מורשת יהדות מרוקו

חסרים אנו כל ידיעות מדויקות כיצד ומתי נתארגן בית־הדין בסיאודד ריאל. ודאי שהאינקויזיטורים שבאו לפעול בה קיבלו את מינוים קודם בואם לעיר. אף אין אנו יודעים על־פי איזה קריטריון נבחרו הללו. הדעת נותנת שהיו אלה אינקויזיטורים שהכירו את תנאי החיים בעיר זו, או שלפחות נעזרו ביועצים־מומחים בכל הנוגע להערכת עדויות ויחסי־שכנים. במשפטי סיאודד ריאל מוצאים אנו הערכה דקה מן הדקה של עדויות ותנאים. כושר הבחנתם בין טפל לעיקר ובין עלילה לאמת הוא שהכריע את הכף אצל נידונים רבים. בדיון זה נזדקק להזכרת שמות אישים אלה במידה שהללו יכולים ללמדנו על תנאי פעולתו של בית־הדין.

בעיה חשובה ביותר בתולדות בית־הדין, כבתולדות האנוסים, הוא תאריך בואם של האינקויזיטורים לסיאודד ריאל. דלגאדו מרצ׳אן, בהסתמכו על תאריכיהם של אוטו־די־פי שונים שנערכו כבר באוקטובר 1483," מנה תקופות־חסד שונות וקיבל את דבריו של פאראמו שהאינקויזיציה באה לסיאודד ריאל בחודש אפריל 1483. לדעתו עברה תקופה ארוכה למדי מגביית העדויות על מעשי האנוסים עד לעריכת המשפטים, ומן המשפטים עצמם עד לביצוע פסקי־הדין. שיטתו נכונה, פחות או יותר, אם מניחים אנו שקיימת היתה שיטה אחת לקביעת תקופות־החסד ולהארכתן בטולידו, כבסיאודד ריאל.״ אבל נראה שלא היה כל הכרח שהאינקויזיציה תנהג בסיאודד ריאל כפי שעתידה היתה לנהוג בטולידו. אף לא היה צורך מיוחד להקדים ולבוא לעיר זו. במשפטה של ליאונור די לה אוליבה, שנערך בשנת 1521, מובא בפתיחת

המשפט אישור נוטריוני המעיד על יומה הראשון של האינקויזיציה בסיאודד ריאל. ביום הראשון, 14 בחודש ספטמבר, קראו בכנסית סנטה מדיה שבסיאודד ריאל את צו־החסד, שהכריז על קביעת 30 ימי־חסד, שבהם יזכו כל המועדים לפני בית־הדין (ואשר וידוים יתקבל) לחסד, שלא יהיו מובאים לדין בעוון כפירה. צו זה חתום היה בידי פרו דיאס די לה קוסטאנה ופרנציסקו סנצ׳ים די לה פואנטי, שנתמנו לשמש אינקויזיטורים בסיאודד ריאל. תקופת־החסד נקבעה כאמור לשלושים יום, וניתנה ארכה של 30 יום נוספים של חסד, שכן ב־14 בנובמבר, שיום ששי היה, פתח בית־ הדין במשפטים נגד האנוסים מבני המקום. ארכה זו ניתנה משום שחודש נוסף הספיק לאיסוף האינפורמציה הדרושה לפתיחת המשפטים. אין איפוא שום יסוד להניח שבית־הדין או האינקויזיטורים ישבו בעיר באפם מעשה קודם בואם אליה. נהפוך הוא, הדעת מחייבת שבאו אך ימים מספר קודם להכרזת תקופת־החסד, ועד לבואם ניזונה העיר משמועות על בואם בקרוב לעשות דין באנוסים מתיהדים, מתוך כוונה להכשרת הרוחות ודעת־הקהל.

כידוע, מלווה היתה הכרזת החסד דרשה על הכפירה והכרוך בה. מסתבר שבדרשה זו אף קיבלו השומעים הסברה והדרכה על מה יש להתודות ועל מה יש להעיד. וקרוב לודאי שכבר למחרת אותו יום ראשון, שבו ניתן צו־החסד, הופיעו ראשוני העדים וראשוני המתוַדיִם, וידיהם של גובי העדויות מלאו עבודה. אך לא לכל ימי הפעולה בתקופת־החסד יש לנו הוכחות שהופיעו בהם עדים ומתוַדים, ונראה כאילו הקצב הולך וגובר לקראת סופה של תקופת־החסד. מצד אחד, לא כל פעם נמצא אסמכתה בעדותו של עד או מתודה לפני האינקויזיציה לספרי העדויות והוידויים. אף־על־פי־כן נמצא כמה סימנים מובהקים על פעולתה של האינקויזיציה קודם שנפתחו ישיבותיו של ביודהדין. התאריך הקדום ביותר בהרשמה זו שהגיעה לידינו הוא 1 באוקטובר 1483, שבו הופיע חואן די לה סירה, תושב שכונת סן פדרו בסיאודד ריאל ומסר עדות על עצמו ועל משפחתו. אך ודאי שהיו ימים מלאי הודעות מיוחדות במינן, ומהן אפשר ללמוד כיצד נפרשה הרשת לאנוסים רבים בעיר. מסתבר שעל אף ההתחייבות לשמור על סודיות הדברים לא נעלם מעיני תושבי מקום כסיאודד ריאל מי ומי היו הבאים להתיצב לפני חוקרי האינקויזיציה. כשם שלא נעלמו מעשיהם של אנוסים מעיני שכניהם הנוצרים כך אי־אפשר שלא היו נודעות הליכותיהם של שכנים אלה ועובדות הופעותיהם לפני חוקרי האינקויזיציה.

מה שיכול להיות נעלם היה רק תוכן דבריהם. ועובדה זו כשלעצמה היה בה כדי להטיל אימה על אנוסים רבים. משום כך נראה לנו שהופעת עד נוצרי או אנוס אחד גררה גם הופעות של אחרים, מתוך תקוה שהופעה בזמן ווידוי מלא יהיה בהם כדי לסייע להצלתו של האנוס החושש מפני בית־הדין, ובמיוחד יש לזכור שבית־דין האינקויזיציה שכן במקום מרכזי בעיר. בית־הסוהר של האינקויזיציה נמצא כנראה אף הוא שם, ואף־על־פי שנתקיים גם בית־סוהר של הארכיהגמון, הדעת נותנת שלא נזקקו לו אלא כשבית־המעצר שליד בית־הדין היה מלא.