בין יהודי מרוקו. מר שמעון ועקנין שהיה אצל הצדיק ר׳ דוד ומשה ספר לי שפעם נשאר רק עם לחם אחד והיו צריכים לבוא אורחים רבים. הוא שם את הלחם על המצבה וכסה אותו בבד וכל מי שבא נתן לו מהלחם וזה לא נגמר. פעם אחרת היה לו בקבוק של מאחייא (משקה חריף) והוא שם תחת בית השחי, כל מי שבא הוא כבד בשתיה ולבסוף הבקבוק היה מלא כמקודם.

רוב המצבות וכן הסביבה הקרובה של הקדו­שים היו במצב מוזנח והעדויות על כך רבות. משנות ה־40 עם שיפור מצבם של יהודי מרוקו, ואולי גם בגלל מוראות מלחמת העולם השניה, החלו מספר אנשים, לפי מניעים שונים, לטפח את הקדוש. הוקמו מצבות חדשות, נבנו חדרים שארחו את המבקרים וכן שרותים שונים שהקלו על המבקרים, ודבר שנעשה גם כתוצאה מריפוי ניסי או אחרי שהצדיק הופיע בחלום. אחד האנשים שתרח הכי הרבה בענין זה הוא ללא ספק מר יצהק אלמליח שעלה זה עתה לארץ.

ענין המים תופס מקום מרכזי בפולחן הצדיקים והוא מתגלה בשני אופנים. אופן אחד, המצוי ביותר הוא להעמיד בקבוק מים ליד מצבת הקדוש ללילה אחד או לכמה לילות. מים אלה נהפכים למי רפואה הן ע״י שתייה והן ע״י מריחת האבר הנגוע. תופעה זו ראינו גם במערת אליהו הנביא, בקבר רשב״י ובמקומות אחרים. וראה: תיק קדושים מסי 15 שבמרכז לחקר הפולקלור וכן ווסטרמרק, עמי 201. אופן שני, הקורא לעתים נדירות, הוא התפרצות מים, לפעמים לשניות מועטות, מקבר הצדיק או מהסביבה הקרובה לו. אוספים אז מיד את המים הנחשבים לבעלי סגולה מיוחדת.

באמצעות החלום (אישי או על ידי אחר) מודיע הצדיק לחולם שהוא קבור במקום פלוני ומאז מקום זה נהפך למקום קדוש. ראה על כך סיפור מצויין שמדגים תופעה זו שהובא על ידי ד׳ נוי, שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו, ירושלים, תשכ״ז, מס׳ 6 (״כיצד נתגלה קבר יהודי קדוש״ במקרה זה הגילוי באמצעות החלום אינו כולל אפילו את שם הקדוש),

כך כנראה נהפכו לא מעט מקומות למוקדי עליה. אפשר בהחלט להניח שבכמה מקומות אין אף אחד קבור. כך גם אפשר להבין שאותו צדיק קבור בכמה מקומות. לפעמים האנשים בעצמם מכירים שאין הצדיק קבור במקום אלא עבר שם.

הדלקת נרות אצל הצדיק, ראה דוד סלימאן ששון, מסע בבל, ירושלים תשט״ו (מהדורת בניהו), עמי קיב, מהווה חלק חשוב בריטואל של הביקור אצל הקדוש. במקום בוערים אלפי נרות. במקומות הקדושה המוקמים בארץ (בית כנסת ר׳ דוד ומשה באשקלון, הצדיק ד׳ מכלוף בן יוסף בקי גת, בית בשנון ג׳ באשקלון בו שוכן ספר טיסלית וכו') יש מקום מיוחד להדלקת נדות. מבקרים זורמים לשם כל השנה והם מדליקים נרות ותורמים לקופת הצדיק. ביום ההילולא נערכת מכירת נרות של הצדיק (נר א, נר ב, וכוי) בהילולא של ספר טיסלית שנערכה באשקלון ביום ב׳ 26.11.73 נמכר נר א׳ בסכום של 5,200 ל״י! נר ב׳ ב־1,000 ל״י נר ג׳ 550 ל״י, נר ד׳ 800 ל״י וכוי.

 

הספרות העממית היהודית מכירה הרבה קובצי ״שבחי״ – יששכר בן עמי

שבח חיים%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%9d

הספרות העממית היהודית מכירה הרבה קובצי ״שבחי״  שהמפורסם שבהם הוא שבחי הבעש״ט. ספרים אלה נפוצו בעיקר במזרח־אירופה ובמספר רב מאוד של מהדורות. מעסים מאוד ה״שבחים״ הקשורים לאיזו שהיא דמות מהמרחב התרבותי הלא-אשכנזי ולכן יש לנו ענין מיוחד בבדיקתו של ״שבח חיים״ שנאסף לכבוד צדיק יהודי מרוקני.

הערות המחבר : ״שבח חיים״ מאת מכלוף מזל תרים, קזבלנקה. מהדורה נוספת בשני כרכים יצאה בארץ גם כן ללא תאריך (שני סיפורים מהאוסף הזה תורגמו לאנגלית והופיעו במאמרי ״המחקר הפולקלורי בישראל״ ב׳אריאל׳ (1973), עמי 37—47). גיליתי ספר זה הכתוב בדיאלקט היהודי המרוקני ב־1959 ובאותה שנה כתבתי עליו עבודה סמינריונית לפרופ׳ דב נוי. האחרון ציין ספר זה לראשונה בספרו ״70 סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו״ שיצא בירושלים ב־1967. מאז שבתי וטיפלתי מדי פעם בקובץ סיפורים זה אבל הרבה בעיות הקשורות למחקר זה עדיין לא באו על פתרונן.

       לראשונה הופיע ספר זה בשנות הארבעים (לא צויינה השנה בהוצאה הראשונה). ספר זה זכה למהדורה נוספת בישראל (גם היא ללא ציון תאריך).

 למעשה, כותרת זו מטעה במקצת ומכמה בחינות. בשתי המהדורות שהופיעו עד עכשיו מתנוססת תמונה של רב האמור להיות הרב חיים פינטו שלשבחו נאסף קובץ זה. ר׳ חיים פינטו שלא ידועים עליו הרבה פרטים, חי במוגדור ונפטר שם ב־.1846 אחד מהנכדים שלו נקרא גם כן חיים פינטו (נפטר בקזבלנקה ב־1940) ותמונתו היא המקשטת את הספר. בעיה נוספת היא שלמעשה מוקדשים לר׳ חיים פינטו 28 מתוך 116 סיפורים שבקובץ. לר׳ חיים פינטו הנכד יש 3 סיפורים הקשורים אליו וכ־5 בסד־הכל הקשורים לבניו ולמשפחה. ענין נוסף שיש לנו בספר הוא, שכידוע, הספרות העממית היהודית המרוקנית לא זכתה לאיסוף ולא נתפרסמו הרבה ספרים לעומת יהדות טוניסיה, למשל, שם הודפסו ספרים רבים. רוב הספרות העממית הזו עדיין מתהלכת בע״פ ורק בשנים האחרונות התחילו באיסוף ובפרסום שיטתי. חלק מספרות זו קיים בתור כ״י שחלק ממנו כבר הלך לאיבוד. לכן בדיקה של ספר זה שהוא מבחינה זו יוצא דופן חשובה להכרת הספרות העממית היהודית המרוקנית. לא נוכל כמובן להתיחס לכל הבעיות הקשורות לספר זה הראוי למהדורה מדעית, ונשתדל הפעם לעשות הכרה כללית עם היצירה ולהתרכז בכמה סוגיות.

מבנה הספר

כותרת המשנה שבספר וכן ההקדמה של האדם שאסף את הסיפורים  הם מאוד משמעותיים ביחס למבנה ולסידור של הסיפורים שבקובץ. ״זה ספר ממעשים קדמונים…

הערת המחבר : הלא הוא מכלוף מזל תרים. לא ידוע שום דבר עליו. קרוב לודאי שיש איזה שהוא קשר בינו ובין הצדיק או משפחתו. רובם ככולם של אלה שעסקו באיסוף ובפרסום סיפורים של הקדושים עמדו בקשר הדוק עם אותם הקדושים (זכו להצלה או היו עדים להצלה מרשימה וכו׳…).

ומאת ה׳ הם לזכות אבות ובנים, להרחיק את בני ישראל ממושב לצים ודברים בטלים המאבדים בהם ימים ושנים, ויבואו להדבק באהבתו יתברך שוכן מעונים״. הכוונה כאן היא איפוא כפולה:

1 – למנוע מבני ישראל שהם יעסקו בדברים לא חשובים, שלא שייכים לקודש;

2 – להגביר על־ידי כך את האהבה לה׳ ולהחזיק אותם קשורים אליו.

מגמות אלו באות לידי ביטוי ברור מאוד בהקדמה של העורך:"… וזהו הטעם שחייבונו חז״ל בסיפור הניסים כדי שכל ישמעו גבורותיו ונוראותיו יראו ממנו אמרו חז״ל: כל המספר במעשיהם של צדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה. לפיכך כל איש מאישי ישראל צריך ליקבץ אנשי ביתו וישמיעם את דבריו ויחרד לבו ויכיר מעשה ה׳ כי נורא הוא ויגיל וישמח על הטובה אשר עשה לנו אלוהים מהיום הוסדה ארץ ועד עתה…״. הפונקציה של מסירת סיפורי ניסים מקבלת איפוא, לפי המהדיר, ערך עליון המוביל להכרת ה׳ ולקיום המצוות שהיא תכלית. היהדות.

נציין מיד שמגמות אלו השפיעו השפעה ניכרת על תוכנם ומבנם של הסיפורים. אין ספק שמדובר לרוב בסיפורים עממיים טיפוסיים כמו שאין ספק שהרבה מאוד סיפורים (בעיקר על ר׳ חיים פינטו הנכד) עדיין שגורים במסורת העממית ולא נאספו ויכולים להוות אובייקט למחקר עצמאי. יחד עם זה הרשה לעצמו העורך כמעט בכל סיפור וסיפור להקדים מעין הקדמה קצרה אבל בעיקר נתן סיום משלו שהוא כולו מתחום המוסר, עם הסתמכות על מקור מקראי ורבני. בהרבה מקרים קשה להכריע אם סיוע זה בא ל״סכם״ את הסיפור או שמא הסיפור מופיע כאן רק כאילוסטרציה לקטעי המוסר. בסיפור מס׳ 1 של הקובץ, למשל, היחס הוא שני שליש סיפור ובשליש האחרון תוספת הקשורה למוסר ולהסקת מסקנות. יוצא איפוא שבמקרה זה אפשר לנתק את התוספת מהקונטקסט מבלי שדבר זה יורגש. בסיפור מס׳ 2 התוספת באה דוקא בהתחלה והסיפור שבא אחריו כאילו מדגים את מה שנאמר בהתחלה. בכמה סיפורים התוספת, בצורת פסוק מהמקרא או הטפה מוסרית, בא בגוף הסיפור. יש סיפורים למשל בהם העיקר הוא הדרשה. הרבה פעמים תוספת זו מתחילה במילים: ״למדנו ממעשה זה…״ יחד עם זאת ישנם סיפורים  עממיים שהמהדיר לא נגע בהם אם כי הוא לא נמנע בסוף מלהוסיף מספר מילים בודדות.

שבח חיים – סקירה- יששכר בן-עמי

יהדות מרוקו - יששכר בן עמי

יהדות מרוקו – יששכר בן עמי

הפתיחה האופיינית ביותר היא: ״מעשה בימי״ החוזרת ששים ושבע פעמים בכל הספר וכל הסיפורים למשל הקשורים לר׳ חיים פינטו מתחילים כך. תשע־עשרה פעמים יש לנו ענין עם ״מעשה על יהודי פלוני״(ללא שם) ובהרבה מקרים הוא ממשיך על עור יהודי אחר וכך יוצא שיש לנו מעין צמדים ״י בסיפורים. תופעה זו אינה בהחלט מקרית מפני שכשהוא מזכיר את דוד המלך  במרכז הסיפור הוא ממשיך בעוד שני סיפורים הקשורים אליו. אותו דבר קיים ביחס לשלמה  ר׳ חיים בן עטר, ר׳ דוד בן ברוך, אבן עזרא, מערת אופראן, וכר… ענין זה נכון לא רק לגבי האדם אלא גם ביחס למקום. העורך מביא סיפור שעלילתו נתרחשה במרקש (סיפור מם׳ 30) ושהיא קשורה לר׳ פינטו ומיד אחרי זה (סיפור מס׳ 31) הוא מביא סיפור אנונימי הקשור לעיר זו. מופיע סיפור (מם׳ 70) שבמרכזו עומד חג הפסח. הסיפור שאחריו גם קשור לחג הפסח. יהודי לווה מגוי ואינו מחזיר לו(סיפור מס׳ 47 ו־48).

לפעמים כולל סיפור אחד למעשה שני סיפורים עצמאיים שאין קשר ביניהם מבחינת ההתרחשות. בסיפור מס׳, למשל, קוראים אנו על ר׳ חיים פינטו שהיה רעב בהיותו ילד. פעם בא אביו שמת מזמן בחלום לרב העיר והוכיח אותו על כך שהוא משאיר את בנו ברעב. אגב הסיפור, הוזכרו שנותרו איזה ארבעה קברות באגדיר שהשלטונות לא העבירו למקום אחר וביניהם זה של ר׳ כליפא (חכם אחר) ואז בא סיפור עצמאי על ר׳ כליפא. כאמור, רוב הסיפורים קשורים לניסים שנעשו על־ידי קדושים אבל אנו מוצאים עוד סוג של סיפורים אפולוגיטיים הבאים להסביר למשל למה אדם נקרא בן־ניגרו [= בן כושי] (סיפור מס׳ 66) או בן־שבת (סיפור מס׳ 52).

הסיפורים מלווים נאיביות ותמימות הנוגעות ללב. מלך ספרד והמלכה מגרשים את היהודים מארצם (סיפור מס׳ 37). בחופזם שוכחים אברהם זאבארו ורעיתו את בנם היחידי. המלך והמלכה שעברו בשכונת היהודים שומעים תינוק בוכה (כמו הסיפור עם משה בתיבה) ואז המלכה אומרת למלך ״לנו יש ארבעה ילדים, זה יהיה החמישי״. והמלך עונה: ״מה שתרצי יהיה… גדלו אותו ואהבו אותו יותר מילדיהם…״. בגין העריכה המאוחרת של הספר חדרו לא מעט מלים צרפתיות.

ג.  הגיבורים שבספר

הצדיק הנמצא במרכז הערצתם של יהודי מיגדור, שם הוא קבור, הוא ללא ספק ר׳ חיים פינטו, גיבור הקובץ. רק 24% מהסיפורים מוקדשים לו. יחד עם בני המשפחה האחוז מגיע ל־30%. מה דינם של שאר הסיפורים ? כדאי לציין שחח מגיבורים בודדים שזוכים לכמה סיפורים הרוב הגדול מוזכר פעם אחת. יש לנו כ־70 גיבורים המופיעים רק פעם אחת. הרוב הגדול מגיבורים אלה הם דמויות של רבנים יהודים ממרוקו אבל יש לנו גם דמויות שמחה למרחב תרבותי זה כגון שם בן נוח, אהרון ומשה, ר׳ ישראל נג׳ארה, מהרש״א, ר׳ יהודי הנשיא, סעדיה גאון וכר… כדאי לציין סיפור מענין על אלכסנדר מוקדון, שהוא כאן יהודי עשיר המגן על היהודים נגד הקיסר. זאת ועוד. הוא מתפלל לה׳ ומבקש ממנו לעשות נס למען היהודים וכך היה.

יש מספר דמויות בודדות של גיבורים לא־יהודים כגון מלכי ספרד, איטליה והודו. כמובן שהמוסלמים מיוצגים לרוב: השולטאן, בעלי שררה (קאדי), עשירים וכו'… יש גם שלושה סיפורים מענינים מאוד על שדים וכן שניים על בני משה. מי הם בני משה אלה ? אין לנו פרטים מתוך הסיפורים, אבל לפי מסורת של יהודי מרוקו אלה יהודים מבני דודו של משה, שעדיין חיים בחברה סגורה והבאים לעזור מידי פעם ליהודים בעת צרה.


קשה כמובן מתוך ה״שבחים״ למיניהם להעלות דמות היסטורית של גיבוריהם וכך במידת־מה גם ביחס לר׳ חיים פינטו. מתוך הסיפורים אנו שומעים על מעשיו היומיומיים, עיסוקיו, ניסיו. חלק בודאי של ה״שבחים״ המסופרים עליו אפשר למצוא גם אצל צדיקים אחרים. מכל מקום שפע הפרטים שיש לנו בסיפורים מאפשרים לנו לשחזר דמות מענינת זו.
ד.  חיי הצדיק ומשפחתו

ר׳ חיים פינטו הוא ענק השולט בכוחות הטבע. במשפט שהתקיים בין עני ועשיר, כשהעשיר הגיש שטר מזוייף ואי־אפשר היה להוכיח דבר־מה, הצדיק גורם לכך שהאותיות נמחקות מעצמן באופן פלאי כסימן שהשטר מזוייף. הוא מסוגל לא רק להוריד גשמים כשהם אינם יורדים אלא הוא מופיע כמעין נביא. הוא רואה שסיבת עצירת הגשמים היא שאדם נשוי חוטא עם אשת נשואה. האיש מכחיש ואז הוא מת על המקום. הוא פוקד על השדים המת­ערבים בחיי אנוש וגורמים להפרעות. שד שגרם לשבירת כד נאלץ לפי מצוות החכם לשלם פיצויים ליהודי. שני מזיקים באים כדי לקחת נשמת אדם אחד והוא מונע זאת מהם. כשצריך להעניש מישהוא, הוא שולח בלילה מלאכים המכים אותו.

יחד עם זה יש לו דמות אנושית מאוד. לבו של ר׳ חיים פינטו פתוח לעניים ולנזקקים. כל יום שני וחמישי הוא אוסף בעצמו צדקה ומחלקה לעניים. דבר זה נודע לנו תוך כדי ניסיונו לבטל גזירת מוות שנגזרה על עשיר מפני שהוא אינו נותן צדקה וכידוע ״צדקה תציל ממוות״, אבל היהודי מסרב לתת ומת בו ביום.

הוא מכניס אורחים ובחג הפסח, בליל הסדר הוא עושה הכל על ־מנת להחזיר שמחה לאדם שבכה על מר גורלו. הוא כל כך מקובל שאפילו גויים, שני מוסלמים, לוקחים אותו כמתווך (סיפור מס׳ 11). הוא קשוב לבעיות הקטנות של האנשים ומסייע להם בדרכי מסחר. הוא אינו נוטר טינה וגם אחרי שפוגעים בו, הוא סולח אם מתנצלים.

דאגתו לבני המשפחה היא גדולה ודאגה זו אינה נפסקת. גם לאחר שהוא נפטר. נכדז, שלא היה במצב כלכלי טוב בא לבקרו ומבקש ממנו עזרה.'הוא עוזר לו מיד. כשהבת שלו מתאלמנת, וכן יורדת מנכסיה, ולא מרגישה נוח אצל אחיה, היא מתפללת אליו שיעזור לה ויביא לה חתן, והיא בת שישים וחמש. אחיה לועגים לה אבל היא מאמינה באביה ואכן מליסבון הרחוקה, אדם בשם מור יוסף מרגיש שחונקים אותו שלוש פעמים, וכשהוא שואל לפשר התופעה נאמר לו: לך למוגדור ושאל אודות שרה בת ר׳ חיים פינטו והתחתן אתה ולא תמות. וכך הוא עושה. ידו על העליונה גם בתחרות שיש לו עם רב מארץ־ישראל. פעם הם נפגשו ור׳ פינטו נפגע מהתנהגותו והוא מוכיחו. שניהם מקללים אחד את השני והרב מא׳׳י נפטר והוא רק חלה זמן מה.

כשהוא לומד בחדרו, אין להפריע לו. הוא לרוב לומד עם אליהו הנביא או איזה נביא אחר. וכשפעם הבת עולה אליו, כמעט והיא מתה. יחד עם זאת, עם כל הכבוד שרוחשים לו יש ולפעמים ממרים את פיו. פעם ביקש מעוזרו ללכת לשחוט לו עוף וזה מתעצל ואז הוא מאחל לו חצי יום רע וחצי יום טוב וכך קורה לו באמת.

יחס עוין זה גם הוא לפעמים מנת חלקם של בני משפחתו. כשבנו, ר׳ הדאן הולך ללוות רב אחר (סוחר) על מנת לכבדו, האחרון פוגע בו. ר׳ הדאן מתפלל שאחת הספינות עם הסחורות שלו תטבע וכך קרה. אפילו אדם פשוט, אופה, מרשה לעצמו לזלזל בבן הצדיק הוא קובע לו יום כדי לאפות לו מצות וכשהוא בא, הוא כבר נתן את מקומו למישהוא אחר. גם כאן המאפיה עולה בלהבות.

סקירה על הספר " שבח חיים " ביהודית מוגרבית – יששכר בן עמי

ה. מציאות היסטורית וגיאוגרפיתיהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

מהי המציאות ההיסטורית והגיאוגרפית העולה מהסיפורים שבקובץ ? מחציתם של הסיפורים מתרחשים רק על אדמת מרוקו. תשעה סיפורים מתרחשים באותו זמן במרוקו וכן בא״י. שבעה סיפורים קשורים רק לירושלים, חמישה לא״י בלבד ועוד חמישה לארצות אחרות, כגון ספרד, איטליה, אנגליה, הודו.

מן הראוי לציין שגם כשמדובר בארצות אלו שמחוץ למרוקו, אין שום איפיון ספיציפי לאותה ארץ. מלך איטליה או ספרד חושב ומדבר באותו סגנון כמו היהודי ממרוקו. עולם הערכים שלו דומה לזה של היהודי. הגוי מרחם על ילד נעזב אם כי ברקע קיימת ידיעה שהוא גירש את ההורים, אבל ידיעה אחרונה זו מוצנעת, כי היא מפריעה להתפתחות העלילה. בא״י מתואר כפר שהוא הכפר האופייני במרוקו ובנוי בדיוק באותה מתכונות. הגוי אוכל רק כשר (סיפור מס׳ 22). בסיפור על משפט שלמה (מס׳ 32) האנשים יושבים ושותים תה כמו שמקובל במרוקו.

החיים המשותפים בין היהודים והמוסלמים באותה סביבה, גרמו בודאי לפעמים לבעיות לא קטנות. הסיפור הבא שכדוגמתו אנו מוצאים בספרות העממית, מספר על ר׳ יהושע פינטו שהולך בלילה להתפלל ובטעות במקום לדפוק בדלת חברו, דופק בדלתה של מוסלמית. האחרונה המוקסמת מיופיו רוצה להכניסו בכוח אליה והוא מסרב. אז היא מעלילה עליו שרצה להתנפל עליה ומיד מוסלמים אחרים מוכנים להעיד שהדבר נכון. במקרה נכח המלך (מחופש כמו הרון אל־רשיד בזמנו) וראה את כל המחזה ולמחרת מוכיח אותה על השקר ומעניש את כולם (סיפור מס׳ 95 וכן סיפור מס׳ 4). תפילות היהודים בלילה כנראה הפריעו למוסלמים. בסיפור מס׳ 64 מכריז הויזיר שאסור ליהודים ללמוד תורה בלילה מפני שהחכם מפריע לו לישון. החכם הופך אותו לחמור ורק לאחר התערבות המלך מחזיר לו את דמותו. לא מעט עלילות שוא נרקמו נגד היהודים וכל פעם חכם אחד נרתם להצלת היהודים (סיפורים 15, 77, 80). הדבר מסתכם גם בהסתה גלויה נגד היהודים וכן בהטלת מבחנים או ויכוחים. מובילים את השולטן בלילה והוא שומע איך היהודים קוראים פסוק מהתורה ״איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה״. ואז השולטן מגיש אולטימטום ליהודים: יביאו אדם שיבצע זאת הלכה למעשה או שישמיד אותם. ורק הודות לעזרתה של ילדה מ״בני משה״, היהודים ניצלו(סיפור מס׳ 99).

יחד עם זאת גם המלך וגם מוסלמים אחרים מזדקקים לעזרת החכם. הם פונים אליו והם תמיד נענים (סיפור 83 ועוד). הם עושים זאת מפני שהם משוכנעים לגמרי שתמיד החכם יוציא משפט צדק גם כשמדובר במקרה שהיהודי הוא המרמה את הגוי, ואכן בסיפור מס׳ 47 יש לנו מקרה כזה שיהודי מקבל כסף מגוי שבטח בו והוא מתנכר לו. אף אחד, לא המלך ולא השופטים המוסלמים, אינם מצליחים לפתור לו את הבעיה עד שהוא פונה לרב היהודי המגלה ברוב חכמתו את התרמית של היהודי (ראה סיפור דומה ב־48). תחרות זו בין היהודים והמוסלמים קיימת כמובן גם בתחום המקצועי. הצורף המוסלמי לועג לצורף היהודי שאין לו במה לחוג את חג הפסח (כנראה שלא היתד. עבודה ליהודי בו בזמן שהמוסלמי עבד). תוך כדי עבודתו עפה חתיכת זהב מהמוסלמי ונופלת באופן פלאי אצל היהודי שמודה לה׳ על העזרה לחג(סיפור מס׳ 71).

סיפורים רבים מאוד מספרים על פגיעות גופניות ואחרות, העלבות אישיות וכוי. בת המלך יורקת על החכם ואז צומחות לה קרנים (סיפור 54). מוסלמי הממונה על השוק אוסר על יהודי ללכת עם מכנסים כמו שיש לו וגם הוא בא על עונשו(סיפור מס׳ 7).

ויכוחי דת רבים נסמכים על דברים עקרוניים בתחום הפילוסופיה. המלך מתנגד לפסוק מהתורה ״כרחם אב על בנים״ וטוען שדוקא האם היא המרחמת. החכם לוקח אותו לאשר. עניה שמסכימה למכור את חלקה בבת תמורה כסף והאב מסרב (סיפור מס׳ 85). פעם אחרת מתנהל ויכוח בין שניהם: האם ההרגל, הטבע, יכול להשתנות? כהוכחה לתיזה שלו שהטבע משתנה מציג השולטן בהתפעלות לאורחו חתול מאולף שמכין ומגיש תה. אבל ברגע שהחכם משחרר כמה עכברים, מיד קופץ החתול ושובר את הכלים הנאים לאכזבתו הרבה של המלך (סיפור מס׳ 28).

סקירה על הספר " שבח חיים " יששכר בן עמי

מתוך הספר יהדות מרוקו-פרקים בחקר תרבותם – יששכר בן עמייהדות מרוקו - פרקים בחקר תרבותם

סקירה על הספר " שבח חיים " יששכר בן עמי….
הספר כתוב ביהודית מוגרבית כולו ומספר בשבחי צדיקים והעיקר בפולקלור היהודי במרוקו
הספר מובא באתר בקטגוריה " שבח חיים " להלן הקישור…
http://moreshet-morocco.com/?cat=2369

שבח חיים – מכלוף מזל תרים

פרק בפני עצמו הוא פולחן הקדושים שבמרוקו. כידוע בקרו מוסלמים אצל קדושים יהודים ובמידה פחותה הרבה יותר גם יהודים ביקרו אצל קדושים מוסלמים.

כאשר חוטפים למלך המוסלמי את השפחה החכמה שהוא קשור אליה, הוא הולך בלילה למצבה של הצדיק ר׳ חנניה הכהן  ואומר לו: ״הו חכם, אני מכיר רק בה׳ יתברך ובך.

מחר אבוא בעת כזו ותחזיר לי את השפחה״. וכך היה. קרה גם לפעמים שהמוסלמים זלזלו בכבודם של הקדושים והם תמיד באים על עונשם, דבר שמרתיע אחרים רבים מלחזור על אותו מעשה. בסיפור מס׳ 40, מעז מוסלמי לגנוב מעל קבורתו של הצדיק נרות שנהפכים אצלו לנחשים. לאחר שהוא מחזיר אותם שוב נהפכים הנחשים לנרות. גם כאן אנו נתקלים באיסור המוטל על־ידי המוסלמים על יהודים לבקר בקברי צדיקים של היהודים או לעבור בקרבת צדיקים מוסלמים (סיפור מס׳ 56).

הסיפורים הרבים הקשורים לא״י ואחרים שעלילתם מתחילה במרוקו ונמשכת בא״י או להיפך מעידים על מקומו המרכזי בתודעתם של יהודי מרוקו. ואכן א״י היא העומדת במרכז עולמה של יהדות זו. קשר זה הוא בהחלט דו־סיטרי, אנשים מא״י באים כדי לסייר בקהילות וכן לקבל עזרה כספית או רוחנית. הקשר הוא כה חזק שלא ייתכן שלא תהיה דרך ישירה שתוביל מא״י למרוקו. ואכן (סיפור 53) אנו קוראים על פרה מעיר אופראן (מרוקו) שהיתה הולכת כל יום לרעות בירושלים. הירושלמים שמו לב אליה והכניסו לה פתק בגרון ורק לאחר שנשחטה באופראן מצאו חכמיה את הפתק ואז הם התאבלו (עשו קריעה). הם אבדו אפשרות ממשית לעלות לא״י. כשחכמי א״י מתלבטים באיזה פסק־דין הם שולחים רץ לחכם ממרוקו על מנת לקבל את עצתו. קשרים אלה יוצרים לפעמים בעיות אישיות במישור האישי. עדות לכך (סיפור מס׳ 18) כשחכם מא״י פוגע בכבודו של רב מקומי, הם מקללים אחד את השני והרב הארצי־ישראלי הוא שנפטר.

שהותם של רבנים מא״י שהיתה ידועה במרוקו אפשרה ללא־יהודים להתחפש כיהודים הן כמעשה תרמית או לצרכי מדע. בסיפור מס׳ 20 קוראים אנו על חכם שכולם מכבדים אותו ונותנים לו תרומות כסף ורק ר׳ פינטו מזלזל בו. כשהלכו היהודים להפרד ממנו ראו שהוא מעשן בשבת ואז גילה להם ר׳ פינטו שהוא אינו־יהודי.

שאיפתם העזה של יהודי מרוקו לעלות לארץ מוצאת ביטוי בסיפורים רבים. שומעים אנו על אשד. עניה שצוברת כסף כדי לעלות ארצה ולהשתטח שם על קברות הצדיקים. אדם אחר פונה לר׳ חיים בן עטאר ומבקש ממנו מכתב המלצה לפני עלייתו ארצה. כשהוא עולה הוא מכניסו לכותל ושם יוצאת יד  ומושיטה לו אבנים טובות כל פעם שהוא נזקק. ידיעות היסטוריות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות חשובות מתגלות לנו מתוך קריאת הסיפורים. קוראים אנו על העברת אוכלוסיה יהודית מאגאדיר למוגדור, משפט של יהודי בשם ן׳ בראץ, קשרי מסחר בין מרוקו לאיטליה והעברת כספים, קשר מסחרי עם לונדון, יהודים המשמשים מציגים של מעצמות, מלחמות עם ספרדים, הרעשת מוגדור וכו…

ו. אמונות ומנהגים

הקובץ שלפנינו מכיל אוצר בלום של מנהגים ואמונות המשקפים את עולמם הפנימי העשיר של יהדות מרוקו. יהודי מרוקו עד דורנו ממש שמרו על רוב מנהגיהם וספרותם העממית היא ראי נאמן של דעותיהם. פרק זה בעצמו יכול לשמש אובייקט למחקר עצמאי.

אחד התחומים המעסיקים הרבה את יהודי מרוקו הוא השדים. למעשה במקביל לעולמנו קיים גם עולם השדים ויש הרבה תחומים משותפים. הם גם חיים בביתם של האנשים, נמצאים בשוק, מתפללים אתם, חוטפים נשים בשביל להתחתן אתן וכוי. קרבה זו כמובן מחייבת מערכת התנהגות שיש לשמור עליה ומסבירה היטב מנהגים רבים. כשאדם אחד מתעורר בלילה כשהוא מקבל מכות ואינו יודע מהיכן זה בא, אומרים: השדים הם המרביצים לו; ואולי הוא נכנס לבית חדש (ולא עשה מה שהיה צריך לעשות) ולכן למחרת הוא מגיש כקרבן ארוחה לשדים.

השד יכול (מתוך רוע לב או סתם מפני שמתחשק לו) לגרום נזק חומרי לאדם. בסיפור מס׳ 29 קוראים אנו על שד ששובר כד שמן שמוביל עובר אורח. השד עומד לדין לפני החכם ומתחייב להחזיר את התמורה. בליל שבת עולים מן הבאר שני שדים, אחד מוסלמי ואחד נוצרי והם מודיעים לר׳ חיים פינטו שיש באפשרותם להרוג כל מי שעובר ברחוב. הרב מתענין ברשימת אלה שעומדים למות וכשנודע לו שאחד מהם, ר׳ מאיר פינטו כלול בה, הוא שואל אותם איך אפשר למנוע זאת. הם משיבים לו: אם הוא יעזוב את העיר לא נוכל לפגוע בו. הוא מבקש ממאיר פינטו לעזוב את העיר והוא עושה כן ורק כשהוא חוזר לעיר אז הוא נפטר.

פעם באמצע הלילה שוב עלה מן הבאר שד (ילד) ומסר לר׳ פינטו שאביו מבקש ממנו שילמד אותו דרשה לתפילין. הוא מבקש ממנו לחזור למחרת והוא מלמד אותו. יהודי אחר נכנס בלילה לבית הכנסת ומשמש כחזן ורק אח״כ מתברר שהקהל היה קהל של שדים. כשר׳ דוד בן לחזאן הולך בליל שבת לבקר את ר׳ חיים פינטו כדי לברך על הדג, הוא חושש לחזור לבד הביתה והוא מבקש מר׳ פינטו הגנה. האחרון מטיל על שדה בשם גדידיליא ללוות אותו עד הבית. השדה מוציאה אש מקרבה וכשרבי דוד מוכיח אותה שהיא מוציאה אש בשבת, היא משיבה לו שדבר זה לא אסור עליהם כי הם נולדו מאש.»

כך אנו מבינים גם את האמונה הקיימת אצל יהודי מרוקו האוסרת עליהם לישון לבד. אזהרה זו נשמעת היטב בסיפור מס׳ 76 שם קוראים אנו מה שקרה לבחור יהודי שנהג כך. אסור לישון לבד בעיקר לבחורים ובעיקר בליל שבת. ולכן גם חשובה קריאת השמע בלילה מפני שקריאה זו מצילה ממזיקים.

בתחום הרפואה העממית נודע לנו שהחכם מקבל פצע ביד כתוצאה מכך שהשד נתן לו שם נשיקה. והתרופה לכך ? כששומעים אנקת חמור צריך לתת מכה על הפצע, ואז הוא מבריא.

תחושה עמוקה ליחס של כבוד לכל דבר שבקדושה יש ליהודי מרוקו. ולכן כשבשוגג החכם נרדם תוך כדי לימוד בלילה ורגלו על ספר, אז הוא מעניש את עצמו על־ידי מכות ברגל. בעל הספר בא אליו בחלום ומודיע לו על ריפויו.

 תופעה שגורה ומקובלת היא הריפוי אצל הקדושים.פירוש על הספר " שבח חיים " יששכר בן עמי

תופעה שגורה ומקובלת היא הריפוי אצל הקדושים.

כשאדם חולה הוא הולך ללון שבוע ליד קברו של הצדיק וכך הוא מבריא. אדם עוור עושה זאת ליד קברו של ר׳ חיים פינטו  ואז הוא רואה בחלום אסיפה של חכמים, הם מודיעים לו שמלכם (הוא ר׳ חיים פינטו) יבוא וכשהוא מגיע הוא מבשר לעיוור שהוא מחזיר לו את הראייה. גם מוסלמים וגם נוצרים מזדקקים לצדיקים. פעם הלך רוקח לא־יהודי לר׳ עמרם בן דיוואן. הוא היה משותק בידיו וברגליו. הוא מבטיח תרומה לצדיק וכן שחיטה אם יתרפא. הוא מבריא ושוכח לקיים את הנדר. שנה אחרי זה הוא חוזר ומתחנן לרב ושוב מבטיח לקיים את הנדר. הוא מבריא שוב והפעם הוא מקיים את נדרו.

בשעת השחיטה בזמן קיום הזיארה, האנשים מורחים מהדם היוצא מהבהמה הנשחטת על אבר הפגוע או שותים את הדם בכלל ..

כשיש עצירת גשמים, פונים היהודים (וכן המוסלמים) לחכם על מנת שיוריד את הגשם וכאן מתגלית אחת הסיבות שבגלל התנהגות רעה של אחד מהקהילה (מעשה זנות) נמנעו הגשמים מלרדת. גם בתחום מנהגי הקבורה ואבלות יש לנו ידיעות חשובות.

אי אפשר לקבור אדם אם לא ממלאים משאלה מסוימת שהיתה לו. רב אחד, ר׳ אברהם קוריאט, תלמידו של ר׳ חיים פינטו נפטר באופן פתאומי. הרוחצים לא יכולים להכין אותו לקבורה כי הגוף מסרב להתהפך ואז מגלה להם ר׳ פינטו, שעליהם להביא ממוגדור את כוס הדמעות שלו שהיה משתמש בה כשהתפלל בלילה. הצדיק מעביר להם באופן פלאי את הכוס ממוגדור למרקש.

הזכרנו שהמתים ממשיכים לסייע לבני משפחתם. פעם בזמן המלחמה ר׳ חיים פינטו היה צמא, וביקש ממשרתו שיביא לו מים, והאחרון אמר שאין להשיג. הרב ביקש ממנו בכל זאת לחפש, וכשהוא יוצא, הוא פוגש באדם הנושא כד מים ונותן לו, זה היה אביו של ר׳ חיים פינטו. וכשפעם ר׳ פינטו הנכד לא היה יכול להחזיר חוב והמוסלמי רצה להכניסו לבית הסוהר, הוא הולך לבית הקברות ושם מופיעה הסבתא שלו, ונותנת לו כסף. יהודי מרוקו מאמינים שיש ביכולתם של מספר אנשים העובדים בחברא קדישא לחזות מראש (במספר ימים או שעות), את מותו של האדם גם כשלפי כל הסימנים הוא בריא. כושר זה אנו מוצאים אצל החכם בסיפור מס׳ 1.

סיפור מס׳ 101 הוא אולי סיפור אפולוגיטי הבא להסביר למה בנו הקטן בן השבע של הרב נפטר. ואכן כשהתינוק נולד הוא מתחיל מיד לדבר, ובגיל שבע הוא נהפך לנביא והוא החל לגלות סודות ללא מידה ואז אביו מחליט לקללו והוא מת מיד.

הרבה מאוד סיפורים עוסקים בגלגול הנשמה. בסיפור מס׳ 18 אנו קוראים שנשמתו של ר׳ חיים פינטו היא של אחיה השילוני. כך אנו מבינים  למה הבעש״ט שהתבקש ע״י קרובו לבחור במתנה, מצביע על סוס זקן. זה גלגול הנשמה של אדם שהיה חייב לקרובו כסף ולא החזיר ורק אחרי שהבעש״ט פודה את החוב הוא ניצל.

כידוע מקפידים מאוד היהודים במרוקו לברך ולאכול על הדג. זהו מנהג כללי. כמה סיפורים מוסרים על תשוקה ורצון גדול להשיג דג ביום ששי גם כשאינו בנמצא. והטעם ? אולי יש בדג איזה גלגול נשמה ועל־ידי ברכה זו הוא יזכה אותה ויציל אותה.

אגב בכמה סיפורים אין הגבול בין העולם הזה ובין העולם האחר ברור. יהודי אחד קנה פעם עבור כסף עבירה מחברו. כשהוא מגיע לעולם הבא ורוצים לדון אותו לכף חובה מפני שקנה בכסף את העבירה הוא מערער על כך. אז שולחים אותו לרב בעולם הזה כדי שיוציא לו פסק־דין. והרב אומר: ״הכסף מצא חן בעיניך ועל העבירה לא תשלם ?״.

כשהרב (סיפור מס׳ 61) רוצה להוכיח שאדם טמא ורוצה לאסור עליו את אשתו, הוא מביא מעולם המתים מת שממנו התעברה האשה והמאשר דברי הרב.

כשעושים נדר למען צדיק חי או מת חייבים לקיים אותו. בסיפור מס׳ 19 אנו שומעים מה פשר קיום נדר. ברגע שאדם נודר, אם הוא מקיים ״המלאך שנולד מן הנדר עולה לשמים ומשמש כמליץ עבורו ואם הוא לא מקיים את הנדר הוא מקטרג עליו״. כלה שהובטחה לפני כן למישהוא אחר, מתה בערב הכלולות ממזון שעמד בגרונה. קוברים אותה וארוסה הראשון הולך ומוציא אותה מהקבר. הוא נותן לה מכה על הראש והמזון עובר והיא קמה לתחייה. כך מתמלאת ההתחייבות — הנדר הראשון שהיה בינה ובין מצילה (ראה סיפור מס׳ 79).

בשעת צרה אדם פונה בקריאה לצדיק. אותה קריאה, אגב, הנשמעת בזמן קיום הזיארה.

מה שהצדיק אומר, ולא חשוב באיזה תחום מדובר הוא שיקום. כשאדם פוגע בצדיק ולאחר שכולם נוכחו בזה, מספיק מבטו של הצדיק על מנת שהחוטא ימות. כשהשופט מטריד את הצדיק ללא הצדקה, קרנו פני החכם ואין השופט יכול להסתכל עליו ואז הוא מבקש את סליחתו(סיפור מס׳ 23).

כשמת הצדיק, יונה עולה מן השריפה או ממקום הקבורה. הצדיק לאחר מותו יכול לבוא למי שראוי לכך, בהקיץ. הוא מבקר את אשתו מדי שבת על מנת להשמיע לה את ברכת הגפן.

לסיום הפרק צרור מנהגים ואמונות מתחומים שונים. הגורל נקבע על־ידי שמים ושום דבר לא מועיל. מה שנגזר הוא שמתקיים. שלמה המלך הולך ביער ופוגש אדם עני ששמו שלמה המלך. הוא אומר איך ייתכן שאדם שנושא את שמי יהיה עני ? הוא נותן לו כסף, אבנים טובות וכוי… וזה רק מכניס את העני לצרות גדולות יותר. כל פעם הוא רוצה להרוג את שלמה המלך. רק לאחר ששלמה המלך מתפלל לשמים, יורדת מן השמים חתיכת עץ. הוא נותן אותה לעני ששותל אותה. ואז צומח עץ פרי שכל פעם שמוציאים פרי מיד צומח אחד במקום וכך נהפך העני לעשיר.

חכם אחד תולה בכניסה לעיר מרקש כד שמן כסגולה על מנת שהאויב לא יוכל לחדור לעיר. אדם הרוצה להשיג דבר־מה מאדם אחר נושק לו את רגלו והאחרון מסכים לבקשה. אדם אחר (מוסלמי) שפונה לחכם על מנת שיתקן עוול שנעשה לו מניח בחיק החכם את ילדו ומבטיח שחיטה כאילו שזו בהמה, כסימן לכניעה מוחלטת. הצדיק מתקן את העוול. אשה עקרה מתפללת ונודרת שאם יוולד לה ילד, היא תתן את משקלו בזהב כצדקה. אגב מי המציא את משחק הדמקא ולמה ? התשובה ניתנת בסיפור מס׳ 77. הממציא הוא ר׳ משה בן מימון ולמה עשה זאתי כדי שיחשוב בהיותו בשרותים בבעיות שקשורות למשחק ולא לתורה הקדושה.

סיכום

הקובץ ״שבח חיים״ מציב לפנינו כמה בעיות שלא נפתרו. לפנינו אוסף סיפורים שחלקו עובד והנתונים כולם למסגרת ולמטרה שאותן הציב המאסף. הוא היה עקבי בטיפולו באותם הסיפורים. עדיין לא נבדקה השאלה של המקורות מהן שאב המאסף. אין ספק שחלק מן האוסף הוא של סיפורים שנמסרו מדור לדור. אלה שקשורים לר׳ חיים פינטו יש להם מסגרת זמן קבועה אבל ברור שאותה תופעה הידועה מגיבורים אחרים פעלה גם כאן. יש סיפורים הקשורים אליו אבל יש אחרים המספרים גם על קדושים אחרים. הבעיה היא שעדיין לא נאספו כל הסיפורים הקשורים לר׳ חיים פינטו ובעיקר לנכד שנושא גם הוא את שמו.

עדיין יש לנתח את המוטיבים, דבר שלא יכולנו לעשות במסגרת מאמר כללי זה. אין ספק שיש כמה וכמה מוטיבים שהם בהחלט אינם שגורים ויש לחפש את המקורות הקשורים למוטיבים אלה.

העריכה המאוחרת שגרמה לכך ששולבו בקובץ מספר מילים לועזיות לא פגמה ברוח הסיפורים העממיים המצטיינים בנאיביות יתירה. הסיפורים ספוגים רוח דתית שבחלקה היא מנת עבודתו של העורך אם כי היא משקפת יפה יהדות זו.

אהבה רבה לעם ישראל ולארץ־ישראל מתגלית כאן ויש הטפה לערכים מוסריים, לכיבוד האישה המעוררים אצל הקורא רגש של התפעלות וכבוד.

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני-יששכר בן עמי

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני

אַהַיְיַא לִיהוּד. עְנְדַכּוּם תִקְרַאו הַאד אְלְכְּלָאמָאת, אִילָא זָאוכּוּם זְ'נוּן הָאד לִילָא, דְּבְּרוּ רָאסְכּוּם מְעָאהוּם, מָא עְנְדִיס אַל גַרָאנְטִי..(א.פ)

התקופה הנדונה היא התקופה שלפני שנות העשרים של המאה הנוכחית כשהחלה ההשפעה הצרפתית במרוקו להיות מכרעת. בדיקת אמונות ומנהגים שונים הקשורים לשדים מובילה אותנו למסקנה שזיקת היהודים לשדים היתה חזקה מאד. לא נוכל במסגרת הנוכחית לבדוק את כל מערכת היחסים הזו שהיא מסועפת עד מאד ונסתפק רק בציון קווים כלליים.

כשנולד תינוק יהודי, נולד לפי המסורת גם כפילו השד והוא מלווה אותו בכל תחנות חייו. כשאדם חולה, נמצא השד במצב דומה ובמות האדם ימות גם השד. קשר זה מחייב את היהודי להתנהגות מסויימת. אסור לו, למשל, להתרגז כי בכך הוא מקלקל את מצב רוחו של השד, וזה, חס וחלילה, עלול להתנקם בו. נגן יהודי שניגן לפני, טען שאצבעותיו מופעלות על ידי השד בשעת נגינתו.

אין לנו עדיין פרטים רבים על האמונות העוסקות במוצאם של השדים. בתל­מוד (עירובין יח) אומר ר׳ ירמיה בן אלעזר: ״כל אותן השנים שהיה אדם הרא­שון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר: ׳ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד כדמותו כצלמו׳ (ברא׳ ה, ג) מכלל דעד האידנא לא כצלמו הוליד״. בדומה לכך קיימת בקרב יהודי מרוקו אמונה עממית האומרת, שמן הזרע המוצא לבטלה נולדים שדים הנוכחים בשעת קבורתו של האדם המוליד.

השד או השדים — קיימת ביניהם הבחנה בין שדים טובים ורעים — נוכחים וחיים בבית. לכן תזהר מאד האשה, למשל, שלא לשפוך מים חמים כי היא עלולה לגרום לכוויות לשד ולעורר את כעסו. השדים מצויים גם בבית הקברות, במקומות שיש ריכוז אנשים כמו שוק, ובעיקר ליד הקצבים או בכל מקום שנודף ממנו ריח של דם. הם מופיעים גם בצורת בני אדם אבל לרוב הם אינם נראים, וכבר נאמר על השדים בחגיגה טז, ע״א ״אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, מתים כבני אדם״.מסרנית אחת סיפרה לי זה מקרוב את הסיפור הבא(זוהרה קסטיל, ילידת מקנס. וראה תיק ר.ע. 11 עמי 6־7 שבמרכז לחקר הפולקלור):

״פעם עבר יהודי(במללאה של מקנס) והיה לו משא של מ א ח י י ה והוא מעד. מעד והכד נשבר. בא העני והלך לחכם ר׳ שלמה בן אליעזר עליו השלום. אמר לו: רבי, ראה נשבר לי המיכל עם המחייא ואיך אשיג אחר ועכשיו חג הפסח. אז הרב אמר לשליחו: קום וקרא. לי למזגוב (= כינוי גנאי שפירושו מסכן, אומלל). הלך השליח ומצא את השד יושב ליד הקצבים. אמר לו: קום, החכם אמר שתבוא מיד. הוא נכנס בוכה ומילל. החכם: למה שברת לו את מיכל ה מ א ח י י ה ? ענה לו: הוא ישב עם רגליים מ ט ל ו ק י ן(= מושטות) והיהודי מעד ונפל. אמר לו החכם: שיהיו מקוטעות. איך אתה מעיז ליישר את רגליך כשיש כל כך הרבה אנשים שהולכים ובאים?! אמר לו: תן לי אורכה של 40 יום דאז אביא את הכסף. ואז החכם רשם לו את מחיר הכד, מחיר המשקה, פיצויים וכו'. אמר לו: אחרי 40 יום אביא לך כסף. פנה החכם ליהודי ואמר: לך ותעבוד. ואז הוא הוציא נידוי שהשדים לא ישבו יותר עם רגלים מושטות, על מנת שאף אחד לא ימעד. הלך. אחרי 40 יום שלח לקרוא לו. אמר לו: מה אגיד לך? אמר לו: איפה הכסף? ענה לו: עוד אף אחד ל א הניח כסף מבלי לס­פ ו ר. כולם הניחו כספם וספרו אותו. אמר לו: מתי? אמר לו: חכה עוד, אמצא מישהו שמניח כסף מבלי לספור ואביא לך. הוסיף לו זמן. אח״כ היה אחד מסכן שהניח כסף מבלי לספור. אף הוא לקח מיד ובא בלילה. אמר לו לחכם: קח הכסף, וספור על מנת שלא יחסר כלום״. כאן אנו רואים איפוא, כמו בסיפורים על שלמה המלך, את השליטה של הרב על השדים.

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני-יששכר בן-עמי

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני

 

בהיוולד התינוק, הוא נתון במשך שמונה ימים, עד יום הברית, לסכנת התקפה מצד השדים שעדיין לא קבלו את הדייר החדש. סכנה זו גדולה במיוחד עקב תקיפותה של השדה לילית הרוצה לנקום את נקמת עלבונה מאדם הראשון ומכל צאצאיו. ולכן, ערב ערב עד יום הברית עדים אנו לטקס מענין הנקרא ״ ת ח ד י ד ״ והמתבטא בכך שהאב מנופף ומכה בחרב את קידות חדר־היולדת על מנת לגרש את השדים. על אשה, שבניה מתים זה אחר זה, אומרים שכפילתה או שדה אחרת ״רודפת״ אחריה והיא היא ההורגת את בניה מתוך כעס או מתוך קנאה. והאם האומללה חייבת למצוא דרכים לפייס את השדים. לעולם אם כן לא יושאר תינוק לבדו בחדר. באותה מידה אסור לבחור או לבחורה לישון יחידים בחדר כי הם עשויים לזכות בביקור אחד השדים. לא מזמן בקרתי בביתם של זוג צעיר יוצא מרוקו. הבעל אקדמאי, משכיל ואשתו פקידה. בתוך המגש, המונח ליד מיטת התינוק ובו כל הדברים הנדר­שים לטיפול התינוק, היה פגיון. כששאלתי את הבחורה למה משמש הפגיון ענתה לי, כולה מבויישת, שאני בודאי יודע למה נועד הפגיון.

קישור לכתבה על התחדיד באתר מורשת מרוקו:
http://moreshet-morocco.com/archives/category/%D7%98%D7%9B%D7%A1-%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%93%D7%99%D7%93-%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9F

השדים גורמים למחלות רבות. כשהתינוק, למשל, חולה או נחשב לחולה, מבלי שמופיע סימפטום הנראה לעין, נאמר עליו שהוא ״תגלב״ דהיינו, ״התהפך״. פעולה זו נעשתה ע״י שדה אבל יכולה להיעשות גם על ידי שכנה.

התקופה של ימי החתונה ולפניהם היא מהמסוכנות ביותר ומחייבת שמירה על בני הזוג. השד או השדים יכולים להזיק לבני הזוג, ואפילו לחטוף אותם. אם החתן, למשל, יוצא מחדר הכלולות ומשאיר לרגע מסויים את כלתו לבד, לא ימצא בחוזרו לחדר את כלתו בתולה. אביא בפניכם סיפור כפי שנמסר על־ידי המסרנית גב׳ אסתר כהן(ראה תיק ר.ע. 1, עמי 10-8) רק את שמות האנשים או צאצאיהם החיים עדיין אשמיט.

 

״בקזבלנקה היה רב גדול והוא היה מלמד ילדים. פעם הסיתו הילדים את בן הרב ובקשו ממנו שיבוא לטייל איתם. הוא הלך איתם וזה היה יום שישי. הם הגיעו לאיזה שדה. הילדים התיישבו והוא אמר להם: אני לא יכול להשאר בלי בית כנסת. אמרו לו: לך, איפוא שתמצא בית כנסת, תתפלל שם. אמר להם: הנה אני רואה שם אור רחוק, אני הולך אליו. הוא הולך והולך ואז נכנס לשם.

נכנם לאותו בית כנסת והוא מצא שם את כל העולם (הכוונה להרבה אנשים) מתפלל. הוא חשב שאלה אנשים כמונו אבל אלה היו שדים. (לאתר התפילה) זה אומר: אני לוקח אותו וזה אומר אני לוקח אותו וזה אומד אני לוקחו. אז נכנס השולטן ואומר: אני לוקח אותו. עכשיו אף אחד לא יכול לסרב לשולטן השדים. השולטן לקח אותו. ואותו השולטן היה נשוי לאחות הבחור הזה. הבחור היה בן יחיד לאביו ולאמו והוריו גידלו בת עד שהיא גדלה. בליל שבע ברכות לקחו אותה לבית מרחץ להתרחץ. מבית המרחץ חטפו אותה. היא היתה מתרחצת עם חברותיה. רצו להעלות אותה (מהמקווה), הסתכלו, הכלה איננה. שולטן זה התחתן איתה. בקזבלנקה קרה לא רק זה אלא יותר. ברגע שאחיה נכנס אמרה לו לשולטן: למה הבאת את אחי? אמר לה: זה באמת אחיך? אמרה לו:כן אמא שלו היא שגידלה אותו וחינכה אותו. אמרה לו: ״עליכ אמן׳ (יסולח לך). אמרה לו: עכשיו תלך ותביא לו אוכל מביתנו. היא שלחה אותו והוא אמד לה בסדר. הלך לביתם. לקח את האוכל, לקח לחם מעל השולחן, לקח מהסירים וחזר. למחרת הלך והביא לו מה׳חמין, מהלחם ומהכל. אח״כ הלכה לאחיה ואמרה לו: האם אתה זוכר אותי? אמד לה: לא. אמרה לו: אני אחותך שלקחו וזהו השולטן שנשא אותי. אמרה לו: איך עשית עד שהיגעת הנה? אמר לה: אחותי, אינני יודע. באתי רק בשביל להתפלל. אמרה אז לשולטן: לך ותראה לו את הכל. הלך והראה לו איך שהם (השדים) לוקחים מהאנשים אוכל בשבת כשאין בו מלח. כל אוכל שאין על ידו מלח וסכין. הראה לו כל מיני דברים. איך שהם מחליפים. הראה לו את המזל שלו. אמר לו: מזלך (הכוונה לאשה) אצל יחייא בעל הגזזת. יש לו שבע בנות, הוא יחתן את שש הבנות והצעירה תהיה מזלו. אחרי זה הוא הלך אצל יחייא בעל הגזזת והתחתן עם בתו. אחרי זה העלו אותו. נתנו לו את המתנה שלו ואמרו לו: איפה שתהיה ותצטרך אותנו, תשרוף ולא תחשוש ממאומה. וכשתרצה להתחתן, אחותך תופיע בחתונה ותראה אותה״. טקסים רבים מאד בחגיגות קשורים ומובנים רק כתוצאה מפחד מפני השדים. יום לפני קיום שבע ברכות, כשהכלה הולכת לטבילה המסורתית נוהגות חברותיה או משפחתה להדליק נרות, שאסור לכבותם, בתוך בית המרחץ. אחת מהנשים זורקת אל המקווה חומרים שונים וביניהם חנא, ראי, מסרק. מניחים גם באחת הפינות דברי מתיקה המיועדים לשדים.

נוכחות השדים בבית יהודי מרוקני-יששכר בן עמי ז"ל

טקסים אחרים קשורים למעבר סף הבית, מקום בו לפי האמונה העממית יושבים השדים (פיזור מים, חלב וכוי). גם הסיבובים שהכלה עושה סביב בית החתן קשורים כנראה לפחד מפני השדים.

כשעומדים להוריד נפטר לקברו נוהגים לפזר סביב הקבר אבקת זהב או לזרוק מטבעות כסף. זהב או כסף זה מיועדים לשדים, שלפי האמונה עסוקים באיסופו ולכן הם אינם מתפנים על מנת להזיק. השערתי היא, שיחד עם מות היהודי מת כפילו ולכן משפחת השד כועסת על המת או על משפחתו ורוצה לנקום בו או בהם. ברם׳ חייב אני להזכיר שקיימת סברה האומרת, שזהב זה המפוזר לשדים, מיועד לאותם שדים שהם פרי זרע לבטלה שהוציא הנפטר! כך מקבלים הם כביכול את חלקם בירושה ולכן נהוג לקרוא באותו מעמד את הפסוק מברא׳ כה, ו, הקשור לשילוח בני הפילגשים ע״י אברהם: ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם״.

השדים נוהגים להסתובב בלילה. היהודים נוהגים לומר: היום שלנו והלילה שלהם. לכן נמנעים מלצאת בלילה, והחייב לצאת – נוקט אמצעי זהירות. אם מיילדת נקראת בלילה היא נושאת איתה מלח וחומרים אחרים המבריחים שדים. ישנם סיפורים רבים על שדים או שדות התופסים בני אדם. אביא כאן סיפור שסופר לי ע״י א.כ. (ושוב בשינוי השמות, שכן הדבר קרה פה בירושלים והאנשים עדיין חיים).

״ובכן מדובר על אדם שנכנה אותו בשם יעקב, שעבד בגן החיות. בחוזרו בלילה לביתו הוא נפל לתוך בור מלא מים. תפסו אותו (הכוונה לשדים. יש לציין כאן שהרבה שדים קשורים למקומות ריכוז של מים). תפסו אותו ונשאר כך עד למחרת בבוקר. דק למחרת נתנו לו לזוז ואז הוא הלך הביתה. התחיל להרביץ לאשה ולילדים. לא השאיר מה לעשות. מה הם לא ׳כתבו׳? יכתבו׳ לו אצל מוסלמי מאבו גוש, ׳כתבו׳ לו אצל מוסלמיה ולא השאירו אף יהודי. פתאום אני יושבת ואחותו של יעקב באה. אמרה לי: מה שתעשי, תעשי לכבוד אלוהים אם את יודעת משהו. אמרתי לה: בשמחה. קמתי והכנתי את הדבר הראשון. חומוס, קניתי כל מה שהיה צריך, כל הדברים שהכלה צריכה: כחל וכוי. קניתי עדשים, אפונה. לקחתי ׳בכור׳(קטורת) ולקחתי אותו ליד. לקחתי אותו לתל־ אביב. הלכנו רק שגינו. לא הלך אתנו אף אחד. דבר ראשון הכנסתי אותו למים. נתנו לו קודם לחם מלא שמן. זה דבר ראשון והוא זרק. פעם שניה הוא זרק 7 ביצים שיום לפני זה רחצנו אותן, העברנו את ה׳בכור׳(קטורת) לתוך מגבת אותה שמנו מתחת לכר שלו. באותו רגע שהוא זרק את הלחם והביצים הוא אמר: זוהי מתנת פלוני בן פלוני. אח״כ הוא זרק את דברי הכלה ואמר שזה בשביל החתונות. אולי חס ושלום הוא דרך על כלה. אח״כ לקחתי אותו. הדלקתי תנור עשוי חמר בעזרת פחם ועשיתי על המקום קטורת. הוא זרק את בגדיו הישנים למים ולבש בגדים חדשים. ישבנו על מנת לאכול ופתאום אני רואה ככה ילדים גדולים וקטנים. ככה. הוא אמר ׳שלום׳ ואז הם נעלמו. לא ידענו איך הם יצאו ואיך הם הלכו. ישבנו ואכלנו. חזרנו הביתה וכך יגמור ה׳ הכל בטוב. ה׳ יהא מבורך. אחרי זה נולדו לו שלושה ילדים״. קיים טאבו בהזכרת השדים ואין מדברים אודותיהם ברצון. לפני הזכרתם נוגעים שלוש פעמים ברצפה או אומרים ברכה מסויימת. גם על סוגייה זו מדבר התלמוד. לדעת רשב״ג אין שואלין בדבר שדים בשבת ור׳ יוסי אמר אף בחול אסור (סנהדרין קא, ע״א).

הקירבה בין השד ובין היהודי היא, כאמור, גדולה ומורגשת לאורך החיים כולם. השד הוא אפוא יותר מאשר אורח קבוע! הוא למעשה שייך לנוף הביתי ולמסגרת המשפחתית.

סוף המאמר "שדים בבית יהודי המרוקני" עמוד קסז

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר