מורשת יהדות מרוקו

מתוך הספר  החתונה היהודית המסורתית במרוקו – וסף שטרית

טקס החינה-אלישבע שטרית

לסיכום הטקס קראתי את מחרוזת הסיום של השיר:

תמונות והבזקים, זה כל שנסינו להחיות יחד אתכם בזו

[החבורה;

תמונות של גיל וחדוה, הבזקים של תמימות ואמונה, שעצבו

 [גם אוירה_;

תמונות של אֹשר על הגשמת הַצִּפִיָה הטבועה, תמונות של

 [פיוט ושירה.

יהי רצון שתשרה שמחה במעונכם ותרבה ברכה בהונכם

 [כל השנה,

אתם החתן והכלה הנאהבים, עם כלל הנוכחים המצטרפים

[לַתְּחִנָה.

לסיום הערב ביצעה הלהקה סדרות של שירים ופיוטים מתוך הרפרטואר שלה, ולבסוף את שיר הפרדה מבעלי השמחה :

א.         תבקאו עלא כיר, הא חנא זינא, / ונפרחו כלנא פי האד לחנא.

תבקאוו עלא כיד 

[־היו שלום, הנה באנו לשמוח כולנו בזאת החינה. היו שלום.]

• תבקאו עלא כיר, הא חנא מסינא, / ולי חבנא יסאל עלינא.

 [=היו שלום, אנו יוצאים, ומי שאוהב אותנו שישאל לשלומנו.]

ג.          תבקאו עלא כיר, נמסיוו עלא חין. / יתדום-לנא

[משפחת בר־חן.

[־היו שלום, אנו עומדים לעזוב. שתחיה לנו משפחת בר-חן.]

סלאמאת סלאמאת סלאמאת, יא אללאה, יא עיוני.

[־שלומות, שלומות, בואו נלך, הו עיניי.]

ד.         תבקאו עלא כיר, כיף סזרא מגרוץ, / ידום-לנא עזיזנא לערוץ. [־היו שלום, הריהו כעץ נטוע. שיחיה לנו חתננו האהוב.]

ה.         תבקאו עלא כיר, תקול וורדא מגרוצא. / יתדום־לנא

[לאלא לערוצא.

[־היו שלום, כאילו ורד שתול. שתחיה לנו גברתנו הכלה.]

סלאמאת סלאמאת סלאמאת, יא אללאה, יא עיוני.

ו.          תבקאו עלא כיר, ווזדו להום לכּרארס. / ידומו־לנא

[ולאד מראכס.

[־היו שלום, הכינו להם את העגלות. שיחיו לנו בני מראכש.]

ז.          תבקאו עלא כיר, גיר בגינא נבאתו, / ולי תפררז יחייד צבאטו.

[־היו שלום, רק רצינו ללון, ומי שנהנה שיחלוץ נעליו.]

ח.         תבקאו עלא כיר, יא מאלין דאר, / אלאה יכליכום

[כבאר וצגאר.

[=היו שלום, אתם בעלי הבית. שהאל ישמור עליכם, גדולים וקטנים.]

סלאמאת סלאמאת סלאמאת, יא אללאה, יא עיוני.

4 מעין סיכום

בחתונה היהודית המסורתית במרוקו שימשו טקסי החינה טקסים מעצבים, טקסי מעבר וטקסי חניכה עבור הכלה, שעד לרבע הראשון של המאה ה־20 היתה לרוב נערה ולעתים אף ילדה. מרכזיותם נבעה מן הסגולות המגיות והמרפאות שיוחסו לקישוטי החינה ולעיסת החינה כנראה עוד בעת העתיקה. בקהילות השונות נכלל בטקסי החינה טקס עיבורי מרכזי, שנקרא לפעמים טקס החינה הגדולה ונערך ערב טקס החופה והקידושין בנוכחות מוזמני משפחת הכלה, וכן טקס האזמומג, שבו משחו את שערות הכלה בעיסת חינה בתוספת ביצה וחפצים אחרים ועטפו את שערה המשוח והעמוס למשך יום או יותר עד לרחצה שלה לפני הטקס המרכזי של החינה; הטקס נערך בנוכחות הנשים שטיפלו בה בשבוע החתונה לפעמים לפני טקס חינה נוסף, שנקרא טקס החינה הקטנה, שבו השתתפו בעיקר נשות המשפחה, חברות הכלה והנשים שטיפלו בכלה באירועי החתונה, ושנערך לפני הטקס המרכזי, בתחילת האירועים או סמוך אליו.

התפזרות הקהילות ברבע השלישי של המאה ה־20 ואבדן הרצף הקהילתי שיבשו את ההביטוס התרבותי של הקהילות השונות, שליכד את בני הקהילה וקבע את מסכת הטקסים וההתנהגויות שלהם לאורך כל השנים. העלייה לארץ וקשיי הקליטה בתרבות הישראלית החדשה גרמו לביטול כמעט מוחלט של טקסי החינה השונים בקרב העולים או לצמצומם לטקסים פנים־משפחתיים גרדא. בשנות השמונים ובשנות התשעים חזרו משפחות רבות מקרב יהודי מרוקו לקיים טקסי חינה כחלק מהותי מאירועי החתונה תוך הפיכתם לחגיגות קולינריות ומשפחתיות, שמבטאות גם רצון להצהרה על זהות תרבותית אתנית ולשילובה בתוך ההביטוס התרבותי הישראלי הכללי. העלייה ברמת החיים של חלק גדול מיוצאי מרוקו ונסיעות הסיור והעלייה על קברות קדושים במרוקו גם תרמו לחיזוק צרכים זהותיים אתניים אלה.

התחדשותם של טקסי החינה בישראל מעלה את השאלה של שילוב מסורות תרבותיות בעלות משמעויות אמוניות, מגיות או דתיות, במסגרת הביטוס תרבותי חילוני עם נטיות מודרניות מודגשות. אמנם בבל התרבויות הכלאה תרבותית של יסודות סותרים כביכול היא תופעה נפוצה, כשם שבקהילות היהודיות לא נדחו לגמרי האמונות בכוחות מגיים מפני האמונות המונותאיסטיות היהודיות הצרופות, ובמיוחד בקרב השכבות העממיות הרחבות. אולם כלום על המתעניין בגורלן של המסורות של יהודי מרוקו (או של כל קבוצת קהילות אחרת) לסמוך על התהליכים ההיסטוריים והחברתיימ־התרבותיים בלבד לסינון יסודות מסוימים מתוך מסורות אלה ולשילובם בתוך התרבות המובילה תוך מתן משמעויות חדשות? כלום יכול הוא להשפיע על תהליכים אלה? לשאלות אלה, שעולות גם מן התיאור המפורט שניתן כאן לטקס החינה הפרטי והמיוחד שנוהל בידי חברי להקת צפון-מערב, נתייחס בקצרה באחרית הדבר של קובץ זה.