מורשת יהדות מרוקו

ח. תפילת שחרית של שבת

התחלת התפילה

מתחילים בברכות השחר על ידי מסדר תורן ואחריהן המסדר אומר ׳ותתפלל חנה/ מדלגים על קטעי עקדה ורחמים ויהי רצון וממשיכים ׳אשתו מה טוב חלקנו… אתה הוא אחד…/ לפני ׳הודו׳ נוהגים לומר במקהלה פסוקים:

בשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר הְַ(צפַנְיָה ג, כ.)

בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גְּבִירֵי כַּדּוֹ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דִּבְרוֹתְהָלִים( קג, כ.)

בָּרְכוּ יְיָ כָּל צְבָאָיו מְשַׁךְתִּיו עוֹשֵׂי רצונו ( שם שָׁם, כא.)

בָּרְכוּ יְיָ כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בִּךְּכִי נַפְשִׁי אֶת ןןשׁ(ם קג, כִּבְ-כג.)

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, ה' אֱלֹהֵי גָּדַלְתָּ מֵאֵיד הוֹד וְהָךָּר לְבִשְּׁתֹשַׁם( קַד, א.)

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ ןהשׁ(ם קַו,

מֹחַ).

סידור זמירות

כל קטעי הזמירות נאמרים על ידי מסדר או מסדרים, ואלו הם: ברכות השחר. ׳הודו לה׳ קראו בשמו/ ׳רננו/ ׳יהי כבוד/ ׳נשמת/ ׳יוצר׳. זמירות אלו נמכרות אחת לחצי שנה. כל סדר נמכר בנפרד למסדר תורן אחר. שאר הקטעים נאמרים על ידי הקהל ביחד: ׳ברוך שאמר/ ׳ויברך דוד/ ׳שירת הים׳ ו׳אמת ויציב', ורק ׳ה׳ מלך', קריאת שמע וחזרת הש״ץ אומר החזן. ׳שירת הים׳ נאמרת במקהלה במנגינה מיוחדת לשבת, ובשבת ׳שירה׳ של ׳בשלח׳ ובשביעי של פסח נאמרת בטעמי המקרא.

פיוטים בתפילה

בשונה מערי המרכז במרוקו, לא נהגו בתאפילאלת לעשות שום הפסק בפיוטים מ׳ברוך שאמר׳ ועד אחרי העמידה לא בחול, לא בשבת ולא בחג. לפיכך בחג, או כשיש שמחה בבית הכנסת, כגון חתן, אומרים פיוטים רק לפני ׳ה׳ מלך׳ ולפני ׳ברוך שאמר, אבל לא לפני ׳נשמת׳, ואפילו הפיוט ׳אשירה כשירת משה׳ הנאמר לפני שירת הים בערי מרוקו לא שרוהו בתאפילאלת אלא לפני שעולה חתן שירה לספר תורה. גם הפיוט ׳יגדל אלהים חי׳ הנאמר לפני ׳ברוך שאמר׳ בכל קהילות מרוקו אינו נאמר בקהילות דרום תאפילאלת, אבל בקצר א־סוק נאמר.

הוצאת ספר תורה

לפני הוצאת ספר תורה נוהגים לומר ׳הריני מקבל עלי קבלת התורה׳ ו׳רבש״ע מלא משאלותי לטובה׳, כרשום בתפילת החודש, אחר כך ׳אתה הראית לדעת׳, ולפני ׳בריך שמיה דמארי עלמא׳ אומרים את הקטע הקצר הבא: ׳ר׳ שמעון פתח כד מפקין ספר תורה בציבורא למקרי ביה מתפתחין תרעי דרחמי ומעוררין את האהבה לעילא ומבעי ליה לבר נש למימר הכי׳ [=ר׳ שמעון פתח: כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וחייב אדם לומר כך].

נוסח ברכת התורה

העולה לתורה אומר: ׳ה׳(=השם) עמכם׳ בלי אדנות, והקהל עונים: ׳יברכך ה״(=השם). בנוסח ברכת התורה אומרים: ׳אשר נתן לנו תורתו תורת אמת׳. בסוף הקריאה נהגו לומר לפני הברכה בתקופה קדומה ׳אמת תורתנו הקדושה תתעלה ותתהדד, ואחר כך החלו לקצר ולומר רק: ׳אמת תורתנו הקדושה. בשעת ברכות התורה אין מקפידים על סגירת ספר התורה

הקריאה בתורה

החזן קורא את כל הפרשה, והעולה לתורה שותק ועוקב ואינו לוחש או חוזר על קריאת החזן, אבל אם העולה יודע לקרוא, קורא הוא את הקטע שלו כולו.

עליית מוסיף: באירועי שמחה, כגון מילה וחתן, מרבים בעולים של מוסיף לאחר שישי, קוראים פסוקים אחרונים של סוף שישי וחוזרים עליהם בכל עלייה, כבשאר קהילות מרוקו.

׳מי שברך׳ לעולה

נוהגים לומר ׳מי שברך׳ כל שבת רק בעליות לספר תורה. החזן מברך את העולה, והלה מתנדב למברך ולשמש, אבל לא לבית הכנסת.

שאר המצוות נמכרות אחת לשישה חודשים לפני פסח ולפני ראש השנה, ואז מברכים כל מי שזכה בכל מצווה.

נוסח היסוד של ׳מי שברן׳ לעולה

׳מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה… הוא יברך את השם הטוב פלוני… ויתברכו בו הברכות כולם וכן יהי רצון ונאמר אמך.

תוספות ל׳מי שברך׳

אם הוא רווק: ׳ויזכהו לחופתו בחיי אביו ואמו וקרוביו ומדעיר.

אם הוא תלמיד: ׳מי שברך… הוא יברך את התלמיד הנעים׳.

אם יש לו רק בן אחד: ׳וישמור לו בנו חמודו׳.

אם יש לו בנים: ׳וישמור לו בניו הנעימים ויוסיף לו עוד אחרים׳.

אם אין לו בנים: ׳ויפקדהו האל בבנים זכרים׳.

במועדים: ׳ויזכהו לרגלים ולמועדים הבאים עלינו לטובה ונאמר אמך.

בראש השנה: ׳ויכתבהו האל בספר חיים טובים׳.

ביום כיפור: ׳ויכתבהו ויחתמהו האל בספר חיים טובים׳.

סיום חומש

לאחר סיום חומש אחד מחמשת חומשי תורה הקהל אומר בישיבה את הפסוק ביחד ובקול רם: ׳חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה״.

ההפטרות

הפזמון ׳קדושת שבת כתקנת עזרא׳ המושר לפני המפטיר בערי מרוקו, אין נוהגים לשיר אותו בתאפילאלת.

אחרי ברכה ראשונה שלפני ההפטרה נוהגים לחזור על המילה ׳באמת׳ אחרי ׳הנאמרים באמת׳.

אין נוהגים שאחד מברך ברכות ההפטרה ואחד קורא, אלא המברך הוא הקורא.

נוהגים שהמפטיר קורא לפני ההפטרה את הפסוק.

'וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כְּסִיתִיף לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיון עַמִּי־אַתָּה' (ישעיה נא, טז) בטעמי ההפטרה, ואת הפסוק האחרון של ההפטרה קורא כל הקהל, המפטיר חוזר עליו ומיד אחריו אומר את הפסוק 'גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל׳(ישעיה מז, ה).

את ההפטרה קוראים מתוך חומש ולא מתוך ספר קלף של הפטרות.

הפטרות מיוחדות

כשחל ראש חודש בשבת אומרים את ההפטרה ׳כה אמר ה׳ כסאי׳; כשחל ביום א׳, אומרים את ההפטרה של השבת ואת הפטרת ׳ויאמר לו יהונתן מחר חודש׳; כשחל בשבת וביום ראשון, אומרים את ההפטרה ׳כה אמר ה׳ כסאי׳ ומוסיפים פסוק ראשון מהפטרת ׳ויאמר לו יהונתן מחר חדש׳ ופסוק אחרון; כשחל ראש חודש בשבת ד׳תלתא דפורענותא', אין אומרים את ההפטרה של ראש חודש אלא את ההפטרה ד׳תלתא דפורענותא׳, וכשחל ראש חודש בשבת דשבעא דנחמתא, אין אומרים את ההפטרה של ראש חודש אלא את ההפטרה ׳עניה סערה׳.

קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל השנה-מאיר נזרי-מנהגי שבת-תפילת שחרית של שבת

עמוד 60

נהגו להפקיד מאד, לא לשלב אצבעות אלו באלו:

ט. כן מובא בשער הכוונות להאריז״ל (דף כ״ח) והביאו בספר לקט הקציר (עמוד תקמ״ג), שהמשלב אצבעותיו, מורה שהמדות העליונות הסכימו עליו דין גדול:

י. נהגו כשקמים בבוקר, פותחים מיד את כל חלונות הבית לרווחה:

י. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד קס״ו) בשם ספר מעבר יבוק (פרק כ״ו), ויש בזה השלטת מדת החסד על הבית, ופתגם ידוע (בערבית) בפי הבריות ״ינחללו לביבאן דלפרג׳״ (יפתחו דלתות ישועה) וראה עוד בזה בספר ויצבור יוסף (פ״ה סעיף קס״ה) בשם הר״י חסיד, ובכה״ח (יו״ד סימן קט״ז ס״ק קכ״ב):

יא. נהגו כשאדם מתעטש, אומר "לישועתך קויתי ה'", והנוכחים משיבים לו "חיים טובים״:

יא. כן הביא בספר נהגו העם (ענינים שונים), ובספר נו״ב (עמוד נ״ט), ומקורו ממה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת תולדות), שהיה העיטוש ממית עד שבא יעקב והתפלל על זה עיי״ש, וראה בשל״ה (שער האותיות ס״ה):

יב. נהגו כשהצחוק גובר, מסתכלים על צפרני הידים:

יב. כן הביא בספר נו״ב(עמוד נ״ד) בשם ספרים קדמונים, והטעם י״ל ע״פ מה שמובא בטעמי המנהגים (עמוד קב״א) בשם הבאר היטב עיי״ש:

יג. נהגו כשמסיבים במסיבה יחדיו, מקישים את הכוסות ואומרים ״לחיים״:

יג. כן המנהג פשוט, ושמעתי מהרה״צ ר׳ דוד אביחצירא בבקרו בביתי פי׳ על זה, דהנה ידוע שכל החושים נהנים מהיין, הטעם מטעמו, האף מריחו, העין מצבעו, ואלו האזנים חסרי הנאה, ומשום כך מקישים כדי שגם חוש השמיעה יהנה, ודפח״ח:

יד. נהגו כשבאים לשתות כוס מים, לשפוך מעט לפני הברכה:

יד. כן הביא בנו״ב (עמוד רכג) ומקורו מחז״ל (חולין ק״ח) עיי״ש:

טו.נהגו ליטול צפרנים שלא כסדרן, ויש שאין מקפידים בדבר, והכל נזהרים מאד מפיזורם:

טו.      כן כתב בספר שופריה דיוסף (סימן ו׳), ומאידך במורה באצבע למרן החיד״א (סימן ד׳ סעיף קל״ג) כתב שאין צורך להקפיד בזה, וראה בזה בספר הבית היהודי(חלק י׳ סימן כ״ו), ובענין פיזורן מקורו בחז״ל(נדה י״ז) שזה אחד מחמשה דברים שהעושה אותם מתחייב בנפשו, וראה בבן איש חי(ש״ב פ׳ לך לך סי״ד) ובבית היהודי(שם ס״ו):

טז.      נהגו כשנכנסים לבית כנסת או לכל מקום שבו נמצאים אנשים לומר ״שלום עליכם״, והיושבים משיבים ״עליכם שלום״, ונוהגים כן גם ביחיד ליחיד:

טז.      כן הביא בנו״ב (עמוד נ״ב) וכתב הטעם, משום כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך, ולכן שואלים ומשיבים גם כנגד המלאכים:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים –מנהגים שונים

עמוד 147