פיוט לכבוד האדמו״ר דוד אביחצירא זלה״ה זיע״א-אני לדודי
פיוט לכבוד האדמו״ר דוד אביחצירא זלה״ה זיע״א
מאת כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א
נעם הנז'
סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ חזק
לכבוד אדון מקל תפארת. רבינו דוד אביחצירא
אספר את מקצת שבחיו. מה שהיה עושה בחייו. כערוגת בשם לחייו. פניו כפני חמה מאירה.
נחמד נעים היה בדורו. מתבודד עם קונו ויוצרו. לכל היה נשמע דברו. באימה בפחד במורא.
יראת יי תמיד היתה בו. בלכתו בקומו ובשכבו. לאמו ואביו אהבו. עשה להם כתר עטרה.
ישב תמיד בבית מדרשו. גם ידע טעמו וממשו. עבד את
רבו ושמשו. בעבור זאת האדם נברא.
חבר חבורים על התורה. פתח האהל לו עטרה. שכל טוב על מדרש וגמרא. וגם על פסוקי דזמרה.
יתר כל חבוריו היקרים. בקש ותמצא בחדרים. מיֻסדים על
פי מוסָרים. על העבודה והתורה.
ישר לבב נקי כפים. בעבודת אלהים חיים. היה מפרנס העניים. בלב נדכה ורוח נשברה.
אור תורתו זרח עלינו. בנר מצותיו הדביקנו. כמה יגע וטרח עלינו. ללכת בדרך ישרה.
אחר עליתו בסערה. השמימה בטל גזרה. מעל ישראל אום
טהורה. בו בחר נאזר בגבורה.
דעת האלהים הוא קנה. בכל עת אצלו מזמנה. יום ולילה
לא זז ממנה. אחז צדיק דרך ישרה.
הדריך עדתו לתשובה. כל אחד בנחת ובשובה. לשם האל
דגול מרבבה. כל מעשיו היו בסתרה.
את עמו הטוב עת אזכרה. זכר צדיק לברכה אמרה. למדנו
מגדול ונורא. ברך את אברהם בתורה.
נפש אדוני מאד חשקה. לקים כל מצוה וחקה. בחפיצה
ובדביקה. לשרש נשמתו היקרה.
חכמים מאד שבחוהו. היה רב מאיד מחנהו. מן השמים
סיעיהו. במחשבתו הטהורה.
זריז ונשכר בכל מצוה. היה פורש מן התאוה. אשר היא
נשברה והִוָה. ואחריתה תהיה מרה.
קדש את עצמו במותר לו. בעניניו ובמאכלו. ואשרי אדם
שככה לו. כמה מעלתו יתרה.
אבוא כעני ודל שואל. מיושב תהלות ישראל. יברך
שארי״ת ישרא׳יל. הוא אח״י מל״ך שר התורה.
מקום הניחו לו אבותיו. גם הגיע לסוף מדותיו. בשובה ונחת
ארחותיו. דרכו בקדש היא ישרה.
ישמח ישראל בעושיו. שמו נאה וגם מעשיו. מתוקים מדבש
מדרשיו. להחיות רוח נשברה.
ציץ ופרח מרבה המשרה. על שכמו צנה וסוחרה. וברוך
מבנים אשירה. הוא רבי יצחק אביחצירא.
חנון הוא ואב הרחמים. ישמר לו בניו הנעימים. אברהם יעקיב שלמים.
אשר הם ישלימו השורה.
זרע קדש ראשון בקדש. את ימיו לטובה יחדש. עד יגדל
כמו עיר וקדיש. בזכות אשר על שמו נקרא.
קולי לאל אָיֹם ונורא. יאריכו ימים בתורה. הם ובניהם עמם כשורה.
עד אשר יבוא יום בשורה.