אוצר גנזים אוסף איגרות לתולדות ארץ־ישראל מתוך כתבי־יד עתיקים עם מבואות והערותמאת יעקב משה טולידאנו
כ־כא. שתי איגרות מר׳ חיים עמרם מדמשק לצפת על ר׳ דניאל מולכו ושדרי״ם אחרים
שני מכתבים אלה לא חתומים וגם אין בהם לא תאריך ולא שם העיר שממנה נשלחו ולאיזו עיר, אך ממה שבמכתב אחד מזכיר את הר״א אזולאי (בנו של החיד״א) שחזר בו משליחותו והלך לשליחות בניין בית הכנסת בירושלים, יש להגביל אח זמן המכתב בערך תק״ן, כי אז היה. ר״א אזולאי כבר בשליחות בניין בית הכנסת. עיין באיגרת שפירסם ריבקינד במאסף ״ציון״, ספר ה (תרצ״ג), עמ' קסג־קסה. וכיון שהוא מזכיר את רבי שלמה לנייאדו ור״ש לנייאדו נפטר בשנת תקנ״ד, וכיוון שהמכתב הוא כתיבת ידו של הר״ח עמרם ואז היה בדמשק׳ מזה ונדע, שהמכתב נשלח מדמשק לצפת להרב הראשי אז בצפת, רבי ראובן בן יעקב. עיין אודותיו למעלה, מכתב יח. במכתב זה ממליץ ר״ח עמרם על הרב דניאל מולכו מירושלים, שהוא אדם מושלם בתורה ובמלי דעלמא וראוי הוא, שיתנו לו שליחות מצפת, אחר שהראה הצלחתו בשליחות קודמת׳ שהצליח יותר מח׳׳ר ירוחם קודמו. ובמכתב השני אנו רואים, שהרב בצפת סירב ליתן שליחות לר״ד מולכו הנז׳ ותלה הדבר בגבירי קושטא, שמסרו השליחות. כבר לר״ד ור״מ מגאר.
ר׳ ירוחם הנזכר, לכאורה חשבתי שהוא ר׳ חיים ירוחם בן ר׳ יעקב מווילנא, אכן קשה להחליט כך מכיוון שר״ח ירוחם, נפטר בש׳ תקל״ה. עיין: ריבלין, תולדות חכמי ירושלים! יערי, שלוחי ארץ ישראל. ומה לו אפוא לר״ח עמרם להזכיר שליחות ר״ח ירוחם, שעברה עליה כבר יותר מט״ו שנים ? היה עוד ר׳ יהודה ירוחם, אך גם הוא מת כנראה לפני תק״ן, עיין עליו ב״שלוחי ארץ־ישראל״. ויתכן שהיה עוד רב אחר בשם ירוחם, שלא ידוע לנו עוד. ר״ד מולכו נפטר בירושלים בש׳ תקנ״א. עיין תולדות חכמי ירוש׳, חלק ג, עמי 133, ונוסח המצבה ושם מצדיק את השבחים שנתן לו ר״ח עמרם במכתבו זה. וגם מזה נדע, שמכתבים אלה נכתבו בעדך בשנת תק״ן, שאז היה עוד ר״ד מולכו בחיים.
מהמכתב נראה, שר״ד מולכו הנז׳ כבר שימש שד״ר פעם והוא לא נזכר בין שלוחי ארץ־ישראל אצל אברהם יערי. גם השם רבי מרדכי פורלנאדים, ולא ידוע לנו עוד. והשלוח ר׳ ברוך ספורטא משאלוניקי, שרבי חיים מודעי המליץ עליו, ושימש שלוח צפת אף על פי שלא היה בן עיר״ זה מוצאים אגו גם באיגרת השליחות שפירסם ריבקינד ב״ירושלים״ ׳לזכר לונץ, תרפ״ח, עמ' קמא, שכותבים לו ״אשר נטה לשבת כגר … וסמך עדו עליו מהר״ח מודעי״ וכו'. גם ר׳ אליעזר הלוי ,הנז׳ במכתב, היה שד״ר בערך תקמ״ה ונתמנה רב בטריאסטי.
במכתב זה אנו רואים גם כן מה שמובלט בכמה איגרות שלוחים, ׳־שגבירי קושטא היו הקובעים והשליטים בענייני השליחות מארץ ישראל :.אז.
לפלא, שר״ח עמרם מטיל כאן דופי בר״מ מגאר, דבר שלא נזכר עוד בשום מקום, ודוקא .משפחת מגאר ידועה לשבח ברבניה, שביניהם היו גם מקובלים ידועים בירושלים. ראה ריבלין שם. ור״מ מגאר זה חיבר ספר בני ,משה (ליוורנו תקס״ד) וגם יצא משליחות אחרי כן, :.בשנת תקנ״ח, בשם טבריה. עיין! שלוחי ארץ־יושראל, עמי 637.
השמות המלך שלמה הי״ו ובנו חכם אפרים נר״ו שבמכתב זה׳ הם ׳רבי שלמה לנייאדו ובנו ר׳ רפאל, רבני ארם צובא, הידועים בספריהם ״בית דינו של שלמה״ ו״דגל אפרים״. עיין עליהם בס׳ לקדושים אשר בארץ, ירושלים תשי״ב.
א
לאור יומם קוטפיזא דנהוריתא, משך תורה משיכה דאוריתא, עששית של ברזל והדר קתני חומר מתניתא, בן זכאי. ארי בן ארי ושורר ומורה שררותא דמתא, יופי מכלל כן בקדש עין לא ראתה, נרו יאיר ויצהיר באשלמותא, אחרי השלום הרב כמשפט, הדא אמרה מש׳ כי טוב הוא, להיות שבהקדמה שלחתי לאדון כתב מיוחד ,שישנו באזהרה,על האי-גברא דמשפרא חזרן במצות אבו צאלח נר״ו בודאי שעשו עמו כנימוס כי כן הוא האופן הראוי להתנהג עמהם בחסד וברחמים ולהכנס לפנים מן השורה כדי שלא תהא מכשילם, וכבר יודעו אני לפנים כי רב הוא מטה כלפי חסד וכל העולם אוהבים אותו מאד ומרבים בשבחו את שבחי שלמיו.
עוד אנכי אדרש מעמו חי אהבתו אל ישיב פני ריקם כי הנה יש תחת ידי ת״ח אחד מפורסם מעה״ק ירושלים דדהבא אשד כעת דחיקא ליה שעתא טובא ושליחות ערבסתאן עבר אותה טוב מאד והביא סכום הגון מה שלא זכה הרב ח״ר ירוחם והיתה לו הצלחה שלא כדרך הטבע יען שהוא איש שלם והוא הרב ח״ר דניאל מולכו ה׳ יזכרהו לטובה ובעיר חאלב שהיא קשה בשביל השליח וכל השלוחים נכוו בגחלתה היה הנ״ל רצוי וחרדו למענו החכמים למקטן ועד גדול בפרט הרב הגדול המלך שלמה הי״ו וכן בן חכם אפרים הי״ו יען שהוא כלול ומושלם דמשולם בעבדיה בדינים ובפשטים ובמלי דעלמא מלא וגדוש ובילה טוב מאד בערי טורקייה וערי איטליה, הנה כי כן אי ניחא קמיה דמר שינתן לו שליחות לאיזה מקום שיהיה ושתמצא חן בעיניו אם לערי טורקיה. ואורמילי ואם לערי פראנקיה כי כבד שמעתי באומרים שהר״א אזולאי הי״ו חזר בו משליחותם ונהפוך הוא ללכת בשליחות בנין ביה״כ לציון תוב״ב, מבחר עצתי עליה דמר שלא יעזוב ת״ח זה, דקים ליה בגויה דמר שיודע להעריך אנשים והוא רואה רק התועלת של א״י ואנא מערבנא ליה אך כי הוא (השליח הנ״ל) לא בן עיר, בע״ה יהיה יותר מועיל כי ביודעו ומכירו קאמינא והיה עמי קרוב 6 חדשים ואכתי חביבותיה, גבן מה מתוק מדבש נופת צופים, אני גליתי את אזנו וכבודו יואל לענות לי תשובה עם אחד ובאולי כבודו יעשה לו הספקה ויחזיקהו אצלו במח״ק ויהיה מרגלית גם בבית המדרש הגדול, כי ידעתי המכוון של מעכ״ת להרביץ תורה כן ירבה וכן יפרוץ ועינא דחזייא ליה בבישותא פוק תני לברא, ומה שאני אומר לו זהו שיהיה לו ניחא הרבה ממנו כשיעשה לו זה כי הדבר הזה טוב לשני הצדדים וזה מתאים לכבודו ואדוני כמלאך האלהים שיודע טוב ואין כל דבר נעלם וכבודו הפטרון לעשות.
אוצר גנזים
אוסף איגרות לתולדות ארץ־ישראל מתוך כתבי־יד עתיקים עם מבואות והערות
מאת יעקב משה טולידאנו
La vie dans les ecoles de l'Alliance Israelite-Paix et droit-Organe de l'A.I.U-1/10/1936
A Fez
En novembre dernier, la Direction Générale de l'Instrucition Publique a pu ouvrir dans cette ville une école professionnelle isratélite. Un vaste local a été spécialement construit dans ce but à l'école Sylvain-Lévi. Deux ateliers, l'un pour le fer, l'autre pour le bois, reçoivent une quarantaine d'apprentis, tous en possession de leur G. E. P. E. : ces apprentis ont l'avantage d'une solide instruction primaire et montrent une grande volonté à apprendre ; les maîtres-ouvriers français sont fort satisfaits de leur application et pie leurs progrès. L'œuvre est sous la direction de M. Djivré.
Cette école de Fès a aussi la chance de posséder un inspecteur de l'Enseignement Primaire qui a autrefois exercé lui-même dans une école professionnelle et qui, connaissant tous les rouages de l'apprentissage, s'y intéresse sûrement.
Il veut faire de cette école une institution modèle, basée sur des données scientifiques. L'élément étant bon, il y parviendra facilement. En octobre prochain, les élèves recevront tous les jours quelques heures d'enseignement théorique : technologie, dessin, établissement d'un devis, d'un rapport, etc.
A Rabat
Enfin, à Rabat, à l'école Salomon-Reinach, sur le modèle de Fès, la Direction _Générale de l'Instruction Publique organisera, en octobre prochain, (deux ateliers, l'un pour le fer, l'autre pour le bois. Le local, un grand hangar en bois, est prêt. Le crédit pour l'achat de machines et d'outils a eté ouvert, le maître-ouvrier pour le fer a été engagé ; il faudra que l'Alliance prenne à sa charge le salaire du maître-ouvrier pour le bois ; nous engagerons celui-ci à Tanger également, parmi les anciens élèves de l'école professionnelle de cette ville. Nous ouvrirons les ateliers avec un ensemble de 20 à 25 apprentis.
La tâche qui s'impose
Ce développement de l'apprentissage manuel a été jusqu'ici assez lent parce que nous manquons de locaux. Dès que nous voyons la possibilité d'en avoir un, dans une ville quelconque, aussitôit l'atelier est organisé, atelier modeste d'abord, fonctionnant avec des moyens de fortune ; le tout est de commencer. Nous aurons donc à l'avenir à développer les ateliers existants, à ajouter à Mazagan et à _Marrakesh des ateliers 1 pour le fer et à ouvrir de nouveaux ateliers à Mogador, Safl, Mefknès et Sefrou et aussi dans toutes les écoles du bled. A Sfi, il y a un atelier en ville qui reçoit quelques apprentis, et à Sefrou nos élèves qui veulent apprendre un miétier se rendent à notre école de Fès.
Les perspectives
Le but de ces ateliers est la formation d'ouvriers capables de vivre un jour de leur métier. S'il ne nous était pas possible de former complètement nous-mêmes des ouvriers, ces ateliers seraient encore utiles, s'ils arrivaient à dégrossir quelque peu les apprenitis, à leur faire apprendre le maniement de quelques outils afin qu'ils puissent rendre des services dans tel atelier de. la ville où ils pourront apprendre par la pratique leur métier. Autrefois, quelques ouvriers ont pu être formés directement par des patrons, mais quel déchet pour arriver a former un petit nombre d'ouvriers.
On pense fréquemment que la formation en masse des ouvriers pour le fer et pour le bois, qui forcément se feront concurrence, empêcherait ceux-ci de gagner leur vie. Mais l'apprentissage scolaire ne limite pas la formation du jeune homme à deux seuls métiers ; il s'occupe d'orienter la jeumesse clans deux directions aux larges horizons. L'ouvrier du bois, suivant la demande du marché, pourrait faire de la menuiserie, de l'ébénisterie, de la charpenterie et, s'il 'était nécessaire, se spécialiser rapidement pour les travaux du charron, du tonnelier, du tablettier, etc. Il en serait de même pour le forgeron qui pourra faire de l'ajustage, de la mécanique, de la serrurerie, de la plomberie, zinguerie, etc., etc. L'ouvrier habile pourra changer sa spécialité. Ce qu'il faut surtout, c'est de préparer des artisans qui puissent s'installer, sans grand outillage, dans un modeste réduit des différents quartiers des villes, afin de pouvoir répondre immédiatement aux demandes des habitants du voisinage pour ces petites réparations nécessaires continuellement dans les maisons (clefs perdues, charnières casslées, ustensiles de ménage déformés, conduite d'eau percée, etc.). Un tel ouvrier gagnerait largement sa vie par un bricolage intelligent. Y. D. SEMAGH.
La vie dans les ecoles de l'Alliance Israelite-Paix et droit-Organe de l'A.I.U-1/10/1936
ברית 31 בעריכת אשר כנפו-אמנון אלקבץ-תאפיללת היא סג'ילמאסא
אמנון אלקבץ
תָאפִילֵלת (Taf11elt)-היא סיג'ילמאסא'
מבוא על המחוז
מחוז תפילאלת במרוקו, ע"פ סמלו בחלוקה האדמיניסטרטיבית של הארץ, הוא המחוז התשיעי מתוך 16 מחוזות, וע"פ גודלו, נמצא במקום הרביעי מכלל מחוזות מרוקו. שטחו כ-80,000 קמ״ר (כמעט פי 4 משטחה של מדינת ישראל) המחולקים לנפות. מבחינת האוכלוסייה, עמד המחוז במקום השישי עם אוכלוסיה בת כ-2,2 מליון תושבים (נכון לשנת 2007), כלומר שצפיפות האוכלוסין עמדה על כ-27.5 תושבים לקמ״ר. (לדוגמה: מחוז קזבלנקה עם אוכלוסיה של כ-4.5 מליון תושבים, הצטופפו על שטח של 1615 קמ״ר, שהם 2786 תושבים על כל קמ״ר). לא בכדי מרחב המחיה לכל תושב הוא רב, שכן, חלקו של המחוז גובל במדבר הסהרה שעל גבול מרוקו-אלגייריה, באזור החמאדות הגדולות כמו ה-Hamda du Guir – וכן ה-Hamada de Dar'a, העשירים בעפרות ברזל, מנגן, עופרת ואבץ. באזור בולטים דיונות החול של "מרזוגה", וכן קניון הטודרה ועמק הדאדס המיוחד בתופעותיו הגיאולוגיות.
מחוז זה הוא אחד משלושת האזורים החשובים מבחינה אסטרטגית במדינה, שני האחרים הם פאס ומראקש. במחוזות אלה הוצבו תמיד שלושת החליפים הגדולים, הם הקאדים ששימשו מעין סגני המלך, והיו בעלי השפעה בחצר הסולטאן משום היותם מבני משפחת המלוכה. מאלה היו צומחים המנהיגים או המלכים ששלטו במרוקו. תפקידם העיקרי היה לשמש עיניים למלך ולטפל בגביית מסי הממלכה. מקום מושבו של חליף מחוז תפילאלת היה בעיר ריסאני, והעיר ארפוד שימשה לו כעיר אדמיניסטרטיבית לניהול המחוז.
מרחב תפילאלת היה בעבר מקום מסתור לשבטי המורדים בבריחתם מפני הפיכות חצר או בעת מצבים של חוסר יציבות בממלכה. שבטים אלה שבמבואות הסהרה, היו מחוללי ההפיכות המדיניות שבראשן עמדו תמיד משפחות שריפים אציליות שהאחרונה בהן, העמידה את השושלת המושלת במרוקו עד ימינו אלה, היא השושלת החסאנית-עלאווית- פילאלית. שמה בא לה בשל ייחוסה על חסאן נכדו של מוחמד הנביא, ועל עלי בן אבו- טאלב, אביו של חסאן. מייסדה של השושלת היה מושל תפילאלת מולאי עלי א-שאריף, ואילו בנו, מולאי א-ראשיד (1672-1666), היה זה שביססה ויצבה כשושלת מלכותית.
המחוז שימש בזמנו מקום ריכוז לשיירות הנוודים שהגיעו מן המדבר הלוהט, בטרם חדירתם אל תוך האטלאס הקריר. היו אלה השיירות הגדולות שהובילו זהב וסחורות מסודאן, בדרכם לטומבוקטו וגואלאטה, ובשובם חזרה. במרוצת השנים הפך האזור לנאת מדבר עם מטעי תמרים המפורסמים בעולם בטיבם. שטחי הדקלים משתרעים על פני אלפי אקרים. חלק לא מבוטל מהמטעים צמח מתוך גלעיני התמרים שהנוודים היו משליכים בעת חנותם במקום, ובמרוצת הדורות צמחו אין ספור דיקליות בשולי המדבר. תושבי החבל קוראים למקום "עמק התמרים" בעוד שיהודי המקום שעסקו בחקלאות קראו לו"יריחו(עיר התמרים) דמרוקו".
מרוקו מאופיינת בשלושת רכסי הרי האטלאס הנמתחים לאורכה של המדינה, ובדרך אגב מעניקים לה ברכות כלכליות רבות. הרכס הראשון מתחיל ב״אטלאס הקטן" ("האטלאס הנמוך" – Le Bas Atlas) שבצדה הדרום־מערבי של המדינה. "האטלאס התיכון"( Le Moyen Atlas) במרכזה, ושרשרת הרי"האטלאס הגבוה"(Le Haut Atlas) החוצים את מרוקו בין צפונה לדרומה. אלה האחרונים, מתחילים באגדיר שלחופי האוקיינוס האטלאנטי, מתרוממים לשיא של 4167 מטרים מעל פני הים בהר טובקאל, הגבוה שבהרי מרוקו. יערות-עד עבותים, בעיקר של ארזים, שוכנים בהר שפסגותיו עטויות שלג במרבית ימות השנה. הרכס נקרא בפי תושביו הברבריים אדראר נ'דוֶוֶן ( Adrar N'dewen -הר ההרים), והוכרז כפארק הלאומי של המדינה. מפסגתו גולשים רכסי ההר לעבר דרום־מזרח, אל המקומות הידועים כ-״סוס", "השולחן", "ואד נון" ו״ואד גרים"(Ghris), כולם בכיוון לאלגייריה, זהו חבל תפילאלת.
שלושה מעברי-שליטה אסטרטגיים חשובים ברכם זה: מעבר "טיז-ניטיסקא" (מעבר הרועים) הנשלט ע״י שבט ה-גלאווה ( (Glawa. מעבר שני הוא "טיז ניטסט" (המעבר הגבוה) הנשלט בידי שבטי הגונדאפא והמעבר השלישי, "אימי-נ'-טאנוט" (מעבר שלנו) הנשלט בידי שבטי המותגאווה (Moutgawa). שבטי הבֶּרְבֶּרים המחזיקים במעברים אלה, שוכנים במאות כפרי-״קאסבות" – הקאסבה-הוא כפר ברברי עתיק המוקף חומה ומבוצר- הממוקמות בין נחלי-מים ואגמים, זהו "אזור אלף הקאסבות", כפי שנקרא בפי תושביו. בתוך אלה הצטופפו גם יהודים בקרב הברברים במשך דורות רבים.
הציר המרכזי המוביל מצפון מרוקו אל מחוז תפילאלת, גולש מהעיר פאס, עולה וחוצה את רכס האטלאס התיכון, מתפתל בתוך יערות הארזים של "מישליפן", ומפלס לו דרך על אוכפים, קניונים וואדיות עד עיר הקייט איפראן. משם יורד לעבר העיר מידלת (Midelt), ושוב מטפס אל הרי האטלאס הגבוה, ושוב משתפל ויורד אל העיירה ריש Rich)) שלמרגלותיו, בפתחו של עמק הזיז הפורה. בין כל אלה, חולף הציר על פני הכפר איית -דאוד ומוסה (Ait-Daoud ou Moussa), איית-מסעוד (-Ait Messaoud) ועוד כפרים רבים שרובם יושבים בגבהים שאינם יורדים מתחת לשלושת אלפים מטר, כמו גיבל תימטרות(Jbel Timtrout) המתנשא לגובה של 3447 מי. הלאה, חולף הציר על פני העיר א-ראשידיה (A-Rachidia ("קסר שוק"), ממנה שולח הכביש זרוע בת כ-70 ק"מ שמאלה אל הכפר תולאל, ואל הערים גוראמה ובודניב, וחוזר דרומה עד בואכה לעיר ארפוד (Erfoud), וממשיך אל עיר המחוז ריסאני(Rissani) שבקצה הציר. אלה הן הערים הגדולות שלצידי הציר הנמתח לאורך של יותר מ-500 ק"מ. מכאן פונה הכביש מערבה לחבל ארץ אחר, אל גרים שבסמיכות לכפר תלוויך (Tiluin), גולמימה ומחוז וורזאזאת עד אגדיר. המשך הדרך דרומה, יוביל אלי הדיונות של מרזוגה שבגבול מדבר הסהרה. בכל אלה, ערים וכפרים, ישבו קהילות יהודיות עתיקות יומין, עד עלייתן לארץ ישראל בשנות השישים של המאה העשרים.
מרביתם של שמות הערים והכפרים שבדרום מרוקו, הם שמות ברברים בנטייה נקבית, המאופיינים בתחילית השם ת ובסיומות ת כמו: תפילאלת, תאפרואת, תארודנת, תאמגרות, תארזואלת תאמלילת ועוד, כך גם שמות מצוקים ואוכפי-הרים הנושאים שמות "תיזי" כמו: תיזי ני- תאמאטרת, תיזי ני־ תאשידירת, תיזי ני- טסט ועוד.
שפתם העיקרית של תושביו הברברים של האזור היא "תַשְׁלְחִית" או"תַמְזִיחְת", כלומר "בני-חורין", ואכן חבל ארץ זה של דרום מרוקו נקרא "בלאד א-סיבא" (האזור הפרוע), על שום שקשה בו השליטה של השלטון המרכזי היושב בצפון המדינה, על האוכלוסייה הדרומית, וחרף כל המאמצים שנעשו לאורך שנים, נמצאים עדיין כפרים שהשלטון המרכזי אינו מגיע אליהם, והם ממשיכים לנהוג ע"פ החוקים הברבריים של אבות אבותיהם. קיים במרוקו צו, הידוע כ-״חוק הברברי", המאפשר להם להישפט ע"פ החוקים שנהגו אצלם בטרם בוא האיסלאם, וקיימת עדיין בתוכם חברה שאינה מכירה בשלטון מרכזי אחד. בכל איזור ישנן שתים שלוש משפחות חשובות, ומנהיגיהן הם האוטוריטה לכלל השבט. תרבותם שונה מאוד מזו של המוסלמים, שמחותיהם, שיריהם וריקודיהם, עתיקי יומין, וכפריהם, "הקאסבות", הבנויים מלבני חימר, מרוכזים מאוד ומוקפים חומה, זכר למלחמות הרבות שהיו פוקדות את המרחב. בחמישים השנים האחרונות עוברים על המחוז שינויים משמעותיים בעקבות סלילת כבישים, מתיחת קווי חשמל ותקשורת, בניית מוסדות ומפעלי תיירות, שאט אט מביאים לשינויים בתרבותם, בחייהם החברתיים והפוליטיים.
אם "מצרים היא מתנת הנילוס", כפי שכתב הרודוטוס, ההיסטוריון היווני הקדמון(-425 484 לפנה״ס), הרי מרוקו היא מתנת הרי האטלאם. האזור עשיר במים ובאדמות פוריות, ולאור חשיבותו האסטרטגית והכלכלית, רבו בו המלחמות הבין שבטיות על השליטה במרחב. ואמנם כמויות המים הנדיבות המגיעות מהרי האטלאס, עשו את האזור לנאת מדבר נחשקת שכדאי להלחם למענה. עם הפשרת השלגים באטלאס הגבוה, מזרימים הנחלים מים רבים המגיעים מהחלקים הדרומיים־מזרחיים של ההר, כמו נהר "הטודעה" המתחיל ליד אימילשיל (Imilchil) וחולף בדרכו דרומה על פני א- ראשידיה (קסר-סוק לשעבר), ארפוד וריסאני, ונהר "הדאדס" שמקורו ליד הכפר מסמריר (Msemrir). אלה הפכו את המרחב ברוך המים, לאחד האזורים הפוריים המובילים בגידולים חקלאיים. האקלים החם בקיץ הארוך, והמים הרבים, מאפשרים גידולי פירות וירקות סובטרופיים שעיקרם נועד לייצוא, ואמנם מרוקו היא אחת היצואניות המובילות בייצוא של תוצרת חקלאית למדינות אירופה. האזור עשיר גם בבארות, במעיינות וביובלי מים קטנים הזורמים אל המקורות של ואד זיז, ואד גיר, הגָאוּז, החָרוּם והזְרִיגָּת, ומספקים את הצרכים גם לתעשייה הפורחת שבתחתית ההר. כמויות המים הנדיבות משקות בדרכן את כל הערים, הקאסבות שבשולי הסהרה וה״זאוויות" הפרוסות לאורך מאות קילומטרים. ואמנם במימיהם מחזיקים הרי האטלאס את חבל תפילאלת וכמובן גם חלק נכבד ממרוקו רבתי. באין תוכניות לאומיות לניצול יתרת המים שמעל הנצרך, כמויות המים העודפות ממשיכות לזרום אל המדבר, נספגות ונעלמות בחולותיו.
זאוויה, מקום קבורתו של קדוש מוסלמי. לזאוויות היה מעמד דתי חזק והן שימשו כמרכז להתכנסויות דתיות ואף פוליטיות, ולעתים היו יוצאות מתוכן אותן קבוצות מהפכניות ולוחמניות.
ברית 31 בעריכת אשר כנפו-אמנון אלקבץ-תאפיללת היא סג'ילמאסא-עמ'99-96