אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו- עמ'151-147
פרק תשיעי:
על חומותייך ירושלים
גם בירושלים לא ידע רבנו מנוחה בעבודת הקודש. עם כניסתו לתפקיד הראב״ד העבירו לעיונו את כל התיקים הסבוכים שחיכו כמה שנים להכרעה, ותוך תקופה קצרה הכריע בכל הבעיות וכתב פסק לכל תיק, שמו התפרסם כאחד מגדולי הפוסקים, רבנים ודיינים מכל קצוי תבל פנו אליו בשאלות שהתלבטו בהם, ובקשו את הכרעתו. כשהגיע רבנו לארץ, אמר: שתפלתו ותקותו היא, שגם בארץ ישראל יזכה לענות לכולם באותה מידה שענה בהיותו במרוקו. ובאמת כך היה.
אלפי תשובות השיב רבנו בחצי יובל בהם כיהן רבנו ראב״ד ורבה של ירושלים, חלק מהם נדפסו בספריו שו"ת שמש ומגן. וחלקם הגדול עדיין בכתב ידו, היה תל תלפיות גם מהרה״ר לישראל, וגם ממחלקת הנישואין של הרבנות ירושלים, להכריע בענייני עגונות, גיטין חליצה ויבום, ירושות, גרים, פסולי חיתון, ספרות, מקואות, ובשאר חלקי התורה.
הכתובת לכל שאלה
תקנות רבות תיקן רבנו בירושלים וספריו הן הן עדיו, תיקן וחיזק בענינים הקשורים גם לתפילות, שבת, פסח פורים, וכו׳ צניעות וטהרה, הגדרת השכונות בירושלים לענין קריאת המגילה, הוראות למורי ההלכה בכללים שפרסם מידי פעם, וכל הדבר הקשה הביאו אליו.
בחצי יובל בה כהן רבנו כרבה של ירושלים התגבר כוח התורה הן בכמות והן באיכות, נקיי הדעת בירושלים טובי הלומדים עלו ובאו ללמוד תורה מפיו. כשהיה נפגש עם הלומדים היה מזרזם לדעת את הנלמד הדק היטב, ולהמשיך ללמוד גם לאחר שמקבלים תעודות סמיכה. חיזק את מעמד הדיינים בישראל, לימד דיינים דרך בפסיקה ובכתיבת שאלות ותשובות, כמו כן לימד להיות מתונים בדין, ולהיות מוגנים מכל קושיה, לימד להיות בטוחים בפסק ובפלפול, ולהמשיך בכתיבה גם לאחר שיבה דשיבה .
אני חומה
מלחמות לא קלות ניהל רבנו עם בעלי האולמות. אחד מן הפעמים הופיע מנהל אולם במשרדו של רבנו, ובפיו בקשה להחליף את המשגיח, כי המשגיח שיש לו הוא מקפיד עמו יתר על המידה, וכתוצאה מכך מטריף לו בישולים רבים. רבנו ביודעו שדבריו אין להם בסיס של אמת, גער עליו ואמר לו: שבעלי האולמות לא יכתיבו לרבנות את כללי העבודה, ואם אתה לא מוכן להשגחה של אותו משגיח, אין אני מוכן לשלוח לך משגיח אחר.
דבריו עושים פירות
במקרה אחר נודע לרבנו שבאחד האולמות מתכננים מופע עם רקודים פרוצים, מיד הוציא רבנו פסק שאולם שיעשה כדבר הזה תוסר תעודת ההכשר שלו, ואף שהבג״ץ הזמינוהו לדין כיון שהמשיך לצאת חוצץ נגד פסק הבג״ץ ולא הסכים לתת הכשר לאותו האולם, בכל זאת ־ הזמנה זו לא הזיזה אותו מדעתו, באומרו: שכל גוף שאינו מכבד את התורה אין לו שום תוקף. ואף שהבג״ץ בטל את הפסק של רבנו שום בעל אולם לא העז להפר את הוראתו של רבנו.
חיזוק בחומת הכשרות
פעם אחת נתפס אחד מן האיטליזים במכירת בשר טריפה ורבנו הסיר לו את תעודת הכשרות, ולא עזר שום ערבון שהיה מוכן לתת, והיה מוכרח לסגור את האיטליז, ונעשה מזה קדוש ה׳ וחיזוק גדול בחומת הכשרות לבל יעיז קצב וכל מפעל אחר לחרוג מדיני הכשרות. (שמש ומגן ח״ב/קצג) רבנו היה מתמחה בכל תהליכי היצור, במפעלים שהיה צריך לתת להם כשרות, ואודות לתקיפותו זכתה מערכת כשרות הרבנות ירושלים להתפרסם ולהתחזק כמערכת כשרות של בד״ץ מפורסם ודקדקן שלא מתפשר, כמו כן דרש לחזק הפרסום בעניין בשולי גויים במלונות, גם הכשר ליינות לא נתן אא״כ נודע לו מהמשגיח שרובו של היין הוא מיץ ענבים. (שמש ומגן ח״ב/קיד).
בשולי עכו״ם
פעמים רבות נתבטא בחריפות שלא לסמוך באולמות ובמסעדות על תעודת הכשר, אא״כ הוא בעצמו ילך ויבחון את המטבח לפני שאוכל, ולא יסמוך על חזותו של בעל האולם, וטעמו ונימוקו עימו, והוא ־ משום שנותני ההכשר אינם יודעים שבני ספרד מחמירים יותר מבני אשכנז בעניני בישול שלא יהיה הבישול בישול שבישלו גוי, שהרי לפי מרן השו״ע צריך שהישראל יתן הקדירה על האש או בתוך התנור, מה שאין כן לפי הרמ״א מספיק שהישראל ידליק את האש בתחילת היום והגוי יכול לשים הקדירות על גבי האש. והיה מוסיף ואומר שבפרט אם ההכשר מפרסם שהוא למהדרין ודאי שגם אותם שנוהגים כהרמ״א ברצונם לאכול על צד ההידור המושלם ולהחמיר גם כדעת השו״ע, והוסיף ואמר שמי שאינו רוצה להחמיר כהב״י, שיכתוב בשלט מאיר עיניים בכניסה לאולם שלו וכדו׳ למהדרין לא לנוהגים בשיטת הבית יוסף. (שם ח׳׳ב/ קנח׳)
בעניני הכשרות בירושלים לא היה לו קשר ישיר עם בעלי העסקים כפי שהיה לו במרוקו, אלא היה אחראי למנות ממונים ולהדריכם, אמנם מידי פעם היה יוצא לעשות ביקורי פתע בבתי עסק ובמפעלים (רבנו ניהל את מחלקת הכשרות :עשר שנים, ולאחר מכן החליט להעביר את הפיקוח לרה׳׳ג הרב קוליץ זצ״ל)
והם תוכו לרגליך
סמוך ונראה לביאתו של רבנו לכהן פאר כרב ראשי וראב״ד לעיה״ק ירושלים ת"ו, ומציון מזרח שמ״ש החל להופיע לשעורי תורה בכל חלקי הארץ, כשבכל מקום, התקבצו מאות יהודים מכל העדות לשתות בצמא את דבריו. ומספר רבנו בהקדמתו לספרו ׳תבואות שמש׳ שבארבעים שבתות הראשונות ששהה בארץ והוא קרוב לשנתו ה ־ 70, כל שבת היה מתבקש לבוא לעיר אחרת, ובכל שבת היה דורש לכל הפחות ג׳ דרשות, בתוך דרשותיו עודד רבות על הקמת תלמודי תורה, כוללים, מקואות, ושעורי תורה. היה כמו כן דורש מידי מוצש״ק באמצע שירת הבקשות שהיו נערכים בבתי הכנסת בירושלים. גם יוצאי אירופה היו כמהים ומרותקים למוצא שפתיו של רבנו, כפי שיעידו על כך מאות המשתתפים ב׳ירחי כלה׳ הנערכים מידי שנה בחודשי הקיץ בקרית נוער בירושלים. (כל שנה מעל שש מאות משתתפים)
ואסף איש טהור
עם הגעתו לארץ ישראל, שמע על ישוב שאין תושביו שומרים תורה ומצוות, ומתוך תחושת האחריות שהיתה לו לכל יהודי בכל מקום שהוא, ביקש להתארח בישוב כדי לדרוש שם לחזקם ביראת ה׳. וכך היה. (רבי אליהו אדרעי שליט״א)
מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות
פעמים רבות היה אפשר למצוא את רבנו נוכח באירועים, ודורש בדברי אגדה ידועים לכל בר בי רב, לפני אנשים שאין שמירת התורה בראש מעינם, וכשהיה נשאל מדוע יורד הוא ממדרגתו הגבוהה, שהרי בו בזמן יכול הוא לדבר לפני רבנים בסוגיות עיוניות, ועוד מדוע לא מפחד הוא מלהדבק מהם? ועל זאת ענה רבנו באומרו שמרגיש הוא שהוא ׳רופא׳ ורופא נכנס גם למקום חולים, ולא חשש שיושפע באומרו שמי שהוא טופח על מנת להטפיח בתורה ויראת שמים, אין סיבה שיושפע מאחרים, ואדרבה יש יותר סיכוי שהוא יצליח להשפיע על החולים ברוחניות.
והוסיף לומר שכל עבד ה׳ מצווה לנהוג כך, וכל אשר בידו לעשות יעשה, מי שיוכל להלהיב אברכים להתמדה בתורה על ידי שיעור עיוני, או על ידי שיחה תורנית, ולסייע להם בממונו יעשה. מי שיכול ללמד בשיעור בדברי אגדה – יראה למצוא מקום בו יוכל למסור שיעור, במקום בו צריך לדבר על אי חילול שבת ידרוש, במקום בו דרושה דרשה לבני הנעורים, ידרוש. (עיין וחם השמש/שמז) כי אין לוותר על שום יהודי. כל יהודי באשר הוא, הינו בן לאברהם אורה של ירושלים יצחק ויעקב, בכל יהודי פועמת נפש יהודית, אשר לעיתים יש לגלותה ועלינו רק ללבות את האש, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. ואם אין גדיים אין תיישים. (ועי׳ ב״מ עא. שאין למשפיע לחשוש שיושפע).
אורה של ירושלים-מרן הרב שלום משא' זצוק"ל-תשס"ו- עמ'151-147