מורשת יהדות מרוקו

תעודה מספר 36

התע"ב – 1712

בהיות כי ראה ראינו כמה חורבות ומריבות וקטטות נפקי מהמודעות וקב"ע שכותבין אותם על אחד מהסופרים שאינם יודעים לבדוק דברי העדים ודברי המוסר מודעה אם דבריו נכונים אם לאו אנחנו החתומים מכח ומסיבות כל הנזכר.

ומכח כמה הכרחיות אחרות נכונים אם לאו לכן אנחנו החותמים הזה והלאה ששום מושעה ושום קב"ע שתמצא חתומה בכתב שום סופר אחד מבני ארצנו שתכתב בכאן ולא תהיה חתימת יד אחד מדיינינו שהם כבוד הרב שמואל בן חותא והרב ישועה בן חמו, שהקבלת עדות ההיא והמודעה ההיא מעכשיו הם בטלים והרי הם כחרסשביר ולא ידון מהם הדין.

ולראית האמת חתמנו פה היום יום שישי לטבת שנת בעת"ה ליצירה וקיים פה צפרו יע"א וחזרנו לברר הדבר שכל הכתוב קיים אבל צריך להיות המודעה והקבלת עדות בפני הדיינים הנזכרים ובפני כבוד הרב מאיר דאבילה ובפני כבוד הרב מסעוד בן רבוח ושנים מהם שהוא אחד מהדיינים הנזכרים ואחד מהחכמים הנזכרים חתומים בהם וקיים שנית

יחידי הקהל :

והנגיד, יהודה בן נסים בן הרוש, יחייא בן מימון באנון, יום טוב בן הרוש, יוסף אצראף, יחייא בן דוד אזולאי, מרדכי בן מכלוף אצראף, מאיר בן יוסף בן הרוש.

תעודה מספר 37

התע"ד.-1714

תעודה שכל כולה עמידה על ציון השנה במלואה ולא ציון השנה בקצרה

בהיות כי אירע מעשה שנמצא חשש זיוף בשטרות בכתיבת זמן השטרות והורע שטר אחד בעניין קדימה ולכן הסכמנו בהסכמתינו ובהסכמת הנגיד כבוד הרב יהודה בן הרוש שמהים והלאה למיגדר מילתא לקיום הדת דתינו האמת תורת משה שתתעלה שמהיום ולהבא שכל סופר יכתוב השטר צריך שיכתוב בו הזמן המבואר דהיינו כגון שנה זאת שעלינו שהיא שנת תעד לפ"ק.צריך שיכתוב ויוסף גם הכלל ויבאר וכך יכתוב חמשת אלפים וארבע מאות וארבעה ושבעים ליצירה וכן על זה הדרך ולא יכתוב תעד או חשבון מלה שתהיה בפסוק אלא יכתוב הכלל והפרט ופרט מן הפרט הכל בחשבון מבואר.

ואם לא יכתוב כך השטר פסול ולראיה כי כן הסכמנו כתבנו פה וחתמנו היום דהיינו שנת חמשת אלפים וארבע מאות וארבעה ושבעים ליצירה וקיים גם בכלל הסכמה אם יכתוב שום שטר בחודש אייר צריך שיכתוב בחודש זו ואם לא יכתוב כך השטר פסול ולראייה חתמנו פה וקיים.

שמואל בן חוטא ס"ט – מאיר בן יוסף דאבילא ס"ט – ישועה בן כבוד הרב משה בן חמו ס"ט –

מיחידי הקהל והנגיד. יהודה בן נסים בן הרוש ס"ט – יום טוב בן הרוש ס"ט – יצחק בן משה חמו ס"ט – יחייא דוד אזולאי ס"ט  סוף התעודה.

תעודה מספר 38

התרמ"ט – 1889

נועדו יחדיו יחידי קהלינו קהל צפרו יש״ץ הלא המה ה״ר אברהם בהר׳ יצחק הן אלבאז וה״ר אהרן בה״ר מרדכי ה״ן אלבאז וה״ר משה בה״ר יעקב הכהן וה״ר שלמה בה״ר יעקב ה״ן חמו וידי׳ אדבדובי וה״ר ישראל בה״ר נסים ה״ן עולייל וה״ר שמואל בה״ר משה ה״ן חמו וידי׳ אדבדובי והר׳ שמעון בה״ר משה ה״ן אפרייאט והר׳ ימין בה״ר שאול ה״ן יתאח והר^, משה בה״ר יוסף ה״ן עולייל וה״ר מאיר שמעון בבה״ר ישועה נ״ע ה״ן אלבאז וה״ר יעקב בה״ר אליהו ה״ן אביטבול וידי׳ אסחראווי וה״ר יעקב בה״ר יוסף ה״ן יעיס וה״ר מרדכי דמתקרי ע״ש אביו הר׳ מרדכי ה״ן אלבאז והר׳ שלם בה״ר שמואל ה״ן אגייני שמהיום הזה והלאה ועוד כל ימי הארץ אין רשות לשום יחידים מהם למנות דיינים או לתת שום שררה מהשררות הנהוגים בקרב ישראל כגון שררת שחיטות ובדיקות וכיוצא לשום אחד מחכמי העיר אף אם ראוי והגון לכך עד שיהיה בהסכמת כל היחידים הנז׳ אשר נקבו בשמות, גם אין רשות לשום יחידים יחיד או רבים מהם בשום זמן לתת מקרקע עניי העיר לשום חכם מחכמי העיר הן חזקת קרקע או גומלי חסדים או גוף לדירה עד שיהיה בהסכמת כולם.

ובכן העי' עד עתה בקנין שלם מעכשיו בד"לב ושבועה חמורה כי אם למה שיועיל האנשים הנזכרים ובכוח הקנין ושבועה חמורה הודה הודאה גמורה וקבלו עליהם התקנה הנזכרת בל תמוט עולם ועד, ואף אם הסכימו רובם או כולם בשום פרט מהפרטים הנזכרים ולא נשאר כי אם אחד מהם שלא הסכים צריכים כולם לקבל דעתו, ואם סרבו ועמדו בהסכמתם מעתה ומעכשיו חייב עצמו בכח הקנין ושבועה החמורה שחייב כל אחד מהמסכימים והמסרבים לקבל דעתו לפרוע להקדש עניי העיר סך אלף צ'ורוס כסף טוב בתורת קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו דלא  כאס', גם הואילו לבאר שאם באיזה פרט מהפרטים הנזכרים הסכימו מקצתם והשאר לא הסכימו ומתוך כל נפלה קטטה ביניהם והוצרכו להפסד סך מה רב או מעט על ידי השררה ההפסד ההוא עלי דידהו כולהו ליהדר והתקנה לא תזוז ממקומה בקניין ושבועה חמורה מידם באופן המועיל על כל מאי דכתיב ומפורש על הכל חתומים פה והיה זה בראש חודש אב הרחמן יה"ל ש"ש ובדבר הז"ה תאריכיו ימים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

סהד רבי רחמים באיין כא יערף אשררה כא יעטיווהא לקהל די ראוי פלווקת ומנור לפטירה דייאלו כא יעטיווהא גם כן לדי ראוי פדאך לווקת אפילו יכון בלא שררה ומא הוואסי מן זרע די מול אשררה אפילו הכי כא יעטיווהאלו וכא יערף באיין צ'אר רבי שמעון כאן ענדהום אנץ פשררה דצלא לכבירא ומנור לפטירה דייאלו זוולולו ארבע מן אשררה ועטאווהא לחד אכור די כאן ראוי בעדן בנו גם כן כאן ראוי למלאת מקומו אפילו הכי זוולולו ארבע ועטאווה לחד אכור

מסעוד עובדיה ס"ט – אהרן מאמאן ס"ט

תרגום

העיד רבי רחמים ? שהוא יודע שהשררה הנהוגה בצפרו היו נותנים אותה הקהל לרב שהוא ראוי בזמנו ואחרי פטירתו חוזרים ונותנים אותה לאחד שראוי למלאת מקומו, וגם אם אין לו שררה או ירושת שררה מאבותיו היו נותנים לו והוא יודע שמשפחת רבי שמעון אזולאי היה להם שררה במחצית בית הכנסת אלכבירא (הגדולה) ואחרי פטירתו הורידו מן היורשים רביע השררה הנזכרת ונתנוהו לרב אחר שהיה ראוי לשמש בקדש הגם שבנו של רבי שמעון אזולאי היה ראוי למלאת מקום אביו אפילו הכי לקחו ממנו הרביע ונתנוהו לאחר

סוף התעודה מספר 38

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה

עמוד 46

תעודה מספר 39.

התרנ"ג – 1893

חברת קדושה גומלי חסד של אמת ה' עליהם יחיו, אשר פה בצפרו יע"א, נחלקים לארבע משמרות, ועל צבא כל משמרת, פקיד וממונה אחד, צופה ומביט על כל אנשי משמרתו לנחותם הדרך במעגלי צדק על פיו יצאו ועל פיו יבואו, ה"ה האנשים האלה שלימים יקרים ונכבדים ה"ר אברהם נר"ו בן הרב משה ה"ן אסולין, והרב יהודה נר"ו בן הרב כליפא ה"ן הרוש וכבוד הרב פנחס נר"ו בן כבוד הרב שאול יצ"ו ה"ן אלבאז, והרב חיים יצ"ו בן הרב יעקב ה"ן איתאח. ועתה נועצו לב יחדיו ארבעה הפקידים הנזכרים בהסכמת כל החברה והתקינו תקנות קבועות לדורות עולם, לחזק מסד החברה בל תמוט עולם ועד, ואלו הן :

אתפקו באיין חתא רבאעא מן רבאייע הנזכרים, מה תסיב תטללע מעאהא ללמערה סי מרא בין נשואה בין פנויה, תטייבלהום או תאכל מעאהום, ורבאעא די תטללע מעאהא סי מרא תטייבלהום אוו תאכל מעאהום וויסהדו עליהא זוז דלעדים, חייבת דיך ארבאעא תעטי ללכולל די ארבע ארצות קדושות יבנה ויכונן במהרה בימינו סל כמסא ועשרין צ'ורו קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו.

וסי וואחד מן לחברה די חאב יכרז מן רבאעתו, וורזע פרבאעא אוכרא, מא תסיב חתא רבאעא תקבלו ענדהא כלל, דהיינו מא תכלליה חתה רבאעא יחפר מעאהא וומא תערדלו חתא רבאעא לסי ערדא די הייא דלחברה, כגון סעודה דזוהר, אוו דלהילולא, אוו לקבוד די סי חק די הווא מן לעניין דלחברה.

מן גיר אידא כאן זאר פצ'אר מעא סי וואחד מן לחברה יקדר יערדלו, ווידא קבלתו סי רבאעא וטלע יחפר מעאהום, אוו ערדולו ךסי סעודה דזוהר, אוו דלהילולא אוי לסי חק דלחברה, וסהדו עליהא זוז דלעדים, חייבת דיך ארבאעא תעטי ללכולל די ארבע ארצות קדושות יבנה ויכונןן במהרה בימינו סך כמסתאס צ'ורו קנס שלא כדין מעתה ומעכשיו.

ובעדן תעטי לקנס הנזכר מאי יסיבוסי יכללוויה מעאהום פרבאעא כלל, ומא יקדר יכדם פלחברה גיר מעא רבאעתו די פאס קאן דווקא, ובכן העדונו על עצמם בקניין שלםמעכשיו כמנא דכשר למקניא ביה ושבועה חמורהכל אחד למה שיועיל ארבעה הפקידים הנזכרים מראש ועד סוף לדורות עולם ובכח הקניין ושבועה חמורה,, הודו  הודאה גמורהוחייבו עצמם לקיים עליהם ועל כל אנשי החברה הנזכרים את כל הדברים הנזכרים מראש ועד סוף לדורות עולם ונגמר הכל בקניין ושבועב חומורהמידם באופן המועיל כפי הדין ולראייה על הכל חתמנו פה צפרו יכוננה עליון אמן והיה זה בצשעה עשר ליום לחודש שבט שנת חמשת אלפים ושש מאות וחמישים ושלוש ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

חיים אליהו אברהם בן שטרית ס"ט – משה אליהו אסודרי י"ץ ישמרהו צור ס"ב.

תרגום

חברה קדושה גומלי חסד של אמת ה׳ עליהם יחיו אשר פה צפרו יכוננה עליון אמן, נחלקים לארבע משמרות, ועל צבא כל משמרה פקיד וממונה אחד, צופה ומביט על כל אנשי משמרתו לנחותם הדרך במעגלי צדק, על פיו יצאו ועל פיו יבואו הלא המה האנשים האלה שלימים, יקרים ונכבדים, הר׳ אברהם נטריה רחמנא ושזבניה בן הר' משה ה״ן אסולין, והר׳ יהודה נטריד, רחמנא ושזבניה בן הר׳ כליפא הן הרוש, וכבוד הר׳ פנחס נטריד, רחמנא ושזבגיה בן כבוד הרב רבי שאול ישמרהו צור המכונה בן אלבאז, והר׳ חיים ישמרהו צור ויחייהו בן הר׳ יעקב הנ׳ יתאח, ועתה נועצו לב יחדיו ארבעה הפקידים הנז' בהסכמת כל החברה, והתקינו תקנות קבועות לדורות עולם, לחזק מוסדות החברה בל תמוט עולם ועד ואלו הן, החליטו ששום משמרה מן הארבעה משמרות הנז' בעלייתה לבית החיים, לא תשתף עמה שום אשה נשואה או פנויה, לבשל או לאכול עמהם [והמשמרה שתעבור על זה ויעידו על זה שני עדים חייבת אותה משמרה לתת מעתה ומעכשיו לכולל ארבע ארצות קדושות יבנו ויכוננו במהרה בימינו סך עשרים וחמשה צ׳ורוס קנס שלא כדין  מעתה ומעכשיו.

ושום משמרה לא תקבל כחבר אצלה חבר ממשטרה אחרת שרצה לעזוב את משמרתו לא תרשה לו לחפור [בקבר] עמה ולא תזמין אותו לאיזו מסיבת המשמרה שהיא סעודת [סיום] הזוהר, מסיבת יום ההלולה [יום ל״ג לעומר], או כשהולכים לבית איזה חבר לקנוס אותו על שלא ציית להוראות המשמרה, זולת אם היה שכן בבית שמקיימים שם מסיבה ממסיבות הללו יכול השכן להזמין את שכנו הנז׳ שעזב את משמרתו ואם יעידו שני עדים על איזו משמרה שלא קיימה ההחלטה הזאת חייבת אותה משמרה מעתה ומעכשו לתת לכולל ארבע ארצות הנז׳ סך חמש עשרה צ׳ורוס, וגם לגרש מיד החבר שעמד לעבור אצלם, והוא לא יכול לעבוד עבודת הקדש בשום משמרה אחרת רק במשמרתו שקבלתו כחבר בראשונה.

ובכן העדונו על עצמם בקנין שלם מעכשו כמנא דכשר למקניא ביה ושבועה חמורה כראוי כל אחד למה שיועל ארבעה הפקדים הנל׳ ובכח הקנין ושבועה חמורה, הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם לקיים עליהם ועל כל אנשי החברה הנז' את כל הדברים הנז׳ מראש ועד סוף לדורות עולם ונגמר הכל בקנין ושבועה חמורה מידם באופן המועיל כפי הדין ולראיה על הכל חתמנו פה צפרו יכוננה עליון אמן והיה זה בתשעה עשר יום לח׳ שבט שנת התרנ״ג ליצירה והכל שריר ובריר וקיים.

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה

עמוד 48

תעודה מספר 40

התרמ׳׳ב-1882

אנחנו יחידי סגולה קהילת קודש  צפרו יע״א האיר וזרח אל עבר פנינו הרב הכולל כמוהר״ר משה דלאגיטש יצ״ו בשליחות כוללות רבני אשכנז יש״ץ השוכנים בשוקי טבריה תוב׳׳ב ועם היות שכוללות האשכנזים לא היה להם חלק ונחלה בארצות המערב מכל מקום לעת כזאת בצוק העתים ומשום פקוח נפשות רבות וחסרונן כמו שהעידו רבני הספרדים מפיהם ומפי כתבם שביד השד״ר אמרנו עת לעשות לה׳ להחיות לב נדכאים ולסייע בדבר מצוה רבה כזו ונקריב את קרבן ה׳^.

 חמשים צ׳ורוס ואף שהשעה דחוקא לא חסנו על דוחקא דצבורא משום פקוח נפש, ובכן מודים אנחנו חתומים מטה בחתימת ידינו שהיא כמאה עדים שחייבים אנחנו לפרוע ליד הרב השד״ר הנזכר הסך הנזכר ופרעונו לראש חודש אייר הבא ראשון לקראתנו לשלום בלי איחור ועיכוב.

 ולראיה ביד הרב הנזכר חתומים פה בחדש שבט משנת נדרו ושלמו לה׳ אלוקיכם וקיים. אליהו שאול יתאח סלי״ט ברחם אלבאז צ״ל סי״ט משה הכהן ס״ט מאיר צבע יהודה שקרון ס״ט ישראל עולייל צ״ל סלי״ט משה דבדובי צ׳׳ל סי״ט יעקב ן׳ יעיס סי״ט.

 מאחר שחתמו שבעה טובי העיר אשר כל ענייני העיר נחתכים על פיהם כאשר גזרו כן יקום וחייבים לפרוע לו במזומנים לזמן שקצבו בלי איחור ועיכוב ולראיה ביד הרב השד״ר חתומים פה בזמן הנ״ל חדש ושנה הנ״ל וקיים.

רפאל משה אלבאז ס״ט רפאל אביטבול ס״ט.

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה-יהודי צפרו נרתמים לעזור לאחיהם במדינות אשכנז

עמוד 48

תעודה מספר 41

ב"ה

התרי"א – 1851

כאשר נשארה עדתינו כצאן אשר אין להם רועה ואיש כל הישר בעיני יעשה, ויש אשר נודרים לעניי תורה ואינם מקיימין ויש אשר מסרבים להכניס אורחים הבאים ממקום אחר ונשארו עניי תלמדי חכמים הבאים מחוץ מושלכים בבתי כנסיות ואין מאסף הביתה.

וחס ושלום כמעט כסדום היו וכשראו הגזברים צרתם צרה הולכים ושבים על בעלי בתים לפרוע נדרי נדבותם ולקבל אורחים ואין שומע סילקו עצמן מלשרת בקדש ונשארה העיר כעיר פרוצה אין חומה. אי לזאת אנשי חסד נאספו לתקן בקיעי העיר ונועצו לב יחדיו לתקן המעוות והעמידו גזברים חדשים הלא המה החכם השלם כבוד הרב מתתיה בן זכרי והחכם הותיק כבוד הרב יעקב אדהאן והטילו גורלות על הכנסת אורחים וכל איש אשר עלה עליו הגורל והגיע גורלו להכניס האורח וסירב להכניסו בביתו או איש אשר נדר והתנדב לעניים ולא רצה לפרוע אזי הגזברים יגידו להנגיד המעולה הנכבד והחשוב כבוד הרב אברהם עולייל והוא יקנוס אותו בסך חמשים אוקיות ובכן העידונו על עניין בקניין שלם מעכשיו במנא דכשר למקנייא ביה ובשבועה חמורה כראוי כי אם למה שיועיל שבעה טובי העיר הלא המה :

המשכיל ונבון הגביר המרומם כבוד הרב ישועה אלבאז והנכבד וחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם בן מאמאן והחשוב והמעולה כבוד הרב אליהו בן שלוש והחשוב ומעולה כבוד הרב אברהם אלבאז והחשוב ומעולה כבוד הרב שלם בן שטרית והרב יוסף בן הרב ברוך בן עמרם.

ובכח הקנין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה ונתנו רשות והורמנא[אישור] גמול לנגיד הנזכר שכל איש אשר ידור לעניים ויתבעו אותו הגזברים הנכרים פעמים שלוש לפרוע נדבתו או איש אשר יגע גורלו להכניס האורח כמו שמפונקס סדר הגורלות ביד הגזברים הנזכרים ולא רצה לקבל האורח הרשות נתונה ביד הנגיד הנזכר לקונסו בסך חמשים אוקיות כאמור.

ולראיה ביד הנגיד הנזכר שכן עלתה הסכמת שבעה טובי העיר למיגדר מילתא ולהחזיר המסרבים למוטב חתמנו פה והיה זה בשבעה עשר יום לאלול המרוצה משנת חמשת אלפים ושש מאות ואחת עשרה ליצירה[1851] והכל שריר ובריר וקיים במקום סגולתא צ"ל והרב משה בן הרב בנימין אביטבול וקיים שנית מי' ימים עבר עליה הקולמוס שהיא טעות סופר ונכתב ביני שיטי והוא האמת וקיים.

עמור אביטבול סי"ט

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה-החובה לאחרח זרים לפי תור וכן תשלום הנדרים…

עמוד 49

בעזה"י

התשי"ג-1953

נתוודו אצלי בבית דין ראשי משמרות החברה קדישא גומלי חסדים בעיר צפרו יעא " ביום ז' אב יהפכו לטובה של שנת תשי"ג על סדר היום של ועידה זו היה הנושא " ארבעת קברות שיהיו מוכנים לשעת הדחק בערבי שבתות וימים טובים, שנים לנשים ושנים לגברים, לשעת הדחק דוקא.

ראשי המשמרות החליטו להכין ארבעה קברות הנז׳ בארבעתן, לשעת, הדחק כמדובר וכל הברה מארבעה המשמרות הנ״ל שתשמש ב״מ באיזה קבר מהמוכנים הנז' בשעת הדחק כנז׳ חייבת לחזור ולהכין אחר תמורתו, בעת שתהיה אותה המשמרת עוסקת בקבורת איזה נפטר ב״מ, ואם יעבור ראש המשמרת ולא יכין אחר כנז' בזמן הנז', מחויב שיפרע לכיס החברה איזה סכום שיסכימו עליו שאר ראשי המשמרות ולראיה חתמנו פה בזמן הנד וקיים.

דוד עובדיה פ״ט    ע״ה משה אג׳ייני   מאיר כן פמול     יחייא ן׳ כלפון

ע״ה ישועה רובין

חותמת בית דין

43

בע״ה התרכ״ה- 1865

נועדו יחדיו יחידי קהלינו ישצ״ו קהל צפרו יע״א הלא המה החכם ונבון גם שב גם ישיש כהה״ר ישועה אלבאז י״ץ והחשוב ומעולה הר׳ אברהם בהר׳ יצחק ה״ן אלבאז והנבון הר׳ ישועה בהר׳ ברוך ה"ן עמרם והחשוב הר׳ אהרן בה׳׳ר מרדכי ה״ן אלבאז והגזבר הר׳ משה בהר׳ יעקב הכהן והנבון הר׳ משה בהר׳ אהרן ה״ן אזולאי והר׳ משה בהר׳ מכלוף ה״ן חמו ידי׳ אדבדובי והר׳ משה בהי׳ יששכר ה״ן אדהאן ועלתה הסכמתם בעדם ובעד כללות בני העיר שמהיום הזה והלאה הם מקבלים עליהם בקבלה גמורה שאין לה ביטול עולמית ודי לעלמין לא תתחבל שכל ת׳׳ח הבא לכאן ממזרח וממערב מצפון ומים יהיה מה שיהיה ופושט ידו ליטול לא יטול כי אם השליש ממה שלקח במתא פאס יע״א וכשיבוא לכאן צריך להביא בידו כתב ידם של גזברי מתא פאס יע״א כמה לקח מהם ואם לא הביא כתב ידם בעמוד והחזיר קאי עד שיביא ראיה ולאשר ולחזק ההסכמה הזאת בכל תוקף כדי שתהיה חזקה כראי מוצק נקוש״ח יחידי קהלינו הנז״ל על המב״ה ועל דעת הנשבעים בשמו הגדול באמת ובתמים לקיים כל הכתוב ולבלתי נטות מההסכמה הזאת ימין ושמאל ואין רשות לשום אדם קטון או גדול לפתוח איזה פתח אפילו כחודה של מחט בההסכמה הזאת ואדרבא כל אשר יוסף תוס׳ טובה בקיום הסכמה זאת עליו תבוא ברכת טוב ונ״ה בקוש״ח כ״א למש״י מיד יחידי קהלינו הנז״ל באו״ה ולראיה ע״ה ח״פ והיה זה בחדש סידן המוכתר בכת״ש שנת תורי זהב ליצי׳ ושו״ב וקיים.

קהלת צפרו- מקורות ותעודות -ר' דוד עובדיה תרומות לשד"רים

עמוד 50

תעודה מספר 44

בע״ה התקצ"ג- 1833

להיות שבחדש תמוז יה"ל משנת ולבקר ר נ ה (תהלים ל ו.) לפ״ק אור זרח עלינו נהירו דעיינין ידידנו החכם השלם והכולל סוב׳ר הרז״ם (מקובל לומד בעיון תורת הסוד)  יהודה יעלה מעלה על גבי מעלה לשם תפארת ותתלה כמוה״ר יהודה אלמאליח (מרבני תיטואן)  ננטיריה רחמנא אכי״ר, והחכם עיניו בראשו עין ל״ו ראתה בחסרון הלב'נה (הכסף. לבן שם למטבע של כסף המקובל במדינה, בספרי השו"ת)  ודוחק השעה ועיניו פקח בפרט בצרת הת״ח השוחטים ובודקים לצבור, שטורחם רב ושכרם מועט ואין הקומץ משביע את האריה ובלא״ה הצבור מוטל עליהם להחזיק בידם, למען יחזיקו בתורת ה', ולא זו שאינם מחזיקים בידם כראוי אף זו ששכר טורחם לא עלתה בידם כנהוג בכל עיר ומדינה, ובהיות יחידי קהלינו מקובצים לפני החכם נר״ו פיו פתח בחכמה ובתוכחת מגולה מאהבה לאמר אליהם לא טוב הדבר אשר אתם עושים, ובצרת תלמידי חכמים אין אתם מרגישים.

 ואין חוקר ודורש במה הם מתפרנסים, ערב ובקר וצהרים לבקרים חדשים, ומרוב הדוחק והצער אשר שרויים בו בחייהם קצים, ומערומיהם במה הם מכסים, ובעוה״ר בני אל חי למקרה הזמן משולחים ונטושים, ואין חולה עליהם ורואה בצרתם ואזן לא שמעה נעשו הכל כתרשים, הלוא תדעו הלוא תשמעו שאלולי הת״ח ותורתם אין לכם קיום והעמדה גופות ונפשים, וכהנה רבות מתוכחות מכאיבות הלבבות ועלימו תטוף מלתו חן הוצק בשפתו וידמו למו עדתו, ויהי כשומעם ויענו יחדיו כל העם, ויאמרו כל אשר יאמר מעכ״ת אלינו כן נעשה בלב שלם ובנפש חפצה, ולא נטה ימין ושמאל משבילך ותגזר אומר ויקום לך ויאמר החכם נר״ו אליהם שאלתי ובקשתי מלפני כבודכם אם נא מצאתי חן בעיניכם  זאת עשו מהיום הזה והלאה תתנו אוקייא אחת כ״ט לשור ומחצית אוקייא לשה כבשים ושה עזים (פרוטה אחת לתרנגולת) וכשומעם דברי פי חכם חן קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לדורות עולם והסכימו מהסכמה גמורה בכל תוקף דלא להשנאה מינה לדרי דרין ודלעלמין לא תתחבל לקיים כל הנמצא כתוב בספר״ בשמחה ובטוב לבב אין נקי עשיר ורש ובינוני נתון יתן הקצבה האמורה ולא יעבור כתיב  ואיש אשר יתן כתף סוררת לבלתי שמוע אל דברי ההסכמה הזאת על יחידי הצבור והנגיד בראשם ישצ״ו מוטל לשתקו בנזיפה ובמהומה ובמגערת עד אשר יטה שכמו לסבול עול ההסכמה הזאת בל תמוט עולם ועד וחפץ ה׳ בידם יצלח והאל יתברך ירצה פעולם כקטורת ממולח אכי״ר ולראיה על קיום זאת ההסכמה חתמנו שמותינו ושו״ב וקיים.

ישועה אלבאז סי״ט   יצחק בכמוה״ר רפאל אביטבול סי״ט   יוסף אלקובי סלי״ט   שלמה בן חמו ס״ט אברהם מאמאן סיי״ט   שלמה אדהאן ס״ט   אברהם הכהן סי״ט   צ״ל כליפא ן׳ הרוש ס״ט   צוה לחתום יחייא עטייא ס״ט   שלום בן יתאח ס״ט   שלמה צרולייא סי״ט   אברהם סמחון ס״ט   צוה לחתום יוסף לכסלאסי

תעודה מספר 44–בע״ה התקצ"ג-רבי דוד עובדיה-יוזמה לתמיכה בת"ח

תעודה מספר 45

בע״ה התקמ׳׳ג -1783

בראותינו אנחנו החתומים כבוד התורה שאזלא ונדלדלה ושרו חכמייא למהוי כעמא דארעא לכן גזרנו אומר והסכמנו הסכמה גמורה דלא למהדר בה לעלמין שמהיום הזה והלאה מא נשנפעוסי מן צבור כלל וכלל משוה פרוטה ומעלה שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה ומא נקריוולהום אדרארי דייאלהום גיר אידא יכון בשרט די כיף כא יקבדו פלמדינה די הווא דבר המספיק ויכון בתשביק דהיינו חתא ישבקו אלמלמדים קימת כל צהר בצהרו ודיך אשעה יקריוולהום אדארי דייאלהום, וראיין אלמלמדים יכונו כלהום בשותפות אחת בלימוד הנערים, ועוד ע״ע השחיטה מא נדבחולהום סי כלל ואידא הכריחונו באש נדבחולהום מא נדבחולהום גיר אידא יכון בהאד תנאי דהיינו יעטיוו עלא אתור ־אם־ ועלא לכבש ־דת־ די כיף כא יעטיוו פלמדון ופתשור, וג׳דאד יעטיוו עליהום ששה פש״ן אלוואחדא ומא נדבחו גיר אידא שבקולנא ליזארא ודיך אשעא נדבחו די כיף מביין פתקנת קדמונינו נ״ע  וכל החוזר בו וכו' כדלקמן, וכן ע״ע השטרות בין שטרי חובות בין שטרי שכירות אדם ובהמה ובתים בין שטרי קרקעות מא יקבדוהום בש״ח גיר חתא ישבקו ליזארא די כיף כא יעטיוו פלמדון דהינו ־אם־ לכל שטר ושטר ושטרי קרקעות פחות שבערכים ־אם־ וידא כאן אסר מרובה יעטיוו עלא שום שמנה פש״ן אלמתקאל לפחות, ושטר דשכירות דליתומים ולאלמנות יקבד אסופר ־ת־ אלמתקאל וידא ווקף סי ת״ח יחאשב סי שותפים וכיוצא אוו יזממלהום סי זמאם מא יחאשב אוו יזמם גיר התא יקבד שט״ו וצריך לאודועי באיין אידא תק'ארא סי יתום מעא סי חד ודהרלנא אנקסולו מן סך־דת־ די יעטי פחקו נקדרו אנקסולו אוו נסמחולו כפי ראות עינינו, ושכר הספרות כלו כנז' הוא בשותפות בינינו, חלק כחלק יתחלק בינינו וכל החוזר בו מאיזה פרט מהפרטים הגנז׳ פתו פת גויים ויינו יין נסך והרי הוא מובדל מעדת ישראל ורבצה בו כל האלה וכוי ולראיה שכך הסכמנו חת״פ בשבעה ימים לחדש תשרי שנת אם שכיר הוא בא בשכרו לפ׳׳ק וקיים.

שלמה א״א מימון נ״ע אביטבול     יעקב א״א כהה״ר יוסף זלה״ה ארהאן ס״ט

אהרן אפרייאט סיל״ט  ישועה א״א יהודה נ׳׳ע אזולאי ס״ט  מסעוד א״א עמור ן׳ יתאה סי״ט ישראל יעקב א״א מרדכי׳ עולייל ס״ט

בה״ו

יפה עשו ויפה תקנו בני תורה סייג לתורה והצנועים מושכים את ידיהם ומה נעים גורלם לקוה רחמי שמים ליהנות מיגיע כפם, ולא ישמעו עוד חרפת אנוש וגידופיהם אשר מתנתם מעוטה ובשעת חרפתם מחריפין במתנה מרובה, ואם הם לא חשו לבזיון התורה ולא ידעו תועי רוח בינה שאין תרופה למכתם ונזרקה בהם אפיקורוסות בזלזול התורה ולומדיה כי זה הוא אפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא, עמדו בני תורה ומחלו להם מנתם, אולי בהמנע מתנתם, תמנע חרפתם, וכראותי טוב כוונתם, אף ידי תכון אתם, והולך ומסכים על הסכמתם, והאיש אשר יעשה בזדון לגרוע כחם, משכר טרחם, מלבד דקאי בארור אשר לא יקים את דברי התורה ותורה חוגרת שק לנקום נקמתם, עוד קאי באיסור מוסיף דלא תעשוק שכיר עני ואביון, והתורה תתבע עלבונה וממרחק תביא לחמה לתת לבניה לחם לאכול ובגד ללבוש ולראיה בידם חתמתי וסלקתי גם אנכי עצמי מליטפל בצרכי צבור כאחד מהם.

שאול ישועה ס״ט

תרגום

בראותינו אנחנו החתומים מטה כבוד התורה שאזלא ונדלדלה ושרו חכימייא למהוי כעמא דארעא, לכן גזרנו אומר והסכמנו הסכמה גמורה דלא למהדר בה לעלמין שמהיום הזה והלאה לא נהנה מן הצבור כלל וכלל משוה פרוטה ומעלה. שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ולא נלמד את ילדיהם רק בתנאי שהשכר לימוד יהיה דבר המספיק כפי מה שמקבלים המלמדים בשאר ערי המדינה וישתלם לאלתר במוקדם כל חודש בחדשו. ואחרי שיתקיימו התנאים הללו אז נלמד את הילדים שלהם ושכל המלמדים יהיו לאגודה אחת בלימוד הנערים. ועל ענין השחיטה לא נשחוט כלל ואם יכריחונו שנשחט לא נשחוט רק על פי התנאים הללו שישלמו על שחיטת שור ־אם־ ועל כבש ־דת־ כמו שמשלמים בשאר ערי וכפרי המדינה וששה פרוטות של נחושת על כל עוף והשוחט לא ישחט כ״א עד שיקבל שכרו במוקדם כמו שמבואר בתקנות קדמונינו נוחי עדן. וכל החוזר בו וכר כדלקמן, וכן ע״ע השטרות בין שטרי חובות בין שטרי שכירות אדם ובהמה ובתים בין שטרי קרקעות שום סופר לא ימסור סודרו בקנין ושבועה חמורה רק עד שישלמו במוקדם את שכר סופר כפי מה שמשלמים בשאר המדינות דהיינו ־אם־ לכל שטר ושטר ושטרי קרקעות אם יהיה בסכום גדול ישלמו עליו לפחות שמנה פרוטות של נחושת לכל מתקאל ובסכום מועט ישלמו עליו ככלל לפחות סך קצוב — אם — ושטר שכירות השייך ליתומים יקח הסופר בשכרו — ת — לכל מתקאל, ואם איזה תלמיד חכם יהיה כמתווך בין שותפים ויפנקס, או יסדר להם חשבונות לא יעשה שום עבודה מהעבודות הנ״ל רק עד שיקבל שכרו שכר הטורח והעמל־ וצריך להודיע שאם איזה יתום נשכר כפועל אצל מי שהוא ובאו אצל הסופר לכתוב שטר שכירות ונראה לסופר להוריד מן סר — דת — שעל היתום הנשכר לתת בחלקו. אי לוותר לו, הרשות בידו לעשות כפי ראות עיניו, וכל שכר הספרות יהיה בשותפות בין כולנו חלק כחלק וכל החוזר בו מאיזה פרט מהפרטים הנזכרים פתו פת גויים ויינו יין נסך והרי הוא מובדל מעדת ישראל ורבצה בו כל האלה וכו' ולראיה שכך הסכמנו חתמנו פה בשבעה ימים לחדש תשרי שנת התקמ׳׳ג וקיים.

תעודה מספר 45–בע״ה התקצ"ג-רבי דוד עובדיה-הסדרת שכרהמלמדים והשוחטים.

תעודה מספר 46 –

להלן תוכן ההודעה בנושא זה.

התקצ"ד – ב"ה – 1834

ראינו אנחנו החתומים מטה, שנשתרבב בין בני קהלינו ישצ"ו מנהגים אשר לא טובים בעיני אלקים ואדם, האחת שנואה מה שהנגו שבליל שני של פסח הולך אבי המשודך וכל קרוביו אל בית אבי המשודכת לקרות שם את ההגדה ולסעוד שם ומניחים נשותיהם ובניהם יחידים ביתה ומבטלים אותם ממצות ארבע כוסות ומצות טיבולים ומצות סיפור יציאת מצרים, ומצות אכילת מצה ומרורו וחרוסת ואפיקומן. ובמקום שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בן חורין ויכין מושבו בביתו כבן הדרורים הלוך הלכו האישים להשתעבד לאחרים, והדבר נוגע לדת ודין של תורתינו הקדושה שהרי פסק מר"ן ז"ל בשולחנו הטהור א"ח סימן תע"ב וזה לשונו.

"גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצות הנהוגות באותו הלילה" על כן לומר, ובלכת האיש למקום אחר נמצאו אשתו ובניו הקטנים בטלי בהם ממצות הללו מלבד שגורם עצבון בבית בליל שמחת יום טוב ולא נכון לעשות כן.

ועוד זה אין לו שיעור מה שנהגו בימים טובים לפקוד איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו ונראה בעיניהם שזהו שמחת יום טוב ובאמת הגמור אין זה אפס מתלאה ולא זאת המנוחה והמרגעה להיות נעים ונדים מבית לבית ומחצר לחצר אלה מפה ואלה מפה. לא מצאו מנוח לכף רגלם, מאז הבוקר עד ותעבור המנחה ויהי כבואם אל ביתם עייפים ויגיעים כמי שעקר דלתות עזה ואיזה אפוה מקום מנוחת קדושת הרגל, אשר חכמים הגידו שלא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, ועושה אלה מלבד ביטולה של תורה, עוד יוסיפו סרה, בפקוד איש את רעהו להרבות בשיחה בטלה.

ומי יתן והיה שלא יהיה דבורם בשחוק וקלות ראש המרגילים את האדם לערוה, ורובן בהלשון הרע רחמנא לצילן, ומבטלים סעודת יום טוב וברכותיה ומאבדים טובה הרבה, לכן מהיום הזה והלאה מקבלים אנו על עצמנו ועל זרענו אחרינו לדורות עולם בקבלה גמורה, להיות כל איש שורר בביתו בליל שני של פסח בקריאת ההגדה עם בניו ובני ביתו ולא יצא מדלתי ביתו החוצה ושמח את אשתו.

וגם בכל ימים טובים אחר צאתו מן הקודש מתפילת שחרית ילך אל ביתו שמח וטוב לב, ואל יצא איש ממקומו שמו שהאריך בזה הרב ח"י ז"ל שכתב שמצוה על כל איש ישראל שלא לצאת מביתו ברגל וליטוש לאשתו ובני ביתו בדד בבית שעיקר המצוה, להיות שש ושמח הוא ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו כמו שנאמר, ושמחת אתה וביתך.

ואין חיוב על אישי ישראל בפקודת כל האדם שלא אמרו רז"ל והטילו עלינו החיוב זולת להקביל את פני רבו, דוקא ואם ירצה להרבות בשמחת יום טוב להזמין איש את רעהו ואיש את קרובו בביתו ובחומותיו להיות שניהם אוכלים על שולחן אחד בקדושה ובטהרה כדת של תורה הנה מה טוב ומה נעים ושומע לנו ישכון בטח ויהיה ביתן כגן רטוב, ועליו תבוא ברכת טוב, כן יהי רצון והיה זה בשנת תקצ"ד – 1834 לפ"ק.

יהונתן סיריו – רפאל אהרן מונסונייגו – יעקב סירירו.

תעודה מספר 46-בע״ה התקצ"ד-רבי דוד עובדיה-

עמוד 55

תעודה מספר 47

בשם ה' נעשה ונצליח.

החכמים השלמים הדיינים המצויינים כמה"ר ישראל…תשמרם.

אחרי דרישת שלום ושלומכם אות לטובה, על אודות כי לא טובה השמועה ששמענו על דברת כה"ר יחייא צבע ששמענו באומרים שהפליא לעשות לדבר תועה נגד הרבים והיחיד ובפרט נגד הנגיד כה"ר יצחק אביטבול נ"י שהוא מדבר עליו לשון הרע ומסירות דברים שלא נתנו ליאמר.

והנה בעתה בא לפנינו כבוד הרב יצחק נ"י ודינא קא תבע באומרו שאם יש לו דין או תביעה נגדו הוא כופף ראשו כאגמון לדין תורה שתעלה מגופו ומממונו, ולא ידבר עליו שום לשון הרע או מסירות, ואם הקשה ערפו, וןלא רצה לקבל עליו את הדין.

עודינו מחזיק ברשעו, הנה הוא מותרה ועומד שיש רשות ביג הנגיד לרדוף אותו עד חרמה, וגם אנחנו נחלץ חושים ולא נדע מה נעשה, יען שהרב יצחק הנזכר הוא קרי בחיל שאם ימצא בו איזה מרמה ועולה או עושה איזה דבר שלא כהוגן עליו רמי לקבל עליו כל מה שיגזרו עליו החכמים והקהל, בעונש ממון ועונש הגוף.

אך אם הוא נקי כפים חלילה לכם לשמוע חרפתו וביזיונו, וכ"ש דברי מסירות ולשון הרע חס וחלילה, ואתם בני עליה התאזרו והיו לבני חיל לשבר מלתעות עול ולא תעשנה ידיהם תושיה דמה זו שתיקה והסתר פנים בנדון זה, ותשובתכם מהרה תצמח עם הרב יפה שעה אחת קודם שצריכים אנו לבעלי תשובה ואין להעירך כל אחד בשלום שלום ורב שלום.

 יהונתן סירירו ס"יט – רפאל אהרן מונסונייגו סלי"ט – יעקב סיריו סי"ט

אחדש״ו כת״ר כראוי ליראי השם ולחושבי שמו זאת אומרת על דברת ריב ומדון שיש לידידינו הנבון כה״ר יצחק אביטבול עם כהרי״ח צבע, אנחנו צעירי הצאן לא ראינו בו שום דופי הן מענין המסירות הן דבר אחר ח״ו, ואדרבא מיום שנתמנה לנגיד הקים דגל התורה וכל אשר היה עושה היה ע״פ הדין, ובבקשה מכם רודפי שלום לשפות שלום למו כי לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ⁴ולהוכיחם בשבט לשונכם להיות לאחדים כי הפירוד רע ומר ובפרט לעת כזאת, ולכת״ר החיים והשלום מאדון השלום.

יהושע יש״י סי״ט יהודה אלכאז ס״ט עמוד אגיטכול סי״ט

תעודה מספר 47-רבי דוד עובדיה-קהלת צפרו כרך א'

עמוד 56