ארכיון יומי: 1 במרץ 2019


על עבודת נשים יהודיות בחברה המסורתית במרוקו ד״ר אלישבע שטרית-חוברת "ברית" תשס"ה-ערב חג הפסח

ברית-ערב חג הפסח, ניסן תשס"ה

המשך לשבת העיון בנושא מעמד האישה ביהדות מרוקו

ד"ר אלישבע שטרית- מעשה ידיה-אישה בין עבודה ומשפחה

על עבודת נשים יהודיות בחברה המסורתית במרוקו-חוברת "ברית" תשס"ה

הנורמות החברתיות שהיו מקובלות במשפחה המסורתית היהודית של מרוקו, לפני התקופה הפרה-קולוניאלית ולפני חשיפתה לתהליכי המודרניזציה(סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים) כמעט ולא יכולים היו להתיישב עם התנאים המאפשרים את עבודת האישה בביתה ובמיוחד מחוצה לו. בין קווי ההיכר הבולטים של המשפחה המסורתית ניתן למנות:

פטריארכאליות, נישואיי בוסר בקרבהנשים, חלוקת תפקידים מוגדרת, לפיה תפקיד הגבר היה לדאוג לפרנסת המשפחה ואילו מקום האישה היה בבית. הסטאטוס והאוטוריטה הגבוהים ביותר הוענקו לראש המשפחה ואילו האישה והילדים היו בעלי סטאטוס נמוך יותר. כמו כן הייתה נהוגה הפרדה חברתית בין נשים לגברים בתוך המשפחה קל וחומר מחוצה לה,ועל הבת, אשר הגיעה לפרקה, נאסר לצאת מפתח הבית, במיוחד אם התארסה לאיש.

על פי האמור לעיל, לא יכולה הייתה האישה בחברה המסורתית לעבוד לפרנסת המשפחה, במיוחד אם הדבר היה כרוך ביציאתה, לא רק מחוץ לביתה אלא אף מחוץ למלאח(השכונה היהודית), או לעבוד בין גברים זרים ובכלל זה בין מוסלמים. האם במציאות החיים היומיומית ניתן היה להיצמד לנורמות החברתיות ,במיוחד כאשר המצוקה הכלכלית הקשה הייתה אחד המאפיינים הבולטים של חיי היהודים בסוף המאה התשע עשרה?

לבירור סוגיה זו נביא לדוגמא את הקהילה היהודית של מראקש, לפני חשיפתה לתהליכי המודרניזציה, כלומר בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים וזאת מכמה טעמים: ערב הכיבוש הצרפתי(1912) היא מנתה למעלה מ-15,000 יהודים והייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במאגרב בכלל ובמרוקו בפרט. על מעמדה זה היא שמרה עד לראשית שנות השלושים. הקהילה שוכנת בפנים הארץ (זו העיר הדרומית ביותר במאגרב) ובהשוואה לקהילות עירוניות אחרות, היא נותרה מרוחקת ומסוגרת בפני השפעות ותהליכים מודרניים שחדרו לערי החוף ולערי הצפון במהלך המאה התשע עשרה.

טעם נוסף: בקהילות עירוניות שונות הלך והתרופף במידה כזו או אחרת שלטון התקיפים בקהילה (ראשי הקהל) ואילו כאן דווקא הוא הלך והתחזק. מראקש, מבחינה זו, היא דוגמא של חברת יהודים מהדגם הישן, ששמרה על אופי מסורתי שמרני עד לתקופה מאוחרת יחסית, למעשה עד לשנת 1912.

מספר הנשים העובדות, תחומי עיסוקן, רמת הכנסתן, מצבן המשפחתי וגילן.

נתונים מתוך מצבת העובדים השכירים של יהודי מראקש מראשית המאה העשרים מראים, כי בשנים 1901/2 עבדו     1935נשים. הן הועסקו במקצועות שונים,כאשר רמת הכנסתן היומית נקבעה בהתאם לסוג העבודה,מיומנותן וההכשרה לה הן נדרשו.

הנשים קיבלו שכר נמוך יותר מזה של הגברים, גם אם הן עסקו במקצועות זהים לאלה של הגברים (שזירת חוטי זהב, תפירה). ייתכן כי זו הסיבה שבגללה העדיפו להעסיק נשים על פני גברים. כמו כן, חלק מהמקצועות לא דרשו הכשרה מיוחדת או מומחיות כלשהי והם נחשבו"עבודות שחורות" (סריקת צמר,שאיבת מים, משרתות, כובסות), שרמת ההכנסה שלהן הייתה נמוכה מאוד. למרות זאת, מספר הנשים העובדות לא היה נמוך, אדרבא ,הן היוו אחוז גבוה מכוח העבודה במלאח היהודי.

המקום שבו עבדו הנשים, כמו המקצוע שבו עסקו, היה פועל יוצא של מעמדן הסוציו-אקונומי. בנות המעמד הנמוך והעניות ביותר עבדו מחוץ לביתן ואילו בנות המעמד הבינוני עבדו בתוכו.זאת ועוד, גם בין מאות הנשים שנאלצו לעבוד מחוץ לביתן אנו מוצאים שלוש קבוצות: האחת של נשים אשר עבדו בין כותלי המלאח היהודי. השנייה של נשים שעבדו מחוץ לחומות המלאח, אבל בקרבתו (בשטח שהפריד בין המלאח היהודי למדינה המוסלמית). השלישית של נשים שעבדו בתוך השוק המוסלמי, המרוחק מרחק רב מהמלאח היהודי. למעשה, ככל שמצוקת האישה ומשפחתה הייתה גדולה יותר, כך היא נאלצה להתרחק מסביבתה הטבעית. הנשים אשר עבדו בשוק המוסלמי, בתיקון בגדי חיילים בעבור השלטונות המוסלמיים, נמנו על המשפחות העניות ביותר.

כך מתאר יוסף הלוי את הנשים הללו: בעוברי בשוק המוסלמי, הבחנתי בטור ארוך של נערות ונשים יהודיות צעירות, יחפות וראשן גלוי, עובדות בקונפקציה של בגדי החיילים. הן מקבלות רק 10 או 15 סנטים בעבור יום של עבודה מפרכת. הסבל הפיזי אינו ולא כלום בהשוואה לסבל הנפשי שנאלצות צעירות רגישות אלה לחוות מאחר שהן ניצבות בפנים גלויות לפני המון רב של גברים מוסלמיים. המוסלמים מאלצים את הנשים ואת הנערות היהודיות לעבוד בפנים גלויות, אסור להן לשים רעלה על פניהן גם אם הן רוצות בכך. וכך הן נמצאות באמצע השוק, חשופות למבטים התמהים של האוכלוסייה הערבית .מוסלמי אחד הודה בפני, כי החשיפה המבזה הזו אין לה אלא מטרה אחת, לאלץ את הנשים להמיר את דתן, כי זו הדרך היחידה העומדת בפניהן אם הן אכן רוצות להימלט מיחס משפיל זה. האין נשים ונערות אלה מגלות גדלות נפש, כשהן ממשיכות לשאת את סבלן ואת מצוקתן בשעה שהמרת הדת מבטיחה להן את החופש, את העושר ואת הכבוד?

עבודת האישה בנורמה חברתית

המצוקה הכלכלית, חיי העוני והדוחק של מרבית המשפחות הם הגורמים העיקריים אשר אילצו את האישה לעבוד על מנת להגדיל במעט את ההכנסה המשפחתית. למעשה, להוציא מיעוט קטן של בנות העשירים, נאלצו רוב הנשים במראקש בתקופה הפרה-קולוניאלית, לעבוד בשלב כלשהו של חייהן.

האם התופעה הפכה לנורמה חברתית? האם הוכשרה הנערה או הילדה עוד קודם לנישואיה לחיי עבודה בנוסף להכשרתה כעקרת בית? אם כן, האם השפיעה ההפרה בחלוקת התפקידים בין המינים, כפי שהייתה מקובלת בחברה הפטריארכלית, על מעמדה של האישה בחברה המסורתית או על תפקידיה בתוך המשפחה?

עדויות מן השליש האחרון של המאה התשע עשרה מלמדות, שהן בקרב המעמד הנמוך והן בקרב המעמד הבינוני, הוקדשה תשומת-לב למתן"הכשרה מקצועית" לילדה ולנערה כדי שתוכל, בבוא הזמן, לעזור בפרנסת המשפחה. "ההכשרה המקצועית" נעשתה באמצעות" המעלמה" (המומחית). בקהילה היו עשרות נשים, ויש אומרים מאות, מבנות המעמד הבינוני, אשר היו מרכזות בחצר ביתן קבוצות של ילדות ונערות בנות עשר עד ארבע עשרה ומלמדות אותן את רזי מקצוע התפירה, הרקמה, השזירה וכו'. תקופת הלימוד נמשכה בין שנתיים לשלוש שנים. לאחר שהן שלטו ביסודות המקצוע, הן שימשו שוליות והשתכרו בין 0.50 ל -2 פזטס לחודש. שכרן נקבע בהתאם להתקדמותן, למיומנותן ולרמת הביקוש בשוק.

מגמת ההכשרה המקצועית הזו התחזקה עוד יותר לאחר חשיפת הבת לחינוך המודרני, עם הקמת ביה״ס לבנות מטעם כי״ח (חברת "כל ישראל חברים") בשנת 1902. מאז השנה הראשונה לייסוד ביה״ס נתקלו המנהלות בבעיה חמורה של נשירת תלמידות,לה היו שתי סיבות עיקריות: האחת – נישואיי הבוסר. השנייה – הוצאת הילדה לעבודה או ללמוד מקצוע.

להלן נתעכב על הסיבה השנייה ועל הפתרון שמצאו לה המנהלות: גם בקרב המעמד הבינוני וגם בקרב בני המעמד הנמוך נתפסה ההשכלה הכללית כלימוד היאה לבנות עשירים. לכן מנהלות בית הספר לא הצליחו למשוך אל המוסד את בנות המעמד הנמוך העני והן גם לא הצליחו לגרום לבנות המעמד הבינוני להשלים את שנות לימודיהן; כאשר הגיעה הילדה לגיל שמונה או תשע,היא הוצאה מבית הספר ונשלחה ללמוד אצל ה״מעלמה "לתקופה שבין שנתיים לשלוש. בתחרות בין בית הספר ובין ה״מעלמה "הייתה ידה של ה״מעלמה" על העליונה. לכן,בתוך זמן קצר ,החליטו המנהלות לעשות שינוי יסודי במגמת בית הספר.

כך מסבירה מנהלת ביה״ס,בשנת,1904 במכתבה לחברת כי״ח בפאריס את המניעים שהובילו אותה להכניס שינוי בייעודו של בית הספר:

אם הוועד המרכזי מעוניין להמשיך בהחזקת בית הספר לבנות כאן(מראקש) יש צורך לארגן אותו על יסודות חדשים. לדעתי, ייעודו של בית הספר לבנות חייב להיות אך ורק למען הילדות העניות. עליו להיות בית הספר מקצועי ולא בית ספר ללימודים עיוניים כלליים. צריך להגיע למצב שבו הבנות תבואנה אלינו במקום ללכת ל״מעלמה".

כתוצאה מכך הציעה המנהלת, כי ההכשרה המקצועית תתפוס את מרבית שעות הלימוד ואילו הזמן שמקדישים להשכלה ובכלל זה ללימוד העברית יצומצם לפעמים עד שלוש פעמים בשבוע .בית הספר חייב לשנות את ייעודו ולהיות מעין סדנה מקצועית. הבנות תלמדנה את המוסר ואת הערכים דרך קוף מחט התפירה ומסרגת הצמר. העניות תבואנה לרכוש מקצוע מכניס לעתידן ואילו העשירות תרכושנה בו מקצוע להעסיק עצמן בשעות הפנאי.

ואכן, משנת 1903 נפתחה בביה״ס סדנה ללימודי תפירה,כאשר לימוד זה תפס מקום מרכזי בתוכנית הלימודים. בכך הפך בית הספר מראשיתו לבית ספר מקצועי. בדרך זאת הוכנה הילדה לחיי עבודה והיא הוכשרה לעסוק במקצועות" מבוקשים," שהבטיחו לה הכנסה גם לאחר שתינשא לאיש. עבודת האישה, בין בביתה ובין מחוצה לו,הפרה אומנם את חלוקת התפקידים במשפחה הפטריארכאלית, בתקופה הפרה-קולוניאלית, אך יחד עם זאת היא לא גרמה לשינוי במעמדה או בתפקידיה המסורתיים בתוך המשפחה :העבודה מחוץ לביתה לא באה במקום המטלות הביתיות אלא נוספה עליהן וכמו רעותה שאינה עובדת הייתה האישה העובדת מחוץ לביתה כפופה למרות בעלה ו״דעתה, בין טובה ובין רעה, לא נשמעה כלל".

השפעת המודרניזציה על עבודת האישה

 הגרמנים, אשר הקדימו את צרפת בחדירתם הכלכלית לדרום מרוקו, תרמו לשינוי משמעותי בכל הנוגע לעבודת האישה,וזאת בעקבות החדרת מכונת התפירה. השם הנרדף לגרמניה במרוקו היה "זינגר", כשמה של החברה אשר ייצרה את מכונות התפירה הידניות וזאת מאחר שהמכונה הפכה לאחד האביזרים החיוניים במרבית הבתים היהודיים.

המעבר מתפירה ביד לתפירה במכונה הכניס שינויים משמעותיים בעבודת האישה. התפוקה היומית שלה עלתה ועמה גדלה גם הכנסתה, אך מעל לכל הוציאה המכונה את האישה אל מחוץ לכותלי הבית.

לפני חדירת המודרניזציה עבדו נשות המעמד הבינוני בתוך בתיהן ,כאשר הבעלים הם אלה אשר יצרו את הקשרים עם הלקוחות המוסלמיים והכפריים הברבריים.

הם היו המתווכים, קוני הבדים וכו'. הגידול בתפוקה תרם לכך שהנשים היו צריכות לשנות את שיטת העבודה שלהן. ואכן, בהדרגה החלו נשים יהודיות לפתוח במרכזים לממכר בדים, המכונים "קיסריה", מתפרות קטנות שבהן עבדו בין שתים לארבע נשים. הלקוח פנה ישירות אל התופרת ולעיתים קרובות הוא יצא עם המוצר המוגמר. במציאות החדשה הזו כבר לא נזקקה האישה לתיווכו של הבעל כי הקשר בינה ובין הלקוח היה ישיר. יתר על כן, לעתים היא בעצמה רכשה את הבדים שמהם הציעה ללקוח לתפור לו את בגדיו. מציאות חדשה זו העניקה לאישה עצמאות שקיומה לא היה אפשרי לפני חדירת המיכון. שינוי אחר שהשפיע על עבודת האישה קשור להשפעת החינוך המודרני עליה ולחשיפתה למקצועות חדשים שדרשו השכלה כללית. נשים החלו לעסוק בהוראה, בפקידות בבתי מסחר ובבנקים, בכתבנות, בשירותי בריאות (אחיות בבתי חולים ועוד). כניסתן למקצועות משרדיים העלו את קרנה של האישה, אשר החלה להיות מעורבת ולגלות עניין גובר בנושאים הסובבים אותה (היא לוקחת חלק בפעילות הציבורית הנוגעת לכלל הקהילה, למשל). התקדמותה בלטה במיוחד כאשר הבעל נשאר קשור למקצועו המסורתי. עבודת האישה הפכה לנורמה חברתית מקובלת עד שלעתים, אם היא סירבה לעבוד מחוץ לבית, הפך הנושא עילה לגירושין.

כמו לפני חדירת המודרניזציה כן גם עתה נוספה העבודה מחוץ לבית על המטלות היומיומיות של האישה כעקרת בית. אולם, כתוצאה מתהליכי שינוי כמו התרחבות החינוך המודרני בקרב הבנות, הגידול במספר הנשים העובדות מתוך בחירה והכנסת מכונת התפירה, מתחיל להתחולל שינוי גם במעמדה של האישה במשפחה. האישה מתחילה ליטול חלק בנושאים, שעד אז היו בתחום אחריותו הבלעדית של הבעל, כמו למשל חינוך הבנים.

ידועים מקרים בהם ניסו נשים לכוון את חינוך הבנים: כאשר בנים העדיפו לימוד בישיבה על פני בתי הספר המודרניים, הן לא היססו מלהטיל ערבויות שנשא בבית הכנסת הגדול של הקהילה הוא הביע את מורת רוחו מהשינויים שחלו בחלוקת התפקידים במשפחה המסורתית. כך, למשל ,בדרוש "למעלת הנשים הצדקניות" עושה הרב הבחנה בין אישה "טובה" לאישה "רעה". ל״טובה" כמה וכמה מעלות: תומכת בלימוד תורה של הבעל והבנים ומעודדת אותם, מוליכה אותם לתלמוד תורה, דואגת לכל מחסורם (קרי, מבשלת, מכבסת וכוי), חסכנית, עובדת מחוץ לבית כדי להביא "טרף לביתה" ומעל לכל היא כנועה המקבלת את מרות בעלה "גם אם יחטא לה". "הרעה", לעומתה: היא זו הקובעת בכל ענייניי הבית, מפונקת, מסרבת לצאת לעבוד ולעזור בפרנסה, שולטת בבעלה ומשתררת עליו, מתנגדת לו ולבנים אם הם חפצים להקדיש זמנם "ללמוד תורה ותפילה", מאלצת את הבעל לקנות מוצרי מותרות "כלים של אכילה, של משכב… ורדיו", עד שמוציא הבעל מעל ליכולתו ועוד.

קווי ההיכר של האישה "הטובה" עולים בקנה אחד עם אלה של האישה בעולם הישן, זו היודעת לשלב בין העבודה מחוץ לבית ובין המטלות הביתיות הרבות, היא נושאת בעול מבלי לערער או להתלונן, גם אם בעלה "חוטא לה". ואילו ה״רעה", זו שאינה מוכנה לקבל עוד את ההסדר הישן ובכך מערערת את חלוקת התפקידים המסורתיים במשפחה הפטריארכלית, היא במידה רבה תוצר של המודרניזציה. הרב מציע למאזיניו הגברים לקחת להם לנשים דווקא נשים מסוגה של הראשונה, אפילו אם ענייה היא ולהעדיפה על פני "המודרנית המרדנית", גם אם עשירה היא.

לסיכום:

תופעת האישה העובדת במראקש הייתה קיימת עוד לפני חדירת המודרניזציה לאזור ותפוצתה לא הייתה נמוכה כלל ועיקר. למרות שלהלכה היא הפרה את חלוקת התפקידים בחברה המסורתית, לא השפיע הדבר על מעמדה של האישה במשפחה בתקופה זאת והיא נותרה כמו רעותה, הלא עובדת, כפופה למרות בעלה. העבודה, אשר נבעה בראש וראשונה ממצוקה כלכלית, נוספה על המטלות הביתיות של האישה. בתקופה המודרנית לא חלו שינויים מהותיים בהיקף התופעה, אולם העבודה מחוץ לבית, גם בסביבה נוכרית, מתחילה להיהפך, בהדרגה, לנורמה שאין בה פסול. האישה גם הרחיבה את תחומי עיסוקיה ועל המקצועות המסורתיים נוספו מקצועות"מודרניים". כמו כן, החל להסתמן שינוי במעמדה בתוך המשפחה ובתפקידיה המסורתיים. לעתים ערער השינוי את חוסנה של המשפחה המסורתית והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בריבוי מקרי גירושין.

דברי הימים של פאס-מאיר בניהו- תשנ"ג

שי"ח – 1558.

עוד מצאתי כתוב וז"ל : בשנה השיג"ה ידו התחילה מגפה בעיר פאס אלבאלי בחדש שבט, ואחר כך בעוונותינו הרבים החל הנגף בעם בהאלמללאח בחדש אדר ראשון. ובזאת השנה גם כן מת המלך מחמד אשייך ומת בדרך לסוס במקום ששמו עורמת מהמאח, הרגו אותו התורכים בתוך אהלו וכל חילו אתו ומת ולא הגן עליו אף אחד מאנשיו.  והלכו התורכים לסוס ולכדוה ונשארו שם איזה ימים ושדדו כל היהודים ואנסו הרבה בנות ושבו הרבה בנים ויצאו בדרכם לארצם. ויצא כנגדם המלך, מולאי עבדאללאה בנו של מולאי מחמד אשייך, אשר חזר במקמו וגם אחיו, ששמו מולאי עותמאן וגם השר, ששמו ווליא בוכביר היו במראכש ושמרוה מן התורכים.

ובשעה שהגיעה השמועה שהמלך מת שחט אחיו ואחד עשר בניו ונכדיו, והוציאם בערב. והכריז בעיר מראכש שהאל ינצור מולאי עבד אללאה וירחם על מולאי מחמד אשייך. ולא רחם לבדו על אחיו ובניו ונכדיו שהרגם כולם, את אחיו ובניו כולם. אף את הנשמעים אליו הביא והרגם. ושם אחיו מולאי חמד אשריף, ונלחם המלך הנזכר ואחיו והרג כל מחנה התורכים לא נשאר מהם עד אחד. לכולם קטעו את ראשיהם. והתורכים היו מאתים וחמשישים אלף מלבד המוסלמים שהיו עמהם. ובאותה שנה שחט המלך מולאי עבד אללאה, שר אחד מהשרים הגדולים שלו ושמו בוג'מאד, ובאותה שנה גם כן נלחמו התורכים על עיר פאס עם סאר אדין ונצחם המלך מולאי עבד אללאה ינצרהו האל וחזר המלך בשלום שבח לאל.

שנת ישו"ב ירחמנו. באותה שנה אחרי פסח הייתה מגפה ביהודים וברחו הרבה מהיהודים מעיר פאס לכל המקומות, ונשארה המגפה בהאלמללאח עד לכ"ט באב יהפכו השם לטובה וחזרו היהודים בשבת נחמו, ומתו מן היהודים שבעיר פאס אלף ושש מאות וארבעים נפש, ומתו מן היהודים שבמראכש חמשת אלפים ושש מאות. וביניהם ששים חכמים, ואחר כך באו היהודים מעיר מראכש ואמרו שמתו באמת שבעת אלפים וחמש מאות. ה' ברוך הוא יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל אמן כן יהי רצון.

תרגום הקטע:עוד מצאתי כתוב וז״ל: בשנת השיג״ה ידו, התחילה המגפה בפאס אלבאלי בחדש שבט ואח״כ בעונותינו הרבים החל הנגף בעם באלמלאח בחדש אדר ראשון ובזה השנה ג״כ מת המלך מולאי מחמד אשיך ומאת פי טריק סוס פי מודאע יסמו עורמת מהמאח(?) וגדרוה אתורך פי כבאתהו וגמיע מחלתהו מעאה ומאת ולא רפיד חאד ירהו. וגאזו מן תם אתורך לסוס וכאדוהא ובקאוו פי קליל מן אייאם וחווסו גמיעאן מן יהוד ופסדו בנאת כתאר וכאדאו ג׳ומלה מן אולאד וכרגו ימשיוו לבלאדהום וחריך אלצולטאן נאצרו אללה מולאי עבד אללה אבנהו די מולאי מחמד אשיך אלדי רגאע פי מודעהו וחריך אכוה סמיתהו מולאי עותמאן וחריך קאיידהום יסמייתו אלקאייד ווליא בובכיר כאן פי מראכיש וחצ׳אהא מן אתורך אוסאעאת אין אוצלהו לכבאר אין אצולטאן אתופא דבח אכוה וחדאש נפס מן אולאדהו וחפצ׳הו. וכרגהום פי ליעאשיא. ובראח פי בלאד מראכיש אלאה ינצר מולאי עבד אלאה וירחם מולאי מחמד אשיך [כ,ב] ולא מן יתעלא קלבהו עלא כאה אולאדו אוחפצ׳הו גאהום תם מדבוחין אג׳מעין כאה אולאדהו אג׳מעין התא מן אלמטאע ג׳בדהום ודבחהום אויסמיית אכוה מולאי חמד אשריף, וחרך אצולטאן למדכור וכאה וקתלו אתורך ולא מא בקא מנחום ולא חד קטעו רושהום אג׳מעין ואתורך כאנו מייאתאיין וכמסין אלאף שאיין מג׳מאע מעאהום מן מסלמין, ובהאדיך אסנה איצ׳א דבח אצולטאן מולאי עבד אללה נצרהו אללה קאייד אכיר מן קויאדהום יסמייתו בוג׳מאד ופי דאך אלעאם אנית חרכו אתורך עלא פאס, מעא סאר אדין אוקצרהום אצולטאן מולאי עבד אללה נצרהו אללה ומסאוו מכסורין ורגאע אצולטאן עלא כיד ש״ל. שבח לאל.

שנת ישו״ב ירחמנו ופי דאך לעאם מנורא פסח שרעת לובא פי ליהוד והרבו כתיר מן פאס לכול מוצ׳אע, ובקאת לובא פי למלאח חתא לכ״ט באב יה״ל ורג׳עו ליהוד פי שבת נחמו ומאתו מן יהוד פאס סתעשר מייא וארבעין ומאת מן יהוד מראכיש כמם אלף וסת מייא ומאתו מנהום סתין מן בעלי תורה, ובעדאליך גאוו מן מראכיש יהוד וקאלו מאתו בסחיח שבע אלף ונוץ. ה׳ ב״ה הוא יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל אכי״ר.

אמר הכותב עד כאן מצאתי כתוב ואל חתם שמו הכותב לידע מי הוא. אחר כך חיפשתי בנרות החיפוש ובדקתי ויגעתי ומצאתי שהוא כבת יד החכם כמה"ר בעדיה אביו של החכם כמה"ר שמואל אבן דנאן זצ"ל.

שכ"א – 1561

שנת שבט"י יה עדות, החליף המלך מולאי עבד אללאה המטבע של זהב והדרהם שהיה בימי אביו מולאי מחמד אשייך. הזהב היה משקלו משבעה וקיראט במתקאל ועובר לסוחר והוא החזירו בשערה מתקאל ועובר לסוחר בס"ך ג"ם, והדרהם הייתה מרובעת והוא החזירה עגולה כמו הטרבוש אבל הוא לא הוסיף במחירה ואלא החסיר.

האל יתברך ישעה אותן בסימן טוב על עמו ישראל אמן כן יהי רצון, וזה היה בחדש אב השנה הנזכרת. נאום סעדיה דנאן ס"ט. בשנת השכ"ה ליצירה הייתה צרה של עצירת גשמים וגזרו בית דין ג' תעניות, שני , חמישי ושני אחרי הפסח, כי היה הפסח ביום ג' וראש חודש אייר היה ביום ד' ויום ה' שהור ראש חודש יום תענית וכל עשינו.  קרינו ז' ברכות.

תרגום לערבית: שנת שבט״י יה עדות, בדל מולאי עבד אללה נצרהו אללה אסכא די אדהב, אודרהים די כאנת מן אייאם בוה מולאי מחמד אשיך אדהב כאן מן שבעה וקיראט מיזאן פי למתקאל אויגוז פי ב״י א״ת רד אלמתקאל מן עשרה מיזאן אויגוז פי ג״ם או דרהים כאנית מרבעה רדהא מדוורא פחאל אטרבוש ואלאכין מא זאד פיהא ולא נקיץ אללאה ב״ה יגעלהא מבארכא על עמו ישראל אכי״ר. וכאן האדא בחדש אב ש׳ הנז', נאום סעדיה אבן דנאן ס״ט

דברי הימים של פאס-מאיר בניהו- תשנ"ג- עמ'57-55

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2019
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר