מורשת יהדות מרוקו

פה ופה היסוד הלא עברי, שהוא היסוד המוכר יותר לקורא, הוא המובא בסוגריים או במרכאות: כא יעמלו עליהום ואחד למצבה ״מונומא״ = הם עושים עליהם מצבה, ״מצבה״ [=יד זיכרון] פרז ואחד לחוק (דאהיר) פישראל = יצא חוק (חוק) בישראל . והעצבות (לגייאר) . למעשה אין קביעות בדרך הרישום. לצד דיפלום ״תעודה״ (אנו מוצאים גם ותעודה (דיפלום) , לוצאייא (צוואה), וגם  צוואה .

לעתים היסוד העברי שבעלונים אינו מתרגם ממש את היסוד הלא עברי, וגם אינו בא במקומו, אלא משמש לו מעין תמורה: נאס דלבלאד (אזרחים) = אנשי העיר (אזרחים)¡ ישראלית אצילייא (אזרחית) = ישראלית אמתית (אזרחית); למוואדע (גבולות) = מקומות (גבולות)¡ יעטי ראי (יועץ) = יתן עצה (יועץ)_; נסא די כא יעאוונו (מחזיקות) ־= הנשים שעוזרות (מחזיקות)¡ תרתתב גנסהא וארדהא (יישוב ארץ ישראל) = תיישב / תסדר את עמה וארצה (יישוב ארץ ישראל)¡ לגיררא די ישראל (מלחמת השחרור) = המלחמה של ישראל (מלחמת השחרור)¡ בנק אוכרא (סניף) = בנק אחר (סניף)¡ לגנס די ענדו ננאס ״קולות׳ = העם שיש לו אנשים ״קולות״ [־קולות בהצבעה]¡ לכביר די האד לפריגאטא (רב חובל) = הבכיר של הספינה הזאת (רב חובל).

יש ששתי מילים עבריות מקבילות עומדות זו ליד זו. בדרך כלל המילה שבסוגריים היא המילה השגורה בלשון הדיבור: סאכנין גיר פ״בית החיים״ (למיעארה) ־ גרים רק בבית החיים (מערה) (ע׳ 17). דוגמות מעטות אנו מוצאים גם מחוץ ללשון העיתון: חייב באס יעמל למזוזה (שם שדי) = חייב לעשות מזוזה (שם שדי) (מ״ב נט, סח ע״א). הביטוי העממי והמקובל הוא והוא המובא בסוגריים.

כפל לשון:

צירופים שבהם היסוד העברי והיסוד הלא עברי (ערבי, צרפתי או ספרדי) מופיעים זה ליד זה, שווים או קרובים במשמעם, וברוב המקרים מחוברים על ידי ו׳ החיבור. כפל הלשון משמש לחיזוק התכונה: וגביר ומזהד = גיבור ובעל כוח . כאן גבור קווי = [אפילו דוד המלך, ש]היה גיבור חזק, [דהיינו גיבור אמתי].|כבוד כביר וגדול – כבוד גדול וגדול [דהיינו גדול מאוד].

וטרוד ומסגול = טרוד ועסוק [דהיינו עסוק מאוד]. דרן ארץ וצוואב = דרך ארץ ונימוסין. ולחכמה ולעקל = חכמה ושכל [דהיינו חכם מאוד] . !לאונור ולכבוד דשבת = הכבוד והכבוד של השבת [כלומר הכבוד הרב] . חסוירוס טלעלו לכאעאס וזאה סם = אחשורוש עלה לו הכעס ובא לו הכעס [כלומר כעס מאוד]. המן לחראמי לממזר = המן הממזר [דהיינו הממזר הגדול] .

דרך אחרת להדגשה היא כפל תצורה, כגון דלי דלים, הבלי הבלים, שקרי שקרים,

כפי שציין כבר בר-אשר, וכמותם שמעתי גס בפי האינפורמנטים.

גיהיני גיהינום, חיני חינם, ריני רננות ועוד…

דוגמות מעטות בלבד בלשון הכתובה, כגון: ואכא ימסי ויטלע כפלי כפליים = אפילו ילך ויעלה כפלי כפליים (ש״ח 7). ואפשר גס: קדוש ומקודש, רשע מרושע.

• רבותי הגולשים….
• אני מרבה ולא בצורה יחסית לשאר הנושאים, לפרסם מהספר הזה את הנושא הזה שהוא המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו " של יעקב בהט, משום שאני רואה חשיבות רבה בנושא הזה המבהיר לנו את תפקידה של השפה העברית בתוך השפה הכתובה בעיקר וגם זליגה מסוימת לשפה המדוברת.
• תמוהה הייתה בעיני, כשאר הגענו ארצה ועוד באניה אבי ז"ל התווכח על מיקום מושבנו הקבוע בארץ הקודש, והדו שיח היה כולו בשפה העברית, אמנם היה זה בשפה התנכ"ית, עם ביטויים שכיום פסו מהעולם, אך הפקידים הבינו אותי היטב וקיבלנו את מבוקשנו….
• אמת הדבר כפי שפרופסור בר שאר, מציין בספרו " מסורות ולשונות " וכך הוא כותב , מ=ציטוט מדויק מתוך  ספרו בעמוד 150-151 :
                          "בדיקה כוללת ומקפת של שימוש המילים השאולות מן העברית, מגלה, כצפוי, הבחנה ברורה בין השכבות השונות של החברה. לדידי יש צורך להבחין בין ארבע קבוצות של דוברים. שלוש בתוך חברת הגברים – חכמים ותלמידיהם, יודעי קרוא וכתוב וגברים שאינם יודעים קרוא וכתוב – והנשים כקבוצה רביעית . אמנם לא תמיד הבחנות אלו חדות וחלקות הן, והקווים לא תמיד ברורים. ואולי יש מי שירצה חלוקה רחבה יותר . בכל זאת יש סימנים ברורים ומרובים הקובעים את החלוקה שהצעתי בכל הנוגע לסוגיית היסודות העבריים ( ולא רק בסוגיה זו ) עד כאן לשון משה בר אשר ….יש אמנם הרחבה בנושא הזה לגבי כך קבוצה , אותה אביא במסגרת הספר שלו באתר " מורשת מרוקו "
• בברכת שנה טובה ומבורכת …נמשיך לדוש במקורות השפה בצורה עניינית ומועילה לכל סקרן ומבקש הרחבת ידיעותיו…..
• וכעת נביא עוד חלק מהספר המופלא הזה….

מודגשים גם כל הצירופים העבריים שבהם אחד הכינויים די, דל… או ד… חוצץ בין מרכיבי הצירוף: | כא ירזא תשועה די הקב״ה = הוא מצפה לתשועת הקב״ה . |כא יתפגד לאהבה דלמלך = הוא נזכר באהבת המלך . |לקבורה דצדיק = קבר הצדיק |האד לאמונה דתורה ־ האמונה הזאת בתורה (מ״ב ב, ג).

היכן שמופיעה האות למד בהתחלת המילה, זו השפעת הערבית הספרותית על הלשון המדוברת, יען כי הלמד מסמלת בערבית את ה' הידיעה…..( אל ) ובקיצור " ל "

שמות ברבים ובנקבה הנגזרים מן היחיד, וכן שמות בתוספת צורני נטייה, הם חלק מהערך הראשי ומובאים תמיד בדוגמות של הערך: |אריה]: עביווה למודע דלאריות וסייבוה תמא = קחו אותו למקום האריות וזרקו אותו שם . תקול לגוי יסעל = [אם שקעה השמש, האישה] תאמר לגוי להדליק [את הנרות]. 2) כאן לעיד דלגוים = היה החג של הגויים .לגויה בררחתלו ־ הגויה קראה לו.  |גאולה: 1) באס נקררבו לגאולה דייאלנא מן באיין לאומות = [נעבוד את ה'] כדי שנקרב את הגאולה שלנו מבין האומות , די הייא לעלייה לכתירא דליהוד דלמרוק וגאולתם = [המעמסה הגדולה המוטלת על ישראל] שהיא העלייה הגדולה של יהודי מרוקו וגאולתם. |בריא: 1) כא יעארף ראצו באיין הווא בריא ־ [אם] הוא מכיר את עצמו שהוא בריא [מותר לו…] רזעת בריאה ממש = [כששמעה את תפילת הרב] חזרה [להיות] בריאה ממש .

• רישום הומונימים:
• [מיוונית: homos שווהonoma + שֵם] צֶמֶד, צִמּוּד; זוּג מִלִּים אוֹ קְבוּצַת מִלִּים הַשָּׁווֹת בִּכְתִיבָן אוֹ בַּהֲגִיָּתָן וְשׁוֹנוֹת בְּהוֹרָאוֹתֵיהֶן, לְמָשָׁל: "אַשְׁפָּה" (זֶבֶל) – "אַשְׁפָּה" (תִּיק); "תָּלִינוּ" (מִן "תָּלָה") – "תָּלִינוּ" (מִן "לִין").
• שמות הומונימיים מצוינים כערכים ראשיים נפרדים עם סימון סידורי באותיות א״ב לפני כל ערך. |א. אב — חודש אב: נהאר תסעתאס אב כאן האדסי = ביום תשעה עשר באב היה [כל] זה . ב. אב] — כינוי לאבות האומה אברהם, יצחק ויעקב: 1) הומא תלתא דלאבות = הם שלושת האבות . 2) סכנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב = [שם] גרו אבותינו אברהם יצחק ויעקב .