מורשת יהדות מרוקו

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״א

רבינו היה קשור מאד עם האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק״ל, כאשר ביקר האדמו״ר כמה פעמים בעירנו מקנם, והתאכסן בבית סבי רבי אהרן סודרי זצ״ל. לאחר עלות רבינו ארצה היו לו הפרעות בראייה, ואושפז לטיפול עיניים בבית חולים שערי־צדק בירושלים, רבינו ביקש ממני שאסע לביתו של האדמו״ר שיבקש עליו רחמים, נסעתי לאדמו״ר ומצאתי אותו רכון על ספרו ולומד, הרים את עיניו והביט בי, ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזנו שנשלחתי מרבינו ר׳ ברוך שיבקש עליו רחמים, ענה לי השבוע בע״ה יצא מבית החולים, ובך היה.

מכתב שנשלח מהאדמו״ר ״בבא סאלי״ לרבינו

בס״ד, ס״ק אב הרחמן יה״ל תש״ה לפ״ק

היא העולה למעלת הרם המופלא, גודלו וטובו מלא, ראב״ד מקודש מימיו יוצאים מן המקדש, בנש״ק, אראלים ותרשישים, מר ניהו חיבת העין כמוהר״ר הרה״ג ר׳ רפאל ברוך טולידאנו נר״ו, והמקום יהיה בעזרו, ויהי בשל״ם סובו ומעונתו, וירום כוכב מערבתו, כי״ר.

אח״ן פנת״ך( -אחרי נשיקת פני תורת כבודו) קיבלתי מכתבו הבהיר, כוכב מזהיר, ומן המודיעי״ת מה שכתוב לחיים וכד…

הודעתי הן כתוב כאן לפני רום מעלתו שהייתי אני שהצע׳ החול״מ בהדח״ן לש׳ עד השבוע החולף שחזרתי לש' איכו השתא או״ב הר׳ מתו׳ שפר ריס יע״א שהרחיק נסיעותיו לפני מעכ״ת לתהות אקנקניה ודנו בחזר״ת וכו' וכה דיבר אליו האיש הנז׳ דאיהו גלפיה מסדר הגט וכו', אנא דאמרי שקר ענה, ואין בפיהו נכונה. והס כי לא להזכיר, שמעולם לא נתמנה להיות ממסדרי הגט ולא היה לו מעולם עסק עמהם, רק באקראי בעלמא אם היה טפילה עמהם להיות מצטרף לאחד מהעדים, ותו לא מידי, והוא מחסרון ידיעתו נבהל להשיב דברים שאין להם שחר ומאליהם הם נופלים וכו'.

ובר מן דין אנן מהכא במחננו זה יע״א רוב גיטין הניתנים רובא דמינכר מכריחין אותם לבוא אצלינו אחד האיש ואחד האשה וכו', ורק מיעוט דמיעוטא שיש להם איזה סיבה המעכבת וכו' אז נותנין להם רשות ליטפל בהם אותם חברי עיר שיש להם דין קדימה במלאכתם מלאכת שמים וכר שיאמר עליהם בישישים חכמה, ולא כגון זה שעדיין טל הילדות והנערות עליהם וכר, חלילה ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם, כגון אלו וכיו״ב וכו', וגם הליכתו של הרב הנז' היתה שלא מדעתינו וכו' וחשב בדעתו דעת קלה שדבר קל הוא העניין וכו', והנה גערנו בו בגערה ובמקל וכו' על מהירותו שהביאתו לידי חרטה וכו'.

רצוף לזה ידיע ליהוי רו״מ שבכפר ריס יע״א במוקדם עדיף היו שם שני סופרים מלומדים במלאכתם מלאכת סופרים והן בעון זה ימים שיש בהם ירחים פגעה מדת הדין באחד מהם חיי׳ לרוי״ש וזה הרב הנז׳ היה רק מלמד תשב״ר וש״ץ אז אמרנו טוב לצרפו לזה הנמצא בעיר להיות טפילה עם הראשון מלהביאו למקום אחד וכר והנה כתבת לרו״מ שלישי״ם לשעבר שהכל נעשה על ידינו ומשגיחין אנו על עסקיהן בעינא פקיחא וכו' והנה שלחתי בעד הרב הנז׳ לבוא אצלינו ללמדו מלאכת סופר בכל מה שצריך בע״ה ואח׳׳ן אותו אשלח להקביל פני רו״מ שיסכים על ידו וכו', ומה שבא בקובלנא לפני רו״מ על מה שמעטין לו בשכרו ונותנים לו בני עירו רק אלף פרנקים בחודש, זה שקר מוחלט וכו' ובתשלומין איתנה תשלומי בפ״ל שני אלפים פרנקים בכל חודש חוץ ממה שבא בנדר ונדבה וכר והדבר ברור בלי שום ספק וכר.

סו״ד אנן מהבא נשתדל בכל עוז ואופן המועיל ללמדו קס״ת הסופר וכו' בעזה״ו ויתהלך במישרים לפני רו״מ בעזה״ו אלא מעתה מהדרנא בשלומי כפל מרובה מרה טובה, באלף ורבבה, למעכ״ת, תרב גדולתו, ברוב עוז ושלום, ואשר"ש ואל״ש. (ואתה שלום וביתך שלום ובל אשר לך שלום).

ע״ה ישראל אביחצירא סי׳׳ט

נס הצלה

בשנת תשט״ו בחודש כסלו, ריכזתי למעלה מ 60 משפחות לעלייה לארצינו הקדושה מעיר מקנם והגיענו בחסדי הש״י לכפר סבא, ושם רוב העולים החדשים התפרנסו מיגיע כפם בעבודת האדמה, והנה כל בוקר באה לעיר משאית ואספה את הפועלים לעבודתם, ולפני כן היו משכימי קום לעבודת הבורא במנין קבוע ואחד מן העובדים ששמו יוסף אוחיון מתושבי המקום איחר להגיע לעבודתו והלך רגלי למקום עבודה בחושבו שיוכל להצטרף לשאר העובדים, והנה למזלו טעה בדרך וחצה את גבול ישראל והגיע לעבר הירדן, ושמה נתפס ע״י שלטונות ירדן וחקרו אותו קשות ע״י עינויים וכדו׳ ואנו נפלה עלינו פחד ואימה, ובפרט לאנשי ביתו שלא מצאו דרך איך להחזיר את ראש משפחתם כי ידעו מי שנשבה בידי הגויים זקוק לרחמי שמים מרובים להחזירו לחיק משפחתו, והנה כעבור 5 ימים אחרי עינויים קשים בא אליו בחלום ר׳ יעקב טולידאנו בן דודו של מורינו (ראש חברת גומלי חסדים במקנס) וניחם אותו שיחזור בעוד זמן קצר. וכשעלה השחר בא אליו אחד מן אנשי האו״ם שומרי הגבולות ובישר אותו שבעוד שעות ספורות ישתחרר לביתו, וכך היה. ובשבת הסמוכה עשה מסיבת הודיה וסיפר לנו את החלום שחלם בשבתו בכלא הירדני.