מורשת יהדות מרוקו

יעקב בירב

נולד בשנת ה״א רל״ד-1474- במקדה שבקרבת טולידו בספרד. בצעירותו בהיותו בן י״ח שנה עבר לפאם, עיר מרובת אוכלוסין ובה אז חמש מאות בע״ב יהודים. אח״כ היה בתלמסאן ומשם עלה לאה״ק וישתקע בירושלים. אך לא ארכו ימי שבתו בה, ונסע למצרים וישתתף שם בבית דינו של הנגיד ר׳ יצחק הכהן שולל ז״ל, כנזכר בתשובותיו סי , לח. סמוך לזמן פטירתו של הנגיד עלה לצפת, ויקבע בה את ישיבתו ותלמידים רבים נהרו אליו ללמוד אצלו ולשמוע תורה מפיו.! רבני זמנו הפליגו בשבחו. הרב יהונתן גלאנטי ור״מ פאפיריש בהקדמתם לספרו יאמרו , שהיה גאון מופלא רב מוסמך ומפורסם בדורו ממזרת שמש ועד מבואו נודע שמו כי זרח בחשך אור לישרים וממנו יצא תורה ואורה לכל ישראל בארץ הצבי צפת. והרב נסים שלמה אלגאזי הזקן כתב עליו: כי היה יחיד בדור, עמוד גולת אריאל צדיק יסוד עולם. ר״ש קלעי בספרו משפטי שמואל יציינו כמופת הדור ופלאו. נזכר הרבה בתור ״ראש בית הועד" בצפת. רוב חכמי ישראל בצפת היו תלמידיו וגם מרן בית יוסף בתוכם, כי בכמה מקומות קראו ״רבי ומורי״. הרב המבי״ט בתשובה אחת ח"א סי׳ מא. מזכיר כי שלשה סדרים היו ערוכים על לשונו כמאן דמנת לי בכיסתיה, ובמקום אחד: ״בבוא הרב הגדול מורנו כמהר״ר יעקב בירב זלה״ה ממצרים פה להאיר עינינו במאור תורתו וכו״. שו״ת המבי״ט ח״א, ם״י רמ״ז. הרה״ח גרץ יתארהו, כאחד מאנשי המעשה החרוצים ורבי הפעלים ביוצאי ספרד וגדול בתורה יותר מכל הרבנים שבימיו. בתחלה סבל מחסור, רעב וצמא, ויעמד פעמים רבות במקום םכנה. בפאס יסד ישיבה גדולה, ובבוא לשם גדודי הספרדים לכבשה עזב את המקום.

כרוב חכמי צפת היה גם הוא מתעסק במסחר. בשנת ה״א רפ״ה קנה בשמים הידועים בשם קרנפ׳יל וקאנילה, מיד הסוחר שבתי הכהן סיציליאנו בסך תתק״ע פרחי זהב, אשר היה בעצמו סוכנו של הסוחר יחיאל הכהן. בעקב אי הבנה בינו ובין אלה שנמצא עמהם בקשר, ערך מחאה אל בית הדין בצפת, ביום כ״ו תמוז רצ״ו. וכן ביום כ״א כסלו רצ״ז. חברי ביה״ד בירושלים בעת ההיא הרבנים רלב״ח, מאיר בכמוהר״ר יוסף פאסי ור״ד בן שושן שנתבקשו לעיין בדבר הצדיקו את המוכר, בגגוד לדעת ביה״ד בצפת אשר פסק לזכותו של מהרי״ב. אולי סייע פרט זה במשהו, בהתלקח הריב בענין הסמיכה. בבואו לצפת, כבר היו רבני המקום מדיינים ביניהם ע״ד חדוש הסמיכה, כמו בזמן המשנה והתלמוד. מהר״י בירב מצא איפא את הקרקע מוכשרת לקליטת רעיונו הנעלה, והוא נגש לממשו באמונה ובאמץ רוח.

הצד הטוב שבו שהיה עשיר ובלתי תלוי באחרים, ולפיכך התכבד על פני כלם ויגמר בלבו לתת חזוק להתעוררות המשיחית. לתכלית זו אפף את רוב רבני העיר, ולאחר שקבל את הסכמתם של עשרים וחמשה מהם נתחברה על ידו אגדת הסמיכה. הרבנים הנ״ל בחרו בו מיד לראש עליהם ויסמכוהו, ובנוסח התלטתם נאמר: ״בררנו לגדול שבנו בחכמה ומנין וכו', שיהיה סמוך וראש ישיבה ורב יתקרי הוא יושיב מהיותר חכמים שבנו אצלו, ורבנים יתקרו סמוכים לעד לעולם וכו'״. וכך הושבה הסמיכה ליושנה בשנת רצ״ח. צעד זה של מהר״י בירב ורבני צפת, גרם לוכוחים סוערים ולמחלוקת נוראה ועצומה ששני נושאיה העיקריים היו הרב המוסמך יעקב בירב עצמו ובר פלוגתיה שלו הרב לוי בן חביב ראש רבני ירושלים בעת ההיא. פרטי המחלוקת השייכים לנושא זה האגרות מצד אל צד וכו', הובאו בשו״ת מהרלב״ח קונטרס הסמיכה בסוף הספר וכן בכל ספרי ההיסטוריא הישראלית.

הד עמום מעצבו ומרגזו של מהר״י בירב בעתות המבוכה ההן עולה ובוקע אלינו ממכתבו אשר כתב אז להחכם השלם והדיין כה״ר יצחק בן חיים יצ״ו. ואלה דבריו: ״כתבך קבלתי, וה' יודע שאני מצטער מצערך יותר מצערי, ותדע שבזמן הזה כל חכם שאינו חנף ועושה לכל אחד משוא פנים חייו אינם חיים, וכל חייו חיי צער. ואודיעך, שהטבע של זה העולם הוא, מי שהיום בצער מחר בנחת, ואין שום דבר בזה העולם שיהיה תמידי״. שו״ת מהר״י בירב סי׳ לז, עמ. כו. עב. לרגל חלוקי הדעות הגדולים ששררו בעת ההיא בין רבני א״י ע״ד שאלת הסמיכה וכל המסתעף ממנה, נאלץ מהר״י בירב לצאת את צפת ויתישב בדמשק. המחלוקת שבינו וכמה ממעריציו מצד אחד, ובין מהרלב״ח והנוטים אליו ואל דעותיו מצד שני קרבה את קצו, ובר״ח אייר שנת אש״ה, השיב רוחו הטהורה אל על. ר׳ אליעזר אזכרי בספרו ״חרדים״ כנהו: רבן של כל חכמי צפת. אחד השואלים שפנה אליו בעניני דת ודין כתב לו: ״אלו היו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ונר ישראל אתה גאוננו ומלכנו ורבנו בכף שניה תכריע את כלם״ הרב המבי״ט תלמידו המובהק העיד כי ״מלבד בקיאותו הגדולה וחריפות שכלו היה גם בעל מרץ כביר ומשפיע גדול, תקיף בדעתו וגבור הרוח״. רוב תשובותיו הדנות בעניני גטין וכו', נאספו לספר ע״י הרב שלמה בן עזרא ונדפסו בוינציה שנת תכ״ג, במצות השר הגדול אנדדיאה מורישיני ברשות השררה וכו'. בספר באו הסכמות והקדמות של הרב המו״ל, של ר' שלמה אלגאזי הזקן ושליחי צפת באזמיר, הרבנים יהונתן גלאנטי ומשה פארידיש. בסופו יש שו״ת אחחדות להרבנים יוסף פאסי, מאיר הלוי, ברוך בכמוהר״ר אליקים, מוהר״ר דוד בן זמרא, חידושי תלמוד לרשב״א על קדושין, שיטת מהרי״ב וכו'. כמה מתשובות מהר״י בירב נדפסו בשו״ת המבי״ט.    רבי משה בר יוסף מִטְרָאנִי (המבי"ט. 1500 – 1580; 

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– יעקב בירב
עמוד 146

רבי דוד ן' מרג'י

בשנת תקכ״ט (1769) סיבב בשליחות חברון בצפון־אפריקה ר׳ דוד ן' מרג׳י. הוא היה מעולי מרוקו שהתישב בחברון, וכבר בשנת תקכ״ג(1763) חתם עם חכמי חברון על אגרת־ שליחותם של ר׳ חיים רחמים באג׳אייו ור׳ יצחק זאבי. בשנת תקכ״ט הגיע בדרך־שליחותו לטריפולי שבאפריקה. במרוקו חיבר לכבודו הפייטן ר׳ דוד ן׳ חסין שיר, תחילתו: ״אנכי אשיח בלב שש שמח״. בשירו יאמר על השליח: ״ואייתי מתניתא בידיה ותוספתא, מילי דאגדתא ומילי דשמעתא״. נשתמרה גם אגרת שנכתבה מחברון לר׳ שלמה טולידאגו במכנאסא בדבר שליחותו.⁷¹

רבי אברהם רובייו ורבי רפאל שבתי הכהן

בשנת תקכ״ח (1768) נשלחו מחברון לפולין שני שלוחים ביחד: ר׳ אברהם ב״ר מרדכי רובייו ור׳ רפאל שבתי הכהן. הגיעה לידינו אגרת בדבר שליחותם שנשלחה מחברון לגביר ר׳ יעקב יערסלוב בברעסלא. באגרת נאמר: ״אם אמרנו נספרה תלאותיגו… כמה ירחי שוא ולילות עמל מינו לנו…צרות רבות ורעות סדורות ובאות לאלפים ולמאות… ובראותינו כי באו מים עד נפש, חלינו פני החכמים… כמוהר״ר אברהם רובייו נר״ו וכמוהר״ר רפאל שבתי הכהן נר״ו ללכת בשליחותינו למחנה קדשכם…״ בשנת תקל״ד (1774) כבר היו שגי השלוחים שוב בחברון.

ר׳ אברהם רובייו כבר חתם בחברון בשנת תקכ״ג (1763) על אגרת־שליחותם של ר׳ חיים רחמים באג׳אייו ור׳ יצחק זאבי. בשובו משליחותו חתם שם בשנת תקל״ה (1775) על אגרת־שליחותו של הרב חיד״א ועל אגרת־שליחותו של ר׳ משה הכהן סקלי. שליחותו זו ביחד עם ר׳ רפאל שבתי הכהן היתה שליחותו הראשונה. אחריהם יצא בשליחות הברון עוד שלש פעמים לאירופה המערבית: בשנות תק״ן—תקנ״ג(1790—1793), בשנות תקנ״ח—תקס״ב (1798—1802) ביחד עם ר׳ מיכאל הכהן, ושוב ביחד עם ר׳ ישעיה באג׳אייו. ועל שליחויות אלו יסופר להלן בפרוטרוט. (עיין עמ׳ 599—600).

שותפו בשליחותו הראשונה, ר׳ רפאל שבתי הכהן, חתם בשובו משליחותו בחברון בשנת תקל״ד (1774) ובשנת תקמ״ב (1782) על אגרות־שליחותו של ר׳חיים אברהם ישראל זאבי, ובשנת תקל״ה (1775) על אגרת שליחותו של הרב חיד״א ועל אגרת־שליחותו של ר׳ משה הכהן סקלי. בשנת תק״ן (1790) הסכים ביחד עם חכמי חברון לספר ״שמן המר״ לר׳ מרדכי רובייו, שנדפס ע״י בנו ר׳ אברהם רובייו בליוורנו תקנ״ג. בשנת תקנ״ב (1792) חתם שם על אגרת־שליחותם של ר׳ אפרים נבון ור׳ יהודה ליאון. וכנראה נפטר סמוך לזמן זה.

בראשית שנת תקל״ג (1772) נשלח שנית בשליחות חברון לאירופה המערבית ר׳ חיים חיד־א יוסף דוד אזולאי. על שליחות זו, שנמשכה עד סוף תקל״ח (1778), כבר סיפרנו בפרוטרוט אגב שליחותו הראשונה.

באותה שנה, שנת תקל״ג, נשלח חברו של הרב חיד״א, ר׳ יעקב ב״ר חיים יוסף אלישר, ר׳ יעקב בשליחות חברון לארצות ערב. אביו ר׳ חיים יוסף אלישר היה באמשטרדם בשנת תע״ב אלישר (1712) ביחד עם ר׳ אברהם יצחקי והדפיס שם מתוך כתב־יד את הספר ״נגיד ומצור.״ לר׳ יעקב צמח, ובשנת ת״ץ (1730) היה בשליחות חברון בצפון־אפריקה, ובאיטליה עם ר׳ אליהו ן' ארחא.

הוא עזב את חברון ביחד עם הרב חיד״א ביום ערב ר״ח חשון תקל״ג, לילך למצרים דרך עזה ומדבר סיני. חיד״א רשם ביומנו: ״ערב ר״ח חשון יום ב׳ פרשת נח נסענו מחברון עם החר״י אלישר״. וביום ט׳ חשון הוא רושם שם, שעל גבול מצרים נתגלעו חילוקי־דעות בינו ובין ר׳ יעקב אלישר באיזה דרך לילך ״ודברתי להחרי״א [להחכם ר׳ יעקב אלישר] טובא תוכחתי ואמרתי לו: ׳נהי דבתורה אתה גדול ממני, אך בעניני העולם אינך מכיר כלום׳״.

בשנת תקל״ה (1775) היה בבצרה ובאותם הימים עלו הפרסים על העיר ויצורו עליה, ובמשך שנה תמימה סבלו היהודים מתגרת־ידם הקשה של הצרים. לבסוף הצליחו התושבים להדוף את האויב והיהודים ניצלו. לזכר הנס חיבר השליח שיר־הודיה בשם ״מגלת פרס״.  בהיותו בבצרה שמע על מות אשתו בחברון, ונשא שם אשה אחרת.

• השיר נדפס בפעם הראשונה מתוך כתב־ידו ע״י נכדו הרב ראשון־לציון ר׳ יעקב שאול אלישר בראש ספר־דרושיו ״איש אמונים״, ירושלם תרמ״ח! וחזר ונדפס בקונטרס מיוחד בשם ״מגלת פרם״, בבגדאד בשנת תרס״ו: ונדפס שלישית ע״י יוסף מיוחם ב״ירושלים״ של לונץ, ט׳ (תרע״א),

עט׳ 285—326 : ונדפס רביעית ע״י החכם דוד סולימאן ששון ברבעון ,Jewish Quarterly Review .New Series, XVll (1926-1927), _PP. 440 ff ונדפס חמישית ע״י א. אלמליח ב״מזרח ומערב״ כרך ג׳ (תרפ״ט), עמ׳ 311—324. הרב ר׳ יעקב שאול אלישר טעה (או הוטעה) לחשוב שר׳ יעקב אלישר השליח־המשורר היה בנו של ר׳ חיים ירוחם וילנא בן ר׳ יעקב וילנא אשכנזי (ואחריו נגררו אלמליח במאמרו הנ״ל ופריימאן ב״מעגל טוב השלם״ עמ׳ 49), אף שבראשי החרוזים הוא חותם בפירוש : בן חיים יוסף, ואביו ר׳ חיים יוסף אלישר היה ידוע ומפורסם וישב בחברון, כאמור לעיל. וכן די לקרוא את מכתבו לחיד״א שפרסם אלמליח שם, כדי לראות שכותבו היה ספרדי.
שלוחי חברון באמצע המאה הי"ח עד התיישבות חסידי חב"ד בחברון

עמוד 591

בס"ד

ליקוטים לפרשת וזאת הברכה מאת יצחק פריאנטה

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל[לג/א]אומר אהבת חיים ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שאין העולם מתקיים אלא בזכות תורה וברכה , כמו שכתוב כי שם צווה השם את  הברכה חיים עד העולם והמברך מתברך, וכתוב הני כי כן יבורך גבר , והביא במסורה שלוש פעמים וזאת הברכה, וזאת  התרומה, וזאת התורה רוצה לומר החוט המשולש לא במהרה ינתק, כל פרקמטיא של משה הייתה בזאת ובוטח בזכות שלושה אבות זאת ראשי תיבות זכות אבות תמיד אם קימתה וזאת התרומה ונתת מעשר ותרומה וצדקה, השם יזכה אותך לזאת השני דהיינו וזאת התורה, וכל המקים את התורה מעוני סופו לקימה בעושר וזאת השלישי דהיינו וזאת הברכה זה השפע- וזאת הברכה.

וזאת הברכה ממשיך אהבת חיים ואומר כתוב בספר שמנה לחמו שבשעה שברך משה את השבטים לא ברכם כסדר תולדותם ולא כסדר דגליהם אלא ברך אותם על סדר מה שעתיד להיות לימות המשיח ואיך ינחלו ישראל את הארץ והחיל מראובן לא מפני שהוא הראשון אלא מפני שהוא עתיד לבוא במלחמה בראשונה במלחמת גוג כדאיתא באדרא ובזוהר הקדוש פרשת ויחי שעתידים לעורר מלחמה בארץ ישראל בזמן שיתגלה המשיח אז יצאו שבט ראובן ויעשו מלחמות בעולם וינצחו ויתגברו על האומות, ולכן ברך אותם משה.

וזאת הברכה. אומר בעל התורים לעי"ל מיניה כתיב אשר אני נותן לבני ישראל וסמיך ליה וזאת הברכה לומר אני מסכים על ברכתם וזאת הברכה. בגי" [זו היא התורה] כי בזכות התורה ברכה: משה איש האלוהים. ראשי תיבות[מאה]  וסופי תיבות [משה] וזהו ה" אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים שאמר תנו לו [ק] ברכות בכל יום וכל ברכה וברכה [י] זהובים הרי אלף לכך אמר יוסף ה" עליכם ככם   אלף פעמים משלי ויברך אתכם משלו, הפסוק מתחיל ב [ו] ומסיים ב [ו] לומר שבירך 12 שבטים.

וזאת הברכה אומר רבנו סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם והנה יש להתבונן מה טעם אמר הכתוב וזאת הברכה בלשון יחיד, היה לו לומר בלשון רבים "ואלו הברכות אשר ברך משה" , שהרי משה ברך את שנים עשר השבטים באופן פרטי, לכל שבט ברך ברכה אחרת המיוחדת לו. ונראה לי כי משה רצה להמשיך אור הברכה על ישראל מבחינת ארבעה שמות הקדושים הרמוזים בסוד ארבע העולמות הקדושים, האצילות הקדוש, הבריאה אשר הוא סוד עולם הכיסא, היצירה סוד עולם המלאכים והאופנים, ועולם העשייה אשר הוא סוד עולם חיות הקודש, וארבעה שמות אלו עולין בגימ" [רל"ב] כמניין תיבת הברכה. עוד נלמד כי משה רצה להמשיך עליהם אור מסוד האחדות העליון הפשוט והגמור בתכלית האחדות. ולפיכך אמר הכתוב וזאת הברכה בלשון יחיד.

אשריך ישראל מי כמוכה עם נושע בשם מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך[לג/כט] אומר אהבת חיים איזה חרב זה? וכי יש חרב לקדוש ברוך הוא? כמו שאנחנו מזכירים בליל הסדר וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים וגם בישעיה [כז/א] כתוב ביום ההוא יפקוד השם בחרבו הקשה הגדולה והחזקה על לוויתן נחש

————————-ו  ז  א  ת   ה  ב  ר  כ  ה  –

בריח ועל לוויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים . הזכיר כאן שלושה אופנים הקשה כנגד לוויתן נחש בריח זה ישמעאל שמתקשה על עם ישראל כול ימי גלותנו . הגדולה כנגד לוויתן נחש עקלתון וזה כנגד אדום אומה גדולה שנקמה בישראל, וחזקה אלו שאר אומות שהתחברו עמהם יחד וקרא אותם הנביא התנין אשר בים . עוד כתוב כי רוותה בשמים חרבי על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט פה גם כן הזכיר חרב עבור שעשו חרם על ישראל שלא למכור להם שום דבר ועל זה יביא אותם למשפט. עוד כתוב חרב לשם מלאה דם הודשנה מחלב וכמו זה יש  הרבה חרבות בתורה בנביאים ובכתובים וכולם לשון נקמה שהטיח לנו הקדוש ברוך הוא שיושיענו. וזה שאמר משה עם נושע בשם . מכול זה למדנו מוסר גדול שאנחנו צריכים להתחזק באמונה ולחזור בתשובה וכשיבואו בני ראובן ויצאו למלחמה נזכור ברכתו של משה.

יחי  ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר [לג/ו]אומר רבינו בחיי  ועל דרך הקבלה הזכיר יחי על חיי העולם הבא, ואל ימת שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה , וזהו שתרגם אונקלוס  ומותא תנינא לא ימות , וגלה לנו בזה כי הנשמות  מתגלגלות לשוב בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהינום ,וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמיטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בגן עדן או ענשה בגיהינום הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במידה כנגד מידה, והגלגול הזה נקרא אצל חז"ל תחיית המתים, הוא שאמרו בתחילת [מסכת תענית ב] בשלמא תחיית המתים כל יומא ויומא זמנא הוא אלא גשמים כל יומא ויומא זמניה הוא.

וזאת ליהודה ויאמר שמע השם קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה [לג/ז]אומר רבינו בחיי וזאת ליהודה היא מדת המלכות שממנה המלכות לזרע יהודה, והיא הנותנת לו כוח הניצוח במלחמותיו, וכן דוד שהוא מזרעו אמר [תהילים כז] אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח כי היא מדתו של דוד, וכן הוא אומר ועוז מלך משפט אהב, וכתיב משפטיך למלך תן, ולכך התגבר דוד בכול המלחמות והיה מנצח כל אויביו, ועל כן הזכיר תמיד בשירותיו למנציח מזמור לדוד , יודה לקדוש ברוך הוא כי הוא המנציח האמתי, כי מה שהוא מנצח אין ניצוחו אלא מצד המידה ההיא, ולפי שהיה דוד מחזיק במידה ההיא ושפך דמים רבים על כן לו הוכשר לבנות בית הרחמים עד שבא שלומו בנו שהיה איש השלום מחזיק במידת הצדקה, כעניין שאמר וצדקתך לבן מלך.

וללוי אמר תומך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה [לג/ה] אומר רבינו בחיי ודע כי ארבע מדרגות הן בנבואה [בת קול] [אורים] [ותומים] ורוח הקודש] נבואה, וכולן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו וכולם נמשכות מן המידה נקראת צר, וזהו [איוב כט] צדק לבשתי וילבישני והנני מבאר לך מכאן ארבע מדרגות הללו הראשונה בת קול ויש סוד במה שאמרו בת קול ולא בן קול, וכן במה שאמרו זה בנה אב, בנין אב משני כתובים ולא אמרו זה בנה אם או בנין אם , וכן במה שאמרו עוד יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו יש אב, כי הכול נאמר בהשגחה מכוונת וחוכמה יתרה, וחכמי האמת שכול דבריהם מיוסדים על אדני חוכמה וספיר גזרתם קיבלו כן מהנביאים עד משה מסיני וכן  בכאן בבת קול שהזכירו בת

                       ו  ז  א  ת    ה  ב  ר  כ  ה

ולא בן מוכרח היה לפי שהקול הזה המגיע לאוזני השומע הוא נמשך מאותו הקול שכתוב בו [שמות טו] והיה אם שמוע תשמע לקול השם אלוקיך, וכן עוד [במדבר ז] וישמע את הקול מדבר אליו והקול הזה הנשמע יקרא בת לפי שהוא נמשך מאותו קול, וזהו לשון בת קול. ועוד לטעם אחר נמרץ הוצרכו לומר בת קול כי היה הקול יורד לאוזני השומע כמידת הכיסא שהוא רחב מלמעלה וקצר מלמטה כי כן דמות כיסא הכבוד וכן צורת האש של מעלה רחבה למעלה וקצרה מלמטה, וזהו לשון בת קול שהיה הקול יוצא כמידת הכיסא, ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני שהיו משתמשים בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים.

יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך [לג\י] אומר הזוהר הנגלה אמר הרועה הנאמן: אין דבר בעולם המבטל מיתה כקטורת, שהיא קשור דין ברחמים, עם ריח ניחוח שבאף. תרגום קשר- קטירו. ואמר המאור הקדוש [רבי שמעון]: מאחר שהתפילה היא הקרבן, כל האומר " פטום הקטורת" אחר תהלה לדוד, מבטל מיתה מהבית.

ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן [לג/כב] אומר שמנה לחמו שהשם אמר לו דן את ישראל, וזהו שמשון שהיה משבט דן וכן ברכו גם כן יעקב [בראשית מט/טז] דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל גור אריה אותיות [הורג ארי] , הוא שמשון שהרג את הארי. [גור אריה] בגמ" בנזיר מן הבטן יזנק מהבשן שזינק לו מים מן שן הלחי. [יזנק מהבשן] בגמ" הוא הנס במים מהשן יזנק אותיות [נזיק] והוא מלשון נזיר.