מורשת יהדות מרוקו

קלו

פ׳ פינחפ. שני תרפ״ט לפ״ק.

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש וכר, כהה״ר יעקב דייאן ישצ״ו. שלום. שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות היריעות, דברתי עם הסופר, ואמר, בזה השבוע יגמור את כלם וישלחם לכבודו, ואך ישלח הכסף קודם. עוד בקשתני ידידי, שאם אוכל להגיד לך, פי׳ מ״ש הראב״ע ז״ל באיכה יועם זהב, בפירוש הטעמים, וז״ל: בפז אבן יקרה וי״א כי הוא כסף וזהב מופז יכחישם, עכ״ל. ובנוסח אחר מצאת מאופז, ולא ידעת מה ר״ל. ידידי הנוסח מאופז הוא האמת, כי הוא פ׳ בירמיה יו״ד פ׳ ט׳: כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז. ופי׳ דברי הראב״ע ז״ל הם פשוטים, כי הוא פי׳, פז הוא אבן יקרה, וי״א שהוא כסף, ופסוק וזהב מאופז, יכחישם, שאי אפשר לומר זהב של כסף, אלא זהב מבהיק כאבן יקרה, ופשוט. ואך דע ידידי, כי יונתן ב״ע תרגם, מאופז, מאופיר, שהיא שם עיר, כמו כסף מרוקע מתרשיש, וכ״פ רד״ק שם ע״ש, וא״כ אין הכחשה משם לי״א. ועוד מצאתי בס׳ ישן כ״י שהפז הוא מין זהב לבן ככסף, וכן ראיתי אצל צורף אחד, ואמר לי שהוא ביוקר גדול כפלי כפלים על הזהב האדום או הצהוב, ואפשר שלזה נתכוונו הי״א. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קלז

פ׳ הנז׳. שני תרפ״ט לפ״ק.

למעלת אדמו״ר עט״ר, הרה״ג מעו״מ, כמוהד״ר רפאל אנקאווא ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

מו״ח הי״ו דוב״ש אדוני שירבה, ומפציר במעלתו שיעמוד לימין החכם כהה״ד חיים אדהאן ישצ״ו, כי הוא בן קדושים, וגרים באורייתא תדיר, ושייף עייל שייף נפיק, ולא מחזיק טיבותא לגרמיה,. ומתחסד עם קונו הרבה, ואך דחיקא ליה שעתא טובא, ושרא דעניותא רהיט אבתריה, ובכן יעשה עמו אדוני חסד, כדרכו בקדש עם כל אדם, ובפרט עם זה, שהוא ראוי והגון לכל דבר שבקדושה, ושכמ״ה, ושלום. דל ורזה, היו״ם הזה, ס״ט

קלח

ס׳ מטו״מ. להרב הנז'

אדוני! בפקודת מר חמי הי״ו הנני מודיע למעלתו, כי ההוא עניא דשלח ליה אדוני בשבוע שעבר זה שמו מסעוד חזות, וקלסיה כי הוא עני חשוב, וכו׳, קבלו בספ' וקבץ לו נדבה הגונה, ואכל ושבע ודשן ופנה אל הגניבה, וגנב לו מהבית הרבה דברים, עם מעט כסף, וקם בעוד לילה עם שקו וילקוטו וברח, ועקבותיו לא נודעו, ובכן הוא מבקש מחילה וסליחה מאדוני לומר שלא תשלח לו עוד. אורח רק אחר הבדיקה יפה שהוא טוב וישר, והנה הוא מוכן לקבל מזה המין כל אשר תשלח, ושלום.

דל ורזה, היו־״ם הזה, ס״ט

קלט

פ׳ דברים. ש׳ תרפ׳׳ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמהר״ש הלוי ישצ״ו, שלום, שלום. מכתבו הקצר קבלתי, אודות שמות הרבנים והחכמים וכוי, וכוי, דע ידידי, כי עבודה רבה העמסת עלי, וצריך לה זמן ארוך, לחפש בהרבה ספרים ושטרות ישנים, הנמצאים אצלי, ואצל אחרים. וכבר אספתי דבר חשוב, ועדין צריך עוד לאסוף, ובכן המתן עוד מעט זמן, ואתחיל לסדר ולשלוח, ואם תרצה בלי סדר רק בערבובייא, הודיעני ואשלח. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קמ

פ׳ הנז׳. לחכם א׳.

ידידי, ראיתי היום בגליון ס׳ פרשה של כבודו, שכתב דברים דחוקים ורחוקים על מ״ש הראב״ע ז״ל בפרשת השבוע, וז״ל: וקרבת מול בני עמון, פי׳ ובקרבד אליהם, עכ"ל. ודבריו פשוטים, שאין לפרש וקרבת לשון צווי שצריך להקריב אליהם, אלא וכאשר תקרב אליהם, אל תצורם, ופשוט. ועוד כתבת דברים דחוקים בדבור שאחריו, וז״ל: אל תצרם מפעלי הכפל, עכ״ל. וגם זה פשוט, כי שרשה צרור, במו צרור את המדינים, בכפל הרי״ש צרר. ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קמא

פ׳ ואתחנן. לטאנכי״ר יע״א.

למעלת אדמו״ר הרה״ג, מעו״מ, כמוהר״ר מרדכי ן׳ גו, ישצ״ו. בקידה על אפים, אני אומר שלום. אדוני! בהפצרת שכנתינו אשת חיל מרים עטייא מב״ת, הנני כותב הני מלי קטני משמה, זאת אומרת ומתחננת לפני כסא רו״מ, לשלוח אחר חתנה, בעל בתה, ידוע בשם יצחק עמאר למכנאס״י, לדבר על לבו בפה רך ופרך, להתנהג עם בתה כדת של תורה, כי שלחה מכתב לאמה הנז' כי מעיק ומציר לה מאד, מכה ומקלל, ומשבר וקורע בחמתו כל כלי הבית, ולא מצאה מנוח עמו, ובכן נא אדוני, עמוד לימינה והצילה מיד עשקה, ושכמ"ה, ושלום.

דל ורזה היו״ם הזה ס״ט