אלי פילו
ביבליוגרפיה – הספרייה הפרטית של אלי פילו-הולכת עם כמון וחוזרת עם זעתר- גבריאל בן שמחון
הולכת עם כמון וחוזרת עם זעתר |
||
|
פרופ' גבריאל בן שמחון הוא מחזאי וסופר, מחבר "ההולכים על המים" ו"מלך מרוקאי", מרצה בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב עולם יהודי שלם, צבעוני, רווי חוכמה ויופי נעלם במרוקו. הסופר גבריאל בן שמחון חזר לארץ ילדותו אותה עזב כילד, וגילה ארץ מופלאה שכמעט דבר אינו משתנה בה, יהודים אחרונים, שכניהם הערבים שעדיין תוהים למה עזבו אותם, פיסות זיכרון, רמזים ליופיו של העבר וכאב גדול * רשמי מסע במרוקו, 1998-99 זמן היהודים (דמנאת) יהודים כבר לא מתים במרוקו. גם לא נולדים בה. למעשה ההיסטוריה היהודית כאן תמה. 3,000 שנה של נוכחות יהודית באו לקצם. מאות הזקנים שנותרו בקזבלנקה, פאס או מרקש הם שומרי בתי הקברות. אני עובר בין יישובים וכפרים מטנג'יר ושפשאווין בצפון, עד זגורה ואל עיון בדרום. שום זכר לא נותר. באווריקה היו 52 משפחות, באיית בוגמז 80, בגולימה 13, באייתבוולי 54, בטמזרט 68, טאגוניט 11, זגורה 21, ימינטאנוט 33, בריסני 84 ובארפוד 86 משפחות, איש לא זוכר את יהודיהן, אפילו בתי הקברות אבדו, יישובים קטנים שהיו כולם יהודים קרסו ונותרו מהם רק שרידי קירות על רקע הרים שגיאים ונהרות ציוריים. המלאח בדמנת קיים בחלקו, אך יושביו מעולם לא ראו יהודים ולא יודעים כלום עליהם. חמישים השנים מאז שהיישוב התרוקן הן מעבר לתוחלת החיים הממוצעת פה. רק בני שישים ומעלה אמורים לזכור משהו על זמן היהודים ואלה מעטים. תמיד יימצא איזה ילד או נהג מונית שיידע להוביל אותך לאיזה זקן שראה ושמע והיה חבר של או שכן של, ושיכול להצביע לך על מה שהיה פעם בית כנסת והיום הוא חנות מזכרות. המעטים שחיים כאן, נוכחותם פרטית וחסרת כל משמעות היסטורית, הם משמשים כעין מוזיאון להציג את מרוקו שהיתה, שהאירה פנים ליהודיה. רובם שולחים את הילדים לחו"ל ונשארים להיאבק על בתי הקברות ומעט בתי הכנסת שנותרו, שהרי נכסי הקהילה עדיין מניבים פרי – תרומת ידם הנדיבה של הצאצאים שמכל ארצות תבל עוד עולים לרגל לקבר אבות. אפשר לומר שבמרוקו יהודים כבר לא מתים, אבל הקברנים עוד חיים וקוברים.
|
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי דוד בן אהרן חסין כתב שלוש קינות על רבי אליעזר די אבילה, להלן שלוש הקינות מתוך ספרו "תהלה לדוד ".
91 – אקרע סגור לבי
קינה קוננתי על הרב רבי אליעזר די אבילה בעמדי על מצבת קבורתו, סימן אני דוד חזק
אקרע סגור לבי / אזעק " אהה " במרה
לעטרת צבי / ולצפירת תפארת
אבכה ואהימה / אוריד לארץ ראשי
את מדי אפרימה / ושק אשית לבושי
יום חשך אור שמשי / והלבנה חסרה
ויקם בי כחשי / ונשמה בי לא נותרה
נפל רב החובל / הן אראלים צעקו
וכל יושבי תבל / ארצה פניהם דבקו
כפים ספקו / קול צרה כמבכירה
עד שנתפקפקו / כל חליות שבשדרה
יואבד יום אשר בו / נגעל מגן גבורים
איש אשר כל בו / סיני עוקר הרים
ראש המדברים / ארי שבחבורה
נלחם בשערים / את מלחמתה של תורה
דין המצוין / יחיד בדורו היה
בר אבהן בר אורין / וזיו ליה כבר בתיה
כסלת נקיה / דעתו זכה וברה
מבני עליה / חד או תרי בדרא
ויגדל כאבי / במספד מר כתנים
מיום שמת רבי / אבדה עצה מבנים
כן פסקו השקדנים ואנשים של צורה
בטלו הדרשנים / קומי וספדי תורה
דמעה מכל עין / הורידו כאפיקים
איך היה לאין / דגל התורה מקים
משפטים וחקים / שמר כדת כשורה
צור שוכן שחקים / לקחו לכפרה
חן חן על שפתיו / רבים זכה וזכה
בעשר אצבעותיו / יגע בדבר הלכה
בשפתיו ערוכה / בכל וגם שמורה
את נפשי אשפכה / בעת אלה אזכרה
זכרה לו אל עילום / יראתו טצדקתו
מלאכי השלום / צוה יצאו לקראתו
שלמה משכרתו / תהיה אתך שמורה
ושים מחיצתו / עם ישני מערה
קדוש אין בלתך / רב טוב אשר צפנת
אלהים אתך / ועין לא ראתה
בגן עדן שיתה / את נפשו הטהורה
תשביע והיתה / בצרור חיים צרורה
פאס וחכמיה-ד.עובדיה
להלן ההקדמה המקורית מתוך הספר בת רבים לרבי רפאל בן סמחון.
הקדמת א״א עט״ר זלה״ה שר התורה
רבה של עיר צפרו הוא הודה הוא הדרה .
כהופעת קרני אור המאור הגדול ואור החשמל
המאיר לארץ ולדרים.
אשר המכונה . עומדת לראש פנה. ומתוכה כעין החשמל תזרום זרמים
אדירים. אל הבתים ואל החצרים . ובכל הארץ יצא קום לפלס נתיב להדוף
אופל וצלמות ולגרש חשכת ליל המרחפת על פני ת כ ל , וכמו בריכה של מיס
חיים אשר תמיד כל חיום תשפיע בחוזקה להשביע נפש שוקקה.
כן הייתה מלפנים עיר פאס המהוללה כלילת יופי משוש-לכל הארץ. אשר מיום היותה
הייתה כגן עדן עיר משכן החכמה לתורה ולתעודה אוצר כל כלי חמדה . ועל
חוג אדמתה עמדו רבנים גדולים שרפי. קודש הלולים כמו שהעיד בנו
האיש אדוני הארץ בימים ההם הוא הגאון מהר״י בירב זצ״ל בקונטריס
הסמיכה וכמו שתראה בתשובות הרשב"א ח"א סימן אלף קפ״ה לחכם רבי דוד
בן זבדי ממדינת פאס ומה גם לעת כאן שעריה רבותינו המגורשים אנשי
השם חל״ב אשר גובה להם ויראה להם שהעמידו בה משטרים וסדרים.
חדשים לבקרים
ולעומת אשר תמיד מגור מסביב וכל היום שמעו קול
נוגש שאגת אריה. וקול שחל, ובוגדים בגדו כמו נחל . בכל זאת החזיקו
בכל תוקף במעוז התורה הקדושה. ועשו להם אזנים. ופתח עינים בתקנותיהם
ובמנהגיהם הטובים. ויסולו מסלה הדשה ודרך כבושה בענייני דת ודין כנודע
ואור תורתם היה זורה מקצה המערב ועד קצהו. ויבסםו משפטי התורה
בסיס הזק ונאמן
והגם שכמה ערים גדולים רכשו להם גם המה רבנים
מצויינים . יקרים מפנינים . עכ״ז העיר הזאת המעטירה . לה היה משפט
הבכורה. שכלם היו נגררין אחרי דבריה ואחרי עצתה. ועל דגל רבניה הקדושים
יחנו. ואחרי דבריהם לא ישנו. ומה גס עירנו זאת הקטנה שהייתה ממש
כבת הצעירה השוכבת על ברכי הורתה העדינה. ודדיה ירווה בכל עת ועונה.
עד כי בישע אלהיס. גם היא התעודדה ורכשה לה רבנים גדולים אשר רדו
דוכשס מכורת העיר העליזה הזאת והשפיעו על עדתם במרה גסה תלי"ת.
וגס אחרי כן כמוה ככל ערי המערב היו יונקים כפעם בפעם מלשד חכמתה
ושואבי מים חיים ממעייני ישועתה.
ואף כי בבר המה נסעו למנוחות במנוחה נכונה עודם חיים עתה יען כי תמיד נשאו את עטס עט סופר מחיר אשר לא
ייעף ולא ייגע. להשיב שואל דבר על כל ריב וכל נגע . ונתנו מחמדיהם.
וימלאו אוצרותיהם ספרים רבים.על כל דבר חכמה ובינה ועד אחרון התנוםסו
כאבני נזר והאירו ברקים שני צנתרות הזהב האראלים והמצוקים. כמוהריב"ע
ומוהריב"י זצ"ל אשר מאריות גברו ומפיהם לפידים יהלוכו וברוח מבינתם
העשירו את הספרות ההלכתית עושר רב כל הון יקר ונעים חוסן ישועות
הכמת ודעת חל"ב וזיע"א עד כי הייתה העיר הרוממה הזאת למחיה . מקור מים
חיים לתורה ותושית
ודעת לנבון נקל כי ימצאו בתוכה ספרים רבים ונכבדים
עומדים צפופים למאות ולאלפים . אך אהה איה איפה הם ? לא מהם ולא
מהמהם ולא נוה בהם. ולדאבון לב אין זיכרון לראשונים. אשר היו מלפנים
.
יען כי רובם ירדו לטמיון ואבד עליהם כלח. בתגרת יד הרדיפות והמהומות
אשר התהוללו כפעם בפעם בארצות המערב יתפ"ץ אשר העיר הגדולה
הזאת לקחה מהם מנה אחת אפים ותמיד היו הוזים ושוכבים ביער של
זאבים כגודע היל"ד.
ומהם יצאו מן העיר בעבור בצע כסף מפני שהיו ביד
אגשים אשר לא ידעו חן ערכים ויטו אחרי הבצע עד שכמעט נתרוקנו האוצרות
הרבים אשר אצרו אבותינו הראשונים במצור ובמצוק ומגור מסביב והנשארים
בהם שארית הפליטה הנם שוכבים בעלטה. והכל צפוי למאכולת עשו רמה
וכל רמש האדמה.
ועמהם תמות הכמה ואין איש שם על לב ואין אתנו יודע עד מה
וכבר ברור שלפני פנינו עמד אחד קדוש שדאג לזה ויעט
כמעיל קנאה להציל לקוחים למות ולשום פליטת שארית לפליטים הנמצאים
במחתרת הוא ניהו הרב הגדול מעו"ם. עמוד התורה. ארי שבחבורה הדו"מ
המקובל האלהי כקש"ת כםוהר"ר רפאליעקב בן סמחון זצ"ל שהיה רב ומורה צדק
בעיר הזאת נעמ"י הוא היה גיבור ציד לפגי ה' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל
פי הבאר וישק את בנ"י מים חיים המפכים ויוצאים משפוני טמוני חומר רב
אשר רכש לו מכתבי הראשונים בפרט פסקי שגי הרבנים הנזכרים ואסף איש
טהור משופרי ספרי הפוסקים אשר היו מלפנים. ומסולתם ומשמנם גבל עיסה
יפה . מנופה בי"ג נפה , וברוח מבינתו סדר את המערכה לכל דבר הלכה
כל מין למינו. על סדר האלף בית איש על דגלו באותות יחנו ויערוך שלחן מלא ברכת
ה׳ מלחם הפנים. ויין הרקח ועסיס רימונים. ועלה בידו קובץ נחמד כליל יופי
שוהם רשפה. חכו ממתקים וכלו מחמדים
הכי קרא שמי בת רבים כשמו כן הוא מאוסף וממולא ממקורות שונים אשר אצרו הראשונים. והכול
בדרך קצרה מובלת אל המטרה. ואף גם זאת יטמון ברמז שמו ושם הוריו
בר״ת רפאל יעקב בן מכלוף בן תאמו. היא אמו
ויפוזו זרועי ידיו. הלכות קבועות כמסמרות נטועות, בדרך קצרה שירדו מעשיהם ממקום טהרה
ועליהם יאיר נתיב הביאור והמקור הנקרא אר"ש המוריה, נצב לתלפיה.
והוא מורה מקום מאין מוצא הדין ומאין נבעו מצפוניו, דבר דבור על אופניו
ומעלה על שלחנו תמצית כל הלכה . פעמים בא בקצרה ופעמים בארוכה
בביאור מספיק להלל מאד ;
הספר היקר חזה אנודת הבושם פרחים ושושנים ממינים שוגים. איש
על דגלו שש ומתפאר בגוונים שלו. ותמיד הוא עולה על שלחן מלכים לפני
כל יודעי דת ודין ויושבי על מדין ותמיד היה מורק מכלי אל כלי ויד הכל
ממשמשת בו והכל צריכין למארי היטיא.
לאכול את הבֶריה סולת נקייה ,ומשנתו קב ונקי ודרכו דרך ישרה. מלא כל טוב מאבני הפץ וכל סגולה
יקרה • טוב וערב ומועיל מתוק לנפש ומרפא לעצם, ומה גם לעת כזאת
אשר ספרי הפוסקים בעצלתים סוגרו על מסגר והכל רצים .
אחרי הקיצורים הננסים. וצל ההרים רואים כאנשים עתה הספר הזה יהיה מרגוע לנפשם
למלא את ידם מלא הפנים . הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים. ויאירו
העיניים כאור החמה שבעתים. דברי חכמים ומידותם. ספיר גזרתם. ובצרור
החיים תהיה צרורה נשמתם:
זכרה להם אלהי לטובה לצאצאי הרב המחבר וזרעו לברכה. ה"ה
האחים המבורכים נדיבים ושועים הרב יהודה והרב שמואל בני המו"ץ משכים
ומעריב זר"ק הרב עמרם נ״ע נכד הרב המחבר אשר הזילו זהב מכיסם להוציא לאור
חמדה גנוזה אשר גנזו אבותיהם למנו"ן אביהם הרע״מ ז"ל תהיה בעדם סתרה
צנה וסוחרת. ברך ה׳ חילם. ונגע לא יקרב באהלם אכי״ר;
ולי אני הצעיר המדוכה ומעונה בעוני. עומד ומצפה לרחמי שמים ישלח
לי מרפא ארוכה. מרפא חיים לטובה ולברכה. וזכות התורה הקדושה וזכות ה"ה
זיע״א תגן בעדי. וה׳ יכין צעדי אכי״ר . כ״ד החו"פ צפרו בשלהי אייר
התשי״ב ליצירה
ע״ה ישועה שמעון חיים עובדיה
מכונה ישמ״ח ס"ט
רבי עמרם בן דיוואן זצוק"ל-הרב אלעזר עטיה
להלן השיר במלואו מתוך הספר " תהלה לדוד "
85 – אערך שיר מהללי
פיוט יסדתי לכבוד יקרת הלת שליחא דרחמנא הרב הכולל כמה"ר עמרם דיוואן יצ"ו סימן אני דוד בן חסין חזק
אערך שיר מהללי
לפני יוצרי מחוללי
לכבוד חכם, שמחת גילי / אשכול הכופר דודי לי
נפלאת אהבתך נשגבה
בוערת כאש להבה
במדבר ובערבה / מאד מאד נעמת לי
ידידותך חושקת
נפשי, ותמיד שוקקת
אדם פטדת וברקת / גם נזם זהב וחלי
דומה דודו במקהלים
לצבי ולעפר אילים
אליו אקר נעם חובלים / יקר תפארת כלילי
ןאני תפלה לאל
ישימך ראש בישראל
במימיך יבוא גואל / על אדום אשליך נעלי
ידידים, רעים, אהובים
לדבריו היו מקשיבים
עטרוהו בזהובים / אעדנו עטרות לי
דבש ונפת צופים
רך וטוב במענהו
מאת אשאל ישמרהו / ישמע מהיכלו קולי
בורא ארץ ושמים
יוסיף לך שנות חיים
טובים בעדי עדיים / ותרבי ותגדלי
נטע יפה, פרח רטב
אחי נעם ואחי טוב
שונאך יקטף קטוב / אלהים ה' חילי
חסין קדוש צור עולמים
יתן לך בנים חכמים
בתלמוד מחכמים / בירושלמי ובבבלי
חנוטן היה יהיה הווה
חסדיו לך יצוה
ויצילך מכל מדוה / גם מכל מכה וחלי
זכות משה ואהרן
תגל תשמח גם תרן
בקרית ארבע היא חברון / עם כל שיראל קהלי
קום בתוך עם גדול ורם
אדוני צדק אדוני רם
לקרא דת משה בן עמרם / ברך לצור גואלי
חכמי המערב בירושלים-ש.דיין
מאות בשנים הגיעו למרוקו שד"רים מד' ארצות, ירושלים, חברון, צפת וטבריה. שד"רים אשר שמם הולך לפניהן כגדולי תורה וחכמה ובעלי סגולות ובעלי מופת. הים כונו בשם " רב דלכולל ", כלומר הרב של הכולל.
ואם בעיני יהודי הגותה השד,ר סימל את ירושלים עיר הקודש והמקדש, והוא אשר היווה את הקשר האמיץ בין ארץ הקודש ליהודי הגולה, הרי שבעיני יהודי מרוקו משמעות הדבר בא לידי ביטוי במשנה תוקף. מתעדי השד"רים של ארץ ישראל, מצביעים על כך כי ארצות צפון אפריקה שימשו כאחד מאזורי השליחות החשובים ביותר לשד"רי ארץ ישראל.
עם זאת יש לציין כי למרות מצוקותיהם הקשות מכל הבחינות, יהודי צפון אפריקה, בזמן שנתבעו לתרום, הם תרמו ביד רחבה לחיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל. בנוסף לתרומתם הכספית הם שלחו עולים רבים לארץ ישראל בכל התקופות ובכל הזמנים.
הסופר הנודע רבי אברהם אלמאליח ז"ל, מתאר באחד ממאמריו על תרומת יהודי צםון אפריקה לתרבוטת ישראל, וכך הוא כותב :
…….שליחי ארץ ישראל בצפון אפריקה היו תמיד הקו המקשר את ארץ ישראל לגולה, הם0 היו מביאים את דבק ארץ ישראל לגולה ואת דברי הגולה לארץ ישראל, והם היו מלהיבי הלבבות ולא נתנו לאש האהבה לארץ שתכבה.
להם אנו חייבים הרבה על ההתעוררות הכבירה שקמה בין היהודים בצפון אפריקה למען ארץ ישראל, אחדים מהן היו זוכים למלא את תפקידם שם באמונה ולחזור בשלום לארצם, ואחרים לא היו זוכים לראות שוב בעיניהם את אץ מולדתם והיו מתים בגולה מיתה טבעית או שהיו נהרגים על ידי שודדים ולסטים ומותם היה עושה רושם כביר על היהודים, ושמם נשאר חקוק בכל הלבבות ומשמש פולחן עד היום.
כמו למשל רבי עמרם בן דיוואן מחברון, שעל קברו נערכות הילולות בכל שנה, ומכל ערי המערב נוהגים יהודים לאלפים, ממש כמו להילולא של רבי שמעון בר יוחאי במירון. לפי כתבי יד שנתגלו בזמן האחרון, היו משולחים מיוחדים מיהודי פולניה פונים לאחיהם בצפון אפריקה בבקשת תרומות ונדבות.
בשנת 1720, למשל, בקרו משולחים אשכנזים מפולניה בצפון אפריקה לשם איסוף כספים לפדיון שבויים. בשנת 1728 סבלו יהודי לבוב מעלילת דם נוראה, שבסופה נהרגו כמה יהודים על קידוש מהשם, ומשולחים יהודים מפולניה פנו לאחיהם שבצפון אפריקה, וקבלו מהם תרומות הגונות לפדיון השבויים.
ראשית התיישבות יהודי צפון אפריקה בארץ ישראל.
אש הדת וההכרה הישראלית שקוננה תמיד בלבות יהודי צפון אפריקה הלהיבה אותם להשתתף בצורה פעילה, גם בהתחדשות היישוב בארץ ישראל, ובכל מקום שאתה מוצא ניסיון לקומם תרבות יישוב הארץ, שם אתה מוצא גם יהודים צפון אפריקנים שלא היו אחרונים לשיבת ציון.
יוסף בן מתתיהו ואחרים מספרים שקהילות ישראל בצפון אפריקה היו רגילים לשלוח את כסף השקלים, תרומה לבית המקדש, ביד אצילי בני ישראל שנבחרו לעריהם בכל שנה לעלות לרגל לירושלים, ובכל עיר ועיר הייתה קופה מיוחדת לזה.
גם אחרי חורבן בית המקדש היו מאספים את התרומה הזאת לצרכי בית הנשיא, והסנהדרין בגליל, עד המאה הרביעית לחורבן, וזה נעשה באמצעות " שליחי ציון ", שהיו עוברים בכל ארצות הגולה והיו מחזקים בתקפו את הקשר הין חכמי ישראל בארץ ישראל ובין אחיהם שבגולה.
מארצות צפון אפריקה הייתה תמיד עלייה מתמדת לארץ ישראל, והיישוב המרוקני בה לא פסק אפילו לפני גלות ספרד. אפשר להגיד בבטחה שהיישוב היהודי בארץ ישראל במובנו הרחב, נוסד על ידי צפון אפריקה ובייחוד על ידי עולי מרוקו.
המשורר רבי יהודה אלחריזי מספר כי בביקורו בארץ ישראל מצא בירושלים " את הקהילה החשובה מן המערבים " שבראשה עמד רבי אליהו המערבי.
בימי רבנו עובדיה מברטנורא בשנת הרמ"ה – 1485, היו מתפללים בירושלים " לפח מנהג המערביים שנוהגים כדברי הרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו ". תייר אחד מספר שגם בצפת מצא יותר משלוש מאוש בעלי בתים ולהם שלושה בתי כנסיות : אחד של הספרדים, אחד של מוריסקים ואחד של " מערבים ".
Alliance Israelite Universelle..Issac Rouche (1906-1983) rabbin dans son temps
Eva Benzaquen-Rouche
L'auteure de cet article est la fille du Rabbin Rouche
De cette immersion dans le monde non-juif nait en lui une soif qui ne tarit jamais, d'en connaître et d'approfondir les implications dans la vie et le comportement de la jeunesse juive. Très tôt, il médite à la lecture des œuvres d'Ahad Ha'am, de Pinsker, Herzl, traduit avec talent et passion les poèmes de Bialik et de Tchernichovsky…
Après avoir obtenu son diplôme de rabbin, il est nommé à la grande synagogue d'Oran dont le grand rabbin est David Askenazy ; des relations d'étude, quelquefois des confrontations "lechem chamaïm", établissent une véritable affection entre le maître et l'élève. Il prépare à la bar-mitzva son fils aîné Léon (Manitou). Leur estime et leurs sentiments réciproques subsisteront leur vie durant.
Enseignant au Etz Haïm, formant de nouveaux éducateurs et rabbins pour la communauté, il se préoccupe de l'avenir de la jeunesse un peu excentrée du judaïsme et crée le "Cercle d'études" où viendront affluer jeunes gens et jeunes filles qui fréquentent les universités et qui commencent à craindre les effets de l'ascension des nazis au pouvoir en Allemagne. Ces réunions, commencées dans les locaux de la grande synagogue, il aura le courage de les maintenir dans son appartement quand le danger se fera trop précis et malgré les avertissements, jusqu'au départ des jeunes gens avec les Forces et Françaises Libres au lendemain du débarquement américain.
Quant à lui, avec conviction et courage, il s'engage pour le combat de la liberté, partant d'Oran comme aumônier avec les rabbins Jaïs et Mora.
Chaque soldat trouve en lui un accueil chaleureux et une efficacité dans ces moments où la guerre dévaste non seulement les corps mais aussi les consciences, En 1940, il fait partie du mouvement E.I.F. et participe au grand rassemblement Relizane où, accueillant une équipe métropolitaine, il fait la connaissance de Samy Klein avec qui il partage les espérances pour un avenir meilleur. (A son retour à Lyon, Samy Klein sera arrêté et assassiné parla Gestapo.)
Au retour de la guerre, sa vie prend une nouvelle voie. Celui qu'on appellera le Capitaine Rouche s'installe au Maroc où, parallèlement à son travail d'aumônier dans l'armée française, avec le lieutenant L. Hazan, il va visiter les communautés où, dans les Mellah, le judaïsme est resté vivace et fervent mais où les jeunes voient se profiler d'autres horizons.
L'Alliance Israélite y est active mais c'est plutôt la laïcité qui s'y respecte. Il y a bien des professeurs d'hébreu, mais leurs méthodes pédagogiques sont archaïques. Avec l'aide de l'A.I.U., il crée à Casablanca l'Ecole Normale Hébraïque. Ses méthodes vivantes d'enseignement, la rigueur des programmes centrés sur tous les aspects de l'enseignement des matières juives, expriment .un véritable cursus universitaire du judaïsme
כל ישראל חברים – אליאנס – תיעוד והיסטוריה
מאמר לחג היובל של חברת כל ישראל חברים
תעתיק – הרב יחיאל ביטון
תרגום – נסים קריספל בהסכמתו ובאדיבותו ועל כך אני מודה לו אישית – אלי פילו המעתיק
אידא האגדא, לאש כאנו יחדאזו יכילקו חברה זדידא? אסבבה הייא עלא קיבל האד אזזמאעאת ענדהום אסגיל דייאלהום מרשום ומחדוד, מא ענדהום גהיד באש יתתסגילו גיר בססגיולאת דליהוד דלננם דייאלהום פראנסיס אוו אנגליז אוו ייזאלוואן או אלימאן, ומא יקדרוס יפיותו פהאד אסחגיל לחדאדאת דל גנם דייאלהום. ביהא כאנית מחדאזא ואחד לוואצייא די יתלאיים כול מא הווא סגיל דליהוד, ואחד לחברה מכתתבה די תפאתן ויתדררג עלא לחקק דליהוד כאמליין.
כא יתוצאב פסי גוואזת דליהוד די באקי אתאריך באיין כאנו נאם די זררבא יעמלו חברות מן האד אננעת, בלחק כול ואחד כאן ידרב פזיהא. וחתא חאזא מא סכירית, מנאיין מא וצלום יתוואלנו ומא דאוומוס פססגל.
פעאם תמנטאעס למייא ותמנייא וכ׳מסין פיי בולונייא (איטאליא) אתתחואקו אנצארא ואחד לוולד יסמו ידגאר מורטאדא מן ענד ואלדיה, ועטאוו אחבבה באיין מנחית אררבבאייא דייאלו סממאתו פ׳ליגליזיא ועמליתלו לפאתיסמו לאזמו יבקא דליגאליזייא.
האד לחוואץ לקביח דרר פכאייר ורוחא כאמלא די כא יתחב אתחריר. בלחק למראדעאת די תראדעו באש ירזע לוולד לוואלדיה מא שנרוש.
בזזאף דלגנוס ונאפוליון בראצו די לעסקר דייאלו כאנו דאך לוקה פרומא, דללו פיססגל. לגיבינא די זללב האד אססגל די מורטארא מאזל כא ברדית, חתא קאמו 6 דליהוד לגיאר די מאזאל מא כאנו מערופין וכממו באש יכלקיו ואחד לחברה די יתוקף מן גייהת למצילומין.
פעאם תמנטאעס למייא וסתתין אתתכילקית לאלייאנץ חברת כל ישראל חברים, ודוך די כלקוהא ודי יסמהום יסתהאל מה יתנאסאס מן חאתאריקא, הומא: שארל ניטיר, תאגיר ו' נארסים ליבין, אבוגאדו ו' גייל קאוואללו, מהונדיס ו' אוגיין מאנויל, פרופיסור ו' אריסטיד אשטרוך רבן,יזידור כאהן גוואזטי.
תרגום
היום וגם לפני חמישים שנה, מונו בכמה ארצות דיפלומטים אשר טפלו בענייני היהודים ושימשו כמתווכים או מגשרים בין השלטונות לבין היהודים. אם כך הדבר, נשאלת השאלה מדוע היה צריך לייסד חברה חדשה? התשובה היא שאותם דיפלומטים אכן טיפלו בענייני היהודים, אבל את מירב זמנם הם הקדישו לבני עמם. לכן צריכים היו לייסד חברה שתשקיע את כל אונה ומרצה לענייני היהודים בלבד.
היו גם קהילות יהודיות, דוגמת קהילת יהודי גירבה שבטוניסיה שבחרו מתוכן וועדים שייצגו את האינטרסים של הקהילות מול השלטונות. עלי לציין שזה לא עלה יפה. בין הוועדים או בינם לבין עצמם נתגלעו מחלוקות שהובילו לפירוקם. ומעשה שהיה בעיר בולוניה שבאיטליה ב-1858 למניינם, משמרות האפיפיור נכנסו לבית יהודי וחטפו ממנו ילד ששמו היה אדגארו מורטארה שלטענתם הוטבל בינקותו בכנסייה וגם הוענק לו שם נוצרי. ומכיוון שכך, הם טענו שהילד צריך לחזור לכור מחצבתו, דהיינו לכנסייה.
כל מאמצי המשפחה להחזיר את הילד לידיהם נכשלו, והכנסייה הגנה על ההטבלה בטענה שבמקרה של סכנת חיים מותר להטביל לנצרות ילדים גם נגד רצון הוריהם.
ב־ 1859 יצא משה מונטיפיורי לרומא על מנת לשחרר את הילד, אולם בקשתו, יחד עם כל שאר הבקשות, נדחתה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי. פרשת חטיפתו של מורטארה והשפעתה, חרגו מעבר לחייו וחיי משפחתו.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
35 – אידא בנתך פ׳־זנאקי, טוף עלא ערדךּ אידא באקי.
אם בתך ברחובות, בדוק אם נשאר לן הכבוד.
36 – אחדי עלא פלוםךּ לאמא יכ׳סוף, ועלא בנתאך לאמא ירב׳סוךּ.
שמור על כספך לבל יחסר לן, ועל בנותיך לבל יוזילו אותך.
37 – א־שבון מול אל־פתילא? מול סלעא דלילא!
מי בעל הפתילה? בעל הסחורה הזולה!
ביבליוגרפיה – הספרייה הפרטית של אלי פילו-לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו חלק א-ב – פרופסור משה בר-אשר
לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו חלק א-ב – פרופסור משה בר-אשר
הקדמה
זה שבע עשרה שנה ויותר עסוק אני במחקרן של מסורות השרח במגרב. תחילה התמקדתי בשרח שבעל־פה כמסירותיו בתאפילאלת שבמרוקו. הקלטתי אותן ועיינתי בהן עיון ראשון; אף עיבדתי עיבוד שלם חטיבות מתוכן וביררתי סוגיות נרחבות בנוסח ובלשון.
כן נתתי את דעתי לכל מסורת אחרת ממרוקו שמצאתי ממנה חומר מוקלט; בעיקר במה שכינס המרכז לחקר המסורות של קהילות ישראל מיסודו של מורי פרופסור שלמה מורג המנוח. לאחר מכן פניתי אל טקסטים כתובים, ויותר מכולם אל לשון לימודים של רבי רפאל בירדוגו ולשרח ההפטרות שאף הוא יצא, כנראה, מתחת ידיו.
וכך מצאתי בצומת המפגיש את הישיבה בספרייה ובשולחן העבודה לשם העיון בכתבי היד עם המגע עם עדים המוסרים חומר חי ועם דוברים של להגי הערבית היהודית במגרב. אנשים אלו היו לי מקור לא אכזב לאיסוף ולריכוז של נתונים ולבירורם. לפי שאיני איש הנזקק לעבודתם של " קבלני משנה " מעבר לסיוע בהגהות ובמפתוח, נתארכה לי הדרך ( גם בשל מחקריי בתחומים אחרים )
העבודה על תרגומי המקרא במגרב נתרכזה אפוא במסורות השרח שבעל פה ובחקר לשון לימודים הכולל ביאור לרוב ספרי המקרא ועמו שרח ההפטרות. לאחר פרסום של כמה מחקרים קודמים הגיעה השעה לההדיר את הטקסטים עצמם.
כשלב ראשון החלטתי להוציא לאור את לשון לימודים לכלל ספרי המקרא ואת שרח ההפטרות שנספח לו ; פרסום הטקסטים של השרח שבעל פה ידָחה למועד אחר, לאחר שאשלים בעז"ה את עבודותיי הגדולות בחקר לשון חכמים ובתחומים סמוכים.
יודגש כאן שלשון לימודים הוא אחד החיבורים שהועתקו פעמים הרבה במגרב, יש רגליים לסברה שבסוף המאה התשע עשרה הילכו במכנאס וחוצה לה עשרות רבות ( ואולי למעלה מזה ) של טפסים שלו. לבד מקובצי דינים כגון קבצים של " הלכות שחיטה " ומקובצי פיוטים, נראה כי אך חיבורים מגרביים מעטים ממרוקו זכו להעתקות רבות כלשון לימודים. .
הדבר מלמד על העניין שמצאו בו לומדי מקרא ומלמדיו. לעומת זאת שני פירושי המקרא שכתב רר״ב בעברית, ״ מי מנוחות ״ ו ״משמחי לב ״, הועתקו אך מעט; ועל כן אין פלא שנשרדו מכל אחד מהם כתב־יד אחד או שניים בלבד.
העבודה על לשון לימודים הייתה כרוכה בקשיים רבים. כמעט כל כתבי־היד של החיבור ניזוקו, אחד מעט ואחד הרבה. ברבים מהם נשרף הדיו ונתבקעו אותיות או מילים רבות. קריאתם במקור וכל שכן מתוך צילומים או מתוך מיקרופילם הייתה מלאכה קשה ומייגעת, ודרשה מאמץ רב ובעיקר זמן מרובה.
הפענוח דרש את זיהויין של מאות רבות של מילים ( בעצם אלפי מילים ) מסופקות לשם קביעה מדויקת של הנוסח הנמסר בכ״י א' שהפְּנִים במהדורות לבראשית ולחיבור הכולל למקרא הושתת עליו ושל הנוסח הנמסר בכל יתר כתבי־היד. עתה משהושלמה המלאכה במתכונת שקבעתי לעצמי, מוגשים בזה לציבור החוקרים והלומדים פרות המחקר.
פתגמים ואמרות ממקורות שונים
38 – אבו אל־בנאת יבאת יכ׳מם, טול א־ליל סמאעתו מגדייא.
אבי־הבנות ילון עם דאגות, כל הלילה נרו דולק.
39 – אלי מא ענדהא בנתהא,ב׳סארא עישתדזא.
אם ללא בת, חייה לשוא.
40 – אל־בנת פחאל אל־עתבא, מן ג׳א יסטם עליהא.
הבת כמוה במפתן הבית, כל הבא דורך עליו.
41 – אל־בנאת, ענדהום סבע אוג׳והּ.
שבע פנים לבנות.
קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל
תעודה מספר 99
התקצ"א – 1831
לפנים בישראל אירע מעשה פה צפרו יע"א שהנגיד שהיה ממונה על הקהל בימים ההם בלכתו לפקח על קצה תלמידי חכמים שהיו אסורים בבית הסוהר והיה משתדל להתיר מאסרם פגעה בו מדת הרע ועמדו הגויים כנגדו והעלילו עליו לאמר שקלל בדתם והוצרך הנגיד להוציא כמה הוצאות ושוחדות כדי להציל את עצמו מן הפח אשר טמנו לו.
ומן השמים סייעוהו וניצול מידם ואחר כך עמד הנגיד עםהקהל לדין תורה שתתעלה וטען עליהם לשלם לו כל מה שהפסיד…
ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת זכינו לדין דבנדון זה לא לבד מסברה חייבים הקהל בהפסיד הנגיד אלא אף מן הדין הגמור חייבים הם בהפסידו דמאחר שהנגיד היה בורח מן השררה ועל האונס והפיוס מינוהו והעמידוהו עליהם לצאת ולבוא לפניהם לכל צרכיהם ולעמוד לפני המלך והשרים אתרא דשכיח היזיקא
ומי שמש לפניהם ונקה נהי שנתרצה להם ושמע לקולם להרביץ עליו הארי מכל מקום פשוט הדבר דלא נתרצה לסלקו משלו וכיון שמעצמות הנגידות גופה הוזק ונקש השר לכל אשר לו כמו שעדיין בחתימתו זכין לו בקהל עדתנו שבידו שמעדים ואומרים שלא נתפס כי אם בשביל שהלכו לקבול לפני ירום הודו כדי לסלק את השר מעליהם ולא עלתה בידם
ועל זה נטר להם השר איבה ובקש לנגיד עילה וסיבה שבה תפסו ומקודם התפיסה ואחריה עם מי שהיה השר ממתק סודו היה אומר להם שעיקר התפיסה אינה אלא בשביל שהלכו לקבול עליו לפני המלך…
ועוד כיוון שהנגיד היה עוסק עם הצבור לשם שמים ולא היה נוטל מהם שום שכר כדרך הנגידים שנוטלים שכר על עמידתם על הצבור ואפילו בכסף גולגלתא ושאר תשורות שנותנים למלך ולשרים חלקו העולה לו כפי ההערכה הוא היה נותן תחילה קודם לכל אדם ולא היו מוותרים חלקו תחת שירותו באופן שלא היה משרת אותם ועוסק עמהם כי אם חנם אין כסף…
ועל הקהל רמי עלייהו בחיובא להשגיח על החכם הנגיד בין החמלה שמודעת זאת בכל הארץ שבשבילם לקח מלקות כפולה, ודי לו מה שעבר על נפשו מצערא דגופא ביסורין קשין בזעם ועברה יהי רצון שירצו למזבח כפרה כן יהי רצון.
וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות החותמים פה צפרו יע"א בח' כסלו משנת יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני לפרט קטן ובסדר לולא אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי ושריר ובריר וקיים.
ישועה ישראל יעקב עולייל ס,ט – יהודה אלבאז ס"ט – עמור אביטבול ס"ט – עמרם אלבאז ס"ט.
אלו היינו זוכים ואכשור דרי היה כל אחד מישראל נושא בעול עם חבריו ממשא מלך ושרים כי יפול לא יוטל ולא היו בעלי בתים יורדים מנכסיהם ובאים לתכלית העניות רחמנא לצלאן וזה מנהג טוב וישר..
ולרוב חבתו של מנהג זה אחזו אותו רבותנו הראשונים וכתבו אותו על ספר חזקה והעלו אותו על ספר הישר בשנת הת"ץ וזה לשונו.
הסכמנו הסכמה גמורה בסלווא דרבנן דלא מבע דמא שמהיום הזה והלאה אם חס ושלום יטוטל איזה הטלה וקנס על איזה יחיד מפורעי המס יד כל הקהל שוב בו בין ללכת לקבול לפני המלך בין לפרוע ההטלה ההיא כל הקהל כאחד ולא יפרע בה אותו יחיד או יחידים שהוטלה עליהם כי אם כפי מה שעולה להם לפי הכרעתם בפנקס המס ולא יותר עד כאן לשונו
וחותמים עליה הרבנים כמוהריב"ע ומהריב"ץ ומהר"ש אדרעי זלה"הכל שכן בנגיד הממונה על הקהל שהוא נכוה בגחלתם…דשכיח היזקא שהולך במקום סכנה במקום אש להבת כמו שענינינו הרואות כל הנגידים העומדים על הצבור שאין שום אחד מהם נכנס בשלם ויצא בשלם וקרוב הוא לחיוב יותר מהפטור
וכך דייקינן שפיר נראה שנ"ד הוי כנתפס בעד הקהל והוא שהקהל הלכו לקבול לפני המלך על השר האומרם שהוא גזלם ושללם היה בלב השר משטמה עליהם וכלם היו חייבים לו שדברו עליו סרה לפני המלך והיה בלבו עליהם וכאשר לא מצא עליהם עלילה שפך חמתו על הנגיד שאמר בלבו שיטון הרב שלהם שיש בו לפרועי כמה חובות והוא יכפר בעד כלם…
כללא דמלתא חייבים הקהל לפרוע לו מה שהפסיד והיו דיו צערו שלקה בדופו ימים מספר יחשב לו מזבח כפרה ולראיה חתומים פה וקיים
יהונתן סירירו ס"ט – רפאל מונסוניגו – יעקב סירירו ס"ט
הועתק מספר חיי עמרם סימן יד.
סוף תעודה מספר 99
תעודה מספר 119
ווזהרא תסללם עליך ויעקב יבוס בידיך ולונא דרינא תבוס בידיך ודרארי ג'אמעין יסללם עיך ונסאבנא יסלמו עליך ויסללם עליך לחכם הותיק כבוד הרב רפאל בנך ויעקב יסללם עליך רפאל ונבוסו שלמה ק' דלבוסאת וסללם עליך מראת רפאל מנשים באהל תבורך.
וואנא זוהרא נתנני בסללם עליך עלא רבי חיים ורא אללאה יערף אש דהאני עליך גיר למרד ותוואזיע הומא די דהאווני עליך ומא חנא כוננא עוואלין נמסווי נראווך בכבאר בסגאר, ודאבא האדי שאעא למבארכא אס יכללס וואחד נהאר די תשארא פשוק ותרא נאס וויראוויך ג'מיל לחאל.
ודי רזלו פרכאב באקי ירכב ונתי כא תוציע לנאס כאטרהום שאעא נתי באקי מגבן דאבא יכלף לאה נהאר די שמענא באיין נטלקית חסיב עמלנא נזאהא לאיין מא כאנתסי דקא די האגדא והאגדא ודאבא האדי דאעא מבארכא וחנא כול וואחיד די כא יזי מן ענדכום לא יהוד ולא גויים כא נשקשווי עליך.
למאל פדאך ליליך ולקרקע פדא רפאל ודאבא יכלף אלה' ומא תעטי לעדו היבא ורא רבי ראגיב עלינא כול לילא ונהאר כא נמסווי למערה וכא נטלבו עלא קברות הצדיקים ז"ל וחנא נטלבו וכול לילת שבת וערב ראש חודש נמסי נסעיל צלאוואת ונטלב פלמערה ורא רבי סאהיד עלינא אידא חסו האדוך דייאליך ארביע ותמין די חסנא חנא ודאבא שבח לאל עלא עמריך ודאבא יכליף הקב"ה.
וראה מא זאשי למעוודא סהיר מן אייאם וחנא צאיימין מא כא נאכלו מא כא נשרבו גיר נסקסווי יהוד ומסלמין עליך ומנאיין זאוו לגויים וקאלולנא נטלקית טלקנאהא בזגארת ודאבא מה תרפיד הים דאבא יכלף אלאה.
ודאבא רא לחאל עאלם עלינא גיר כא יתכטיר מן ענדכום שווא עדו שווא צדיק כא יעבי מא יעאוויד בחאל דתורה די כא תקרא תקדיך חסין לא מן מאל ולא מן קרקע וואמן צאב תרייס עלא ראסיך ותעטיהום ותעטיהום דאמן אמא רפאל אוו אברהם.
ותזי וואחד סהיר לענדנאד תפאייז עלא מא ריתו וזמיל לחאל עלא רקאבכום די סלככום לחאל ושאבא עלמנא בזוז דלחרוף כיף נתי אידא מא ענדיך באס וסללם עליך אחרן אחרן חביב אברהם בן מאמאן יצ"ו וסללם עליך נות ביתו מנשים באהל תבורך.
ודאבא יא רבי חיים אידא תרא וואחד למאורע זרא לרבי סעדיה בירדוגו ליסיר די כאן ענדו האד זמעא נלב"ע רא נתי תערפו ודאבא מא תקנטסי יפרז אלהים ושבח לאל עלא רפיק דאבא יכלף אלאה ישתבח שמו לעד רחמן לא רחמים יכול על כל אחרי צרה רוחה ושלום רב.
ע"ה משה אסולין זי"ט
Mariage juif a Mogador en francais et anglais
Essaouira, Morocco – Maroc, 5616 -1856
Le marié – Yossef fils d'Avraham fils de
Mss'eud Afriat
La mariée – Hnina fille de Yitshak fils de Chai Ashriki
Témoins – R. Avraham fils de Yaakov Ben A et R. Yaïch Ben Mimoun
Artiste – Inconnu
40.5×53, papier
Remerciements – 
Collection Gross, Tel Aviv
The groom – Yossef son of Abraham, son of Mss'ud Afriat
The bride – Hnina daughter of Yitshak,son
Shalom Ashriki
Witnesses R. Abraham son of Yaakov Ben Attar
and R. Ya'ich Ben Mimouri
Artist – Unknown
40.5×53, paper
Courtesy of Gross Collection, Tel Aviv