מורשת יהדות מרוקו

נתן אלתרמן

על החיל אלבז

שֶׁעָסַק בְּפֵרוּקוֹ שֶׁל רִמּוֹן וּבְלִי מֵשִׂים הֻפְעַל בְּיָדָיו מַנְגְּנוֹן הַפִּצּוּץ. אַלְבַּז לֹא הִשְׁלִיךְ אֶת הָרִמּוֹן מִיָּדוֹ, לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִישׁ הָיָה עִמּוֹ בְּאֹהֶל. הוּא פָּרַץ עַם הַפְּצָצָה הַחוּצָה, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי גַּם שָׁם אֲנָשִׁים, הֵחֵל רָץ אֶל הַוַאדִי הַשּׁוֹמֵם בְּקָרְאוֹ בְּקוֹל "רִמּוֹן, רִמּוֹן". הוּא נִתְרַסֵּק כְּתֹם אַרְבַּע הַשְּׁנִיּוֹת אֲשֶׁר בֵּין נְקִירַת הַפִּיקָה וּבֵין הַהִתְפּוֹצְצוּת. כָּל חֲבֵרָיו יָצְאוּ חַיִּים.1954.

רַצְתָּ חִישׁ, בְּלִי עֲמֹד, כְּאִלּוּ

אֲחָזְךָ הַטֵּרוּף כִּי עָז.

רַצְתָּ חִישׁ וּפָנִים הֶאֱפִילוּ

כִּפְנֵי אִישׁ הַפּוֹרֵץ לָבֹז בָּז.

כֹּה מִהַרְתָּ לָרוּץ שֶׁאֲפִלּוּ

הִצְטַדֵּק לֹא הִסְפַּקְתָּ, אַלְבָּז.

הָהּ, חָמוּם וְנִמְהָר לִבְלִי־חֹק,

שֹׁרֵשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, דּוֹהֵר לְלֹא סְיָג וּבַלָּם,

כְּאִישׁ פֶּרֶא אֲשֶׁר מֵעוֹלָם.

לֹא הָלַכְתָּ הַסְבֵּר בְּמִשְׁלַחַת

אֶת סְגֻלּוֹת עִם עוֹלִי־יְשִׁימוֹן,

לֹא יָדַעְתָּ לַמֵּד בְּנַחַת

סָנֵיגוֹרְיָה עַל בְּנִי־אָב־הָמוֹן,

רַק פָּרְצָה כְּשֵׁד מִשַּׁחַת

וְצָרַחְתָּ: רִמּוֹן, רִמּוֹן!

הָהּ, חָמוּם וְנִמְהָר לִבְלִי־חֹק,

שֹׁרֵשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, זוֹנֵק וְשׁוֹאֵג בְּקוֹל רָם

וּמַרְבֶּה מְהוּמָה בָּעוֹלָם.

הָרִמּוֹן לְאָחוֹר לֹא הִשְׁלַכְתָּ

כִּי הָיָה אִישׁ בָּאֹהֶל רָבוּץ.

הָרִמּוֹן לְפָנִים לֹא הֵטַחְתָּ,

כִּי נִרְאוּ אֲנָשִׁים בַּחוּץ.

פֶּה פָּעַרְתָּ, עֵינַיִם פָּקַחְתָּ

וּבְיָדְךָ כִּלָּיוֹן חָרוּץ.

הָהּ, מֻשְׁלָךְ אֱלֵי סְבַךְ לִבְלִי־חֹק,

שֹׁרֵשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, קוֹפֵא פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם

לְעֵינָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם

אָז פָּרַצְתְּ לָרוּץ עַל פְּנֵי חֶלֶד,

עַל תֵּבֵל… לְבַקֵּשׁ בְּקִרְבָּהּ

מָקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אִישׁ וְלֹא יֶלֶד

וְהַדֶּרֶךְ כְּבֵדָה וְרַבָּה

וּבְיָדְךָ הַפְּצָצָה הַמֻּפְעֶלֶת

שֶׁהִתְחִילָה לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע.

הָהּ, פּוֹרֵץ וְשׁוֹטֵף לִבְלִי־חֹק,

הָהּ, צָרַת עֲלִיַּת מֵרוֹק.

הָהּ, יְסוֹד רֶגְרֶסִּיבִי וּגְלָם־

סֶלֶקְטִיבִי, רִבּוֹן עוֹלָם!

אֶת קוֹרוֹת הָעִתִּים בַּחֶרֶט

עַם עַל לוּחַ יִכְתֹּב כְּמֵאָז,

אֶת לְבַב הַתְּקוּפָה הַנִּסְתֶּרֶת

מְחַפֶּשֶׂת יָדוֹ בְּפָנָס…

הַתְּקוּפָה כְּמוֹ לֵב נִשְׁבֶּרֶת

אֶל אַרְבַּע שְׁנִיּוֹתֶיךָ, אַלְבָּז.

אֲלֵיהֶן הִיא כּוֹרַעַת כַּחֹק,

שֹׁרֵשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק,

מִתּוֹכָן הִיא הוֹמָה כְּמוֹ יָם

וְיָעִיד בָּהּ רִבּוֹן עוֹלָם.

כַּנִּרְאֶה לֹא הַכֹּל בַּדֶּרֶךְ

מְפֹרָשׁ, כִּי עוֹד סוֹד בָּהּ וָרָז.

שׁוּר, הַזְּמַן הַכּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ

כִּגְמוּלוֹ יְהֻלַּל גַּם יֻלְעַז,

אַךְ עֶרְכּוֹ הַנִּצְחִי הוּא עֵרֶךְ־

שְׁנִיּוֹתָיו הַחוֹלְפוֹת, אַלְבָּז.

הָהּ, נוֹפֵל עַל עָפָר כַּחֹק,

שֹׁרֵשׁ אַפְרִיקָה, בֶּן מָרוֹק.

הָהּ, מוּטָל פְּעוּר פֶּה וְנִדְהָם

עַד בֵּינֵינוּ רִבּוֹן עוֹלָם.

חלוצים בדמעה- עם עובד 1991-עמוד 130